הבלוג של יונתן

אחרי ההצלחה עם הזאטוט בחדר הבריחה השביעי שלנו אתמול, נפתח לנו התיאבון ובדקנו אפשרות לעשות חדר בריחה גם בניקוסיה, אבל הסתבר לנו שרוב החדרים בקפריסין פועלים בימות השבוע רק אחה"צ ובערב, ורק בסופי השבוע במשך כל היום. שקלנו לחזור לאותו המקום ולעשות את החדר שמדורג 4.5 עם התמה של בריחה מבית-כלא. "תשמע" אמרנו לזאטוט, "אחרי שנחזור מהטיול, נלך לחדר בריכה" (המלון כלל בריכה מחוממת מקורה – תענוג אמיתי) "ותוכל לשחות, ואחרי זה נלך לחדר בריחה". "כמו זה של אתמול?" הוא שאל, "באותו מקום, אבל אחד אחר", "טוב" הוא ענה 🙂 אז הזמנו. ככה זה כשהחופשות שלנו לא חופפות לשאר העולם – אין בעיית מקום באתרי תיירות.

הפעם פגש אותנו ג'ורג', האנגלית בסדר אבל המבטא בעייתי, מסתבר שדימיטריוס כבר הספיק לספר לו עלינו. תדרוך קצר, גם בחדר הזה ניתן לקבל רמז כל 10 דקות בלבד, אבל כיצד מקבלים את הרמזים לא ידוע בשלב הכניסה לחדר, זה משהו שצריך לגלות תוך כדי המשחק.
אנחנו אסירים והסוהר הלך לאגף אחר לטפל בבעייה כלשהי ויש לנו 60 דקות לברוח.
נכנסים לחדר הסוהר, עוברים דרכו וג'ורג' נועל אותנו בשני תאים נפרדים כשבינהם מסדרון. הוא מסביר על לחצן המצוקה שפותח הכל ומפסיק את המשחק, סוגר ונועל את הדלת לחדר הסוהר ונעלם.
הזאטוט מתיישב על המיטה עם הטאבלט, הוא בעצם יכול לעבור בין הסורגים ולעביר דברים מקבוצה לקבוצה אבל הבטחנו להיות אסירים טובים ולא לשבור את הכללים 🙂
הפירוק לשתי קבוצות משנה הוא חוויה חדשה בשבילנו וזה קצת מתסכל כשאתה לא יכול לגעת ולבדוק בעצמך דברים בתא השני.
גם כאן כהרגלנו נתקענו על משהו שטותי לחלוטין ונזקקנו לרמז.
מאידך את החלק בחדר שאפשר לעקוף, עקפנו מבלי להשתמש ברמז (בדיוק כמו בפורטל Y), מחד זה מגניב כי זה מראה שהבנת את החדר מאידך אתה מוצא את עצמך מסתובב עם שני חפצים שברור לך שצריך להשתמש בהם מתישהו, אבל המתישהו לא מגיע (בפורטל Y אתה לא מוצא את עצמך עם חפצים מיותרים אבל אתה כן נדרש לחזור ולפתור את מה שדילגת עליו).
נזקקנו לעוד רמז אחד דווקא על מנעול פשוט, אבל את החידות הקשות יותר פתרנו מהר למדי – ג'ורג' אמר לנו בסיום שהוא לא האמין לדימיטריוס, אבל נוכח שהוא צדק לגבי היכולות שלנו.
52:05 דקות הספיקו לנו כדי לצאת, החדר טוב, אולי טיפה פחות קשה מהקודם, אולי לא, אבל בהחלט שווה ביקור.
מסתבר שהם זכיינים של החברה העולמית שיש לה נכון להיום 7 סוגי חדרים והיא פועלת ב-30 אתרים ברחבי העולם, כך שיש מצב להיתקל באותם חדרים גם מקומות אחרים (למשל לוס אנג'לס או בוקרשט) – שווה בדיקה.

אז מה עושים עם הפודינג בבוקר שאחרי?
בחיי שאני לא זוכר, בכל זאת עברו לפחות איזה 30 שנה מאז שאכלתי אחד.
(אני מתקשה להאמין שכתבתי את המשפט הזה – לאן נעלמו 30 שנה?).
פתאום נזכרתי, פורסים פרוסה, זה הרבה יותר קל לביצוע כשהפודינג לא חם.
מחממים במחבת משני הצדדים עד שנהיה קצת קריספי.
חתיכת חמאת ברנדי מלמעלה – ויש ארוחת בוקר נפלאה!

מנקים את חלקי סיר האידוי מאבנית, בכל זאת 8 שעות של הרתחת מים.
מייבשים, מעבירים למצב אחסון, ומחכים עד לפעם הבאה.

לכבוד היום האחרון של חופשת חנוכה, שמנו את פעמינו אל מרתף היינות, למי שלא מעודכן בתחביב החדש שלנו, לא מדובר על טעימות יין אלא על חדרי בריחה.
החדר האחרון שהיינו בו היה קצת מאכזב, וקיוונו על סמך המלצות שהפעם יהיה מוצלח.

יש בעיית חנייה חמורה באזור אז למי שלא מגיע בתחבורה ציבורית מומלץ מאוד לקחת את זה בחשבון.

התקבלנו בסבר פנים יפות, יש מקום נעים לשבת, מים לשתייה, מגבונים לשימוש ביציאה מהחדר (החדר קצת מאובק כחלק מהתפאורה), יש תיבות לנעילת חפצים אישיים.
סיפור הרקע מוצג בצורה חביבה ובהתלהבות ומכיוון שיש לנו ניסיון מחדרים קודמים, לא קיבלנו דיקלום סטנדרטי אלה הסבר תמציתי והובלנו ישר אל תוך החדר, כלומר ישר אל תוך מרתף יינות גיאורגי.

משהו בתמונות הפרומו גרם לי לצפות למרתף ענק, ולא כך הוא, אבל האמת היא שהחדר די גדול ובהחלט מרווח. העיצוב מעניין ונראה אותנטי (למעט תוויות בקבוים בעברית עם תאריכים מהמאה ה-21 :-)). עד כמה שאפשר גם החידות מותאמות לאווירה ולתקופה כך שקרני לייזר, מחשבים וכו' אינם בנמצא.
אין הרבה חידות, והחידות גם אינן קשות במיוחד אבל יש בהן אתגר מסוים.
ייתכן שחלק מהאתגר הוא בכך שלא תמיד ברור אם חפץ הוא רק אביזר לקישוט או שהוא משמש לפתרון של בעיה כלשהי.

התקשורת עם המפעילה מתבצעת באמצעות ווקי-טוקי קטן שגם עובד כהלכה וגם שומעים בו טוב – לתשומת בעלי חדרים שמנסים להשתמש במערכות קול משוכללות ועתירות תקלות.

הרמזים ניתנו בזהירות ללא יותר מדי מידע והצלחנו למצוא את הבקבוק הנכסף בזמן. לא זוכים לטעום מהיין, אבל כזכור לא לשם כך הגענו.

בסה"כ חדר חביב.
ומה יהיה החדר הבא?

כפי שכתבתי בשנה שעברה, אני איש של לביבות, אבל עלתה דרישה גם לסופגניות.
אז נברתי במתכונים, כדי לחפש מתכון שאינו דורש שמרים (כי זה מצריך זמן), וגם לא יוגורט/אשל/לבן (כי אין לי במקרר ולא בא לי לקפוץ לסופר), והנה מה שמצאתי:

המצרכים
– 2 ביצים
– 3/4 כוס סוכר
– 3/4 כוס חלב
– 1/4 כוס שמן
– 1/2 2 כוסות קמח
– שקית אבקת אפייה

אופן ההכנה
– להקציף היטב את הביצים והסוכר
– להוסיף תוך כדי הקצפה את שאר המרכיבים לפי הסדר
– להכניס כפית בלילה לתוך שמן חם ולהזהיב משני הצדדים

קישוט
– אפשר להזריק פנימה ריבה/שוקולד ולבזוק מעל אבקת סוכר

טיפים
– אם השמן חם מדי, החלק החיצוני ישחים מאוד ובמרכז יישאר בצק
– אם מכניסים לשמן יותר מכפית בלילה, במרכז יישאר בצק
– וכמובן לא להכניס יותר מדי סופגניות לסיר בו-זמנית כדי שטמפרטורת השמן לא תצנח
– כשהסופגניה יוצאת מהשמן היא רותחת

ספורט זה לא הקטע שלי, כבר רמזתי על זה בעבר – הגולש הלבן הגדול.
אבל יש לזה מחיר, כשיושבים רוב היום על כסא וממעטים בפעילות גופנית, הגוף מתלונן – "נתפס הגב".
אז מדי פעם, כשהמצב הופך לבלתי-נסבל, מרימים טלפון לקוסמת, זו המטפלת בשיאצו, רפלקסולוגיה ועוד מגוון שיטות, קובעים תור, וזוכים לטיפול שמשחרר את הגוף עד להצטברות הלחצים המזיקה הבאה.
תוך כדי הטיפול מדברים, אנחנו כבר מכרים ותיקים ולא חסר על מה לדבר, אחד הנושאים הוא פעילות גופנית, היא מאוד בעד. ניסיתי בעבר שחייה, זה באמת בריא, לא דופק את הברכיים, מספק אימון כולל טוב, אבל זה כל-כך משעמם, והכלור מסריח, ובחורף זה די מעיק. גם חדר כושר ניסיתי, אבל לא הצלחתי להתמיד, בסוף חוזרים לקוסמת. היא מצידה כבר כמה שנים עושה פילאטיס מכשירים.

לפני כשנה וחצי לקחתי איתי מישהו לבדיקה אצל חבר ילדות, טל זיו, מומחה לטיפול בכאב, "ואתה, מה איתך?" הוא שאל, "מדי פעם הגב מציק, אז עושים טיפול, אתה יודע איך זה". "ממליץ לך לבדוק פילאטיס מכשירים" הוא אמר לי.

גם המומחה וגם הקוסמת? מעניין, אז בדקתי במועדון הספורט המקומי, לקחתי שיעור יוגה לניסיון, שיעור פילאטיס לניסיון – לא השתכנעתי. הקוסמת אמרה שאין דין פילאטיס כפילאטיס מכשירים, מדובר בחיות שונות לגמרי, תבדוק בעצמך ותראה.

חיפשתי, לא היה קל למצוא, התפיסה הרווחת היא שמדובר בהתעמלות לנשים, בחלק מהמקומות הקבוצות גם מוגדרות "לנשים בלבד", אבל בסוף מצאתי ואפילו קרוב לבית 🙂

רונית – סטודיו לפילאטיס

שיעור הניסיון קנה אותי – העבודה בקבוצות קטנות, השיעור מובנה והתרגילים מוגדרים היטב, היחס אישי, וזה אומר לא רק שמחייכים ונחמדים אליך, זה אומר שאפשר להתאים לך כל תרגיל באופן אישי, למשל אם סובלים מפציעה ביד, או רגישות בצוואר או אם את בהיריון, הגישה מקצועית מאוד, ומה שחשוב לי שגם לא משעמם, אין שיעור אחד דומה למשנהו.

להבדיל מכל פעילות גופנית אחרת שאי-פעם ניסיתי, הצלחתי להתמיד. אני מתאמן כבר שנה, פעם בשבוע באופן קבוע, כאבי "גב תפוס" התחלפו בשרירים תפוסים קלות אחרי כל אימון, הרגשה מצוינת, בטיפול אצל הקוסמת כבר לא הייתי יותר משנה.

מומלץ ביותר*

* בכפוף להפעלת שיקול דעת, התאמה אישית ואישור רופא :-)

לחפש משהו ברגע האחרון זה אף פעם לא פשוט – כשאתה מוגבל בזמן צריך להתפשר על משהו אחר.
כשהשעה 17:30 ביום שישי ואתה מחפש מסעדה לשעה 19:00 במרחק סביר מהבית, אפשויות הבחירה מצטמצמות והולכות והסיכוי למצוא משהו טוב הולך ודועך.
החיפוש העלה רק אפשרות אחת (שאינה בית-קפה בקניון) – יאמטויה ביסטרו בר בהוד השרון. מה כבר יכול להיות? במקרה הגרוע נסתדר עם נודלס וסושי בינוניים.

מעל מרכז קניות קטן בסגנון של פעם יש שלט גדול ומתחתיו דלת מוארת, כל שאר החנויות מסביב סגורות כמובן. נכנסנו.
המקום לא גדול, מואר היטב, תקרה גבוהה, נראה כמו מסעדה שכונתית, שולחנות קטנים, על הקירות תלויים פוסטרים של ציורי אנימציה יפניים. הוכחה שאפשר להשרות אווירה במסעדה לא רק על-ידי קמצנות בתאורה.

התפריט מגוון מאוד, שפע שמות יפניים, לא כולם מוכרים אז נעזרנו במלצר.
האוכל הגיע במהירות, דווקא הצ'יפס לתומר לקח זמן רב יחסית – מזל שתומר לא היה רעב. בנוסף לשלל המנות שהזמנו פינקו אותנו גם במנה על חשבון הבית.

די מהר הבנו, שלגמרי במקרה נקלענו למקום ממש טוב, השירות ידידותי, האוכל טעים מאוד – ללא ספק האוכל היפני הכי טעים שאכלתי בארץ מזה זמן רב.
השירותים גם מרווחים וגם מוארים היטב, הטרנד של כוכים אפלים צבועים בשחור לא הגיע לכאן.

מרוב התלהבות הסושי וחלק מהמנות לא צולמו, ואיכות הצילום של שאר המנות לא משובחת אבל אפשר לקבל רעיון לא רע על מה מדובר 🙂

החשבון ל-4 אנשים שבעים (+מנת צ'יפס קטנה) הגיע ל-441 ש"ח.
לא יקר ובהתחשב באיכות האוכל עסקה טובה מאוד.
יש כוונות לחזור – התפריט כולל דברים רבים שלא טעמנו.

מכיוון שהחופש תם והקרובים מחו"ל חזרו לביתם, את חדר הבריחה הרביעי שלנו בחרנו לעשות באותו הרכב כמו החדר הראשון, קרי המשפחה הגרעינית בלבד. מבין החדרים הפנויים במועד שהתפנה לנו בחרנו ב"עליסה בארץ הפלאות" של Questomania (#‏חדרבריחה_עליסה‬). הביקורות על שלושת החדרים שלהם די טובות והתאים לנו לנסות חדר עם תמה קלילה וסיפורית במקום רצח, פצצה גרעינית ומרגלים.

כשכותבים על משהו בכלל, ועל חדר בריחה בפרט, צריך להיזהר מאוד מספוילרים, אבל הפעם קשה לי להתאפק ואני אעשה ספויילר לעצמי, תקציר המנהלים הוא שהתאכזבנו 🙁
שאר המידע בהמשך שעלול להיתפס כספויילרים הוא אך ורק מידע הניתן לשחקנים לפני הכניסה לחדר.

ברמה הסובייקטיבית
הנחנו שמקום המפעיל 3 חדרים יהיה שונה במקצת ממקום המפעיל חדר אחד, ואכן כך הדבר, אבל לא באופן חיובי. מהרגע הכניסה ועד למועד היציאה חשנו שיש קצת ברדק, יותר מדי אנשים, לא ברור מי מטפל בך, יותר מדי רעש ובלאגן, תכנון לקוי של הזרימה במקום – וזה עוד לפני שהגענו לחדר עצמו.

אזור האירוח בסה"כ נראה טוב, יש מים (השירותים מחוץ למתחם), יש איפה לשבת, יש לוקרים לשים ציוד אבל בלי מפתחות. המפעילים מנומסים אבל אין שום תחושה שהם מתעניינים, לא לפני הכניסה לחדר, כלומר לשאול "איזה חדרים אחרים עשיתם?" וגם לא במשוב שיש לך אחרי סיום החדר. יצאנו מאוכזבים אבל לא היה נראה שזה מעניין מישהו. היחס לחלוטין לא אישי, לגמרי הרגשה של סרט נע (הפוך לחלוטין משלושת החדרים הקודמים שעשינו).

ברמה "האובייקטיבית"
הוראה שגויה 1 – הנחייה מפורשת שקיבלנו היא "בכל חפץ יעשה שימוש אחד בלבד, אם השתמשתם בו, לא תצטרכו להשתמש בו שוב" אז להידרש להשתמש בחפץ פעמיים בתוך החדר עצמו זו בעיה.
ואם זה קורה עם 2 חפצים שונים, אז זו בעיה שחוזרת על עצמה.
ואם בסיום התגובה היא "אבל אמרנו לכם תוך כדי השהות בחדר לנסות להשתמש שוב ב-X"… נו באמת

הוראה שגויה 2 -"כדי לצאת מהחדר אתם צריכים X מפתחות שבעזרתם תפתחו את הדלת" – בשלב מסוים היו בידינו X מפתחות ודלת היציאה לא נפתחה. היינו צריכים לחזור ולפתור עוד חידה שבסיומה לא קיבלנו שום דבר נוסף.
אז או שמישהו פישל בגדול בהכנת החדר ושם מפתח אחד במקום הלא נכון, או שלוגיקת החדר לוקה בפגם מהותי.

הוראה שגויה 3 – הוראה מפורשת נוספת גרמה לנו להשקיע הרבה מאמץ ולא מעט זמן ולצבור הרבה תסכול כשלמעשה היא הייתה שגויה לחלוטין ועדיף לו לא הייתה נאמרת כלל.

חוץ מזה, אם יש בלאי בחדר, תשקיעו בחידוש, במיוחד אם מדובר בדברים פעוטים כמו לעבור שוב בטוש על כיתוב של פריט כי הוא נמחק מרוב שימוש, ויש עוד דוגמאות.

עוד קצת מידע
נתקענו על שאלה אחת הרבה זמן – לגמרי טעות שלנו, הרמזים של המפעילה היו עדינים וזהירים – לזכותה.

עיצוב החדר מושקע ולא היו תקלות מכניות משמעותיות.
ההמלצה היא על 2-4  משתתפים, לטעמי 4 זה גבולי כי רמת המקבילות לא גבוהה ולא תמיד יש מה לעשות, המפעילים טוענים שמדובר על חדר שהוא גם טורי וגם מקבילי.

לסיכום: ההוראות השגויות גרמו לתסכול מצטבר ולמרות שהצלחנו לצאת במסגרת הזמן עם מידה סבירה של רמזים, החוויה הכוללת לא הייתה נעימה, גם לא 24 שעות אחרי.
"מוסך קטלני" היה ברשימת החדרים שאנחנו רוצים לנסות, אבל אולי כדאי לחשוב על זה מחדש… 🙁