חזה טלה גמיש (וסלחן)

למה גמיש (וסלחן) תשאלו? כי גם אם לא תדייקו במתכון הזה, ואפילו אם תפספסו "קצת", התוצאה תהיה משובחת והאורחים ילקקו את האצבעות – ילקקו באמת, לא רק כביטוי.
אז קודם כל צריך חזה טלה (ברוסט טלה), ואם בא לכם להיות טרנדיים אתם יכולים לקרוא לזה גם "ספריבס טלה", למרות שספריבס זה קיצוב של חזיר ולא של כבש, וספריבס לא תמיד כולל את "הגשר" שמחבר את כל הצלעות (הריבס), ובמקרה שלנו אנחנו דווקא כן מעוניינים בכל החלק.
זה חלק שלא צריך להיות יקר, במחירים של היום 40-50 ש"ח לקילו. אם זה עולה יותר, תקנו במקום אחר או תקנו נתח אחר ותעברו למתכון אחר – זו ההזדמנות הראשונה להיות גמישים.
חזה טלה נראה ככה – המראה ברור וייחודי וממש אין אפשרות לבלבול עם נתח אחר (להבדיל מכתף לעומת שוק).

גם אם מגיעים אורחים רבים ויש צורך בכל הנתח, אני מעדיף לחתוך אותו לחצי ולטפל בכל חצי בנפרד. לאירוח ביתי זה הרבה יותר נוח מבחינת גודל הפריזר, המעשנה, התנור, חומרי העטיפה וכלי ההגשה.
במועד החיתוך, בין אם זה אצל הקצב או שאתם עושים זאת בבית, תשתדלו להוריד את הממברנה שמכסה את הצד של העצמות. להבדיל מהשומן והקולגן, הממברנה לא תתמוסס ותהפוך לאכילה.

חצי מטלה קצת יותר גדול

ועכשיו תכלס, מה עושים לטלה?
אם הוא היה בהקפאה – תוציאו להפשרה במקרר יומיים לפני הבישול.
יום לפני הבישול – צריך לתבל. זה המקום השני לגמישות, אפשר גם כמה שעות לפני השימוש ואם שכחתם או לא הספקתם, אז גם מיד לפני הבישול זה בסדר גמור.

במה לתבל?
אני ממליץ לוותר על הסוכר לגמרי, להמעיט במלח, ולדבוק בשילובים של תבלינים יבשים כגון: פפריקה, כמון, זעתר, זנגביל, פלפל שחור, אבקת חרדל, שום גרוס, אבקת בצל, פלפל חריף (לאוהבי הז'אנר) וכד'.
גם כאן יש גמישות – אם תחליטו שאתם רוצים דווקא סילאן, מייפל, סוכר, קינמון, חרדל דיז'ון או קפה, וגם אם תשכחו לגמרי את התיבול – יהיה טעים.

כיצד לעשן?
חום של 110 מעלות, שעה כשהעצמות כלפי מטה ועוד 30 דקות כשהעצמות כלפי מעלה.
גמישות (פעם רביעית) – טמפרטורה יותר נמוכה/גבוהה, קצת פחות/יותר זמן עישון, עישון כשהנתח רק על צד אחד – הכל הולך.

ומה הלאה?
עכשיו עוטפים בזהירות בנייר קצבים וגם ברדיד אלומיניום. מי שאין לו נייר קצבים יכול להשתמש בנייר אפייה או בשכבה נוספת של רדיד אלומיניום (גמישות אמרנו?), אבל תעשו לעצמכם טובה ותעשו עטיפה כפולה ותוודאו שאין חורים בתחתית, אחרת לא תסלחו לעצמכם כל-כך בקלות!

אני מכניס את הנתח העטוף לתנור בטמפרטורה של 137.5 מעלות. למה 137.5 מעלות?!?
כי זה האמצע בין 125 ל-150, שני סימונים שבטוח שתמצאו בכל תנור. כל מקום בטווח הזה הוא בסדר ורק ישפיע קצת על הזמן שייקח לטלה להתבשל.
המעבר לתנור הוא מפני שאני מעדיף בשלב הזה לפנות את המעשנה לנתחים אחרים וגם למקרה שנוצר חור בעטיפה, אני מעדיף נזילה לתבנית בתנור מאשר זרימת שומן טלה מומס בחלל המעשנה, אבל להחזיר את הטלה העטוף למעשנה זה גם טוב.
כמה זמן?
בערך 3.5 שעות נוספות, אבל כל דבר בין 3-5 שעות יהיה בסדר – הטלה סולח 🙂 ובשלב הזה הוא גם יהיה ממש גמיש.
איך יודעים שמוכן?
העצמות נשלפות בקלי קלות ואפשר לפרק ולהגיש גם עם כף.

ומה בא אחרי הטלה?
לדעתי סורבה חמצמץ/מריר – משהו קליל ומרענן שיקל על השומניות והכבדות.
אני אוהב להכין סורבה אשכולויות אדומות (כי יש לי עץ כזה בגינה) אבל גם צהובות זה טוב.

50% מיץ אשכוליות אדומות (להגדיל ל-60% אם במקרה מכינים סורבה תפוזים)
50% סירופ סוכר – ממיסים בחימום קילו סוכר על כל ליטר מים ומקררים
אני משתמש במכונת גלידה מהסוג הפשוט (< 150 ש"ח), כזו שמכניסים את הדלי למקפיא ל-24 שעות, מחברים מנוע קטן מלמעלה, שופכים את הנוזלים פנימה ותוך 15-20 דקות יש סורבה. גם מכונת גלידה שעולה 2,000 ש"ח תכין סורבה מוצלח.



פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , | 4 תגובות

"קצוות של צלעות"

יצאתי לחפש נתח בקר טרי ללא עצם כדי ליישן אותו בשקית יישון – אבל זה כבר סיפור בפני עצמו.
על הדרך פגשתי חתיכה די גדולה (כמעט 5 ק"ג) של חזיר, כמות מכובדת של הבטן מחוברת לכמות לא מבוטלת של צלעות. זה לא היה הקיצוב הסיני החביב על אחת הרשתות, וזה בטח לא היה שום קיצוב אמריקאי מוכר. מישהו פשוט השתמש במשור כדי לחתוך את כל צלעות בקו אלכסוני. למה? איו לי מושג.
הבשר נראה טרי וטוב והמחיר סביר אז החלטתי לקחת. ביקשתי רק שיחתכו לי בין הצלעות לבטן, וליתר ביטחון הצבעתי על המיקום המדויק.

2.5 קילו של בטן

בבית הפרדתי את הצלעות לשני חלקים:
החלק אחורי יכול להחשב כסוג של ספייריבס (מקוצר), ארזתי בוואקום והכנסתי למקפיא.
החלק הקדמי היה הכי קרוב למה שמכונה rib tips. תיבלתי בעדינות ב-Butt Rub, תערובות תבלינים מוצלחת במיוחד לבשר חזיר ומעולה גם לכבש. הכנסתי למקרר, ועברתי לטפל בחתיכה של הבטן שתהפוך בבוא היום לבייקון ולפנצ'טנה (יהיה פוסט לכשיהיו מוכנים).
למחרת הדלקתי את המעשנה, ייצבתי חום על 110 מעלות ושמתי את הצלעות עם השומן כלפי מטה על הרשת התחתונה מעל למגש מים. הנחתי על הפחמים צ'אנקים של עץ מסקיט.

פנימה

מכיוון שהנתח היה עבה ואחיד ועם כמות שומן רצינית, החלטתי לוותר על הפיכה, השפרצה, עטיפה וכד' ולהסתפק בעישון בסיסי ופשוט. אחרי שעתיים הוספתי מים למגש וקצת פחמים לתא הפחמים.
אחרי 5 שעות הבשר הגיע לאזור ה-87 מעלות שזה בטווח המוכן. אפשר להשאיר יותר זמן ולתת לטמפרטורה לעלות כדי לקבל מרקם מתפרק יותר, אבל הגיעה השעה לארוחת הערב 🙂

החוצה
פרוסה

באופן לגמרי בלתי-צפוי זה נראה דומה לקוסטיצה של מעיין הבירה ויש גם דמיון בטעם, לא שזה מה שניסיתי להגיע אליו, אבל בהחלט מעניין, ובכל מקרה טעים ושומני ביותר.

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , | כתיבת תגובה

שרקוטרי בבית למתקדמים – #2

בפוסט הקודם סיפרתי שבטעימה שערכנו היו 5 נתחים, אבל פירטתי רק לגבי 2 – חזה ברווז וחזה אווז, אז עכשיו הגיע תורם של ה-3 הנוספים.
עבור הנתח הראשון שנכנס למקרר שלי בחרתי במשהו ספרדי קלאסי, לא מפורסם כמו החמון ואפילו לא מבשר חזיר, אבל בהחלט שם דבר בספרד – Cecina.
הבעיה הראשונה היא איך בכלל אומרים את זה? ספרדית היא אמנם שפה קלה יחסית ולרוב נהגית בדיוק כפי שהיא נכתבת, אבל אם יש בה אות עם מגוון אפשרויות זוהי האות C. זה לא ססינה וגם לא צ'צ'ינה, ההיגוי הוא [θeˈθina] עם האות Theta, זו המושמעת כשהלשון בין השיניים כמו במילה the באנגלית, אז באנגלית thethina ובעברית ת'ת'ינה.
משמעות המילה היא בשר מיובש. לרוב מהרבע האחורי של בקר, בייבוש של 7 חודשים ומעלה, אך גם סוס (cecina de caballo), עז או ארנבת הן אפשרות קבילות.
Cecina de León היא המפורסמת ביותר ומיוצרת בחבל לאון שבצפון מזרח ספרד – עם ציון גאוגרפי מוגן PGI.

את המתכון לקחתי מכתבה של אלון הדר על אלן טלמור ורק צמצמתי את הכמות בחצי
– 1 קילו צ'ך
– 45 גרם מלח גס (לפעם הבאה לרדת ל-35)
– 15 גרם סוכר
– 2.5 גרם (1/2 כפית מדידה) מלח כבישה #1 (ניטריט 6%)
– מלח גס לציפוי
מערבבים היטב את התבלינים ומעסים היטב את הבשר
מכניסים למקרר ל-24 שעות – הבשר מגיר נוזלים
שוטפים היטב ומייבשים
מכסים מכל הצדדים במלח גס ומכניסים למקרר ל-24 שעות
שוטפים היטב ומייבשים
עוטפים בבד נושם או ברשת חוטים ותולים במקום קריר 12-15 מעלות עם אחוזי לחות גבוהים 75% למשך 6-8 שבועות

התלוי הראשון

הטכניקה כאן שונה מההכנה של הברווז והאווז.
ראשית, הכבישה אינה בוואקום כך שהנוזלים ניגרים החוצה והנתח לא יושב בתוך הנוזלים וגם זמן הכבישה קצר בהרבה.
שנית, נוסף שלב של כיסוי במלח לאיטום – המטרה היא בעיקר הוצאת נוזלים מהבשר אבל יש גם חדירה של מלח לתוך הבשר.
כל שינוי בגודל הנתח, צורתו ומשקלו עשויים להשפיע על רמת המליחות, כך גם לגבי אחוז המלח בשלב הכבישה ומשך הזמן של שלב האיטום.
בקיצור – לא טריוויאלי.

אנחנו הסתפקנו ב-5 שבועות תלייה לפני הטעימה כי היה לנו לו"ז לעמוד בו 🙂 (הנחתי שהיות והנתח קטן מזה שבמתכון המקורי, לא תהיה בעיה – צדקתי)

ההערכה היא שהנתח איבד בערך שליש ממשקלו (הרישום של המשקל ההתחלתי אבד). הייבוש נראה תקין והגיע עד למרכז הנתח. הריח עדין והטעם משובח, אם כי מעט מלוח. חצי אחד נאכל והשני הוכנס לשקית ואקום ולאחסון במקרר הביתי לבדיקה בעוד מספר חודשים.

לתלוי השני שלי בחרתי בקלאסיקה איטלקית, לא מפורסמת כמו Prosciutto, Pancetta או Bresaola, ועונה לשם Coppa או Capocollo וגם Capicola. הבשר הפעם הוא צוואר חזיר ולקחתי את המתכון כלשונו מתוך הספר שרכשתי. השינוי היחיד שעשיתי הוא שימוש במלח כבישה #1 ולא #2. מכיוון שאין לי כוונות להחזיק את המוצר חודשים רבים (או שנים), אין בכך להבנתי כל סיכון.

מתכון אחר, בשר מחיה אחרת וגם, איך לא, טכניקה אחרת 🙂
הכבישה נעשית בשני שלבים, כל פעם עם חצי מהתבלינים ולתקופה של בערך 8 ימים. לאחר מכן שטיפה, ייבוש של מספר שעות ותלייה.

הבשר היה תלוי למשך 3 שבועות ואיבד 31% ממשקלו. הקליפה התייבשה והתקשתה באופן משמעותי אבל החלק הפנימי נשאר רך וריחני, ובמרקם אחיד.

לכמות התיבול הייתה השפעה והשילוב עם טעם הבשר היה מעולה. המרקם היווה הפתעה אמיתית עם דמיון ממשי לחמון הספרדי. כמי שחזרו בתחילת השבוע ממדריד אחרי אכילת כמות לא מבוטלת של מבחר סוגי חמון (וגם עם חבילות של הדבר האמיתי), בהחלט היה לנו בסיס להשוואה.
לסיכום: הצלחה אמיתית, אם כי במבחן הטעימה, הברווז והאווז עדיין בראש הטבלה.

הניסוי השלישי שאני מודיע מראש שנכשל, היה עם נתח אווזית – #14 מהחלק האחורי של הפרה.
נשארו לי שאריות אחרי בישול של מתכון אחר (שיצא בסדר) אז החלטתי לאלתר משהו.
בדיעבד השתמשתי בנתח קטן מידי, ליתר דיוק 2 נתחים ששקלו ביחד רק 300 גרם.
בתוספת 3% מלח (2% היו מספיקים בהחלט)
מלח כבישה #1 (בהתאם להוראות היצרן)
יומיים כבישה (יותר מידי)
יומיים איטום במלח (יותר מידי)
ארבעה שבועות תלייה

שימו לב לקשירה

איבד רק 26% ממשקלו, נראה בסדר, המרקם בסדר, אבל ספג הרבה יותר מידי מלח

נראה טוב אבל מלוח עד כדי לא אכיל

הופעלה תוכנית חירום להצלת הנתח הכוללת השרייה במים, ייבוש ותלייה מחודשת – נראה מה ייצא מזה

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

שרקוטרי בבית למתקדמים – #1

אחרי מספר ניסיונות מוצלחים של הכנת נקניקיות טריות, הכנה של פטה כבד ברווז, רייאט וטרין,ומשחק עם בייקון ולא בייקון, חשבתי לעצמי שהגיע הזמן לקחת את התחביב הזה צעד אחד קדימה.
לכן שוטטתי קצת בנבכי האינטרנט, קראתי כמה דברים מעניינים פרי המקלדת של בעלי ניסיון והזמנתי לעצמי ספר.
Home Production of Quality Meats and Sausages / Stanly Marianski, Adam Marianski

בהזמנת ספר אין סיפוק מיידי, אבל גם לשרקוטרי דרוש אורך רוח. מי שבכל זאת חסר סבלנות, יכול לעיין בחלק מכובד מאוד מדפי הספר באופן מקוון.
תוך כדי קריאת הספר וגם כתוצאה משימוש מקורות מידע אחרים הבנתי שאני אזדקק למקרר ייעודי (או למרתף באירופה) ולכן התחלתי לבדוק את סוגי המקררים הקיימים.
האינטרנט טומן בחובו אוצר של דרכים יצירתיות שבהן אפשר להשקיע הון תועפות ברכיבים ובמכשירים רק כדי "לחסוך כסף" ולא לקנות מלכתחילה את הציוד המתאים. אבל בין כל הרעיונות המטורפים מסתתרים לפעמים גם רעיונות טובים באמת. החוכמה היא לדעת להבדיל ביניהם.
כדי לייבש נתחי בשר ו/או נקניקים יש צורך בטמפרטורות בטווח של בערך 10-18 מעלות ולחות גבוהה יחסית. על-מנת להשיג את התנאים האלה בתוך הבית אפשר להשתמש במקרר יין קטן, מהסוג התרמואלקטרי (כלומר בלי גז ומדחס), שהוא גם שקט. (אנקדוטה: במקרר יין יש צורך בלחות כדי לשמור על הפקקים שלא יתייבשו). אני ממליץ על מקרר אנכי שהוא לפחות בעל קיבולת של 28 בקבוקים כדי שיהיה מקום לתלייה.
אפשר למצוא לא מעט מקררים כאלה מיד שנייה. את שלי מתוצרת Fuxin הסינית קניתי ב-500 ש"ח ממישהו שקיבל אותו כמתנה לחג מהעבודה ואפילו לא טרח לפתוח את הקופסה כי הוא לא שותה יין. מקררים חדשים יכולים לעלות עד פי שניים.
אחרי שסיימתי לקרוא את הספר, קראתי שוב את הפרקים הרלוונטיים כדי לוודא שאני מבין היטב את העקרונות. וידאתי שיש לי את כל המצרכים והכלים הנחוצים ויצאתי לצייד. בארץ המשמעות היא שנסעתי לקנות בשר 🙂

לפני המתכונים והפרטים – אזהרה! 
מי שישתמש במידע שלהלן עושה זאת על אחריותו בלבד!
מעקב אחרי מתכון אינו מהווה תחליף להבנה של תהליכים. 
שימוש לא נכון בכימיקלים ואחסון בשר בטמפרטורות לא מתאימות עלול להוות סיכון בריאותי.

מי שנבהל כי כבר האכלתי אותו מהמטעמים וגם מי שעתיד לאכול מהם, יכול להיות רגוע.
התהליכים עצמם לא מסובכים וקיימים כבר מאות שנים. שמירה על כללים בסיסיים מאפשרת ליהנות ממעדנים ללא כל סיכון. מה שמסוכן זה חוסר ידע ואי-הקפדה על הכללים.

אומרים על חזה אווז או חזה ברווז שהם קלים מאוד לייבוש. החלטתי לנסות את שניהם 🙂
אבל קודם כל לקחתי אחד מכל סוג והכנסתי למעשנה כי לא כיף לעבוד על בטן ריקה.
חזה ברווז במעשנה אני עושה כבר לא מעט זמן. רק מניח אותו במעשנה בטמפרטורה של 100-120 מעלות עד לטמפרטורה פנימית של 68 מעלות (שעה עד שעה וחצי).

אני יודע שהרבה אנשים אוהבים את הנתח הזה בטמפרטורות נמוכות בהרבה ואני גם רואה אותם מנסים לקרוע את הבשר החי עם השיניים. על סכנות בריאותיות אין לי כוונה לדבר, אבל תעשו לעצמכם טובה – תנו לו עוד כמה מעלות ותראו איזה מעדן יוצא. אם במקרה נשאר, אז תשאירו למחר, זה טעים ורך גם כשזה קר – מה שאי-אפשר לומר על חזה ברווז שבושל רק עד 56 מעלות.
חזה אווז יש רק קפוא כי כבר לא מגדלים בארץ. הוא קצת יותר גדול מהברווז (20-25%) ולכן הבישול שלו לוקח קצת יותר זמן. הטעם והמראה מאוד דומים לברווז ואני בספק אם בטעימה עיוורת מישהו יכול להבדיל ביניהם, בוודאי לא אם הוא שם עליהם רוטב תפוזים/טריאקי/סויה/חמוציות וכד'.
אני אגב מעדיף את הבשר הזה נטו – אפילו אין צורך במלח כי הוא כבר מוכשר.

חזה אווז מיושן
ראשית, כדי ליישן יש צורך לנקות היטב את הנתח ולהסיר גידים וחלקי שומן מיותרים. את עיקר השומן משאירים כמובן! עוד דבר שיש להסיר הוא את הפילט הקטן (הוא מעולה כתוספת לחביתה).
חשוב להעיף גם את השאריות של בסיסי הנוצות – כן זה מעצבן, אבל עדיף עכשיו מאשר להתמודד איתם בתוצר הסופי.
– 2 חזות אווז מנוקים (סה"כ 750 גרם)
– מלח גס (2% ממשקל הבשר) – 15 גרם
– מלח כבישה #1 (0.25% ממשקל הבשר) – 1.875 גרם – 3/8 כפית מדידה
– 1/2 כפית שום גרוס
– 1/2 כפית טימין יבש

ערבבתי היטב את המרכיבים היבשים

עיסיתי בהם את החזות, והכנסתי מופרדים לתוך שקית ואקום רגילה והנחתי במקרר לארבעה ימים.

הוצאתי, שטפתי, ייבשתי, הנחתי במקרר על רשת למספר שעות.

תליתי במקרר הייעודי בטמפרטורה של 13 מעלות.

חודש בדיוק מהתלייה הוצאנו חזה אחד לטעימה.

חזה ברווז מיושן
כל מה שנכון בהכנה לאווז תקף גם לברווז.
– 2 חזות ברווז מנוקים (סה"כ 600 גרם)
– מלח גס (2% ממשקל הבשר) – 12 גרם
– מלח כבישה #1 (0.25% ממשקל הבשר) – 1.5 גרם – החלטתי לצמצם ולקחתי 1/4 כפית מדידה
– קמצוץ פלפל 4 עונות גרוס

לברווז נתתי 3 ימים בוואקום במקרר לפני השטיפה וכו' והתלייה.
אחרי שבוע ראיתי שמתחילות להצטבר נקודות לבנות קטנות על אחד החזות וגם על חזה האווז. כמה ימים לאחר מכן התפרחת הפכה לכדי עובש לבן דקיק שהתחיל לכסות את כל החזות.

משיחות עם מומחים הבנתי שזה העובש הלבן הטוב, שיצרני הסלמי הייתי מייחלים לו בכיליון עיניים 🙂 אחרי 19 יום ייבוש הוצאנו חזה אחד לטעימה.
למה דווקא 19 יום? פשוט מאוד, רצינו לטעום אווז וברווז ביחד 🙂

הפחת במשקל של שני הנתחים היה 36% ואם לוקחים בחשבון שהפחת מהשומן (המטפטף), נמוך מהפחת מהבשר (אידוי מים), אז הבשר כנראה איבד כ-40% ממשקלו. ממש "לפי הספר".
יש מי שאהבו יותר את הברווז ויש מי שאת האווז, אבל שניהם ממש הובילו את טבלת הטעימות.
בטעימה השתתפו גם Coppa (מצוואר חזיר), אווזית ו-Cecina (מבקר) אבל עליהם יהיה פוסט נפרד.
טעם הבשר כ"כ עשיר וחזק שאני בספק עם התיבול המועט שהוספתי בשלב הראשון היה מורגש.
החתיכות שנשארו לאחר הפריסה נארזו בוואקום והוכנסו למקרר הרגיל! לאחסון ארוך טווח – בנקניקים יש לפעולה הזו חשיבות לצורך איזון לחות בין חלקי הנתח (לא ממש רלוונטי לנתח קטן) והשבחת טעמים (כנראה לא רלוונטי לנתח שלם) אבל נחכה איזה חודשיים ונבדוק.
את החזות שנשארו תלויים במקרר נוריד לבדיקה בזמן הקרוב.

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

בדיקה: שורט ריבס במעשנה או בסו-ויד?

למרות שעבר זמן רב מאז הביקור במיטשוס, השורט ריבס שקניתי עדיין נשארו בפריזר, אז החלטתי שהגיע הזמן להוציא אותם. אחרי הפשרה במקרר ופתיחה של השקית העבה, גליתי להפתעתי שהנתח נטול עצמות. הוצאת העצמות בוצעה באופן כל-כך מדויק שזה לא היה ברור מבחוץ – מרשים!

זה עדיין לא הפך אותו לנתח זול, אבל עכשיו המחיר ששילמתי עבורו הפך להרבה יותר הגיוני 🙂
אז מה עושים עם שפונדרה נטולת עצמות? אולי זו הזדמנות לבדוק איך זה יוצא בסו-ויד?
ליתר ביטחון חציתי את הנתח והכנסתי חצי למעשנה – מה שבטוח, בטוח!
את החצי השני הכנסתי לסו-ויד 80/20, כלומר 80 מעלות (מאז שנשבר לי המכסה המקורי – אי-אפשר יותר) למשך 20 שעות.

שני החצאים תובלו קלות רק ב-Butt Rub.

ההתנהגות של שפונדרה בלי עצם במעשנה קצת שונה מההתנהגות שלה עם עצם.
כשהבשר מתחיל להתכווץ, אין עצמות שמחזיקות אותו ולכן הוא מתכווץ באופן יותר אחיד.
לפחות מהניסיון הזה, התוצאה היא נתח בשר שאפשר לפרוס או לחתוך לקוביות יותר בקלות מנתח שעושן עם העצמות. התוצאה הייתה טעימה מאוד (כרגיל) והיה הרבה יותר קל להגיש אותה לאורחים.

אחרי עישון של שעתיים, לפני עטיפה והכנסה לתנור

הנתח מהסו-ויד צונן במי קרח והוכנס לתחתית המקרר לאכילה בהמשך השבוע.
את הנתח הזה היה ממש קל לפרוס, לא פלא שהרי טמפרטורת היעד שלו הייתה 80 מעלות ולא 95. המרקם שלו היה יותר מוצק והרבה פחות מתפרק. הטעם לא רע בכלל, אבל אלמנט העישון היה חסר 🙂

מסקנות מהניסיון הזה:
– אצלנו מעדיפים את הנתח הזה במעשנה על-פני סו-ויד
– בלי עצמות יש יותר אפשרויות



פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

כיצד כבשתי את הכרוב

כרוב – איזה ירק משונה. יש "לבן" שהוא בעצם ירוק וגם "אדום" שהוא בעצם סגול.
הוא בסדר כשהוא ממולא, אבל אני יכול לחשוב על 5 ממולאים יותר טובים (פלפל, קישוא, עלי גפן, בצל וחציל – לאו דווקא לפי הסדר הזה).
סתם ככה בסלט הוא יבש מידי, את התעשייתי האדום עם מיונז – עזבו…
אהה, והוא טוב להורדת גודש בשדיים, אבל זה לא משהו שצריך בשגרה :-).
מאידך יש כרוב כבוש שמשדרג משמעותית כל מנה של פלאפל ומהווה את הבסיס לשוקרוט.
אם כי גם שוקרוט לא מצדיק לקנות כרוב אצל הירקן – רוב המתכונים לשוקרוט כוללים פחית שימורים של כרוב כבוש ברשימת המרכיבים.

אבל בכל זאת החלטתי שהגיע זמן לכבוש את הכרוב. כן, במו ידי.
אז קפצתי לירקן וקניתי 2 כרובים לבנים קטנים (מלאכים של ממש) – 1 ק"ג כל אחד .
בשביל כרוב כבוש חובה: כרוב, מלח, צנצנת וזמן. אפשר גם תיבול: קימל, גרגירי כוסברה, ערער, צ'ילי…

תהליך הכיבוש הכבישה 🙂
קולפים את העלים החיצוניים (אם הם לא יפים) ושומרים בצד
חותכים את הכרוב לרבעים (לאורך)

חותכים החוצה את הליבה ושומרים בצד
פורסים את הרבעים דק עם סכין (או מנדולינה)
מערבבים עם מלח גס – 15 גרם מלח לכל קילו כרוב
מחכים עד שאפשר לסחוט נוזלים מהכרוב עם היד, במתכונים כתוב הכל. מ-10 דקות, דרך שעתיים ועד 24 שעות – לדעתי זה לוקח סדר גודל של שעה.
המלח שגורם ליציאת המים משאיר את הכרוב במצב אידאלי לפעילות חיידקית. החיידקים אוכלים את הסוכרים שבכרוב, מתסיסים אותם ויוצרים חומצה לקטית שנותנת לכרוב את הטעם החמוץ שאנחנו מחפשים.

מתבלים – אני ערבבתי פנימה כפית זרעי קימל על כל קילו כרוב.
דוחסים היטב לתוך צנצנת – היטב פירושו שמפלס הנוזל עולה ומכסה את הכרוב.
מעל הכרוב הפרוס מניחים את הליבה והעלים החיצוניים ששמרנו – המטרה היא לשמור את כל החתיכות הקטנות מתחת למפלס הנוזל.
המהדרין משתמשים בכלי מיוחד, הפולנים והגרמנים, וגם היהודים שחיו שם, השתמשו בחביות במרתף.
חשוב ביותר לפתוח את הצנצנת פעמיים ביום כי יש פעילות תסיסה משמעותית – אולי אפילו עדיף לכסות בבד גזה/חיתול ולא במכסה.
הטענה היא שהכרחי שהצנצנת תהיה במקום חשוך – אצלי עבד מצויין גם בלי חושך.
אחרי 7-10 ימים התסיסה מסתיימת – זה הזמן לסגור את המכסה ולהכניס למקרר.
הטענה היא שעם הזמן 2-4 שבועות הטעם משתבח – נחכה ונראה.
בינתיים זה טעים, אפילו יותר מהתעשייתי.
זהו ניצחתי כבשתי את הכרוב 🙂

עכשיו יש תשתית לשוקרוט או תבשיל כרוב ובירה כליווי לנקניקיות הרלוונטיות.

(אחרי שבועיים)
שוקרוט אלזסי מקורי (המתכון מהספר The Joy of Cooking)
מחממים במחבת 2 כפות חמאה, שומן חזיר או שמן צמחי – אני השתמשתי בשומן שנשאר מהברווז.
מוסיפים 1/2 כוס בצל קצוץ (או שאלוטס) ומבשלים תוך כדי ערבוב על חום בינוני עד לשקיפות.
מוסיפים 4 כוסות (קילו) כרוב כבוש מסונן מנוזלים ומבשלים 5 דקות.
מערבבים פנימה תפוח ירוק חמוץ מקולף ומגורר וגם 1-2 כפיות זרעי קימל.
מוסיפים ציר בקר/ירקות רותח או סתם מים רותחים עד לכיסוי.
מוסיפים 1/4 כוס יין לבן יבש.
מבשלים 30 דקות.
מכניסים לתנור שחומם מראש ל-165 מעלות למשך כ-30 דקות
(ניתן לפזר מעל 1-2 כפות סוכר חום)
כשהכנסתי את הכרוב לתנור, הנחתי מעל מספר "נקניקיות רלוונטיות" (חרצתי למעלה בעדינות כדי שלא יתבקעו) והתוצאה הייתה פשוט חלומית. (הנקניקיות מוכנות כשהן מגיעות לטמפרטורה פנימית של בערך 67 מעלות).





פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

חמוצים בסו-ויד?!

האם אפשר לייצר חמוצים בכלל, ומלפפונים חמוצים בפרט, בסו-ויד? מסתבר שכן. אפילו במספר דרכים.
הדרך הראשונה מופיעה באתר של Anova, אבל:
– המתכון דורש הכנה מראש של נוזל הכבישה, כולל הרתחה וקירור
– יש צורך בשימוש בסו-ויד בטמפרטורה של 88 מעלות (שלי לא מגיע לטמפרטורה הזו)
– החמוצים מחזיקים מעמד זמן קצר
לכן החלטתי לבחור באפשרות יותר נוחה ומהירה.
באתר של ChefSteps יש מתכון שלא דורש הכנה של המשרה מראש, שימוש בטמפרטורה של 60 מעלות בלבד והחמוצים מחזיקים מספר חודשים.
מכיוון שזו לא פעם ראשונה שאני מכין חמוצים, ריבות, צ'אטני וכד' אדלג על כל הפרטים הקטנים והחשובים ואתמקד בעיקר (מי שרוצה להעמיק יכול להסתכל באתר שלהם או בכל ספר/אתר רלוונטי).

שטפתי היטב מלפפונים קטנטנים והכנסתי לצנצנת נקייה.
הכנתי (ערבבתי יחד עד להמסה) תמיסת כבישה בסיסית:
– 200 מ"ל מים
– 200 מ"ל חומץ 5% רגיל
– 40 גרם סוכר
– 10 גרם מלח
שפכתי את התמיסה לצנצנת עד כדי ס"מ אחד מהשפה וסגרתי במכסה.

מכיוון שרציתי לבדוק את השיטה ולאו דווקא להתמקד בהשגת טעם ספציפי, ויתרתי על תיבול כדוגמת שמיר, פלפל שחור, פלפל חריף, עלי דפנה, גרגירי שומר וכו'.
הכנסתי לסו-ויד ב-60 מעלות למשך שעתיים וחצי.
השארתי את הצנצנת להתקרר על השיש זמן מה ואז הכנסתי למקרר.

ומה יצא?
צבע המלפפונים השתנה והם נראים כמו מלפפונים חמוצים.
מבחינת המרקם הם דומים למלפפונים חמוצים מפחית שימורים ולא למלפפונים חמוצים תוצרת בית.
הטעם בסדר, מעט חמוץ מדי אז מומלץ להקטין את אחוז החומץ בנוזל.

מסקנה
אפשר לייצר די במהירות מלפפונים חמוצים, אז מי שהמלפפונים של הסופר לא טעימים לו, יכול לשחק עם מינון התיבול ולהגיע למשהו שהוא אוהב.
אבל מי שרוצה מלפפונים חמוצים בייתיים, עם המרקם והקראנץ' האמיתיים ועם הטעמים הנוצרים כתוצאה מתסיסה – מומלץ לו לדבוק בשיטות המסורתיות כי יש תהליכים טבעיים שאי-אפשר להאיץ אותם 🙂

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

מה הקשר בין מדריד לוואקום?

מיצוי (ויקיפדיה) – "פעולת המיצוי (Extraction) היא אחת הטכניקות החשובות והבסיסיות ביותר בכימיה, בתעשייה הכימית ובתעשיית המזון".
את תהליך המיצוי אני מכיר היטב מהתקופה שבה ייצרתי ומכרתי ליקרים תוצרת בית. זהו השלב הראשון בהכנת הליקר, מיצוי מוצק-נוזל – משרים פרי / קליפת פרי / תבלין באלכוהול ומחכים בסבלנות 🙂
אפשר גם לעשות מיצוי מוצק-מוצק – מכניסים קליפות פרי / תבלין לסוכר ומחכים. ויש לי אפילו מתכון לליקר שמשתמש בטכניקה של מיצוי באוויר.
יש דרכים לזרז ו/או לשפר את המיצוי הכוללות בין היתר חימום, לחץ וגם ואקום.
יש גם מיצוי נוזל-נוזל ועוד.

הקטליזטור
בעקבות הביקור שלנו במדריד והאכילה במסעדות משובחות במיוחד, התעוררה בי סקרנות לגבי טכניקות מתקדמות של הכנת מזון בכלל, ובפרט לגבי הקניית שינויי טעם ומרקם לחומרי גלם.
בעצם מדובר בתהליך הפוך (תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על זה) למיצוי, במקום להוציא את הטעם של הפרי לתוך נוזל – להכניס את הטעם של נוזל לתוך הפרי/הירק. כלומר להקנות לתפוח טעם של נענע, או למלפפון טעם של לימון או לאגס טעם של ויסקי… (ואז נזכרתי שפעם היינו עושים אינפוזיה של וודקה לאבטיח עם שקית אינפוזיה ועירוי).

איך קוראים לזה?
מסתבר שזו טכניקה מוכרת בבישול המולקולרי המכונה אינפוזיה בוואקום (Vacuum-infusion) אבל צריך בשבילה משאבת ואקום יקרה.

אז מה קורה בתהליך?
משרים את הפרי בנוזל, מפעילים ואקום ששואב החוצה את האוויר מהתאים של הפרי. משחררים בבת אחת את הוואקום והנוזל נשאב לתוך הפרי. הטעם משתנה וגם המרקם משתנה קצת.

איך עושים את זה בבית?
אפשרות ראשונה היא לבנות תא ואקום עם משאבה (מסובך) – אפשר למצוא על זה מידע באינטרנט.
הדרך הקלה היא להשתמש באמצעים קיימים (מספר טכניקות) – אפשר למצוא על זה מידע באינטרנט.
השיטה שהכי מצאה חן בעיני כוללת שימוש במכשיר ואקום ידני המשמש לסגירת בקבוקי יין שלא נשתו עד תום Vacu Vin.

מלפפון עם מיץ לימון

מלפפון לימוני

שיפורים
המגבלה של קוטר פתח הבקבוק קצת מעצבנת, אז התהליך המתבקש הוא לעבור לצנצנת שהמכסה שלה עשוי פלסטיק רך, לעשות בו חור ולהכניס לחור את הפקק. צנצנת של נוטלה מושלמת לצורך העניין. מיד מצאתי מתנדב שיחסל את שאריות הצנצנת יחד עם מצה.

שימוש מעולה לנוטלה

תפוח חמצמץ עם חליטת נענע (או אולי מיצוי של נענע, או אינפוזיה של נענע…)

רעיונות לעתיד
– החדרת אלכוהול לפרי ושימוש בפרי ליצירת גלידה עם חתיכות פרי שלא הופכות לאבן בתהליך ההקפאה (נקודת הקיפאון של אלכוהול נמוכה משמעותית מזו של מים).
– כנ"ל אבל עם סירופ סוכר (גם נקודת הקיפאון של תמיסת סוכר נמוכה מזו של מים – ע"ע בריקס).
– אגסים, ענבים מקולפים, קישואים, פטריות…

פורסם בקטגוריה מדריד 2019, מתכונים | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

יום 5 – 21/4/2019 – שוק, תופים, כדורגל וחשכה

הבוקר יצאנו מהדירה קצת יותר מוקדם במטרה להגיע לשוק הפשפשים El Rastro לפני ההמון ודי הצלחנו. הבוקר קר אפילו יותר מאתמול אז נסענו במטרו אפילו שזו רק תחנה אחת. השוק ענק ומגוון והשיטוט בו נעים, לפחות בשלב הראשון כשהוא עדיין לא מפוצץ באנשים.

מהשוק חזרנו צפונה אל Casa Revuelta הידועה בפינצ'וס הבקלה המטוגן. המקום חביב אבל לדעתנו לגמרי overrated, טעמנו כבר במדריד בקלה מטוגנת הרבה יותר טעימה.


עברנו בסניף של Flying Tiger Copenhagen, מין הכלאה של Soho ו-Ikea והמשכנו ל-Plaza Mayor כדי לשמוע את טקס התיפוף המציין את סיום החג והתהלוכות.
את התופים שמענו, אבל כמעט אף אחד לא יכול לראות אותם.

משם הבנות הלכו לנשנש בשוק סן מיגל והבנים חזרו ישר לדירה.

כך מסתיים לו החלק הראשון של יום ראשון 🙂

אחרי מנוחה בדירה יצאנו לכיוון אחד הסניפים של Museo de Jamon לארוחת צהריים משותפת. האוכל בסדר אבל רחוק מאוד מההמלצות ב-TripAdvisor, פעם שנייה overrated להיום ואין הצדקה לתמונות.
עד עכשיו המלצרים בכל מקום שבו אכלנו היו בין נחמדים לנחמדים מאוד. מאידך כאן, אי אפשר לסווג אותם ככאלה. זה לא שהם היו לא נעימים, הם פשוט היו וזהו.
נפרדו מהילה ותומר שנסעו במטרו מ-PLaza Espana לאיצטדיון הכדורגל Santiago Bernabéu. בתוכנית: ריאל מדריד נגד אתלטיקו בילבאו.

האיצטדיון עצום בגודלו, 80,000 מקומות ישיבה, והאוירה מלאת שמחה ואנרגיות. כבר במטרו בדרך לשם ברור שהמשחק הוא שיחת היום אצל כל מי היה על הרכבת שלנו. אחד הדברים שמהווים הבדל תהומי בין משחק כזה בארץ לחוויה שבה היינו היום – שהכל מתנהל בסדר מופתי, אף אחד לא מקלל, דוחף, יורק או מפצח לך גרעינים על הראש ואח"כ מצפה שתתנצל. כולם יושבים בנחת ולמעט יציע האוהדים הקולני, רק מוחאים כפיים כשיש כמעט גול. קהל של קונצרטים. וכמעט גול היה כל הסיפור של המחצית הראשונה. במחצית השניה היו לעומת זאת שלושה גולים לריאל מדריד והאוהד הקטן שלי עם הצעיף המתאים (יסלחו לי חבריי אוהדי ברצלונה) היה מאושר עד הגג. גם בדרך חזרה כשאותם 80,000 ברגע אחד יוצאים מהאיצטדיון ונכנסים למטרו האוירה הטובה נשמרת.

מי שכדורגל לא ממש מעניין אותו נסע לחדר בריחה שמפעילת החדר הקודם המליצה עליו The Darkest Room, חדר בריחה בחשכה.
לחדר יש בעיקרון גרסה באנגלית, אבל האנגלית לא ברמה טובה. בנוסף איכות השמע די גרועה והשילוב של השניים ממש בעייתי. מכיוון שהחדר בחושך, אין השקעה בתפאורה, אז למה לחסוך במערכת הקול? ומה הבעיה להקליט פס קול בלי רעשים?
אנחנו: "לא הבנו מה אמרו בהקלטה"
המפעיל: "אמרו XXX"
אנחנו: "לא הבנו"
המפעיל: "אותי או את ההקלטה"
אנחנו: "גם וגם"

אוספים כוחות בחדר ומתכננים מה לעשות מחר ביום האחרון שלנו במדריד ויוצאים לאכול שוב ב-
La Antoñita, רצינו מקום חדש אבל חלק לא פתוחים וחלק רחוקים, אז חזרנו למקום טוב כדי לבדוק עוד מנות.

החביתות עשויות משרימפס קטנטנים שלמים כולל הקליפות והראשים, שאלנו – זה בכוונה! גימיק "קצת" מוזר ומבחינתנו לא ממש אכיל.
הצלעות רכות בצורה מדהימה – לשאלתנו, הבשר מבושל קלות בגריל, נכנס לבישול ארוך באידוי ואז חוזר לגריל והצ'אטני משובח.
הסינטה עצמה מצויינת אבל הרוטב המצומצם הרבה יותר מדי מלוח וגם הגבינה דמויית הפירה מלוחה בטירוף.
המילפיי חבושים אקזוטי ובטעמים לכיוון המלוח ולא המתוק.
הטאטן איננו טארט וגם לא כתוב שהוא כזה, אבל הוא בהחלט טעים.
יצאנו מרוצים וצעדנו בנחת חזרה לדירה, 11 בלילה, ומסביב יש תחושה שהלילה רק מתחיל. טוב, אצלנו הוא מתחיל להגמר.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, חדרי בריחה, מדריד 2019, משפחה | עם התגים , | כתיבת תגובה

יום 6 – 22/4/2019 – סיבוב אחרון

הבוקר השתדלנו במיוחד לקום מוקדם ואכן כבר בשעה 10 ( 😉 ) בבוקר התייצבנו בצ'ורוריה מומלצת –
1902 שהמלצרים בה לבושים במדים לבנים עם כותפות זהב, ומכינים את הצ'ורוס שלהם במקום.

אחרי מנת סוכר מכובדת לחובבי הז'אנר, וקפה קון לצ'ה למי שלא, שמנו את פעמינו לכיכר סול והפעם הצלחנו למצוא את ה"בלטה" של קילומטר האפס שפיספסנו ביום הראשון.

נסענו במטרו למוזיאון ריינה סופיה לאומנות מודרנית. היום סופגים תרבות! המבנה עצמו היה בית חולים בעבר הרחוק, ובנוי כריבוע עצום סביב גינה פנימית, עם חללים ענקיים ואווירת שלווה ויופי. בחלק מהקומות תערוכות קבועות ובחלקן תערוכות מתחלפות, וגולת הכותרת היא הגרניקה של פיקאסו שמקבצת סביבה קהל רב. אחרי הטיול בחבל הבאסקים לפני שנתיים שם ראינו מוניומנט עם היצירה, ובכלל שמענו הרבה על ההיסטוריה הספרדית במלה"ע השניה, היתה משמעות מיוחדת לראות את המקור במו עינינו. היו גם יצירות של דאלי, מירו, רותקו וקנדינסקי פזורות ברחבי המוזיאון, והתערוכות המתחלפות היו נשכניות במיוחד.

ביציאה מהמוזיאון התחלנו להיות רעבים והחלטנו לעצור באחת המסעדות הסמוכות למוזיאון, מה שהוכיח את עצמו כבחירה לא מוצלחת במיוחד. עד כדי שבשלב מסוים נשלחה אם המשפחה להביא קפה ואוכל מהסטארבקס הסמוך. המלצרים לא חיבבו את הרעיון.

יצאנו משם "לא רעבים", והחלטנו במקום לנסוע במטרו לנצל את מזג האויר היפה ולעבור דרך פארק רטירו שעם השמש התעורר לחיים. בבת אחת עוברים מהעיר הסואנת לשטח ירוק ושקט, שבילים מתפתלים וארמון קריסטל שבו תערוכת פסלים לבנים של אמן אמריקאי בשם Charles Ray.

יש בפארק שלל ציפורים שנתנו לאלון הזדמנות לבדוק את עדשת המצלמה שקנינו לא מזמן.

באמצע הפארק אגם יפהפה עם סירות, ברווזים, ואמני רחוב בשפע.


יצאנו מהצד השני של רטירו, והמשכנו עוד קצת ליעדנו – הספריה הלאומית שם מוצג המשך התערוכה של לאונרדו דה וינצ'י. מכונות גדולות שנבנו בהשראת שירטוטיו, ואזור נפרד בו שמורים ומוצגים בחרדת קודש ספרים מאותה תקופה. לצערנו ההסברים בספרדית בלבד ועל כן תוך זמן קצר מיצינו.
יצאנו לדרכנו לדירה למנוחה, כביסה ותחילת אריזות.

מחר טסים מוקדם בבוקר. אבל אחרי חווית האוכל הגרועה מהצהריים חייבים פיצוי, ועל כן יונתן חיפש ומצא מסעדה מומלצת מישלן (גם אם לא זכתה בכוכב) Atlantik corner. הזמנו מקום לשעה 21:00, אבל כשהגענו למסעדה ראינו שלא היה ממש צורך לדאוג להזמנה. היינו האורחים היחידים במסעדה. מטריד משהו. אבל די מהר התפוגגו חששותינו – מסעדה מעולה שראויה לחתום את ביקורנו במדריד עתירת האוכל המשובח.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, מדריד 2019, משפחה | עם התגים | 2 תגובות