תחושת קלה של עמימות וחשאיות בחדר ה-20

"אבא, אני רוצה שתלכו לחדר בריחה ותזמינו את מאיה לשמור עלי" – אחרי ארבעה חדרי בריחה בספרד לזאטוט קצת נמאס מהעניין והוא החליט שאנחנו צריכים להמשיך בתחביב בלעדיו כי הוא לא רוצה
.
שלושת החדרים האחרונים שעשינו בספרד היו טובים ומאתגרים אז רצינו משהו טוב גם בארץ.
מכיוון שגם אחרי עוד ועוד חדרים, Alien Abduction של פורטל Y נשאר אצלנו גבוה מאוד בדירוג החדרים בכלל, ואולי אפילו בטופ מבחינת רמת החידות שלו, החלטנו לבדוק את החדר החדש שלהם – Obscurity בתור החדר ה-20 שלנו. מדובר על חדר של 90 דקות עם הבטחה מצד מי שכבר ביקרו בו שהעיצוב יותר מושקע מהחדר הקודם והחידות כמובן ברמה גבוהה.
אז קמנו בשבת בבוקר ונסענו לחולון. נסיעה שיכולה לקחת שעה עד שעה וחצי ביום חול עברה תוך 35 דקות. החניון שממנו נכנסים למרתף שבו נמצא החדר סגור בשבת אבל יש חנייה ברחוב. חדר ההמתנה ספרטני מעט אבל יש בו כורסאות ל-10 אנשים, שירותים צמודים, מים וקפה וזה מספיק. קיבלנו תדרוך קצר (לא בכוח, כל דבר משמש פעם אחת וכו') בלי הסבר על החדר עצמו (שומרים על עמימות) וקדימה לדרך.
ההתחלה הייתה טובה – גם של החדר וגם העבודה שלנו – ומהר מאוד מצאנו את עצמנו בלב העניין. החלל גדול (כמו בחדר הראשון שלהם) ובהחלט יכול להכיל מספר גדול של אנשים. העיצוב והתפאורה טובים ובהחלט מכניסים לאווירה. החדר מקבילי ומאפשר עבודה של אנשים רבים בו-זמנית ובהחלט יש על מה לעבוד. יש מעט מאוד "ציד מפתחות", מעט מאוד מנעולים או קודים כלשהם שצריך לפתוח, אבל החידות קשות ויש צורך להשקיע מחשבה בפתרון.
בניגוד לחדרים אחרים שכשאתה יוצא מהם אתה לא תמיד מבין למה היה צריך לעשות משהו ומה היה הרציונל שעמד מאחורי הפעולה שעשית או אפילו מה הקשר בין החידה לחדר, כאן הכל היה לוגי והגיוני ומשתלב בעניין – פשוט תענוג.
התקשורת עם המפעיל הייתה קצת בעייתית – תקשורת סלולרית לא עובדת טוב במרתף! – אז כשעלה הצורך, יחסית מאוחר במשחק, פשוט נעמדנו מול מצלמה ודיברנו וקיבלנו תשובות ברמקול. השתמשנו ברמז אחד והצלחנו להימלט אחרי קצת פחות מ-80 דקות.
החדר שאליו יוצאים נפרד מחדר הקבלה מה שמבטיח הפרדה טובה בין קבוצות. גם הוא ספרטני, או ליתר דיוק לא ממש גמור מבחינת העיצוב והם עדיין מתלבטים איך הכי כדאי לצלם בסוף את השחקנים. האמת שעדיף ככה על חדר שכבר בהתחלה בטוח שיש לו את התשובות הנכונות לכל דבר.
אז למי החדר מתאים לדעתנו?
4-6 עם ניסיון שמעוניינים בחידות קשות באמת ויש להם סבלנות.
לא לילדים קטנים ולא למתחילים.
מומלץ מאוד!
img_9813s
בדרך חזרה הביתה עצרנו לאכול ב-NoNo, מסעדה איטלקית בהוד-השרון. האוכל טוב, השירות מצוין אבל קצת רועש בשבת בצהריים כשמלא.
img_0274s img_0275s img_0276s img_0277s img_0278s img_0279s
כשחזרנו מצאנו זאטוט מאושר מהבילוי עם מאיה. "אבא" הוא אמר לי, "בפעם הבא אני רוצה שמאיה תשמור עלי כל היום, מהבוקר עד הלילה".

פורסם בקטגוריה חדרי בריחה, מסעדות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

מותו של הכהן הגדול

למוזיקה של לאונרד כהן (יהודי אלא מה) התוודעתי כילד. תקליטו הראשון Songs of Leonard Cohen יצא ב-1967 ושכן באוסף התקליטים הצנוע של הורי יחד עם:
A Gift From a Flower to a Garden של דונובן (גם 1967)
Waist Deep in the Big Muddy and Other Love Songs של פיט סיגר (גם 1967)
Magical Mystery Tour של החיפושיות (גם 1967)
ועוד תקליטים טובים (לא משנת 1967) של פיטר פול ומרי, ג'ון באאזבוב דילן, פרנק סינטרה, אלה פיצג'רלד, שירי באסי ועוד.
כנער גם למדתי להעריך את המילים שכן לאונרד כהן היה לא רק מוזיקאי גדול אלא גם משורר לא קטן והשילוב של המילים והמוזיקה היה חזק ביותר – Suzanne, So Long, Marianne ו-Sisters of Mercy.

הפעם הבאה שפגשתי שילוב כל כך נוגע בין מוזיקה טובה ומילים משובחות היה אצל הזמרת (גם יהודייה) ג'ניס איאן, שאל להיטיה הגדולים מאמצע שנות השבעים: Stars וJesse מהתקליט Stars  ו-At Seventeen ו-In the Winter מהתקליט Between the Lines התוודעתי במהלך השירות הצבאי שלי (שלג בחוץ, טוסט גבינה על תנור ספירלה, מיני-ברידג' על ארגז ביטחון וג'ניס איאן בטייפ קסטות).
תהיתי אם יש קשר בינהם, אז בדקתי ומסתבר שבאלבום הרביעי של כהן  New Skin for the Old Ceremony משנת 1974, קולות הרקע הם של ג'ניס איאן שאף מבצעת דואט עם כהן בשיר  Who By Fire המבוסס על "ונתנה תוקף", שיר מעולה נוסף מהאלבום הוא Lover, Lover, Lover.

את התקליט התשיעי של כהן Various Positions משנת 1985 (השני שלי) רכשתי לעצמי לאחר השחרור מצה"ל עם השירים Dance me to the end of love וכמובן Halleluja.
ללהיט ענק נוסף זה כהן עם השיר First we take Manhattan באלבום I'm your man משנת 1988.

זמרת נוספת, שהקריירה שלה התחילה בשנות ה-80 וגם לה שירים שנוגעים ללב היא סוזן ווגה, עם 2 להיטיה הגדולים Tom's diner ו-Luka מאלבומה השני Solitude Standing. תהיתי אם גם לה יש קשר כלשהו לכהן וגם הפעם מסתבר שכן.
סוזן וגה הושפעה רבות מהמוזיקה של לאונרד כהן (גם מבוב דילן), ואף השתמשה במוזיקה של כהן כאבן בוחן לקשרים רומנטיים. היא יצרה עמו קשר, פרסמה ראיון אישי איתו בשנת 1992 וגם פתחה הופעה שלו בשנת 2009.

את המעבר למדיה דיגיטלית עשיתי עם כהן בשנת 1995 עם התקליטור So Long Mariane, אוסף של 12 מלהיטיו בין השנים 1968-1974 כולל Bird on the Wire ו-The Partisan.
לפני מספר שנים צפיתי בסרט דוקומנטרי בו התראיין כהן בסטודיו שבו הוא יוצר ונתן הצצה מרתקת לתהליך היצירה של אדם לא צעיר, לצערי לא הצלחתי למצוא את הסרט באינטרנט.
בשנת 2015 אירח כהן בביתו במונטריאול צוות טלוויזיה לראיון של כ-40 דקות ובו דיבר בגילוי לב על ההופעות שלו ברחבי העולם, על חייו וגם על המוות.

נפטר בתאריך 7/11/2016 בגיל 82.
img_7460s

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים | כתיבת תגובה

אז מה למדנו בברצלונה – טורטיה אספניולה

ביצים הם לא בדיוק המאכל האהוב עלי. אין לי בעיה כשהן מוסתרות היטב בפשטידה או במוס, במרנג או בגלידה. אני אפילו מצליח להתמודד עם חלמון כשהוא נמצא עם בייקון במחבת. אבל ביצים רכות, קשות וחביתות זה לא בשבילי… למעט חביתה ספרדית (טורטיה אספניולה או טורטיה דה פטטה) שגם אותה למדנו להכין בברצלונה יחד עם הגספאצ'ו.
אז מה ההבדל בין סתם חביתה לחביתה ספרדית?
בערך כמו ההבדל בין מרק עגבניות לגספאצ'ו – זה משהו אחר לגמרי.

המצרכים (ל-4 מנות)
4 תפוחי אדמה בינוניים
1 בצל
4 ביצים
שמן זית
מלח

ההכנה
1. קולפים את תפוחי האדמה, חותכים לקוביות קטנות וקוצצים את הבצל.
2. מטגנים את תפוחי האדמה בשמן זית על אש קטנה למשך 10 דקות. מוסיפים את הבצל ומטגנים עשר דקות נוספות, מסננים ומניחים בצד.
3. טורפים בקערה את הביצים, מערבבים עם תפוחי האדמה והבצל ומתבלים במלח.
4. מחממים מחבת ומטגנים בה את הבלילה 2-3 דקות, הופכים באמצעות צלחת, מטגנים 2 דקות נוספות, הופכים ומגישים.
img_7451s img_7454s img_7455s img_7456s

ניתן לאכול חם, קר ואפילו בתוך כריכון קטן
img_7458s

 

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

אז מה למדנו בברצלונה – גספאצ'ו

בביקורנו בספרד בחודש שעבר, אלון ואני השתתפנו בסדנת בישול, אחד המאכלים שלמדנו להכין (בדיוק לפני 4 שבועות) הוא גספאצ'ו – מרק קר שמקורו בחבל אנדלוסיה שבדרום ספרד. משקה מרווה שמתאים לימות הקיץ החמים, או במקרה שלנו לסתם יום חם באמצע נובמבר.
ניתן למצוא באינטרנט שלל מתכונים למרק הזה, המתכון שלהלן הוא הגרסה אותה מלמדים מדי יום בספרד 🙂

המרכיבים
6 עגבניות
1/2 מלפפון
שן שום
פלפל ירוק קטן (לא חריף)
1/2 פלפל אדום (לא חריף)
300 מ"ל מים
פרוסת לחם יבש
2 כפות חומץ שרי (חומץ בן יין אדום גם טוב)
2 כפות שמן זית
מעט מלח לפי הטעם

ההכנה
1. מגררים את העגבניות בפומפיה (משליכים את הקליפה) וחותכים את שאר הירקות
2. שמים בצד כ-50 ג' מהמלפפון ומשני הפלפלים וקוצצים דק מאוד לצורכי קישוט
3. משרים את הלחם במים ובחומץ, מערבבים בקערה את כל הירקות ושופכים פנימה את הלחם והמים, טוחנים בעזרת בלנדר מוט תוך הוספת השמן ליצירת אמולסיה
4. מצננים במקרר למשך שעה לפחות

ההגשה
מוזגים לכוסות/קערות קטנות, מקשטים בירקות הקצוצים ובשמן זית
img_7449s
בהמשך מתכונים נוספים…

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

יום 19 – 27/10/2016 – יום אחרון בברצלונה

היו לנו חששות לגבי היום האחרון, טיסת לילה יוצרת לא מעט בעיות, החל מאריזה ואחסון המזוודות וכלה בבעיות שינה. קיווינו שיתאפשר לנו צ'ק-אאוט מאוחר בתשלום, אבל הדירה הוזמנה, ולכן ב-11:00 אחרי שנת לילה טובה והתארגנות, הפקדנו את המזוודות במשרדים של חברת ההשכרה ושמנו פעמינו לארוחת בוקר מאוחרת בקפה/מסעדה Ciudad Condal שבו נקבעה לי פגישת עבודה בשעה 12:00. אכלנו שתינו ונהנינו עד שלקוחותי הגיעו, ואז הילה והילדים יצאו באוטובוס בדרך לפארק גואל.
הפגישה הייתה מוצלחת מאוד והתארכה קצת, אז בסיומה הקפיצו אותי ברכב לפארק בדיוק בזמן הנקוב בכרטיסים שקנינו מראש.
הפארק עמוס אנשים אבל לא ברמה מוגזמת ונהנינו לשוטט בו ולראות את הבנייה המעניינת.
img_7404s img_7405s img_7406s img_7408s img_7411s img_7415s img_7416s img_7418s img_7420s img_7422s img_7425s img_7427s img_7428s img_7430s img_7431s img_7432s img_7437s
חזרנו במונית (גדולה – 5 אנשים + עגלה) לתוך העיר אל שוק סנטה קטרינה החדש. השוק הרבה פחות עמוס מבוקריה אבל גם בו יש שפע רב ומגרה.
img_7438s img_7439s img_7440s
קנינו לאלון קונוס עם חמון וקרקרים ואחר כך התיישבנו לאכול במסעדה Cuines Santa Caterina – היה טעים מאוד.
20161027_162231s 20161027_162539s 20161027_162518s
img_7446s img_7443s img_7442s  img_7444s
קנינו קצת מצרכים לקחת לארץ
20161027_163548sויצאנו לסיבוב אחרון ברובע הגותי, חזרנו למקומות שהיינו בהם וגם למקומות חדשים וקינחנו בקפה שהיה סגור ביום 4 – Granja M. Viader, קפה, שוקו וצ'ורוס כדי לטעום בפעם האחרונה את הטעמים של ספרד.
img_7448s
משם חזרנו למשרדים, התארגנו על המזוודות ודי מהר הגיעה ההסעה שלנו, הסעת VIP במרצדס מהודרת עם נהג בחליפה.
כוונתנו המקורית היתה לנטוש את העגלה של תומר בספרד לאחר ששימשה אותנו בפעם האחרונה, (ואף קנינו במקומה מזוודה חמישית) אך כוונה זו נתקלה בהתנגדות מרה ובשברון לב גדול מצד תומר. החלטנו לנסות בכל זאת להעביר אותה כמטען יד, ולשמחתו האדירה של תומר הצלחנו לקחת אותה איתנו. לפעמים חלומות מתגשמים.

הטיסה התעכבה. לדברי צוות הקרקע הספרדי בברצלונה, עקב איחור רציני בהגעה של כל צוות הטיסה. כמובן שלצוות הטיסה היו הסברים אחרים אך מכיוון שלכל אחד מהצוות שנשאל היה הסבר אחר, כנראה שגם הם פשוט לא רצו לעזוב את ספרד. חוץ מתומר שישן כמעט כל הטיסה, אנחנו כמעט ולא עצמנו עין.

אז מה היה לנו בטיול הזה – קצת סטטיסטיקה:
נהגנו כ-2,000 ק"מ, ישנו ב-8 מלונות, עשינו 4 חדרי בריחה וטסנו ב-3 מטוסים.
עלינו לגובה של 2,074 מטר, יצאנו עם 4 מזוודות וחזרנו עם 5. היינו בערים גדולות, ערים קטנות ועיירות נידחות, בהרים ועל חוף הים, ראינו שלכת, שלג (מרחוק), מפלים ואגמים. אספנו עלים בכל הצבעים ואכלנו אין סוף מטעמים. למדנו כמה עשרות מילים בספרדית, אבל בסוף כשהמלצרית שאלה משהו אמרנו אוטומטית "כן". היה מדהים אבל גם כיף לחזור הביתה!

פורסם בקטגוריה מסעדות, משפחה, ספרד 2016, תיירות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

יום 18 – 26/10/2016 – ברצלונה פעם שנייה

קמנו רעננים אחרי לילה של שינה טובה.
הגענו לתובנה שלמרות שיש עוד המון דברים שאנחנו רוצים לעשות ולראות היום בברצלונה, הרי שלמעט חדר הבריחה שכבר הזמנו ושילמנו עבורו, כל השאר הוא מבחינת רשות ולא חובה. אנחנו אמנם רוצים להמשיך ליהנות, אבל כבר הספקנו לא מעט ואין צורך להילחץ.

אכלנו ארוחת בוקר קלה בדירה ויצאנו לכיוון פלאצה ריאל לסיור גאודי של חברת Runner Beans. מהסיור שלהם ברובע הגותי נהנינו מאוד ביום 2 והחלטנו שאם יתאפשר נבקש שוב את מיגל. בדרך עצרנו לקפה ומאפה בקפה Escriba, ביקור חוזר מיום 4 – יש מקומות שפשוט שווה לחזור אליהם, למרות שהיה לנו רק זמן לקחת וללכת.

מיגל לא היה ברשימת המדריכים להיום אז יצאנו לסיור עם מארק, הפעם היו בו עוד ישראלים. הסיור כלל גם נסיעות במטרו שהיוו עבור תומר את החלק היותר מעניין בסיור. לטעמנו הסיור הזה פחות מוצלח מהקודם. הוא אמנם נותן מבוא לגאודי אבל ההסתובבות היא ברחובות סואנים כך שקשה לשמוע והאווירה פחות נעימה. ראינו מבחוץ את פלאו גואל, את קאזה בטלו
img_7363s img_7364s
ואת קאזה מילה
img_7366s img_7367s
הסיור הסתיים ליד הסגראדה פמיליה שבנייתה התקדמה עד מאוד מאז היינו כאן לפני 21 שנה (כבר אמרנו שהיינו כאן אז?). הטענה היא שיסיימו תוך 10 שנים, כלומר ב-2026 – לציון 100 שנה למותו של גאודי, שנדרס על-ידי חשמלית וקבור בקריפטה של הסגרדה פמיליה.

img_7374s img_7370s img_7369simg_7378s ישבנו לאכול משהו קטן ב-Starbucks וצעדנו לכיוון חדר הבריחה Bunker של חברת Enigmik, חדר שהומלץ מאוד על-ידי החבר'ה הספרדים וגם על-ידי לא מעט ישראלים שכבר ביקרו בו.
המקום מעוצב יפה, התדרוך חביב ומקצועי. נחמד שהלוקר שלנו וגם השירותים נגישים במהלך כל המשחק, פשוט על-ידי יציאה לחדר מבואה – מאוד שימושי למי שמלווה בזאטוט שרוצה לעיתים לפרוש.
החדר טוב, מקבילי, עם הרבה חידות מקוריות, אנחנו כבר מזהים מוטיבים ואביזרים שחוזרים על עצמם בחדרים ספרדיים :-). כמות הרמזים סבירה וניתנת רק כשצריך. גם הפעם למפעיל לא תמיד היה ברור מה מצבנו כי הוא לא הבין את מה ששמע לכן חלק מהרמזים שניתנו לא היו רלוונטיים.
בשלב מסויים הילה יצאה עם הזאטוט לגן השעשועים הסמוך, אבל לשמחתנו הרבה גם חזרה יחד איתו לפני תום החדר על-מנת להמשיך. הצלחנו לצאת תוך 57 דקות.
לדברי המפעיל כ-60% מסיימים תוך שעה ועד 80%+ במסגרת 5 דקות הארכה שהם נותנים. קנינו חולצות למזכרת ויצאנו מרוצים חזרה לדירה. שוב נוסעים במטרו אז תומר מבסוט.img_7379s

הילה ושירה עצרו רגע לפני הדירה ונכנסו לחנות Alle-hop שכבר מזמן שמו עליה עין, ואכן התגלתה כחביבה ומוצלחת מאד, אך כשהגיעו לשלם גילו שהארנק נגנב מתוך התיק רגע לפני הקופה – מבאס מאוד. ביטול כרטיסי האשראי הסתיים במהירות וללא נזק כספי, רק חבל על הארנק החדש והאהוב שהילה קיבלה מתנה מחברה ממש לאחרונה.

כינסנו ישיבה משפחתית שבעקבותיה אושרה תוכנית לערב האחרון שלנו הכוללת:
1. גלידה לתומר.
2. ביקור ב-Formatgeria La Seu, חנות גבינות משובחת ברובע הגותי בה ניתן לקנות פלטת טעימות אישית – מקום שרצינו להגיע אליו ביום השלישי ולא הספקנו.
3. קניית הכד שהילה שמה עליו עין ביום השני.
4. 19:00 כניסה לאכול ב-El Xampanyet, שאליה לא הצלחנו להיכנס ביום השלישי, מיד עם הפתיחה.
5. ביקור חוזר בסניף כלשהו של Alle-hop להשלמת הרכישה שנקטעה עקב גניבת הארנק.

משימה 1 הוכתרה בהצלחה מטרים ספורים מהדירה.
משימה 2 הייתה חוויה מוזרה, בעלת הבית הסקוטית לא מאפשרת לצלם כי היא לא רוצה להיות "אטרקציה" אלא חנות – גישה מעניינת למי שמשווקת בכל מקום כאטרקציה. פלטת הגבינות האישית כללה גבינה עדינה מחלב בקר, גבינה מדהימה בסגנון קממבר מחלב עיזים וגבינה קשה עם פרוסת חבושים מחלב כבשים. כל גבינה על קרקר משלה ובין גבינה אחת לשנייה פלח תפוח. למבוגרים כוסית יין אדום לליווי. 3 יורו לאדם. טעים.
img_7382s
הגענו ל-El Xampanyet עשר דקות לפני שהיא נפתחה וגילינו תור לא קצר משתרך בחוץ!!!
נעמדנו בתור כמו המקומיים, למרות שנשמעו בתור עוד מספר שפות שאינן ספרדית. בינתיים הילה הלכה לקנות את הכד שהוא הומאז' לפיקאסו ונארז אחר כבוד באינסוף פצפצים בתקווה שיגיע לארץ בריא ושלם (משימה 3 הושלמה). כשנפתחו הדלתות נכנסנו פנימה ובקושי רב תפסנו את השולחן האחרון כשאחרינו נכנסו עוד עשרות אנשים לעמוד על הבר.
הזמנו Tinto de Verano (קוקטייל יין אדום), Pan con Tomate, והפקדנו את בחירת המנות בידי המלצרית. בכל פעם שרוקנו מספר צלחות הן הוחלפו בצלחות עם מנות חדשות. בשלב מסויים המלצרית הצהירה שזהו. לא שלא היו עוד מנות שלא טעמנו אבל היא חשבה שזה סיום ראוי וכך גם אנחנו.
הטיפ שלנו הופקד לקערה וזכה לצלצול בפעמון (כל הבר מסתכל) והמלצרית (שניסתה להתחיל עם תומר) הציעה לו גם את האפשרות לצלצל בפעמון.
img_7386s img_7387simg_7390s img_7392s     img_7395s img_7393simg_7391s img_7396s img_7397s img_7394s  img_7401s img_7400simg_7384sיצאנו מרוצים מסיום משימה 4 ומיד לאחר מכן הילה ושירה השלימו גם את משימה 5.
עשר דקות הליכה החזירו אותנו לדירה ללילה אחרון בברצלונה, לארוז ולמיטה.

 

פורסם בקטגוריה חדרי בריחה, מסעדות, משפחה, ספרד 2016, תיירות | כתיבת תגובה

יום 17 – 25/10/2016 – דאלי חנה במוזיאון, ומה איתנו?

ככה נראה יונתן כשהוא כותב פוסט על הפירינאים ביושבו בפיגרס
20161024_230213s
[הילה] התחלנו את הבוקר בביקור במוזיאון דאלי. קנינו כרטיסים ערב לפני לשעת הפתיחה – 9:30, די מוקדם במושגים מקומיים. בזריזות בלתי אופיינית היינו מוכנים בשעה 9 בבוקר עם כל מזוודותינו ארוזות למשעי. השארנו את הכל בדירה שממש חולקת קיר עם המוזיאון, והלכנו לשתות קפה של בוקר בבית קפה מומלץ.
img_7311sעוד לא דאלי אבל כבר "Stairway to אבן" סתם בין הקפה למוזיאון.
כשחזרנו התורים השתרכו להם עד פתח דירתנו (השלט האדום משמאל) ומעבר. מזל שקנינו כרטיסים מראש – זה היה התור הזורם יותר כמובן.img_7313sנכנסנו פנימה יחד עם עוד עשרות רבות של אנשים. הבית של הגאון המשוגע עדיין מדהים כמו שזכרנו מהביקור הקודם, והילדים נפגשו עם הטירוף לראשונה – למעט ההכנה שעשינו להם לפני חודש, בתערוכה – "דאלי בנמל" בנמל תל אביב. אבל באמת שאין מה להשוות. עבור תומר הפגישה המחודשת עם הפנים של מיי ווסט המסודרים כריהוט היתה משמחת מאד. בהמלצת חברה שהיתה כאן לפני חודשיים, לא פספסנו את התערוכה בקומה הרביעית שנקראת "עליה" וצוירה לאחר ביקורו בארץ.
img_7334s img_7333s img_7332s img_7331s img_7330s img_7329s img_7328s

להלן מצעד חביבי הקהל: שירה – ציור התקרה.
img_7322s
אלון – ציורי האבנים.
img_7327s img_7326s img_7325s

תומר – הפנים של מיי ווסט
img_7318s
יונתן – תמונות התלת מימד
img_7343s

הילה – השפמים
img_7342sעוד כמה חביבים
img_7324s img_7323s img_7317s img_7345s
לדאלי לא הייתה בעיית חנייה…
img_7321s
הכרטיס כלל גם כניסה לתערוכת התכשיטים שדאלי יצר, בבניין הסמוך, שהיתה מרהיבה ביותר.
 img_7352s img_7353simg_7357s img_7356s

אספנו את חפצינו והפלגנו לנסיעה האחרונה שלנו באוטו לכיוון ברצלונה. ויתרנו על מוזיאון הצעצועים, וגם על אגם באניולס – ראינו הרבה אגמים בפירינאים ומאד רצינו להגיע כבר לעיר הנהדרת שבה בילינו בתחילת הטיול. רגע לפני, עצרנו בהיפר גדול לקנות מזוודה ועוד מיני זוטות. בכלל זה כיף לשוטט בסופר בארץ אחרת, לראות את ההבדלים והדמיון ולהתענג על המבחר. תומר בחר מתנה לבילי כלבנו שמתענג כרגע בפנסיון (כך אנו מקווים).

הכניסה לברצלונה עם הרכב היתה פשוט מזעזעת. המלצה מרכזית מהיום – בשום מקרה, לשום מטרה ומשום סיבה שהיא לא להיכנס לברצלונה עם רכב, אלא אם כן מובטחת לכם חניה. החל בהמתנה בת 50 דקות עד לקבלת המפתח לדירה (יונתן במשרד, אני ממתינה עם הילדים באוטו, לדעתי הפקח שהסתובב סביבנו עד שהחלטתי לזוז משם עשה יותר מסתם להסתובב…). בהמשך ניווט אינסופי עד שהגענו קרוב לדירה ופגשנו שם את יונתן שהגיע בינתיים ברגל – רק על מנת לגלות שאין אפילו איפה לעצור להוריד את המזוודות, לא כל שכן לחנות. ככה זה כשבוחרים דירה בלב של הלב, צמוד לפלאו דה לה מוזיקה. טוב, עצרנו בכל זאת, תוך חסימה אלגנטית של נתיב התחבורה הציבורית, ואני המשכתי לבד לחיפוש חסר תוחלת אחרי חניה במעגלים הולכים ומתרחבים, עד שה-GPS התייאש והפסיק לנווט כליל. מצאתי את דרכי חזרה לאיזור הדירה בניווט חופשי בשטח והרבה מזל, ויונתן עם שירה לקחו את האוטו למלא דלק ולהחזיר לחברת ההשכרה יום מוקדם מידי (גם לא משימה פשוטה במיוחד), רק תיקחו אותו כבר מאיתנו!

חזרה בדירה, מבשלים ארוחת ערב מהמצרכים שקנינו בהיפר בצהריים (סוג של ראיית הנולד – לא היה לאף אחד כוח לצאת לאכול בחוץ). בבוקר, כשעוד היינו צעירים ותמימים, חשבנו שאם אנחנו בארבע בברצלונה עוד נספיק לבקר במוזיאון פיקאסו או משהו.

 

פורסם בקטגוריה משפחה, ספרד 2016, תיירות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

יום 16 – 24/10/2016 – נפרדים מהפירינאים

אחרי ארוחת בוקר טובה במלון יצאנו מ-Espot לעוד יום של נסיעה ארוכה. הנוף של הפירינאים בשלכת מרהיב וכל עץ כאילו מבקש להצטלם (לחלקם אנחנו מסכימים). הדרך התפתלה לה ומצאנו את עצמנו נעים בגבהים שבין 800 ל-1,700 מטר. העצירה הראשונה אחרי שעה וחצי הייתה בעיירה La Seu d'Urgell כאשר היעד הוא הסופר Mercadona – הזדמנות מעולה לחילוץ עצמות והצטיידות במזון וחטיפים להמשך הדרך.
img_7276s img_7272s img_7270s img_7268s
בהדרגה ירדנו בגובה ונפרדנו מהפירינאים. עצירה נוספת עשינו בצד הדרך להחלפת נהגים ואחרי כשעתיים וחצי נוספות הגענו לחירונה.
ניסינו להגיע למרכז העיר, למוזיאון להיסטוריה היהודית ולקתדרלה ומצאנו את עצמנו עושים נהיגה בסימטאות העיר העתיקה מדרום לצפון עד שיצאנו ממנה ומצאנו סוף סוף חנייה איפה שכולם חונים 🙂
יצאנו לסיור רגלי בסמטאות מצפון לדרום שהתחיל בקתדרלה שמרשימה מאוד מבחוץ אבל היא בעצם מוזיאון והתשלום לכניסה קצת מוגזם אז ויתרנו.
המוזיאון להיסטוריה היהודית נסגר ב-14:00 הרבה לפני שהגענו לאזור אז פיספסנו אותו, או שהוא פיספס אותנו.
לפיצוי אכלנו גלידה, תומר הוציא מרץ בגן השעשועים והבנות זכו לסיבוב בחנויות בגדים.
img_7300s img_7277s img_7278s img_7284s img_7281s img_7280s img_7279s img_7288s

45 דקות נוספות של נסיעה הביאו אותנו לדירה שלנו בפיגרס שממש צמודה למוזיאון דאלי וגם מעוצבת בהתאם. דירה מקסימה, מרווחת, מוארת, מצויידת היטב – ממש מבאס שיש לנו כאן רק לילה אחד, אבל את מכונה הכביסה/מייבש הפעלנו מייד.
בדיקה מהירה באינטרנט ויצאנו למסע רגלי ארוך של 3 דקות למסעדת Meson Asador המומלצת. הכניסה נראתה סתמית ומבעד לחלונות ראינו קבוצת גברים עומדת ושותה יין/בירה בבר, אבל כשעברנו את הגברים מצאנו שולחנות מסעדה ואירוח מכל הלב.
המלצר שלנו ידע מעט עברית כי עבד פעם במסעדה שבעליה היה ישראלי.
החלטנו להשלים חוסרים והזמנו פאייה לשניים וגם קוסינייו (cochinillo) לשניים ועוף וצ'יפס לתומר. קיבלנו לפתיחה גם צלחת קרוקטים על חשבון הבית.
הקוסינייו היה מצוין –  מי שלא יודע מה זה יכול לנחש מהתמונה או לעשות בדיקה בגוגל. הפאייה, שהתגלתה כפאייה של ים ויבשה, הייתה פשוט מדהימה ולא נותר לנו אפילו טיפת מקום לקינוח.
שילמנו 89 יורו ל-5 אנשים, המחיר הגבוה ביותר ששילמנו עד עכשיו בספרד לארוחה ובכל זאת פחות מ-400 ש"ח – לא יאומן.
img_7301s img_7303s img_7304s
img_7307s img_7308s img_7309s

 

 

פורסם בקטגוריה מסעדות, משפחה, ספרד 2016, תיירות | עם התגים , | כתיבת תגובה

יום 15 – 23/10/2016 – רק רגע, אנחנו בטבע

היום נפתח בארוחת בוקר במלון, והפעם ארוחה מגוונת וטעימה. היום אנחנו לא מתכוונים לנהוג.
img_7164sמכיוון שהענן רק התחיל להתרומם מעל העיירה ובפארק עצמו מזג האוויר לא משהו, בדקנו ב-i המקומי מה עוד יש לעשות. הלכנו לאורך הנחל לראות את הגשר הרומי העתיק:
img_7189s img_7158s
ועלינו במעלה ההר לראות מגדל עתיק, בדרך מצאתי פטל – אז קטפנו 🙂
img_7169s img_7177s img_7162s
img_7179s img_7167s
img_7184s img_7185s
img_7183s img_7186s
הנוף יפה והצמחייה מגוונת, הענן עולה עולה לאט לאט ונהיה פחות קר, ירדנו חזרה דרך סימטאות העיירה.
img_7150s  20161023_124604s img_7188s
חזרנו למלון להכין את כריכי הצהריים, ואז לקחנו "ג'יפ מונית" לתוך הפארק עצמו.

[אלון] לאחר נסיעה של כ-20 דקות ועלייה של 600 מטר גובה, הגענו לאגם היפהפה – Estany de Sant Maurici בגובה 1,910 מטר. נהגת הג'יפ אמרה שזו הנסיעה הראשונה שלה מהבוקר שרואים את האגם ואת ההר המתנשא מעליו.
img_7193s img_7194s img_7196s img_7197s img_7200s img_7201s img_7202s img_7205s
20161023_144102s 20161023_143617s 20161023_143539s 20161023_144130s

התחלנו בהליכה וככל שהתקדמנו הנופים נהייו יפים יותר ויותר ונדמה שאנחנו בתוך חלום.
img_7210s img_7211s  img_7214s 20161023_144024s
לאחר 40 דקות הליכה הגענו למפל מרהיב ביופיו Cascada de Ratera שבגובה 2,042 מטר
img_7219s img_7222s img_7224s img_7226s
ולאחר מכן צעדנו חזרה לנקודת ההתחלה.
img_7228s  img_7234s img_7235s img_7238s img_7244s 

נאמר לנו שההסעה האחרונה חזרה ל-Espot היא בשעה 17:00 ואכן כך – נאלצנו לחכות קצת פחות משעה בקור המקפיא ובגשם ללא ידיעה מתי תגיע ההסעה (לפחות הפרות אירחו לנו חברה :-))
img_7245s img_7247s 20161023_161045s img_7248s

עלינו לג'יפ וחיכינו שהנהג ייסים לצלם תמונות של האגם (שבטח היה שם מלא פעמים…) ויתחיל לנסוע. בדרך חזרה למטה הבחנו במגוון בעלי חיים מעניינים: סנאים, איילים, פרות וכבשים. הנהג היה נחמד ונתן הזדמנות לצלם את בעלי החיים והסביר איך מבטאים את שמם בספרדית ובקטאלנית.
img_7253sעד כה זה היה היום שנהנתי בו הכי הרבה – עם כל הכבוד לברצלונה, בילבאו וסן סבסטיאן היפות, הנופים שראינו היום היו מדהימים והכי יפים שראינו בטיול עד כה.

[הילה] חזרנו למלון למנוחה של שעתיים, וכל אחד חימם את עצמו בדרכו – אלון במיטה, תומר מול הטלויזיה (מפתיע), שירה באמבטיה חמה ואני ירדתי לשתות קפה בלובי. (לדעתי הבנות ניצחו!). החלטנו לאכול את ארוחת הערב במסעדה של מלון  Saurat הסמוך – L'Avet de Sant Maurici. היתה שם מלצרית חמודה מאד שעזרה לנו לפענח את התפריט, לימדה אותנו כמה מילים בספרדית וקטאלנית, ובעיקר התאהבה בתומר. למרות שמאמצי החיזור שלה לא נענו בעידוד מצידו זה לא הפריע לה להמשיך ולגלות התלהבות. בחרנו מרק קטאלניה (מצוין) וקממבר מטוגנת בריבת פירות יער (מוזר וטעים), פיצה לתומר (הצלחה גדולה) פטוציני ברוטב שמנת ופטריות וארנבת ברוטב. אוכל מחמם של אזורים קרים.

img_7256s img_7260s img_7262s img_7265s img_7267s

פורסם בקטגוריה מסעדות, משפחה, ספרד 2016, תיירות | כתיבת תגובה

יום 14 – 22/10/2016 – נסיעה, נסיעה, נסיעה… והגעה

 

הכנו לעצמנו ארוחת בוקר טעימה ואחריה נפרדנו מהבית הנחמד והמבודד.

img_7095s img_7094s התחלנו בנסיעה של 3.5 שעות נטו שתביא אותנו לקראת סוף היום אל עיירת הקייט והסקי Espot שבפאתי הפארק הלאומי Aigüestortes i Estany de Sant Maurici National Park. טעות קלה בניווט האריכה את המסלול בשלושת רבעי שעה, אך חזרנו אליו והמשכנו בדרכנו עם שינויים קלים.
img_7104sאתמול היה מזג אוויר מושלם – שמש ושמיים כמעט נטולי עננים. היום מתחיל קצת מעונן יותר ואנו עולים בהדרגה גבוה יותר לתוך הפירינאים. הנופים הולכים ומשתנים, והופכים לצוקים פראיים, ולהרים המכוסים בעצים בשלבים שונים של שלכת. העיירות קטנות ומבודדות – לפעמים רק כמה בתים ולפעמים רק שאריות של בתים מתקופות עתיקות.
img_7114simg_7106s img_7105s לאחר שעתיים של נסיעה עצרנו לחלץ עצמות ב-Torres de Obispo. נכנסנו לבר השכונתי שהתחבא מאחורי דלת עץ לא לגמרי מזוהה ולמרבה התדהמה של הקשישים במקום התיישבנו והזמנו קפה ותה שהיו די מגעילים אבל הקנו לנו את זכות השימוש בשירותים. הפלאצה המרכזית שלהם כל כך קטנה שקיווינו לא לפגוע בשום דבר ברברס כשהסתובבנו לצאת משם.
img_7100sהמשכנו לנסוע עוד שעה וחצי נסיעה במנהרות ובפיתולים לצד נחל ואוסף סכרים.
img_7121s img_7123s img_7119s img_7110simg_7129s  img_7111s
ב-Viella, עיירת סקי נעימה למדי, עצרנו לזמן ארוך יותר. העיירה מלאה בחנויות לבגדי חורף וסקי. הנהר זורם ממש בתוך העיירה.
img_7136s img_7133s
משם שעה אחרונה של נסיעה עד אספוט, בדרך מתפתלת שעולה עד למעבר הרים בגובה המכובד לכל הדעות 2,072 מטר מעל לפני הים עם תצפית להרים מושלגים. עצרנו להצטלם ליד השלט יחד עם כמה אופנוענים וגם רוכב אופניים אמיץ אחד שהיה ככל הנראה בכושר מצוין.
img_7149s   img_7141s
כל הכבוד לילדים ששרדו את היום הארוך הזה שרובו היה באוטו. הגענו למלוננו החביב – Els Encantats, שם קיבלנו חדר משפחתי שהוא בעצם שני חדרים שביניהם מפריד חדר האמבטיה עם נוף מקסים מהחלון.
img_7152s img_7151s

אכלנו ארוחת ערב במסעדת Juquim המומלצת ב Trip Advisor וגם ב"למטייל", מה שהביא לכאן חוץ מאיתנו גם את שני הישראלים הנוספים בעיירה, וכנראה גם ישראלים רבים לפנינו (יעידו על כך התפריט בעברית והמלצר שהזהיר אותנו שיש Pork במנה).
img_7157s img_7156s img_7155s img_7154sהאוכל מצויין ומצדיק את ההמלצות, והיין מזכיר לנו את היינות ששתינו לפני 21 שנה כשנסענו רק שנינו לכאן. הבעיה היחידה היא שהיכולת לסיים בקבוק יין כנראה התאדתה עם השנים. צריך לחזור להתאמן על זה…

פורסם בקטגוריה מסעדות, משפחה, ספרד 2016, תיירות | כתיבת תגובה