נקניקיות בריטיות #1

זיכרון הנקניקיה האיטלקית המוצלחת במיוחד עשה לנו חשק לעוד נקניקיות.
מבלי לזלזל באיטלקים, בפולנים, בספרדים ובעמים אחרים שיש להם כמויות אדירות של סוגי נקניקים ונקניקיות, הבריטים הם ככל הנראה האומה עם מבחר הנקניקיות הטריות הגדול ביותר.
אז אחרי נבירה בספרי בישול ישנים ומקורות מידע אחרים (באינטרנט, אלא מה) בחרתי שלושה מתכונים קלאסיים והתפניתי להכנות הנדרשות:
– הצטיידתי בבשר ובשומן חזיר בכמויות הנדרשות (קשת טעמים בנתניה)
– הצטיידתי במספר תבלינים שבהם אני לא משתמש בדרך כלל (השקדיה בתל-מונד)
– הצטיידתי בעשבי תיבול טריים (רוזמרין ומרווה מהגינה)
– למדתי להכין ראסק (מיד יגיע ההסבר)

בנקניקיות הבריטיות יש שימוש בראסק (rusk) מילה שמשמעותה גם צנים (טוסט יבש), אבל בעיקר סוג של פירורי לחם יבשים. באנגליה הפירורים מגיעים בשלושה גדלים שונים בעוד שבשאר העולם כמעט בלתי-אפשרי להשיג אותם, אם בכלל יודעים שהם קיימים.
הראסק מתאפיין ביכולת ספיגת נוזלים מופלאה (100 גרם ראסק יספגו בקלות 150 מ"ל מים ואפילו יותר) ותפקידו לקשור בין מרכיבי הנקניקייה ולספק רכות מסוימת. את אותו האפקט ניתן להשיג גם עם אורז מבושל ויש מתוכני נקניקיות אנגליות שעדיין נעשה בהם שימוש באורז.

ראסק
מנפים לקערה 500 גרם קמח, 5 כפיות אבקת אפייה וחצי כפית מלח
מוסיפים בהדרגה תוך כדי ערבוב 500 מ"ל מים
לשים ליצירת בצק אחיד וגמיש ומשטחים לעובי של כ-12 מ"מ
אופים 10 דקות בחום של 230 מעלות
פורסים לרצועות ברוחב של כ-12 מ"מ
אופים 10 דקות בחום של 190 מעלות
אופים בחום של 80-100 מעלות עד להתייבשות מוחלטת (1-3 שעות)
מרסקים לפירורים דקים במעבד מזון
סרטון על הכנת ראסק ניתן למצוא בפרויקט של Scott Rea, פרויקט מעניין הכולל גם סרטונים מצוינים על הכנת נקנייקיות.

Bangers
הנקניקייה הבריטית הקלאסית, החצי הדומיננטי של Bangers & Mash (נקניקיות ופירה) שניתן למצוא בכל פאב. Bangers על שום רעש הפיצוץ שמתרחש אם לא דוקרים את הנקניקיה כדי לאפשר בריחת אדים, במיוחד בטיגון.
על כל קילו בשר חזיר טחון (בטן חזיר או בשר חזיר חצי שמן)
– 60 גרם ראסק
– 120 מ"ל מים
– 18 גרם מלח (מלח שוקלים ולא מודדים בנפח) – 3 כפיות מלח גס
– 10 גרם שום (3 שיניים)
– 1 כפית פלפל שחור (אני שמתי פחות)
– 1/2 כפית מיורן*
– 1/2 כפית אורגנו
– 1/2 כפית צתרה
– 1/2 כפית רוזמרין
– 1/2 כפית מרווה
* המידות הן לעשבי תיבול יבשים
מערבבים את כל התבלינים עם הראסק, שופכים פנימה את המים ומערבבים
מערבבים את העיסה עם הבשר וממלאים בשרוול נקניקיות רחב

Gloucester Sausage (גלוסטר – עיר ומחוז בדרום מערב אנגליה)
– 450 גרם חזיר טחון
– 200 גרם שומן חזיר טחון
– 150 גרם ראסק
– 200 גרם מים
על כל קילו של הנ"ל
– 18 גרם מלח
– 1 כפית פלפל שחור (או קצת פחות)
– 2 כפיות מרווה
– 1 כפית טימין
– 1/4 כפית משיה (משיה היא הקליפה של אגוז המוסקט)
משרים את הראסק במים, מערבבים יחד את כל המרכיבים, טוחנים יחד וממלאים בשרוול נקניקיות

Leek Sausage (נקניקיית כרשה הנפוצה בוויילס)
– 750 גרם חזיר טחון (כתף או בטן)
– 60 גרם כרשה
– 70 גרם ראסק
– 100 גרם מים
על כל קילו של הנ"ל
– 15 גרם מלח
– 1 כפית פלפל לבן
– 1/4 כפית אגוז מוסקט טחון
– 1/2 כפית זנגביל טחון
משרים את הראסק במים וקוצצים דק את הכרשה,
מערבבים יחד את כל המרכיבים, טוחנים יחד וממלאים בשרוול נקניקיות

משני הסוגים הראשונים הכנתי כמות של 2 ק"ג ומהשלישי ק"ג אחד.
חלק הוכנסו לשקיות ואקום והועברו להקפאה וחלק הוכנסו למקרר למנוחת לילה.


בשישי בערב הדלקתי את המעשנה לטמפרטורה של בערך 90 מעלות, הכנסתי את הנקניקיות, הוספתי צ'אנקים של תפוח והמתנתי עד שטמפרטורת הנקניקיות תגיע לאזור 65-68 מעלות (בערך שעה).

אלון הכין פירה לפי המתכון של ז'ואל רובושון, הילה הכינה מרק בצל, ובתוספת של עוד מספר מנות התיישבנו לארוחת ערב טעימה.

נשארו נקניקיות גם לארוחת בוקר (בריטית)

מסקנות:
1. ה-Bangers ונקניקיות הכרשה ייתווספו לאיטלקית ברשימת הנקניקיות המוצלחות (כדאי לטגן/לאדות מעט את הכרשה לפני ההכנסה לנקניקיה)
2. להכין כל פעם כמות גדולה של סוג נקניקייה אחד (מקסימום שתיים)
3. שרוולים בקוטר גדול הרבה יותר קלים למילוי מאשר שרוולים בקוטר קטן, במיוחד כשהעיסה אחידה

נ ק נ י ק י ו ת   ז ה   ט ע י ם !

פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

לסמן וי על ויסבראטן

2 הבטחות עמדו על הפרק בהקשר של בשר בקר. הראשונה – פסטרמה בקר לכריכים של בית-הספר, כי למרות שפסטרמה הודו זה טעים, אי-אפשר לאכול את זה כל יום. השנייה – ביף ג'רקי, ומי שצריך לשאול למה, כנראה לא טעם את זה אף פעם.
אז קניתי חתיכת וייסבראטן (חלק #19) בעברית "ראש ירכה", באנגלית Eye of Round (ה-round הוא הרגל האחורית של הפרה). יש האומרים שוייסבראטן בגרמנית משמעותו "בשר לבן" כי החלק הזה לבן (weiss) יחסית – לי הוא לא אפילו לא נראה ורדרד, וככל הידוע לי המשמעות של braten קשורה לשיטת בישול ולא למילה בשר, אבל מה שבטוח, מדובר בבשר רזה שמתאים גם לפסטרמה וגם לביף ג'רקי.
הקצב פתח בשבילי שקית חדשה, אז סימנתי לו עד איפה אני רוצה – יצא 1.3 ק"ג.
ניקיתי את הנתח ממעטה השומן הדק שעוטף אותו וחציתי לשניים (כאמור 2 הבטחות).

מרחתי מעט חרדל דיז'ון על הבשר, פיזרתי עליו פלפל שחור גרוס ושום גבישי והכנסתי לסו-ויד ב-63 מעלות למשך 8 שעות. התוצאה – בשר יציב שלא מתפורר וקל לפרוס ממנו פרוסות דקות, נחתך בקלות שנותנים בו ביס – מעולה לפסטרמה בכריך במיוחד בתוספת של מלפפון חמוץ.
אז ליום ראשון – פסטרמה בקר בכריך.
 

את החלק השני של הנתח פרסתי לפרוסות בעובי של כחצי ס"מ, וכל פרוסה חתכתי לאורך לארבע רצועות.

עקבתי אחר ההוראות הבסיסיות לביף ג'רקי המופיעות באין-ספור מקומות.
השרייה של רצועות הבשר במרינדה למשך 6-24 שעות במקרר בכלי אטום.
המרינדה שניסיתי הורכבה מכמויות שוות (כף) של רוטב סויה, חומץ בלסמי, מיץ ליים, סוכר חום, קייג'ון ופפריקה מעושנת.
לאחר ההשרייה תולים את חתיכות הבשר על שיפודים ומניחים תלויים מרשת של התנור כשבתחתית התנור תבנית מכוסה ברדיד אלומיניום לאיסוף הטיפות.
 

מבשלים בחום של 70-80 מעלות למשך 4 שעות כשדלת התנור פתוחה מעט על-מנת לאפשר לאדים לצאת (חצי שיפוד עושה את העבודה).

המרקם של הג'רקי יצא טוב. למי שאוהב חתיכות קשות יותר, מומלץ לפרוס את הבשר עם כיוון הסיבים.
המרינדה הייתה מעניינת אבל לא מדהימה – בפעם הבאה נשחק עם אפשרויות תיבול נוספות.

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

חדרי בריחה 24 ו-42

את החדר ה-40 עשינו בבולגריה בהרכב חסר (ללא החיילת) אבל דווקא עם הזאטוט.
החדר היה, איך לומר, בסדר בשביל חופשה, אבל לא הרבה יותר מזה.
מה שכן, נהנינו בו ועכשיו בדיעבד זה דווקא פרט מאוד חשוב.

כשחזרנו לארץ, הבנו שבשלו התנאים לחדר בריחה רציני. 24, שהוא סוג של המשך למחנה 23 המעולה, נפתח מחדש לאחר שנסגר לשיפורים בעקבות אי-אלו טענות. האמת, לא התעמקנו בהיסטוריה של מה שהיה והחלטנו לסמוך על Breakout שהם יידעו כיצד לספק לנו חוויה חיובית.
החדר לא זול – 135 ש"ח לאדם (עבור 4 משתתפים) – רק לשם השוואה, בחדר הבריחה בבולגריה שילמנו סכום זהה, 135 ש"ח עבור כל ארבעת המשתתפים יחד.

הגענו בזמן ונאמר לנו שיש קצת עיכוב. אבל אם כבר עיכוב, זה בדיוק המקום המתאים.
קודם כל מפנקים אותך בגלידה, ויש הוקי אוויר איכותי שאפשר לשחק בו, או שאפשר פשוט להתרווח על הספות ולנשנש משהו.

כשהגיע הזמן קיבלנו תדרוך. העלילה מתתחילה מהמקום שבו מחנה 23 נגמר, "בסדר, ברחתם מהמחנה השמור ביותר בעולם. אבל מה עכשיו? אתם עדיין לא ממש חופשיים ורודפים אחריכים. מה תעשו?"
"זה לא חדר בריחה רגיל" אמר המפעיל. "אתם חייבים להיכנס לראש אחר" – האמת הוא צדק.
יש להגיע בבגדים נוחים ונעליים סגורות, עלולים להתלכלך והחדר לא מתאים לסובלים ממגבלות תנועה.
אבל זה לא אתגר פיסי משמעותי והחדר כן מתאים כמעט לכל אחד.
בסופו של דבר הצלחנו לברוח, לקח לנו 78 דקות. החדר מוגדר ל-90 דקות כך שזה הישג לא רע בכלל. הייתה באמת חוויה מיוחדת ובסיום כמעט ולא היו לנו שאלות. כלומר, החדר הגיוני וקוהרנטי ואין בו אלמנטים שלגביהם אפשר לשאול "מה זה היה בדיוק?" זה אחד החדרים הבודדים שבו אם היינו למשל 5 או 6 שחקנים, אז היינו יכולים להתקדם מהר יותר. אל דאגה אם מתקדמים יותר מהר, לא בהכרח מסיימים מהר יותר – החדר ערוך גם לתרחיש הזה.
לסיכום: בכלל לא חדר בריחה רגיל, בהחלט חדר מעולה ומושקע מאוד והיחס של המפעילים מעולה.

לחדר ה-42 בחרנו את רעש לבן, היינו צריכים חדר ל-12 איש, וחדר כפול שמאפשר גם אינטראקציה בין הקבוצות (אלנמנט שטרם התנסינו בו) נשמע כמו רעיון טוב.
האמת שקצת חששתי מלעבוד בקבוצה של 6 אנשים, אבל בעלי החדר וגם שחקנים מנוסים אחרים שביקרו בו טענו שממש לא תהיה בעיה (ספויילר: לדעתנו הם ממש טעו).
החדר מוגדר כ"קונספט חדש וייחודי, שילוב של חדר בריחה ואסטרטגיה" והאמת שזה נכון. יש בו גם וגם, אבל כנראה אחד על חשבון השני. חדר הבריחה עצמו נטול תמה כלשהי והוא בעצם חדר חידות. חלקן טובות יותר וחלקן פחות. אין בו מספיק עבודה במקביל כדי להעסיק יותר מארבעה אנשים (בטח לא שמונה כמו שמוגדר באפיון החדר). בהרכב של 6, חלק ניכר מהזמן היו אנשים מובטלים. יש בו אלמנטים של אסטרטגיה והם מעניינים, אך הם לא משלימים את מה שחסר בחדר הבריחה לכדי תוצר שלם טוב.
גם למפעילים לא ממש התחברנו, אין לי טענה ספציפית שלגביה אני יכול לבוא ולומר "היי – ספציפית זה לא היה בסדר", אבל ההרגשה גם לפני תחילת החדר, גם תוך כדי וגם אחרי, לא גרמה לנו לרצות להמליץ למישהו להגיע לשם.

 

פורסם בקטגוריה חדרי בריחה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

דנבר פעם #3

אוקי, אז אנחנו אחרי שהבנו איך עושים פסטרמה טעימה והילדים לוקחים לבית-הספר כריכים עם פסטרמה תוצרת בית במקום פסטרמה מהסופר, נותרה רק בעיה קטנה של חיתוך הפסטרמה לפרוסות מספיק דקות.
לכן אחד הדברים שהופיע בראש רשימת הקניות לבולגריה היה מכונת פריסה.
זה לא שאי-אפשר לקנות מכונת פריסה בייתית בארץ – אפשר, אבל יקר והמבחר מוגבל. גם אפשר להזמין מכונה מחו"ל דרך Amazon. אבל עלות המשלוח דומה לעלות המוצר.
סניפים של טכנופוליס פרוסים בכל הערים הגדולות בבולגריה והם מלאים בשפע של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה – חלקם במחירים שאפשר רק לחלום עליהם בארץ. הסניפים כמעט ריקים (לפחות בימות השבוע) ויש בכולם עובדים חביבים שמאוד שמחים לעזור בכל דבר (בבולגרית שוטפת כמובן). המשימה הקשה ביותר במהלך הקנייה הייתה למצוא עובד דובר אנגלית כי רצינו להבין מה גודל האריזה של כל אחד מהמכשירים על-מנת לוודא שהפורס ייכנס למזוודה.
נפרדנו מ-200 לבה – בערך 430 ש"ח ויצאנו עם מכונת פריסה של Severin, חברה גרמנית שאמנם לא מוכרת בארץ אבל נפוצה למדי באירופה. נפרדנו גם בקושי רב ממבחר המכונות לייבוש מזון – צריך להשאיר משהו לביקור הבא 🙂

לפרוס פסטרמה הודו זה מעניין אבל מה עוד אפשר לפרוס?
החלטתי לנסות דנבר – טוב זו לא באמת הפעם השלישית שאני מכין דנבר, אבל זו כן צורת ההכנה השלישית, וגם תהיה רביעית, כי עישון עוד לא ניסיתי.
הפעם הגיע לידי נתח שנראה טוב.

בדקנו פרוסה במחבת וגם הטעם והמרקם היו טובים.

אז הכנסתי אותו לסו-ויד לחמש שעות ב-65 מעלות (רק 5 שעות כדי שלא יתפורר) ו-65 ולא טמפרטורה נמוכה יותר כדי לוודא שהחומרים בין סיבי הבשר יתרככו מספיק.
צינון במי-קרח ולמקרר למספר ימים עד למועד הפריסה.

הדנבר נפרס בקלות לפרוסות די דקות בלי להתפורר,

הבשר רך ובלי סיבים מעצבנים, השומניות נעימה ומזכירה קצת לשון כבושה והטעם עדין – תענוג.

השילוב עם מלפפון חמוץ וקונפי שום היה טוב, אבל הצטערתי שאין בידי צנצנת פיקלילי שהייתה יכולה להוות ליווי מושלם לפרוסות הדנבר – באמת הגיע הזמן להכין שוב.

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

מוציא לכם לשון ;-)

אמנם כבר העליתי פוסט על לשון שלא הייתה כישלון, אבל חשבתי שיש מקום לשיפור.
רצף החגים בלבל את כל הרגלי האכילה והקניות כך שמצאתי את עצמי ביום שישי אחה"צ בקשת טעמים בנתניה. החנות הייתה מלאה כפי שאף פעם לא ראיתי אותה – תורים ארוכים בדלפקים, כל הקופות מאוישות ו-5 עובדים בקצביה. בערך 80% מהקונים דוברי רוסית, עוד 10% דוברי עברית ועוד 10% דוברי סינית שבאו על אופניים חשמליות עם ארגזים מאחורה לעשות קניות לסוף השבוע.
לקחתי מספר בקצביה ובינתיים בדקתי את הסחורה.
כשהגיע תורי הצטיידתי בבשר לנקניקיות, בשר לארוחת הערב (פילה לבן בתנור למי שמעוניין), שומן חזיר לנקניקיות עתידיות וגם בלשון בקר יפה וקטנה שנחה לה לבד בתבנית – באמת קטנה, פחות מקילו (גם כי הורידו לה את החלק המיותר מלמטה) והכי חשוב: לא מוכשרת!!!
מילא נתחים גדולים שסופחים קצת מלח בתהליך ההכשרה, אבל נתחים קטנים, כמו לחי או לשון למשל, עלולים להגיע לדרגת מליחות איומה.

שטפתי היטב את הלשון והכנסתי אותה לשקית ואקום.

הכוונה הייתה להכניס אתץ הלשון לסו-ויד ל-16 שעות ב-83 מעלות, אבל מכשיר הסו-ויד שלי לא ממש רצה לעבור את ה-79 מעלות, עוד לא מצאתי אלטרנטיבה טובה למכסה שנשבר ויש יותר מידי אידוי ואיבוד חום. אחרי 16 שעות הוצאתי את הלשון, שפכתי את הנוזלים מהשקית, שמתי כפפות וקילפתי את הלשון בעודה חמה – זה היה קל כמו לקלף בננה – תענוג. הכנסתי את הלשון לפריזר לצינון ואחרי מספר שעות כשהפעלתי את המעשנה על-מנת להכין ארוחת צהריים, הכנסתי את הלשון על רשת גבוהה לכשעתיים של עישון עם צ'אנקים של עץ שזיף בטמפרטורה של בערך 90-100 מעלות.

התוצאה לשון רכה אך יציבה בעלת טעם עדין מאוד וניחוח מעושן – יותר מוצלחת מהפעם הקודמת.

את התיבול אפשר לשים מעל לפרוסות: מלח, שום קונפי, כל אחד לפי אהבתו או דימיונו – ממש אין הכרח לנסות ולדחוף את הטעמים לתוך הבשר.
עכשיו נותר לבדוק איך הטעם יהיה כשהלשון תתקרר… 🙂

פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

מקבלים נקניקיות

האהבה לנקניקיות תמיד הייתה ואז הגיע הקטליזטור – רוצים נקניקיות, מה שנותר היה רק הערכות.
1 – רכישת אביזר לטחינת בשר שיתחבר למיקסר Bosch – הוזמן מאמאזון גרמניה, המחיר כולל משלוח עדיין זול בעשרות אחוזים מהמחיר בארץ. אביזר מתכת באיכות גבוהה מאוד, הרבה יותר מוצלח מאביזר הפלסטיק שמתחבר לחלק ממותגי המיקסרים האחרים, וגם אופן החיבור שלו עם הרגלית מעולה.
2 – רכישת הספר הלבן של ד"ר אלי לנדאו (לא הכרחי, אבל מספק תובנות חשובות) יש לי עותק נוסף אם מישהו מהאזור רוצה לקנות.
3 – רכישת מכשיר למילוי נקניקים – החלטתי כשלב ראשון לקנות את הייבוא הסיני ב-250 ש"ח. יש מכונות טובות מאוד ולא יקרות מידי לרכישה באינטרנט, אבל מחיר המשלוח מטורף לגמרי. גם מחיר המשלוח של המכונה בארץ מטורף (80 ש"ח), אז נסעתי לאסוף מחולון.
4 – בחירת המתכונים

נקניקייה עבה
3.250 ק"ג בשר לבן טחון – כתף ("שולטר") ורגל ("פולקה")
1/2 צרור פטרוזיליה קצוצה (רק העלים)
58 גרם מלח גס – בדיעבד אפשר להוריד ל-50
8 גרם פלפל שחור גרוס טרי
6 גרם אניס (גרגרי שומר ויאנסון) כתושים – אפשר להעלות ל-8
10 גרם שום גבישי -אולי להוריד ל-8
1.5 כוסות יין אדום יבש

נקניקייה דקה
2.5 ק"ג בקר טחון רזה
900 גרם שומן אווז (טעים אבל סיוט אמיתי לעבוד איתו) – שומן הכבש בסופר נראה רע מאוד
40 גרם מלח – להוריד ל-30 או פחות (בשר מוכשר הוא מלוח!)
8 גרם פלפל שחור גרוס טרי
12 גרם פפריקה מתוקה
6 גרם כמון
5 תרמילי הל כתושים – אפשר להכפיל
1 כוס אבקת קרח
4 קוביות פטרוזיליה קפואות (נגמרה הפטרוזליה הטרייה)

 

הקציצות לטעימה שטוגנו במחבת (ללא תוספת שמן) יצאו טעימות.
כל שנותר הוא להמתין בסבלנות לעישון הנקניקיות למחרת 🙂
מעשנה על 80-90 מעלות, צ'אנקים גדולים של עץ תפוח,
נקניקיות עד לטמפרטורה פנימית של 65-67 מעלות (בערך שעה)

הנקניקיות יצאו עסיסיות עם ניחוח מעושן וטעמים מדהימים
בפעם הבאה קצת פחות מלח ויהיה מושלם

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , | 4 תגובות

יום 9 – 26/9/2019 יום אחרון והביתה

קמנו, אכלנו ונפרדנו לשלום מהמלון הנחמד, לפנינו שעה וחצי נסיעה לכיוון בורגס וכמובן שהילה נוהגת.
לא שיש לה ברירה, אבל היום יש לה תמריץ – בקצה הדרך מחכה לה קפה אמיתי, גם קוסטה וגם סטארבקס בקניון Burgas Plaza.

בדרך ניתן לראות קיני חסידות על ראש עמודי החשמל, חופים יפים עם נחלים שנשפכים אליהם והרבה חורש טבעי.

הסתובבנו בקניון ואח"כ הסתובבנו שוב ב-Metro, תדלקנו את הרכב ובגדול העברנו זמן עד לטיסה.

הסידורים בשדה התעופה היו פשוטים ומהירים, שדה תעופה קטן ויעיל.
התיקים של זוג עם שני ילדים פורקו וכל פריט נבדק ביסודיות, פורמולה לילדים, קרם שיזוף, גבינה, סלמי וכו' אבל כמויות הנקניקים בתיק שלי לא עניינו את הבודקים.

המראנו בזמן, השמש שקעה לה 
הטיסה התקצרה לשעתיים בלבד – סיום טוב.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל | עם התגים , | כתיבת תגובה

יום 8 – 25/9/2018 – יוצאים מסינמורץ לכיוון לטורקיה

קמנו הבוקר והשמש שזרחה עד אתמול נעלמה, ובמקומה יורד גשם. במקביל הטמפרטורה צנחה בכ-8 מעלות והים אינו שקט עוד כאמש.

אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לסיבוב בסופרמרקטים ובחנויות של העיירה, קנינו קצת נקניקים לקחת הביתה (לוקנקה, בודה, פילה אלנה), בניצה ריחנית וחמה לנשנוש מהמאפייה המקומית וכלי חרס מסורתי להכנת טרין. חזרנו למלון בזמן למסאז' של הילה, נשנוש קליל לצהריים ואז יצאנו לדרך דרומה.
תחנה ראשונה: חוף Silistar – הפיתוח התיירותי כאן מוגבל לקמפינג דיי מיושן בתוך היער הטבעי. החוף שוכן במפרץ קטן יותר וסגור יותר מאשר בסינמורץ ואת כמות האנשים שראינו אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת.
 
  

 

תחנה שנייה: Rezovo – העיירה הבולגרית הדרומית ביותר על קו החוף של הים השחור, ובעצם הנקודה הדרום-מזרחית ביותר של האיחוד האירופי.

המקום בו הטורקים והבולגרים משחקים בתחרות למי יש (דגל) יותר גדול.

אנחנו הרפובליקה הטורקית!

אבל אנחנו שייכים לאיחוד האירופי…

נכון לשנת 2011 היו בעיירה 46 תושבים (ב-2008 היו 77), מעניין כמה יש היום.
ראינו מספר מלונות ומסעדות (חלקן אפילו פתוחות), בסיס גדול למדי של משמר הגבול, כנסייה אחת עם אוסף הפעמונים שהיו תלויים בה פעם, פתרון נחמד למנגל וקומץ תיירים (בולגרים).
   

חזרנו למלון לשנ"צ.
לאחר מכן ארוחת ערב, אריזת מזוודות קצת משחקי קלפים*
ולילה אחרון בבולגריה.

*למי שתהה, אנחנו לא משחקים פוקר, בעיקר סקאנק וקצת טאקי 🙂

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל | עם התגים , , , | 2 תגובות

יום 7 – 24/9/2019 – סינמורץ

אז מה עושים היום?
כלום
כלום?
כן, כלום

קמנו, אכלנו, נחנו, אכלנו, ישנו, התבטלנו, אכלנו, קראנו, שיחקנו משחקי קלפים, ישנו.
בפרץ אנרגיה נדיר חלק מאיתנו ירדו לחוף הים והלכו עד לצד השני של המפרץ וחזרה.

אחר כך נחנו עוד ואז ירדנו לבריכה.
אחרי זה נחנו לפני ארוחת הערב, ואז שוב אחרי ארוחת הערב.
עוד מעט נשכב לישון 🙂

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2 | כתיבת תגובה

יום 6 – 23/9/2018 עוד סטרנדז'ה


קודם כל למי שתהה וטרח לשאול – אז התשובה היא "כן" אנחנו בהחלט נהנים בטיול 🙂
אוכל מהווה חלק משמעותי מהחוויה שלנו ולכן יש בפוסטים תיאורים מפורטים והתנסויות חדשות כולל ביקורת. נהנינו מאוד בבולגריה בפעם הראשונה, לכן חזרנו אליה שנית וגם הפעם אנחנו נהנים.

גם הפעם ארוחת הבוקר הייתה במנות מוכנות מראש. האם יש מצב שהנוכחות הקבועה של החיילים במלון משווה לארוחות סגנון הגשה של ארוחות צבאיות?
הפעם האוכל היה יותר סטנדרטי ואפילו הצלחנו לבקש מים רותחים וחלב בנפרד כדי שהילה תוכל לקבל קפה סביר. בתמונה דווקא מופיע השוקו.
אחרי האוכל יצאנו לדרך שתוביל אותנו בסופו של דבר למלון השלישי והאחרון.

התחנה הראשונה אחרי 20 דקות נסיעה הייתה אמורה הייתה להיות מפל מים אבל במקום זאת הגענו לעתיקות תראקיות (תחושת דה ז'ה וו קלה). מים לא ראינו אבל נהנינו מצעידה ביער טבעי של אלונים, אורנים ותפוחי בר, ראינו גם פטל, כמה לטאות חמקמקות וחגבים.
          כל 20-30 דקות בערך מגיעים לכפר בעל מבנה דומה: כיכר גדולה עד ענקית, כנסייה, מבנה ציבור עם שלט של שמות הנופלים במלחמות השונות, חנות מכולת ובר/מסעדה עם ספסלי עץ בחוץ וכמה מקומיים עם סיגריות.
בגרמטיקובה עצרנו וקנינו לילדים ארטיקים. בקוסטי התיישבנו לאכול: אומלט מצוין להילה – כיף לגלות בכפר נידח טבח שמוציא אומלט מושלם, פלטת נקניק שטוח בשבילי – בחרתי בודה ולא לוקנקה – היה טעים, ותומר שתה שני בקבוקי מיץ תפוזים…
כשמגיעים חזרה לקו החוף חוזרים לציוויליזציה: תחנות דלק, חנויות, סופרמרקטים וכו'. הצטיידנו קצת ולאחר 30 דקות נסיעה דרומה הגענו למלון שלנו. פקיד הקבלה ערני ומחייך וגם דובר אנגלית – עולם אחר 🙂
שודרגנו משני חדרים בודדים לסוויטה משפחתית (ללא תוספת תשלום), ענדו לנו את הצמידים של "הכל כלול" והובילו אותנו לחדר ולסיור במתקני המלון.

למעלה הנוף הנשקף מהמרפסת

המפעילה בחדר המשחקים גילתה לנו שאתמול היה יום העצמאות הבולגרי והרבה אנשים לקחו עוד יום גשר, ולכן המלון די מלא, אבל מחר בצהריים כולם ייעלמו והמלון יהיה כמעט ריק, אחר-כך היא איפרה את תומר כרובוט.

נחנו קצת וירדנו לים, המים קרים אבל פחות מהבריכה במלון הקודם, כמעט ואין גלים, החול גס יחסית ונוח, שמש חמימה – תענוג.
עלינו לבדוק את הבריכות, לגמנו משקאות, בדקנו גם את הבריכה הפנימית, תומר כבר מתרגל קפיצות ראש ולא רק סלטות.
מקלחות וארוחת ערב – יש שפע של סוגים, חלק טעים וחלק פחות – לא מדובר על אוכל ברמה של המלונות בארץ, אבל בהחלט לא יוצאים רעבים 🙂
הפעלה/מסיבת ריקודים לילדים בשעה 20:00, קצת משחקים בחדר והגיע הזמן לשינה.

התוכנית למחר – ים, בריכה, חדר כושר ואולי מסאג'. כמובן שגם אוכל לאורך כל היום – אין שום סיבה לצאת מהמלון 🙂

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל | כתיבת תגובה