שפיצים מיושנים בשקית

לפני ראש השנה ביקרתי עם אלון במיטמרקט בשוק הכרמל. לפני החגים העומס גדול אז בזמן שהכינו לנו את ההזמנה, שמענו לעצתו של יניב והלכנו לנשנש בורקס וללגום איירן אצל ניסים – היה ממש ממש טעים. ללא ספק הבורקס הטוב ביותר שטעמתי בארץ. מי שטוען שאמא שלו, אשתו, אח שלו וכו' עושים בורקס יותר טוב, יכול להזמין אותנו לבדוק ולהשוות :-).

במיטמארקט הצטיידנו, בין היתר, בשפיץ שייטל ובשפיץ צ'אך טריים.
את שני השפיצים אטמתי בשקיות יישון שהבאתי איתי ולכן כל שנותר לי לעשות בבית היה להניח אותם על רשתות במקרר.

את ראש השנה בילינו בטוסקנה וגם שם דאגנו לאכול בשר משובח ולסעוד במקומות מעניינים. בינתיים השפיצים המשיכו להתיישן. חזרנו לארץ, יום כיפור עבר לו והשפיצים המשיכו בשלהם.

שפיץ שייטל

אחרי 22 יום רצינו לנשנש משהו אז השפיץ הוצא אחר כבוד מעטיפתו ונוקה.

חתכתי את השפיץ לשני חלקים, וכפי שעשיתי בעבר, החלק הצר הוכנס לסו-ויד לשלוש שעות בטמפרטורה של 63 מעלות. התוצאה יצאה מדהימה, גם טעימה וגם רכה – בלי שום תיבול, גם ללא מלח!

את החלק הרחב ציפיתי בראב שלמדנו עליו בטוסקנה: רוזמרין, שום טרי, מלח גס ופלפל שחור קצוצים דק, ואפיתי אותו בתבנית עם שמן זית בחום בינוני עד לטמפרטורה פנימית של 63 מעלות. יצא טעים, אבל אני חושב שהיה עדיף במעשנה.

מסקנה: נחמד ליישן שפיץ שייטל בבית, אבל אם הקצב שלך עושה יישון יבש, עדיף לעשות את התהליך אצלו ולהשאיר את המקום במקרר לדברים יותר מעניינים. החיסכון בעלות של קניית בשר טרי לעומת מיושן מתקזזת עם הפחת של היישון (מזערי) והפחת של הקיצוב בבית.

שפיץ צ'אך

השפיץ צ'אך המתין עד ליום ה-25 והוצא גם הוא מאריזתו. לנתח הזה יש נטייה לשנות את צורתו במהלך היישון, הוא מתנהג כאילו שמחצו אותו והופך לדק יותר. אני חושב שראיתי סרטון כלשהו שבו קושרים אותו כדי לשמור על צורתו המקורית.

פרסתי ממנו פרוסות דקות ל-minute steaks על הפלאנצ'ה. הטעם היה עשיר ומעט אגוזי והיישון בהחלט עשה לו טוב. החצי השני שלו הוכנס למעשנה ביום ה-27 עם שבבי אלון ויצא מושלם.

מסקנה: נראה שהשפיץ צ'אך מרוויח מאוד (בטעם) מיישון, שווה ליישן בבית ולבדוק את התפתחות הטעמים אחרי חודש ויותר.

פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , , | כתיבת תגובה

יום #9 – רומא

התכנון המקורי לא כלל כניסה לרומא, אלא נסיעה למקום הלינה ב-fiumicino שליד שדה התעופה, תוך עצירה במקומות מעניינים לאורך החוף. אבל תוכניות הן דבר גמיש ולכן החלטנו לצאת מהחווה בבוקר, להגיע למקום הלינה ולהיכנס לרומא לטעימה קצרה וממוקדת.
הנסיעה אולי נראית קצרה על המפה אבל בפועל מדובר בכחמש שעות נסיעה שחלקה מתישה למדי.
ניצלנו את הזמן כדי לתכנן לנו מסלול אופטימלי ברומא.

גם הכניסה לרומא לא פשוטה. אחרי מחקר מעמיק של אלון וביצוע אופטימיזציה של זמן ועלות, נסענו כחצי שעה ברכב, חנינו בחניון לא יקר והמשכנו עוד חצי שעה בחשמלית אל הקולוסאום.
"הנחיתה" בקולוסאום בפרט וברומא בכלל דומה ל"נחיתה" במנהטן – הלם מהגודל!

התחלנו בהליכה מהקולוסאום לכיוון הפנתיאון. על כל צעד ושעל יש חורבות ישנות ומבנים חדשים יותר בגדלים שקשה לתאר. שבת אחר הצהריים במזג אוויר נוח ויש אלפי אנשים בחוץ, אבל המרחבים כל-כך גדולים שאין צפיפות וזה דווקא שונה מאוד ממנהטן :-).

הרחובות מלאים בפסלים מברונזה וגם בפסלים חיים, בנגנים ובאמני רחוב אחרים.

פלצה ונציה

התור בכניסה לפנתיאון היה ארוך מדי אז המשכנו הלאה.
כאן הרחובות כבר צרים כמו בכל עיר עתיקה באירופה. הם גם מלאים ברוכלים שמנסים לגרום לך לקנות מוטות סלפי, מטענים לנייד, צמידים, קערות עץ ומוצרי עור מזויפים. מעיק, מציק ומיותר לגמרי.

העיר מלאה אובליסקים לרוב

הגענו למסעדה (מומלצת מישלן) שאלון בחר לנו – Casa Coppele. גם יום הולדת וגם יום אחרון של הטיול – אז "אין ברירה"…

השף מפנק בטעימה

צ'יפס ביצה, גבינה וסלמון

שתי מנות ראשונות

פסטה לתומר שהזמין מנה שנייה והתעקש שנבקש את המתכון 🙂

4 מנות עיקריות

קינוחים

פינוק לסיום

הגענו למסעדה בפתיחה ב-19:00 ונכנסנו למסעדה ריקה, אבל כשיצאנו כל השולחנות כבר היו מלאים.

איך אפשר לעמוד בפני הפיתוי של חנות גלידה עם 150 טעמים שונים?
חזרה דרך הפנתאון. כבר אין תור, אבל סגור.

אז רומא נגמרה וכך גם הטיול. ניפגש בטיול הבא 🙂

פורסם בקטגוריה בחו"ל, טוסקנה 2019, מסעדות | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

יום #8 – מפטריות ועד ערמונים

היום 4.10.19 – אלון חוגג יום הולדת 17! למרות שאנחנו באיטליה, לא ויתרנו על המסורת המשפחתית והערנו אותו עם שירת יום הולדת שמח, צלחת גדולה מלאה בשוקולדים, ברכות מכולנו ובלון.
לא הייתה לנו תוכנית מסודרת להיום, רק רשימה של אפשרויות. החלטנו ללכת בעקבות המלצות של צאלה מאתמול, ולנסוע צפונה לטיול ביער של עצי ערמונים. בדרך עצרנו בגשר המיוחד של באני די לוקה:

קצת אחר כך עצרנו בעיירה Castelnuovo di Garfagnana שתינו קפה של בוקר (אז מה אם 12 בצהרים) שוטטנו קצת בעיירה החמודה, ואיתרנו את המעדניה עליה המליצה צאלה כדי להצטייד במצרכים הנדרשים לפיקניק ביער.

המשכנו לנסוע במעלה הרי האפנינים עד שהגענו למתחם בתי אבן קטנים – סוג של קמפינג הררי, אבל נטוש לחלוטין למעט חתולה אחת.

המשכנו עוד קצת עד שהגענו למסלול הליכה שבו כבר צעדנו ברגל במעלה ההר לתוך היער, וגילינו עולם שלם של פטריות בכל הסוגים הצבעים והגדלים. חשבנו שנקטוף פורצ'יני וניתן לשף במסעדה לוודא שלא טעינו. אבל המסעדה הייתה סגורה ומצאנו יותר מ-20 סוגי פטריות שאין לנו מושג אם הן אכילות או לא, אבל הן בטוח לא היו פורצ'יני.

ככל שעולים הטמפרטורה צונחת, ופשוט חייבים להתחבק כדי להתחמם 🙂 מצאנו ספסל שצופה לנוף מהמם ועשינו פיקניק מעולה.

כמו אתמול, גם היום נכנסנו כדי לאכול את הקינוח (אבל הפעם לאוטו).

היום לפני שבוע נחתנו בטוסקנה, וזה בערך הזמן שלקח לנו להתנתק באמת מהשגרה בארץ שהיא בעצם מרוץ בלתי-פוסק. החלטנו על המסלול רק בבוקר, נסענו בנחת, טיילנו בטבע ונהנינו מהשקט.
בדרך חזרה לחווה עצרנו בסופרמרקט וכשהגענו יצאנו לסיור אחרון בכרם של החווה לפני ארוחת הערב.

ארוחת ערב בתוספת ערמונים

אריזת מזוודות ולישון. התוכנית למחר: נסיעה דרומה וערב ברומא.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, טוסקנה 2019 | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

יום #7 חלק ב' – סדנת בישול

אחרי החצי הראשון של היום בפיזה, התכנסנו אחר הצהריים במטבח של החווה כדי לפגוש את צאלה. צאלה היא שפית ישראלית שחיה באיטליה כבר 18 שנה ולגמרי במקרה גם היא במקור מערד ואפילו למדה בשכבה עם אחותי. על הפרק – סדנת בישול שבה נכין ונאכל ארוחה טוסקנית.
את הסדנה הזמנתי כמובן מראש מהארץ אבל לא שאלתי מה בדיוק יהיה בתפריט.
הסתבר שאת חלק מהמנות המתוכננות, יצא לנו לאכול כאן במסעדות ושמחתי על ההזדמנות ללמוד כיצד להכין אותן וכמובן לעשות השוואה :-).

לפתיחה – קרוסטיני פורצ'יני
כשזה משהו על לחם זה קרוסטיני (למעט עגבניות שאז זה ברוסקטה)
בסלסילה נחו להן פורצ'יני טריות שנקטפו באותו בוקר!
הניחוח נפלא ואפשר לאכול אותן כשהן טריות – היה קשה לגרום לתומר (חובב פטריות ידוע) להפסיק לטעום אותן.
חיתוך, טיגון בשמן זית עם שום, הוספת יין לבן… והגשה על לחם שזולף בשמן זית עם עלי "ניפיטלה" שהוא תבלין מנטה עדין הגדל באזור. אין לתאר כמה שזה רך וממכר. מי שנמנעת מלחם זכתה למנת עגבניות עם מוצרלה ובזיליקום.

פסטה – רביולי תרד וריקוטה ברוטב מרווה וחמאה
את הפסטה הכנו מאפס – ועכשיו סוף סוף הבנו איך עושים אתה זה באמת! רביולי כזה טעמנו בפירנצה.
במקום רביולי, תומר הכין פטוצ'יני ברוטב עגבניות.

צלי בקר בקראסט תבלינים
חלק מראש הירך שנקרא באיטלקית רוזטה (צריך לבדוק מה המקבילה המוכרת לנו) – נתח רזה של פרה (לא עגל) מזן צ'יאנינה בקראסט של מלח, פלפל, רוזמרין ושום.

שומר ולימון בתנור
תוספת לבשר

קנטוצ'יני עם וין סנטו
קינוח נהדר שטעמנו במסעדת הבשר בפירנצה

כפי שניתן לראות בתמונות, כולם היו שותפים להכנה, ולמרות שהגענו מיום אינטנסיבי של נסיעות וטיפוס לראש המגדל של פיזה, המרץ של צאלה והאופן שבו היא מנהלת את העניינים ביד רמה וגם שופעת מידע, החזיקו אותנו מרותקים ומתעניינים כל הזמן. רק ההמתנה לאכול כבר את המטעמים הקשתה עלינו מעת לעת. סנדרה, הבעלים של בית החווה, לקחה חלק פעיל בהתארגנות ובהכנות הצדדיות, ניקוי ומעקב אחרי המנות שבתנור. כיף מאד לבשל ככה כשיש מישהו שמסדר אחריך…

לסיום יצאנו למרפסת והתיישבנו לאכול בתוספת ין לבן ויין אדום המיוצרים בחווה. הכל היה טעים להפליא, וכשנכנסנו פנימה לאכול את הקינוח הטבול ביין המתוק השמחה היתה גדולה. מצד שני, כמויות היין כבר נתנו את אותותיהם וכיוון שלא היה צורך לנהוג לשום מקום פשוט התגלגלנו לנו אל הבית שלנו ונכנסנו לישון באושר רב.

לסיכום – חוויה מופלאה, יקרה, אבל שווה כל אירו.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, טוסקנה 2019 | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

יום #7 חלק א' – פיצה בפיזה וגם גלידה

אחרי ארוחת בוקר משובחת: פרושוטו ומלון (הכנו בעצמנו), חביתה עם בצל, פטריות וגורגונזולה וכד' נסענו לכיוון פיזה. חנינו בחניון ענק וחינמי ולקחנו אוטובוס לפיאצה דימירקולי (רק 3 תחנות). מיד בכניסה יש דוכני מזכרות לרוב, אבל במחירים שפויים לגמרי. הצטיידנו בשתי חולצות טריקו כי הרומן שלנו עם הכביסה עוד לא נגמר.

מראה המגדל הנטוי מפתיע ביותר. הוא קטן ממה שמדמיינים אבל בהחלט עקום. כל המתחם יפהפה (הקתדרלה, בית הטבילה ושאר המבנים) וגם מרווח. בניגוד לצפוי לא היו בכלל תורים ורכשנו בקלות כרטיסים לעליה למגדל.
עד שהגיע תורנו לעלות למגדל ביקרנו בבית הטבילה – מבנה גבוה ומרשים בעל אקוסטיקה מופלאה. די מדהים לחשוב שאת המבנים הענקיים האלו בנו לפני יותר מ-1,000 שנים.

העליה למגדל היא בקבוצות של 30 איש כל רבע שעה. לאחר הסבר קצר באנגלית במבטא איטלקי כבד עולים 270 מדרגות עקומות, שחוקות ומחליקות עד לראש המגדל.

אחרי הטיפוס במגדל בלוקה, אנחנו כבר כשירים לטיפוס בפיזה. ההגבלה של כמות האנשים שיכולים לעלות בכל פעם מאפשרת צפייה בנוף המהמם ללא עומס ודוחק. כיוון שעלינו ב11:45 זכינו לשמוע ולראות את הפעמונים שבראש המגדל מצלצלים ממש לידנו.

אחרי שירדנו מהמגדל נכנסנו לקתדרלה שהיא אחת המקושטות והמעוטרות ביותר שאי פעם ביקרנו בהן. אם אתם רוצים לראות קתדרלה מרהיבה – זו אחת המומלצות.

לאחר הקתדרלה, כמו תיירים טובים צחקנו על שאר התיירים שהצטלמו עם המגדל וגם הצטלמנו בעצמנו.

לא יכולנו לעמוד בפיתוי של לאכול פיצה בפיזה.

אחרי פחמימות יש צורך בסוכרים, אז המשכנו את דגימת הגלידות בטוסקנה.

חזרנו באוטובוס לחניה.

לא כלי התחבורה שלנו

בדרך חזרה עצרנו בסופר והגענו בדיוק בזמן לסדנת הבישול – על כך בחלק ב'

פורסם בקטגוריה בחו"ל, טוסקנה 2019 | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

יום #6 – עיירות #5

קמנו בבוקר לרעמים, ברקים וגשם שירד בעוצמה במשך כמה שעות. בעודנו מתעוררים ומציצים בחלון נפלו עיננו על מתלה הכביסה האומלל ונוטף המים שעליו הכביסה שלנו. החלטנו לא לצאת בגשם להציל אותה, אבל זמן קצר אח"כ המתלה נעלם והופיע שוב במרפסת מקורה – תודה לבעלי הבית האדיבים. לקראת השעה תשע הגשם נחלש ויצאנו לדרך בתקווה שנחזור לכביסה יבשה (רמז – זה לא מה שקרה).

התוכנית להיום היא חמש עיירות ציוריות היושבות על חוף הים. ניתן למצוא מידע רב על Cinque Terre (חמשת העיירות) באינטרנט ולצורך הטיול של היום נעזרתי ספציפית בבלוג הזה.
פתחנו בנסיעה של כשעה וחצי מבית החווה שלנו ל-La Spezia. בדרך אלון סיפק הסבר על מה שהתרחש עם אוניות המעפילים שיצאו מהנמל של לה ספציה והבריטים שלא רצו לתת להם להגיע לארץ. בזכות לחץ בינלאומי בכל זאת לא היתה ברירה והמעפילים הגיעו בשלום לנמל חיפה. גם אנחנו הגענו בשלום וחנינו בחניון הצמוד לתחנת הרכבת.

קנינו כרטיס "יומי חופשי" לרכבת שמאפשר נסיעה בין העיירות השונות, שימוש בשירות אוטובוס באחת העיירות, שימוש חינם בשירותים בעיירות (לא דבר של מה בכך), וגם Wi-Fi (פחות אטרקטיבי).
גילינו שבגלל מזג האוויר, אין שום אפשרות להליכה בין הכפרים וכך נחסכה לנו דילמה 🙂

נסענו ברכבת עד ל-Monterosso al Mare, הצפונית מבין העיירות. כבר במהלך הנסיעה מתחילים לראות נופי ים בכל גווני הכחול שגורמים לכולם להיצמד לחלונות. ירדנו ויצאנו להסתובב.
הנוף לים יפה וכך גם החוף שהוא המאפיין המשמעותי ביותר של העיירה הזו.

משם חזרנו דרומה ברכבת ל-Vernazza שהיא לדעתנו משמעותית יפה יותר. הבניינים בכל הצבעים נראים כאילו הם צומחים מתוך הצוקים ומתוך הים.

משם תחנה אחת דרומה ברכבת ל-Corniglia. בתחנת הרכבת יש מיניבוס שנוסע הלוך ושוב כדי להעלות ולהוריד תיירים מהעיירה שבצלע ההר. הנוף מלמעלה די מרשים ולמרות שהעיירה מלאה בתיירים, רוב המסעדות מתעקשות לסגור בשעת הצהריים.

העיירה הרביעית היא Manarola ובה החלטנו לבדוק את הגלידה המקומית, שהיתה בסדר גמור, אבל לא מהווה שום תחרות לגלידות של פירנצה ושל לוקה.

האחרונה Riomaggiore

חזרנו לבית החווה שם מצאנו כביסה שהיא רק רטובה, אבל לא ספוגת מים.
בישלנו לנו ארוחת ערב טעימה ושכבנו לישון.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, טוסקנה 2019 | עם התגים , | כתיבת תגובה

יום #5 – סובו לוקה והקיפוה

אחרי לילה של שינה טובה משכימי הקום יצאו לסיבוב קצר בכרמים.

במהלך ארוחת הבוקר החלו להופיע טרקטורים עם הענבים האחרונים של הבציר.

לאחר ארוחת בוקר טעימה והתארגנות שכללה גם כביסה, נסענו ללוקה היפה. כמו בכל הערים הכניסה לעיר העתיקה עם הרכב אסורה, ובשיטוטנו אחר חניה מצאנו חניון חינם, מעט מרוחק אך בשלב זה של היום עוד היינו רעננים (רמז – בסוף היום ייחלנו שהאוטו יהיה קרוב יותר…). נכנסנו ללוקה, שכרנו אופניים משפחתיים ויצאנו לסיבוב רכיבה על החומות. כמו שניתן לראות בתמונות החומות כל כך רחבות שיש ממש טיילת בראשן, והנוף ממעלה החומה מקסים. לאחר שעה של דיווש מאומץ סיימנו את כל הסיבוב וירדנו חזרה אל העיר.

קפה וגלידה היו כורח המציאות, אם כי לא מוצלחים במיוחד. התחלנו בסיבוב כייפי בסימטאות של לוקה.

שמנו פעמינו אל מגדל Guinigi שבראשו גינת עצי אלון שממבט מהרחוב נראית מאד משעשעת – מגדל שצומחים ממנו עצים. טיפסנו את כל 230 המדרגות אל ראש המגדל ואחרי שהסדרנו נשימה התפנינו לראות את נוף הגגות המהמם.

כיוון שכבר היה אחרי 14:00 מצאנו לנו מסעדה נחמודת – המסעדה של סבתא קלרה. לזניה, רביולי עם תרד וגבינות, פסטה עם ראגו חזיר בר ומנה קלילה של מלון עם פרושוטו שהיתה הצלחה גדולה.

אחרי ארוחה כזו חייבים גלידה ומצאנו את זו שנראתה, ואכן היתה, מצויינת. גלידה טריה בעבודת יד, ועם טעמים שכמוהם עוד לא ראינו – שוקולד מריר עם פירורי חזיר, פיסטוק מלוח ופיסטוק מתוק, שוקולד מריר עם ג'ינג'ר ועוד. הגלידה הייתה רכה ואוורירית כמו בפירנצה אבל הטעמים הרבה יותר עזים.

בדרכנו חזרה לרכב עברנו ב- Piazza dell'Anfiteatro, כיכר אובלית שתחתיה היה פעם אמפיתיאטרון, ואכן כל הבניינים בנויים עם חזית קעורה סביב לכיכר. חנויות קטנות רבות שנפתחות לשני הצדדים, כולל חנות מתוקה שמוכרת מוצרי נייר עמידים למים – תיקים וכו'.

לאחר כמה הרפקאות ניווט וביקור נוסף בסופר לקראת ארוחת ערב, הגענו חזרה לבית החווה והאמיצים שביננו (תומר, שירה ויונתן) נכנסו לבריכה שהיתה קרה מאד.

ארוחת הערב כללה סלמון בתנור, נקניקיות צלויות, פסטה ברוטב גורגונזולה, שעועית חלוטה ויין טוב.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, טוסקנה 2019 | עם התגים , , | כתיבת תגובה

יום #4 – הבטחתי וקיאנטי

אחרי ביקור בסופר של הקמפינג וארוחת בוקר חביבה, נפרדנו מהקמפינג ויצאנו לדרכנו לכיוון פנזנו, למסעדה של דריו צ'קיני. זמן קצר אחרי שנכנסנו לתחום של קיאנטי, עצרנו ביקב כדי להבין על מה מדובר. אנחנו מעריכים יין טוב (טוב = טעים לנו), אבל אנחנו לא מבינים גדולים. מסתבר שבאזור של קיאנטי יש מעל 600 יקבים. כדי שיין ייחשב כקיאנטי קלאסיקו ויוכל לשאת בגאווה את סמל התרנגול השחור, עליו לעמוד בתנאים מוגדרים של זמן יישון בחביות, אחוזים של זני הענבים השונים ועוד. יש דירוגי איכות שונים ועוד שפע של מידע למי שמתעניין. טעמנו 5 סוגי יין שעשויים בעיקר מענבי סנג'ובזה. הם בהחלט היו שונים זה מזה, אך המסקנה העיקרית שלנו היא שזה כנראה לא זן הענבים החביב עלינו, למרות שהיינות לא היו כבדים ובהחלט טעימים. טעמנו גם שמן זית וגם ערכנו רכישה קטנה, כדי שיהיה במה להיזכר.

אחרי זמן קצר הגענו לממלכה של דריו. איטליז ומסעדה המפוזרת במספר לא קטן של חדרים/אולמות משני צידי הרחוב. לגמנו יין, נשנשנו נקניקים וצפינו במופע חיתוך הסטייקים.
בשעה אחת נכנסנו והתיישבנו בשולחנות ארוכים לצד אורחים נוספים, כשהרעיון הוא לחלוק מנות וסיפורים. מכיוון שאנחנו לא בעלי קיבולת מטורפת בחרנו ב-Solociccia (מטבח הקצב) פילוסופיה התואמת את השקפתנו. התפריט קבוע, 6 מנות של טעימות טעימות, בתוספת מיני תוספות. למעט הלחם אין פחמימות על השולחן – רק בשר, ירקות, שמן זית ויין. בתואר המנה עם השם הציורי ביותר זכתה המנה שנקראת בתרגום חופשי "רוזמרין בישבן" ולא, אין המדובר באיבר אקזוטי למאכל, אלא מעין טרטר שעוצב באופן מעורר… השראה? אין ספק שהענין פה הוא החוויה הכוללת, שמחת החיים של המלצרים ודריו עצמו שנכנס לקראת הסוף לפזר חיוכים. האוכל טעים אבל לא נפלנו.

עייפים ומרוצים נכנסנו לאוטו לנסיעה של כמעט שעתיים עד ל-Fattoria Colleverde, בית החווה שיהיה ביתנו בחמשת הלילות הקרובים. לקראת הסוף הדרך צרה ומפותלת, אבל הנוף כשמגיעים שווה את הכל.
בעלת המקום ציידה אותנו במפה והסבר כיצד להגיע לסופר המקומי. הסופר המקומי הזה התגלה כמפלצת ענקית שיכולה להתחרות בקלות בכל סופר ענק הנמצא בארץ וגם לנצח אותו – בגודל, במבחר ובטכנולוגיה. החל משקילה עצמית של פירות וירקות, דרך מחשבון/סורק שמרכיבים על העגלה שרושם את מה שאתה מכניס ומאפשר תשלום אוטומטי ביציאה.

כשיצאנו מהסופר כבר היה קצת מאוחר ולא היה לנו כוח להמשיך ללוקה, אז חזרנו לחווה, הכנו ארוחת ערב טעימה ותכננו מה לעשות למחרת.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, טוסקנה 2019, מסעדות | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

יום #3 – פירנצה – פעם שנייה גלידה!

התכנון המקורי כלל ביקור בפארק חבלים, אבל פציעת ברך של אלון יום לפני הטיסה, בתוספת כאבי ידיים שלי, הובילו אותנו לבחור ברכיבה על סוסים. לשניים מאיתנו כבר היה ניסיון קודם מוצלח מרכיבה בבולגריה והחלטנו להשלים את החסר עבור שאר בני המשפחה.
נסענו להנאתנו בנוף הטוסקני, הגענו לבית הספר לרכיבה ואפילו ראינו סוס אחד, אבל האנשים במקום די התפלאו לראות אותנו ולא ממש היה בראש שלהם שנצא לרכוב היום – אולי מחר?
מסקנה – להתקשר ולתאם דברים כאלה מראש.
כך מצאנו את עצמנו קצת מאוכזבים וקצת עצבניים בדרך לפירנצה והפעם מכיוון אחר. חנינו בחניון של סופרמרקט גדול ותפסנו את קו T1 של הרכבת הקלה לתוך העיר. הקרונות מפוצצים באנשים בכלל ובלובשי חולצות ורודות בפרט – נראה שכמו בבילבאו, נקלענו לראשון של מרוץ הקשור בסרטן השד.

נחלצנו מהקרון והלכנו לכיוון השוק המרכזי דרך אין ספור דוכנים של מוצרי עור, ונכנסנו לשוק לורנצו. השוק היה יכול להיות מאוד מעניין לולא היה מפוצץ באנשים ברמה שכמעט בלתי-אפשרי להתקדם בו, לא כל שכן להסתכל על משהו, אבל בכל זאת הצלחנו לצלם קצת אוכל 🙂

התלבטנו מה לעשות והתיישבנו במסעדה כלשהי כדי לנשנש משהו – ניוקי ברוטב גורגונזולה עם אגסים היה טעים ומרק לחם טוסקני היה מעניין, תומר כמובן אכל עוד פיצה מרגריטה 🙂

הסתכלנו גם היום במבנים ובפסלים המדהימים שבעיר והפעם מכיוונים שונים…

הלכנו לקנח בגלידה המדהימה – הטעמים הזמינים שונים מאתמול וכנראה שהם באמת מכינים את הגלידה מחדש כל יום!

החלטנו לוותר על גלריית אופיצי הידועה, כיוון שלא כל בני הבית חובבים ידועים של אמנות הרנסנס – בוטיצ'לי ניפגש בפעם הבאה. במקום זאת המשכנו למוזיאון גלילאו. ברגע שנכנסים ההמולה התיירותית נעלמת, כנראה שחובבי מדע יש פחות. הגלריה מלאה במוצגים מהפנטים, חלקם היו שייכים לגלילאו בעצמו, והיא משקפת את ההתעניינות והתמיכה שנתנו השליטים לבית מדיצ'י ולורן למחקר המדעי, גם אם לא תרמו להם ישירות.

אחרי המוזיאון שמנו פעמינו לגני בובולי השייכים לארמון פיטי שמעבר לגדת הנהר. לא מדובר בגנים אירופאיים קלאסיים, פורחים מסודרים ומשורטטים, אלא יותר שיחי בר מאורגנים. לא הגענו לחלקיק מתוכם, כי העייפות הכריעה, אז מצאנו פינה עם נוף מהמם של פירנצה, ושכבנו לנוח. צריך להתמלא אנרגיה לקראת ארוחת הערב.

מסעדת La Bistecca Osteria Fiorentina שמצאנו אותה במקרה ביום הראשון, הוכיחה את האמרה שלפעמים הדברים הלא מתוכננים יכולים להיות הכי מוצלחים. ללא ספק המסעדה הכי טובה שאכלנו בה עד כה בטיול (דריו – הרמנו לך את הרף למחר). הזמנו טרטר בקר עם גבינת בורטה, פילה ברוטב גורגונזולה, ברנדי ואגוזי מלך, אנטריקוט על העצם ואפילו הפסטה והפיצה של תומר היו הכי משובחות שטעמנו עד כה. אין ספק שאוכל טוב יכול לרומם את הנפש.

בדרך חזרה נתקלנו בחנות עם כל מיני כמהין בצנצנות + אפשרות לטעום. אז טעמנו, התרשמנו וקנינו קצת.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, טוסקנה 2019, מסעדות | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

יום #2 – פירנצה, טפרברג, ומאכלים באות פ'

קמנו אחרי שינה עמוקה וטובה, ואבא – אמא נסעו לסופר שבמתחם לקנות מצרכים לארוחת בוקר. הסופר די גדול ומאובזר בכל מה שנדרש וקצת יותר. חזרנו ואכלנו ארוחת בוקר מתחת לפרגולה, יוגורטים, לחמניות עם נקניקים, צ'יריוס ופירות.
עוד מהארץ קבענו סיור עם לי טפרברג – מדריכת טיולים מקומית וישראלית (כן, יש דבר כזה).
הפעם תומר יהיה מאושר כי הסיור הוא רק בשבילנו והוא בעברית.
הקדמנו להגיע לנקודת המפגש כדי לדגום קפה ועוגה ב-Caffè Scudieri שב-Piazza di San Giovanni.
הזמנו קפה ומבחר מיני מאפה ותוך כדי הופיעה לי והצטרפה אלינו.

עוגיות שקדים – Ricciarelli

הרבה יותר קל כשיש דוברת איטלקית בשולחן. אם תהיתם – יש קשר משפחתי ליקב טפרברג, אבל לא כזה שמזכה בטעימות יין בסוף הסיור 🙂 לי חביבה ונינוחה, זרמה איתנו בקצב ובתחומי ההתעניינות.

כשתומר מאס בסיור מלומד לי הביאה אותנו לגלידריה משפחתית שעושה גלידה טריה בטעמים עונתיים, כמו למשל רימונים, ענבים ולבנדר. אין ברירה חייבים לטעום.
איטליה בכלל וטוסקנה בפרט מתמחות בגלידות משובחות המיוצרות מדי יום ביומו כדי לשמור על טריות מקסימלית. הגלידות כוללות רק מעט סוכר, אם בכלל, וזאת על מנת להדגיש את חומרי הגלם האיכותיים. נזכרנו, איך לא, בגלידה ארטה בתל-אביב.

סיפורה של פירנצה הוא במידה רבה סיפורה של משפחת מדיצ'י רבת ההשפעה וההון, וטביעת היד שלה ניכרת בכל פינה בעיר.

נחמד לראות מקום שבו מאבק שילטוני התבטא בפסל של דויד שהוזמן על ידי הרפובליקה כסמל של הקטן המנצח את הגדול, ולמולו פסל של הרקולס שהוזמן על ידי נצר מדיצ'י כמי שאומר – מה שאתה רוצה אבל עדיף שתזהר ממני. היה נחמד אם גם היום התעמולה היתה סימבולית ואמנותית כל כך.

סיימנו את הסיור על הגשר הרומנטי שגם שרד את ההפצצות של מלה"ע השניה.

קצת תמונות ונפרדנו מלי, לא לפני שציידה אותנו בהמלצות לארוחת צהריים.

מסעדת טמרו במרחק הליכה לא ארוך, שכנראה לא היינו חושבים להכנס אליה ללא המלצה מדוייקת. את הפסטה מכינים שם במקום, וגם את הפיצה. גם מנת החצילים נקראת פארמג'אנה – בקיצור ארוחה שכולה בפ'.

הדרך חזרה לקמפינג היתה ארוכה מהצפוי אבל סוף סוף הגענו חזרה לשמחת כל בני הבית. אמא הרוויחה ביושר שנ"צ, והשאר הלכו לבריכה שבמתחם.

בשבע וחצי התייצבנו במסעדה שהזמנו מהארץ, אחרי נסיעה מפותלת בכבישים צרים במיוחד. התפריטים היו רק באיטלקית אבל עם קצת עזרה מהמלצר וניחושים מושכלים הצלחנו להזמין מנות שרצינו. הציפיות היו גבוהות ביחס למה שקיבלנו אבל לא היה רע. ושוב צדקה לי שאמרה שהבישול הממוקד בחומרי גלם גורם להם לא לתבל. לא מספיק להשתמש בחומרי גלם טובים צריך גם לדעת מה לעשות איתם, ועם כל הכבוד – קצת מלח לא יהרוג אתכם.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, טוסקנה 2019, מסעדות | עם התגים , , | תגובה אחת