שובה של הפסטרמה

"מזמן לא קנינו פסטרמה, אני רוצה פסטרמה"
"אני יכול גם להכין"
"בסדר"

אז קניתי פרפר הודו – כמעט 3 ק"ג.
חציתי לאותו לשניים והכנסתי את החצאים לקופסת פלסטיק סגורה עם תמיסת מי-מלח בריכוז של 3% – כלומר 30 גרם מלח לכל ליטר מים.

אחרי 48 שעות…
שטפתי במים קרים וייבשתי היטב.
על החצי הראשון מרחתי קצת חרדל וציפיתי בתערובת של שום גרוס וכמון.
על החצי השני מרחתי קצת דבש וציפיתי בתערובת של פפריקה מעושנת ופלפל שחור גרוס.
הכנסתי כל חצי לשקית ואקום והופ לסו-ויד ב-63 מעלות.

אחרי 4 שעות…
הוצאתי והכנסתי לאמבט מי קרח לצינון

אחרי שהתקרר…
חנכתי את סכין פריסת השווארמה האימתני (בעל הלהב הדקה), טעמנו
"אבא, אני רוצה עוד פסטרמה – מתי אוכלים?"

חלק הושאר במקרר לימים הקרובים אבל הרוב נפרס והוכנס להקפאה בשקיות ואקום לשימוש עתידי.

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , | כתיבת תגובה

מקצה לקצה

מאף ועד זנב (Nose to tail) זו לא רק סיסמה יפה או תיאוריה, זו גם פרקטיקה.
על החשיבות הצרכנית כבר כתבתי, מהחלק הקדמי בחנתי כבר את הלחי וגם את הלשון.
עכשיו הגיע תור החלק האחורי – הזנב, ליתר דיוק שני זנבות כדי שיהיו יותר אפשרויות 🙂
את הזנב הראשון נאלצתי לחתוך לחצי כי היה ברור שהוא לא ייכנס לסו-ויד או למעשנה.

הכנסתי את שני החצאים לסו-ויד ב-82 מעלות למשך 12 שעות, קיררתי במי-קרח והעברתי למקרר.
אם רוצים שהבשר יפול מהעצם נראה לי שצריך 24 שעות, אבל התכנון כלל גם עישון.
טיפ לפעם הבאה – בסיום הבישול מומלץ לנסות להעביר את הנוזלים לצד אחד של השקית ואת הבשר לצד השני כדי שיהיה אפשר להשתמש בכל אחד מהם בנפרד לאחר שהנוזלים מתמצקים.

תיבלתי קלות במעט פלפל שחור ושום גרוס והכנסתי למעשנה לשלוש שעות על חום של 90-100 מעלות עם צ'אנקים של עץ שזיף לקבלת עשן עדין.

בהחלט נשנוש חביב

את הזנב השני הכנסתי ישר למעשנה על חום של 110 מעלות ל-3 שעות

אחר-כך עטפתי אותו בנייר קצבים וברדיד אלומיניום והחזרתי למעשנה לעוד 5 שעות.

הבשר כבר התחיל להיפרד מהעצמות אבל נדרשה קצת עבודה כדי להפריד אותו לחלוטין.

היו קצת הבדלים בין שיטות ההכנה, אבל לא משמעותיים במיוחד. הבשר טעים וקצת מזכיר שפונדרה, אבל טיפה מלוח מידי למרות שלא תיבלתי במלח בכלל. צריך למצוא מקור לזנבות שלא עוברים "הכשרה" הרסנית.
קצצתי את הבשר דק והוספתי אותו לתבשיל ירקות ביין, בישלתי קצת לצורך חיבור טעמים.
התוצאה – ראגו זנב מעושן שמטרתו ללוות את הניוקי האוורירי והמשודרג.
חלק מארוחת ערב שישי לתפארת.

 

 

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

משדרגים את הניוקי

מהרגע שהבנו מה עושים עם שאריות פירה, אנחנו כבר כמעט לא קונים ניוקי בשקית, אבל למרות שהניוקי הזה הרבה יותר טוב מהתעשייתי, הוא עדיין רחוק מאוד מהניוקי האוורירי שמקבלים במסעדות.
החלטתי שהגיע הזמן ללמוד איך עושים בבית ניוקי טוב באמת.
בדרך לניוקי משובח יש מספר שאלות שצריך לענות עליהן:
– באיזה סוג תפוחי אדמה להשתמש?
– כיצד לבשל את תפוחי האדמה?
– איזה קמח יש להוסיף ובאיזו כמות?
– האם להוסיף ביצים או לא?
התשובות לשאלות האלה אינן חד-משמעיות וגם בקרב האיטלקים הדעות חלוקות בהתאם לחבל הארץ שבו הם גרים. מכיוון שיש אחרים שכבר עשו עבודות מחקר רציניות בנושא, החלטתי ללמוד מניסיונם של אחרים. ספציפית נעזרתי באתר Serious Eats שעושה עבודות חקר מעניינות מאוד ויש להם מאמר מעולה על ניוקי משנת 2015.
אז מה עשיתי?
קפצתי לירקן וקניתי תפוחי אדמה קטנים יחסית. בחרתי בזן האדום שיש בו פחות נוזלים ויותר טעם מאשר בזן הלבן – כן, אני יודע שיש יותר מזן אחד מכל צבע, אבל זה המבחר שעמד לרשותי ;-).
– חיממתי תנור לחום של 225 מעלות.
– הנחתי 3 תפוחי אדמה (סה"כ 500 ג') על-גבי הרשת של התנור.

– אחרי 45 דקות וידאתי שתפוחי האדמה מוכנים (בדיעבד אפשר היה לתת להם עוד מספר דקות)
– הוצאתי אוןתם ופרסתי לחצי כדי לאפשר לאדים לצאת

– כשהם התקררו קצת ואפשר היה לגעת בהם, הוצאתי את התוכן עם כף ומעכתי דרך מסננת
– הוספתי חלמון אחד מעל

– הוספתי קמח לבן רגיל בהדרגה  (בסה"כ כ-50 גרם)
– יצרתי בצק בתנועות קיפול, ללא לישה כדי לא לפתוח את הגלוטן – רוצים ניוקי אוורירי
(בדיעבד הייתי מוסיף קצת מלח)

– יצרתי גוש, פרסתי פרוסה

גלגלתי לצורת נחש, חתכתי לחתיכות וחוזר חלילה

– הופ למים רותחים עד שהניוקי צפים

והפלא ופלא, קיבלנו ניוקי אווריריים וטעימים

שדרוג ענקי לניוקי משאריות פירה – מרקם חלק וללא גושים, אווריריות מדהימה.
הטעם של תפוח האדמה האדום ניכר בניוקי ושווה לחפש זן בעל טעם עדין יותר.

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

על סקרנות, ידע וצרכנות אחראית

מי שיש לו ילדים יודע שהם סקרנים מטבעם, כפי שאומרת הבדיחה הידועה "אם לא תשאל, איך תדע?".
ההתחלה היא "מה זה?" עם הצבעה על אין ספור פריטים תוך לימוד השמות של כל מה שיש בסביבה.
ההתפתחות מובילה ל"למה" (למה יורד גשם? למה יש חושך?), "מאיפה" (מאיפה בא השניצל?), "איך" (איך עובד המנוע? איך בונים בית?)
יש מי שהסקרנות הזו נעצרת אצלו, כתוצאה מתסכול כמו בבדיחה, כתוצאה מדיכוי, כתוצאה מאדישות או מתוך הגעה למסקנה שהוא כבר יודע הכל 🙂 אבל אף אחד לא יודע הכל ותמיד אפשר ללמוד דברים חדשים. לדעתי זה גם מעניין וגם כיף ובמיוחד אם הדברים גם קשורים בדרך זו או אחרת לאוכל.

במחקר שנערך לפני שנים רבות בסביבה עירונית בארה"ב, נשאלו ילדים מהיכן מגיע העוף/תרנגולת (chicken). מרבית הילדים ענו מהסופרמרקט ומיעוט קטן ענו מהחווה. גם ציורי ילדים עירוניים נוטים לשקף עוף בגריל ולא תרנגולת משוטטת בחצר. הנתק הזה בין מה שמופיע לנו על הצלחת לבין הידיעה מהיכן האוכל מגיע הוא בעייתי ברבדים רבים ומסוכן לא פחות מחוסר הידיעה לגבי מה מכיל האוכל שלנו.
הבסיס להחלטות מושכלות הוא נתונים, מידע וידע, ועליהם אפשר להוסיף תחושות, רגשות, מוסר וכו'.

כפי שמלמדים ילדים שחולבים פרה או עז כדי לקבל חלב, שהדבש מקורו בדבורה ושתרנגולות ואווזות מטילות ביצים למאכל, כך הם צריכים לדעת שהשניצל שהם אוהבים מקורו בתרנגולת ושהסטייק שטעים להם מקורו בפרה. גם הקשר בין הטונה בקופסה או הדג בצלחת לדג הזהב באקוואריום צריך להיות ברור. הסתרת המידע הזה אינה הגיונית ורק עלולה לגרום לנזק בטווח הארוך, בין אם לאדם עצמו או לסביבתו. למי שמוטרד, אין סיבה לדאגה, ילד קטן שיודע מה מקור הבשר שהוא אוכל לא יהפוך בגלל זה לצמחוני 🙂

אם נדע שדרך מסויימת של ציד דגי טונה פוגעת בדולפינים, נוכל לבחור בטונה שניצודה בדרך אחרת.
אם נדע שאווזים מפוטמים באופן המזיק לבריאותם, נוכל להחליט אם לצרוך כבד אווז או לא.
אם נדע שהצבע בנחשי גומי מגיע מזיקוק של נפט אולי נפסיק לאכול אותם.
אם נדע מה ההבדל בין אופן הגידול של תרנגולות בלול סגור, לול פתוח או כתרנגולת חופש נוכל לקבל החלטה איזה עוף אנחנו רוצים לקנות.
אם נדע כמה סוכר יש בפחית משקה מוגז, אולי נשתה משהו אחר.
אם נדע כיצד והיכן הבקר שלנו גדל, כיצד הוא מובל ממקום למקום וכיצד הוא נשחט, נוכל לקבל החלטה איפה לקנות את הסטייק שלנו.

את התוצאות לאכילה לא מבוקרת ולא אחראית של כל מיני סוגים של "מזון" ניתן לראות גם במגפת ההשמנה בעולם המערבי וגם במגפת הסוכרת. הנזק הוא קודם כל אישי אבל יש לו גם השלכות במעגלים הולכים ומתרחבים מהמשפחה ועד לכלל החברה.

לצריכה לא מבוקרת ולא אחראית של כל סוגי המשאבים – אנרגיה, מחצבים, מזון וכד' אין השפעה אישית מיידית, אבל היא מובילה את כלל החברה למקומות בעייתיים כגון שינויי אקלים, זיהום אוויר, קרקע ומקורות מים, התדלדלות יערות וכמויות דגים בים, עלייה בלתי-פוסקת במחירי המזון ועוד.
אם לא טומנים במודע את הראש בחול, קשה לפספס את מה שמתרחש בעולם. הנתונים והמידע זמינים ולנו כצרכנים יש אפשרות להשפיע.

על איך לאכול נכון יש שפע של מידע, דעות, דיאטות ועוד. על צרכנות וצריכה נכונים, קצת פחות.
מספר עקרונות שיכולים להנחות אותנו בצרכנות אחראית הם:
צריכה מקומית – תקנו ותעודדו קנייה של בשר שגדל בארץ ולא בשר מיובא, תאכלו מזון עונתי שגדל מספיק קרוב אליכם כדי לא להזדקק למטוס על-מנת להגיע לצלחת – חפשו באינטרנט Farm to Table או Slow Food
ניצול מירבי – חוץ מאנטריקוט, פילה וסינטה, יש בפרה עוד הרבה מאוד נתחים טעימים, רובם גם יותר זולים. זה נכון גם לגבי כבש וחזיר. החל מלחי, מוח או לשון ועד לזנב. נסו את הכל – חפשו באינטרנט Nose to Tail
שימוש אחראי – ירוק, ירוק ושוב ירוק. תבדקו איך המזון שלכם מיוצר. באיזה תנאים גדלה התרנגולת, איך בדיוק הגיע הבקר לארץ, איך דגו את הטונה, האם נכרת יער טרופי כדי לפנות מקום לגידול בקר או כדי לייצר פחם – חפשו באינטרנט אקולוגי, קיימות, אחריות סביבתית

ולמשהו שאולי לא ידעתם על פחם וקיימות


שריפת פחם ותמיכה ביערות בני-קיימא של עצים קשים (הארד ווד)

מאת: חן בוחבוט, חברת Coal Grill

האם צריך להיות לך אכפת מאיפה הפחם שלך מגיע? אם אתה יכול לקבל פחם טבעי באיכות גבוהה ובמחיר טוב, ממקומות שדואגים לחידוש היערות שלהם, מדוע לא? בסופו של דבר, הכוח נמצא בידיים של הצרכן.

מי שמבין במנגל יודע שהפחם הטוב ביותר מגיע מעצים קשים בעלי קצב גידול איטי. היצרנים הגדולים ביותר הם ארצות כגון פרגוואי, ניגריה, נמיביה ווייטנאם. הייצוא נשלח לארצות מפותחות כגון ספרד, גרמניה, בלגיה, ברזיל וישראל.

בשנים האחרונות חל גידול במודעות הצרכנית לעובדה שחלק מארצות אלו הורסות שטחים נרחבים של היערות הטרופיים שלהן כדי להפיק פחם ולייצא אותו. מודעות זו גרמה לצרכנים להעדיף קנייה של פחם ממקורות שבהם יש נטיעה חדשה של עצים ויש השקעה מחדש בטבע במקום הרס שלו.

רדיפת בצע ובורות
הסטטיסטיקה מפחידה. ישנם מספר אזורים בעולם שבהם מתרחש בירוא יערות כתוצאה מייצור פחם שאינו בר-קיימא. אפריקה עומדת במקום הראשון עם הרס של 29,760 קמ"ר לשנה, דרום אמריקה נמצאת במקום השני עם הרס של 5,100 קמ"ר לשנה, ואסיה נמצאת במקום השלישי עם הרס של 2,400 קמ"ר לשנה.

בפרגוואי שבדרום אמריקה המצב גרוע במיוחד. בעבר יערות כיסו 250,000 קמ"ר משטח המדינה. כיום מספר זה הצטמצם ב-44% ל-140,000 קמ"ר. יערות הצ'אקו הטרופיים שמשתרעים לרוחב המדינה נהרסים. הם מכילים את העצים הקשים המתאפיינים בצמיחה איטית ומספקים את הפחם האיכותי ביותר. פחם שבוער בחום גבוה, מלווה במעט עשן והוא המועדף על הצרכנים. חותכים את הכל ולא שותלים מחדש שום דבר.

יש משהו שניתן לעשות?
מהן הדרכים לשנות את המגמה השלילית הזו? ממשלות שונות מנסות לעודד אנשים לנטוע עצים מחדש או לעבור לאנרגיות שאינן שריפת פחם. אולם הלחץ האמיתי צריך להגיע מדרישות הצרכנים. אם יש מדינה שהורסת את היערות שלה לטובת ייצור פחם, הימנעו מרכישת המוצרים שלה.

אחרי חיפוש ארוך ברחבי העולם בארצות שנחשבות למובילות בייצור פחם איכותי, חיפוש שהוביל אותנו לקובה, פרגוואי, ניגריה ונמיביה, גילינו שווייטנאם היא יצרנית של פחם באיכות גבוהה. בניגוד לאחרים, לווייטנאמיים אכפת מאוד משימור היערות שלהם. הבסיס לייצור פחם הוא דווקא מהחקלאות. ענפים ממטעי ענק של קפה, ליצ'י ולונגן (פרי הדומה לליצ'י) ועץ הקאיה (שהגזע שלו משמש לייצור רהיטים) משמשים לייצור פחמים. כל הארבעה הם עצים קשים.

אצלנו ב-Coal Grill, משתמשים רק בענפי עצים מגזם שנאסף במטעים אחרי עונת הקטיף, ובגזעים מעצים מבוגרים שהוחלפו בשתילים חדשים. פחם מהפעילות החקלאית של וייטנאם מהווה הוכחה לכך שניתן לקבל מוצר אטרקטיבי ובר-קיימא מבלי לתמוך באופן פיננסי בהרס היערות הטרופיים בעולם.

  

אודותינו
שיתוף פעולה הדוק בין .Coal Grill Ltd (חברה שבסיסה בארה"ב ובישראל) לבין היצרן שלנו בווייטנאם הניב את המותג THE REAL CHARCOAL. המוצר ארוז באריזה כפולה בשקים של 5 ו-10 ק"ג ומגיע בשלוש סדרות נפרדות: קפה, קאיה וליצ'י/לונגן.
המותג THE REAL CHARCOAL  מתאפיין בזמן הדלקה אופטימלי, ארומה מעולה, פחמים גדולים, זמן בעירה ממושך, צבע אפר נכון (לבן) וכמות פסולת מזערית. הוא גם נמכר במחיר תחרותי.
מומלץ לגריל ולמעשנה וניתן להשיגו אותו בחנויות מובחרות.


גילוי נאות: כעיסוק צדדי הפכתי לסוכן שמוכר את הפחם הנ"ל ועוזר בקידומו מפני שאופן הייצור שלו עולה בקנה אחד עם כל מה שכתבתי על צרכנות אחראית. חוץ מזה הוא פשוט מוצר מעולה – מניסיון! 🙂
אני גם מקדם מכירה של שבבים וצ'אנקים של עץ. כמובן שהייצור הוא מקומי וחומר הגלם הוא מגיזום ענפים של עצי פרי מהגליל והגולן לאחר עונת הקטיף.

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה ירוקולוגי, עישון | עם התגים , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

חדר כושר – בלי מאמץ פיזי

מי שמכיר אותי יודע שחדר הכושר ואני לא חברים 🙂
עברו הרבה שנים עד שהבנתי שאני חייב אימון גופני כלשהו בצורה סדירה ומצאתי את מבוקשי.
למי שתוהה – אז כן, אני עדיין מתמיד כבר כמעט 5 שנים.
לכן כשהזמינו אותי לבדוק חדר כושר האינסטנקט הראשוני היה לומר "לא". כשהבנתי שמדובר בחדר כושר למוח ולא לגוף אמרתי "למה לא?".
מסתבר שיש אפשרות לשמר את היכולת המוחית באמצעות אימון ותרגול ובכך לדחות ולהאט תופעות של נסיגה קוגניטיבית המתחילות להופיע בגיל מבוגר.
אז על מה מדובר?
לפני 10 שנים, בעקבות סיפור אישי, הבין אלי גל שייתכן שיש לו צורך באימון למוח ומאידך אין מסגרות שיספקו זאת, לכן החליט לפרוש מעיסוקיו הקודמים ולהקים מכון כזה.
באותה עת לא היה ברור למדע שאימון קוגניטיבי למוח יכול לשמר או לשפר משהו באנשים מבוגרים.
בשנים הראשונות הייתה התעניינות מעטה אבל עם הזמן גברה ההתעניינות וגם הסתיימו ניסויים מדעיים ארוכי טווח, למשל זה, עם תוצאות מעניינות המראות באופן מובהק שאימון כושר למוח יכול לשמר יכולת קוגנטיביות כל עוד לא החלה התדרדרות קלינית כלשהי. כיום מכון Brain Train שמרכזו ברעננה עומד בפני פתיחת הסניף השישי שלו בארץ.
למי זה מתאים ואיך מתאמנים?
זה מתאים לאנשים בסביבות גיל 50 ומעלה שאינם סובלים מהתדרדרות קלינית ביכולות הקוגניטיביות.
למרבה הצער מהרגע שמתחילה התדרדרות קלינית, אין באימונים שכאלה תועלת 🙁
מגיעים למכון פעמיים בשבוע לאימון של שעה עד שעה וחצי (אפשר לבוא יותר אבל אין בכך צורך).
מתיישבים מול מחשב ומשחקים בכל מיני משחקים מתוך אוסף תוכנות שהמכון ריכז והתאים לצרכיו.
המערכת מורכבת מאוד אבל פשוטה לשימוש ובכל מקרה יש מדריך צמוד שיכול לסייע.
אוסף התוכנות מגוון ביותר וניתן לקבל משוב מפורט על ביצוע המטלות כולל המלצות לשיפור וכמובן מעקב והתקדמות לאורך זמן. כיוון נוסף שהמכון הולך אליו הוא לאפשר לאנשים להתאמן בבית, כי בילוי חברתי זה נחמד אבל אין חדר-כושר כזה בכל מקום.
אני נהניתי מבדיקת התוכנה, אם כי אני מודה שעדיין לא הצלחתי לפנות לי זמן בלו"ז ולהקדיש לכך שעתיים בשבוע. אבל למי שחייו נעולים בשגרת עבודה ומשפחה שאין בה התעמלות למוח (שזה למען האמת רוב האוכלוסיה) האפשרות הזו בהחלט שווה בדיקה – לכו לאימון ניסיון ואולי תידלקו על זה.

פורסם בקטגוריה ללא קטגוריה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

להושיט את הלחי השנייה

לחי בקר טעמתי בפעם ראשונה לפני מספר חודשים ב-Orchestra 19. היה לי טעים אז החלטתי לנסות בעצמי. הזמנתי מהקצב לחיים – 2 נכנסו להקפאה ו-2 למעשנה.
הניסיון הראשון נכשל קשות – כלומר הלחיים יצאו קשות :-).
השתמשתי במתכון מוכר של מישהו מוכר מאתר מוכר ועקבתי אחריו בדיוק רב – אני לא אספק כאן פרטים כי מה הטעם לספק מתכון לכישלון?
למרות שתיבלתי רק במעט מלח ופלפל שחור הבשר יצא מלוח מאוד ומה שהכי גרוע, קשה וגם יבש.

תהליך הסקת המסקנות כלל התייעצות עם מספר מומחים בעלי ניסיון בהכנת לחיים.
שמעתי מגוון דעות ובחרתי במה שמלכתחילה נשמע הכי הגיוני – slow & low
(לא היה לי מושג כמה slow זה הולך להיות).
אז הושטתי את ידי אל החבילה של הלחי (השנייה), הפשרתי במקרר, תיבלתי בפלפל שחור גרוס בלבד.
הכנסתי למעשנה בחום של 100 מעלות, ממש מעל לתבנית המים כדי לשמור על לחות.

הוספתי לגחלים צ'אנקים קטנים של שזיף ליצירת עשן ריחני.

אחרי שעה עטפתי כל לחי בנפרד בנייר קצבים וברדיד אלומיניום והחזרתי למעשנה בחום של 100-110 מעלות.
אחרי זמן עישון כולל של 4 שעות, הטמפרטורה הגיעה ל-85 והבשר היה קשה ומלוח בטירוף.
7 שעות עישון – 91 מעלות, הבשר שחה בתוך שלולית נוזלים אבל עדיין היה יבש, די קשה ומלוח.
8 שעות עישון – 93 מעלות והתחיל להתרכך.
9.5 שעות עישון – 95 מעלות (יכול להיות שהיה יותר וכבר התחיל לרדת) הבשר רך, המון ג'לטין מסביב, מעט מלוח מידי אבל טעים ומזכיר את מה שטעמתי.

סוף סוף הצלחה! אבל כבר לילה וכולם מזמן שבעים אחרי קפה חזק ואבטיח מתוק.
מחר נחמם בעדינות בתנור לארוחת הצהריים יחד עם שאריות הפיקניה והשפונדרה של ארוחת הערב.

  •  * – * – * – * – *

בעקבות הניסיון המוצלח עם הגפרורים (שיש בו אזכור גם ללחיים), ניצלתי את ההזדמנות וקילפתי מחתיכת השפונדרה פס דק ומיותר של מטמברה והנחתי אותה על הרשת העליונה של המעשנה לספיגת עשן במשך שעה.

אחרי שעה הכנסתי אותה לבישול של 5 שעות בטמפרטורה של 65 מעלות לצורך ריכוך.
יצא טעים אבל הניסיון הראשון היה יותר מוצלח (בעיקר יותר קריספי), בפעם הבאה אנסה קודם סו-ויד לריכוך ואז סיום במעשנה.

פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

Meet the Meat!

אז ככה,
למי מקוראי שלא הגיע לפוסט הזה דרך קבוצת הפייסבוק "סודות המעשנה והסו-ויד", הגיע הזמן שתצטרפו לקבוצה המדהימה הזו שמספר החברים בה כבר עבר את ה-20,000 והוא הולך וגדל בקצב.
לחצו כאן עכשיו ותודו לי אחר-כך, ובהזדמנות זו תודה למשה בוטנצקי שהוסיף אותי לקבוצה לפני כשנה.

מנהלי הקבוצה החליטו על סדרת פגישות אינטימיות (עד 10 אנשים) כדי לערוך היכרויות אמיתיות בין אנשים ולצאת מהעולם הווירטואלי, אז הצטרפתי למפגש Meat Up #2 שאורגן למופת על-ידי אלי גור ואני רוצה לחלוק איתכם את החווייה.

המיקום: מסעדת M25 בשוק הכרמל, 25 מטר מקצביית מיט מארקט, שבניגוד לשם שלה מוכרת רק בשר תוצרת הארץ, המסעדה כמובן קשורה לקצבייה. תודה גדולה ליניב בר נור – אחד מבעלי המקום, על האירוח המעולה ועל שפע הידע שאותו הוא שיתף איתנו בשמחה אמיתית.

הנוכחים: חברים בקבוצה שביקשו להגיע, אנשים בטווח גילאים רחב, מתחומי עיסוק מגוונים שחולקים אהבה משותפת לאוכל בכלל ולבשר בפרט – היה תענוג להכיר ואין ספק שזו לא הפגישה האחרונה.

אז מה היה לנו שם?: מעבר למנות "הרגילות" של M25 שבהחלט שווה לבקר במקום על-מנת לטעום אותן והן אינן רגילות כלל וכלל, אלי ויניב הכינו לנו גם טעימה של ארבעה נתחים מעניינים ופחות מוכרים. לא הכל צולם, אבל השתדלתי.

 
סלט ירוק וסלט קצבים

 
סלט טחינה עגבניות ועראיס


יניב מסביר על גידול ועל קיצוב


שיפודים של, אם אני לא טועה "רצועות סינטה", שבעצם לא ממש קשורות לסינטה, שריר כלשהו שנמתח מכאן לשם – הפרטים אצל המומחה 🙂 טעים!

 
וגאס סטריפ, נתח חדש שהתגלה רק ב-2013, טעמנו אותו טרי ולא מיושן, הטעם לא מהעולם הזה, עשיר חזק ומרוכז, אבל ריכוך כלשהו, בין אם ביישון ובין אם באופן ההכנה (ומהבחינה הזו הוא מזכיר את הדנבר קאט), בהחלט יכול להועיל לנתח.


פילה כתף, נתח עלום שנמצא אי-שם בין נתח מס' 4 לנתח מס' 5
טעמו פחות עשיר מהוגאס סטריפ אבל המרקם שלו מעולה.
בשקלול הטעם והמרקם זה אחד הנתחים הטובים ביותר שאכלתי אי-פעם.


ההפתעה של הערב, יניב מכנה אותה המסטיק של אלוהים.
בטעימה עיוורת אני בספק אם מישהו היה מזהה שזה בכלל בקר.
יש לזה טעם של כבש מעורב עם חלקי פנים.
לועסים ולועסים והטעם לא נגמר.
חלק מהבטן – הפאלדה.


לקינוח מבחר סוגי שיפודים:
הראשון נתח קצבים דק (סקירט או אנטרניה)
והשאר אני לא זוכר


ולקינות מתוק: "שוקולד שובר קריז" ו"קראק פאי"
אני מניח שיש סיפור מאחורי השמות אבל אני לא יודע מה הוא
הפאי הזה הוא יצירת מופת ושיר הלל לחמאה

מעבר לטעמים הנפלאים, השיחה הייתה נעימה וקולחת, אנשים מעניינים עם הרבה ידע ואהבה משותפת – חוויה מומלצת!

פורסם בקטגוריה מסעדות, עישון | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

האשף מאוז #39

יצאנו לנופש, אז איך אפשר בלי חדר בריחה (מס' 39)?
ואיך מוצאים חדר בריחה שיתאים גם לזאטוט?
מתייעצים, שואלים ומקבלים המלצה ובודקים עם בעל החדר ומנהלת המתחם.
התמה – "הקוסם מארץ עוץ"
שם החדר – OZ או "אוז"
שם אתר האינטרנט מכיל "עוז"
יש את "הגרסה האפלה" או "הגרסא האפלה" – למי שאוהב צמרמורת
ויש את "הגרסה חדשה" – מותאמת למשפחות, קרי בשבילנו

קיבל אותנו בסבר פנים יפות המפעיל עומר.
דיברנו קצת ומסתבר שאפשר לשלב בין שתי הגרסאות בהתאם לדרגת הנוחות שלנו במהלך המשחק.
תדרוך קצר ויצאנו לדרך אל ארץ אחרת.
בשלב מסוים הזאטוט החליט שזה לא מתאים לו – והוא צדק. על האווירה אפשר לשלוט (כאמור 2 גרסאות) ואפשר להתלבט אם התפאורה או פס הקול מפחידים או מבהילים, אבל הבעיה האמיתית היא שהחידות פשוט לא מתאימות/מעניינות לילדים – לפחות לא לילדים שמסיימים כיתה א'. לשמחתנו הזאטוט שמח לשבת מחוץ לחדר עם הטאבלט ו/או לשוחח עם המפעילים.
התפאורה והחידות מותאמות לתמה של החדר. רמת הקושי של החידות קלה-בינונית. לא נתקלנו במשהו חדש שיכולנו להגיד עליו וואוו אבל היה בסה"כ בסדר. לדברי האחרים "חדר חביב", אני אישית לא התחברתי. יצאנו אחרי 50 דקות.
מפעיל טוב וצוות ידידותי.

פורסם בקטגוריה חדרי בריחה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

דנבר – פעם #2

אחרי דנבר פעם #1 היה זה אך ברור שתגיע הפעם השנייה. וידאתי עם הקצב שמה שאני הולך לקבל יהיה משוייש ואיכותי וחיכיתי למשלוח. הוזהרתי מראש שיחד עם הדנבר תגיע גם חתיכה מהאונטריב ולכן לא נבהלתי ממשקל של הנתח שהגיע – 2.25 ק"ג.
פתחתי את שקית הוואקום והרחתי, הכל טוב, לא צריך המתנה ולא שטיפה וגם נראה מצוין.

הפרדתי את חתיכת האונטריב, הכנסתי אותה לשקית ואקום משלה והופ לסו-ויד ב-80 מעלות בדרך
להכנת שערות. "שערות סבתא?" שאל הזאטוט, "לא" ענה לו אחיו הגדול "שערות בשר – זה טעים!", וזו תהיה גם הזדמנות לנסות את הטפרים החדשים שהגיעו השבוע בדואר.

עכשיו הגענו לעיקר – הדנבר

פרסתי פרוסות בעובי אצבע, שימנתי מחבת ברזל וחיממתי אותה היטב.

הכנסתי את הפרוסות למחבת, גרסתי מעל מלח ופלפל שחור ואחרי מספר דקות הפכתי, אחרי עוד מספר דקות הוצאתי וחתכתי לרצועות.

הבשר שמנוני כמו אנטריקוט משובח ועשיר מאוד בטעמים, לדעתי לא פחות טוב מאנטריקוט. אבל החלק החי יחסית במרכז הבשר היה צמיגי מידי וקשה ללעיסה ולכן החזרתי את החתיכות למחבת להקפצה של 30 שניות והופ לצלחת.

עכשיו החווייה הייתה מושלמת – עסיסית, עשירת טעמים ובמרקם מתאים לנגיסה. הזאטוט הסכים לטעום ומייד ביקש עוד. הכל חוסל במהירות. אחת הבקשות סביב השולחן הייתה "אפשר כזה כל יום שישי?" 🙂

למחרת, אחרי 18 שעות, הוצאתי את האונטריב מהסו-ויד, טופר על כל יד ועשיתי עצמי וולברין.
הסתערתי על הבשר (הבוצ'ר בלוק היפה נקנה באיקאה).



הפטנט הזה עולה גרושים וחוסך המון זמן עבודה עם סתם מזלגות. מומלץ מאוד.
חצי מהשערות בישלתי במיץ מהשקית בתוספת רוטב ברביקיו וחצי במיץ מהשקית בתוספת סילאן, קצת מלח לאיזון הטעם ויש אחלה חומר גלם להמשך.

גלגול בדפי אורז, רוטב סויה מעל והמנה מוכנה.

ארוחת צהריים של שבת עם פרוסות דנבר, שערות אונטריב בדפי אורז, שניצלים ותוספת ירקות בתנור – מה עוד אפשר לבקש?

שנת צהריים 🙂

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

גפרורי מטמברה עם יוגורט (או בלי)

התוכנית המקורית לשבת כללה אתגר קטן – עישון ראשון של שורט-ריבס ושל לחי, תוך כדי ניסיון ראשון לייצב את המעשנה על 135 מעלות ולשמור על טמפרטורה גבוהה לזמן ארוך – הפוסט המלא בקרוב.
בחינה מדוקדקת של השורט-ריבס הראתה חתיכת מטמברה. החלטתי להוריד אותה שכן היא לא הייתה שורדת 135 מעלות למשך 6-8 שעות.

תיבלתי במלח גס, פלפל שחור גרוס טרי וקייג'ון והנחתי על המדף העליון במעשנה קומה מעל ללחיים וקומותיים מעל לשורט ריבס. אחרי 3 שעות ב-135 מעלות הוצאתי את המטמברה פרסתי חתיכה קטנה לבדיקה – קריספי בחוץ, רך בפנים וטעים!

חתכתי לגפרורים, ערמתי בצלחת ושפכתי מעל יוגורט – נשנוש חביב בזמן שמחכים לדבר האמיתי.

פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , , , | כתיבת תגובה