יום 9 – 3/4/2018 – הרי רודופי מדבין לפלובדיב

ארזנו, אכלנו ונפרדנו לשלום מהמלון הקטן שלנו בעוד כליי התחבורה של השכן מלחך עשב בחנייה.

יצאנו לדרך מדבין לכיוון שירוקה לקה (Shiroka Laka) כפר קטן וציורי בהרי הרודופי.
קטן, קטן אבל משמעותי למדי ועתיר היסטוריה. ראשית האדריכלות שם ייחודית, בתים לבנים שתלויים על צלע ההר וביניהם כביש אבנים תלול.

במרכז הכפר אנדרטת זיכרון למטרופוליט סטפן – ראש הכנסייה בתקופת מלחמת העולם השניה שפעל נגד גירוש היהודים ועל כך הוצבה במקום לוחית הנצחה מטעם יד ושם לאות על כך שהוכר כחסיד אומות העולם.
 
הכפרים הקטנים האלה מאופיינים בשילוב של ישן (אפילו ישן מאוד וחדש)
 

משם המשכנו בדרכנו עוד כשעה וחצי ועברנו בדרך עוד מפגש עם שלג ואתר סקי פעיל בדרך אל הגשרים המופלאים (Chudnite mostove) – גשרי אבן טבעיים אשר יוצרים מחזה מרהיב.
  

הדרך לשם תלולה ומלאה בורות מה שמהווה אתגר נהיגה לא פשוט הן בדרך לשם והן בחזור. למעלה הנופים מרהיבים, וכיוון שהרעב התעורר התיישבנו לאכול משהו ב"מזנון" (אין שם אחר למרות שגם השם הזה לא ממש משקף את העניין). מספר בולגרים שמתפעלים דוכן מזכרות ומטבח קטן באמצע שום מקום. אכלנו מרק עוף, מרק שעועית, ציפס עם גבינה מעל וכוס קפה – 8 לבה. בארץ רק להדליק את התנור היה עולה יותר.
 

כשחזרנו וטיפסנו אל המכונית היו שם עוד מספר זקנות עם דוכני מפות, דבש וריבה שהתאכזבו מהעדר הרצון שלנו לרכוש מהן משהו. לא שלא רצינו, פשוט לא היה יפה. משם למנזר בצ'קובו (Bachkovo) שקצת דומה למנזר רילה אך פחות מרשים, וגם נמצא בשיפוצים. עוד הבדל מהותי בין שני המנזרים הוא במזג האוויר, ברילה היה קפוא ואילו כאן נעים. יש פה לא מעט נזירים שמסתובבים בשטח, אחד מהם התלהב מתומר ורץ לחדרו כדי להביא ממתק ולזרוק לו מהקומה השניה. סה"כ סיבוב קצר וממצה.
  ממשיכים לפלובדיב. הגענו למלון Landmark Creek שנמצא בקצהו של פארק חתירה והנוף ממנו יפהפה. הוא אמנם מחוץ לעיר אבל במרחק נסיעה של רבע שעה בלבד. בקבלה קידמו את פנינו עם עוגיית שוקולד צ'יפס גדולה לכל אחד, ועם כוסית של תה/מיץ חם ומתוק. החדרים ענקיים ונעימים, ואין ספק שמדובר במלון המהודר ביותר ששהינו בו עד כה בטיול.
 
התמקמנו והחלטנו לצאת קודם כל לסיבוב קניות קטן ב-Metro שנמצא לא רחוק מהמלון. גילינו סופרמרקט ענק, מעין הכלאה בין הום-סנטר לחצי-חינם אבל ענק ממש, מרווח מאוד וכמעט ריק. המטרה הראשונה מזוודה נוספת וחוץ מזה כל מיני דברים – המחירים נעים בין 1/4 ל-1/2 מהמחירים בארץ. משם המשכנו אל פלובדיב לחפש ארוחת ערב. נסיונותינו הראשונים להתמצא ולחנות נחלו כישלון. העיר מסובכת ומפותלת ו-Google Maps לא בהכרח מצליח למצוא את דרכו בה. לבסוף מצאנו את עצמנו עם האוטו ברחובות הקטנים והצרים של העיר העתיקה, מתקרבים באופן תמוה למיקום המסעדה שבחרנו מראש. מצאנו חתיכת מדרכה שלא היה נראה בסביבתה שילוט שנוגע לאזהרות חניה, ושמנו נפשינו בכפנו. יצאנו לחפש את המסעדה. כיוון שכבר די מאוחר החנויות סגורות אבל הכל נראה נעים ומרווח במדרחוב, ובמרכזו אצטדיון עתיק שכמו משולב בהווי החיים שסביבו. בליבו של רחוב הנמצא בשיפוצים (מוטיב חוזר היום) מצאנו את Smokini. מסעדה נעימה, מלצרים חביבים דוברי אנגלית, ואוכל מצויין. חזה עוף ברוטב תאנים וגבינת ברי מומסת מעל היתה מנה מושלמת כמו גם קינוח של גלידת נוגת ותאנים.

חזרנו למלון ונרדמנו די מהר אחרי יום ארוך.

 

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018, בחו"ל, מסעדות, משפחה | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

יום 8 – 2/4/2018 – אזור Devin – מערות, שטן ומים חמים

פתחנו בארוחת בוקר בחדר באוכל של המלון
היו 4 אפשרויות בתפריט, אז לקחנו אחת מכל אחת

שוב הטבח/טבחית מראים שהם יודעים את עבודתם – פשוט וטעים.

התארגנו עם ביגוד חם שכן הזהירו אותנו מראש שלא כ"כ חם במערות ויצאנו לדרך.
תחנה ראשונה "מערת לוע השטן" (מערה קארסטית עם זרימת נחל ומפלים) – מערה שזורם בה נחל תת-קרקעי ומפל גבוה שצונח בתוכה ברעש. על-פי האגדה אורפאוס ירד במערה זו אל לב האדמה כדי להציל מממלכת המוות את אורידיקה אהובתו, ושם המערה ניתן לה בשל היציאה התלולה ממנה אל מה שנראה כלוע השטן. איך בכלל נראה לוע של שטן?



אנחנו סבורים שטיפוס של 302 מדרגות תלולות מאוד בתוך מערה הוא מעשה שטן ובכל מקרה הבולגרים לא מתכוונים לקחת על עצמם את האחריות על שום דבר.

אבל אחרי הטיפוס אל המפל של אתמול שרירנו כבר מזהים את ההרגשה ורק גונחים בעייפות -"שוב? לא נמאס לכם?" אבל היופי של המפל שווה את זה.


בדרכנו חזרה אל תחנת המוצא יש דוכנים עם אבני קוורץ למיניהן ושועלים שראו ימים טובים מאלה.
את האבנים נפגוש שוב גם ביציאה ממערת יגודינה – דוכני מזכרות קצת משונים אבל שיהיה.

תחנה שנייה "מערת יגודינה" (מערת נטיפים) – מערה שבה הטמפרטורה כ-6 מעלות צלזיוס, ומתקיים בה סיור כל שעה עגולה (למעט הפסקת צהריים) בבולגרית צחה, אבל המדריכה הבינה שאנחנו לא ממש דוברי השפה ומידי פעם הגניבה לנו הסברים באנגלית רצוצה ובתמורה למדה מאיתנו איך אומרים פילים ותנין בעברית. תשאלו למה הנושא עלה? כי בתוך מערת הנטיפים היפה הזו לחלק מהצורות קראו בשמות של דברים שהן מזכירות – סנטה קלאוס, כריש, מגדל פיזה, וכאמור פילים ותנין. הדמיון קלוש אבל לא נתווכח איתם.

מאידך עטלפים באמת יש במערה (11 סוגים טוענת המדריכה).

אחרי סיור במספר מערות נטיפים ברחבי העולם, דעתנו המלומדת היא שהמערה "שלנו" ליד בית-שמש לא נופלת מחברותיה ברחבי העולם.

המפגש היומי עם השלג

חזרנו למלון, לקחנו בגדי-ים ומגבות ונסענו לבריכה שגילינו אתמול. הטמפרטורה בחוץ בסביבות 18 מעלות שזה יותר חמים מאשר 12 מעלות באזור המערות או 6 מעלות בתוך המערות, אבל זה עדיין לא בדיוק טמפרטורה לשחייה בחוץ, אלא אם המים בטמפרטורה של 37 מעלות.
אבל נחשו מה, אולי בטפטוף הכניסה לבריכה המים חמים, אבל בבריכה עצמה – ממש לא! 
לכן די מהר עברנו לבריכה הקטנה שאליה המים נכנסים ב-45 מעלות ובפועל הם בטמפרטורה חמה ונעימה של בערך 37. יש להם ריח קל של גופרית (ביצים סרוחות בלשון העם), אבל אחרי יום של הליכה זה כיף גדול. בעיקר שכל האירוע קורה ממש לצד הזרם הסואן של הנהר.
 

משם חזרנו למלון לארוחת ערב נינוחה ואיטית. נראה שעלינו על השיטה – לוקחים איתנו את הלפטופ, הטבלט, חוברת צביעה וכל השאר, ופשוט בין המנות שמגיעות בקצב איטי ביותר כותבים פוסט, מתקדמים בחוברת, דנים על האפשרויות של הטיול של מחר – הרבה יותר נוח ומואר מאשר בחדר, והאוכל מגיע כשהוא מגיע. לא מחכים לו והוא תמיד מפתיע לטובה.

 

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018, בחו"ל, משפחה | עם התגים , , , , | 2 תגובות

יום 7 – 1/4/2018 – מסופיה ועד דבין

ארזנו הכל, הבאתי את הרכב מחניית הלילה אל הדירה, העמסנו ויצאנו לדרך לכיוון דבין (Devin).
עצירה קטנה להחלפת כסף, אספרסו וסופר וממשיכים – הדרך יפה והכביש המהיר מתוחזק כהלכה.

אחרי שעתיים פונים דרומה ועוברים לכבישים צרים יותר ומלאי בורות. דימיטר הסביר לנו שבתוך שטח מיושב האחריות לטיפול בכביש חלה על הרשות המקומית שהיא לרוב ענייה. לצד הדרך יש נחל שהולך ומתרחב ומגיעים גם לסכר רציני למדי.
אחרי עוד שעה של נסיעה (סה"כ 3 שעות די מפרכות) מגיעים למלון שלנו בדבין Villa Kris (מלון 3 כוכבים). האמא והזאטוט התיישבו לאכול משהו במסעדה של המלון ונשבעו שזה היה מרק העוף הכי טוב שאכלו מימיהם.
יצאנו לחפש את ה"Ecotrail" שדימיטר ספר לנו עליו. ב-Google יש עליו מעט מאוד מידע ואנחנו נשתדל להרחיב למען המטיילים הבאים כי המקום באמת שווה 🙂
אז קודם כל מפה:

ועכשיו קצת הסבר, מדבין נוסעים לאורך הנחל לכיוון מערב – שמים במכשיר הניווט "Ekopateka Struilitsa". בדרך רואים מימין את מפעל ייצור המים של דבין (המים ששתינו מבקבוקים מתחילת הטיול) ומגיעים עד ל"בריכת השחייה המקומית" שמסתבר שהיא מבוססת מים מינרליים חמים, נשמע מצויין לביקור מחר.
מתחילים לצעוד לאורך הנחל בשביל רחב, בדרך יש שלטים שמסבירים בפירוט רב לגבי המפלים, בעלי החיים והצמחיה (הכל כמובן רק בבולגרית) והנחל שוצף לו בכיף משמאל.
די מהר רואים מימין את המפל הראשון.

לפתע החל לטפטף, אבל מה, לא נמשיך? ואז התחיל גשם של ממש. מה, לא נמשיך? מקסימום נרטב קצת. אחרי זמן מה יש התפצלות, השביל לאורך הנחל ממשיך כרגיל ואפשר לפנות ימינה במעלה ההר (מסומן רק 500 מטר למפל).

           
הטיפוס ממש לא פשוט, במיוחד לאור כמויות המים באפיק ועל הקרקע. מחליקים, נעזרים בענפים ישנים כמקלות הליכה וזה לוקח זמן, מאידך היער כל כך יפה והמפל שבקצה ממש שווה את הביקור.
 
מהמפל ירדנו חזרה להתפצלות והחלטנו להמשיך לאורך הנחל. בצד הדרך יש פחים ומקומות מסודרים שבהם מסומן שניתן להבעיר אש וגם בקתות מקורות קטנות (למסתור מהגשם?).
בשלב מסוים הגענו לאזור של גשרי הליכה יפהפיים ממש מעל למים עצמם אבל מכיוון שכבר התחיל להחשיך וגם החל לרדת ברד החלטנו שהגיע הזמן להתחיל את הצעידה חזרה לרכב.
 חזרנו למלון ונכנסנו לאכול ארוחת ערב, האוכל טעים ומשביע ובכמויות נדיבות.
זה לא אוכל גורמה, אבל מי שאמון על המטבח בפירוש יודע את עבודתו. והיתרון העצום – עולים במדרגות ישר למיטה!

הזדמנות לטעום מסטיקה (המקבילה הבולגרית לאוזו היווני)

 

 

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018, בחו"ל, משפחה | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

יום 6 – 31/3/2018 – שלג, אוכל מופלא ופרידה עצובה

הר ויטושה אנחנו בדרך!
איך אפשר בלי עוד יום של שלג? בפרט כשהקודם היה כל כך מוצלח.
למרות מזג האוויר הנעים התלבשנו היטב ויצאנו לדרך, עצירה קטנה בסופר ואנחנו בדרך אל ההר.
במפה הדרך נראית מפותלת ביותר והמחשבה על נסיעה מגובה של 550 מטר לגבהים של מעל 1,800 מטר במדינה שבה הכבישים מזכירים רשת של דייגים (חורים המחוברים בחוטים) קצת מטרידה.
אפשר לעשות את הדרך ברכבל אבל כבר יש לנו רכב, אז לא נשתמש בו?
שוב ציפתה לנו הפתעה נעימה, בכלל אין אספלט על הכביש, הוא עשוי כולו אבנים משתלבות מלפני עידן האספלט, אז אמנם הרכב מקפצץ קמעה, אבל אין בורות בכלל! הכביש רחב ומי שתכננו אותו עשו עבודה מדהימה שכן השיפוע כמעט ולא מורגש. הכבישים בצפון איטליה ובצפון ספרד הרבה יותר מפחידים.
עלינו מהעיר אל תוך היער, לאט לאט נגלו בפנינו עוד סימני שלג עד שהכל מסביב נהיה לבן.
הגענו אל אתר הסקי של הר ויטושה. בניגוד ליום השלג הקודם שבו טיילנו באזורים נידחים והיינו לגמרי לבד בתוך שטחים ענקיים של שלג, כאן זה הרבה יותר "מתורבת" לטוב ולרע. שכרנו מזחלת קטנה המתאימה לשניים וגלשנו עליה בתורות בשמחה רבה, כשאנשי הסקי המיומנים חולפים על פנינו בדרכם אל המדרונות.

צעדנו בשביל המושלג העובר בין מדרונות הגלישה, כאן לא היה צורך בנעלי שלג כיוון שהשביל דרוך היטב. היום יפה ויש ראות טובה כך שניתן לראות את הנופים המשגעים הנשקפים מההר.
 

  
פגשנו משפחת אנשי שלג והוספנו להם אחד משלנו העונה לשם הנרי – משודרג עם אף מגזר שנקנה מבעוד מועד לטובת האירוע.

בהגיענו חזרה אל האוטו גילינו שהזאטוט רטוב לחלוטין (ככה זה כשמשתטחים בשלג בניגוד להוראות ההורים). הבגדים הוחלפו אחר כבוד ושמנו פעמינו אל מוזיאון המדע לילדים. כשיורדים מההר הטמפרטורות עולות ודי מהר מתברר שהביגוד התרמי עושה את עבודתו טוב מידי. הבנות החליפו בגדים במכונית, והבנים חיכו לשירותים במוזיאון. המוזיאון מקסים, מאורגן היטב בארבע קומות שעולות מהעולם שמתחת לקרקע, הים, ועד לשמיים והחלל. הכל נגיש, אינטראקטיבי, מתוחזק, וברור שחשבו כאן על ה-כ-ל, החל מהלוקרים הזמינים, מתקני השתיה, השירותים המותאמים לקטנטנים ועוד ועוד. מבחינתנו ההפתעה הכי טובה שהכל משולט ומוסבר גם באנגלית בנוסף לבולגרית – אפילו בספרד לא תמיד חשבו על התיירים עד כדי כך.

כיוון שעוד כמה שעות לפנינו עד למסעדה המשובחת הממתינה לנו בערב, העברנו אותן בקניון השלישי  (הרביעי של הבנות) שטרם היינו בו עם השם המקורי The Mall. הפעם הבנים נחלו הצלחה בתחום הביגוד (New Yorker), ואמא בתחום הקפה הקר (החום כבר נהיה מעל 22 מעלות) – השבח לסטארבקס.

מסעדת Crystal Steak House – האחות הגדולה הותיקה והקלאסית של המסעדה מהיום הראשון זכאית לפוסט משלה – יש ללחוץ כאן.
השתרכנו חזרה למלון ושירה סיימה את האריזה. קשה לעזוב וקשה להפרד אחרי כמה ימים נהדרים ביחד. בכל זאת נדרשנו להזיז את האוטו – נסעתי עם שירה ואלון לשדה התעופה, והילה נשארה להשכיב את הזאטוט לישון בדירה. לילה טוב. מחר נוסעים מכאן לדבין (Devin).

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018, בחו"ל, מסעדות, משפחה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

Crystal Steak House

אם Crystal Burger & Steak מהיום הראשון לטיול זכתה לפוסט עצמאי, אז על אחת כמה וכמה למסעדת האם Crystal Steak House מהיום השישי לטיול מגיע פוסט משלה.
טיפ: מומלץ מאוד להזמין מקום מראש – אנחנו הזמנו עוד מהארץ.
הגענו אליה אחרי הליכה נמרצת של קילומטר ומשהו מהמלון – עד שמצאנו חניה ברחוב לא נזיז את האוטו גם אם חיינו יהיו תלויים בכך. גם כאן יש בכניסה מקרר תצוגה עם נתחי בשר ארוזים בוואקום כך שניתן לראות כבר בכניסה בדיוק מה אתה עתיד לקבל על הצלחת. הובילו אותנו אל הקומה התחתונה בה היינו האורחים הראשונים, ומרגע זה החלה חוויה מופלאה ומשובחת מאד של קולינריה מצויינת. הזמנו שתי מנות ראשונות נאות – טרטר בקר קלאסי עם ביצת השליו והצלף מלמעלה. וקרפצ'יו פילה סוס (אחרי זברה, קנגורו ועוד באיטליה) קטן עלינו סוס. שתיהן היו מצויינות ובמיוחד הפתיע לטובה הטרטר בטעמים המגוונים שלו, כולל חריפות שלא עצרה אותנו מלחסל את המנה.

הבעיה היחידה במסעדה הייתה התאורה שהערימה קשיים רבים על מאמצי הצילום.

המשכנו עם המבורגר פורצ'יני (יש סוסים מנצחים שלא מחליפים), ברווז ואורז בר ברוטב מתקתק (מנה מופלאה שגדולתה בשילובי הטעמים), שיפוד פילה בקר (עוצר נשימה) וסטייק ריב איי ארגנטינאי (אחד הנהדרים אם לא ה…). פשוט כל מנה יותר מעולה מהשניה. העברנו בינינו טעימות ולא הפסקנו להאנח מעונג. כשהמארחת התעניינה לגבי שביעות הרצון – הצבענו על הצלחות הריקות :-).
 

מנה אחרונה של מתיקות – ממתק שוקולד סיכם את האירוע בצורה מוצלחת.

אם כבר חייבים להיפרד מהחיילת שטסה חזרה הלילה להגן על המולדת, אז רק במסעדה כל כך שווה.
לא רק האוכל היה מעולה, אלא גם השירות. סומלייה עם כל הטקס, הצגת נתחי הבשר לסועדים, מילוי מתמשך של כוסות המים וכל שאר גינוני הטקס של מסעדה מהליגה הראשונה.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, מסעדות, משפחה | עם התגים , , , | 2 תגובות

יום 5 – 30/3/2018 – הכל יהיה בסדר

קמנו בבוקר ושוב השמש זורחת ואפילו חם יותר מאתמול. הלכנו לכיוון השוק המקורה של סופיה ששוכן בין המסגד לבית הכנסת. ליד השוק עצרנו בדוכן של ערמונים ושל גרגרי תירס. "עצרנו" = "עצרנו לטעום".

בשוק טעמנו בניצה אחת מלוחה עם גבינה וגם אחת מתוקה עם תפוחים – טעים. יש מי שהסתפקו בדברים קונבנציונליים כגון קרואסון שוקולד, סוג של בייגלה וקפה. הנמנעת מגלוטן אכלה יוגורט עם פירות לפני שיצאנו לדרך. הסתובבנו קצת בשוק שמזכיר באופיו את השוק של בודפשט וקנינו כמה דברים.

מהשוק הלכנו לבית-הכנסת. הוא בית-הכנסת הספרדי הגדול ביותר באירופה או בית-הכנסת השלישי בגודלו באירופה או בית-הכנסת הגדול ביותר בבלקן וגם מכיל 1140 מקומות ישיבה – משום מה יש לאתרי המידע אובססיה עם גודל. המבנה יפה ודומה מאוד מבחוץ למסגד שמצידו השני של השוק. תוכו דומה למדי לכנסייה אבל ללא ריחות הקטורת והנרות המאפיינים כנסיות.
   

חלק גדול מהכיסאות הוזזו הצידה לקראת ליל הסדר שחל היום בערב – מתוכננים 150 נוכחים, לכן לא ישימו לב אם לא נגיע. יש לנו כבר מסורת של להיות בחו"ל בפסח קפריסין (2016), איטליה (2015), הולנד (2011) ועוד היד נטויה 🙂
מאחורי המבנה של בית הכנסת יש חצר משחקים לילדים ומדרגות שמובילות למוזיאון על יהדות בולגריה בכלל וסופיה בפרט. המוזיאון כולל הסברים וחפצים עתיקים (רימונים, ספרי תורה, כוסות קידוש ועוד) וגם חפצים מתקופת מלחמת העולם השניה. בתוך החדר הלא גדול, יושבת אחת יוליאנה, עיניה נעוצות בדפים ובשולחן וברור שתקשורת זה לא הצד החזק שלה, אבל חקירה מעמיקה של תולדות יהדות בולגריה דווקא כן. היא ידענית אמיתית ומסוגלת לדבר ללא הפוגה ובלי קשר לאיך והאם מגיבים השומעים. ממנה שמענו את הגרסה היותר מוסמכת לסיפור הצלת יהודי בולגריה, על כך שהבולגרים מילאו תפקיד ממשי בהובלת יהודי מקדוניה דרך בולגריה אל מחוץ למדינה ובעצם להשמדתם,  ועל כך שהאירועים הפוליטיים באותה תקופה במדינה שיחקו תפקיד מכריע בעניין. כלומר החוק שעבר בפרלמנט בדבר גירוש היהודים דווקא נתמך על ידי רבים מאנשי השילטון באותו זמן. אבל כשהידיעה דלפה והחלו לחצים מצד הציבור והכנסיה, הבין המלך בוריס וגם רבים מנבחרי הציבור כי מימוש החוק יעורר חוסר יציבות במדינה ויסכן את המשך השילטון. לכן נקטו אמצעים של השהיה ודחיה על-מנת להמנע מהעניין. זה לא מנע את לבישת הטלאי הצהוב (יותר נכון כפתור) ואת הוצאת היהודים מהערים הגדולות אל הפריפריה כמו בסיפורים של אמא של הילה על כך שיהודים מסופיה באו והשתכנו בביתם בחסקובו.

כששמעה יוליאנה על כך הרימה לראשונה את עיניה מהשולחן וסיפרה שסבתא שלה גורשה מסופיה ועברה לחסקובו והתגוררה שם בבתים של יהודים שארחו אותם. מרגע זה כבר היינו ראויים לקשר עין. כשאמרנו שיש בבית תמונות ואולי תיעוד של אותה התקופה היא נתנה לנו את כתובות המייל של המוזיאון וגם את שלה והביעה שמחה (טוב, יותר נכון הביעה עניין) לקבל כל חומר שניאות לשלוח לה. הפכנו לחברי אמת 🙂

אחרי הביקור המרגש בבית הכנסת ובמוזיאון לא חשנו צורך להכנס למסגד, מאידך תומר חש צורך בעוד מנת תירס וכך גם חלק מהאחרים. התחנה הבאה – הרוטונדה של סנט ג'ורג', כנסיה קטנה ועתיקה מאוד.

משם החלטנו להתפצל – הבנים לדירה לנוח ולעשות שיעורים, הבנות לקניון להשלים קניות. כיוון שהבנו שמחיר החניה בחניון שלנו שערורייתי, דיברנו עם חברת השכרת הדירות שהובילו אותנו לשם, ובסוף הבילוי בקניון העברנו את האוטו לחניה במקום אחר, זאת אחרי לא מעט תלאות בירוקרטיות, אי-הבנות ועוד מרעין בישין שגרמו לכך שכמעט ואחרנו לחדר הבריחה של היום – A Pirate's Adventure (חדר 36 שלי).

הפעם הגענו יותר מרוכזים וסבלניים. החדר ליניארי ברובו (אם כי לא בכולו), והוא שונה מחדרים אחרים בכך שמודגש מראש שניתן להשתמש בחפצים יותר מפעם אחת וגם כשנפתרת חידה יכול לקרות יותר מדבר אחד ועל כן צריכים להיות ערניים. נהנינו מהחידות שזרמו לנו יחסית בקלות, וגם מהתפאורה המוצלחת. ותומר עזר לנו לצאת תוך 50 דקות (ועוד 5 שניות למי שחשוב הדיוק). השיטה בשני החדרים שהיינו, וכנראה בחדרים רבים בבולגריה, היא שיש בתוך החדר מסך עם זמן בספירה לאחור שעליו גם מופיעים רמזים בהתאם לצורך – וזה באמת נחוץ כי לא כל הבולגרים מדברים אנגלית שאפשר להבין, למרות שהאנגלית של חלקם ממש מצוינת.

19:00 – מסעדת Shtastliveca השווה ביותר, בעלת האוירה הקלאסית, והולמת לליל הסדר, גם אם נאכל בו קלמרי ולא מרק עוף עם קניידלך. דווקא היה מרק עוף בתפריט אבל החלטנו לבחור בדברים פחות שגרתיים. הכל היה טעים – מהפיצה של תומר ועד לריזוטו פטריות, אבל השוס היה ללא ספק ברווז עם שני רטבים מסוגים שונים – אחד מתקתק והשני חמצמץ-פירותי, עם משמשים וגבינה כחולה. גם מנת הכבש בתנור עם תפוחי אדמה ופטריות היה מעולה.
     

 

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018, חדרי בריחה, מסעדות | עם התגים , , , | תגובה אחת

יום 4 – 29/3/2018 – נעים מאוד, סופיה

הפעם לא כיוונו שעון מעורר ומי שרצה והצליח קם מתי שבא לו 🙂
הילה ואני ירדנו לשיטוט בוקר + קפה וקניות (מחירי הטואלטיקה והתמרוקים כאן הם בסביבות 1/3 מהמחיר בארץ) וכשחזרנו גילינו שהילדים כבר אכלו ארוחת בוקר באופן עצמאי – איזה כיף!
בשעה 11:00 התייצבנו לסיור מודרך של 365 – היכרות עם סופיה. כבר היינו בסיורים טובים של חברות דומות בערים אחרות באירופה, למשל בברצלונה, אבל הסיור של היום היה עוד יותר טוב. תומר כבר הפגין יכולת הליכה מרשימה ביותר אתמול בשלג אבל היה לו קשה למשוך שעתיים משעממות מבחינתו – ככה זה כשלא מבינים את המדריך. אנחנו מאידך, למדנו לא מעט על ההיסטוריה של בולגריה בכלל ושל סופיה בפרט. להיסטוריה של יהדות בולגריה ושל המלך בוריס יש קשר ישיר להיסטוריה המשפחתית של הילה ומה שסיפר המדריך חופף למה שהילה מכירה מהבית. למעשה לולא אותו בוריס ועמידתו נגד היטלר ספק אם היינו עומדים כאן בסופיה בהרכב הזה.

Palace of Justice

Saint Sofia Monument

Regional History Museum Of Sofia

Saint George's Rotunda

Cathedral Saint Alexandar Nevski

בין היתר למדנו בסיור על מנהג המרטניצה (Martenitsa) שבו עונדים על פרק כף היד סרט קלוע חוטים אדומים (אשה) ולבנים (גבר) עד שרואים את החסידה הראשונה ואז מסירים את הסרט ותולים על עץ מלבלב. אז אם תראו באביב עצים במראה הבא תבינו למה.
 

בסיום הסיור הסתובבנו בשוק העתיקות שליד קתדרלת נבסקי. בניגוד לשווקי עתיקות רועשים אחרים באירופה, השוק קטן ומסודר. רוב מה שמוצע למכירה באמת ישן. הרבה מזכרות מתקופת מלחמת העולם השנייה וגם הראשונה וגם דברים ישנים יותר. כמות החיקויים קטנה מאוד וכמות הסחורה המודרנית מזערית. מי שהתחום מעניין אותו ממש חייב לבקר כאן (הם מאוד לא אוהבים שמצלמים תמונות).

חזרנו לדירה לנוח קצת (ממש קצת) ויצאנו לחדר בריחה The Crystal Skull כי בבנסקו חדרי הבריחה שנמצאים במלון שבו שהינו כבר לא היו פעילים – אמרו לנו שהעונה הסתיימה.
חששנו מאוד שתומר לא יסכים להשתתף אבל לשמחתנו חדוות חדרי הבריחה חזרה אליו. החדר היה טוב למרות שהוא חדר לינארי והסתדרנו בו לא רע, קצת רמזים והצלחנו לשחזר את הצלחתו של אינדיאנה ג'ונס תוך 58 דקות.

חזרנו לדירה לעוד מנוחה קצרה ואז יצאנו לארוחת ערב שהזמנו מבעוד מועד ב-The Hadjidragana tavern. חוויה בולגרית מסורתית כולל מוזיקה מסורתית חיה, מלצרים בלבוש מסורתי וכמויות אדירות של אוכל טעים.
    

למרות שכבר אחרי שמונה בערב, מזג האוויר נעים ולראשונה מאז תחילת הטיול אפילו אין צורך במעיל.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018, בחו"ל, חדרי בריחה, מסעדות, משפחה | כתיבת תגובה

יום 3 – 28/3/2018 – מינזרילה וחזרה לסופיה

אחרי ארוחת הבוקר המפנקת הילה המשיכה להתפנקות במסאז' בספא בעוד אנו אורזים ומתכוננים לפרידה מהמלון ומבנסקו. מזג האוויר נאה והשמש זורחת, ואנחנו נוסעים לכיוון הרי רילה המושלגים.
בצידי הדרך יש מסעדות המגישות פורלים הגדלים בנחל הזרם בסמוך. כשהגענו למנזר, להלן מנזרילה, גילינו שאמנם השמש זורחת אבל בחוץ ממש קר, ויעידו על כך גושי שלג גדולים שנמצאים בכל פינה ולא ממש נמסים. הזאטוט יצא בלבוש לא מספק מהאוטו, ואם השנה נתנה לו את המעיל שלה, ובתמורה קיטרה ללא הרף כמה קר. מנזרילה, אחד ממקומות החובה בבולגריה ואתר מורשת תרבותית עולמית של אונסקו מרשים מאוד גם במיקום שלו למרגלות ההר המושלג, גם בגודל וגם בארכיטקטורה.

 

 

 

 

 

    


בדרכנו חזרה עצרנו באחת המסעדות שעל גדת הנהר בשביל לאכול פורלים בגריל. הנסיעה עד לדירה שלנו בסופיה ארכה כשעתיים, כשבדרך מלווים אותנו מראות ההר המושלג. נציג החברה המתין לנו בדיוק ליד הדירה, מה שהיה מזל כי הגענו לרחוב ללא מוצא ופשוט נעמדנו באמצע הכביש ותהינו מה הולך לקרות עכשיו. הדירה אמנם ממוקמת בבניין ישן אבל משופצת ונעימה, מרווחת מאד, והכי חשוב – ממש על שדרת ויטושה – הרחוב היפה עמוס החנויות ובתי הקפה (הרמבלס של סופיה). המרפסת צופה לרחוב ומיד זיהינו כמה חנויות שהכרחי לבקר בהן 🙂
אחרי שהעלינו את המזוודות למעלה נסעתי עם הנציג לחניון תת קרקעי עליו שומרים אחר כבוד חבורת בולגרים בגודל של מקררים וארשת של אנשי מאפיה. מה שכן להכניס רכב 7 מושבים בסיבובים משונים בתוך החניון הם יודעים מצוין.

אחרי התמקמות ופריקת מזוודות, ולמרות עייפות מסויימת שהחלה לפשות בנו, הוחלט לא להיות פדלאות ולנסוע ל-Paradise Mall שבדיוק חגג יום-הולדת 5. גדול יותר, מרשים יותר, מגוון יותר וזול יותר מכל קניון בארץ. עברנו גם בסופר, קנינו מצרכים ובישלנו לעצמנו ארוחת לילה בייתית.

 

 

 

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018, בחו"ל, משפחה | כתיבת תגובה

יום 2 – 27/3/2018 – מסלול הליכה בשלג

אחרי ארוחת הבוקר המפנקת שכללה כמעט כל דבר שאפשר לחשוב עליו (חוץ ממיץ תפוחים), התארגנו עם ציוד מתאים לשהייה בשלג וירדנו ללובי בשעה 9:00 כדי לפגוש את המדריך דימיטר.

העמסנו אותו ואת נעלי השלג והמוטות על האוטו שלנו ויצאנו לדרך. היעד – עיירה בשם Semkovo במרחק של 38 ק"מ. עד בליצה (Belitsa) הדרך הייתה מישורית יחסית, אבל משם התחלנו לעלות ולהתפתל עם הרכב. כמויות השלג שבצידי הדרך הלכו וגדלו ובשלב מסויים גילינו שגם על הכביש נערם שלג שכבר הפך לקרח. מסתבר שהמפלסת לא עברה שם מספר ימים ולכן גם לא פיזרו חול. מכיוון שהרכב לא היה מצויד בשרשראות ואפילו לא בצמיגי חורף, די מהר התחלנו להחליק קצת מצד לצד ולאבד את האחיזה.
כשהעלייה הפכה לקצת יותר תלולה הרכב סירב לנסוע קדימה, אחורה היה מבחינתו סבבה, אבל קדימה לא. אחרי כמה ניסיונות להיחלץ מהבוץ, כלומר מהשלג, וכיוון שנותרו עוד 3-4 ק"מ דימיטר החליט שכדאי שנטייל במקום אחר. אבל קודם כל צריך להסתובב – אתגר חילוץ בפני עצמו. דימיטר רב התושיה הביא עמו את חפירה והוא ואלון חפרו את השלג מתחת לגלגלי הרכב.
אחרי כמה דקות מורטות עצבים הצלחנו להסתובב ולשוב על עקבותינו.

נסענו לכיוון אופציה ב' שכוללת מעבר בכפרים קטנים ונידחים למדי, אבל לפחות הדרך שם מפולסת. יש שם אוכלוסיה מוסלמית לא קטנה – 15% מכלל תושבי בולגריה, והם חיים בשלום ובסובלנות עם האחרים, מסגד ליד כנסייה. הגענו לכפר אורצבו ושם חנינו והתחלנו בסיור שלג מהאגדות. ראשית התאבזרנו בנעלי שלג ובמוטות, מה ששיווה לנו מראה של ספורטאי סקי מנוסים – אמנם אשליה אבל מי ידע?

התחלנו ללכת ודי מהר מצאנו את עצמנו עטופים בשלג בתולי מכל עבר, בעודנו חורשים בו תלם לכיוון היער. בתוך היער המראה הערפילי באמת נותן תחושה של סיפור שלגיה. השלג שם עמוק יותר ולאט לאט הרוח מתגברת. אנחנו עוצרים לארוחה קלה באמצע היער המושלג וכמו בהזמנה מתחיל לרדת שלג.

בהתחלה כמו טיפות קטנות ורכות, ואחר כך הפתיתים מתעבים עד שאין ברירה אלא לזמזם "כבר ירד השלג בהרים רחוקים ובשלג אנו צועדים".

ממשיכים ללכת ביער עד שהוא נגמר ויוצאים לאחו לבן, שם דימיטר מלמד אותנו את השיטה החכמה ליצור איש שלג: מגלגלים כדור קטן בשלג והוא הולך וגדל ותוך כמה מטרים הופך לכדור ענק. כדור שני יותר קטן מצריך 3 אנשים להניף אותו מעל לראשון ואחרי כדור שלישי נוצר איש שלג בערך בגובה שלנו.

משם המשכנו עוד כשעה במסלול מעגלי אל האוטו.

סה"כ 3 וחצי שעות של חוויה מטורפת. חזרנו לבנסקו בשעה 16:00 ונפרדנו לשלום מדימיטר החביב.

חזרנו לחדרנו ואין מתאים מבריכה מחוממת וג'קוזי לחמם את אברינו הדואבים (בכל זאת לא ספורטאי סקי). שמנו פעמינו אל מרכז הספא המאובזר והחדיש של המלון ובילינו שם שעה של עונג בבריכת מים מינרליים חמה, בג'קוזי, וחקרנו עוד כמה חדרים – סאונות בטמפרטורות שונות ומשונות, חדר קרח, חדר מלח ועוד.

החזרנו את הציוד לחברת ההשכרה ונסענו ל-Smokey Mountain לאכול את הצלעות שהבטיחו לנו אתמול.

הנאצ'וס היו מדהימים, ההמבורגר בחסה במקום בלחמניה (הנמנעת מגלוטן) היה מעולה, והצלעות היו בסדר. האווירה במקום נחמדה והשירות טוב.

 

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018, בחו"ל, מסעדות, משפחה | כתיבת תגובה

יום 1 – 26/3/2018 – נוסעים להרים עם השלג (Bansko)

יום ארוך ביותר עבר עלינו, קמנו לפני 3:00 ונסענו לשדה התעופה – זה המחיר של טיסת בוקר.

קצת שיגעו אותנו עד שעלינו למטוס, אבל תורים לא היו, ובכלל המטוס לא היה מלא.
הטיסה הייתה קצרה יחסית ונחתנו בזמן. 15 דקות מרגע הנחיתה כבר היינו בחוץ אחרי ביקורת דרכונים ואיסוף מזוודות, אבל לא חיכה לנו איש מחברת ההשכרה עם שלט – אז חיכינו.
בשלב מסוים הבנו שיש בעיה וגילינו שלחברת ההשכרה בעצם יש דלפק והניירת הייתה שגויה.
קיבלנו פורד 7 מקומות כמו שרצינו ויצאנו לדרך.

דבר ראשון נסענו לסניף Vitosha של Decathlon בסופיה כדי לעשות השלמות של ביגוד מתאים. בארץ כבר חם אבל בסופיה קר ופנינו מועדות להרים המושלגים, אבל הם כבר עברו לקיץ ולא נשאר כמעט שום דבר. ביקור בחנות ספורט ענקית אחרת הניב רק עוד פריט או שניים, אז בנינו על בנסקו להשלמת ההצטיידות.
נקודת העצירה הבאה הייתה Sofia Ring Mall, זה אמנם לא אחד מהקניונים הנחשבים אבל הוא קרוב והיינו צריכים קודם כל להחליף יורו ללבה ב-Crown כי זו הדרך הכי משתלמת (נבדק לעומק) וגם להצטייד בכרטיסי SIM לטלפון (מחיר מגוחך לגמרי יחסית לארץ – 22 ש"ח ל-4GB ו-100 דקות שיחה). חוץ מזה צריך גם לאכול כי קמנו מוקדם וארוחת בוקר במטוס (כריך) זה לא בדיוק משהו לכתוב עליו. בנוסף להכל פתחו בקניון הזה סניף חדש של Crystal Burger & Steak (למסעדה המקורית Crystal Steak House עוד נגיע בהמשך הטיול) וצריך לבדוק אותה – לא?
אז בדקנו  והיא שווה מאוד, אפילו שווה פוסט משלה – מוזמנים לקרוא 🙂

הקניון עצמו מרווח, יפה ועושה חשק לחזור לביקור בחנויות. בינתיים הסתפקנו באספרסו וקפוצ'ינו בבית קפה מתמחה, ושמחנו לגלות שבבולגריה יודעים לעשות קפה משובח.

מהקניון נסענו שעה וחצי לכיוון דרום לעיר בלגואבגרד (Blagoevgrad) שהיא גם בירת המחוז בעל אותו שם. ביקרנו בהיפרמרקט Kaufland כדי להצטייד בקצת אוכל ודברים אחרים, ואז המשכנו עוד כשעה דרומה עד למלון שלנו בעיר בנסקו (Bansko) שלמרגלות הרי פירין. בנסקו שוכנת בגובה 925 מטר מעל פני הים, אבל עונת הסקי עוד לא לגמרי נגמרה ולמרות שבעיירה עצמה כבר אין שלג, יש עוד לבן על ההרים שמסביב.
עשינו צ'ק-אין למלון, מחירי הלינה בבולגריה זולים יחסית לאירופה אז פירגנו לעצמנו מלון 5 כוכבים. התלבשנו היטב ויצאנו למרכז העיירה, קודם כל לחנות להשכרת ציוד Tsakiris (ותוך כדי לחנות אחרת להשלמת חוסרים בביגוד תרמי). שכרנו ביגוד להסתובבות בשלג ונסענו ל-Smokey Mountain מקום אירי ולא בולגרי לאכול.
מסתבר שהמעשנה שלהם לא פועלת כל יום והיו חסרים עוד כמה דברים בתפריט. מכיוון שלא בא לנו על עוד המבורגר, קבענו שיכניסו קצת צלעות למעשנה ואנחנו נחזור מחר – נפרדנו כידידים.
החלטנו לבדוק את Victoria, סניף של רשת ידועה ופופולרית (נו טוב, גם מקדונלדס זו רשת ידועה ופופולרית) המנות נעו בין בסדר ללא בסדר – אין צורך בהעלאת תמונות או בפירוט – פשוט תוותרו.
המחיר, אגב די דומה ל-Crystal – הזוי.
אחרי יום ארוך וגדוש נרדמנו די בקלות, נרגשים לקראת המסע בשלג שמחכנו לנו מחר.

 

 

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018, בחו"ל, מסעדות, משפחה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה