יום 5 – 21/4/2019 – שוק, תופים, כדורגל וחשכה

הבוקר יצאנו מהדירה קצת יותר מוקדם במטרה להגיע לשוק הפשפשים El Rastro לפני ההמון ודי הצלחנו. הבוקר קר אפילו יותר מאתמול אז נסענו במטרו אפילו שזו רק תחנה אחת. השוק ענק ומגוון והשיטוט בו נעים, לפחות בשלב הראשון כשהוא עדיין לא מפוצץ באנשים.

מהשוק חזרנו צפונה אל Casa Revuelta הידועה בפינצ'וס הבקלה המטוגן. המקום חביב אבל לדעתנו לגמרי overrated, טעמנו כבר במדריד בקלה מטוגנת הרבה יותר טעימה.


עברנו בסניף של Flying Tiger Copenhagen, מין הכלאה של Soho ו-Ikea והמשכנו ל-Plaza Mayor כדי לשמוע את טקס התיפוף המציין את סיום החג והתהלוכות.
את התופים שמענו, אבל כמעט אף אחד לא יכול לראות אותם.

משם הבנות הלכו לנשנש בשוק סן מיגל והבנים חזרו ישר לדירה.

כך מסתיים לו החלק הראשון של יום ראשון 🙂

אחרי מנוחה בדירה יצאנו לכיוון אחד הסניפים של Museo de Jamon לארוחת צהריים משותפת. האוכל בסדר אבל רחוק מאוד מההמלצות ב-TripAdvisor, פעם שנייה overrated להיום ואין הצדקה לתמונות.
עד עכשיו המלצרים בכל מקום שבו אכלנו היו בין נחמדים לנחמדים מאוד. מאידך כאן, אי אפשר לסווג אותם ככאלה. זה לא שהם היו לא נעימים, הם פשוט היו וזהו.
נפרדו מהילה ותומר שנסעו במטרו מ-PLaza Espana לאיצטדיון הכדורגל Santiago Bernabéu. בתוכנית: ריאל מדריד נגד אתלטיקו בילבאו.

האיצטדיון עצום בגודלו, 80,000 מקומות ישיבה, והאוירה מלאת שמחה ואנרגיות. כבר במטרו בדרך לשם ברור שהמשחק הוא שיחת היום אצל כל מי היה על הרכבת שלנו. אחד הדברים שמהווים הבדל תהומי בין משחק כזה בארץ לחוויה שבה היינו היום – שהכל מתנהל בסדר מופתי, אף אחד לא מקלל, דוחף, יורק או מפצח לך גרעינים על הראש ואח"כ מצפה שתתנצל. כולם יושבים בנחת ולמעט יציע האוהדים הקולני, רק מוחאים כפיים כשיש כמעט גול. קהל של קונצרטים. וכמעט גול היה כל הסיפור של המחצית הראשונה. במחצית השניה היו לעומת זאת שלושה גולים לריאל מדריד והאוהד הקטן שלי עם הצעיף המתאים (יסלחו לי חבריי אוהדי ברצלונה) היה מאושר עד הגג. גם בדרך חזרה כשאותם 80,000 ברגע אחד יוצאים מהאיצטדיון ונכנסים למטרו האוירה הטובה נשמרת.

מי שכדורגל לא ממש מעניין אותו נסע לחדר בריחה שמפעילת החדר הקודם המליצה עליו The Darkest Room, חדר בריחה בחשכה.
לחדר יש בעיקרון גרסה באנגלית, אבל האנגלית לא ברמה טובה. בנוסף איכות השמע די גרועה והשילוב של השניים ממש בעייתי. מכיוון שהחדר בחושך, אין השקעה בתפאורה, אז למה לחסוך במערכת הקול? ומה הבעיה להקליט פס קול בלי רעשים?
אנחנו: "לא הבנו מה אמרו בהקלטה"
המפעיל: "אמרו XXX"
אנחנו: "לא הבנו"
המפעיל: "אותי או את ההקלטה"
אנחנו: "גם וגם"

אוספים כוחות בחדר ומתכננים מה לעשות מחר ביום האחרון שלנו במדריד ויוצאים לאכול שוב ב-
La Antoñita, רצינו מקום חדש אבל חלק לא פתוחים וחלק רחוקים, אז חזרנו למקום טוב כדי לבדוק עוד מנות.

החביתות עשויות משרימפס קטנטנים שלמים כולל הקליפות והראשים, שאלנו – זה בכוונה! גימיק "קצת" מוזר ומבחינתנו לא ממש אכיל.
הצלעות רכות בצורה מדהימה – לשאלתנו, הבשר מבושל קלות בגריל, נכנס לבישול ארוך באידוי ואז חוזר לגריל והצ'אטני משובח.
הסינטה עצמה מצויינת אבל הרוטב המצומצם הרבה יותר מדי מלוח וגם הגבינה דמויית הפירה מלוחה בטירוף.
המילפיי חבושים אקזוטי ובטעמים לכיוון המלוח ולא המתוק.
הטאטן איננו טארט וגם לא כתוב שהוא כזה, אבל הוא בהחלט טעים.
יצאנו מרוצים וצעדנו בנחת חזרה לדירה, 11 בלילה, ומסביב יש תחושה שהלילה רק מתחיל. טוב, אצלנו הוא מתחיל להגמר.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, חדרי בריחה, מדריד 2019, משפחה | עם התגים , | כתיבת תגובה

יום 6 – 22/4/2019 – סיבוב אחרון

הבוקר השתדלנו במיוחד לקום מוקדם ואכן כבר בשעה 10 ( 😉 ) בבוקר התייצבנו בצ'ורוריה מומלצת –
1902 שהמלצרים בה לבושים במדים לבנים עם כותפות זהב, ומכינים את הצ'ורוס שלהם במקום.

אחרי מנת סוכר מכובדת לחובבי הז'אנר, וקפה קון לצ'ה למי שלא, שמנו את פעמינו לכיכר סול והפעם הצלחנו למצוא את ה"בלטה" של קילומטר האפס שפיספסנו ביום הראשון.

נסענו במטרו למוזיאון ריינה סופיה לאומנות מודרנית. היום סופגים תרבות! המבנה עצמו היה בית חולים בעבר הרחוק, ובנוי כריבוע עצום סביב גינה פנימית, עם חללים ענקיים ואווירת שלווה ויופי. בחלק מהקומות תערוכות קבועות ובחלקן תערוכות מתחלפות, וגולת הכותרת היא הגרניקה של פיקאסו שמקבצת סביבה קהל רב. אחרי הטיול בחבל הבאסקים לפני שנתיים שם ראינו מוניומנט עם היצירה, ובכלל שמענו הרבה על ההיסטוריה הספרדית במלה"ע השניה, היתה משמעות מיוחדת לראות את המקור במו עינינו. היו גם יצירות של דאלי, מירו, רותקו וקנדינסקי פזורות ברחבי המוזיאון, והתערוכות המתחלפות היו נשכניות במיוחד.

ביציאה מהמוזיאון התחלנו להיות רעבים והחלטנו לעצור באחת המסעדות הסמוכות למוזיאון, מה שהוכיח את עצמו כבחירה לא מוצלחת במיוחד. עד כדי שבשלב מסוים נשלחה אם המשפחה להביא קפה ואוכל מהסטארבקס הסמוך. המלצרים לא חיבבו את הרעיון.

יצאנו משם "לא רעבים", והחלטנו במקום לנסוע במטרו לנצל את מזג האויר היפה ולעבור דרך פארק רטירו שעם השמש התעורר לחיים. בבת אחת עוברים מהעיר הסואנת לשטח ירוק ושקט, שבילים מתפתלים וארמון קריסטל שבו תערוכת פסלים לבנים של אמן אמריקאי בשם Charles Ray.

יש בפארק שלל ציפורים שנתנו לאלון הזדמנות לבדוק את עדשת המצלמה שקנינו לא מזמן.

באמצע הפארק אגם יפהפה עם סירות, ברווזים, ואמני רחוב בשפע.


יצאנו מהצד השני של רטירו, והמשכנו עוד קצת ליעדנו – הספריה הלאומית שם מוצג המשך התערוכה של לאונרדו דה וינצ'י. מכונות גדולות שנבנו בהשראת שירטוטיו, ואזור נפרד בו שמורים ומוצגים בחרדת קודש ספרים מאותה תקופה. לצערנו ההסברים בספרדית בלבד ועל כן תוך זמן קצר מיצינו.
יצאנו לדרכנו לדירה למנוחה, כביסה ותחילת אריזות.

מחר טסים מוקדם בבוקר. אבל אחרי חווית האוכל הגרועה מהצהריים חייבים פיצוי, ועל כן יונתן חיפש ומצא מסעדה מומלצת מישלן (גם אם לא זכתה בכוכב) Atlantik corner. הזמנו מקום לשעה 21:00, אבל כשהגענו למסעדה ראינו שלא היה ממש צורך לדאוג להזמנה. היינו האורחים היחידים במסעדה. מטריד משהו. אבל די מהר התפוגגו חששותינו – מסעדה מעולה שראויה לחתום את ביקורנו במדריד עתירת האוכל המשובח.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, מדריד 2019, משפחה | עם התגים | כתיבת תגובה

יום 4 – 20/4/2019

לארוחת בוקר הילה הכינה חביתות – אלטרנטיבה לפירות ויוגורט או קורנפלקס וחלב או "סתם" חמון איבריקו וגבינות.

יצאנו מהבית ותוך שתי דקות הגענו לארמון. כבר בשעת הפתיחה השתרך לו תור ארוך בכניסה, אבל לא 45 דקות של המתנה ברוח ירפו את ידיהם של אמיצים שכמונו. לא כיף, אבל בסוף נכנסנו והיה מעניין אפילו למי שכבר ראה איזה ארמון או שניים. 23 חדרים במסלול מגוון עד לשיא – חדר הכס. המלך לא היה, הוא בכלל גר בארמון אחר מחוץ למדריד.

לאחר שיצאנו בדרכנו מצאנו את סוסי המלך עושים טקס ששיאו הוא שהם מתקרבים לקהל ומאפשרים לו ללטף את הסוסים. אנחנו קהל, לא?

Jarines de Sabatini

Templo de Debod – מקדש מצרי

מסעדת Txirimiri (אחד הסניפים שלה) – מסעדה טרנדית ומלאת אוירה, המלצרית בדרכה לשולחן אחר עצרה והראתה לנו מה בצלחות שלהם. השתכנענו. האמת שרגל התמנון (pulpo) צדה את עינינו עוד מהארץ, ואכן ענתה על הציפיות ואף מעבר לכך.

תכננו לנסוע ברכבל ולראות קצת את העיר מלמעלה אבל הוא היה סגור עקב "תנאי מזג אוויר קשים" – נראה לי שהמפעילים פשוט רצו לנוח לרגל החג.

ירדנו משם ברגל והגענו לאזור של קאפלה סן אנטוניו דה פלורידה שם גויה צייר פרסקו מדהימים שסללו את דרכו להיות הצייר הרשמי של המלך. בסופו של דבר עצמותיו הובאו מפאריז ונטמנו באותה כנסיה. בכלל מדריד שופעת איזכורים לגויה וציוריו, ואולי בהזדמנות נעשה מסלול בעקבות גויה במדריד.

חזרנו לדירה למנוחה/שנ"צ – מעשה מתבקש אחרי הסיבוב הארוך.

כוכב מישלן של אתמול עשה לנו חשק לעוד אחד. סתם, הכל תוכנן מהארץ. הפעם בילוי זוגי של מסעדה + מופע פלמנקו ב-Corral de Moreria.

מפאת מזג האוויר כנראה שלא נזכה לראות תהלוכה גדולה ומרשימה, אבל בכל זאת נתקלנו בהתלוכונת לבנה, איטית ושקטה בדרך חזרה מהמופע.

הילדים בזמן זה הסתובבו במדריד בעצמאות של גדולים (תענוג) וחיפשו אוכל שישביע את רצון שלושתם. משימה לא פשוטה.

ניצלנו את השעה המוקדמת 21:30 והלכנו לסופרמרקט ב-Corte de Inglese לקניות ולאחר מכן הילה ותומר חזרו לדירה ויצאתי עם שני הגדולים שחשו צורך לנשנש משהו. הם דגמו את הטאפס בבר שמסביב לפינה.

המשכנו לכיוון שוק סן מיגל שהיה מלא בסועדים והם בדקו עוד כמה מטעמים.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, מדריד 2019, משפחה | עם התגים , | כתיבת תגובה

יום 3 – 19/4/2019 – חברים, תרבות וכוכבים

קמנו, אכלנו והלכנו לקנות מצרכים לארוחת הערב שנבשל בדירה. בערב יגיעו אורחים – לא בדיוק לליל הסדר אבל כן ארוחה ביתית.
לקראת 11:00 הגיעה אלינו מכרה ותיקה, מדרידאית שאנחנו מכירים כבר יותר מ-20 שנה. יצא לנו להיפגש מספר פעמים גם בארץ וגם בספרד ויש לנו לא מעט זכרונות משותפים. "מריה" כפי שאנו מכנים אותה הגיעה יחד עם בעלה והבת שלהם כדי לבלות יחד את חלק מהיום.
ראשית הלכנו מספר דקות אל Alhajas Palace לתערוכה על לאונרדו דה וינצ'י.

ממתינים שהתערוכה תפתח

התערוכה מתחילה בסקירת חייו של ליאונרדו (בספרדית ובאנגלית) שבעצם התחיל את דרכו כצייר והצטיין בכך. הוא לא הסתפק במה שהיה מקובל בזמנו והחל לצייר ולשרטט קצת אחרת, להתנסות בטכניקות אחרות ובשיטות אחרות להכנת צבעים. הסקרנות שלו משכה אותו לכל מיני כיוונים ובכל תחום שהוא התנסה הוא הפך לפורץ דרך. יכולות הציור והשירטוט שהוא רכש ופיתח אפשרו לו לתעד בצורה מדהימה את מה שהוא ראה, חקר ודמיין. הוא המציא מכונת תיפוף, טנק, מנופים, מכונת יריה, סירת פדלים וחליפת צוללן. ציפורים ותעופה החלו לרתק אותו והוא תכנן אמצעי תעופה שונים. גוף האדם משך אותו והוא השאיר אחריו מאות שרטוטי אנטומיה מפורטים ובטוח ששכחתי עוד כמה תחומים. התערוכה בנויה היטב והיא כנראה מסתובבת בין ערים שונות בעולם. אם יש לכם הזדמנות – מומלץ מאוד.

אנחנו תכננו לנסוע במטרו אבל מסתבר שהאורחים הגיעו ברכב שיש בו 8 מקומות אז נסענו לראות את Plaza del Toros, מבנה ענק המיועד למלחמות שוורים. למרות הרתיעה שלנו ושל הרבה ספרדים מה"ספורט" הזה, המבנה עצמו מרשים ביותר ובהחלט שווה ביקור. לא נכנסנו פנימה כי לא היה לנו זמן לכל הסיור וממילא סיור בחוץ בגשם לא ממש אטרקטיבי.

אכלנו אוכל מצוין בארצות רבות וגם בארץ סעדנו במסעדות משובחות, אבל במסעדה עם כוכב מישלן עוד לא יצא לנו לאכול. לכן הזמנו מהארץ מקום באחת כזו שמחיריה נראו הגיוניים ושהתפריט שלה נראה מעניין במיוחד.

המסעדה La Tasqueria מתהדרת בהתמחות בחלקי פנים, או ליתר דיוק ב"חלקים", כי חלק ממה שראינו ואכלנו עונה להגדרה "חלקי חוץ" 🙂 המקום עצמו שהוא הפרויקט האישי של השף הצעיר והמוכשר
Javi Estévez, לא רשמי ולא מצועצע, עממי וחביב. האורחים שהצטרפו אלינו לא הכירו את המקום ולמרות שהם מקומיים ומורגלים בנבכי האוכל הספרדי, המנות הצליחו להפתיע גם אותם ואפילו מאוד.
מגיעים באופן אוטומטי לשולחן:

מנות ראשונות:

מנות עיקריות:

קינוחים:

מרקמים חדשים, טעמים מיוחדים ושילובים מפתיעים. בחלק מהמקרים היה קשה עד בלתי-אפשרי להבין מה המרכיבים ובאילו טכניקות בישול השתמשו, אבל הכל הוכן בקפידה והיה טעים ומיוחד.
אם אכתוב כאן כמה עלה התענוג, לא סביר שתאמינו לי, אז מי שרוצה לדעת, יכול היכנס לאתר של המסעדה, לעיין בתפריט, לצבוט את עצמו ולהזמין מקום בביקור הבא שלו בספרד.
הצטלמנו עם החברים הישנים/חדשים ונפרדנו לשלום.

התכנון המקורי כלל ביקור במוזיאון ריינה סופיה אבל העייפות הכריעה אותנו. הבנות יצאו להשלמות קניות, אלון להשלמות לקראת ארוחת הערב ובהדרגה כולם חזרו ונרתמו להכנת הארוחה.
בשמונה הגיעו האורחים נושאים יין, חברים שאנחנו מכירים מצורן והגיעו למדריד במקרה באותם תאריכים.

האמצעי טוב והשמאלי מעולה

בארץ ליל-הסדר, אבל בחו"ל לא ראינו בכך צורך. אוכל טוב, ייו טוב ושיחה קולחת – מה צריך יותר מזה?

פורסם בקטגוריה בחו"ל, מדריד 2019, משפחה | עם התגים , | תגובה אחת

יום 2 – 18/4/2019 – צ'ורוס, לגו, סן אנטון, קניות, חדר בריחה והרבה אוכל

אחרי פלטה תוצרת בית, קורנפלקס עם חלב ויוגורט עם פירות

יצאנו לדרך אל Chocolatería San Ginés, הזמנו צ'וקולטה וצ'ורוס וקפה (כמו בברצלונה) רק שהצ'וקולטה יותר טעימה ופחות כמו פודינג. המקום קיים כבר יותר מ-100 שנה ופתוח 24 שעות ביממה, מה שמעלה את השאלה בשביל מה יש צורך במנעולים על הדלתות?
למעשה זה כבר יותר ממקום אחד ויש לו נספחים.

משם המשכנו לתערוכת לגו ב-Palacio de Gaviria. היוצרים בנו במשך חודשים ושנים ערים שלמות מאבני לגו קטנטנות, על כל פרטי הפרטים – פרחים בחלונות וסופרמן משגיח מהגג. בקצה התערוכה חנות שיש בה גם המון אבני לגו להתנסות. אבא ותומר בנו בתים, ותומר קיבל ערכת לגו חדשה שאחר הצהרים כבר נבנתה לתפארת.

משם צעדנו בגשם תחת מטריה אחת שקנינו ברחוב מאחד הרוכלים שצצו כפטריות, לרחוב הקניות גראנד ויה. קורטה-אינגלז, מנגו, פול אנד בר, כולן כאן, כולל היכל הקניות פריימארק. 5 קומות שמתוכן הספקנו לבחון 3 עד שנפלנו שדודים, לא בלי שרכשנו 3 שקיות מלאות עד להתפקע.
גם חמון משובח אפשר לקנות בקורטה-אינגלז.

חמון גדול

ארוחת צהריים (ארוחת טעימות ממגוון דוכנים) ב-Mercado de San Anton.

אחרי הארוחה אמא והבנים חזרו במטרו לדירה כדי לנוח כמו שנהוג לעשות בספרד (ולבנות את הלגו…)
ואבא ושירה המשיכו בסיבוב הקניות. בדרך הם נתקלו בחלון ראווה שנראה כמו שילוב של גלידריה ומעבדה ואכן הסתבר שבפנים מכינים גלידה לפי הזמנה בעזרת חנקן נוזלי – מגניב ממש ואחלה גלידת קרמל מלוח עם מרשמלו.

ב-18:00 התייצבנו בחדר בריחה שהסתבר כחדר של פסיכיאטרית המתעללת במטופליה. מלא חידות לוגיות. אחרי שהצלחנו להימלט לפני תום הזמן, שאלנו על התהלוכות שחיפשנו אתמול, והסתבר שכשיש גשם התהלוכות מבוטלות. לא פלא שלא הצלחנו למצוא את זו של אתמול. ויתרנו על התהלוכות של היום כי נראה שמזג האויר הגשום לא מרפה.

חצינו את Plaza Mayor לא לפני שקנינו לתומר צעיף של ריאל מדריד כהכנה למשחק של יום ראשון. המוכר נתן לנו הנחה כי אנחנו שכנים – זיהה את העברית ומסתבר שהוא מסוריה וברח משם לפני 3 שנים. בדרכנו למסעדה עצרנו בחנות של ופלים מטורפים ממולאים בגלידה – שחס וחלילה לא נהיה רעבים.

ניווט קצר של מספר דקות הוביל אותנו לבר שבחרנו לארוחת הערב והוא El minibar האופנתי. מכיוון שהיה עדיין מוקדם במושגים של מדריד (סביבות שמונה) לא היה תור וזכינו בשולחן. תוך כדי עיון בתפריט הזמנו סנגריה וכשהתפנינו לבחור מהתפריט המלצר עצר ואמר תנו לי להמליץ לכם. היות וההמלצות שלו די חפפו למה שממילא רצינו, החלטנו לסמוך עליו ונזכרנו שבברצלונה בבר דומה, קיבלנו החלטה דומה.

עוד סיבוב קטן של קניות לקינוח וחזרה לדירה שלנו – וכמו שאמר הזאטוט "היה יום כיף" 🙂


פורסם בקטגוריה בחו"ל, חדרי בריחה, מדריד 2019, משפחה | עם התגים | כתיבת תגובה

יום 1 – 17/4/2019

הגענו לשדה התעופה, כל התהליך עבר די מהר וללא תורים, למעט העליה למטוס, המראנו. הטיסה לא הייתה קלה – מטוס צפוף, שירות מינימלי – גם המים בתשלום, לא היה לנו מספיק אוכל וגם היה משעמם. למרות שהיינו אחרי לילה ללא מספיק שינה, לא ממש הצלחנו להירדם, אבל בסופו של דבר הגענו. המזוודות הגיעו ממש מהר וביציאה חיכה לנו נהג אדיב עם שלט – הסעה בסטייל בואן ענק וחדש עד לדירה.

הדירה בקומה 3 עם מעלית, נוחה, מרווחת ומאובזרת בשכונת Austrias לא רחוק מהארמון. מקום מרכזי אך שקט שיהיה הבית שלנו למשך כל שהותנו במדריד.

השארנו את המזוודות ויצאנו לסיבוב קצר. ארבע דקות הליכה הביאו אותנו אל Ramen Kagura – נודל בר יפני, או יותר נכון הביאו אותנו אל התור המחכה להיכנס. בשלב הזה היינו קצת עייפים ומאוד רעבים, אבל מה לעשות, תור זה תור ונאלצנו לחכות.

התפריט די מוגבל, במיוחד לנמנעים מגלוטן, אבל עם מעט הספרדית שלנו ובעיקר עם מעט האנגלית של המלצרית היפנית הזמנו גיוזות (ה"דים-סאם" של תומר) מספר מנות ראמן, כולל אחת "no noodles" עם האטריות בקערה נפרדת (בשביל תומר) וככה כולם היו מרוצים.
גיוזה כל-כך טעימה לא אכלנו בשום מקום עד היום, ובטח לא ראמן כזה. אם אלה באמת הטעמים של יפן, ולפי ארץ המוצא של רוב הצוות אז יש מצב, יפן צריכה להתקדם בדירוג של היעדים המתוכננית הבאים.

המשכנו לכיוון Vodafone ב-Puerta del Sol, יש הרבה אנשים ברחובות וצריך לפקוח עין, אם כי ההרגשה פחות מלחיצה מלהסתובב בלב ברצלונה. בדרך נתקלנו בשלל פסלי אדם ובובות פרווה מתוכניות טלוויזיה.

קנינו 4 כרטיסי SIM לטלפונים (רק 10 אירו ל-5G ו-15 דקות שיחה – שיחות בין הכרטיסים בחינם).
חצי הכיכר "שער השמש" היא מבין המפורסמות במדריד וכוללת חוץ מפסל הדוב האוכל פירות מהעץ, גם את נקודת הציון Kilometer Zero שממנה מודדים את המרחק לכל מקום אחר בספרד, גם על האוטוסטרדות A1-A6 וגם לרחובות הממוספרים של העיר.
נקודת הציון קטנה והעומס רב אז בעצם לא מצאנו אותה ונחכה לפעם הבאה שנעבור שם.
חזרנו לדירה לנוח ואף לישון קצת לפני הסיבוב הבא.
יצאנו לכיוון Mercado de San Miguel כדי לקנות אוכל ולהתרשם מהמקום. כפי שניתן לראות מהתמונות, התרשמנו עמוקות.

אולם זה יותר מקום לאכול מאשר שוק להצטיידות, כלומר לגמרי לא לה בוקריה בברצלונה. לכן חזרנו לקניות בסופר Dia השכונתי ושוב חזרנו לדירה לנוח קצת לפני הסיבוב הבא 🙂

"לגמרי במקרה" (פעם רביעית בשמונה השנים האחרונות) אנחנו לא בארץ בפסח והפעם הגענו למדריד. השנה, בצירוף מקרים נחמד, זה חופף בדיוק את חג הפסחא. לא ידענו זאת מראש, אבל מסתבר שפסחא במדריד זו חוויה רוויית תהלוכות והעיר מתמלאת בתיירים, גם ספרדים וגם זרים – ובפסח כל המרבה הרי זה משובח. אז יצאנו לשוטט ולפגוש את התהלוכה הראשונה שלנו:
Procesión de Nuestro Padre Jesús de la Salud “Los Gitanos” en Madrid שהייתה צריכה לצאת בשעה 20:15 מכנסייה כלשהי, לעבור בשלל רחובות ולחזור לאותו מקום כדי להחזיר למקום את כל מה שסחבו בתהלוכה ואת כל התלבושות.
מכיוון שלא רצינו ללכת יותר מדי, החלטנו לפגוש את התהלוכה בדרך ולכן הלכנו ל-Plaza Mayor המרשימה בגודלה. ברחובות אנשי משטרה רבים עם מחסומים וצלמים רשמיים על במות מוגבהות – כולם מחכים לתהלוכה. עקבנו לאחור אחרי המסלול המיועד וכמעט הגענו להתהלוכה, אבל היא טרם החלה אז החלטנו להתחיל דווקא במסעדה והגענו בשעה 21:00 למסעדת La Antoñita, מסעדת בוטיק קטנה הנמצאת בתוך מלון חביב ברחוב Cava Baja הצבעוני באזור La Latina (הזמנו מקום מהארץ).

בחרנו שלל מנות, שאת חלקן כבר טעמנו בעבר וחלקן לא.
קרוקטים של חמון
פלטת שרקוטרי איברית (צ'וריסו, לומו, חמון איבריקו וגבינה)
ירקות העונה בגריל
תפוחי אדמה מתובלים
תבשיל קיבה (בקר וחזיר) עם נקניק חריף
בייבי דיונון עם בצל
ולקינוח מנת סבון – אם זה נראה כמו סבון ומריח כמו סבון וזה במסעדה על צלחת – אז לא לא סבון 🙂
זה פרפה לבנדר במרקם של סבון עם קצף לימוני.
האיכות של האוכל מתחילה מטובה ומשם רק ממריאה, השירות מצוין והאווירה נעימה


8 דקות הליכה והגענו חזרה "הביתה" עייפים, שבעים ומרוצים.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, מדריד 2019, מסעדות | עם התגים | כתיבת תגובה

לחם וחמאה

כבר הפכנו חלב לגבינה וגם חלב ליוגורט וגם יוגורט ללבנה אבל לא התייחסנו לחמאה…
כמו שקורה לעיתים תכופות מדי בזמן האחרון, יש מחסור חמור בחמאה בסופר.
אז למקרה חירום, כשאין חמאה בנמצא, ניתן להכין חמאה משמנת מתוקה.
זה לא הזמן "לקמץ" באחוזי שומן, כמות השומן בשמנת לא תשפיע על כמות השומן בחמאה, אלא רק על כמות החמאה 🙂

שופכים שמנת מתוקה לקערת המיקסר, מכסים היטב, מפעילים על מהירות גבוהה עד שנוצרת קצפת ובהמשך השמנת מתפרקת לחמאה ולנוזל (ריוויון) – זה לוקח 10 דקות ומעלה.
שופכים את הנוזל או משתמשים בו למשהו אחר ומניחים את גושי החמאה לייבוש על רשת.
מ-500 מ"ל שמנת 38% מקבלים בערך 190 גרם חמאה.
*החמאה הנוצרת נטולת מלח.

לחם קימל מדהים
מרכיבים
– 175 מ"ל חלב
– 175 מ"ל מים
– 2 כפות סוכר חום כהה
– 7 גרם שמרים יבשים
– 250 גרם קמח שיפון
– 200 גרם קמח לבן
– 1 כף מלח שולחן
– 2 כפיות גרגירי קימל

הכנה
שמים את החלב, המים והסוכר בסיר ומחממים קלות תוך כדי ערבוב עד להמסת הסוכר.
שופכים לקערה, מוסיפים את השמרים וממתינים כעשר דקות עד להיווצרות קצף קל על פני הנוזל.
מערבבים בקערה (שנייה) את הקמח, המלח והקימל ויוצרים בור במרכז.
שופכים את הנוזל לתוך הבור ומערבבים בכף עץ.
מקמחים משטח עבודה ולשים עליו את הבצק למשך כעשר דקות עד שהבצק רך ואלסטי.
מניחים בקערה (שלישית) משומנת ומכסים בפלסטיק נצמד למשך כשעה וחצי עד להכפלה בנפח.
מניחים את הבצק על משטח מקומח, מורידים את הנפח ולשים כדקה.
יוצרים כיכר מאורכת או עגולה תוך קיפול הקצוות אל תחתית הכיכר ומניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה.
חורצים כארבעה חריצים בראש הכיכר באמצעות סכין חדה.
מכסים בפלטיק נצמד משומן קלות ומתפיחים כ-45 דקות עד להכפלת הנפח.
אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשך 35-40 דקות עד שהבסיס נשמע חלול.
מניחים על רשת לקירור למשך כ-20 דקות לפני הפריסה.

הצעות הגשה:
– לחם עם חמאה תוצרת בית וקורטוב מלח ים
– לחם עם חמאה ופרוסת גבינת עמק – 45 שניות מתחת לגריל בתנור
– לחם עם חמאה, גרבלקס ורוטב תוצרת בית – חלופה מעניינת לגפילטע פיש של ליל הסדר


פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

גריל גז – האם הגיע הזמן?

לדעתי חסר אלמנט טעם מסוים בהכנת בשר על גריל גז ואני נוטה להעדיף גריל פחמים.
היה לי פעם גריל גז שקיבלתי ממישהו שקנה אחד חדש, זה היה ממש מזמן וכבר לא נותר זכר מהגריל. הוא לא היה פאר היצירה והיו לו מגרעות רבות, אבל הטכנולוגיה התפתחה מאז ולכן שמחתי כשהוזמנתי להשקה של קולמן כדי לראות מה חדש בתחום.
Coleman הוא מותג אמריקאי מהנפוצים בעולם שכולל ציוד חוץ למחנאות ולשעות הפנאי. החברה קיימת כבר יותר ממאה שנה והיא מייצרת גם אמצעי בישול, החל מכירות גז קטנות למטיילים ועד לגרילים מפוארים לחצר כולל כל מה שנחוץ מסביב להרכבת מטבח חוץ מקצועי ומודולרי.

הסדרה חדשה שלהם Revolution כוללת גרילים עם 2 ,3 ו-4 להבות , כירה בצד, רשתות כפולות, הצתה מהירה, מנגנון לאיסוף שמן מרשתות הצלייה וטכנולוגיה מוגנת בפטנט למניעת התלקחויות.
כמובן שבגריל ניתן להכין לא רק בשר ולשם כך התכנסנו ביום ראשון שעבר לטעום ממעשה ידיו של טום אביב וצוותו.

שמענו קצת על קו המוצרים החדש וזכינו בהזדמנות לפגוש מכרים, ללגום כוס יין של יקבי רמת הגולן ולדבר על בשר.

יש משהו מפתה בלהוציא את המטבח לחצר, במיוחד כשמייצרים עשן.
אולי הגיע הזמן לצרף למעשנה שלי גם גריל גז?

פורסם בקטגוריה שונות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

אוזני המן???

עברה לה שנה ושוב הגיע פורים. הזאטוט כבר לא אומר "משלוח בנות" כפי שעשה לפני חמש שנים, כיום הוא כבר יודע להסביר מהם "אביונים". אבל השנה אני דווקא כן בעניין של "משלוח בנות" – כי זו בדיוק העונה המתאימה ואני "מצודד" – (מצונן למי שלא הבין).
תמונה שראיתי באחד מפורומי הבשר באינטרנט גרמה לי רצון לבצע שינוי במתכון המסורתי ולנסות מילוי חדש לאוזניים – שערות בקר.
בחרתי בשקית של נתח מס' 2 קפוא מאורוגוואי. הפשרתי במקרר, ניקיתי מרקמות לא אכילות, הכנסתי לשקית ואקום ובישלתי בסו-ויד בטמפרטורה של 80 מעלות למשך כ-24 שעות. הטמפרטורה והזמן לא ממש קריטיים (גם הנתח לא), כל עוד הבשר מתפרק בסוף לשערות.

כשטעמתי את השערות, די התפלאתי, המליחות מההכשרה הספיקה והבשר היה פשוט טעים כמו שהוא, אז חלק שמתי בצד. אבל כדי שיהיה מעניין הוספתי שום כתוש ותיבול טוסקנה וחיממתי במחבת ארוחת צהריים.
לבצק של האוזניים דבקתי במתכון המקורי (בעצם כפלתי ב-2)
מרכיבים (ל-60 יחידות)
4 ביצים טרופות
6 כפות שמן
2 קורט מלח 🙂
כוס סוכר
4 כוסות קמח תופח

הכנה
לערבב היטב עד ליצירת בצק, לרדד דק (לא להתווכח, יותר דק), לקרוץ עיגולים של בערך 7.5 ס"מ עם כוס (רצוי פלסטיק), לרדד את השאריות וחוזר חלילה.
להניח באמצע כל עיגול מעט מילוי (נוטלה, ריבת תות עם קוקוס, שערות בקר) ולסגור לצורת משולש (לא לסגור לגמרי כי אתם לא רוצים פצצה מתוקה מתקתקת).

לאפות בתנור שחומם מראש ל-190 מעלות 12-15 דקות.
להמתין קצת כדי שהמלית תתקרר (כווייה בפה משוקולד רותח זה לא נעים).
הייתה סקפטיות באוויר לגבי האוזניים עם השערות, אבל זה יצא טעים מאוד.

בשנים האחרונות מסתובבת לה באינטרנט השערה (תיאוריה לא שערה) שמקור המאכל הזה כלל אינו יהודי ושחלק הגוף שהוא מסמל כלל אינו אוזן.
אין לי מושג אם יש בסיס לרעיון הזה, אבל אם כן, הרי שמילוי של שערות במקום פרג הוא דווקא הגיוני 🙂


פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , | כתיבת תגובה

פעם שלישית ואסיו

"יש לך ואסיו?"
"מה זה?"
אחרי שהבנתי שרוב הקצבים לא יודעים מה זה, עברתי לשאול "יש לך פאלדה?"
את זה כולם מבינים, הרוב עונים "לא", אבל לפחות הם מבינים על מה מדובר.
כשהקצב ענה "ביום חמישי יהיה", שאלתי "ואתה יודע לפרק מזה את הואסיו?"
"בטח" הוא ענה בחיוך.
כשהגעתי ביום חמישי, הוא שוב חייך, "תיכף אני מוציא לך".
אחרי חיתוך או שניים בפאלדה הראשונה שהוא הוציא, הוא אמר "רק רגע" והלך להביא אחת אחרת יותר מוצלחת. הוא מפרק ואני מסתכל. "לנקות עוד" הוא שואל, "כן" אני עונה, "מה שאתה לא תנקה, אני אצטרך לנקות בבית" אני מחייך.
הוא מרים בגאווה את הנתח – "מעולה אני אומר".
1.3 ק"ג ואסיו 62 ש"ח לקילו.

בפעם הראשונה הכנתי במעשנה ובפעם השנייה בסו-ויד אז הפעם החלטתי לשלב.
הכנתי את המרינדה הקבועה:
2 כפות חרדל דיזו'ן
2 כפות רוטב סויה
2 כפות מיץ לימון
2 כפות שמן
כף שום גבישי
כפית מלח
כפית פלפל שחור גרוס
חתכתי את הואסיו לשני חלקים כדי שיתאים, מרחתי היטב את הבשר, כיסיתי והכנסתי למקרר ללילה.

בשישי בבוקר הדלקתי את המעשנה ועישנתי ב-110 מעלות 30 דקות כל צד עם שבבי אפרסק.

הכנסתי לשקית ואקום ובישלתי בסו-ויד ב-60 מעלות ל-3 שעות.
הוצאתי וציננתי במי קרח.
שקית אחת הוכנסה לפריזר לשימוש עתידי והשניה למקרר לשבת בצהריים.
בשבת, השקית לסו-ויד ב-60 מעלות ל-30 דקות.
פריסה והתמוגגות 🙂

נראה טוב, מריח טוב וקל לחיתוך.
"אבא – זה דווקא טעים לי, אני רוצה עוד!"

ואסיו במעשנה ובסו-ויד עם פיקלילי תוצרת בית
פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , , | כתיבת תגובה