שפיץ שייטל

שפיץ שייטל בסו-ויד כבר ניסיתי והמתכון המוצלח נכנס לרפרטואר, אבל שפיץ שייטל מעושן עדיין לא, ולכן כשזיהיתי את הנתח בגסטרונום אצל הקצב – לקחתי.
1.6 ק"ג מקוצב במדויק, קצת ניקוי כדי שהתוצר הסופי לא ייתקע בין השיניים…

ואז עצרתי לחשוב. הנתח לא קטן ולא מוזמנים אורחים, אז למה שלא נהנה משני העולמות?
חתכתי את השפיץ במקום אסטרטגי – חלק אחד דק וארוך לסו-ויד למתכון המוכר וחלק אחד עבה ואחיד יותר למעשנה.
תיבלתי בקצת מלח גס, פפריקה מעושנת ושום גרוס, עטפתי בפלסטיק נצמד והכנסתי למקרר למשך הלילה.

בשבוע שעבר קיבלתי צ'אנקים של שני עצי פרי לבדיקה. פרוסות יפות ומיובשות היטב שמחכות לשימוש.

הכנסתי פחמים לארובה והדלקתי.
אפרופו פחמים, הכנתי לא מזמן סרטון השוואה ראשון בין הפחמים שאני אוהב ומוכר לבין מותג אחר.

כשהמעשנה הגיעה ל-110 מעלות, הכנסתי את השפיץ שייטל וגם מספר צ'אנקים של עץ תפוח.
תוך דקות עלה באוויר הריח הנפלא של עץ התפוח – אחד החביבים עלי.

אחרי בערך שעה ורבע הנתח הגיע ל-62 מעלות, הוצאתי ונתתי לו לנוח מספר דקות לפי הפריסה

פרסתי וככה זה נראה

נראה טוב, מריח טוב וגם די טעים. מזל שרך זה לא טעם כי רך זה לא היה.

פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

ני-שי פעם שנייה (ושלישית)

אחרי הפעם הראשונה המוצלחת, היה מתבקש להביא עוד בני המשפחה, אז הזמנו שולחן לשעה 14:00.
בפעם הקודמת אכלנו בשעה 12:00 והיה די ריק, אבל הפעם המסעדה הייתה מלאה.
לפתיחה לא יכולנו לוותר על דמפלינג השפונדרה המעולה מהפעם הקודמת וגם הפעם לא התאכזבנו. בנוסף הזמנו גם קימצ'י חביב.

למנה עיקרית העזתי להזמין קאנג קארי – נתחי דניס ברוטב חלב קוקוס וקארי צהוב, שעועית תאילנדית וקוביות תפוחי אדמה. מוגש עם באן צ’אטני קוקוס וכוסברה.
הדג היה עשוי באופן מושלם והקארי היה חריף ביותר אבל נטול צ'ילי והבאנים היוו ליווי מעולה לספיגת הרוטב.

מנה עיקרית טובה נוספת שהזמנו
פאד-סיו עוף – אטריות אורז בסויה שחורה עם טופו/ עוף/ סינטה, בצל ירוק, ברוקולי, שאלוט, פטריות, פאק צ'וי, חביתה, כוסברה, שבבי קוקוס קלוי ובוטנים
מנה מוצלחת עשירה בטעמים ומרקמים – פשוט תענוג.

באגף הסושי הזמנו מיזומי רול וגם שרימפס טמפורה רול – טעים וטעים

חלק מהמנות קצת התעכבו ולמרות שלא אמרנו כלום, פינקו אותנו בסלט הדרים קייצי.
ללא ספק תודעת שירות מפותחת.

התלבטנו קצת לגבי קינוחים, אבל לא יותר מידי 🙂
הקשבנו לעצתה של המלצרית ולקחנו סוכריות קרם ברולה וגם מוס שוקולד
המוס היה מוצלח והוא בהחלט קינוח טוב אבל הסוכריות היו ללא ספק "קינוח על מהחלל" – מנה שממש אסור לוותר עליה.

יצאנו שבעים ומרוצים, שילמנו רק 299 ש"ח לשלושה אנשים והבטחנו שעוד נחזור.


מקרה בלתי-צפוי החזיר אותי ואת המתבגר לביקור שלישי במסעדה – אני לא חושב שאי-פעם ביקרתי באותה מסעדה 3 פעמים בשבועיים – וביפנית "שיא לני-שי" :-).
הפעם ישבנו על הבר. כיסאות הבר די נוחים ובהחלט נוחים יותר מחלק מהכיסאות שליד השולחנות.
לפתיחה חלקנו
אינדו סינטהרצועות סינטה צלויה על גריל, מוגשות לצד צ'יפס מושלם ורוטב טופי אינדונזי
זו מנה נחמדה לפתיחה אבל חסר מרכיב פחמימתי שיאפשר ספיגה של הרוטב הטעים

לסושי חיכינו וחיכינו וחיכינו אך הוא לא בא. ראינו שגם המלצרית לא מבינה למה לוקח כל-כך הרבה זמן.
בסופו של דבר הופיע הסושי – קומבינציה 12 single

אחרי הסושי, לפיצוי על ההמתנה הארוכה, הופיע גם סלט כרוב קריספי – כרוב לבן וסגול, טורטייה קריספית, רצועות עוף, עגבניות שרי, כוסברה ושומשום שחור, ברוטב בוטנים וקרמל.
לא בדיוק הטעם שלי אבל עשוי היטב (ובלי צ'ילי!).

מעניין לראות שהם מודעים לעיכובים בהגשת המנות ודואגים לפצות על כך גם שלא אומרים דבר.

האם תהיה פעם רביעית?
די בטוח שכן כי יש בתפריט מרקים שנראים מעניינים מאוד.

 

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

הפתעה נעימה בנתניה

הנסיבות הובילו את החיילת ואותי לנתניה בשעות הצהריים, ומצאנו את עצמנו בסמוך לאזור שמספרים שיש בו סושייה חדשה, אז החלטנו לבדוק.
מסתבר שזו לא בדיוק סושייה, אלא מסעדה אסייתית של ממש, ני-שי שמה והיא ממוקמת במבנה של מלון "ווסט לגון ריזורט" אבל נמצאת מחוץ למלון עצמו.
המקום נאה ומרווח עם נוף לים ומהרגע שנכנסים פנימה אפשר לשכוח שבחוץ חום איימים של חודש יולי במזרח התיכון.
המלצר הסביר לנו שזו אחת מארבע מסעדות שלהם ומנה בפנינו את השמות. את נוץ' מרמת השרון דווקא זכרנו כחוויה לא מוצלחת במיוחד עם מנות סתמיות עד בינוניות ומחיר גבוה מידי ביחס לאיכות.
אבל המראה של ני-שי, היחס של הצוות והתפריט המגוון רמזו שכאן הולך להיות אחרת.

הזמנו פאני פורי אחרי שווידאנו עם המלצר שאין בו צ'ילי. הגיעה מנה יפה עם ריח טוב.
פאני פורי אחד לפה, טעים מאוד ואז שיתוק צ'ילי אחז בגרוני. היו ניסיונות הכחשה מהמטבח אבל בחינה מדוקדקת של המנה הראתה סימנים אדומים מובהקים. המארחת הבטיחה שלא נחויב והלכה לוודא במטבח באיזה מנות באמת אין צ'ילי.

בינתיים הגיעה מנת הסושי "מיזומי רול" שהייתה לא פחות ממעולה והוכיחה שיש באזור סושי כמה דרגות מעל מה שנחשב כבסדר.

רביעייה של גיוזה שפונדרה הוגשה הפוכה מהמחבת עם קרום תחרה של הטיגון שהצביע על הכנה מושלמת. הבצק דק כמו שצריך ומילוי שערות הבשר בבישול ארוך היה מתובל היטב, קצת חריף אבל ללא צ'ילי משתק.

במקום הפאני פורי המלצרית המליצה על "ג'ין בינג" – "חזה אווז בבישול סו-ויד, צרוב בחמאה. מוגש לצד פנקייק מנדרין, עשבי תיבול, מלפפון, נבטים, בצל ירוק ורוטב תפוזים סיני"
חוויה שמזכירה אכילה של המנה הקלאסית ברווז פקין – יפה וטעימה מאוד.


כדי שהמתבגר לא יפספס את החוויה לקחתי איתי הביתה משלוח של:
מיט באן עם בשר בבישול ארוך – זוג באנים משובחים עם מילוי מוצלח מאוד.
יקיטורי ציקן טיקה, שילוב של טעמים הודיים עם טכניקה יפנית בליווי פירה מעושן – יכול להיות שלאכילה במסעדה זה היה יוצא יותר מוצלח אבל המנה הזו לא עוברת משלוח בצורה טובה.

5 מנות קלילות שהשביעו 3 אנשים בים קיץ חם.
238 ש"ח לא כולל שירות – מחיר הוגן ביותר לאוכל באיכות גבוהה.
התפריט ענק ומגוון ולכן בטוח נחזור.

 

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

שובה של הפסטרמה

"מזמן לא קנינו פסטרמה, אני רוצה פסטרמה"
"אני יכול גם להכין"
"בסדר"

אז קניתי פרפר הודו – כמעט 3 ק"ג.
חציתי לאותו לשניים והכנסתי את החצאים לקופסת פלסטיק סגורה עם תמיסת מי-מלח בריכוז של 3% – כלומר 30 גרם מלח לכל ליטר מים.

אחרי 48 שעות…
שטפתי במים קרים וייבשתי היטב.
על החצי הראשון מרחתי קצת חרדל וציפיתי בתערובת של שום גרוס וכמון.
על החצי השני מרחתי קצת דבש וציפיתי בתערובת של פפריקה מעושנת ופלפל שחור גרוס.
הכנסתי כל חצי לשקית ואקום והופ לסו-ויד ב-63 מעלות.

אחרי 4 שעות…
הוצאתי והכנסתי לאמבט מי קרח לצינון

אחרי שהתקרר…
חנכתי את סכין פריסת השווארמה האימתני (בעל הלהב הדקה), טעמנו
"אבא, אני רוצה עוד פסטרמה – מתי אוכלים?"

חלק הושאר במקרר לימים הקרובים אבל הרוב נפרס והוכנס להקפאה בשקיות ואקום לשימוש עתידי.

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , | כתיבת תגובה

מקצה לקצה

מאף ועד זנב (Nose to tail) זו לא רק סיסמה יפה או תיאוריה, זו גם פרקטיקה.
על החשיבות הצרכנית כבר כתבתי, מהחלק הקדמי בחנתי כבר את הלחי וגם את הלשון.
עכשיו הגיע תור החלק האחורי – הזנב, ליתר דיוק שני זנבות כדי שיהיו יותר אפשרויות 🙂
את הזנב הראשון נאלצתי לחתוך לחצי כי היה ברור שהוא לא ייכנס לסו-ויד או למעשנה.

הכנסתי את שני החצאים לסו-ויד ב-82 מעלות למשך 12 שעות, קיררתי במי-קרח והעברתי למקרר.
אם רוצים שהבשר יפול מהעצם נראה לי שצריך 24 שעות, אבל התכנון כלל גם עישון.
טיפ לפעם הבאה – בסיום הבישול מומלץ לנסות להעביר את הנוזלים לצד אחד של השקית ואת הבשר לצד השני כדי שיהיה אפשר להשתמש בכל אחד מהם בנפרד לאחר שהנוזלים מתמצקים.

תיבלתי קלות במעט פלפל שחור ושום גרוס והכנסתי למעשנה לשלוש שעות על חום של 90-100 מעלות עם צ'אנקים של עץ שזיף לקבלת עשן עדין.

בהחלט נשנוש חביב

את הזנב השני הכנסתי ישר למעשנה על חום של 110 מעלות ל-3 שעות

אחר-כך עטפתי אותו בנייר קצבים וברדיד אלומיניום והחזרתי למעשנה לעוד 5 שעות.

הבשר כבר התחיל להיפרד מהעצמות אבל נדרשה קצת עבודה כדי להפריד אותו לחלוטין.

היו קצת הבדלים בין שיטות ההכנה, אבל לא משמעותיים במיוחד. הבשר טעים וקצת מזכיר שפונדרה, אבל טיפה מלוח מידי למרות שלא תיבלתי במלח בכלל. צריך למצוא מקור לזנבות שלא עוברים "הכשרה" הרסנית.
קצצתי את הבשר דק והוספתי אותו לתבשיל ירקות ביין, בישלתי קצת לצורך חיבור טעמים.
התוצאה – ראגו זנב מעושן שמטרתו ללוות את הניוקי האוורירי והמשודרג.
חלק מארוחת ערב שישי לתפארת.

 

 

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

משדרגים את הניוקי

מהרגע שהבנו מה עושים עם שאריות פירה, אנחנו כבר כמעט לא קונים ניוקי בשקית, אבל למרות שהניוקי הזה הרבה יותר טוב מהתעשייתי, הוא עדיין רחוק מאוד מהניוקי האוורירי שמקבלים במסעדות.
החלטתי שהגיע הזמן ללמוד איך עושים בבית ניוקי טוב באמת.
בדרך לניוקי משובח יש מספר שאלות שצריך לענות עליהן:
– באיזה סוג תפוחי אדמה להשתמש?
– כיצד לבשל את תפוחי האדמה?
– איזה קמח יש להוסיף ובאיזו כמות?
– האם להוסיף ביצים או לא?
התשובות לשאלות האלה אינן חד-משמעיות וגם בקרב האיטלקים הדעות חלוקות בהתאם לחבל הארץ שבו הם גרים. מכיוון שיש אחרים שכבר עשו עבודות מחקר רציניות בנושא, החלטתי ללמוד מניסיונם של אחרים. ספציפית נעזרתי באתר Serious Eats שעושה עבודות חקר מעניינות מאוד ויש להם מאמר מעולה על ניוקי משנת 2015.
אז מה עשיתי?
קפצתי לירקן וקניתי תפוחי אדמה קטנים יחסית. בחרתי בזן האדום שיש בו פחות נוזלים ויותר טעם מאשר בזן הלבן – כן, אני יודע שיש יותר מזן אחד מכל צבע, אבל זה המבחר שעמד לרשותי ;-).
– חיממתי תנור לחום של 225 מעלות.
– הנחתי 3 תפוחי אדמה (סה"כ 500 ג') על-גבי הרשת של התנור.

– אחרי 45 דקות וידאתי שתפוחי האדמה מוכנים (בדיעבד אפשר היה לתת להם עוד מספר דקות)
– הוצאתי אוןתם ופרסתי לחצי כדי לאפשר לאדים לצאת

– כשהם התקררו קצת ואפשר היה לגעת בהם, הוצאתי את התוכן עם כף ומעכתי דרך מסננת
– הוספתי חלמון אחד מעל

– הוספתי קמח לבן רגיל בהדרגה  (בסה"כ כ-50 גרם)
– יצרתי בצק בתנועות קיפול, ללא לישה כדי לא לפתוח את הגלוטן – רוצים ניוקי אוורירי
(בדיעבד הייתי מוסיף קצת מלח)

– יצרתי גוש, פרסתי פרוסה

גלגלתי לצורת נחש, חתכתי לחתיכות וחוזר חלילה

– הופ למים רותחים עד שהניוקי צפים

והפלא ופלא, קיבלנו ניוקי אווריריים וטעימים

שדרוג ענקי לניוקי משאריות פירה – מרקם חלק וללא גושים, אווריריות מדהימה.
הטעם של תפוח האדמה האדום ניכר בניוקי ושווה לחפש זן בעל טעם עדין יותר.

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

על סקרנות, ידע וצרכנות אחראית

מי שיש לו ילדים יודע שהם סקרנים מטבעם, כפי שאומרת הבדיחה הידועה "אם לא תשאל, איך תדע?".
ההתחלה היא "מה זה?" עם הצבעה על אין ספור פריטים תוך לימוד השמות של כל מה שיש בסביבה.
ההתפתחות מובילה ל"למה" (למה יורד גשם? למה יש חושך?), "מאיפה" (מאיפה בא השניצל?), "איך" (איך עובד המנוע? איך בונים בית?)
יש מי שהסקרנות הזו נעצרת אצלו, כתוצאה מתסכול כמו בבדיחה, כתוצאה מדיכוי, כתוצאה מאדישות או מתוך הגעה למסקנה שהוא כבר יודע הכל 🙂 אבל אף אחד לא יודע הכל ותמיד אפשר ללמוד דברים חדשים. לדעתי זה גם מעניין וגם כיף ובמיוחד אם הדברים גם קשורים בדרך זו או אחרת לאוכל.

במחקר שנערך לפני שנים רבות בסביבה עירונית בארה"ב, נשאלו ילדים מהיכן מגיע העוף/תרנגולת (chicken). מרבית הילדים ענו מהסופרמרקט ומיעוט קטן ענו מהחווה. גם ציורי ילדים עירוניים נוטים לשקף עוף בגריל ולא תרנגולת משוטטת בחצר. הנתק הזה בין מה שמופיע לנו על הצלחת לבין הידיעה מהיכן האוכל מגיע הוא בעייתי ברבדים רבים ומסוכן לא פחות מחוסר הידיעה לגבי מה מכיל האוכל שלנו.
הבסיס להחלטות מושכלות הוא נתונים, מידע וידע, ועליהם אפשר להוסיף תחושות, רגשות, מוסר וכו'.

כפי שמלמדים ילדים שחולבים פרה או עז כדי לקבל חלב, שהדבש מקורו בדבורה ושתרנגולות ואווזות מטילות ביצים למאכל, כך הם צריכים לדעת שהשניצל שהם אוהבים מקורו בתרנגולת ושהסטייק שטעים להם מקורו בפרה. גם הקשר בין הטונה בקופסה או הדג בצלחת לדג הזהב באקוואריום צריך להיות ברור. הסתרת המידע הזה אינה הגיונית ורק עלולה לגרום לנזק בטווח הארוך, בין אם לאדם עצמו או לסביבתו. למי שמוטרד, אין סיבה לדאגה, ילד קטן שיודע מה מקור הבשר שהוא אוכל לא יהפוך בגלל זה לצמחוני 🙂

אם נדע שדרך מסויימת של ציד דגי טונה פוגעת בדולפינים, נוכל לבחור בטונה שניצודה בדרך אחרת.
אם נדע שאווזים מפוטמים באופן המזיק לבריאותם, נוכל להחליט אם לצרוך כבד אווז או לא.
אם נדע שהצבע בנחשי גומי מגיע מזיקוק של נפט אולי נפסיק לאכול אותם.
אם נדע מה ההבדל בין אופן הגידול של תרנגולות בלול סגור, לול פתוח או כתרנגולת חופש נוכל לקבל החלטה איזה עוף אנחנו רוצים לקנות.
אם נדע כמה סוכר יש בפחית משקה מוגז, אולי נשתה משהו אחר.
אם נדע כיצד והיכן הבקר שלנו גדל, כיצד הוא מובל ממקום למקום וכיצד הוא נשחט, נוכל לקבל החלטה איפה לקנות את הסטייק שלנו.

את התוצאות לאכילה לא מבוקרת ולא אחראית של כל מיני סוגים של "מזון" ניתן לראות גם במגפת ההשמנה בעולם המערבי וגם במגפת הסוכרת. הנזק הוא קודם כל אישי אבל יש לו גם השלכות במעגלים הולכים ומתרחבים מהמשפחה ועד לכלל החברה.

לצריכה לא מבוקרת ולא אחראית של כל סוגי המשאבים – אנרגיה, מחצבים, מזון וכד' אין השפעה אישית מיידית, אבל היא מובילה את כלל החברה למקומות בעייתיים כגון שינויי אקלים, זיהום אוויר, קרקע ומקורות מים, התדלדלות יערות וכמויות דגים בים, עלייה בלתי-פוסקת במחירי המזון ועוד.
אם לא טומנים במודע את הראש בחול, קשה לפספס את מה שמתרחש בעולם. הנתונים והמידע זמינים ולנו כצרכנים יש אפשרות להשפיע.

על איך לאכול נכון יש שפע של מידע, דעות, דיאטות ועוד. על צרכנות וצריכה נכונים, קצת פחות.
מספר עקרונות שיכולים להנחות אותנו בצרכנות אחראית הם:
צריכה מקומית – תקנו ותעודדו קנייה של בשר שגדל בארץ ולא בשר מיובא, תאכלו מזון עונתי שגדל מספיק קרוב אליכם כדי לא להזדקק למטוס על-מנת להגיע לצלחת – חפשו באינטרנט Farm to Table או Slow Food
ניצול מירבי – חוץ מאנטריקוט, פילה וסינטה, יש בפרה עוד הרבה מאוד נתחים טעימים, רובם גם יותר זולים. זה נכון גם לגבי כבש וחזיר. החל מלחי, מוח או לשון ועד לזנב. נסו את הכל – חפשו באינטרנט Nose to Tail
שימוש אחראי – ירוק, ירוק ושוב ירוק. תבדקו איך המזון שלכם מיוצר. באיזה תנאים גדלה התרנגולת, איך בדיוק הגיע הבקר לארץ, איך דגו את הטונה, האם נכרת יער טרופי כדי לפנות מקום לגידול בקר או כדי לייצר פחם – חפשו באינטרנט אקולוגי, קיימות, אחריות סביבתית

ולמשהו שאולי לא ידעתם על פחם וקיימות


שריפת פחם ותמיכה ביערות בני-קיימא של עצים קשים (הארד ווד)

מאת: חן בוחבוט, חברת Coal Grill

האם צריך להיות לך אכפת מאיפה הפחם שלך מגיע? אם אתה יכול לקבל פחם טבעי באיכות גבוהה ובמחיר טוב, ממקומות שדואגים לחידוש היערות שלהם, מדוע לא? בסופו של דבר, הכוח נמצא בידיים של הצרכן.

מי שמבין במנגל יודע שהפחם הטוב ביותר מגיע מעצים קשים בעלי קצב גידול איטי. היצרנים הגדולים ביותר הם ארצות כגון פרגוואי, ניגריה, נמיביה ווייטנאם. הייצוא נשלח לארצות מפותחות כגון ספרד, גרמניה, בלגיה, ברזיל וישראל.

בשנים האחרונות חל גידול במודעות הצרכנית לעובדה שחלק מארצות אלו הורסות שטחים נרחבים של היערות הטרופיים שלהן כדי להפיק פחם ולייצא אותו. מודעות זו גרמה לצרכנים להעדיף קנייה של פחם ממקורות שבהם יש נטיעה חדשה של עצים ויש השקעה מחדש בטבע במקום הרס שלו.

רדיפת בצע ובורות
הסטטיסטיקה מפחידה. ישנם מספר אזורים בעולם שבהם מתרחש בירוא יערות כתוצאה מייצור פחם שאינו בר-קיימא. אפריקה עומדת במקום הראשון עם הרס של 29,760 קמ"ר לשנה, דרום אמריקה נמצאת במקום השני עם הרס של 5,100 קמ"ר לשנה, ואסיה נמצאת במקום השלישי עם הרס של 2,400 קמ"ר לשנה.

בפרגוואי שבדרום אמריקה המצב גרוע במיוחד. בעבר יערות כיסו 250,000 קמ"ר משטח המדינה. כיום מספר זה הצטמצם ב-44% ל-140,000 קמ"ר. יערות הצ'אקו הטרופיים שמשתרעים לרוחב המדינה נהרסים. הם מכילים את העצים הקשים המתאפיינים בצמיחה איטית ומספקים את הפחם האיכותי ביותר. פחם שבוער בחום גבוה, מלווה במעט עשן והוא המועדף על הצרכנים. חותכים את הכל ולא שותלים מחדש שום דבר.

יש משהו שניתן לעשות?
מהן הדרכים לשנות את המגמה השלילית הזו? ממשלות שונות מנסות לעודד אנשים לנטוע עצים מחדש או לעבור לאנרגיות שאינן שריפת פחם. אולם הלחץ האמיתי צריך להגיע מדרישות הצרכנים. אם יש מדינה שהורסת את היערות שלה לטובת ייצור פחם, הימנעו מרכישת המוצרים שלה.

אחרי חיפוש ארוך ברחבי העולם בארצות שנחשבות למובילות בייצור פחם איכותי, חיפוש שהוביל אותנו לקובה, פרגוואי, ניגריה ונמיביה, גילינו שווייטנאם היא יצרנית של פחם באיכות גבוהה. בניגוד לאחרים, לווייטנאמיים אכפת מאוד משימור היערות שלהם. הבסיס לייצור פחם הוא דווקא מהחקלאות. ענפים ממטעי ענק של קפה, ליצ'י ולונגן (פרי הדומה לליצ'י) ועץ הקאיה (שהגזע שלו משמש לייצור רהיטים) משמשים לייצור פחמים. כל הארבעה הם עצים קשים.

אצלנו ב-Coal Grill, משתמשים רק בענפי עצים מגזם שנאסף במטעים אחרי עונת הקטיף, ובגזעים מעצים מבוגרים שהוחלפו בשתילים חדשים. פחם מהפעילות החקלאית של וייטנאם מהווה הוכחה לכך שניתן לקבל מוצר אטרקטיבי ובר-קיימא מבלי לתמוך באופן פיננסי בהרס היערות הטרופיים בעולם.

  

אודותינו
שיתוף פעולה הדוק בין .Coal Grill Ltd (חברה שבסיסה בארה"ב ובישראל) לבין היצרן שלנו בווייטנאם הניב את המותג THE REAL CHARCOAL. המוצר ארוז באריזה כפולה בשקים של 5 ו-10 ק"ג ומגיע בשלוש סדרות נפרדות: קפה, קאיה וליצ'י/לונגן.
המותג THE REAL CHARCOAL  מתאפיין בזמן הדלקה אופטימלי, ארומה מעולה, פחמים גדולים, זמן בעירה ממושך, צבע אפר נכון (לבן) וכמות פסולת מזערית. הוא גם נמכר במחיר תחרותי.
מומלץ לגריל ולמעשנה וניתן להשיגו אותו בחנויות מובחרות.


גילוי נאות: כעיסוק צדדי הפכתי לסוכן שמוכר את הפחם הנ"ל ועוזר בקידומו מפני שאופן הייצור שלו עולה בקנה אחד עם כל מה שכתבתי על צרכנות אחראית. חוץ מזה הוא פשוט מוצר מעולה – מניסיון! 🙂
אני גם מקדם מכירה של שבבים וצ'אנקים של עץ. כמובן שהייצור הוא מקומי וחומר הגלם הוא מגיזום ענפים של עצי פרי מהגליל והגולן לאחר עונת הקטיף.

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה ירוקולוגי, עישון | עם התגים , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

חדר כושר – בלי מאמץ פיזי

מי שמכיר אותי יודע שחדר הכושר ואני לא חברים 🙂
עברו הרבה שנים עד שהבנתי שאני חייב אימון גופני כלשהו בצורה סדירה ומצאתי את מבוקשי.
למי שתוהה – אז כן, אני עדיין מתמיד כבר כמעט 5 שנים.
לכן כשהזמינו אותי לבדוק חדר כושר האינסטנקט הראשוני היה לומר "לא". כשהבנתי שמדובר בחדר כושר למוח ולא לגוף אמרתי "למה לא?".
מסתבר שיש אפשרות לשמר את היכולת המוחית באמצעות אימון ותרגול ובכך לדחות ולהאט תופעות של נסיגה קוגניטיבית המתחילות להופיע בגיל מבוגר.
אז על מה מדובר?
לפני 10 שנים, בעקבות סיפור אישי, הבין אלי גל שייתכן שיש לו צורך באימון למוח ומאידך אין מסגרות שיספקו זאת, לכן החליט לפרוש מעיסוקיו הקודמים ולהקים מכון כזה.
באותה עת לא היה ברור למדע שאימון קוגניטיבי למוח יכול לשמר או לשפר משהו באנשים מבוגרים.
בשנים הראשונות הייתה התעניינות מעטה אבל עם הזמן גברה ההתעניינות וגם הסתיימו ניסויים מדעיים ארוכי טווח, למשל זה, עם תוצאות מעניינות המראות באופן מובהק שאימון כושר למוח יכול לשמר יכולת קוגנטיביות כל עוד לא החלה התדרדרות קלינית כלשהי. כיום מכון Brain Train שמרכזו ברעננה עומד בפני פתיחת הסניף השישי שלו בארץ.
למי זה מתאים ואיך מתאמנים?
זה מתאים לאנשים בסביבות גיל 50 ומעלה שאינם סובלים מהתדרדרות קלינית ביכולות הקוגניטיביות.
למרבה הצער מהרגע שמתחילה התדרדרות קלינית, אין באימונים שכאלה תועלת 🙁
מגיעים למכון פעמיים בשבוע לאימון של שעה עד שעה וחצי (אפשר לבוא יותר אבל אין בכך צורך).
מתיישבים מול מחשב ומשחקים בכל מיני משחקים מתוך אוסף תוכנות שהמכון ריכז והתאים לצרכיו.
המערכת מורכבת מאוד אבל פשוטה לשימוש ובכל מקרה יש מדריך צמוד שיכול לסייע.
אוסף התוכנות מגוון ביותר וניתן לקבל משוב מפורט על ביצוע המטלות כולל המלצות לשיפור וכמובן מעקב והתקדמות לאורך זמן. כיוון נוסף שהמכון הולך אליו הוא לאפשר לאנשים להתאמן בבית, כי בילוי חברתי זה נחמד אבל אין חדר-כושר כזה בכל מקום.
אני נהניתי מבדיקת התוכנה, אם כי אני מודה שעדיין לא הצלחתי לפנות לי זמן בלו"ז ולהקדיש לכך שעתיים בשבוע. אבל למי שחייו נעולים בשגרת עבודה ומשפחה שאין בה התעמלות למוח (שזה למען האמת רוב האוכלוסיה) האפשרות הזו בהחלט שווה בדיקה – לכו לאימון ניסיון ואולי תידלקו על זה.

פורסם בקטגוריה ללא קטגוריה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

להושיט את הלחי השנייה

לחי בקר טעמתי בפעם ראשונה לפני מספר חודשים ב-Orchestra 19. היה לי טעים אז החלטתי לנסות בעצמי. הזמנתי מהקצב לחיים – 2 נכנסו להקפאה ו-2 למעשנה.
הניסיון הראשון נכשל קשות – כלומר הלחיים יצאו קשות :-).
השתמשתי במתכון מוכר של מישהו מוכר מאתר מוכר ועקבתי אחריו בדיוק רב – אני לא אספק כאן פרטים כי מה הטעם לספק מתכון לכישלון?
למרות שתיבלתי רק במעט מלח ופלפל שחור הבשר יצא מלוח מאוד ומה שהכי גרוע, קשה וגם יבש.

תהליך הסקת המסקנות כלל התייעצות עם מספר מומחים בעלי ניסיון בהכנת לחיים.
שמעתי מגוון דעות ובחרתי במה שמלכתחילה נשמע הכי הגיוני – slow & low
(לא היה לי מושג כמה slow זה הולך להיות).
אז הושטתי את ידי אל החבילה של הלחי (השנייה), הפשרתי במקרר, תיבלתי בפלפל שחור גרוס בלבד.
הכנסתי למעשנה בחום של 100 מעלות, ממש מעל לתבנית המים כדי לשמור על לחות.

הוספתי לגחלים צ'אנקים קטנים של שזיף ליצירת עשן ריחני.

אחרי שעה עטפתי כל לחי בנפרד בנייר קצבים וברדיד אלומיניום והחזרתי למעשנה בחום של 100-110 מעלות.
אחרי זמן עישון כולל של 4 שעות, הטמפרטורה הגיעה ל-85 והבשר היה קשה ומלוח בטירוף.
7 שעות עישון – 91 מעלות, הבשר שחה בתוך שלולית נוזלים אבל עדיין היה יבש, די קשה ומלוח.
8 שעות עישון – 93 מעלות והתחיל להתרכך.
9.5 שעות עישון – 95 מעלות (יכול להיות שהיה יותר וכבר התחיל לרדת) הבשר רך, המון ג'לטין מסביב, מעט מלוח מידי אבל טעים ומזכיר את מה שטעמתי.

סוף סוף הצלחה! אבל כבר לילה וכולם מזמן שבעים אחרי קפה חזק ואבטיח מתוק.
מחר נחמם בעדינות בתנור לארוחת הצהריים יחד עם שאריות הפיקניה והשפונדרה של ארוחת הערב.

  •  * – * – * – * – *

בעקבות הניסיון המוצלח עם הגפרורים (שיש בו אזכור גם ללחיים), ניצלתי את ההזדמנות וקילפתי מחתיכת השפונדרה פס דק ומיותר של מטמברה והנחתי אותה על הרשת העליונה של המעשנה לספיגת עשן במשך שעה.

אחרי שעה הכנסתי אותה לבישול של 5 שעות בטמפרטורה של 65 מעלות לצורך ריכוך.
יצא טעים אבל הניסיון הראשון היה יותר מוצלח (בעיקר יותר קריספי), בפעם הבאה אנסה קודם סו-ויד לריכוך ואז סיום במעשנה.

פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

Meet the Meat!

אז ככה,
למי מקוראי שלא הגיע לפוסט הזה דרך קבוצת הפייסבוק "סודות המעשנה והסו-ויד", הגיע הזמן שתצטרפו לקבוצה המדהימה הזו שמספר החברים בה כבר עבר את ה-20,000 והוא הולך וגדל בקצב.
לחצו כאן עכשיו ותודו לי אחר-כך, ובהזדמנות זו תודה למשה בוטנצקי שהוסיף אותי לקבוצה לפני כשנה.

מנהלי הקבוצה החליטו על סדרת פגישות אינטימיות (עד 10 אנשים) כדי לערוך היכרויות אמיתיות בין אנשים ולצאת מהעולם הווירטואלי, אז הצטרפתי למפגש Meat Up #2 שאורגן למופת על-ידי אלי גור ואני רוצה לחלוק איתכם את החווייה.

המיקום: מסעדת M25 בשוק הכרמל, 25 מטר מקצביית מיט מארקט, שבניגוד לשם שלה מוכרת רק בשר תוצרת הארץ, המסעדה כמובן קשורה לקצבייה. תודה גדולה ליניב בר נור – אחד מבעלי המקום, על האירוח המעולה ועל שפע הידע שאותו הוא שיתף איתנו בשמחה אמיתית.

הנוכחים: חברים בקבוצה שביקשו להגיע, אנשים בטווח גילאים רחב, מתחומי עיסוק מגוונים שחולקים אהבה משותפת לאוכל בכלל ולבשר בפרט – היה תענוג להכיר ואין ספק שזו לא הפגישה האחרונה.

אז מה היה לנו שם?: מעבר למנות "הרגילות" של M25 שבהחלט שווה לבקר במקום על-מנת לטעום אותן והן אינן רגילות כלל וכלל, אלי ויניב הכינו לנו גם טעימה של ארבעה נתחים מעניינים ופחות מוכרים. לא הכל צולם, אבל השתדלתי.

 
סלט ירוק וסלט קצבים

 
סלט טחינה עגבניות ועראיס


יניב מסביר על גידול ועל קיצוב


שיפודים של, אם אני לא טועה "רצועות סינטה", שבעצם לא ממש קשורות לסינטה, שריר כלשהו שנמתח מכאן לשם – הפרטים אצל המומחה 🙂 טעים!

 
וגאס סטריפ, נתח חדש שהתגלה רק ב-2013, טעמנו אותו טרי ולא מיושן, הטעם לא מהעולם הזה, עשיר חזק ומרוכז, אבל ריכוך כלשהו, בין אם ביישון ובין אם באופן ההכנה (ומהבחינה הזו הוא מזכיר את הדנבר קאט), בהחלט יכול להועיל לנתח.


פילה כתף, נתח עלום שנמצא אי-שם בין נתח מס' 4 לנתח מס' 5
טעמו פחות עשיר מהוגאס סטריפ אבל המרקם שלו מעולה.
בשקלול הטעם והמרקם זה אחד הנתחים הטובים ביותר שאכלתי אי-פעם.


ההפתעה של הערב, יניב מכנה אותה המסטיק של אלוהים.
בטעימה עיוורת אני בספק אם מישהו היה מזהה שזה בכלל בקר.
יש לזה טעם של כבש מעורב עם חלקי פנים.
לועסים ולועסים והטעם לא נגמר.
חלק מהבטן – הפאלדה.


לקינוח מבחר סוגי שיפודים:
הראשון נתח קצבים דק (סקירט או אנטרניה)
והשאר אני לא זוכר


ולקינות מתוק: "שוקולד שובר קריז" ו"קראק פאי"
אני מניח שיש סיפור מאחורי השמות אבל אני לא יודע מה הוא
הפאי הזה הוא יצירת מופת ושיר הלל לחמאה

מעבר לטעמים הנפלאים, השיחה הייתה נעימה וקולחת, אנשים מעניינים עם הרבה ידע ואהבה משותפת – חוויה מומלצת!

פורסם בקטגוריה מסעדות, עישון | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה