מותר לעשן בשבת!

אחרי מעשנים בשישי, מה כבר אפשר לעשות בשבת? לעשן גם.
בתקופה שבה נהגתי לבקר בבוסטון מספר פעמים בשנה מטעם העבודה, הציעו לי זוג חברים אמריקאים שנלך לאכול במה שהם כינו "מסעדת הצלעות הטובה ביותר במסצ'וסטס, אם לא בכל ניו-אינגלנד" או בשמה המוכר יותר Redbones. כמי שגדלו בדרום ארה"ב (הם רק נדדו צפונה לצורכי לימודים ועבודה) והורגלו באכילת צלעות מגיל צעיר, סמכתי על שיקול דעתם. המסעדה הייתה ממוקמת בפרבר של בוסטון בשם Somerville והיה קצת מסובך למצוא אותה (בכל זאת אנחנו מדברים על תחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, בלי Waze, טלפונים ניידים או אפילו GPS). הם טעו בניווט והסתובבנו לא מעט עד שהגענו. הרחוב היה די מוזנח ומבחוץ המקום לא נראה משהו, היו אנשים בפנים אז נכנסנו וגם בפנים לא נראה משהו, אבל התקבלנו בלבביות דרומית שאינה מאפיינת את בוסטון וסביבותיה.
התיישבנו בצפיפות ליד אחד השולחנות הקטנים. מאחרורי הדלפק אפשר היה לראות רשתות גריל ארוכות ארוכות עם ערימות ענקיות של צלעות. למנה ראשונה הזמנו Hush puppies (סוג של לחם תירס) ולעיקריות צלעות שהגיעו עם תוספות של סלט כרוב (Cole Slaw) וסוג של שעועית מבושלת – כמיטב מאכלי הדרום. באיזשהו שלב פשוט השתתקנו, כשיש לך בפה ובידיים צלעות כאלה (צלעות אוכלים עם הידיים גם בניו-אינגלנד) החשק לדבר פשוט נעלם והתקשורת מתבצעת בחיוכים.
אכלתי איתם הרבה ארוחות טובות: לובסטרים ותירס במיין, אוכל תאילנדי במסעדה המתמחה בכך, פירות ים בבוסטון וגם ארוחות ערב ביתיות, אבל Redbones הייתה משהו מיוחד והשתדלנו לבקר בה כל פעם שהגעתי לאזור.
מספר שנים מאוחר יותר חזרנו לשם גם עם אשתי, המקום לא השתנה וגם האוכל לא – נשאר מעולה כתמיד. אני בטוח שיש לי כרטיס ביקור שלהם איפשהו אבל אני לא מוצא אותו כרגע.
מבחינתי Redbones הציבה את הרף לצלעות, והיא הציבה אותו גבוה מאוד. יצא לי מאז לאכול צלעות טעימות בכל מיני מקומות (אמנם לא בדרום ארה"ב) למשל בווירג'יניה, בהארלם (הולנד) וגם בג'ירף בישראל, אבל לא משהו בליגה הזו.

מבדיקה באינטרנט מסתר ש-Redbones עדיין קיימת 🙂
הגופן של הלוגו נשאר זהה אם כי הוא הרבה יותר צבעוני.
השולחנות בתמונות נראים בדיוק אותו הדבר!
יש להם אתר אינטרנט (עם הנחיות כיצד להגיע) ותפריט שנראה מאוד מוכר
יש גם ביקורות שמהללות אותם עד לב השמיים
אולי עוד אחזור לשם יום אחד לביקור…

אחרי ההקדמה הארוכה הזו, הגיע תורי לנסות את הצלעות שקניתי מראש יחד עם השייטל. לבקשתי הקצב חתך את הנתח לשניים כדי שיתאים לגודל המעשנה. מבדיקה מדוקדקת של הבשר, הסתבר ש הקצב כבר הוריד את רוב הקרום/ממברנה שמומלץ להסיר מהצד של העצמות, כך שאחרי דקות ספורות יכולתי לעבור לטיפול בבשר.
1. עיסוי בחרדל (ללא גרגרים) או בשמן זית – כדי שהתבלינים יידבקו טוב יותר לבשר
2. מריחת הבשר בתערובת יבשה של:
– 10 כפיות סוכר חום
– 1 כפית מלח
– 1 כפית אבקת שום (לא היה לי)
– 1 כפית כמון
– 4 כפיות קייג'ון
– 1 כפית אבקת חרדל – לא נחוץ אם העיסוי בחרדל
– 1 כפית פלפל שחור גרוס
3. החזרה למקרר למשך הלילה

מכיוון שהכוונה הייתה לאכול את הצלעות בצהריים, הפעלתי את המעשנה בבוקר, הרטבתי את הצלעות כל 45-60 דקות עם תערובת של הרבה מיץ תפוחים, מעט חומץ ומעט שמן.


אחרי 3 שעות* עטפתי אותן בנייר אלומניום והחזרתי למעשנה לשעה נוספת יחד עם תפוחי אדמה עטופים בנייר אלומיניום שהונחו על הרשת התחתונה.

אחרי שעה נוספת פתחתי את נייר האלומיניום, וידאתי שהבשר כבר מתחיל לסגת מקצוות העצמות, מרחתי רוטב ברביקיו והחזרתי לחצי שעה נוספת במעשנה.

הוצאתי את הצלעות (4.5 שעות בישול) ואת תפוחי האדמה (1.5 שעות) והתיישבנו לאכול.
יצא מצוין, רך וטעים, אבל לא כמו ב-Redbones.

*אחרי כשעתיים של שימוש במעשנה הזו יש צורך בתדלוק מחדש בפחמים (שהודלקו מראש במקום אחר) וגם בשבבי עץ ליצירת עשן.

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

מעשנים בשישי

לכבוד סוף השבוע שבו מתקבצים מספר בני משפחה נוספים, הצטיידתי מבעוד מועד במגוון נתחים שנבחרו בקפידה ויזכו לעלות על המעשנה. לפני שאפרט מה בתפריט, אני רוצה להודות למאות הקוראים החדשים שהקפיצו תוך 24 שעות את הפופולריות של פוסטי העישון לראש טבלת הסטטיסטיקות של הבלוג שלי.
תודה גם למי שהגיב באופן פרטי או ציבורי וגם על הטיפים המעניינים שקיבלתי ואני מתכוון לבדוק.

התחלתי בעוףהמשכתי לחזיר ועכשיו הגיע תור הפרה, בחרתי בשייטל ולקחתי נתח גדול יחסית של 1.5 ק"ג. מכיוון שזהו נתח רזה ונטול שומן היה לי ברור שיש להתייחס אליו בזהירות רבה. אבירי מתכוני האינטרנט המליצו על השריה ביין, בדרך כלל יין אדום, אם כי היו כאלה שהמליצו דווקא על לבן, אז בחרתי בפשרה של חצי חצי. לא חצי נתח ביין לבן וצי נתח ביין אדום, אלא השרייה ביין לבן ואדום גם יחד :).
אחרי השריה של ארבע שעות בערך זה נראה ככה:

עיסיתי היטב את הנתח בתערובת של 2 כפיות סוכר חום, כפית מלח, כפית פפריקה וחצי כפית פלפל גרוס והנחתי בתבנית אלומיניום. יש מי שהמליצו למלא את התבנית בציר בקר כדי לשמור על לחות הבשר אבל זה נשמע לי קצת בעייתי. מכיוון שמדובר בנתח בגודל משמעותי הכנסתי לתוכו מראש את מד החום העתיק והגדול שעובר במשפחה מדור לדור.
התנעתי את המעשנה ושמחתי לראות שמד-החום שלה חזר לתפקד והגיע בהדרגה לטמפרטורה הרצויה של 105-110°C. עיקמתי את תבנית השייטל כדי לעשות מקום גם לזוג כרעיים והנחתי את שני סוגי הבשר על הרשת. תכננתי שעתיים לכרעיים ואחר כך החלפתם בתפוחי אדמה למשך שעה כי השייטל אמור לקחת בערך 3 שעות או 60°C למדיום-רייר, 65°C למדיום.


תמונת לפני ואחרי (שעתיים)

מד-החום הוותיק התכסה במהרה בהתזות ומשקעי עשן והתגלה כבלתי-יעיל לחלוטין. אחרי שעתיים העוף נראה מוכן והאמת שגם השייטל, שימוש במד-חום נייד לבשר הראה שאכן כך המצב.

השייטל נעטף בנייר אלומיניום והמתין כ-10 דקות עד שהבשר נרגע והמיצים התפזרו לתוכו באופן אחיד, ולאחר מכן נפרס והציג טבעת עישון יפהפיה ופרוסות בשני גוונים, חום בחלק התחתון שספג מיצים מהתבנית לעומת ורוד בחלק עליון שספג יותר עשן.

טעם העישון בבקשר עדין יותר מאשר בשני הניסיונות הקודמים ומשתלב היטב עם טעם היין מההשריה. תפוחי אדמה, ראש שום וארטישוק ירושלמי הוכנסו לתבנית עם המיצים של השייטל בתקווה שיהיו מוכנים כקינוח, למרות שקצב דעיכת הגחלים מצביע יותר על ארוחת לילה 🙂
עכשיו אפשר להתפנות לתכנון הנתח של מחר.

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , | תגובה אחת

ממשיכים לעשן

אחרי הניסיון הראשון הגיע תור הניסיון השני, הפעם עברתי מחיה הולכת על 2 לאחת שהולכת על 4, מה שחייב ביקור בסופרמרקט מרוחק יותר (טיב-טעם נתניה). בחרתי באחד הנתחים האהובים עלי שאותו אני מכין לעיתים די קרובות, אבל בתנור (מתכון), ובדקתי מה אומרים המומחים ברשת לגבי העישון של הנתח הזה (לא רשת טיב-טעם, רשת האינטרנט!).

וידאתי שהנתח נקי משאריות מיותרות, הקצב עשה עבודה לא רעה בכלל, והתפנתי להמציא משרה משלי בעל ייצוג הוגן לקשת הטעמים (למרות שהבשר לא נקנה ברשת שלהם): חרדל (לא גרגרים), סוכר חום, עלי אורגנו מיובשים מהגינה, פפריקה מתוקה, רוטב סויה ושרי (לא עגבניות, בקבוק האלכוהול).
הכנסתי את הבשר לקערת המשרה ומשם למקרר. ניקיתי את המעשנה מהאפר והשבבים השרופים של אתמול והתיישבתי לחכות לזמן המתאים להדלקת המעשנה – המטרה: פילה לבן לארוחת הערב.

הוצאתי את הבשר מהמקרר, הדלקתי את המעשנה והתפניתי לשלב הפלצני במקצת – לעטוף את הפילה הלבן ברצועות בייקון. המומחים אומרים שזה מאפשר עישון בטמפרטורה קצת יותר גבוהה תוך שמירה על נוזלים בתוך הפילה ויצירת מעטה של בייקון קריספי – נחכה ונראה. השארתי אחד לא עטוף לצורך השוואה. 5-6 פרוסות בייקון מספיקות לנתח פילה קטן.

כשהמעשנה הגיעה לטמפרטורה הרצויה 105-110°C, הכנסתי פנימה את קערת שבבי העץ והנחתי את הבשר על הרשת. עכשיו נותר לחכות 2.5-3 שעות עד שהטמפרטורה הפנימית של הבשר תגיע לחום של 60-65°C. זו התיאוריה, בפועל כנראה שהמד-חום של המעשנה נדפק, ירד ל-70°C והפסיק לזוז למרות שהמעשנה פעלה במרץ. מד-חום הבשר הודיע שהבשר מוכן אחרי פחות משעתיים.
התוצאה עסיסית להדהים ולא מורגש שום הבדל בעסיסיות (או בטעם) בין הנתח שנעטף בביקון לבין זה שלא.

מסקנות:
1. שמירה על טמפרטורת עישון קבועה היא משימה לא מציאותית במעשנה הזו, על אחת כמה וכמה כאשר מד-החום מפסיק לפעול – כדאי לסמוך על האינסטינקטים ו/או להיעזר במד-חום לבשר.
2. אין הצדקה לעטיפת הנתח בביקון.
3. חרדל לא מתאים כמרכיב במשרה לנתח הבשר הזה.
4. נתח מדהים לעישון – יצא עסיסי ביותר.

 

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , , , | 3 תגובות

מתחילים לעשן

כבר שנים שרציתי לנסות בעצמי, זה הרי מסקרן, לא?
בדקתי איך זה אצל חברים, קראתי על זה באינטרנט וגם ראיתי על זה תוכניות בטלוויזיה.
בחו"ל זה כבר מקובל שנים רבות, וגם בארץ – אבל על אש קטנה.
בשנים האחרונות התופעה מתרחבת והולכת גם בארץ והחלטתי שהגיע הזמן לנסות בעצמי.
כן, כן, גם תורי הגיע והחלטתי לכתוב על זה וליידע את כולם, אולי יש עוד מתלבטים ומהססים כמוני?

אז למי שחשב שמדובר על עישון גראס או משהו דומה, נו באמת? אתם עוד לא מכירים אותי? או שאולי בדיוק עישנתם משהו בעצמכם? אני מתכוון לעישון של אוכל, ובפרט עישון בשר, לא מגולגל בתוך נייר סיגריות, אלא מנגל, ברביקיו,על האש (אבל בלי החלק של האש)…

השלב הראשון היה להצטייד במַעֲשֵׁנָה, משום מה יש המתעקשים לקרוא לזה מְעַשֶּׁנֶת.
על זה יש לי לומר: "אם אתם רוצים מעשנת, צאו בערב לאיזה פאב/בר, חפשו בחורה מדליקה (תרתי משמע) ואתם מסודרים". אבל אם אתה רוצים לעשן אוכל אתם צריכים מַעֲשֵׁנָה, אפשר לקרוא לה גם מַעֲשֵׁנַת בשר אבל לא מְעַשֶּׁנֶת.

רציתי משהו דו-תכליתי, גם לעל-האש (יום העצמאות מתקרב) וגם לעישון, ושלא יהיה גדול מדי או יקר מדי – אוסף דרישות צנוע שאיתו יצאתי קודם כל לשוטט באינטרנט ואחר-כך להתייעץ עם מומחה שכיוון אותי למכשיר המתאים.

יש מי שהמכשיר מזכיר לו את R2D2 ויש מי שזה נראה לו כמו פצצה, אבל בכל מקרה המחיר פגז – רק 550 ש"ח. ניתן להשיג אותו כאן. מגיע בתוך קופסת קרטון קטנה באופן מפתיע (מופת של אריזה קומפקטית) ודורש כישורי הרכבה וכלי עבודה מינימליים – הסתייעתי בתומר בן ה-5 שהתלהב מהשימוש בברגים, דיסקיות ואומים אמיתיים. אחר כך נטשנו את הרובוט באמצע הבית ויצאנו לבלות את היום האחרון של חופשת הפסח בפעילות ספורטיבית.

למחרת הוצאתי את המעשנה אחר כבוד למרפסת והחלטתי להתחיל בקטנה עם עוף, אז קפצתי לסופר וקניתי פחמים וכרעיים (וגם מרשמלו ליום העצמאות שמתקרב). נסורת עץ שמתאימה לעישון כבר הייתה לי.
*** אפשר לקנות שבבי עץ שמתאימים למטרה הזו או להשתמש במה שיש בטבע אך בשום פנים ואופן אין להשתמש בעצים מחטניים כגון אורן או ברוש, בעצים שעברו עיבוד תעשייתי וכוללים דבקים, חומרי חיטוי ועוד, או באקליפטוס  – תלמדו את הנושא כי אחרת הטעם עלול להיות מזעזע ו/או אף רעיל! *** 
שמתי את הכרעיים להשרייה קלה בתערובת של שני רטבי ברביקיו חביבים והתפניתי להדלקת הפחמים,
שמתי קצת יותר מחצי שקית (בערך קילו).

.
לקח למעשנה לא מעט זמן להתחמם עד לטמפרטרה הרצויה 105-110°C ואז הגיע הזמן להכניס פנימה את הקערה עם הנסורת – אם שמים את קערת הנסורת מיד אחרי שמדליקים את הפחמים, רוב העשן נוצר ומתפוגג לפני שהבשר מגיע למעשנה וזה חסר טעם (שוב תרתי משמע) – ולהניח את הכרעיים על הרשת העליונה.

עכשיו נותר רק לחכות ומדי פעם לוודא שהטמפרטורה לא עולה או יורדת באופן דרסטי. ניתן לשלוט במידה מסוימת על הטמפרטורה באמצעות וסת האוויר שבמכסה ו/או הוספת פחמים. כרעיים זקוקות לבערך שעתיים של בישול ולמי שרוצה ויכול למדוד – טמפרטורה של כ-75°C בתוך הבשר.

התוצאה הטעימה לפניכם

 

 

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , , , , , | 4 תגובות

מראה מראה שעל הקיר

פסח וסופ"ש ועוד פסח – ים של זמן פנוי…
לכבוד החדר ה-25 החלטנו על חדר בריחה לזוג – כמו שעשינו בחדר העשירי. נעזרנו בחוכמת המומחים והתבייתנו על חדר שנפתח לפני כשבועיים בלבד – מראה מראה עם התמה של שלגיה – אבל כבר הספיק לזכות בסקירות אוהדות של אסקייפרים מנוסים (כאלה עם עשרות רבות של חדרים) שטענו כל אחד בנפרד שיש בחדר משהו חדש, מרענן ומפתיע.
יש סיכונים בללכת לחדר חדש שטרם התגבש עד הסוף ועלול להיות בעל מחלות ילדות אבל ההמלצות הטובות, המיקום הנוח מבחינתנו (כפר סבא) והעובדה שלא צריך להזמין שבועות מראש, הכריעו את הכף.
הוראות ההגעה וההנחיות לגבי חנייה טובות אבל שילוט מסודר בכניסה עדיין אין.
התקבלנו בסבר פנים יפות על-ידי השותפה מיכל, לבושה בבגדי עבודה שהתנצלה שהלובי עדיין לא גמור. התיישבנו במטבחון. שתייה, שירותים, כיבוד קל, קצת שיחה על איך הגענו אליהם ואיזה חדרים עשינו עד היום – והופ אנחנו הופכים לגמדים. מקבלים תדרוך מהמפעיל החמוד דניאל שמכניס אותנו לסיפור וגם לחדר.
כאן העסק קצת מסתבך מבחינתנו כי אי-אפשר לומר הרבה מבלי להרוס את החווייה.
הפוטנציאל בחדר עם חידות הכולל מראות הוא גדול, עשינו בעבר חדר אחד שלא ניצל היטב או נכון את האפשרות הזו, אבל כאן נעשתה עבודה יפה מאוד, גם בתכנון וגם בביצוע. החידות מעניינות ולא שגרתיות ובהחלט קשורות היטב לתמה של החדר.
התקשורת עם המפעיל טובה ויעילה (זה מאוד עוזר ששומעים היטב את המפעיל ולא צריך לשאול אחד את השני "מה הוא אמר?").
תקלה טכנית אילצה גמדה שלישית להיכנס לרגע ולסייע לנו אבל זה לא הפריע לזרימה של המשחק.
את מדיניות נתינת הרמזים דניאל תיאם איתנו מראש והוא היה נחמד וקשוב לאורך כל הדרך. המונח השגור בחו"ל gamemaster הרבה יותר מתאים לו מהמונח הסתמי "מפעיל".
למרות שידענו שיש עוד חידה לא פתורה, הגענו משום מה לסוף, מסתבר שתקלה קלה איפשרה לנו לדלג על חידה אחת וסיימנו תוך 50 דקות עם הכוונות קלות. יש הפתעות בחדר אבל כמובן שלא נגלה אותן.
החדר מקבילי ולכן יכול להתאים לדעתנו גם לארבעה שחקנים פחות מנוסים, כחדר לזוג מנוסים הוא ממש מוצלח. אמנם לא יצאנו בתחושה של "וואו מדהים", יכול להיות בגלל שישב לנו בראש שיש עוד חידה לפתור, אבל בהחלט המשכנו לחשוב על החידות ולדבר עליהן גם מאוחר יותר. יניב, הבעלים הופיע כשהיינו בשלב תמונת הסיום, חביב ונחמד כמו מיכל ודניאל.20170416_100120sמאוחר יותר כששישבנו בבית הקפה, שמנו לב שמחפשים את שנינו מהחדר. היינו די בטוחים שלא לקחנו בטעות שום חפץ אז קצת הופתענו. יניב התקשר לומר שאחרי בירור מקיף עם דניאל מסתבר שחווינו תקלה טכנית אחת ושתי טעויות בהכנת החדר ולכן הוא רואה לנכון לזכות אותנו על התשלום בעבור המשחק. אנחנו לא חושבים שזה היה נחוץ, בכל זאת שיחקנו ונהננו, וגם לא היו לנו שום טענות בסיום. מחווה יפה ומאוד לא צפויה.

פורסם בקטגוריה חדרי בריחה | עם התגים , | כתיבת תגובה

ההתרסקות (לא באמת)

אחרי חדר הבריחה ה-23 שלנו, מחנה 23, שהיה באמת חדר מדהים, לא כל כך ידענו מה יהיה ההמשך. הבחירה בין שלל החדרים הנפתחים כל הזמן ומציאת הטובים ביותר לא פשוטה בכלל, ובנוסף שירה צפויה להתגייס בקרוב ותהיה הרבה פחות זמינה, אז החלטנו לחכות ולראות.
פרסום בפייסבוק הראה ש-IQFACTOR, שאת שני החדרים הראשונים שלהם עשינו ברצף (מספרים 21-22 שלנו), מחפשים קבוצות להרצה עבור החדר השלישי שלהם, ביקשנו לבוא ופשוט אמרו לנו כן, בלי פרוטקציה, בלי הגרלה, פשוט בואו 🙂
התיאום היה קצת מסובך, בכל זאת שירה כבר חיילת אבל דווקא על בייביסיטר נתקענו, הילה הייתה מותשת משבוע עבודה קשה אז היא התנדבה לוותר. גייסנו כמשתתף רביעי את האחיין ירון (ניסיון של 6 חדרים) וכך מצאנו את עצמנו שוב בשישי בבוקר נוסעים לכיוון קניון רננים.
בשלב ההוא עוד לא היה לגמרי ברור מה יהיה שם החדר אבל עכשיו שמו "ההתרסקות" (אבודים בלב ים). הכניסה לחדר מעניינת ומתחילים כלואים על ספינה טובעת בלב ים במטרה להשתחרר לפני שאנו יורדים איתה למצולות. את האזהרה "לא מתאים לסובלים ממחלת ים!" כדאי מאוד לקחת ברצינות. כמו שני החדרים הקודמים שלהם, החדר הוא קודם כל חדר של חידות טובות ומאתגרות, אבל כאן מסתיים הדימיון. יש כאן יצירה חדשה ומקורית עם השקעה יפה בתפאורה ובאווירה. למרות שלא חווינו את הכל, כי טרם התקבלו החלטות סופיות וחלק מהתכנונים עדיין לא מומשו, מה שכן חווינו היה טוב מאוד.
יצאנו כמדומני תוך 52 דקות עם 2 הכוונות ותקלה טכנית אחת תוך ניתוץ מוחלט של השיא עד אז, אבל זה היה עדיין שלב ההרצות והכוונה היא לעשות התאמות לחדר כך שיהיו דרגות קושי שונות. ישבנו זמן לא קצר עם אדוארד ודיברנו על החוויה שלנו ועל המלצות לשינויים ושיפורים, שמענו את התוכניות שלהם ואנחנו בטוחים לחלוטין שהתוצאה הסופית תהיה מגניבה ממש.

פורסם בקטגוריה חדרי בריחה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

מחנה 23

לחדר הבריחה מחנה 23 תכננו ללכת הרבה זמן אבל רצינו לשמור אותו לאירוע מיוחד, וגם רצינו לעשות אותו כחדר ה-23 שלנו. מכיוון שהאירוע המיוחד הוגדר מראש (שירה מתגייסת) הזמנו לתאריך ה-23 בחודש. לרגע קצר הרהרנו אם להזמין לשעה 23:00, אבל החלטנו לוותר על השעה הזו.
כדי שזה באמת יהיה החדר ה-23, עשינו בתחילת החודש שני חדרים ברצף, שריינו את הבייביסיטר המועדפת עבור הזאטוט, התעלמנו ממיני מכאובים ועומסים בעבודה והחלטנו ששום דבר לא יעצור אותנו, גם לא הפקקים של יום חמישי לפנות ערב ודאגנו לצאת לדרך עם שפע זמן ספייר.

יש חנייה במתחם כך שלפחות הבעיה הזו נחסכה מאיתנו. עלינו במעלית ונכנסנו לאזור קבלה נעים עם שפע מקומות ישיבה, שתייה חמה וקרה וכיבוד קל, שפע תאי שירותים ותחושה שלא חסר שום דבר.
אחרי מספר משחקי הוקי אוויר באולם התדריכים, הכנסנו את הציוד האישי ללוקרים, עלינו על סרבלים כתומים וקיבלנו תדריך. התדריך כלל אלמנטים מוכרים (כמו "לא להפעיל כוח" ו"צופים בכם כל הזמן") אבל גם רמז על כך שצפוי חדר קצת שונה מהחדרים שעשינו עד היום (לא תמצאו כאן תוויות של "הפריט הזה לא חלק מהמשחק").

הקושי בכתיבה על חדר בריחה הוא בכך שאי-אפשר לספר עליו יותר מדי כדי לא להרוס למי שטרם היה בו.
המעט שניתן לומר עליו הוא שהתפאורה מצוינת, יש שפע של משימות וחידות (החדר מקבילי בצורה יוצאת דופן) והן משתלבות באופן מושלם בסיפור הנושא, התקשורת עם המפעיל זורמת ולא מפריעה למהלך החדר. היו מספר תקלות טכנית קטנות בתפעול החדר אבל האופן שבו החדר בנוי ומופעל, ודרך ניהול המשחק על-ידי המפעיל, אפשרו להתגבר עליהן מבלי לגרום לחוסר נעימות או לעוגמת נפש כלשהם.

לקחנו את הרמה הקשה ויצאנו בלי לבקש רמזים תוך 71 דקות, שזה מסתבר טוב יותר מהממוצע.
זהו אחד החדרים הבודדים שבאמת לא מתאים לפחות מארבעה שחקנים וגם שישה שחקנים ימצאו מה לעשות בו. זה חדר שגם מתחילים יוכלו ליהנות ממנו (דרגת הקושי ניתנת להתאמה לרמת השחקנים ומספרם) אבל כדי לחוות אותו באופן מלא מומלץ להגיע עם ניסיון שכן אחריו חדרים רבים ייראו חיוורים למדי… (ולא בגלל צבע הסרבלים).
בסיום ישבנו בנחת וצפינו בסרטון מהלך המשחק שלנו.
השירות שקיבלנו היה מעולה, גם מטל שהעביר לנו את התדריך וטיפל בצד האדמינסטרטיבי, וגם מהמפעיל שאיני זוכר את שמו.
בתמימות דעים החלטנו שזהו ללא ספק החדר הטוב ביותר שהיינו בו עד היום.
לזכור ולהזמין לאירוע מיוחד!
whatsapp-image-2017-02-23-at-21-12-39

פורסם בקטגוריה חדרי בריחה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

עֶשְׂרִים וְאַחַת עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם…

עברו כבר כמעט 3 חודשים מאז חדר הבריחה הקודם והמוצלח (למי שהיה זקוק להוכחה שאנחנו לא מכורים 🙂 ומסיבות שונות בחרנו הפעם לעשות שני חדרים ברצף (חדרים 21 ו-22 שלנו).
לכן מצאנו את עצמנו בשישי בבוקר חונים בקניון רננים (רעננה) ועוברים את הכביש למתחם של IQFACTOR הכולל כרגע שני חדרים (השלישי לקראת סיום בנייה), הגביש ומימד אלפא המוגדרים על-ידי הבעלים כחדרים ברמת קושי בינונית-קשה ומיועדים עבור 2-6 או 3-7 שחקנים בהתאמה.

התקבלנו בסבר פנים יפות על-ידי אדוארד (אחד הבעלים) והועברנו לחדר המתנה חביב עם כיבוד קל, שירותים וכל מה שצריך.
הצטלמנו לפני הכניסה לחדר כדי שכשנסיים יהיה מגנט-תמונה מוכן, עברנו תדרוך קצר על נהלים (תקרה, רצפה וכו') ועל המשימה העומדת בפנינו, ויצאנו לדרך.
החדר מעוצב יפה ובהחלט מתאים לסיפור המסגרת, החידות טובות ולא מסובכות, אבל אצלנו זה ידוע – ככל שהחידות פשוטות יותר, כך יש לנו נטייה לסבך אותן 🙂
סיימנו את הגביש ב-58 דקות ואחרי מנוחה קצרה בחדר ההמתנה עברנו לחדר השני מימד אלפא להמשך העלילה.
ניתן לעשות כל אחד מהחדרים ללא קשר לשני, אבל למי שמעוניין, יש חוט מקשר.
העיצוב של החדר השני שונה מהראשון והגיוון הזה נחמד. יש בו חידות קשות יותר שגם מחייבות שיתוף פעולה משמעותי יותר בין השחקנים אבל ניכר ששני החדרים מאותו בית היוצר.
כמובן שעם החידות הקשות יותר הלך לנו טוב יותר וסיימנו תוך 50 דקות.

התקשורת עם המפעיל (כשיש בכך צורך) פשוטה ביותר – עומדים מתחת למצלמה שבפינת החדר ומדברים – מיקרופון ורמקול עושים את העבודה היטב בלי צורך במכשירי קשר שנוטים להתקלקל, טלפונים ללא קליטה או אביזרים אחרים שאפשר להפיל/לשבור/לשכוח.
כשיש צורך בעזרה מבקשים, ורק אז מקבלים, "הכוונה" ולא "רמז" (כאן לא ידחפו לכם רמזים בכוח) – ההכוונה היא סוג של חידה בפני עצמה שכוונתה להחזיר את השחקנים לכיוון המחשבה שמאפשר להתקדם. פתרון אלגנטי לסכנת המפעילים המחרבים שעלולים להרוס לך את החדר.

היינו מגדירים את הגביש כרמת קושי בינונית ואת מימד אלפא כרמה בינונית-קשה ולדעתנו אין מקום פיזי או צורך ביותר מארבעה שחקנים באף אחד מהחדרים. את הגביש אפשר לעשות בזוג בעוד שלמימד אלפא באמת עדיף לפחות שלושה.

הגימור בשני החדרים טוב, החידות כוללות לא מעט טכנולוגיה ולמרות זאת הכל פעל ללא שום תקלות. היו לנו צרכים אדמיניסטרטיביים לפני ההגעה לחדרים שנענו בסבר פנים יפות ובהתחשבות. גם האירוח במקום טוב – בקיצור חווייה טובה. לא חדרים של אפקט "וואו" אבל בהחלט חדרים ששווה לעשות, במיוחד לחובבי החידות (למרות שהתפאורה טובה בהחלט).
הבעלים עשו לא מעט חדרים בעצמם ובהחלט מפרגנים לקולגות שלהם.

אז מה יהיה החדר הבא שלנו, ה-23 במספר? מישהו יכול לנחש?
img_1479s

 

פורסם בקטגוריה חדרי בריחה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

תחושת קלה של עמימות וחשאיות בחדר ה-20

"אבא, אני רוצה שתלכו לחדר בריחה ותזמינו את מאיה לשמור עלי" – אחרי ארבעה חדרי בריחה בספרד לזאטוט קצת נמאס מהעניין והוא החליט שאנחנו צריכים להמשיך בתחביב בלעדיו כי הוא לא רוצה
.
שלושת החדרים האחרונים שעשינו בספרד היו טובים ומאתגרים אז רצינו משהו טוב גם בארץ.
מכיוון שגם אחרי עוד ועוד חדרים, Alien Abduction של פורטל Y נשאר אצלנו גבוה מאוד בדירוג החדרים בכלל, ואולי אפילו בטופ מבחינת רמת החידות שלו, החלטנו לבדוק את החדר החדש שלהם – Obscurity בתור החדר ה-20 שלנו. מדובר על חדר של 90 דקות עם הבטחה מצד מי שכבר ביקרו בו שהעיצוב יותר מושקע מהחדר הקודם והחידות כמובן ברמה גבוהה.
אז קמנו בשבת בבוקר ונסענו לחולון. נסיעה שיכולה לקחת שעה עד שעה וחצי ביום חול עברה תוך 35 דקות. החניון שממנו נכנסים למרתף שבו נמצא החדר סגור בשבת אבל יש חנייה ברחוב. חדר ההמתנה ספרטני מעט אבל יש בו כורסאות ל-10 אנשים, שירותים צמודים, מים וקפה וזה מספיק. קיבלנו תדרוך קצר (לא בכוח, כל דבר משמש פעם אחת וכו') בלי הסבר על החדר עצמו (שומרים על עמימות) וקדימה לדרך.
ההתחלה הייתה טובה – גם של החדר וגם העבודה שלנו – ומהר מאוד מצאנו את עצמנו בלב העניין. החלל גדול (כמו בחדר הראשון שלהם) ובהחלט יכול להכיל מספר גדול של אנשים. העיצוב והתפאורה טובים ובהחלט מכניסים לאווירה. החדר מקבילי ומאפשר עבודה של אנשים רבים בו-זמנית ובהחלט יש על מה לעבוד. יש מעט מאוד "ציד מפתחות", מעט מאוד מנעולים או קודים כלשהם שצריך לפתוח, אבל החידות קשות ויש צורך להשקיע מחשבה בפתרון.
בניגוד לחדרים אחרים שכשאתה יוצא מהם אתה לא תמיד מבין למה היה צריך לעשות משהו ומה היה הרציונל שעמד מאחורי הפעולה שעשית או אפילו מה הקשר בין החידה לחדר, כאן הכל היה לוגי והגיוני ומשתלב בעניין – פשוט תענוג.
התקשורת עם המפעיל הייתה קצת בעייתית – תקשורת סלולרית לא עובדת טוב במרתף! – אז כשעלה הצורך, יחסית מאוחר במשחק, פשוט נעמדנו מול מצלמה ודיברנו וקיבלנו תשובות ברמקול. השתמשנו ברמז אחד והצלחנו להימלט אחרי קצת פחות מ-80 דקות.
החדר שאליו יוצאים נפרד מחדר הקבלה מה שמבטיח הפרדה טובה בין קבוצות. גם הוא ספרטני, או ליתר דיוק לא ממש גמור מבחינת העיצוב והם עדיין מתלבטים איך הכי כדאי לצלם בסוף את השחקנים. האמת שעדיף ככה על חדר שכבר בהתחלה בטוח שיש לו את התשובות הנכונות לכל דבר.
אז למי החדר מתאים לדעתנו?
4-6 עם ניסיון שמעוניינים בחידות קשות באמת ויש להם סבלנות.
לא לילדים קטנים ולא למתחילים.
מומלץ מאוד!
img_9813s
בדרך חזרה הביתה עצרנו לאכול ב-NoNo, מסעדה איטלקית בהוד-השרון. האוכל טוב, השירות מצוין אבל קצת רועש בשבת בצהריים כשמלא.
img_0274s img_0275s img_0276s img_0277s img_0278s img_0279s
כשחזרנו מצאנו זאטוט מאושר מהבילוי עם מאיה. "אבא" הוא אמר לי, "בפעם הבא אני רוצה שמאיה תשמור עלי כל היום, מהבוקר עד הלילה".

פורסם בקטגוריה חדרי בריחה, מסעדות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

מותו של הכהן הגדול

למוזיקה של לאונרד כהן (יהודי אלא מה) התוודעתי כילד. תקליטו הראשון Songs of Leonard Cohen יצא ב-1967 ושכן באוסף התקליטים הצנוע של הורי יחד עם:
A Gift From a Flower to a Garden של דונובן (גם 1967)
Waist Deep in the Big Muddy and Other Love Songs של פיט סיגר (גם 1967)
Magical Mystery Tour של החיפושיות (גם 1967)
ועוד תקליטים טובים (לא משנת 1967) של פיטר פול ומרי, ג'ון באאזבוב דילן, פרנק סינטרה, אלה פיצג'רלד, שירי באסי ועוד.
כנער גם למדתי להעריך את המילים שכן לאונרד כהן היה לא רק מוזיקאי גדול אלא גם משורר לא קטן והשילוב של המילים והמוזיקה היה חזק ביותר – Suzanne, So Long, Marianne ו-Sisters of Mercy.

הפעם הבאה שפגשתי שילוב כל כך נוגע בין מוזיקה טובה ומילים משובחות היה אצל הזמרת (גם יהודייה) ג'ניס איאן, שאל להיטיה הגדולים מאמצע שנות השבעים: Stars וJesse מהתקליט Stars  ו-At Seventeen ו-In the Winter מהתקליט Between the Lines התוודעתי במהלך השירות הצבאי שלי (שלג בחוץ, טוסט גבינה על תנור ספירלה, מיני-ברידג' על ארגז ביטחון וג'ניס איאן בטייפ קסטות).
תהיתי אם יש קשר בינהם, אז בדקתי ומסתבר שבאלבום הרביעי של כהן  New Skin for the Old Ceremony משנת 1974, קולות הרקע הם של ג'ניס איאן שאף מבצעת דואט עם כהן בשיר  Who By Fire המבוסס על "ונתנה תוקף", שיר מעולה נוסף מהאלבום הוא Lover, Lover, Lover.

את התקליט התשיעי של כהן Various Positions משנת 1985 (השני שלי) רכשתי לעצמי לאחר השחרור מצה"ל עם השירים Dance me to the end of love וכמובן Halleluja.
ללהיט ענק נוסף זה כהן עם השיר First we take Manhattan באלבום I'm your man משנת 1988.

זמרת נוספת, שהקריירה שלה התחילה בשנות ה-80 וגם לה שירים שנוגעים ללב היא סוזן ווגה, עם 2 להיטיה הגדולים Tom's diner ו-Luka מאלבומה השני Solitude Standing. תהיתי אם גם לה יש קשר כלשהו לכהן וגם הפעם מסתבר שכן.
סוזן וגה הושפעה רבות מהמוזיקה של לאונרד כהן (גם מבוב דילן), ואף השתמשה במוזיקה של כהן כאבן בוחן לקשרים רומנטיים. היא יצרה עמו קשר, פרסמה ראיון אישי איתו בשנת 1992 וגם פתחה הופעה שלו בשנת 2009.

את המעבר למדיה דיגיטלית עשיתי עם כהן בשנת 1995 עם התקליטור So Long Mariane, אוסף של 12 מלהיטיו בין השנים 1968-1974 כולל Bird on the Wire ו-The Partisan.
לפני מספר שנים צפיתי בסרט דוקומנטרי בו התראיין כהן בסטודיו שבו הוא יוצר ונתן הצצה מרתקת לתהליך היצירה של אדם לא צעיר, לצערי לא הצלחתי למצוא את הסרט באינטרנט.
בשנת 2015 אירח כהן בביתו במונטריאול צוות טלוויזיה לראיון של כ-40 דקות ובו דיבר בגילוי לב על ההופעות שלו ברחבי העולם, על חייו וגם על המוות.

נפטר בתאריך 7/11/2016 בגיל 82.
img_7460s

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים | כתיבת תגובה