גם אני רוצה חזה

קוראים לי יונתן ואני לא אוהב עוגות גבינה!
גבינה כן – עוגות גבינה לא (עוגיות גבינה קשות – כן).
חוץ מזה, שבועות אינו חג החלב, כמו שחנוכה אינו החג של רולדין.
לכן לא הייתה לי שום התלבטות והיה ברור שהמעשנה תידלק ויהיה בשר, אבל מכיוון שבכל זאת חג, שווה לעשות משהו שונה מהרגיל, אז החלטתי שהפעם בלי בקר.

הפשרתי מראש חצי חזה טלה גדול (חזה שלם של 2.750 ק"ג) – בגודל הזה יש מצב שזה כבר על גבול הכבש ובעצם מצדיק קיצוב אחר שבו יש הפרדה מראש בין הצלעות לבין הבטן עצמה. מכיוון שהעצמות ממילא היו קצרות מאוד והרוב היה בטן, הנחתי שטיפול אחיד וארוך יחסית בכל הנתח יהיה בסדר.
מרחתי את הנתח במשחה של:
1 כף כמון
1 כף פפריקה
1 כף שום גרוס
1 כפית מלח
1 כפית קינמון
1 כפית זנגביל
שמן זית
בדיוק כמו בפעם הקודמת והכנסתי למקרר למנוחת לילה.

הדלקתי את המעשנה על 110 מעלות, הוספתי שבבי אלון
שעה כשהצד עם השומן למטה ועוד חצי שעה כשהצד עם השומן למעלה, עד שזה נראה כך:

עטפתי בנייר קצבים וברדיד אלומיניום והחזרתי למעשנה לשעתיים נוספות עד שזה נראה כך:

החזרתי למעשנה בזהירות (כבר מתחיל להתפרק) לעוד חצי שעה ליצירת קראסט שנראה כך:

וכך נראה התוצר הסופי:

ואם חזה מסוג אחד, אז למה לא חזה מסוג שני?
2 חזות ברווז בלי שום תיבול, עשן משבבי אפרסק, בערך שעה וחצי כשהשומן כלפי מטה עד לחום פנימי של 68 מעלות פנימי – מתכון מנצח לא מחליפים

כשבן השש אמר "גם אני רוצה כזה", או שאולי הוא התכוון "גם אני רוצה חזה", ואכל בהנאה משניהם, ידעתי שהצלחתי.

תוך כדי עשיתי ניסיונות עם תפוחי אדמה ויש מצב שפיצחתי את הסוד של הכנת תפוחי אדמה במעשנה.
בפעם הבאה אתעד את התהליך ואפרט בליווי תמונות – יש למה לחכות 🙂
חג שמח!

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

לולא היו לו שלוש פינות

לולא היו לו שלוש פינות, לא היה זה שפיץ שייטל (באנגלית Tri tip).
שריר הקצה השפיצי של השייטל שאמנם יש לו שלוש פינות אבל קשה לומר שהוא בצורת משולש.
נתח מוכר מאוד בחוף המערבי של ארה"ב, פחות מוכר בחוף המזרחי ובארץ כמעט ולא מוכר בכלל.

רוב המתכונים לסו-ויד המליצו על סדר גודל של שעתיים, ולאחר מכן סיום בתנור או בצריבה, אבל היו גם כאלה שטענו שהנתח יוצא הרבה יותר מוצלח אחרי סדר גודל של 7 שעות – החלטתי להאמין להם.
בזקתי מלח ופלפל שחור בנדיבות, הכנסתי לשקית בוואקום והופ לסו-ויד ב-62 מעלות לשבע שעות.
ציננתי במי קרח והכנסתי לפריזר למועד מאוחר יותר.

כשהגיע המועד, הפשרתי במשך הלילה במקרר, פתחתי את השקית כדי להחליט איזה סיום כדאי לעשות לבשר: בתנור, במחבת, לפרוס לפרוסות ואז למחבת…
פרסתי פרוסה קטנה, טעמתי, פרסתי, טעמתי, פרסתי… ואז הבנתי שלא צריך שום סיום – זה מוכן!

מרחתי חרדל בלחמניה, הכנסתי פרוסות בשר, הוספתי פרוסות מלפפון חמוץ וישבתי לאכול ארוחת צהריים.

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

בריסקט – ביקור חוזר

בקיץ שעבר ביקרנו לראשונה בבריסקט, מסעדת מעושנים חדשה יחסית על כביש 4 בואכה חדרה מדרום.
בסה"כ היה בסדר, אבל בהחלט היו נקודות לשיפור. היו לנו תוכניות לחזור שוב אבל העובדה שסגור בסוף השבוע קצת הקשתה על כך.
ביקור שלא מן המניין של החיילת יצר הזדמנות ולכן ניצלנו אותה לארוחת צהריים – היא בפעם הראשונה ואני בפעם השנייה.
השינוי הראשון לטובה היה המלצר שהיה חייכן ונחמד.
הזמנו מנת שוקרוט עם נקניקייה נוספת – תבשיל של כרוב כבוש בבירה עם חתיכות נקניקיה.
מנה מאוד מאוד מוצלחת שאי-אפשר להפסיק לאכול ממנה, אם כי אני לא בטוח שצ'וריסוס היא דווקא הנקניקיה המתאימה ביותר לתבשיל הזה, אבל במגבלות הכשרות זה בסדר.

בנוסף לקחנו ערימת בשרים single הכוללת 350 גרם של בריסקט, אסאדו וצ'וריסוס עם תוספת של תפו"א ובטטה אפויים, קולסלאו וחמוצי הבית.

הבריסקט היה הרבה יותר טוב מאשר בביקור הקודם, פרוסות שמתפרקות בקלות ושומן רך ואכיל ובכלל לא צמיגי והבשר עשיר בטעם.
האסאדו היה קצת קריספי בחוץ ועשיר מאוד בטעמים – ביצוע טוב.
הצ'וריסוס היה מתובל מאוד מבלי להיות חריף – יפה שיש מי שמבין את ההבדל בין צ'וריסוס למרגז, אם כי קצת יבש ומתפורר מדי.
בניגוד לפעם הקודמת, הפעם הבטטה הייתה עשויה כמו שצריך וטעימה כמו תפוח האדמה.
מחיר קנקן הלימונדה עלה ל-24 ש"ח אבל נשאר טעים.

יצאנו שבעים בהחלט ועם חשק גדול לחזור שוב ולטעום דברים נוספים מהתפריט.

פורסם בקטגוריה מסעדות, עישון | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

העוקץ – בעיקר דבש

כמו מדי שנה שוב מתקרב לו תאריך יום-ההולדת שלי, ליתר דיוק התאריך קבוע ואנחנו מתקרבים אליו 🙂
לפני 3 שנים הפתיעו אותי בני המשפחה במשהו חדש – חדר בריחה – חדרו של המרגל הסורי. מעטים ידעו אז במה מדובר אבל היום זה "קצת" יותר נפוץ. מאז הספקנו לעשות חדרים בארץ, בספרד, בקפריסין ובבולגריה ועוד ידינו נטויה.
בשלב מסוים לזאטוט נמאס והוא החליט שהוא לא רוצה יותר, אבל בוב ספוג בחיפה החזיר לו את החשק ובבולגריה הוא היה שותף מבסוט ופעיל במספר חדרים, במיוחד ב"פירטים".
לכן חיפשנו ליום ההולדת שלי חדר שמתאים למשפחה בהרכב מלא.
חדר 34 שלנו היה "קיוב" של The Maze שהתברר כבחירה מעולה והוא בקלות אחד מחמשת החדרים הטובים ביותר שהיינו בהם (אם כי לא מתאים לזאטוטים). בירור עם הבעלים העלה שהחדר החדש שלהם "העוקץ" כן מתאים (ובדיעבד אפילו מאוד מתאים) ולכן הוא נבחר לחדר ה-38.

הזאטוט שלנו, שנשטף באופן פתאומי בפרץ אדרנלין, אילץ את מתן המפעיל לגייס את ניסיונו כאיש צוות הווי ובידור לשעבר על-מנת שהוא יצליח להעביר לנו את התדרוך לפני הכניסה לחדר.
התדרוכים לפני הכניסה לחדרים בדרך כלל דומים זה לזה עם הבדלים מינוריים. לעיתים רחוקות יש כניסה מפתיעה ומעניינת יותר לחדר – זה בפירוש אחד המקרים האלה.
למעשה כל החדר הוא בלתי-שגרתי ובמובן הטוב.
מעבר לתפאורה המעולה, גם החידות טובות (אם כי רמת הקושי בינונית). הזרימה טובה ויש בהחלט אפשרות לעבודה במקביל. יש הרבה אלמנטים מקוריים ו…
טוב, יש גבול למה שמותר לספר – פשוט צריך לחוות את זה.
נקודה שחייבים לתת עליה את הדעת היא הצהרת בעלי החדר.
המשחק אינו מתאים לנכים בכיסא גלגלים, למתקשים בתנועה ולנשים בהריון מתקדם.
חובה להגיע עם נעלים סגורות – המשחק דורש פעילות פיזית.
הצהרה זו נכונה ומדויקת, אבל הפעילות הפיזית אינה מאומצת ומתאימה גם לילדים בני 6 ולמבוגרים שאינם ספורטיביים במיוחד.
סיימנו את החדר תוך 55 דקות "ללא רמזים" לדברי המפעיל, אם כי היינו זקוקים להכוונה קלה לקראת הסוף.

בסיום החדר, המפעיל ביקש מאיתנו שנאפשר לו לעבור איתנו על החדר כדי שכולנו נוכל לראות את כל השתלשלות העניינים (הרי גם עשינו דברים במקביל).
שימו לב בעלי חדרים אחרים!
לא היינו צריכים לבקש או להתחנן לעבור על החדר או לשאול שאלות.
לא שאלו אותנו אם אנחנו אולי במקרה רוצים לעבור על החדר
פשוט אמרו לנו "בואו ונעבור על החדר" והמעבר היה מפורט לפרטי פרטים כחלק מובן מאליו מהשירות ומהחוויה, בלי לחץ של זמן ובלי להרגיש שמנסים לזרז אותך כי יש עוד מישהו בדרך והמונה דופק.

ולסיום כמובן תמונה למזכרת.
לדעתנו: חדר מצוין ברמת קושי בינונית, עד 6 אנשים בכיף גדול.

 

פורסם בקטגוריה חדרי בריחה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

Orchestra 19

אתמול חיפשתי משהו ב-Facebook ונכנסתי במקרה להזמנה לאירוע שכלל גם ביקור במקום עם בשר מעושן ממש קרוב לבית. השם Orchestra 19 לא היה מוכר לי אז החלטתי לבדוק. התמונות נראו טוב אז יצרתי קשר עם אמרי וקבענו שנבוא היום בצהריים (שישי), אבל לא מאוחר מדי כדי שיהיה עדיין מבחר.
בחצר המשק בינוב, 3 חברה צעירים וחייכנים עם זקנים וחולצות שחורות ומאחוריהם מספר מעשנות ועוד אמצעי בישול.

הסיפור פשוט מאוד: 25 ש"ח ל-100 גרם בקר, 15 ש"ח ל-100 גרם עוף. בוחרים מתוך מה שמופיע על הלוח. ביקשנו מגש משפחתי עם בריסקט, לחי בקר, פסטרמה הודו, דנבר, כריך אונטריב וצ'יפס הבית.
הבשר מוגש בליווי חמוצים טעימים תוצרת בית ורטבים כגון חרדל, צ'ימיצ'ורי, פלפלים ועוד.
כריך האונטריב הגיע ראשון ושערות האונטריב היו ללא ספק הכי דקות ורכות שטעמתי אי-פעם, הרוטב מתקתק כמו שצריך (הזכיר לי את ההמבורגר pulled pork של Crystal) – ביצוע מעולה.

הבריסקט היה טעים מאוד, יציב כפרוסה אך גם מתפרק כמו שצריך.
לחי בקר לא יצא לי לטעום עדיין אבל בהחלט אהבתי, בשר עשוי היטב, מאוד ג'לטיני ודביק ומזכיר שפונדרה בטעם ובמרקם.
פרוסות פסטרמת ההודו נראו כמו שכל פסטרמה הודו נראית – לבנות ולא מעניינת – אבל הטעם היה טוב והן היו כל-כך עסיסיות שאפשר היה לסחוט מהן מיץ – הפתעה מצוינת שמשתדרגת עוד יותר עם רוטב החרדל.

הדנבר היה מאכזב, ההכנה נכונה, ורדרד באמצע ועשוי בחלק החיצוני, אבל מאוד מאוד צמיגי – אני משער שהנתח לא יושן כהלכה ואולי גם לא היה מספיק משויש מלכתחילה.

צ'יפס ביתי מצוין – אפילו הזמנו עוד קערה.

הישיבה בצל על שולחנות פינקניק באווירה כפרית ונחמדה – בטוח שנחזור ונטעם עוד דברים
מומלץ מאוד 🙂

פורסם בקטגוריה מסעדות, עישון | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

ואסיו בסו-ויד

יש מין רגעי שמחה כאלה (לפחות לי יש) שבהם אני מצליח לזהות באופן עקבי צמח חדש, סוג של דג או נתח בשר, ואז אני יודע שזהו, אצלי בעין ובראש זה מקוטלג ומעכשיו אוכל לעשות בידע הזה שימוש.
לכן כשזיהיתי אצל הקצב נתח של ואסיו (בספרדית Vacio ובצרפתית Bavette) והוא אכן אישר שאני צודק, שמחתי ולקחתי.
את הואסיו הקודם הכנסתי למרינדה ועישנתי ויצא מצוין, אבל הפעם רציתי לטעום את הבשר נטו בלי שלל טעמי המרינדה. מכיוון שהקצב כבר הכניס את הנתח לשקית ואקום שמתאימה לסו-ויד, פשוט חזרתי הביתה והפעלתי את הסו-ויד (לכן אין תמונה של הנתח).
60 מעלות צלזיוס למשך שעתיים והנתח נראה כך.
חיממתי מחבת ברזל עם מעט שמן, גרסתי על הבשר מעט מלח ופלפל שחור, צרבתי בערך דקה מכל צד, הוצאתי לקרש חיתוך ופרסתי.

הבשר יצא רך להפליא – שילוב של בשר איכותי (ייבוא מארה"ב) וצורת ההכנה. הטעם מוצלח מאוד.

בפעם הבאה אנסה לשלב מרינדה ועישון להקניית טעמים והמשך בישול בסו-ויד לטובת הרכות.
יש למה לחכות!

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

מרק בוב

כשביקרנו בברצלונה לפני שנתיים הלכתי עם אלון לסדנת בישול של אוכל ספרדי ולמדנו להכין גספאצ'ו – מרק קר ומרענן לימות הקיץ החמים.
בבולגריה מצא חן בעינינו מרק השעועית הלאומי או בפי המקומיים Боб чорба (בוב צ'ורבה), מרק חם ומשביע שמתאים מאוד לאכילה בהרים המושלגים.
יש קווי דימיון בין התבלינים הנפוצים בבישול הבולגרי לבין מדינות האזור (למשל פפריקה ושום) וגם קווי דימיון לתבלנים הנפוצים בארץ (למשל כמון וחילבה). מאידך הבולגרים משתמשים גם בתבלינים שפחות מוכרים לנו למשל ספירמינט (ממשפחת הנענע/מנטה) או בפי המקומיים джоджен (ג'וג'ן). הספירמינט הולך טוב עם שעועית ומהווה יחד עם הפפריקה חלק מהותי מטעם המנה.

אז אחרי שני הבובים של חיפה (לא למאכל) נערכנו לבוב של בולגריה.
הבאנו איתנו חזרה מבולגריה מגוון תבלינים מקומיים וגם שעועית יפה.
מתכונים יש בשפע באינטרנט והמתכון שהשתמשתי בו מבוסס על הפוסט הזה.

מרכיבים (ל-8 מנות)
¼1 כוסות שעועית
4 כפות שמן
1 בצל קצוץ דק
1 גזר קצוץ דק
1 פלפל ירוק קצוץ דק
2 עגבניות קצוצות דק
½1 כפות פפריקה
½ כף ספירמינט מיובש
מלח
פלפל שחור גרוס

הכנה
1. לשטוף את השעועית ולהשרות במים למשך הלילה.
2. להכניס את השעועית לסיר עם 3 כוסות מים (750 מ"ל), להרתיח, לבשל 5 דקות ולשפוך את המים.
3. לטגן את השעועית ב-2 כפות שמן למשך 2 דקות תוך כדי ערבוב.
4. להוסיף לשעועית 4 כוסות מים (ליטר), להרתיח ולבשל על אש קטנה עד שהשעועית תתרכך
(45 דקות לשעועית בולגרית – הרבה יותר לשעועית לבנה מקומית).
בזמן שהשעועית מתבשלת
5. לטגן ב-2 כפות שמן את הבצל והגזר במשך 8 דקות.
6. להוסיף את הפלפל, העגבניות והתבלינים ולבשל 5 דקות.
כשהשעועית מבושלת
7. להוסיף את הירקות לסיר של השעועית ולבשל 20 דקות על אש קטנה.
8. להגיש עם פטרוזליה, עלה נענע או גבינה בולגרית מגוררת*.

*בבולגריה גבינה לבנה מגוררת היא תוספת לגיטימית כמעט לכל דבר. למשל לצ'יפס יחד עם הקטשופ, למרק חם, לסלט שופסקה ועוד…

 

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

יום 9 – 3/4/2018 – הרי רודופי מדבין לפלובדיב

ארזנו, אכלנו ונפרדנו לשלום מהמלון הקטן שלנו בעוד כליי התחבורה של השכן מלחך עשב בחנייה.

יצאנו לדרך מדבין לכיוון שירוקה לקה (Shiroka Laka) כפר קטן וציורי בהרי הרודופי.
קטן, קטן אבל משמעותי למדי ועתיר היסטוריה. ראשית האדריכלות שם ייחודית, בתים לבנים שתלויים על צלע ההר וביניהם כביש אבנים תלול.

במרכז הכפר אנדרטת זיכרון למטרופוליט סטפן – ראש הכנסייה בתקופת מלחמת העולם השניה שפעל נגד גירוש היהודים ועל כך הוצבה במקום לוחית הנצחה מטעם יד ושם לאות על כך שהוכר כחסיד אומות העולם.
 
הכפרים הקטנים האלה מאופיינים בשילוב של ישן (אפילו ישן מאוד וחדש)
 

משם המשכנו בדרכנו עוד כשעה וחצי ועברנו בדרך עוד מפגש עם שלג ואתר סקי פעיל בדרך אל הגשרים המופלאים (Chudnite mostove) – גשרי אבן טבעיים אשר יוצרים מחזה מרהיב.
  

הדרך לשם תלולה ומלאה בורות מה שמהווה אתגר נהיגה לא פשוט הן בדרך לשם והן בחזור. למעלה הנופים מרהיבים, וכיוון שהרעב התעורר התיישבנו לאכול משהו ב"מזנון" (אין שם אחר למרות שגם השם הזה לא ממש משקף את העניין). מספר בולגרים שמתפעלים דוכן מזכרות ומטבח קטן באמצע שום מקום. אכלנו מרק עוף, מרק שעועית, ציפס עם גבינה מעל וכוס קפה – 8 לבה. בארץ רק להדליק את התנור היה עולה יותר.
 

כשחזרנו וטיפסנו אל המכונית היו שם עוד מספר זקנות עם דוכני מפות, דבש וריבה שהתאכזבו מהעדר הרצון שלנו לרכוש מהן משהו. לא שלא רצינו, פשוט לא היה יפה. משם למנזר בצ'קובו (Bachkovo) שקצת דומה למנזר רילה אך פחות מרשים, וגם נמצא בשיפוצים. עוד הבדל מהותי בין שני המנזרים הוא במזג האוויר, ברילה היה קפוא ואילו כאן נעים. יש פה לא מעט נזירים שמסתובבים בשטח, אחד מהם התלהב מתומר ורץ לחדרו כדי להביא ממתק ולזרוק לו מהקומה השניה. סה"כ סיבוב קצר וממצה.
  ממשיכים לפלובדיב. הגענו למלון Landmark Creek שנמצא בקצהו של פארק חתירה והנוף ממנו יפהפה. הוא אמנם מחוץ לעיר אבל במרחק נסיעה של רבע שעה בלבד. בקבלה קידמו את פנינו עם עוגיית שוקולד צ'יפס גדולה לכל אחד, ועם כוסית של תה/מיץ חם ומתוק. החדרים ענקיים ונעימים, ואין ספק שמדובר במלון המהודר ביותר ששהינו בו עד כה בטיול.
 
התמקמנו והחלטנו לצאת קודם כל לסיבוב קניות קטן ב-Metro שנמצא לא רחוק מהמלון. גילינו סופרמרקט ענק, מעין הכלאה בין הום-סנטר לחצי-חינם אבל ענק ממש, מרווח מאוד וכמעט ריק. המטרה הראשונה מזוודה נוספת וחוץ מזה כל מיני דברים – המחירים נעים בין 1/4 ל-1/2 מהמחירים בארץ. משם המשכנו אל פלובדיב לחפש ארוחת ערב. נסיונותינו הראשונים להתמצא ולחנות נחלו כישלון. העיר מסובכת ומפותלת ו-Google Maps לא בהכרח מצליח למצוא את דרכו בה. לבסוף מצאנו את עצמנו עם האוטו ברחובות הקטנים והצרים של העיר העתיקה, מתקרבים באופן תמוה למיקום המסעדה שבחרנו מראש. מצאנו חתיכת מדרכה שלא היה נראה בסביבתה שילוט שנוגע לאזהרות חניה, ושמנו נפשינו בכפנו. יצאנו לחפש את המסעדה. כיוון שכבר די מאוחר החנויות סגורות אבל הכל נראה נעים ומרווח במדרחוב, ובמרכזו אצטדיון עתיק שכמו משולב בהווי החיים שסביבו. בליבו של רחוב הנמצא בשיפוצים (מוטיב חוזר היום) מצאנו את Smokini. מסעדה נעימה, מלצרים חביבים דוברי אנגלית, ואוכל מצויין. חזה עוף ברוטב תאנים וגבינת ברי מומסת מעל היתה מנה מושלמת כמו גם קינוח של גלידת נוגת ותאנים.

חזרנו למלון ונרדמנו די מהר אחרי יום ארוך.

 

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018, בחו"ל, מסעדות, משפחה | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

יום 8 – 2/4/2018 – אזור Devin – מערות, שטן ומים חמים

פתחנו בארוחת בוקר בחדר באוכל של המלון
היו 4 אפשרויות בתפריט, אז לקחנו אחת מכל אחת

שוב הטבח/טבחית מראים שהם יודעים את עבודתם – פשוט וטעים.

התארגנו עם ביגוד חם שכן הזהירו אותנו מראש שלא כ"כ חם במערות ויצאנו לדרך.
תחנה ראשונה "מערת לוע השטן" (מערה קארסטית עם זרימת נחל ומפלים) – מערה שזורם בה נחל תת-קרקעי ומפל גבוה שצונח בתוכה ברעש. על-פי האגדה אורפאוס ירד במערה זו אל לב האדמה כדי להציל מממלכת המוות את אורידיקה אהובתו, ושם המערה ניתן לה בשל היציאה התלולה ממנה אל מה שנראה כלוע השטן. איך בכלל נראה לוע של שטן?



אנחנו סבורים שטיפוס של 302 מדרגות תלולות מאוד בתוך מערה הוא מעשה שטן ובכל מקרה הבולגרים לא מתכוונים לקחת על עצמם את האחריות על שום דבר.

אבל אחרי הטיפוס אל המפל של אתמול שרירנו כבר מזהים את ההרגשה ורק גונחים בעייפות -"שוב? לא נמאס לכם?" אבל היופי של המפל שווה את זה.


בדרכנו חזרה אל תחנת המוצא יש דוכנים עם אבני קוורץ למיניהן ושועלים שראו ימים טובים מאלה.
את האבנים נפגוש שוב גם ביציאה ממערת יגודינה – דוכני מזכרות קצת משונים אבל שיהיה.

תחנה שנייה "מערת יגודינה" (מערת נטיפים) – מערה שבה הטמפרטורה כ-6 מעלות צלזיוס, ומתקיים בה סיור כל שעה עגולה (למעט הפסקת צהריים) בבולגרית צחה, אבל המדריכה הבינה שאנחנו לא ממש דוברי השפה ומידי פעם הגניבה לנו הסברים באנגלית רצוצה ובתמורה למדה מאיתנו איך אומרים פילים ותנין בעברית. תשאלו למה הנושא עלה? כי בתוך מערת הנטיפים היפה הזו לחלק מהצורות קראו בשמות של דברים שהן מזכירות – סנטה קלאוס, כריש, מגדל פיזה, וכאמור פילים ותנין. הדמיון קלוש אבל לא נתווכח איתם.

מאידך עטלפים באמת יש במערה (11 סוגים טוענת המדריכה).

אחרי סיור במספר מערות נטיפים ברחבי העולם, דעתנו המלומדת היא שהמערה "שלנו" ליד בית-שמש לא נופלת מחברותיה ברחבי העולם.

המפגש היומי עם השלג

חזרנו למלון, לקחנו בגדי-ים ומגבות ונסענו לבריכה שגילינו אתמול. הטמפרטורה בחוץ בסביבות 18 מעלות שזה יותר חמים מאשר 12 מעלות באזור המערות או 6 מעלות בתוך המערות, אבל זה עדיין לא בדיוק טמפרטורה לשחייה בחוץ, אלא אם המים בטמפרטורה של 37 מעלות.
אבל נחשו מה, אולי בטפטוף הכניסה לבריכה המים חמים, אבל בבריכה עצמה – ממש לא! 
לכן די מהר עברנו לבריכה הקטנה שאליה המים נכנסים ב-45 מעלות ובפועל הם בטמפרטורה חמה ונעימה של בערך 37. יש להם ריח קל של גופרית (ביצים סרוחות בלשון העם), אבל אחרי יום של הליכה זה כיף גדול. בעיקר שכל האירוע קורה ממש לצד הזרם הסואן של הנהר.
 

משם חזרנו למלון לארוחת ערב נינוחה ואיטית. נראה שעלינו על השיטה – לוקחים איתנו את הלפטופ, הטבלט, חוברת צביעה וכל השאר, ופשוט בין המנות שמגיעות בקצב איטי ביותר כותבים פוסט, מתקדמים בחוברת, דנים על האפשרויות של הטיול של מחר – הרבה יותר נוח ומואר מאשר בחדר, והאוכל מגיע כשהוא מגיע. לא מחכים לו והוא תמיד מפתיע לטובה.

 

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018, בחו"ל, משפחה | עם התגים , , , , | 2 תגובות

יום 7 – 1/4/2018 – מסופיה ועד דבין

ארזנו הכל, הבאתי את הרכב מחניית הלילה אל הדירה, העמסנו ויצאנו לדרך לכיוון דבין (Devin).
עצירה קטנה להחלפת כסף, אספרסו וסופר וממשיכים – הדרך יפה והכביש המהיר מתוחזק כהלכה.

אחרי שעתיים פונים דרומה ועוברים לכבישים צרים יותר ומלאי בורות. דימיטר הסביר לנו שבתוך שטח מיושב האחריות לטיפול בכביש חלה על הרשות המקומית שהיא לרוב ענייה. לצד הדרך יש נחל שהולך ומתרחב ומגיעים גם לסכר רציני למדי.
אחרי עוד שעה של נסיעה (סה"כ 3 שעות די מפרכות) מגיעים למלון שלנו בדבין Villa Kris (מלון 3 כוכבים). האמא והזאטוט התיישבו לאכול משהו במסעדה של המלון ונשבעו שזה היה מרק העוף הכי טוב שאכלו מימיהם.
יצאנו לחפש את ה"Ecotrail" שדימיטר ספר לנו עליו. ב-Google יש עליו מעט מאוד מידע ואנחנו נשתדל להרחיב למען המטיילים הבאים כי המקום באמת שווה 🙂
אז קודם כל מפה:

ועכשיו קצת הסבר, מדבין נוסעים לאורך הנחל לכיוון מערב – שמים במכשיר הניווט "Ekopateka Struilitsa". בדרך רואים מימין את מפעל ייצור המים של דבין (המים ששתינו מבקבוקים מתחילת הטיול) ומגיעים עד ל"בריכת השחייה המקומית" שמסתבר שהיא מבוססת מים מינרליים חמים, נשמע מצויין לביקור מחר.
מתחילים לצעוד לאורך הנחל בשביל רחב, בדרך יש שלטים שמסבירים בפירוט רב לגבי המפלים, בעלי החיים והצמחיה (הכל כמובן רק בבולגרית) והנחל שוצף לו בכיף משמאל.
די מהר רואים מימין את המפל הראשון.

לפתע החל לטפטף, אבל מה, לא נמשיך? ואז התחיל גשם של ממש. מה, לא נמשיך? מקסימום נרטב קצת. אחרי זמן מה יש התפצלות, השביל לאורך הנחל ממשיך כרגיל ואפשר לפנות ימינה במעלה ההר (מסומן רק 500 מטר למפל).

           
הטיפוס ממש לא פשוט, במיוחד לאור כמויות המים באפיק ועל הקרקע. מחליקים, נעזרים בענפים ישנים כמקלות הליכה וזה לוקח זמן, מאידך היער כל כך יפה והמפל שבקצה ממש שווה את הביקור.
 
מהמפל ירדנו חזרה להתפצלות והחלטנו להמשיך לאורך הנחל. בצד הדרך יש פחים ומקומות מסודרים שבהם מסומן שניתן להבעיר אש וגם בקתות מקורות קטנות (למסתור מהגשם?).
בשלב מסוים הגענו לאזור של גשרי הליכה יפהפיים ממש מעל למים עצמם אבל מכיוון שכבר התחיל להחשיך וגם החל לרדת ברד החלטנו שהגיע הזמן להתחיל את הצעידה חזרה לרכב.
 חזרנו למלון ונכנסנו לאכול ארוחת ערב, האוכל טעים ומשביע ובכמויות נדיבות.
זה לא אוכל גורמה, אבל מי שאמון על המטבח בפירוש יודע את עבודתו. והיתרון העצום – עולים במדרגות ישר למיטה!

הזדמנות לטעום מסטיקה (המקבילה הבולגרית לאוזו היווני)

 

 

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018, בחו"ל, משפחה | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה