חדרי בריחה 24 ו-42

את החדר ה-40 עשינו בבולגריה בהרכב חסר (ללא החיילת) אבל דווקא עם הזאטוט.
החדר היה, איך לומר, בסדר בשביל חופשה, אבל לא הרבה יותר מזה.
מה שכן, נהנינו בו ועכשיו בדיעבד זה דווקא פרט מאוד חשוב.

כשחזרנו לארץ, הבנו שבשלו התנאים לחדר בריחה רציני. 24, שהוא סוג של המשך למחנה 23 המעולה, נפתח מחדש לאחר שנסגר לשיפורים בעקבות אי-אלו טענות. האמת, לא התעמקנו בהיסטוריה של מה שהיה והחלטנו לסמוך על Breakout שהם יידעו כיצד לספק לנו חוויה חיובית.
החדר לא זול – 135 ש"ח לאדם (עבור 4 משתתפים) – רק לשם השוואה, בחדר הבריחה בבולגריה שילמנו סכום זהה, 135 ש"ח עבור כל ארבעת המשתתפים יחד.

הגענו בזמן ונאמר לנו שיש קצת עיכוב. אבל אם כבר עיכוב, זה בדיוק המקום המתאים.
קודם כל מפנקים אותך בגלידה, ויש הוקי אוויר איכותי שאפשר לשחק בו, או שאפשר פשוט להתרווח על הספות ולנשנש משהו.

כשהגיע הזמן קיבלנו תדרוך. העלילה מתתחילה מהמקום שבו מחנה 23 נגמר, "בסדר, ברחתם מהמחנה השמור ביותר בעולם. אבל מה עכשיו? אתם עדיין לא ממש חופשיים ורודפים אחריכים. מה תעשו?"
"זה לא חדר בריחה רגיל" אמר המפעיל. "אתם חייבים להיכנס לראש אחר" – האמת הוא צדק.
יש להגיע בבגדים נוחים ונעליים סגורות, עלולים להתלכלך והחדר לא מתאים לסובלים ממגבלות תנועה.
אבל זה לא אתגר פיסי משמעותי והחדר כן מתאים כמעט לכל אחד.
בסופו של דבר הצלחנו לברוח, לקח לנו 78 דקות. החדר מוגדר ל-90 דקות כך שזה הישג לא רע בכלל. הייתה באמת חוויה מיוחדת ובסיום כמעט ולא היו לנו שאלות. כלומר, החדר הגיוני וקוהרנטי ואין בו אלמנטים שלגביהם אפשר לשאול "מה זה היה בדיוק?" זה אחד החדרים הבודדים שבו אם היינו למשל 5 או 6 שחקנים, אז היינו יכולים להתקדם מהר יותר. אל דאגה אם מתקדמים יותר מהר, לא בהכרח מסיימים מהר יותר – החדר ערוך גם לתרחיש הזה.
לסיכום: בכלל לא חדר בריחה רגיל, בהחלט חדר מעולה ומושקע מאוד והיחס של המפעילים מעולה.

לחדר ה-42 בחרנו את רעש לבן, היינו צריכים חדר ל-12 איש, וחדר כפול שמאפשר גם אינטראקציה בין הקבוצות (אלנמנט שטרם התנסינו בו) נשמע כמו רעיון טוב.
האמת שקצת חששתי מלעבוד בקבוצה של 6 אנשים, אבל בעלי החדר וגם שחקנים מנוסים אחרים שביקרו בו טענו שממש לא תהיה בעיה (ספויילר: לדעתנו הם ממש טעו).
החדר מוגדר כ"קונספט חדש וייחודי, שילוב של חדר בריחה ואסטרטגיה" והאמת שזה נכון. יש בו גם וגם, אבל כנראה אחד על חשבון השני. חדר הבריחה עצמו נטול תמה כלשהי והוא בעצם חדר חידות. חלקן טובות יותר וחלקן פחות. אין בו מספיק עבודה במקביל כדי להעסיק יותר מארבעה אנשים (בטח לא שמונה כמו שמוגדר באפיון החדר). בהרכב של 6, חלק ניכר מהזמן היו אנשים מובטלים. יש בו אלמנטים של אסטרטגיה והם מעניינים, אך הם לא משלימים את מה שחסר בחדר הבריחה לכדי תוצר שלם טוב.
גם למפעילים לא ממש התחברנו, אין לי טענה ספציפית שלגביה אני יכול לבוא ולומר "היי – ספציפית זה לא היה בסדר", אבל ההרגשה גם לפני תחילת החדר, גם תוך כדי וגם אחרי, לא גרמה לנו לרצות להמליץ למישהו להגיע לשם.

 

פורסם בקטגוריה חדרי בריחה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

דנבר פעם #3

אוקי, אז אנחנו אחרי שהבנו איך עושים פסטרמה טעימה והילדים לוקחים לבית-הספר כריכים עם פסטרמה תוצרת בית במקום פסטרמה מהסופר, נותרה רק בעיה קטנה של חיתוך הפסטרמה לפרוסות מספיק דקות.
לכן אחד הדברים שהופיע בראש רשימת הקניות לבולגריה היה מכונת פריסה.
זה לא שאי-אפשר לקנות מכונת פריסה בייתית בארץ – אפשר, אבל יקר והמבחר מוגבל. גם אפשר להזמין מכונה מחו"ל דרך Amazon. אבל עלות המשלוח דומה לעלות המוצר.
סניפים של טכנופוליס פרוסים בכל הערים הגדולות בבולגריה והם מלאים בשפע של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה – חלקם במחירים שאפשר רק לחלום עליהם בארץ. הסניפים כמעט ריקים (לפחות בימות השבוע) ויש בכולם עובדים חביבים שמאוד שמחים לעזור בכל דבר (בבולגרית שוטפת כמובן). המשימה הקשה ביותר במהלך הקנייה הייתה למצוא עובד דובר אנגלית כי רצינו להבין מה גודל האריזה של כל אחד מהמכשירים על-מנת לוודא שהפורס ייכנס למזוודה.
נפרדנו מ-200 לבה – בערך 430 ש"ח ויצאנו עם מכונת פריסה של Severin, חברה גרמנית שאמנם לא מוכרת בארץ אבל נפוצה למדי באירופה. נפרדנו גם בקושי רב ממבחר המכונות לייבוש מזון – צריך להשאיר משהו לביקור הבא 🙂

לפרוס פסטרמה הודו זה מעניין אבל מה עוד אפשר לפרוס?
החלטתי לנסות דנבר – טוב זו לא באמת הפעם השלישית שאני מכין דנבר, אבל זו כן צורת ההכנה השלישית, וגם תהיה רביעית, כי עישון עוד לא ניסיתי.
הפעם הגיע לידי נתח שנראה טוב.

בדקנו פרוסה במחבת וגם הטעם והמרקם היו טובים.

אז הכנסתי אותו לסו-ויד לחמש שעות ב-65 מעלות (רק 5 שעות כדי שלא יתפורר) ו-65 ולא טמפרטורה נמוכה יותר כדי לוודא שהחומרים בין סיבי הבשר יתרככו מספיק.
צינון במי-קרח ולמקרר למספר ימים עד למועד הפריסה.

הדנבר נפרס בקלות לפרוסות די דקות בלי להתפורר,

הבשר רך ובלי סיבים מעצבנים, השומניות נעימה ומזכירה קצת לשון כבושה והטעם עדין – תענוג.

השילוב עם מלפפון חמוץ וקונפי שום היה טוב, אבל הצטערתי שאין בידי צנצנת פיקלילי שהייתה יכולה להוות ליווי מושלם לפרוסות הדנבר – באמת הגיע הזמן להכין שוב.

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

מוציא לכם לשון ;-)

אמנם כבר העליתי פוסט על לשון שלא הייתה כישלון, אבל חשבתי שיש מקום לשיפור.
רצף החגים בלבל את כל הרגלי האכילה והקניות כך שמצאתי את עצמי ביום שישי אחה"צ בקשת טעמים בנתניה. החנות הייתה מלאה כפי שאף פעם לא ראיתי אותה – תורים ארוכים בדלפקים, כל הקופות מאוישות ו-5 עובדים בקצביה. בערך 80% מהקונים דוברי רוסית, עוד 10% דוברי עברית ועוד 10% דוברי סינית שבאו על אופניים חשמליות עם ארגזים מאחורה לעשות קניות לסוף השבוע.
לקחתי מספר בקצביה ובינתיים בדקתי את הסחורה.
כשהגיע תורי הצטיידתי בבשר לנקניקיות, בשר לארוחת הערב (פילה לבן בתנור למי שמעוניין), שומן חזיר לנקניקיות עתידיות וגם בלשון בקר יפה וקטנה שנחה לה לבד בתבנית – באמת קטנה, פחות מקילו (גם כי הורידו לה את החלק המיותר מלמטה) והכי חשוב: לא מוכשרת!!!
מילא נתחים גדולים שסופחים קצת מלח בתהליך ההכשרה, אבל נתחים קטנים, כמו לחי או לשון למשל, עלולים להגיע לדרגת מליחות איומה.

שטפתי היטב את הלשון והכנסתי אותה לשקית ואקום.

הכוונה הייתה להכניס אתץ הלשון לסו-ויד ל-16 שעות ב-83 מעלות, אבל מכשיר הסו-ויד שלי לא ממש רצה לעבור את ה-79 מעלות, עוד לא מצאתי אלטרנטיבה טובה למכסה שנשבר ויש יותר מידי אידוי ואיבוד חום. אחרי 16 שעות הוצאתי את הלשון, שפכתי את הנוזלים מהשקית, שמתי כפפות וקילפתי את הלשון בעודה חמה – זה היה קל כמו לקלף בננה – תענוג. הכנסתי את הלשון לפריזר לצינון ואחרי מספר שעות כשהפעלתי את המעשנה על-מנת להכין ארוחת צהריים, הכנסתי את הלשון על רשת גבוהה לכשעתיים של עישון עם צ'אנקים של עץ שזיף בטמפרטורה של בערך 90-100 מעלות.

התוצאה לשון רכה אך יציבה בעלת טעם עדין מאוד וניחוח מעושן – יותר מוצלחת מהפעם הקודמת.

את התיבול אפשר לשים מעל לפרוסות: מלח, שום קונפי, כל אחד לפי אהבתו או דימיונו – ממש אין הכרח לנסות ולדחוף את הטעמים לתוך הבשר.
עכשיו נותר לבדוק איך הטעם יהיה כשהלשון תתקרר… 🙂

פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

מקבלים נקניקיות

האהבה לנקניקיות תמיד הייתה ואז הגיע הקטליזטור – רוצים נקניקיות, מה שנותר היה רק הערכות.
1 – רכישת אביזר לטחינת בשר שיתחבר למיקסר Bosch – הוזמן מאמאזון גרמניה, המחיר כולל משלוח עדיין זול בעשרות אחוזים מהמחיר בארץ. אביזר מתכת באיכות גבוהה מאוד, הרבה יותר מוצלח מאביזר הפלסטיק שמתחבר לחלק ממותגי המיקסרים האחרים, וגם אופן החיבור שלו עם הרגלית מעולה.
2 – רכישת הספר הלבן של ד"ר אלי לנדאו (לא הכרחי, אבל מספק תובנות חשובות) יש לי עותק נוסף אם מישהו מהאזור רוצה לקנות.
3 – רכישת מכשיר למילוי נקניקים – החלטתי כשלב ראשון לקנות את הייבוא הסיני ב-250 ש"ח. יש מכונות טובות מאוד ולא יקרות מידי לרכישה באינטרנט, אבל מחיר המשלוח מטורף לגמרי. גם מחיר המשלוח של המכונה בארץ מטורף (80 ש"ח), אז נסעתי לאסוף מחולון.
4 – בחירת המתכונים

נקניקייה עבה
3.250 ק"ג בשר לבן טחון – כתף ("שולטר") ורגל ("פולקה")
1/2 צרור פטרוזיליה קצוצה (רק העלים)
58 גרם מלח גס – בדיעבד אפשר להוריד ל-50
8 גרם פלפל שחור גרוס טרי
6 גרם אניס (גרגרי שומר ויאנסון) כתושים – אפשר להעלות ל-8
10 גרם שום גבישי -אולי להוריד ל-8
1.5 כוסות יין אדום יבש

נקניקייה דקה
2.5 ק"ג בקר טחון רזה
900 גרם שומן אווז (טעים אבל סיוט אמיתי לעבוד איתו) – שומן הכבש בסופר נראה רע מאוד
40 גרם מלח – להוריד ל-30 או פחות (בשר מוכשר הוא מלוח!)
8 גרם פלפל שחור גרוס טרי
12 גרם פפריקה מתוקה
6 גרם כמון
5 תרמילי הל כתושים – אפשר להכפיל
1 כוס אבקת קרח
4 קוביות פטרוזיליה קפואות (נגמרה הפטרוזליה הטרייה)

 

הקציצות לטעימה שטוגנו במחבת (ללא תוספת שמן) יצאו טעימות.
כל שנותר הוא להמתין בסבלנות לעישון הנקניקיות למחרת 🙂
מעשנה על 80-90 מעלות, צ'אנקים גדולים של עץ תפוח,
נקניקיות עד לטמפרטורה פנימית של 65-67 מעלות (בערך שעה)

הנקניקיות יצאו עסיסיות עם ניחוח מעושן וטעמים מדהימים
בפעם הבאה קצת פחות מלח ויהיה מושלם

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , | 4 תגובות

יום 9 – 26/9/2019 יום אחרון והביתה

קמנו, אכלנו ונפרדנו לשלום מהמלון הנחמד, לפנינו שעה וחצי נסיעה לכיוון בורגס וכמובן שהילה נוהגת.
לא שיש לה ברירה, אבל היום יש לה תמריץ – בקצה הדרך מחכה לה קפה אמיתי, גם קוסטה וגם סטארבקס בקניון Burgas Plaza.

בדרך ניתן לראות קיני חסידות על ראש עמודי החשמל, חופים יפים עם נחלים שנשפכים אליהם והרבה חורש טבעי.

הסתובבנו בקניון ואח"כ הסתובבנו שוב ב-Metro, תדלקנו את הרכב ובגדול העברנו זמן עד לטיסה.

הסידורים בשדה התעופה היו פשוטים ומהירים, שדה תעופה קטן ויעיל.
התיקים של זוג עם שני ילדים פורקו וכל פריט נבדק ביסודיות, פורמולה לילדים, קרם שיזוף, גבינה, סלמי וכו' אבל כמויות הנקניקים בתיק שלי לא עניינו את הבודקים.

המראנו בזמן, השמש שקעה לה 
הטיסה התקצרה לשעתיים בלבד – סיום טוב.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל | עם התגים , | כתיבת תגובה

יום 8 – 25/9/2018 – יוצאים מסינמורץ לכיוון לטורקיה

קמנו הבוקר והשמש שזרחה עד אתמול נעלמה, ובמקומה יורד גשם. במקביל הטמפרטורה צנחה בכ-8 מעלות והים אינו שקט עוד כאמש.

אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לסיבוב בסופרמרקטים ובחנויות של העיירה, קנינו קצת נקניקים לקחת הביתה (לוקנקה, בודה, פילה אלנה), בניצה ריחנית וחמה לנשנוש מהמאפייה המקומית וכלי חרס מסורתי להכנת טרין. חזרנו למלון בזמן למסאז' של הילה, נשנוש קליל לצהריים ואז יצאנו לדרך דרומה.
תחנה ראשונה: חוף Silistar – הפיתוח התיירותי כאן מוגבל לקמפינג דיי מיושן בתוך היער הטבעי. החוף שוכן במפרץ קטן יותר וסגור יותר מאשר בסינמורץ ואת כמות האנשים שראינו אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת.
 
  

 

תחנה שנייה: Rezovo – העיירה הבולגרית הדרומית ביותר על קו החוף של הים השחור, ובעצם הנקודה הדרום-מזרחית ביותר של האיחוד האירופי.

המקום בו הטורקים והבולגרים משחקים בתחרות למי יש (דגל) יותר גדול.

אנחנו הרפובליקה הטורקית!

אבל אנחנו שייכים לאיחוד האירופי…

נכון לשנת 2011 היו בעיירה 46 תושבים (ב-2008 היו 77), מעניין כמה יש היום.
ראינו מספר מלונות ומסעדות (חלקן אפילו פתוחות), בסיס גדול למדי של משמר הגבול, כנסייה אחת עם אוסף הפעמונים שהיו תלויים בה פעם, פתרון נחמד למנגל וקומץ תיירים (בולגרים).
   

חזרנו למלון לשנ"צ.
לאחר מכן ארוחת ערב, אריזת מזוודות קצת משחקי קלפים*
ולילה אחרון בבולגריה.

*למי שתהה, אנחנו לא משחקים פוקר, בעיקר סקאנק וקצת טאקי 🙂

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל | עם התגים , , , | 2 תגובות

יום 7 – 24/9/2019 – סינמורץ

אז מה עושים היום?
כלום
כלום?
כן, כלום

קמנו, אכלנו, נחנו, אכלנו, ישנו, התבטלנו, אכלנו, קראנו, שיחקנו משחקי קלפים, ישנו.
בפרץ אנרגיה נדיר חלק מאיתנו ירדו לחוף הים והלכו עד לצד השני של המפרץ וחזרה.

אחר כך נחנו עוד ואז ירדנו לבריכה.
אחרי זה נחנו לפני ארוחת הערב, ואז שוב אחרי ארוחת הערב.
עוד מעט נשכב לישון 🙂

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2 | כתיבת תגובה

יום 6 – 23/9/2018 עוד סטרנדז'ה


קודם כל למי שתהה וטרח לשאול – אז התשובה היא "כן" אנחנו בהחלט נהנים בטיול 🙂
אוכל מהווה חלק משמעותי מהחוויה שלנו ולכן יש בפוסטים תיאורים מפורטים והתנסויות חדשות כולל ביקורת. נהנינו מאוד בבולגריה בפעם הראשונה, לכן חזרנו אליה שנית וגם הפעם אנחנו נהנים.

גם הפעם ארוחת הבוקר הייתה במנות מוכנות מראש. האם יש מצב שהנוכחות הקבועה של החיילים במלון משווה לארוחות סגנון הגשה של ארוחות צבאיות?
הפעם האוכל היה יותר סטנדרטי ואפילו הצלחנו לבקש מים רותחים וחלב בנפרד כדי שהילה תוכל לקבל קפה סביר. בתמונה דווקא מופיע השוקו.
אחרי האוכל יצאנו לדרך שתוביל אותנו בסופו של דבר למלון השלישי והאחרון.

התחנה הראשונה אחרי 20 דקות נסיעה הייתה אמורה הייתה להיות מפל מים אבל במקום זאת הגענו לעתיקות תראקיות (תחושת דה ז'ה וו קלה). מים לא ראינו אבל נהנינו מצעידה ביער טבעי של אלונים, אורנים ותפוחי בר, ראינו גם פטל, כמה לטאות חמקמקות וחגבים.
          כל 20-30 דקות בערך מגיעים לכפר בעל מבנה דומה: כיכר גדולה עד ענקית, כנסייה, מבנה ציבור עם שלט של שמות הנופלים במלחמות השונות, חנות מכולת ובר/מסעדה עם ספסלי עץ בחוץ וכמה מקומיים עם סיגריות.
בגרמטיקובה עצרנו וקנינו לילדים ארטיקים. בקוסטי התיישבנו לאכול: אומלט מצוין להילה – כיף לגלות בכפר נידח טבח שמוציא אומלט מושלם, פלטת נקניק שטוח בשבילי – בחרתי בודה ולא לוקנקה – היה טעים, ותומר שתה שני בקבוקי מיץ תפוזים…
כשמגיעים חזרה לקו החוף חוזרים לציוויליזציה: תחנות דלק, חנויות, סופרמרקטים וכו'. הצטיידנו קצת ולאחר 30 דקות נסיעה דרומה הגענו למלון שלנו. פקיד הקבלה ערני ומחייך וגם דובר אנגלית – עולם אחר 🙂
שודרגנו משני חדרים בודדים לסוויטה משפחתית (ללא תוספת תשלום), ענדו לנו את הצמידים של "הכל כלול" והובילו אותנו לחדר ולסיור במתקני המלון.

למעלה הנוף הנשקף מהמרפסת

המפעילה בחדר המשחקים גילתה לנו שאתמול היה יום העצמאות הבולגרי והרבה אנשים לקחו עוד יום גשר, ולכן המלון די מלא, אבל מחר בצהריים כולם ייעלמו והמלון יהיה כמעט ריק, אחר-כך היא איפרה את תומר כרובוט.

נחנו קצת וירדנו לים, המים קרים אבל פחות מהבריכה במלון הקודם, כמעט ואין גלים, החול גס יחסית ונוח, שמש חמימה – תענוג.
עלינו לבדוק את הבריכות, לגמנו משקאות, בדקנו גם את הבריכה הפנימית, תומר כבר מתרגל קפיצות ראש ולא רק סלטות.
מקלחות וארוחת ערב – יש שפע של סוגים, חלק טעים וחלק פחות – לא מדובר על אוכל ברמה של המלונות בארץ, אבל בהחלט לא יוצאים רעבים 🙂
הפעלה/מסיבת ריקודים לילדים בשעה 20:00, קצת משחקים בחדר והגיע הזמן לשינה.

התוכנית למחר – ים, בריכה, חדר כושר ואולי מסאג'. כמובן שגם אוכל לאורך כל היום – אין שום סיבה לצאת מהמלון 🙂

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל | כתיבת תגובה

יום 5 – 22/9/2018 מטיילים בסטרנדז'ה

מהחלון במלון אפשר לראות בעיקר עצים

בארוחת הבוקר אפשר לראות…

זוג מאפים שהם הכלאה של לחם מטוגן, ספינג', פיתה וסופגניה
גוש גבינה קשה ומלוחה עד מאוד
מארז קטן של ריבה
קפה או תה (עם ניחוח עז של אורגנו)
את הילדים פינקו גם בכוס של מיץ תפוזים
משעשע…

התחלנו את הבוקר בנסיעה אל מישקובה ניבה, עתיקות תראקיות מהמאה הרביעית לפני הספירה. המפות טוענות שבקצה הדרך, מהמקום שבו חונים יש הליכה של קילומטר וחצי, בפועל מגיע כביש סלול אל האתר עצמו שבו יש פלטפורמת עץ מוגבהת ממנה ניתן לראות את הצורה העגולה של האתר.
  

משם המשכנו אל Propada, נקרופוליס שגם הוא מהתקופה התראקית אך כולל גם קברים חדשים יותר מהתקופה הרומית. כאן באמת יש הליכה מהחניה במעלה ההר בתוך היער. בדרך ראינו מספר סנאים ובקברים עצמם מצאנו עצם.
  

נסענו לכיוון Stoilovo ועצרנו בצד הדרך במפל Dokuzak, כאן אפילו נתקלנו בתיירים נוספים (בולגרים כמובן). המפל ממש בסמוך לכביש, המים קרירים ונעימים ומצאנו שני סוגי צפרדעים וגם אגוזי מלך.
   

 
המשכנו ל-Stoilovo עצמה אבל לא מצאנו בה שום דבר מעניין.

החלטנו לחפש את הריברניקה החמקמקה שלא מצאנו אתמול כשתוכנית הגיבוי היא לחזור לקובץ'.
עיון קפדני בשלוט בצידי הדרכים הוביל אותנו בדרך עפר לתוך היער, אל קומפלקס של מלון ומסעדה בצמוד לחוות גידול דגים. במסעדה היו לא מעט אנשים. כל הצוות שם לא היה מי יודע מה והיו מסביבנו לא מעט לקוחות לא מרוצים, אנחנו גם זכינו במלצרית אנטיפטית במיוחד.
האוכל נע בין בסדר לטוב וכלל בין היתר סלמון כבוש מעולה, מרק עוף סביר, פורל בגריל עם ירקות, נתחי דג חידקן, כדור בשר (ככה קוראים לקציצות בבולגריה) עם ביצי שליו.
למסעדה בקובץ' אמנם היה רק דירוג של כוכב אחד ולא שניים, אבל השירות היה הרבה יותר טוב וגם האוכל.

אחרי קצת התלבטויות החלטנו לחזור למלון, העזנו ונכנסנו לבריכה הקרה, יחד עם החיילים מהכוחות המיוחדים של חטיבה 68. תומר הפתיע אותנו בסלטה לתוך הבריכה ("למדתי ב-ijump") אז תרגלנו סלטות וקפיצות ראש למים.

"בחרנו" באפשרות האחת והיחידה לארוחת ערב – המסעדה של המלון, קיוויתי לטעום את סבא סטרנדז'ה, אבל לא היה וגם שום מרק לא היה, אז אכלנו דברים אחרים 🙂

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2 | עם התגים , , | כתיבת תגובה

יום 4 – 21/9/2018 – נכנסים לסטרנדז'ה

סיבוב אחרון על שפת הים

ניקוי נעלים במברשות כשיוצאים מהחול (חכמים הבולגרים האלה) 

הסנפה אחרונה של ניחוח הוורדים הנהדר

אחרי ארוחת בוקר אחרונה במלון הזה יצאנו לכיוון מועדון הסוסים המלכותי. בשלב מסוים ירדנו מהכביש ולאחר מכן ירדנו גם מהאספלט ואז Google Maps כבר לא בדיוק זיהה איפה אנחנו, אבל בכל זאת הגענו אל החווה. כלבים יפים יש, גם תרנגולות, ברווזים, סוסים, חמורים, סוסי פוני ובסופו של דבר גם נגלו לעינינו אנשים – דוברי בולגרית שוטפת כמובן. אחד מהם הרים טלפון למישהו דובר אנגלית שבירר איזו רכיבה בדיוק אנחנו רוצים ולכמה אנשים והתבקשנו להמתין. הגיעו עוד כמה עובדים שהלכו לבחור סוסים מתאימים ולשים עליהם אוכפים…
בינתיים חיכינו בצל, האזור מטופח ומסודר ושומם למדי, כיף להגיע באמצע השבוע ולא בחופש. תומר קיבל סוסה יפהפיה שחורה לבנה בשם סטארדאסט, והילה סוסה לבנה בשם סטלה, ושניהם יצאו לרכב אל השקיעה.
  

טוב לא בדיוק שקיעה אבל אזור כפרי פסטורלי של שדות פרושים לכל האורך. מרחוק רואים את קצה הים של בורגס ומסביב שקט. היה כיף.

יצאנו מחוות הסוסים בדרך לתחנה הבאה – חוות פורלים (בכל זאת לא כולם רכבו על סוסים). הנופים השטוחים של בורגס התחלפו ליערות ירוקים וצפופים. בהדרגה האספלט הכבוש הפך לאספלט גרוס ואז לכורכר ואז לסתם שביל שלא בטוח שתוכנן למכוניות. החוכמה של Google Maps באזור הזה מוטלת בספק, אבל בסופו של דבר אחרי נסיעה בדרך לא דרך שאולי ג'יפ היה צולח אותה טוב יותר, הוחזרנו לכביש. לא רק החוכמה של אמצעי הניווט אלא גם הדיוק שלו לוקים בחסר בחבל ארץ זה ומצאנו את עצמנו ב-Kovach ולא ב-Ribarnika. מסתבר שהמרחק ביניהן במציאות הוא אמנם לא גדול (בערך 500 מטר) אבל מבחינת הניווט הם במרחק 0 מטר 🙂 מכיוון שהמקום נראה טוב, יער של עצי אלון גדולים, התיישבנו. מה אכפת לנו מאיפה יגיע הפורל? העיקר שיגיע.
בעלת המקום דיברה מעט אנגלית, וגם מעט עברית (עבדה כמה שנים בקזינו בבורגס) אז הזמנו את מרק הבית (פעמיים) ולחם שהיא המליצה עליהם, גם גבינת בופלו על הגריל, פורל על הגריל, נקניקייה מקומית ופלטת ירקות. בתוספת בקבוק מים גדול, אספרסו וקפה הפוך החשבון הגיע ל-40.70 לבה קרי 87.5 ש"ח.
חוץ מהקפה ההפוך, הכל היה ממש טעים. מה שברור זה שהטעם ממש אינו פונקציה של מחיר.

   

המשכנו בדרך למלון ובדרך עצרנו בעיירה Brashlyan, דוגמה טיפוסית לבתי עץ מהמאות הקודמות.

המקום מהוונה נקודת מוצא למספר מסלולים רגליים מעניינים באזור, אבל אנחנו כבר רצינו להגיע למלון שלנו ולנוח קצת. המלון ממוקם בפסגת ההר המקומי עם נוף מיוער מסביבו ומחנה של המג"ב המקומי צמוד אליו. הגבול עם טורקיה הוא 20 דקות מכאן (ברגל) ואנו מרגישים מאד מוגנים 🙂

יצאנו לסיבוב קצר במלקו טרנובו בירת הנפה אך מסתבר שבעיירה אין הרבה מה לראות והביסטרו נראה יותר כמו הפיצריה שבה מתכנסים הילדים להעביר כמה שעות עד שיקראו להם הביתה.

בלית ברירה חזרנו למלון לארוחת ערב במסעדה שבקומה השניה. השירות חביב ונטול אנגלית, האורחים – בעיקר החיילים מהמחנה הסמוך, והאוכל נע בין מצוין למעדנים המקומיים*, ועד לבלתי אכיל למה שקוראים לו פה בהגזמה יתרה – קפוצ'ינו. 

Strandzha Grandfather
(מסתבר שהייתה אי-הבנה עם המלצרית ומה שקיבלתי היה Fillet Elena)
פילה חזיר מיובש בתבלינים עם דגש על צתרה, טעים מאוד ולא דומה לשום דבר אחר שאני מכיר. צריך לבדוק את הנושא הזה לעומק.

יאללה לישון – מחר מטיילים בטבע סוף סוף.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל, מסעדות | כתיבת תגובה