הבלוג של יונתן

לחפש משהו ברגע האחרון זה אף פעם לא פשוט – כשאתה מוגבל בזמן צריך להתפשר על משהו אחר.
כשהשעה 17:30 ביום שישי ואתה מחפש מסעדה לשעה 19:00 במרחק סביר מהבית, אפשויות הבחירה מצטמצמות והולכות והסיכוי למצוא משהו טוב הולך ודועך.
החיפוש העלה רק אפשרות אחת (שאינה בית-קפה בקניון) – יאמטויה ביסטרו בר בהוד השרון. מה כבר יכול להיות? במקרה הגרוע נסתדר עם נודלס וסושי בינוניים.

מעל מרכז קניות קטן בסגנון של פעם יש שלט גדול ומתחתיו דלת מוארת, כל שאר החנויות מסביב סגורות כמובן. נכנסנו.
המקום לא גדול, מואר היטב, תקרה גבוהה, נראה כמו מסעדה שכונתית, שולחנות קטנים, על הקירות תלויים פוסטרים של ציורי אנימציה יפניים. הוכחה שאפשר להשרות אווירה במסעדה לא רק על-ידי קמצנות בתאורה.

התפריט מגוון מאוד, שפע שמות יפניים, לא כולם מוכרים אז נעזרנו במלצר.
האוכל הגיע במהירות, דווקא הצ'יפס לתומר לקח זמן רב יחסית – מזל שתומר לא היה רעב. בנוסף לשלל המנות שהזמנו פינקו אותנו גם במנה על חשבון הבית.

די מהר הבנו, שלגמרי במקרה נקלענו למקום ממש טוב, השירות ידידותי, האוכל טעים מאוד – ללא ספק האוכל היפני הכי טעים שאכלתי בארץ מזה זמן רב.
השירותים גם מרווחים וגם מוארים היטב, הטרנד של כוכים אפלים צבועים בשחור לא הגיע לכאן.

מרוב התלהבות הסושי וחלק מהמנות לא צולמו, ואיכות הצילום של שאר המנות לא משובחת אבל אפשר לקבל רעיון לא רע על מה מדובר 🙂

החשבון ל-4 אנשים שבעים (+מנת צ'יפס קטנה) הגיע ל-441 ש"ח.
לא יקר ובהתחשב באיכות האוכל עסקה טובה מאוד.
יש כוונות לחזור – התפריט כולל דברים רבים שלא טעמנו.

מכיוון שהחופש תם והקרובים מחו"ל חזרו לביתם, את חדר הבריחה הרביעי שלנו בחרנו לעשות באותו הרכב כמו החדר הראשון, קרי המשפחה הגרעינית בלבד. מבין החדרים הפנויים במועד שהתפנה לנו בחרנו ב"עליסה בארץ הפלאות" של Questomania (#‏חדרבריחה_עליסה‬). הביקורות על שלושת החדרים שלהם די טובות והתאים לנו לנסות חדר עם תמה קלילה וסיפורית במקום רצח, פצצה גרעינית ומרגלים.

כשכותבים על משהו בכלל, ועל חדר בריחה בפרט, צריך להיזהר מאוד מספוילרים, אבל הפעם קשה לי להתאפק ואני אעשה ספויילר לעצמי, תקציר המנהלים הוא שהתאכזבנו 🙁
שאר המידע בהמשך שעלול להיתפס כספויילרים הוא אך ורק מידע הניתן לשחקנים לפני הכניסה לחדר.

ברמה הסובייקטיבית
הנחנו שמקום המפעיל 3 חדרים יהיה שונה במקצת ממקום המפעיל חדר אחד, ואכן כך הדבר, אבל לא באופן חיובי. מהרגע הכניסה ועד למועד היציאה חשנו שיש קצת ברדק, יותר מדי אנשים, לא ברור מי מטפל בך, יותר מדי רעש ובלאגן, תכנון לקוי של הזרימה במקום – וזה עוד לפני שהגענו לחדר עצמו.

אזור האירוח בסה"כ נראה טוב, יש מים (השירותים מחוץ למתחם), יש איפה לשבת, יש לוקרים לשים ציוד אבל בלי מפתחות. המפעילים מנומסים אבל אין שום תחושה שהם מתעניינים, לא לפני הכניסה לחדר, כלומר לשאול "איזה חדרים אחרים עשיתם?" וגם לא במשוב שיש לך אחרי סיום החדר. יצאנו מאוכזבים אבל לא היה נראה שזה מעניין מישהו. היחס לחלוטין לא אישי, לגמרי הרגשה של סרט נע (הפוך לחלוטין משלושת החדרים הקודמים שעשינו).

ברמה "האובייקטיבית"
הוראה שגויה 1 – הנחייה מפורשת שקיבלנו היא "בכל חפץ יעשה שימוש אחד בלבד, אם השתמשתם בו, לא תצטרכו להשתמש בו שוב" אז להידרש להשתמש בחפץ פעמיים בתוך החדר עצמו זו בעיה.
ואם זה קורה עם 2 חפצים שונים, אז זו בעיה שחוזרת על עצמה.
ואם בסיום התגובה היא "אבל אמרנו לכם תוך כדי השהות בחדר לנסות להשתמש שוב ב-X"… נו באמת

הוראה שגויה 2 -"כדי לצאת מהחדר אתם צריכים X מפתחות שבעזרתם תפתחו את הדלת" – בשלב מסוים היו בידינו X מפתחות ודלת היציאה לא נפתחה. היינו צריכים לחזור ולפתור עוד חידה שבסיומה לא קיבלנו שום דבר נוסף.
אז או שמישהו פישל בגדול בהכנת החדר ושם מפתח אחד במקום הלא נכון, או שלוגיקת החדר לוקה בפגם מהותי.

הוראה שגויה 3 – הוראה מפורשת נוספת גרמה לנו להשקיע הרבה מאמץ ולא מעט זמן ולצבור הרבה תסכול כשלמעשה היא הייתה שגויה לחלוטין ועדיף לו לא הייתה נאמרת כלל.

חוץ מזה, אם יש בלאי בחדר, תשקיעו בחידוש, במיוחד אם מדובר בדברים פעוטים כמו לעבור שוב בטוש על כיתוב של פריט כי הוא נמחק מרוב שימוש, ויש עוד דוגמאות.

עוד קצת מידע
נתקענו על שאלה אחת הרבה זמן – לגמרי טעות שלנו, הרמזים של המפעילה היו עדינים וזהירים – לזכותה.

עיצוב החדר מושקע ולא היו תקלות מכניות משמעותיות.
ההמלצה היא על 2-4  משתתפים, לטעמי 4 זה גבולי כי רמת המקבילות לא גבוהה ולא תמיד יש מה לעשות, המפעילים טוענים שמדובר על חדר שהוא גם טורי וגם מקבילי.

לסיכום: ההוראות השגויות גרמו לתסכול מצטבר ולמרות שהצלחנו לצאת במסגרת הזמן עם מידה סבירה של רמזים, החוויה הכוללת לא הייתה נעימה, גם לא 24 שעות אחרי.
"מוסך קטלני" היה ברשימת החדרים שאנחנו רוצים לנסות, אבל אולי כדאי לחשוב על זה מחדש… 🙁

ההתלהבות שלנו מחדר הבריחה הראשון שלנו הייתה די גבוהה, חוויה חדשה זה תמיד נחמד, וגם אם היו פגמים קלים ועבודת הצוות לא תמיד זרמה חלק, בכל זאת הצלחנו לצאת 🙂
רוב מי שסיפרנו לו על החוויה לא הבין על מה אנחנו מדברים, וגם מהמעטים ששמעו על זה, אף אחד לא ביקר בחדר בריחה.
במסגרת צפייה בפרקי הסדרה "המפץ הגדול" (חוויה שווה בפני עצמה), נתקלנו בפרק שבו הגיבורים מבלים בחדר בריחה (עונה 8 – פרק 16) ונזכרנו כמה כיף היה.

עכשיו קיץ ויש אורחים מחו"ל, אז מה אפשר לעשות בשבוע הכי חם מזה שנים, ובלחות המטורפת של מישור החוף? אולי חדר בריחה?
אמנם עברו רק חודשיים, אבל כמות החדרים גדלה משמעותית (כבר יש 27 חדרים פעילים ברחבי הארץ, מעל 20 בתל-אביב). רוב החדרים לא בנויים ל-6 אנשים, חלקם לא מתאים למי שלא מדבר כלל עברית, ולמצוא אחד פנוי בשעה המתאימה ובהתראה קצרה – לא פשוט.

האפשרויות הצטמצמו פחות או יותר ל-Quest & Quest, נכנסים בכניסה צדדית לבניין ישן מראה, עולים במדרגות לקומה השלישית, נכנסים לכניסה לא מרשימה במיוחד, אבל בעצם כזו העולה בקנה אחד עם סיפור המסגרת "התגנבות לסטודיו של אמן מקומי בניסיון לפתור תעלומת היעלמות שהמשטרה כשלה בה", המקום די בסיסי, רחוק מהפאר של חדר הבריחה הקודם, אבל יש מים קרים, שירותים ומפעילה מסבירת פנים ובעצם זה כל מה שבאמת צריך. את ההסברים אפשר לקבל באנגלית או בעברית – בחרנו באנגלית כדי שכולם יבינו.

3 מבוגרים ו-3 בני-עשרה, החדר מספיק מרווח והחידות מספיק מאתגרות כדי שיהיה לכולם מה לעשות ולעבוד במקביל. עיצוב החדר מושקע ואותנטי וכל הציוד מתפקד בדיוק כמו שצריך.
מדי פעם המפעילה מציעה בנימוס רמז, אבל אנחנו מוותרים ומעדיפים לנסות לבד.
ופתאום… אנחנו בחוץ! 38 דקות, בלי רמזים – תחושה גדולה של הצלחה ורצון חזק לעשות עוד אחד – הייתכן שנדבקנו בחיידק?

הליכה קצרה של 10 דקות הביאה אותנו לבנדיקט סניף רוטשילד שם הזמנו מראש מקום ל"ארוחת בוקר"

אנחנו כבר מתכננים את בחירת החדר הבא – המשך יבוא…

במוקדם או במאוחר מגיעים לגיל שקשה להפתיע אותך במשהו מיוחד לכבוד יום ההולדת (אצל גברים זה בדרך כלל קורה מוקדם יותר), השנה התבשרתי מספר שבועות מראש שהכל בסדר, יש משהו מתוכנן.
אני מודה שהסתקרנתי קצת, אבל באיזשהו שלב החלטתי לא להתעמק בזה, מה רע בהפתעה?
התבקשתי לשריין מספר שעות ונאמר לי שאני לא צריך להכין שום דבר מיוחד.
כשהגיע המועד יצאנו לדרך – "נוסעים לאזור תל-אביב" – אין בעיה, החלטתי לזרום.
נסענו, חנינו, הלכנו, פתחנו דלת, ירדנו במדרגות והגענו ל…
Escape Room או בעברית "חדר בריחה" – לא יודעים מה זה? גם אני לא ידעתי.
בחמש השנים האחרונות התפתח בעולם סוג של משחק הרפתקאות שבו קבוצה קטנה של אנשים (2-6) ננעלת בחדר ועליהם לפתור חידות ולהיעזר ברמזים ופריטים שבחדר על-מנת לצאת ממנו תוך זמן נתון (60 דקות).
הטרנד הגיע לארץ לפני פחות משנה וכבר יש כאן יותר מ-10 כאלה.
לכל חדר סיפור מסגרת משלו, תפאורה בהתאם והפתעות ייחודיות.

מסתבר שכהקדמה לנסיעה התמימה לת"א, ביצעו בני המשפחה תחקיר מקיף, קראו בפורומים והסתייעו במקורות מידע מגוונים, סנכרנו יומנים ובחרו ב-escapeit – בחירה שהתבררה כמוצלחת מאוד.
מחדר הכניסה נכנסים לאולם קולנוע קטן ומאובזר היטב: כסאות נוחים ומסך גדול, פופקורן, לימונדה, עוגיות… עמדת טעינה לטלפונים חכמים, מקום אחסון לתיקים ומציעים לך אספרסו, הפוך וכד'
סרט הסבר מכניס אותך יש לתוך העלילה "חדרו של המרגל הסורי" – עכשיו אנחנו צוות של המוסד ויש לנו 60 דקות לנטרל איום.

כוס מים לדרך ונכנסים לחדר – מה שהתרחש בפנים נשאר בסוד (אמרנו מוסד, לא?).
אם ממש נתקעים אפשר לקבל רמזים ברמקול מעמדת המפעיל, מערכת השמע שם זקוקה לשיפוץ כך שלא הצלחנו להבין מילה גם כשניסו לתקשר איתנו, גם אחד האביזרים בחדר לא ממש תיפקד, מה שאילץ את המפעיל להיכנס ולפתור את הבעיה, אבל חוץ מתקלות טכניות קטנות העסק עבד כמו שצריך.
מורכב, מאתגר וכיפי – אפילו הצלחנו להציל את העולם ולצאת ולספר לחבר'ה (אבל הפרטים עדיין חשאיים).

בסיום מצטלמים למזכרת ומקבלים המלצות על חדרים אחרים.
מתנת יום-הולדת מוצלחת ביותר – תודה רבה לכולם.
מומלץ

אם עדיין נשארה לכם גבינה משבועות – כדאי שתוודאו שהיא לא מקולקלת 🙂
בכל מקרה זה לא מתכון בשביל לפתור בעיה של שאריות…

מצרכים
25 ג' חמאה מומסת
250 מ"ל חלב
350 ג' קמח לבן
2 כפיות מלח
1 שקית שמרים יבשים (10-11 ג')
115 ג' גבינת צ'דר (לא נשארה לי משבועות, אז השתמשתי ב-100 ג' טל-העמק מגוררת ועוד 15 ג' פרמזן)

ההכנה
מערבבים בקערה את הקמח, המלח והשמרים
שופכים פנימה את החלב והחמאה ומערבבים לבצק רך
לשים על משטח מקומח קלות למשך 10 דקות
משטחים לעיגול, מפזרים למעלה את הגבינה ולשים שוב
מניחים להתפחה בתבנית משומנת, למשך כשעה עד שהנפח מוכפל.

לפני

אחרי

מכניסים לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות למשך 15 דקות
מנמיכים ל-175 למשך 25-30 דקות עד שהתחתית משמיעה צליל חלול בנקישה

מוצאים מהתבנית ומקררים על רשת

הולך מצוין עם טפנד, ממרח עגבניות מיובשות וכד'

זמן לא רב לפני החופשה המתוכננת באיטליה ערך תומר היכרות עם פליקס – הארנב שסופי איבדה בשדה-התעופה, זה שמסתובב בעולם ושולח לה מכתבים. באחד הפרקים פליקס מגיע לאיטליה, "גם אנחנו נוסעים לאיטליה" אומר תומר בשמחה, אולי נפגוש את פליקס?
השנה יש חפיפה כמעט מוחלטת בין חג הפסח שלנו לחג הפסחא של הנוצרים, ועל כן בכל מקום בו אנו מבקרים ניתן לראות גם מסממני החג, בסניף סופרמרקט קטן של Carrefour בעיירה Stresa ראינו מצות על המדף, וכמובן שיש ביצי פסחא וארנבות משוקולד בכל מקום.
התבדחנו שאולי הארנבות מטילות את ביצי השוקולד, אבל הגודל של חלק מהביצים פסל אפשרות זו, כמו גם הידע של שירה בביולוגיה 🙂
באחד הימים חלפנו על-פני שלט שהכריז על Factory Outlet של Lindt לא התעצלנו ועשינו פניית פרסה מהירה, או באיטלקית – הסתבכות באוסף כיכרות ורחובות חד-סיטריים, וחזרנו לכיוון הנכון.
לא סתם "חנות המפעל", באמת יש שם מפעל ענק וכמובן גם חנות לא קטנה, אגב בסמוך יש גם מפעל של Carlsberg שאותו לא בדקנו.
כשפותחים את הדלת לחנות, נכנסים לחלל ענק ומואר היטב, מלא בכמויות עצומות של ממתקי שוקולד בשלל צבעים וגדלים, ממש גן-עדן לאוהבי השוקולד.

כל אחד מתפזר לכיוון אחר בעקבות מה שמפתה אותו
    

אחרי זמן קצר תומר מגיע בריצה ומכריז "מצאתי את פליקס" ומצביע על שורות של בובות פרווה של ארנבים.

פליקס הושב אחר כבוד בעגלת הקניות ולידו עוד פליקס קטן יותר משוקולד, ובעוד אנחנו משוטטים בין הררי השוקולד שיחק תומר במתקן המשחקים שנמצא בלב החנות.
יצאנו משם עם שלל רב וחיוכים רבים, אבל אף חיוך לא היה דומה לזה שמרוח על פניו של תומר.
כשהתיישבנו בערב בחדר לשחק עם פליקס, גיליתי שיש בתחתיתו ריצ'רץ', פתחתי אותו בזהירות ובפנים מצאתי חבילה של ביצי שוקולד קטנות – מסתבר שככלות הכל ארנבי פסחא כן מטילים ביצי שוקולד 🙂

את פסח השנה בילינו בצפון איטליה, ברוב הלילות ישנו במקום ושמו Agritourismo Bittureli בלב אזור חקלאי בסמיכות לעיירה Ponti Sul Mincio. מקום מצוין לחובבי השקט ובמרחק נסיעה קצר מהעיר ורונה ומהאטרקציות הרבות שבאזור אגם גארדה. יש בעיירה מעדניה לא קטנה שמנוהלת בידי משפחת קצבים ובסמיכות אליה בר קטן, עד כאן די שגרתי, אבל המיוחד במעדניה הזו הוא שבערב היא מתפקדת כמסעדה לכל דבר Trattoria del Macellaio מסעדה עטורת שבחים, במיוחד מהאוכלוסייה המקומית ומהתיירים האיטלקים.

לביקור הראשון במסעדה הגענו עייפים מיום ארוך. המקום בדיוק נפתח והסבירו לנו שנצטרך לחכות עד לפתיחת המטבח, בכל מקרה הושיבו אותנו והתייחסו אלינו מאוד יפה, גם כמעט ולא נאלצנו להמתין. מכיוון שלא היינו רעבים במיוחד הסתפקנו במנות פחמימות קלאסיות.
ריזוטו פורצ'יני (מינימום הזמנה 2 מנות) – כל אחד חייב לעצמו לפחות ריזוטו אחד במסעדה איטלקית טובה באיטליה כדי להבין עד כמה ריזוטו יכול להיות טעים ועד כמה עיסות האורז שהוא טעם עד היום זה לא זה. ריזוטו לא תמיד מצטלם יפה, אבל הטעם משובח ביותר.
טליאטלה כמהין שחורות – מצוינת
ניוקי גורגונזולה עם אגוזי מלך
זה לא שאין ניוקי טוב בארץ, אבל באיטליה הוא איכשהו טוב יותר ועם רוטב גורגונזולה אי אפשר לפספס.
פסטה פנה עם רוטב אדום בצד לזאטוט זה כל מה שהוא צריך בשביל להיות מבסוט.
לסיום קפה להילה כפיצוי על הקפה האומלל של ארוחת הבוקר.
גם כשיצאנו לא היו סועדים במסעדה.

לביקור השני במסעדה הגענו עוד יותר עייפים אחרי יום עמוס ועיכוב לא קטן בדרכים, השעה כבר הייתה הרבה יותר מאוחרת ולכן לא היינו האורחים היחידים.
הפעם התכוננו מראש (קראנו את התפריט בביקור הקודם) וידענו מה אנחנו רוצים.
פסטה עם רוטב בצד לזאטוט.
שוב שתי מנות ריזוטו פורצ'יני – למה להחליף *סוס* מנצח.
ומנת El Mundo – פלטת בשרים (ללא סוס) מכל העולם לשני אנשים.
יש התנצלות קטנה בתפריט שבגלל העונות, תנאי השוק וכד' ייתכן שבמקרים מסוימים חלק מסוגי הבשר מקורם בבשר קפוא ולא טרי.
ביזון (צפון אמריקה) – הבחירה המועדפת על תומר שהמשיך ונתן עוד ביסון לביזון
אנטריקוט בקר (דרום אמריקה) – טעים מאוד ובטוח הסטייק הכי רך שאי-פעם אכלתי
אייל (אירופה) – טעם ברור ועז של בשר צייד, עשוי נא ועם טעם דומה לכבד
קנגורו (אוסטרליה) – קצת מוזר לאכול קנגורו אבל די טעים
זברה (דרום אפריקה) – מפתיע וטעים מאוד
צלעות טלה (ניו-זילנד) – האמת, קטנות יבשות וקצת מאכזבות – ניכר שמשך הבישול היה ארוך מדי

כל נתח מגיע כאשר נעוץ בו קיסם עם דגלון קטן של ארץ המוצא. הנתחים חתוכים לפרוסות קטנות המתאימות למאכל, או לחלוקה בין הסועדים 🙂
כל נתח מטופל ומוכן קצת אחרת בצורת העשייה ובתיבול. מרשים ביותר.

אז אם אתם מזדמנים במקרה ל-Ponti Sul Mincio או לאזור אגם גארדה, שווה להזמין מקום (אפשר גם באינטרנט כך שלא חייבים לדבר איטלקית).

מה עושים כשרוצים לאפות לחם ואין שמרים? תשובה
ומה אם אין בירה לבנה?
משתמשים בשחורה.
התוצאה תהיה לחם הרבה פחות מריר מאשר עם בירה לבנה.

מצרכים
1 בירה שחורה – 500 מ"ל
0.5 ק"ג קמח (השתמשתי בקמח כהה לאפייה מס' 3 של שטיבל)
1 כפית מלח
קצת צימוקים כהים קטנים (אופציונלי)

ההכנה
מערבבים ושופכים לתבנית אינגליש קייק משומנת
רצוי להשאיר להתפחה כ-30 דקות
אופים במשך כ-40 דקות בתנור שחומם מראש ל-175 מעלות