משחקים בעשן – אין עשן בלי עץ

אפשר לקנות אקדח עישון ממותג ידוע "רק" ב-150 דולר, למרות שיש גם מותגים פחות יקרים וגם מוצרים זולים, אבל לא יותר נחמד להכין אחד לבד?
רגע, אבל מה זה בכלל אקדח עשן?
מכשיר קטן שמייצר עשן לאוכל.
זה לא יעשן לכם בשר – לא בעישון חם וגם לא בעישון קר, אבל זה בהחלט יכול להוסיף ניחוח מעושן לפלטת גבינות, למשקה אלכוהולי, לפופקורן, לפלטת אויסטרים ועוד ועוד כיד הדימיון הטובה עליכם.
אם אין לכם דימיון, חפשו ב-Google או ב-Youtube.

אז איך מכינים אקדח לבד? או יותר נכון, איך מרכיבים לבד?
צריך שואב אבק קטן למקלדות, מקטרת מתכת לעישון חומרים אסורים וצינורית פלסטיק.
יש סרטון ברשת אז לא טרחתי לצלם אחד משלי והחלקים עלו לי עשרות שקלים בודדות.
הכנתי אותו די מזמן אבל לא ממש השתמשתי בו עד עכשיו.

פופקורן מעושן
שלב א – מכינים פופקורן
שלב ב – מוסיפים עשן

חשיפת התוצאה

שדרוג לפסטרמה.
פסטרמה בסו-ויד כבר הפכה לסטנדרט לכריכים לבית הספר, אבל זו לא פסטרמה מעושנת, לכן החלטתי להוסיף עשן לשקית הסו-ויד לפני הכנסת חזה ההודו ולראות (לטעום) מה יקרה.

בדרך לסו-ויד

אמנם ביקשתי בהזמנה רק חצי פרפר, אבל קיבלתי נתח ששוקל יותר מ-2 ק"ג.
יתרון הגודל הקל משמעותית על הפריסה במכונה ויש מצב שהנתח גם יצא עסיסי יותר מהרגיל.
מורגש טעם עדין של עישון, לא ממש פסטרמה מעושנת, אבל צעד מעניין בכיוון.

פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , | כתיבת תגובה

שורט ריבס – המרוץ לארוחת הצהריים

שבת בבוקר – העירו אותי בשעה 6:00 ומכיוון שלחזור לישון אני לא ממש יודע – קמתי.
בול העץ שהכנסתי לקמין בערב השאיר גחלים, אז הוספתי גזעי פקאן ויצאתי החוצה להדליק את המעשנה.
עברתי לטפל בבשר.

בשעה 7:00 השורט ריבס (צלעות / שפונדרה /אסאדו) נכנסו למעשנה מרוחים בתערובת של מלח גס, פלפל שחור גרוס ושום גרוס. עצמות כלפי מטה על הרשת התחתונה ממש מעל לתבנית המים.
על הגחלים הנחתי 2 חתיכות של עץ מסקיט והתיישבתי לאכול ארוחת בוקר.

מדי שעה השפרצתי על הבשר תערובת של חומץ תפוחים ושמן ואחרי שעתיים זה נראה ככה.

אחרי 4 שעות הטמפרטורה הפנימית של הבשר הגיעה ל-75 מעלות והבשר התחיל לסגת מהעצמות.
עטפתי את הנתח בנייר קצבים וברדיד אלומיניום והכנסתי לתנור בטמפרטורה של 175 מעלות.
הנחתי חציל על הגחלים, 10 דקות כל צד ויש תוספת נחמדה לארוחת הצהריים.

אחרי שעתיים הבשר הגיע לטמפרטורה פנימית של 95 מעלות ומעלה (כן, השארתי את הפרוב בבשר כשהוא עטוף בתנור 🙂 ) וככה זה נראה (6 שעות סה"כ).

וככה זה מוגש

וככה זה נראה בפנים

מסקנה: אם קמים מספיק מוקדם, אפשר לאכול צהריים בזמן 🙂

פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

צ'ופ צ'ופ פעם שנייה

בפעם הראשונה היה לנו טעים אז תכננו לחזור, וחוץ מזה עוד לא פגשנו את מור.
אני זוכר שאז היה ממש קר וגשום וכך גם הפעם. מסתבר שמפה לשם עברו כבר 10 חודשים…
הזאטוט זכר את המקום ותכנן מראש על "המבורגר ילדים", שאר בני המשפחה לא רצו להחליט מראש. הגענו, התיישבנו, התלבטנו והזמנו.
תוך כדי ההמתנה הגיעה פלטה קטנה של מעושנים לטעימות: אסאדו, אונטריב, טלה, קבבים ובצל מטוגן –
טעים ומבשר טובות להמשך.

הבורגר ילדים

האמצעי המיר את ההמבורגר מהפעם הקודמת בכריך ג'בטה קראנצ'ית ומלאה בפרוסות דקות של סינטה עם קולסלאו חמוצים ורטבים – כריך מצוין ומשביע.

הפלטה הגדולה הגיעה עם:
– אסאדו מעושן – חתוך משמעותית עבה יותר מאשר בביקור הקודם וטוב שכך 🙂
– אונטריב מעושן – פרוס דק-דק עם טבעת עישון עמוקה ביותר וטעם מופלא
– סינטה מהפלאנצ'ה – פרוסה דק דק (כמו בכריך) וטעימה מאוד
– פרוסות חזה אווז מהפלאנצ'ה – הבשר שהה או הוברש במרינדה מעט מתקתקה
הפלטה היא בהזמנה אישית, גם של הנתחים וגם של הכמויות
טיפ – בירה ויינשטפן מוצלחת מאוד כליווי לבשרים

את הבשר ליווינו בתוספות של בטטה ושעועית ירוקה

אחרי ששבענו והשאריות פונו מהשולחן, פינקו אותנו בקינוח של פאד'ג שוקולד

כמו בפעם הקודמת – האוכל טעים מאוד והמלצרים נחמדים
למרות שגם הפעם נדברנו להיפגש, מור לא הספיק להגיע לפני שסיימנו
וגם הפעם לא היה דנבר קאט.
כנראה שנצטרך לחזור פעם שלישית, אבל אולי הפעם לא נחכה עד לחורף הבא


פורסם בקטגוריה מסעדות, עישון | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

האדסון

כששואלים אנשים שמבינים בבשר איפה אפשר לאכול בארץ את הסטייק "הכי טוב", לא מקבלים בהכרח תשובה אחידה וטוב שכך. אבל אם מבקשים המלצה על 3-4 מסעדות בשר ממש טובות, האדסון תככב כמעט בכל רשימה (לעיתים קרובות יחד עם צירוף המילים "אבל יקר"). לכן כשהגיע אירוע ראוי לציון במיוחד, התקשרתי והזמנתי לנו מקום בהאדסון.
מעיון מראש בתפריט ובהמלצות של אנשים, סימנו את מנת הפתיחה "חלונות ניו יורק סינטה" כמשהו שממש כדאי לטעום. כל מי שהמליץ צדק, ואני רק יכול להוסיף לכאן את התמונה שלי ואת ההמלצה שלי. פרוסות רכות וטעימות של סינטה על גבול הנא ברוטב טופי יפני – כמות מכובדת וטעים, טעים, טעים!

ספיישל של טרטר סלמון הסיט אותנו מהכוונה המקורית להזמין קרפצ'יו. הטרטר היה טוב מאוד, אבל לא יוצא דופן. את הקרפצ'יו השארנו לביקור הבא.

למנה העיקרית קיווינו למצוא נתחים מיושנים מעניינים, אבל מכיוון שלא ממש תכננו את הביקור ולא הזמנו מראש, נאלצנו להסתפק "רק" באנטריקוט מיושן על העצם :-). את ההתלבטות על מידת העשייה פתרה המלצרית שהסבירה שלא תהיה שום בעיה להחזיר חלקים להמשך צלייה או לצריבה קלה וכך כל אחד מאיתנו יוכל לאכול במידת העשייה האהובה עליו.
הסטייק הגיע חתוך (כפי שהוסבר מראש) והיה מעולה. זוגתי טוענת שזה האנטריקוט הטוב ביותר שהיא אכלה בשנים האחרונות ואולי בכלל. אני אמנם אוהב אנטריקוט והוא בהחלט היה משובח, אבל יש נתחים שאני אוהב יותר ולכן יש עוד סיבה טובה לתכנן ביקור חוזר.
ביקשתי המשך טיפול בחלקים היותר נאים של האנטריקוט ונשאלתי "האם להעלות מידת עשייה או רק לצרוב קלות?" המשפט הזה מתמצת את רמת המקצעיות וההבנה של המלצריות והוא עומד בניגוד מופלא לדו-שיח שקיימתי עם מלצרית במסעדת בשר נחשבת אחרת שבה שאלתי לגבי נתח קצבים, האם מדובר בנתח דק ("סקירט", "רוטפלייש") או עבה ("אונגלה") ונעניתי ב"לא ידעתי שיש יותר מסוג אחד – אני אשאל במטבח" (האמת שיש עוד כמה "נתחי קצבים" אבל שני אלה הם המוכרים יותר ומגיעים מהסרעפת).

לתוספות לקחנו צ'יפס וברוקולי. הברוקולי היה עשוי כמו שצריך וטעים אבל הצ'יפס היה תעשייתי ולא מעניין. הבנתי שמקור הצ'יפס מתחלף מידי פעם והנוכחי מיובא מבלגיה. ההמלצה שלי היא להחליף שוב ורצוי למשהו שמכינים במקום ולא למשהו משקית.

סיימנו בקפה הפוך טוב ושני כדורי גלידה בייתית – שתייהן לא מאוד מתוקות, שזה דווקא טוב, ומאוד נחמד שכל אחת מוגשת בקערה נפרדת. הקוקוס מצויינת – חתיכות הקוקוס עברו טיפול נכון והן לא קשות ויבשות. השוקולד קצת פחות מוצלחת עם טעם של קקאו ולא של שוקולד.


השירות היה מעולה, המלצרים היו מקצועיים, מבינים בבשר, מחייכים ונחמדים וללא פוזה סנובית שמאפיינת לעיתים מלצרים במסעדות יוקרתיות.
לסיכום: שווה ביותר למי שאוהב בשר – אבל יקר 😉


פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , | 2 תגובות

וייסבראטן ושני שפיצים

בעקבות בקשה לביף ג'רקי נכנסתי ליינות ביתן לקנות וויסבראטן. אני לא יודע אם מדובר בגחמה רגעית/מקומית או במדיניות חדשה/כוללת, אבל המחיר של הוויסבראטן וגם של נתחים כמו כף, צ'אך ועוד עלה ל-100 ש"ח (אפילו לא טרחו לכתוב 99.90), אז החלטתי לחפש במקום אחר.
את הרשת של רמי לוי אני לא אוהב מסיבות רבות שלא זה המקום לפרט, ואני בספק אם הוצאתי בה יותר מ-100 ש"ח בשלוש השנים האחרונות, אז אני לא יודע מה בדיוק גרם לי להיכנס לשם, אבל נכנסתי.
המחיר לוייסבראטן, צ'אך, כף ועוד רק 60 ש"ח (כלומר 59.90)."זה המחיר?" שאלתי. "כן זה עכשיו במבצע במקום 89.90" ענה הקצב. התאריכים על השקיות הסגירו את הסיבה, התאריך האחרון למכירה הולך ומתקרב וכנראה שמישהו לא עשה חישוב נכון של כמויות ונתקע עם הרבה סחורה מפולין. עברתי יחד עם הקצב על השקיות כשאנחנו מנסים להסתכל מקרוב על הבשר ובחרתי וייסבראטן אחד, שפיץ צ'אך אחד ושפיץ שייטל אחד. מה כבר יכול להיות רע? טיפול נכון בבשר בטח יביא לתוצאות טובות.

וייסבראטן הופך לביף ג'רקי

2 פרוסות של וייסבראטן חתוך לרוחב הוכנסו למספר דקות למחבת חמה, כדי להבין את טעם הבשר ואת רמת המליחות (וגם כדי להשביע רעב קטן :-)) – טעם הבשר עדין ולא מלוח.
הבשר נחתך לרצועות בדרך להיות ביף ג'רקי והושרה בשתי מרינדות – בדיעבד המנצחת הייתה:
2 כפות של רוטב סויה
כף סוכר חום
1/2 כפית מלח
1/4 כפית פלפל שחור גרוס
*מתאים לבערך 700 גרם בשר

ביף ג'רקי

תיבול משודרג לביף ג'רקי (מרץ 2019)

4 כפות (רבע כוס) של רוטב סויה
2 כפות סוכר חום
1 כפית מלח
1/2 כפית פלפל לבן גרוס
1/2 כפית פפריקה מעושנת
*מתאים לוויסבראטן שלם – בערך 1.5 ק"ג

שפיץ שייטל

עוד כשהשפיץ היה בשקית, היה ברור שיש לו מעטה שומן קטן בצד אחד ולמרות שבדרך כלל אני מקבל את הנתח הזה ללא שומן, זה דווקא שימח אותי כי התכנון היה לנסות לעשן אותו. אחרי פתיחת השקית הבחנתי בעוד הבדל – הגידים הוצאו ממנו על-ידי חיתוך לתוך הנתח עצמו מה שיצר לנתח צורה שדומה לפרפר הודו. מרחתי עליו ראב של שום גרוס, מעט פלפל שחור גרוס וקמצוץ של הל טחון, שפכתי מעל שוט של אספרסו (אחרי שהתקרר כמובן) והשארתי במקרר ל-24 שעות.
למחרת הדלקתי את המעשנה על 90-100 מעלות (הנתח דק ולא רציתי לייבש אותו), הנחתי אותו על רשת עם השומן כלפי מטה בתחתית המעשנה מעל למגש המים, הוספתי צ'אנקים של תפוח וחיכיתי שיגיע לטמפרטורה פנימית של 58 מעלות.
פרסתי וטעמתי, הטעם משובח אבל המרקם היה קצת קשה, ככה היה גם עם השפיץ שייטל הקודם הישראלי (שדווקא כן היה אמור להיות משובח). לא היססתי לרגע והכנסתי אותו לשקית ואקום והופ לסו-ויד ל-5 שעות על 63 מעלות.
זו הפעם הראשונה שניסיתי קודם עישון (עשן נדבק טוב יותר לבשר קר) ואז סו-ויד והתוצאה בסיום הייתה מעט מאוד נוזלים בשקית (כל מה שמיותר כבר יצא בעישון). עכשיו הבשר היה גם טעים וגם רך אז אכלנו קצת. ופרסנו את השאר דק דק להמשך. למחרת גילינו שבתור בשר קר זה עוד יותר טעים! וזה גם הולך נפלא עם הרוטב של הגרבלקס.

שפיץ צ'אך- פיקניה

הפיקניה התגלתה כבעלת מכסה שומן עבה למדי שאיפשר לגלף אח החותמות שהוטבעו בו (וטרינריה, כשרות?) ועדיין להשאיר כמות מכובדת. מהפיקניה הגידים הוצאו בצורה יותר מקצועית והנתח נשאר שלם. אחרי עטיפה בראב של קייג'ון ללילה הנתח נכנס לעישון עד ל-62 מעלות, בדיקת רכות (תוצאה צפויה) ומשם לסו-ויד ל-3 שעות ב-63 מעלות. תזמון מצוין של ארוחת צהריים, בשר טעים ורך.

מסקנות

אפשר לקנות פיקניה עם שיוש מדהים או פיקניה שהבטיחו לכם שהיא מיושנת 😉 ולהוציא יופי של נתח מהמעשנה, אבל בחצי מחיר אפשר לקנות "סתם פיקניה" ולתת לה אחרי העישון קצת זמן בסו-ויד כדי לקבל תוצאה לא פחות טובה.

גם וייסבראטן לא צריך להיות יקר ו/או"איכותי" בשביל להפוך לביף ג'רקי מצוין

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

נקניקיות בריטיות #1

זיכרון הנקניקיה האיטלקית המוצלחת במיוחד עשה לנו חשק לעוד נקניקיות.
מבלי לזלזל באיטלקים, בפולנים, בספרדים ובעמים אחרים שיש להם כמויות אדירות של סוגי נקניקים ונקניקיות, הבריטים הם ככל הנראה האומה עם מבחר הנקניקיות הטריות הגדול ביותר.
אז אחרי נבירה בספרי בישול ישנים ומקורות מידע אחרים (באינטרנט, אלא מה) בחרתי שלושה מתכונים קלאסיים והתפניתי להכנות הנדרשות:
– הצטיידתי בבשר ובשומן חזיר בכמויות הנדרשות (קשת טעמים בנתניה)
– הצטיידתי במספר תבלינים שבהם אני לא משתמש בדרך כלל (השקדיה בתל-מונד)
– הצטיידתי בעשבי תיבול טריים (רוזמרין ומרווה מהגינה)
– למדתי להכין ראסק (מיד יגיע ההסבר)

בנקניקיות הבריטיות יש שימוש בראסק (rusk) מילה שמשמעותה גם צנים (טוסט יבש), אבל בעיקר סוג של פירורי לחם יבשים. באנגליה הפירורים מגיעים בשלושה גדלים שונים בעוד שבשאר העולם כמעט בלתי-אפשרי להשיג אותם, אם בכלל יודעים שהם קיימים.
הראסק מתאפיין ביכולת ספיגת נוזלים מופלאה (100 גרם ראסק יספגו בקלות 150 מ"ל מים ואפילו יותר) ותפקידו לקשור בין מרכיבי הנקניקייה ולספק רכות מסוימת. את אותו האפקט ניתן להשיג גם עם אורז מבושל ויש מתוכני נקניקיות אנגליות שעדיין נעשה בהם שימוש באורז.

ראסק
מנפים לקערה 500 גרם קמח, 5 כפיות אבקת אפייה וחצי כפית מלח
מוסיפים בהדרגה תוך כדי ערבוב 500 מ"ל מים
לשים ליצירת בצק אחיד וגמיש ומשטחים לעובי של כ-12 מ"מ
אופים 10 דקות בחום של 230 מעלות
פורסים לרצועות ברוחב של כ-12 מ"מ
אופים 10 דקות בחום של 190 מעלות
אופים בחום של 80-100 מעלות עד להתייבשות מוחלטת (1-3 שעות)
מרסקים לפירורים דקים במעבד מזון
סרטון על הכנת ראסק ניתן למצוא בפרויקט של Scott Rea, פרויקט מעניין הכולל גם סרטונים מצוינים על הכנת נקנייקיות.

Bangers
הנקניקייה הבריטית הקלאסית, החצי הדומיננטי של Bangers & Mash (נקניקיות ופירה) שניתן למצוא בכל פאב. Bangers על שום רעש הפיצוץ שמתרחש אם לא דוקרים את הנקניקיה כדי לאפשר בריחת אדים, במיוחד בטיגון.
על כל קילו בשר חזיר טחון (בטן חזיר או בשר חזיר חצי שמן)
– 60 גרם ראסק
– 120 מ"ל מים
– 18 גרם מלח (מלח שוקלים ולא מודדים בנפח) – 3 כפיות מלח גס
– 10 גרם שום (3 שיניים)
– 1 כפית פלפל שחור (אני שמתי פחות)
– 1/2 כפית מיורן*
– 1/2 כפית אורגנו
– 1/2 כפית צתרה
– 1/2 כפית רוזמרין
– 1/2 כפית מרווה
* המידות הן לעשבי תיבול יבשים
מערבבים את כל התבלינים עם הראסק, שופכים פנימה את המים ומערבבים
מערבבים את העיסה עם הבשר וממלאים בשרוול נקניקיות רחב

Gloucester Sausage (גלוסטר – עיר ומחוז בדרום מערב אנגליה)
– 450 גרם חזיר טחון
– 200 גרם שומן חזיר טחון
– 150 גרם ראסק
– 200 גרם מים
על כל קילו של הנ"ל
– 18 גרם מלח
– 1 כפית פלפל שחור (או קצת פחות)
– 2 כפיות מרווה
– 1 כפית טימין
– 1/4 כפית משיה (משיה היא הקליפה של אגוז המוסקט)
משרים את הראסק במים, מערבבים יחד את כל המרכיבים, טוחנים יחד וממלאים בשרוול נקניקיות

Leek Sausage (נקניקיית כרשה הנפוצה בוויילס)
– 750 גרם חזיר טחון (כתף או בטן)
– 60 גרם כרשה
– 70 גרם ראסק
– 100 גרם מים
על כל קילו של הנ"ל
– 15 גרם מלח
– 1 כפית פלפל לבן
– 1/4 כפית אגוז מוסקט טחון
– 1/2 כפית זנגביל טחון
משרים את הראסק במים וקוצצים דק את הכרשה,
מערבבים יחד את כל המרכיבים, טוחנים יחד וממלאים בשרוול נקניקיות

משני הסוגים הראשונים הכנתי כמות של 2 ק"ג ומהשלישי ק"ג אחד.
חלק הוכנסו לשקיות ואקום והועברו להקפאה וחלק הוכנסו למקרר למנוחת לילה.


בשישי בערב הדלקתי את המעשנה לטמפרטורה של בערך 90 מעלות, הכנסתי את הנקניקיות, הוספתי צ'אנקים של תפוח והמתנתי עד שטמפרטורת הנקניקיות תגיע לאזור 65-68 מעלות (בערך שעה).

אלון הכין פירה לפי המתכון של ז'ואל רובושון, הילה הכינה מרק בצל, ובתוספת של עוד מספר מנות התיישבנו לארוחת ערב טעימה.

נשארו נקניקיות גם לארוחת בוקר (בריטית)

מסקנות:
1. ה-Bangers ונקניקיות הכרשה ייתווספו לאיטלקית ברשימת הנקניקיות המוצלחות (כדאי לטגן/לאדות מעט את הכרשה לפני ההכנסה לנקניקיה)
2. להכין כל פעם כמות גדולה של סוג נקניקייה אחד (מקסימום שתיים)
3. שרוולים בקוטר גדול הרבה יותר קלים למילוי מאשר שרוולים בקוטר קטן, במיוחד כשהעיסה אחידה

נ ק נ י ק י ו ת   ז ה   ט ע י ם !

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

לסמן וי על ויסבראטן

2 הבטחות עמדו על הפרק בהקשר של בשר בקר. הראשונה – פסטרמה בקר לכריכים של בית-הספר, כי למרות שפסטרמה הודו זה טעים, אי-אפשר לאכול את זה כל יום. השנייה – ביף ג'רקי, ומי שצריך לשאול למה, כנראה לא טעם את זה אף פעם.
אז קניתי חתיכת וייסבראטן (חלק #19) בעברית "ראש ירכה", באנגלית Eye of Round (ה-round הוא הרגל האחורית של הפרה). יש האומרים שוייסבראטן בגרמנית משמעותו "בשר לבן" כי החלק הזה לבן (weiss) יחסית – לי הוא לא אפילו לא נראה ורדרד, וככל הידוע לי המשמעות של braten קשורה לשיטת בישול ולא למילה בשר, אבל מה שבטוח, מדובר בבשר רזה שמתאים גם לפסטרמה וגם לביף ג'רקי.
הקצב פתח בשבילי שקית חדשה, אז סימנתי לו עד איפה אני רוצה – יצא 1.3 ק"ג.
ניקיתי את הנתח ממעטה השומן הדק שעוטף אותו וחציתי לשניים (כאמור 2 הבטחות).

מרחתי מעט חרדל דיז'ון על הבשר, פיזרתי עליו פלפל שחור גרוס ושום גבישי והכנסתי לסו-ויד ב-63 מעלות למשך 8 שעות. התוצאה – בשר יציב שלא מתפורר וקל לפרוס ממנו פרוסות דקות, נחתך בקלות שנותנים בו ביס – מעולה לפסטרמה בכריך במיוחד בתוספת של מלפפון חמוץ.
אז ליום ראשון – פסטרמה בקר בכריך.
 

את החלק השני של הנתח פרסתי לפרוסות בעובי של כחצי ס"מ, וכל פרוסה חתכתי לאורך לארבע רצועות.

עקבתי אחר ההוראות הבסיסיות לביף ג'רקי המופיעות באין-ספור מקומות.
השרייה של רצועות הבשר במרינדה למשך 6-24 שעות במקרר בכלי אטום.
המרינדה שניסיתי הורכבה מכמויות שוות (כף) של רוטב סויה, חומץ בלסמי, מיץ ליים, סוכר חום, קייג'ון ופפריקה מעושנת.
לאחר ההשרייה תולים את חתיכות הבשר על שיפודים ומניחים תלויים מרשת של התנור כשבתחתית התנור תבנית מכוסה ברדיד אלומיניום לאיסוף הטיפות.
 

מבשלים בחום של 70-80 מעלות למשך 4 שעות כשדלת התנור פתוחה מעט על-מנת לאפשר לאדים לצאת (חצי שיפוד עושה את העבודה).

המרקם של הג'רקי יצא טוב. למי שאוהב חתיכות קשות יותר, מומלץ לפרוס את הבשר עם כיוון הסיבים.
המרינדה הייתה מעניינת אבל לא מדהימה – בפעם הבאה נשחק עם אפשרויות תיבול נוספות.

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

חדרי בריחה 24 ו-42

את החדר ה-40 עשינו בבולגריה בהרכב חסר (ללא החיילת) אבל דווקא עם הזאטוט.
החדר היה, איך לומר, בסדר בשביל חופשה, אבל לא הרבה יותר מזה.
מה שכן, נהנינו בו ועכשיו בדיעבד זה דווקא פרט מאוד חשוב.

כשחזרנו לארץ, הבנו שבשלו התנאים לחדר בריחה רציני. 24, שהוא סוג של המשך למחנה 23 המעולה, נפתח מחדש לאחר שנסגר לשיפורים בעקבות אי-אלו טענות. האמת, לא התעמקנו בהיסטוריה של מה שהיה והחלטנו לסמוך על Breakout שהם יידעו כיצד לספק לנו חוויה חיובית.
החדר לא זול – 135 ש"ח לאדם (עבור 4 משתתפים) – רק לשם השוואה, בחדר הבריחה בבולגריה שילמנו סכום זהה, 135 ש"ח עבור כל ארבעת המשתתפים יחד.

הגענו בזמן ונאמר לנו שיש קצת עיכוב. אבל אם כבר עיכוב, זה בדיוק המקום המתאים.
קודם כל מפנקים אותך בגלידה, ויש הוקי אוויר איכותי שאפשר לשחק בו, או שאפשר פשוט להתרווח על הספות ולנשנש משהו.

כשהגיע הזמן קיבלנו תדרוך. העלילה מתתחילה מהמקום שבו מחנה 23 נגמר, "בסדר, ברחתם מהמחנה השמור ביותר בעולם. אבל מה עכשיו? אתם עדיין לא ממש חופשיים ורודפים אחריכים. מה תעשו?"
"זה לא חדר בריחה רגיל" אמר המפעיל. "אתם חייבים להיכנס לראש אחר" – האמת הוא צדק.
יש להגיע בבגדים נוחים ונעליים סגורות, עלולים להתלכלך והחדר לא מתאים לסובלים ממגבלות תנועה.
אבל זה לא אתגר פיסי משמעותי והחדר כן מתאים כמעט לכל אחד.
בסופו של דבר הצלחנו לברוח, לקח לנו 78 דקות. החדר מוגדר ל-90 דקות כך שזה הישג לא רע בכלל. הייתה באמת חוויה מיוחדת ובסיום כמעט ולא היו לנו שאלות. כלומר, החדר הגיוני וקוהרנטי ואין בו אלמנטים שלגביהם אפשר לשאול "מה זה היה בדיוק?" זה אחד החדרים הבודדים שבו אם היינו למשל 5 או 6 שחקנים, אז היינו יכולים להתקדם מהר יותר. אל דאגה אם מתקדמים יותר מהר, לא בהכרח מסיימים מהר יותר – החדר ערוך גם לתרחיש הזה.
לסיכום: בכלל לא חדר בריחה רגיל, בהחלט חדר מעולה ומושקע מאוד והיחס של המפעילים מעולה.

לחדר ה-42 בחרנו את רעש לבן, היינו צריכים חדר ל-12 איש, וחדר כפול שמאפשר גם אינטראקציה בין הקבוצות (אלנמנט שטרם התנסינו בו) נשמע כמו רעיון טוב.
האמת שקצת חששתי מלעבוד בקבוצה של 6 אנשים, אבל בעלי החדר וגם שחקנים מנוסים אחרים שביקרו בו טענו שממש לא תהיה בעיה (ספויילר: לדעתנו הם ממש טעו).
החדר מוגדר כ"קונספט חדש וייחודי, שילוב של חדר בריחה ואסטרטגיה" והאמת שזה נכון. יש בו גם וגם, אבל כנראה אחד על חשבון השני. חדר הבריחה עצמו נטול תמה כלשהי והוא בעצם חדר חידות. חלקן טובות יותר וחלקן פחות. אין בו מספיק עבודה במקביל כדי להעסיק יותר מארבעה אנשים (בטח לא שמונה כמו שמוגדר באפיון החדר). בהרכב של 6, חלק ניכר מהזמן היו אנשים מובטלים. יש בו אלמנטים של אסטרטגיה והם מעניינים, אך הם לא משלימים את מה שחסר בחדר הבריחה לכדי תוצר שלם טוב.
גם למפעילים לא ממש התחברנו, אין לי טענה ספציפית שלגביה אני יכול לבוא ולומר "היי – ספציפית זה לא היה בסדר", אבל ההרגשה גם לפני תחילת החדר, גם תוך כדי וגם אחרי, לא גרמה לנו לרצות להמליץ למישהו להגיע לשם.

 

פורסם בקטגוריה חדרי בריחה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

דנבר פעם #3

אוקי, אז אנחנו אחרי שהבנו איך עושים פסטרמה טעימה והילדים לוקחים לבית-הספר כריכים עם פסטרמה תוצרת בית במקום פסטרמה מהסופר, נותרה רק בעיה קטנה של חיתוך הפסטרמה לפרוסות מספיק דקות.
לכן אחד הדברים שהופיע בראש רשימת הקניות לבולגריה היה מכונת פריסה.
זה לא שאי-אפשר לקנות מכונת פריסה בייתית בארץ – אפשר, אבל יקר והמבחר מוגבל. גם אפשר להזמין מכונה מחו"ל דרך Amazon. אבל עלות המשלוח דומה לעלות המוצר.
סניפים של טכנופוליס פרוסים בכל הערים הגדולות בבולגריה והם מלאים בשפע של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה – חלקם במחירים שאפשר רק לחלום עליהם בארץ. הסניפים כמעט ריקים (לפחות בימות השבוע) ויש בכולם עובדים חביבים שמאוד שמחים לעזור בכל דבר (בבולגרית שוטפת כמובן). המשימה הקשה ביותר במהלך הקנייה הייתה למצוא עובד דובר אנגלית כי רצינו להבין מה גודל האריזה של כל אחד מהמכשירים על-מנת לוודא שהפורס ייכנס למזוודה.
נפרדנו מ-200 לבה – בערך 430 ש"ח ויצאנו עם מכונת פריסה של Severin, חברה גרמנית שאמנם לא מוכרת בארץ אבל נפוצה למדי באירופה. נפרדנו גם בקושי רב ממבחר המכונות לייבוש מזון – צריך להשאיר משהו לביקור הבא 🙂

לפרוס פסטרמה הודו זה מעניין אבל מה עוד אפשר לפרוס?
החלטתי לנסות דנבר – טוב זו לא באמת הפעם השלישית שאני מכין דנבר, אבל זו כן צורת ההכנה השלישית, וגם תהיה רביעית, כי עישון עוד לא ניסיתי.
הפעם הגיע לידי נתח שנראה טוב.

בדקנו פרוסה במחבת וגם הטעם והמרקם היו טובים.

אז הכנסתי אותו לסו-ויד לחמש שעות ב-65 מעלות (רק 5 שעות כדי שלא יתפורר) ו-65 ולא טמפרטורה נמוכה יותר כדי לוודא שהחומרים בין סיבי הבשר יתרככו מספיק.
צינון במי-קרח ולמקרר למספר ימים עד למועד הפריסה.

הדנבר נפרס בקלות לפרוסות די דקות בלי להתפורר,

הבשר רך ובלי סיבים מעצבנים, השומניות נעימה ומזכירה קצת לשון כבושה והטעם עדין – תענוג.

השילוב עם מלפפון חמוץ וקונפי שום היה טוב, אבל הצטערתי שאין בידי צנצנת פיקלילי שהייתה יכולה להוות ליווי מושלם לפרוסות הדנבר – באמת הגיע הזמן להכין שוב.

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

מוציא לכם לשון ;-)

אמנם כבר העליתי פוסט על לשון שלא הייתה כישלון, אבל חשבתי שיש מקום לשיפור.
רצף החגים בלבל את כל הרגלי האכילה והקניות כך שמצאתי את עצמי ביום שישי אחה"צ בקשת טעמים בנתניה. החנות הייתה מלאה כפי שאף פעם לא ראיתי אותה – תורים ארוכים בדלפקים, כל הקופות מאוישות ו-5 עובדים בקצביה. בערך 80% מהקונים דוברי רוסית, עוד 10% דוברי עברית ועוד 10% דוברי סינית שבאו על אופניים חשמליות עם ארגזים מאחורה לעשות קניות לסוף השבוע.
לקחתי מספר בקצביה ובינתיים בדקתי את הסחורה.
כשהגיע תורי הצטיידתי בבשר לנקניקיות, בשר לארוחת הערב (פילה לבן בתנור למי שמעוניין), שומן חזיר לנקניקיות עתידיות וגם בלשון בקר יפה וקטנה שנחה לה לבד בתבנית – באמת קטנה, פחות מקילו (גם כי הורידו לה את החלק המיותר מלמטה) והכי חשוב: לא מוכשרת!!!
מילא נתחים גדולים שסופחים קצת מלח בתהליך ההכשרה, אבל נתחים קטנים, כמו לחי או לשון למשל, עלולים להגיע לדרגת מליחות איומה.

שטפתי היטב את הלשון והכנסתי אותה לשקית ואקום.

הכוונה הייתה להכניס אתץ הלשון לסו-ויד ל-16 שעות ב-83 מעלות, אבל מכשיר הסו-ויד שלי לא ממש רצה לעבור את ה-79 מעלות, עוד לא מצאתי אלטרנטיבה טובה למכסה שנשבר ויש יותר מידי אידוי ואיבוד חום. אחרי 16 שעות הוצאתי את הלשון, שפכתי את הנוזלים מהשקית, שמתי כפפות וקילפתי את הלשון בעודה חמה – זה היה קל כמו לקלף בננה – תענוג. הכנסתי את הלשון לפריזר לצינון ואחרי מספר שעות כשהפעלתי את המעשנה על-מנת להכין ארוחת צהריים, הכנסתי את הלשון על רשת גבוהה לכשעתיים של עישון עם צ'אנקים של עץ שזיף בטמפרטורה של בערך 90-100 מעלות.

התוצאה לשון רכה אך יציבה בעלת טעם עדין מאוד וניחוח מעושן – יותר מוצלחת מהפעם הקודמת.

את התיבול אפשר לשים מעל לפרוסות: מלח, שום קונפי, כל אחד לפי אהבתו או דימיונו – ממש אין הכרח לנסות ולדחוף את הטעמים לתוך הבשר.
עכשיו נותר לבדוק איך הטעם יהיה כשהלשון תתקרר… 🙂

פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , , , | כתיבת תגובה