"על האש" בתוך הבית?

חברת Ninja ידועה בארץ בעיקר בזכות הבלנדרים שלה שהפכו כבר לשם נרדף למוצר עצמו וכבשו בסערה את השוק הישראלי. אבל Ninja מייצרת גם מגוון מוצרים אחרים למטבח: מעבדי מזון, טיגון באוויר "אייר פריי", סירי לחץ וההפתעה המעניינת במבחינתי גריל המלווה בהצהרה המרשימה "על האש בתוך הבית".

במאמר מוסגר, יצא לנו לבדוק בבית באופן די יסודי "סיר טיגון ללא שמן" של חברה אחרת, ליתר דיוק "סיר בישול מופחת שמן" והכינוי שהדבקנו לו במקום "אייר פריי" היה "פראייר" – בשום דרך לא הצלחנו להוציא ממנו תפוחי אדמה בכלל או צ'יפס בפרו שהיה שווה לאכול – בקיצור לא המלצת קנייה.

באירוע ההשקה של סדרת המוצרים החדשים, התכנסנו במסעדת התרנגול הכחול, שם ניצח שף שאול בן-אדרת על צוות המסעדה והכין מגוון מרשים של משקאות ומאכלים בעזרת שלל המכשירים של Ninja. הזדמנות נהדרת להתרשם מקרוב מהמכשירים, לראות מה הם מסוגלים לעשות וגם לאכול מטעמים. בגזרת הבשר טעמתי המבורגר, אנטריקוט, שקדי עגל ונתחי כתף #5.

יומיים לאחר מכן נחת אצלי במטבח Ninja® Foodi Grill והתחלתי לבדוק אותו בעצמי.

התפעול פשוט ביותר, אמנם אפשר לבחור טמפרטורה וזמנים באופן ידני, אבל החברה הגדירה מראש מצבי גריל, טיגון, צלייה, אפייה וייבוש שניתן להפעיל בלחיצת כפתור. לוחצים, ממתינים לצפצוף שהתחמם, מכניסים אוכל ומחכים לצפצוף שמוכן.
במהלך השבוע בדקתי צליית נקניקיות תוצרת בית, גם ממצב קפוא וגם ממצב מופשר – התוצאה הרבה יותר טובה ממה שהצלחתי להגיע אליה במחבת.
חזה עוף – יצא עסיסי בצורה מטורפת.
כנפיי עוף ברטבים שונים.
צ'יפס – הוכנו ממספר חיתוכים – שום דבר לא יכול להתחרות בצ'יפס שהוכן בטיגון כפול בשמן, אבל זה ללא ספק צ'יפס לא מטוגן מעולה שנעלם במהירות הבזק.
בזמן השימוש לא עולה בכלל עשן מהמכשיר, ריח יש רק כשפותחים את המכשיר וזה ריח נפלא של אוכל.

אתמול החלטתי לאתגר את המכשיר עם צלעות טלה שנרכשו בצפון. תוך 10 דקות התיישבתי לאכול, פתחתי צנצנת של רוטב מנטה שנרכש בנסיעה האחרונה לפאפוס (יחד עם בקבוק A1, רוטב וורצ'סטרשייר של Lea & Perrins ועוד מגוון דברים דומים שיש שם בכל סופר וכאן אין) והתענגתי. כשהכנתי בערב צלעות לתיכוניסט, הזאטוט ביקש לטעום והחליט שגם הוא רוצה אחד.
"אבא, זה טלה נכון?"
"כן"
"זה טעים!"
הריח של שומן טלה הוא בהחלט משהו שאי-אפשר להתעלם ממנו והוא בהחלט היה נוכח בבית מספר שעות לאחר הבישול. אבל, וזה אבל גדול, כל זאת ללא העשן המלווה בהכנת צלעות טלה בגריל של התנור ובטח ובטח ללא הסכנה שהשומן יידלק, שלא לדבר על הריח שנדבק לתנור.

ברמת הניקיון, יש 3 חלקים שזקוקים לניקוי (המיכל הראשי, הרשת/הסיר והמסנן) וניתן להכניס אותם בנוחות למדיח. הבעיה הכי גדולה עם ה-Ninja היא "איפה לעזאזל יש לי מקום לעוד מכשיר חשמלי על השיש?"

סיכום ביניים: מוצר מוצלח מאוד שבאמת נותן נותן מענה ל"על האש" קטן בבית, במהירות ובנוחות.

ואיך אפשר בלי אנקדוטה מעניינת על שפה או תרגום?

ותמונה אמנותית אחת לסיום

נ.ב.
בניירת כתוב שאפשר גם לאפות עם המכשיר וגם לייבש מזון. באינטרנט ניתן למצוא שלל אביזרים ייעודיים שניתן לרכוש לצורך העניין – בהחלט אופציות מעניינות – ההמשך יבוא… עוד לא ניסינו ירקות 🙂

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

תני לי מכסה

תני לי מחסה (מילים שמואל צ'יזיק)
עשן סמיך את עיני מכסה
מחפש אותך, אבל לא מוצא
ולא יודע איך לצאת מזה.

לפני שבועיים מצאתי את עצמי בדרך לאזה"ת של עכו.
אם תהיתם מה היה לי לחפש שם, התשובה היא "נעמן רפרקטורים" – יצרנית לוחות קלציום סיליקט, שנחוצים לנו לבידוד הטאבון שאלון ואני עומלים על בנייתו.

לא רחוק משם (בעצם ממש ממש קרוב) יש את סניף עין-המפרץ של דבאח, אז ניצלתי את ההזדמנות לבדוק מה מוכרים בצפון הרחוק 🙂
התעלמתי מהגודל ומהשפע ופניתי ישר לאזור הבשר.
על הוויטרינה היו פתקיות עם שמות נתחים ומחירים לקילו.
חלק מהנתחים היו ארוזים בשקיות מהמפעל: נתח קצבים, ספיידר (פעם ראשונה שאני רואה ספיידר באריזה), שפיץ שייטל…
חלק מהנתחים היו טריים: שפיץ צ'אך ועוד…
מתוך מבחר שדרות האנטריקוט על העצם (עם מכסה), בחרתי את המשוישת ביותר וביקשתי מהקצב שיחתוך עבורי גוש עם 4 עצמות – הגיע הזמן לבדוק כיצד עגל מתיישן. 90 ש"ח לקילו – מחיר בסדר.
הוספתי לעגלה (של הקניות) קצת צלעות טלה שנראו מהממות ופניתי לקופה. כל הבשר הוכנס לציידנית שהוכנה מראש ונסעתי הביתה. עכו לא כל-כך רחוקה כשהכבישים ריקים באמצע הבוקר.

בבית קילפתי שכבת שומן דקה מסביב לכל נתח האנטריקוט כדי שהוא יהיה נקי ככל האפשר ופירקתי את המכסה. את האנטריקוט הכנסתי ליישון בשקית DryBag.

את החלק (העליון בתמונה) של המכסה טחנתי ליצירת קבב ואת החלק השני (רק 740 גרם) הכנסתי לשקית DryBag קטנה ליישון יבש של שבועיים.
אחרי שבועיים המכסה שקל 680 גרם (8% פחת – הגיוני כשמדובר בבשר שומני שעטוף כמעט לגמרי בשומן).

ניקיתי קצת ופרסתי לפרוסות שנצרבו על מחבת משני הצדדים.

היישון מורגש והבשר טעים – פתיח נחמד לארוחה וניצול טוב של "שאריות" עגל.

*אגב הספיידר,
היו בשקית שתי חתיכות. אחת ניסינו בצריבה – בשר קשה עם טעם דוחה, את השנייה עשיתי בסו-ויד – הריכוך הצליח אבל הטעם נשאר דוחה. כנראה שספיידר לא קונים בשקית. יש מצב שזה נתח שצריך להיאכל כשהוא טרי והשבועות שהוא בילה בשקית לא עשו עימו חסד.
הספיידרים הקודמים שאכלנו, גם של פרה וגם של עגל היו מעולים, אבל הם היו טריים ופורקו מהעצם לנגד עיני.

את האנטריקוט נבדוק עוד שבועיים כשימלאו ליישון 28 יום או יותר 🙂

פורסם בקטגוריה יישון | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

איש הסלמון!

בביקור האחרון שלנו בפאפוס (בדצמבר של העשור הקודם – טוב נו, לפני פחות מחודשיים), קבענו לארוחת ערב במקום ששמו Salmon's Taste – השמועות אמרו שכל התפריט מבוסס על סלמון, אפילו הפיצה.
לא ידענו בדיוק לקראת מה אנחנו הולכים, והאמת שגם אם היו אומרים לנו, לא בטוח שהיינו מאמינים.
בפתח קיבל אותנו בלבביות בעל המקום Andreas, שהכין לנו מבעוד מועד שולחן לעשרה. המקום לא גדול ואחרי שזוג אחד סיים ויצא, נותרנו רק אנחנו להמשך הערב.
קיבלנו קצת הסבר על מבנה הארוחה: נתחיל בקצת מזה (Meze), כלומר מזטים, אחרי זה… ואחרי זה… "ויהיה טוב תסמכו עלי". זרמנו איתו, ולשולחן התחילו להגיע צלחות.

סבבה, אבל איפה הסלמון?
קבנוס סלמון!!!

קיבלנו גם סלסלת לחמניות בשלושה צבעים והתבקשנו לנחש ממה מגיע הצבע. אם לא היו אומרים לנו שהלחמניות נטולות גלוטן, לא היינו מאמינים. עד סוף הארוחה לא נגמר הדיון על האם אפשר להבחין בין הלחמניות בעיניים עצומות או לא. הגבינה שליוותה אותם הייתה לא פחות ממדהימה.

מסתבר שהוא פריק של בריאות, מקפיד על משלוחי סלמון איכותי מארצות סקנינביה והוא שוקד ללא הרף על הכנת מזון בריא ומזין (וטעים) עבור בנו הספורטאי.

כשסיפרתי לו שאני גם כובש ומעשן סלמון נרשמה התלהבות רבה והפכנו לחברים באופן רשמי. הוא סיפר לנו שלאחרונה הוא גילה שהוא יהודי בכמה עשרות אחוזים. הוא כמובן חסיד נלהב של ישראל ואף ביקר בה, טוב זה לא כל כך רחוק 🙂

פיצה לזאטוט ולבת הדודה הצמחונית

קצת סיפורים על שאר המשפחה שלו והגיעה הפתעה

חטיפים מבטן סלמון
תבשיל סלמון + אורז מלא ברוטב מתקתק על בסיס חרובים

קצת סיפורים על ההיסטוריה שלו…

עוד סלמון בקטנה

קצת סיפורים על המקומות שבהם הוא ביקר…

פיצה עם סלמון למי שלא צמחוני

ולמנה העיקרית…

סלמון בתנור – שימו לב שאין חלבון קרוש

יצאנו מלאים (בסלמון) ועם קופסאות עם מה שלא אכלנו – "שיהיה לכם למחר" 🙂
ללא ספק מקום מיוחד ותצוגה מרשימה ביותר של מנות סלמון.

חזרנו לוילה והדלקנו נר שישי של חנוכה

פורסם בקטגוריה אוכל ושתייה, חו"ל עם המשפחה, מסעדות | עם התגים , | כתיבת תגובה

קונפילפת

קולרבי טוב זה כבר דבר שבשגרה, אבל בחורף הזה כל ירקות השורש די מדהימים – יכול להיות שזה קשור לכמות הגשמים הנדיבה שיורדת השנה. הסלק והלפת טובים במיוחד ובנוסף לצנוניות הרגילות בשקיות יש גם צנון בגודל מלא.
צנצנות של לפת כבושה עם סלק כבר עשיתי כמדי שנה בתחילת החורף.
ניסיון אחד של כבישת סלק זוהם על-ידי עובש.
ניסיון שני של כבישת סלק נמצא לקראת סיום (אין עובש).

מתכון לצנון כבוש – מעולה כתוספת לסנדוויצ'ים
במקור צנוניות, אצלי – צנון חתוך לרבעים ופרוס דק במעבד מזון (עם הקליפה!)
1 כוס מיח פושרים
1/2 כוס חומץ תפוחים (זה לא הזמן להשתמש בחומץ רגיל)
1 כף סוכר
1/2 כף מלח
– להכניס לצנצנת את פרוסות הצנון
– לערבב את המרכיבים עד להמסת הסוכר והמלח
– לשפוך את הנוזל לתוך הצנצנת עד לכיסוי
– להכניס למקרר
מוכן לאכילה אחרי מספר שעות, משתבח מיום ליום
*אחרי זמן קצר הצבע האדום של הקליפה מתמוסס לתוך הנוזל ונוצרות פרוסות לבנבנות בתוך נוזל ורדרד

תהיתי מה אפשר לעשות עם לפת חוץ מלכבוש אותה ולאפות פרוסות בתנור, אז ביקשתי משירה לבדוק באינטרנט מה אפשר לעשות מלפת. די מהר היא מצאה מתכון לקונפי לפת, קוביות לפת מבושלות בסיר שמן על חום נמוך. מכיוון שקונפי שום בסו-ויד יוצא מוצלח, החלטתי לעשות את הלפת, להלן קונפילפת, באותה דרך. קילוף, חיתוך לקוביות, הכנסה לצנצנת מייסון, מילוי בשמן וארבע שעות ב-84 מעלות.

התוצאה מעניינת, רכה אך לא מתפרקת, מרירות שמן הזית מדגישה את מרירות הלפת ולכן כדאי להשתמש בשמן זית עדין ככל האפשר. עוד תוספת מעניינת לכריכים או לאכילה לצד הבשר.

פורסם בקטגוריה מתכונים, סו-ויד | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

נקניקיות – עולים מדרגה

אחד הדברים שהבאנו חזרה ממדריד בשנה שעברה הוא חבילה של מעיים טבעיים להכנת נקניקיות. שקית ואקום עם מעיים משומרים במלח, אבל לא מיובשים. התוקף של המוצר הוא שנתיים אז לא מיהרתי להשתמש. כל פעם שפתחתי את הארון כדי להוציא שרוולים להכנת נקניקיות אמרתי לעצמי שאולי בפעם הבאה…
אתמול כשפתחתי את הארון כדי להוציא שרוולים, אמרתי לעצמי, למה לא הפעם?

אז פתחתי את החבילה והכנסתי את המעיים לגיגית מים כדי לשטוף החוצה את כל המלח, והיה המון מלח.

למי שלא יצא לו לעבוד עם מעיים טבעיים, ולי לא יצא עד היום, הם ממש דקים והתחושה היא שהם יכולים להיקרע בכל רגע, אבל הם בעצם הרבה יותר חזקים ממעיים סינתטיים.
הלבשת המעי על פיית המכונה קצת טריקית אבל מהרגע הזה ואילך חוויית השימוש שונה לגמרי, זה הרבה יותר פשוט, נוח וכיף מאשר שימוש במעי סינתטי. המעיים לא נקרעים, קל להזיז בתוכם את הבשר, קל מאוד לגלגל אותם וליצור לינקים – ממש עולם אחר.

די מהר נגמר הבשר ונולדו להן נקניקיות יפהפיות: Nürnberger Bratwürst וגם נקניקיות עם גבינה.

ערמת המעיים נשארה כמעט באותה גודל והבנתי שיש פה בעיה. ניסיתי להזמין חבר או שניים שיגיעו בשבת כדי לייצר ביחד נקניקיות ולהשתמש בכל המעיים, אבל ללא הצלחה. לכן יצאנו בצהרי יום שישי לסיבוב קניית בשר "כמה קילו שולטר אמרת שאתה רוצה?!?!?" כדי להיערך לשבת של הכנת נקניקיות.
בשבת הכנו מלאי די גדול (12 ק"ג) של Nürnberger Bratwürst וגם של נקניקיות בסגנון איטלקי ועדיין נשארו מעיים. הבקר הקפוא שקנינו עוד לא הספקי להפשיר ולכן חיכינו ליום ראשון.

בראשון טחנתי את הבקר הקפוא (אנטריקוט זול במיוחד ברמה די ירודה שלדעתי מתאים לטחינה בלבד) יחד עם שומן טלה והכנתי כמות יפה של נקניקיות בקר. אני עוד לא הצלחתי להגיע למרקם משביע רצון בנקניקיות בקר (טרם ניסיתי אמולסיה) ומבחינתי בשר חזיר עדיף לעין ערוך, מי שרוצה לנסות להוכיח לי שאפשר – מוזמן.

בסיום הסשן הזה עדיין נותרו מעיים… אם כי בכמות קטנה לכן שטפתי היטב, ייבשתי והכנסתי לקופסה יחד עם כמות לא מבוטלת של מלח גס נקי (קרי, נטול תוספות נגד התגיישות). נקווה שיחזיקו מעמד (במקרר כמובן).

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , , | 2 תגובות

שפונדרה בסו-ויד?

התגובה הטבעית שלי לצמד המילים "שפונדרה בסו-ויד" היא "למה?"
זה אמנם נתח שצריך לטפל בו בסבלנות כי הוא זקוק לבישול ארוך ועליו להגיע לטמפרטורה פנימית גבוהה, אבל התוצאה בתנור או במעשנה, או בשילוב של תנור ומעשנה, היא כל-כך טובה, אז למה לשחק עם זה?
אבל לפחות שני אנשים שאני מעריך את דעתם טוענים שזה יוצא ממש מעולה בסו-ויד, אז החלטתי לנסות – מה כבר יכול להיות?
הקדשתי לטובת הניסוי רק חצי רצועה של שפונדרה, אבל רצועה איכותית במיוחד מפרה ישראלית.
בחרתי ב-75 מעלות ל-24 שעות – שילוב שאמור לטפל נכון בשומן ובקולגן ולהפיק בשר רך.

אז מה יצא?
– אחרי 24 שעות הצטברו המון נוזלים בשקית, אבל זה לא מפתיע, גם כשמכינים את הנתח בתנור מצטברים המון נוזלים בעטיפה.
– נסיגת הבשר מהעצם הייתה תקינה – 2-3 אצבעות
– העצמות נשלפו בקלות
– הבשר היה יציב אבל נחתך ממש בקלות כפי שתוכנן
– נתנו ביס וגילינו מרקם טוב, הסיבים נחתכו בקלות בשיניים והבשר היה עסיסי ולא יבשושי
אבל, וזה אבל ענק: הטעם היה אנמי ומכובס :-(, עושר הטעמים שאנחנו רגילים לקבל בנתח הזה פשוט נעלם כלא היה!

עכשיו נותרתי עם דילמה משמעותית – מה לעשות עם החצי השני של הרצועה?
האם לעלות מדרגה ולנסות 85 מעלות או אולי הגיע הזמן לבדוק את האנובה נאנו בשיא העוצמה (92 מעלות)?
או שאולי עלי "לוודא" שהבשר עצמו תקין ולבשל את החצי השני בתנור ובאותה הזדמנות לחוות חוויה מתקנת?הדיון המשפחתי הניב תשובה חד-משמעית – "אסאדו בתנור" 🙂

לכן למחרת ביצעתי את הקלאסיקה – עטיפת הנתח בנייר קצבים וברדיד אלומיניום, תנור על 150 מעלות למשך 8-9 שעות.
ומה קרה? אתם בטח שואלים.
מה כבר יכול לקרות?
יצאה שפונדרה מהסרטים – טעמים עמוקים ועשירים, ממש ללקק את האצבעות.

חיפש בפוסטים הקודמים בבלוג הראה לי שזו לא הייתה הפעם הראשונה שניסיתי את הנתח הזה בסו-ויד.
הפעם הקודמת גם לא הייתה הצלחה מסחררת, אבל גם לא נפילה כמו הפעם הזו.

מסקנה: מוקדם מדי לפסול שפונדרה בסו-ויד, אבל אם בסו-ויד, אז 75 מעלות זה בוודאי לא מספיק להפקת טעמים מהנתח הזה וגם 80 מעלות זה לא משהו. בפעם הבאה (אם תהיה) ננסה 90.

פורסם בקטגוריה מתכונים, סו-ויד | עם התגים , | 2 תגובות

ממשיכים ליישן, והפעם צ'ך

השפיץ צ'ך האחרון ליישון שבחר עבורי יניב מהמיטמרקט נראה כל-כך טוב שלקחתי גם חתיכה מהצ'ך – 1.25 ק"ג ושמתי אותו בשקית יישון DryBag נפרדת. השפיץ יושן בדיוק חודש והיה טעים כמו תמיד – הקלות שבה מתרגלים לבשר משובח מטרידה – למי שבכל זאת רוצה יותר פרטים, השפיץ צ'ך הקודם נראה ככה.
אחרי 5 שבועות פתחתי את השקית עם הצ'ך.
למי שעדיין לא סגור על הריח, זה הולך ככה:
כשהבשר על קרש החיתוך אז בהינתן משטח עבודה בגובה ממוצע ואדם בגובה ממוצע עם אף מממוצע, לא אמורים להריח כלום.
כשמקרבים את האף לבשר ומבצעים פעולת הרחה, יש ניחוח עדין, מרוכז ונעים של בשר.
אם אתם מזהים ניחוחות אגוזיים, גבינתיים וכדומה – זה מצוין (עשיתם קורס טעימת יין?)
אם זה ריח חמצמץ – כנראה לא השתמשתם בבשר טרי (נכון?)
אם זה מסריח – משהו השתבש והבשר כנראה מקולקל

גילפתי את הבשר היבש מכל הצדדים ונשארתי עם חתיכה נאה

חתיכת צ'ך לאחר יישון 35 יום וניקוי

חתכתי לשניים והתגלה המראה המרהיב הבא ולכל מי שתוהה מה זה:
כן, אני בטוח שזה זה צ'ך ולא דנבר קאט
כן, זו פרה ישראלית מזן הולשטיין ולא ואגיו

צ'ך מיושן 35 יום

פרסתי לפרוסות בעובי של בערך 2 מ"מ

חיממתי מחבת, צרבתי משני הצדדים, פיזרתי מעל טיפה מלח והתיישבנו לאכול בליווי מלפפונים חמוצים ושום קונפי תוצרת בית (87 מעלות, 4 שעות בסו-ויד).

המלצה: כדי לצמצם את אחוז הפחת מומלץ ליישן חתיכה גדולה יותר, אפשר יחד עם השפיץ.

פורסם בקטגוריה יישון | עם התגים , , , , | 2 תגובות

מלפפונים חמוצים – כבושים או מוחמצים…

בצעירותי כשיצאנו לטיולים תמיד עלתה השאלה אם לקנות פחית מלפפונים במלח או מלפפונים בחומץ. אני נמניתי על אסכולת החומץ – ומי שלא מתאים לו, שלא יאכל, או שיהיה הוא אחראי על קניית האוכל 🙂
גם היום אם אני צריך לבחור מלפפונים מקופסה – החומץ לוקח, מאידך אם מדובר במלפפונים תוצרת בית, זה כבר עניין אחר. הטעמים שאפשר להגיע אליהם במלפפון כבוש במלח, כזה שעובר תסיסה, הם לאין-ערוך יותר מעניינים ועשירים מאשר "סתם" מלפפון חמוץ.
מגוון המוצרים שנפתח בפנינו עם מבצע השילוח חינם של אמזון, הביא אותי לרענן את מלאי הצנצנות שלי ולהצטייד בצנצנות מייסון בעלות מכסה המורכב משני חלקים – שימושי ביותר להכנת מזון בסו-ויד – לדוגמה מלפפונים חמוצים. גיליתי גם שאפשר להחליף את החלק "הרגיל" של המכסה במכסה גומי עם פטמה לפריקת לחץ שמתאימה לכבישת ירקות – פתרון מעולה שמונע התעסקות עם בד גזה, כניסת מזהמים והתפתחות עובש. אז החלטתי להשוות את המלפפונים החמוצים בסו-ויד למלפפונים כבושים "אמיתיים".

היתרון של החמוצים ברור, תוך מספר שעות יש צנצנת מוכנה.

לכן היא הוכנסה למקרר להמתנה עד לסיום תהליך הכבישה, שעקב הקור של החורף, ארך כ-10 ימים.

והתוצאה?
– המראה די דומה
– גם רמת הפריכות דומה – כמשתמשים במלפפונים קטנים וטריים מתקבלת תוצאה טובה.
– הטעמים שונים זה מזה, אבל שניהם טובים מאוד.
– מבחינה בריאותית אלה הכבושים עדיפים (נטולי סוכר עם חומצה לקטית שהיא פרוביאוטיקה טבעית) על המוחמצים (עם סוכר וחומצה אצטית)

פורסם בקטגוריה מתכונים, סו-ויד | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

פלאנק בסיוע יוגורט

אחד הנתחים החביבים עלי הוא פלאנק – אחד השרירים של הפלדה.
פלאנק של עגל הוא טעים, אבל כשהפלאנק מגיע מפרה הוא מדהים ממש.
הדרך המהירה ביותר להכין אותו היא שיפודים על הגריל, קצת מלח מעל וזהו.
מה שכן, הבשר לא רך והוא נותן פייט טוב בביס.
אפשר להכין פלאנק בסו-ויד, 2-3 שעות על 58-60 מעלות, כדי לרכך אותו ולהגיע לדרגת עשייה מדויקת, לפני האכילה כדאי לתת לו צריבה מהירה ואם הוא מעגל מומלץ להוסיף איזה רוטב.
גם בצורת ההכנה הזו, אפילו אם חותכים אותו נכון – נגד כיוון הסיבים – הוא עדיין נותן "קצת" פייט בביס.
אז כמו שסייעתי לשקדים עם סו-ויד, החלטתי לסייע לפלאנק עם יוגורט, שהרי היוגורט ידוע כמרכך בשר.
התוכנית הייתה להשרות חתיכת פלאנק ביוגורט (דנונה 3%) ללילה – הנסיבות הובילו להשרייה של 18 שעות.

אחרי ההשרייה שטפתי את הנתחים וכבר היה ניתן לראות עליהם שקרה להם משהו – הצבע השתנה וגם המרקם. נתח אחת חתכתי לקוביות, חיממתי במחבת תבלין קארי, הכנסתי את הקוביות, המלחתי קצת, הפכתי והופ לצלחת – הטעם עשיר ונהדר כרגיל והבשר רך!!!


נתח שני הכנסתי לסו-ויד לשעתיים וחצי על 60 מעלות, הנתח הפריש הרבה יותר מדי נוזלים ואיבד קצת טעם. בנוסף הבשר יצא רך מדי.

מסקנה עבור פלאנק: אם אפשר לרכך ביוגורט במקום בסו-ויד – עדיף, ובכל מקרה לא לעשות גם וגם 🙂

פורסם בקטגוריה מתכונים, סו-ויד | עם התגים , , | כתיבת תגובה

שקדים בסיוע סו-ויד

שקדים הם טעם נרכש, ומכיוון שלא ברור לי עדיין האם רכשתי אותו, אני ממשיך לנסות מדי פעם 🙂
יש "שקדי לב" שהם בעצם הלבלב, ויש "שקדי גרון" שהם בלוטת התימוס (רק בעגלים או טלאים).
לכן ביום שישי כשביקרנו בשוק בכרמל, קפצתי לבקר את הצוות במיטמארקט ויניב בחר לי כמה שקדים.
הכוונה הייתה להכין אותם בשבת על המנגל, פתיח על שיפודים לפני שיפודי הפלאנק.

שקדי לב (לבבלב) של פרה

כדי שיהיה לבני המשפחה קנה-מידה להשוואה לגבי השקדים, אבל בעיקר כדי שיהיה לכולנו טעים, התיישבנו יחד עם האורחים מחו"ל לאכול צהריים ב-M25. קבוצה גדולה היא הזדמנות לחלוק מנות ולטעום יותר דברים ואכן הצלחנו לכסות את רוב התפריט. המנות נעו כרגיל בין טובות מאוד למצוינות ולא במקרה זכתה לאחרונה המסעדה במגוון פרסים גם מגורמים מקומיים וגם מגורמים זרים.

ההוכחה האולטימטיבית שטעים!

בגזרת השיפודים אכלנו פלאנק, סקירט (נתח קצבים דק) ושקדים כדי שיהיה בסיס להשוואה בבית 🙂

יום שישי היה נאה אבל השבת נפתחה בגשם זלעפות כך שמנגל לא בא בחשבון ולכן התחלתי בבדיקה איך עוד אפשר להכין שקדים. ניקיתי קצת את השקדים, הכנסתי לשקית ואקום והופ לסו-ויד לבישול של שעה ב-60 מעלות. אחרי הבישול הרבה יותר קל להוריד את שאריות הקרום הלא רצוי.

פרסתי את השקדים לפרוסות, קימחתי מעט והכנסתי לטיגון קצר בכמות נדיבה של שמן זית שחומם מראש.

על השקדים בזקנו מעט מלח ומיץ לימון והתיישבנו לטעום

סיכום: זו דרך מוצלחת להכין שקדים, אבל חלקנו כנראה לא חובבי שקדים בשום צורה שהיא 🙂

פורסם בקטגוריה סו-ויד | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה