יום 9 – 26/9/2019 יום אחרון והביתה

קמנו, אכלנו ונפרדנו לשלום מהמלון הנחמד, לפנינו שעה וחצי נסיעה לכיוון בורגס וכמובן שהילה נוהגת.
לא שיש לה ברירה, אבל היום יש לה תמריץ – בקצה הדרך מחכה לה קפה אמיתי, גם קוסטה וגם סטארבקס בקניון Burgas Plaza.

בדרך ניתן לראות קיני חסידות על ראש עמודי החשמל, חופים יפים עם נחלים שנשפכים אליהם והרבה חורש טבעי.

הסתובבנו בקניון ואח"כ הסתובבנו שוב ב-Metro, תדלקנו את הרכב ובגדול העברנו זמן עד לטיסה.

הסידורים בשדה התעופה היו פשוטים ומהירים, שדה תעופה קטן ויעיל.
התיקים של זוג עם שני ילדים פורקו וכל פריט נבדק ביסודיות, פורמולה לילדים, קרם שיזוף, גבינה, סלמי וכו' אבל כמויות הנקניקים בתיק שלי לא עניינו את הבודקים.

המראנו בזמן, השמש שקעה לה 
הטיסה התקצרה לשעתיים בלבד – סיום טוב.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל | עם התגים , | כתיבת תגובה

יום 8 – 25/9/2018 – יוצאים מסינמורץ לכיוון לטורקיה

קמנו הבוקר והשמש שזרחה עד אתמול נעלמה, ובמקומה יורד גשם. במקביל הטמפרטורה צנחה בכ-8 מעלות והים אינו שקט עוד כאמש.

אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לסיבוב בסופרמרקטים ובחנויות של העיירה, קנינו קצת נקניקים לקחת הביתה (לוקנקה, בודה, פילה אלנה), בניצה ריחנית וחמה לנשנוש מהמאפייה המקומית וכלי חרס מסורתי להכנת טרין. חזרנו למלון בזמן למסאז' של הילה, נשנוש קליל לצהריים ואז יצאנו לדרך דרומה.
תחנה ראשונה: חוף Silistar – הפיתוח התיירותי כאן מוגבל לקמפינג דיי מיושן בתוך היער הטבעי. החוף שוכן במפרץ קטן יותר וסגור יותר מאשר בסינמורץ ואת כמות האנשים שראינו אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת.
 
  

 

תחנה שנייה: Rezovo – העיירה הבולגרית הדרומית ביותר על קו החוף של הים השחור, ובעצם הנקודה הדרום-מזרחית ביותר של האיחוד האירופי.

המקום בו הטורקים והבולגרים משחקים בתחרות למי יש (דגל) יותר גדול.

אנחנו הרפובליקה הטורקית!

אבל אנחנו שייכים לאיחוד האירופי…

נכון לשנת 2011 היו בעיירה 46 תושבים (ב-2008 היו 77), מעניין כמה יש היום.
ראינו מספר מלונות ומסעדות (חלקן אפילו פתוחות), בסיס גדול למדי של משמר הגבול, כנסייה אחת עם אוסף הפעמונים שהיו תלויים בה פעם, פתרון נחמד למנגל וקומץ תיירים (בולגרים).
   

חזרנו למלון לשנ"צ.
לאחר מכן ארוחת ערב, אריזת מזוודות קצת משחקי קלפים*
ולילה אחרון בבולגריה.

*למי שתהה, אנחנו לא משחקים פוקר, בעיקר סקאנק וקצת טאקי 🙂

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל | עם התגים , , , | 2 תגובות

יום 7 – 24/9/2019 – סינמורץ

אז מה עושים היום?
כלום
כלום?
כן, כלום

קמנו, אכלנו, נחנו, אכלנו, ישנו, התבטלנו, אכלנו, קראנו, שיחקנו משחקי קלפים, ישנו.
בפרץ אנרגיה נדיר חלק מאיתנו ירדו לחוף הים והלכו עד לצד השני של המפרץ וחזרה.

אחר כך נחנו עוד ואז ירדנו לבריכה.
אחרי זה נחנו לפני ארוחת הערב, ואז שוב אחרי ארוחת הערב.
עוד מעט נשכב לישון 🙂

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2 | כתיבת תגובה

יום 6 – 23/9/2018 עוד סטרנדז'ה


קודם כל למי שתהה וטרח לשאול – אז התשובה היא "כן" אנחנו בהחלט נהנים בטיול 🙂
אוכל מהווה חלק משמעותי מהחוויה שלנו ולכן יש בפוסטים תיאורים מפורטים והתנסויות חדשות כולל ביקורת. נהנינו מאוד בבולגריה בפעם הראשונה, לכן חזרנו אליה שנית וגם הפעם אנחנו נהנים.

גם הפעם ארוחת הבוקר הייתה במנות מוכנות מראש. האם יש מצב שהנוכחות הקבועה של החיילים במלון משווה לארוחות סגנון הגשה של ארוחות צבאיות?
הפעם האוכל היה יותר סטנדרטי ואפילו הצלחנו לבקש מים רותחים וחלב בנפרד כדי שהילה תוכל לקבל קפה סביר. בתמונה דווקא מופיע השוקו.
אחרי האוכל יצאנו לדרך שתוביל אותנו בסופו של דבר למלון השלישי והאחרון.

התחנה הראשונה אחרי 20 דקות נסיעה הייתה אמורה הייתה להיות מפל מים אבל במקום זאת הגענו לעתיקות תראקיות (תחושת דה ז'ה וו קלה). מים לא ראינו אבל נהנינו מצעידה ביער טבעי של אלונים, אורנים ותפוחי בר, ראינו גם פטל, כמה לטאות חמקמקות וחגבים.
          כל 20-30 דקות בערך מגיעים לכפר בעל מבנה דומה: כיכר גדולה עד ענקית, כנסייה, מבנה ציבור עם שלט של שמות הנופלים במלחמות השונות, חנות מכולת ובר/מסעדה עם ספסלי עץ בחוץ וכמה מקומיים עם סיגריות.
בגרמטיקובה עצרנו וקנינו לילדים ארטיקים. בקוסטי התיישבנו לאכול: אומלט מצוין להילה – כיף לגלות בכפר נידח טבח שמוציא אומלט מושלם, פלטת נקניק שטוח בשבילי – בחרתי בודה ולא לוקנקה – היה טעים, ותומר שתה שני בקבוקי מיץ תפוזים…
כשמגיעים חזרה לקו החוף חוזרים לציוויליזציה: תחנות דלק, חנויות, סופרמרקטים וכו'. הצטיידנו קצת ולאחר 30 דקות נסיעה דרומה הגענו למלון שלנו. פקיד הקבלה ערני ומחייך וגם דובר אנגלית – עולם אחר 🙂
שודרגנו משני חדרים בודדים לסוויטה משפחתית (ללא תוספת תשלום), ענדו לנו את הצמידים של "הכל כלול" והובילו אותנו לחדר ולסיור במתקני המלון.

למעלה הנוף הנשקף מהמרפסת

המפעילה בחדר המשחקים גילתה לנו שאתמול היה יום העצמאות הבולגרי והרבה אנשים לקחו עוד יום גשר, ולכן המלון די מלא, אבל מחר בצהריים כולם ייעלמו והמלון יהיה כמעט ריק, אחר-כך היא איפרה את תומר כרובוט.

נחנו קצת וירדנו לים, המים קרים אבל פחות מהבריכה במלון הקודם, כמעט ואין גלים, החול גס יחסית ונוח, שמש חמימה – תענוג.
עלינו לבדוק את הבריכות, לגמנו משקאות, בדקנו גם את הבריכה הפנימית, תומר כבר מתרגל קפיצות ראש ולא רק סלטות.
מקלחות וארוחת ערב – יש שפע של סוגים, חלק טעים וחלק פחות – לא מדובר על אוכל ברמה של המלונות בארץ, אבל בהחלט לא יוצאים רעבים 🙂
הפעלה/מסיבת ריקודים לילדים בשעה 20:00, קצת משחקים בחדר והגיע הזמן לשינה.

התוכנית למחר – ים, בריכה, חדר כושר ואולי מסאג'. כמובן שגם אוכל לאורך כל היום – אין שום סיבה לצאת מהמלון 🙂

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל | כתיבת תגובה

יום 5 – 22/9/2018 מטיילים בסטרנדז'ה

מהחלון במלון אפשר לראות בעיקר עצים

בארוחת הבוקר אפשר לראות…

זוג מאפים שהם הכלאה של לחם מטוגן, ספינג', פיתה וסופגניה
גוש גבינה קשה ומלוחה עד מאוד
מארז קטן של ריבה
קפה או תה (עם ניחוח עז של אורגנו)
את הילדים פינקו גם בכוס של מיץ תפוזים
משעשע…

התחלנו את הבוקר בנסיעה אל מישקובה ניבה, עתיקות תראקיות מהמאה הרביעית לפני הספירה. המפות טוענות שבקצה הדרך, מהמקום שבו חונים יש הליכה של קילומטר וחצי, בפועל מגיע כביש סלול אל האתר עצמו שבו יש פלטפורמת עץ מוגבהת ממנה ניתן לראות את הצורה העגולה של האתר.
  

משם המשכנו אל Propada, נקרופוליס שגם הוא מהתקופה התראקית אך כולל גם קברים חדשים יותר מהתקופה הרומית. כאן באמת יש הליכה מהחניה במעלה ההר בתוך היער. בדרך ראינו מספר סנאים ובקברים עצמם מצאנו עצם.
  

נסענו לכיוון Stoilovo ועצרנו בצד הדרך במפל Dokuzak, כאן אפילו נתקלנו בתיירים נוספים (בולגרים כמובן). המפל ממש בסמוך לכביש, המים קרירים ונעימים ומצאנו שני סוגי צפרדעים וגם אגוזי מלך.
   

 
המשכנו ל-Stoilovo עצמה אבל לא מצאנו בה שום דבר מעניין.

החלטנו לחפש את הריברניקה החמקמקה שלא מצאנו אתמול כשתוכנית הגיבוי היא לחזור לקובץ'.
עיון קפדני בשלוט בצידי הדרכים הוביל אותנו בדרך עפר לתוך היער, אל קומפלקס של מלון ומסעדה בצמוד לחוות גידול דגים. במסעדה היו לא מעט אנשים. כל הצוות שם לא היה מי יודע מה והיו מסביבנו לא מעט לקוחות לא מרוצים, אנחנו גם זכינו במלצרית אנטיפטית במיוחד.
האוכל נע בין בסדר לטוב וכלל בין היתר סלמון כבוש מעולה, מרק עוף סביר, פורל בגריל עם ירקות, נתחי דג חידקן, כדור בשר (ככה קוראים לקציצות בבולגריה) עם ביצי שליו.
למסעדה בקובץ' אמנם היה רק דירוג של כוכב אחד ולא שניים, אבל השירות היה הרבה יותר טוב וגם האוכל.

אחרי קצת התלבטויות החלטנו לחזור למלון, העזנו ונכנסנו לבריכה הקרה, יחד עם החיילים מהכוחות המיוחדים של חטיבה 68. תומר הפתיע אותנו בסלטה לתוך הבריכה ("למדתי ב-ijump") אז תרגלנו סלטות וקפיצות ראש למים.

"בחרנו" באפשרות האחת והיחידה לארוחת ערב – המסעדה של המלון, קיוויתי לטעום את סבא סטרנדז'ה, אבל לא היה וגם שום מרק לא היה, אז אכלנו דברים אחרים 🙂

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2 | עם התגים , , | כתיבת תגובה

יום 4 – 21/9/2018 – נכנסים לסטרנדז'ה

סיבוב אחרון על שפת הים

ניקוי נעלים במברשות כשיוצאים מהחול (חכמים הבולגרים האלה) 

הסנפה אחרונה של ניחוח הוורדים הנהדר

אחרי ארוחת בוקר אחרונה במלון הזה יצאנו לכיוון מועדון הסוסים המלכותי. בשלב מסוים ירדנו מהכביש ולאחר מכן ירדנו גם מהאספלט ואז Google Maps כבר לא בדיוק זיהה איפה אנחנו, אבל בכל זאת הגענו אל החווה. כלבים יפים יש, גם תרנגולות, ברווזים, סוסים, חמורים, סוסי פוני ובסופו של דבר גם נגלו לעינינו אנשים – דוברי בולגרית שוטפת כמובן. אחד מהם הרים טלפון למישהו דובר אנגלית שבירר איזו רכיבה בדיוק אנחנו רוצים ולכמה אנשים והתבקשנו להמתין. הגיעו עוד כמה עובדים שהלכו לבחור סוסים מתאימים ולשים עליהם אוכפים…
בינתיים חיכינו בצל, האזור מטופח ומסודר ושומם למדי, כיף להגיע באמצע השבוע ולא בחופש. תומר קיבל סוסה יפהפיה שחורה לבנה בשם סטארדאסט, והילה סוסה לבנה בשם סטלה, ושניהם יצאו לרכב אל השקיעה.
  

טוב לא בדיוק שקיעה אבל אזור כפרי פסטורלי של שדות פרושים לכל האורך. מרחוק רואים את קצה הים של בורגס ומסביב שקט. היה כיף.

יצאנו מחוות הסוסים בדרך לתחנה הבאה – חוות פורלים (בכל זאת לא כולם רכבו על סוסים). הנופים השטוחים של בורגס התחלפו ליערות ירוקים וצפופים. בהדרגה האספלט הכבוש הפך לאספלט גרוס ואז לכורכר ואז לסתם שביל שלא בטוח שתוכנן למכוניות. החוכמה של Google Maps באזור הזה מוטלת בספק, אבל בסופו של דבר אחרי נסיעה בדרך לא דרך שאולי ג'יפ היה צולח אותה טוב יותר, הוחזרנו לכביש. לא רק החוכמה של אמצעי הניווט אלא גם הדיוק שלו לוקים בחסר בחבל ארץ זה ומצאנו את עצמנו ב-Kovach ולא ב-Ribarnika. מסתבר שהמרחק ביניהן במציאות הוא אמנם לא גדול (בערך 500 מטר) אבל מבחינת הניווט הם במרחק 0 מטר 🙂 מכיוון שהמקום נראה טוב, יער של עצי אלון גדולים, התיישבנו. מה אכפת לנו מאיפה יגיע הפורל? העיקר שיגיע.
בעלת המקום דיברה מעט אנגלית, וגם מעט עברית (עבדה כמה שנים בקזינו בבורגס) אז הזמנו את מרק הבית (פעמיים) ולחם שהיא המליצה עליהם, גם גבינת בופלו על הגריל, פורל על הגריל, נקניקייה מקומית ופלטת ירקות. בתוספת בקבוק מים גדול, אספרסו וקפה הפוך החשבון הגיע ל-40.70 לבה קרי 87.5 ש"ח.
חוץ מהקפה ההפוך, הכל היה ממש טעים. מה שברור זה שהטעם ממש אינו פונקציה של מחיר.

   

המשכנו בדרך למלון ובדרך עצרנו בעיירה Brashlyan, דוגמה טיפוסית לבתי עץ מהמאות הקודמות.

המקום מהוונה נקודת מוצא למספר מסלולים רגליים מעניינים באזור, אבל אנחנו כבר רצינו להגיע למלון שלנו ולנוח קצת. המלון ממוקם בפסגת ההר המקומי עם נוף מיוער מסביבו ומחנה של המג"ב המקומי צמוד אליו. הגבול עם טורקיה הוא 20 דקות מכאן (ברגל) ואנו מרגישים מאד מוגנים 🙂

יצאנו לסיבוב קצר במלקו טרנובו בירת הנפה אך מסתבר שבעיירה אין הרבה מה לראות והביסטרו נראה יותר כמו הפיצריה שבה מתכנסים הילדים להעביר כמה שעות עד שיקראו להם הביתה.

בלית ברירה חזרנו למלון לארוחת ערב במסעדה שבקומה השניה. השירות חביב ונטול אנגלית, האורחים – בעיקר החיילים מהמחנה הסמוך, והאוכל נע בין מצוין למעדנים המקומיים*, ועד לבלתי אכיל למה שקוראים לו פה בהגזמה יתרה – קפוצ'ינו. 

Strandzha Grandfather
(מסתבר שהייתה אי-הבנה עם המלצרית ומה שקיבלתי היה Fillet Elena)
פילה חזיר מיובש בתבלינים עם דגש על צתרה, טעים מאוד ולא דומה לשום דבר אחר שאני מכיר. צריך לבדוק את הנושא הזה לעומק.

יאללה לישון – מחר מטיילים בטבע סוף סוף.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל, מסעדות | כתיבת תגובה

יום 3 – 20/9/2018 – טירת רבדינובו ואי המטמון

סופרמן מחזיק את דארת' ויידר

התוכנית להיום הייתה לטייל בבוקר ולחזור למלון באמצע היום ולנצל את שעות שיא החום לרחצה בבריכה ואולי בים. לכן אחרי ארוחת הבוקר נסענו לטירת רבדינובו, טירה "עתיקה" שנבנתה לא מזמן עם מרתף יינות, אגם, גן חיות ושלל מאפיינים אחרים של טירה עתיקה כמו שריונות אבירים וטווסים. הכל יפה, מושקע ומטופח, טירת אגדות, גם אם לא באמת עתיקה.
    
    

התלבטנו אם אנחנו רוצים להמשיך לשמורת רופוטמו עם אפשרות לשיט בנחל אבל החלטו שלא ולכן הסתובבנו מעט בנמל של סוזופול, הפעם לאור היום, וחזרנו למלון.
אמנם חם יותר בחוץ, אבל במים קר מידי, אם כי אלון נכנס יחד עם תומר.

התקשרנו למרכז חדרי הבריחה של בורגס (7 חדרי בריחה במתחם אחד) והזמנו מקום לאי המטמון.
קיבלו אותנו יפה, הסבירו הסברים ואז תומר ואני נכנסנו לצד אחד והילה ואלון לצד שני, בהמשך הצלחנו לחבור יחדיו והמשכנו בפתרון החדר יחדיו. הכל היה לנו קצת מוזר, גם החידות, גם צורת ההתקשרות עם המפעילים, אבל בסה"כ נהנינו וגם הצלחנו לצאת תוך 58 דקות, הם די התרשמו כי לטענתם רק 35% יוצאים בזמן וגם החדר מאפשר משחק של עד 8 שחקנים.
המחיר אגב 60 לבה לארבעתנו קרי 135 ש"ח לכולם!!!

משם המשכנו לשוק של בורגס (בעצם שוק אוכל) וקנינו קצת פירות יער.

בקצה השוק הייתה מסעדת פועלים קטנה ובה מבספר מקומיים, נכנסנו גם אנחנו.
התפריטים בבולגרית בלבד וכל מה שהמלצרית ידעה באנגלית היה chicken soup.
חברה שהגיעה לסייע לה ידעה גם chicken dish, porky dish ו-water אז הסתדרנו 🙂
קיבלנו פעמיים מרק עוף עם ירקות ואטריות

מרק עם כדורי חזיר קטנים

תבשיל עוף ופלפלים

סוף סוף אוכל טעים, פשוט וביתי אבל טעים!
המחיר כולל בקבוק מים גדול ולחם – פחות מ-30 ש"ח.

עוד סיבוב קטן ברחובות בורגס וחזרה למלון.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, חדרי בריחה, מסעדות | עם התגים , | כתיבת תגובה

יום 2 – 19/9/2018 – בעיקר נסבר

התוכנית להיום הייתה…
האמת שהפעם לא הכנו מראש תכנית ברמה יומית, אמנם יש אוסף דברים שאנחנו רוצים לעשות, אבל היינו כל-כך עסוקים לפני החופשה שלא התעמקנו בפרטים. גם אתמול בסוף היום כבר היינו תשושים ולכן החלטנו שנקום בבוקר, נאכל, ננוח קצת במלון ואז נחליט – וכך עשינו.
ארוחת הבוקר "מוגשת" בשירות עצמי במסעדה של המלון שנמצאת ליד הבריכה עם חלק חיצוני הנושק לחולות בדרך לים. הנוף יפהפה ויש רוח נעימה.
האוכל בסדר אבל בפירוש אינו גולת הכותרת של המקום.
אחרי האוכל, כל אחד פנה לענייניו: אלון הכין שיעורים, אני נרדמתי ותומר השתעשע בבריכה בהשגחתה של הילה ועשה איתה סודוקו. כשהחלטנו שהגיע הזמן, גיבשנו תוכנית ויצאנו לדרך.

הילה, להלן הנהגת, הורידה אותנו הבנים ב-Metro וחזרה לקניון של אתמול לסיבוב בגדים ותכשיטים – חסרונה של החיילת מורגש יותר מאי-פעם – ואילו אנחנו הסתובבנו בחנות המכר הענקית וקנינו אי-אילו דברים שימושיים יותר ופחות. המבחר, הכמויות והמחירים במקום פשוט מעוררי קנאה.
אם חשקה נפשך במייבש מזון – יש 4 דגמים, ביצת קינדר – יש גם בחבילות של 50, פילה קרוקודיל – יש, סכום חד-פעמי מתכלה עשוי תירס, 100% ירוק – יש, גם גרביים, חזירון שלם במגוון גדלים. בוסטר לרכב, גרביים, מוח, ציוד כתיבה…

כשהנהגת חזרה עם השלל שלה וגם קפה, סיימנו את רכישת פורס הבשר ב-טכנופוליס הצמוד, המשכנו לסיבוב קצר ב-Jumbo ונסענו צפונה לכיוון נסבר. חלפנו על-פני שדה התעופה, בסיס של חיל-הים וכמה פארקי מים שרובם כבר סגורים כי עונת התיירות הסתיימה.
העיר העתיקה של נסבר שוכנת על אי קטן המחובר בגשר ליבשה והיא תערובות של שרידי עתיקות, כפר דייגים, חנויות מזכרות, מסעדות ואין ספור דברים אחרים לתפיסת תשומת ליבם של התיירים.

על כל צעד ושעל יש כנסייה מהמאה ה-5, 9, 11… (בחר מספר) במצבי הרס שונים. בערבוביה עם חנויות מזכרות שחלקן מקומיות וחלקן עם קשקושים מהמזרח הרחוק כמו בכל עיר תיירותית אחרת.
מזל שכבר לא אוגוסט, אחרת היה כאן צפוף, אבל גם ככה לא חסרים תיירים ומדריכי תיירים.

כשסיימנו את הסיבוב חזרנו למרכז בורגס למסעדה מומלצת שהתגלתה כאכזבה ענקית
Ethno Restaurant Burgas
בגדול האוכל רע – ל ה ת ר ח ק!!! (בקטן – רק מרק העוף הביתי היה טעים).
איך המקום קיבל 4.2 כוכבים ב-TripAdvisor עם מאות המלצות – לגמרי לא ברור.
קינחנו בגלידה מדוכן במדרחוב וחזרנו למלון.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל, מסעדות | עם התגים , | כתיבת תגובה

יום 1 – 18/9/2018 – בורגס – סוזופול

קמנו ב-6:00, יצאנו מהבית ב-7:00, הגענו לאולם הנוסעים ב-8:00 כדי לעלות על הטיסה של 9:55, הכל בנחת ובלי להפסיד שינת לילה, כמו כולם גם אנחנו מתכוננים ליום כיפור :-). אבל מסיבה כלשהי הטיסה נדחתה בשעה, אז עד שהגענו לאסוף את הרכב השכור כבר היה 14:00.

סיפורים של כל מיני אנשים על בעיות אפשריות הובילו אותי להוציא הפעם רישיון בינלאומי (עולה רק 19 ש"ח) ולכן השארתי את הרישיון הישראלי שלי בבית – טעות גדולה!!!
בשום מקום לא כתוב, אבל מסתבר שבלי הרישיון הישראלי, הרישיון הבינלאומי זו חתיכת נייר חסרת משמעות, לכן התחוור לנו שבטיול הזה רק הילה תנהג. קיבלנו טויוטה קורולה בת חודשיים, בגאז' גדול ושפע אבזור פנימי והכי חשוב כיסאות נוחים להפליא. נסענו לקניון Galleria, החלפנו כסף, הצטיידנו בכרטיסי SIM לטלפונים, ניסינו לאכול כמה דברים אבל איכות המזון הייתה בזבל, קצת קניות בסופר, קפה להילה, ויצאנו לכיוון המלון בסוזופול.

המלון הוא סוג של אתר נופש והוא מקסים ומרווח ביותר. קיבלנו סוויטה של 2 חדרי שינה ושירותים שבינהם סלון ומטבח עם דלתות שנפתחות קרוב מאוד לשפת אחת משתי הבריכות.
 

שביל עשוי עץ מוביל היישר אל חוף הים. קצת קריר, אז רק תומר העז להכנס לבריכה. נחנו קצת, ואז יצאנו לכיוון העיר העתיקה של סוזופול לחפש לנו ארוחת ערב. כיוונו למסעדה מומלצת בשם Механа Созопол. הסתובבנו קצת ברחובות הצרים של העיר העתיקה עד שמצאנו חנייה ונכנסו למסעדה.
הדבר הראשון ששומעים הוא זמר עם גיטרה שמזמר לו שירים ישנים בבולגרית ובאנגלית והדבר הראשון שרואים הוא שיפוד ענק המונע באמצעות גלגל מים, ועליו כבש.


המקום נעים ונוח ולמרות שטרם אכלנו, כבר יש חיוך על הפנים

המלצרית נחמדה ודוברת אנגלית. לאחר קצת התייעצויות והתלבטויות החלטנו מה נאכל.
לפתיחה סלט בולגרי קלאסי וטבעות קלמארי.

לעיקריות: כבש מהשיפוד בליווי אורז עם ערמונים ותיבול, ספגטי בולונז לזאטוט ("בולונז, לא מיונז" הוא אמר למלצרית), פרוסות של כבד ברווז ותפוחים ברוטב מתוק בליווי תאנים ירוקות מסוכרות (התאנים האלה יככבו גם בהמשך).
הכבש היה טעים אבל לא משהו מיוחד, מאידך כבד הברווז היה מעדן של ממש.

 

לקינוח בחרנו יוגורט בדבש עם תאנים ואגוזים וגלידת נוגט בייתית עם תאנים ירוקות.
קיבלנו כדורי יוגורט "מיובשים" שקצת דומים במרקם לכדורי לאבנה (אך לא חמוצים) – מנה מעניינת וגלידה בייתית טעימה ביותר.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל, מסעדות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

יש לי שערות בלחמניה!

*שערה בלחמניה עלולה להוות עילה לאיכס, אבל שערות, ובפרט שערות אונטריב, זו סיבה למסיבה!
אפשר להשתמש במתכון עם העגבניות והג'ק דניאלס.
אפשר להכין בסו-ויד (82 מעלות 12-16 שעות) שערות מנתח אונטריב משובח במיוחד, לחמם אותן במחבת עם קרם קוקוס, עגבניות מרוסקות איכותיות, קצת סוכר חום או סילאן, מלח ופלפל שחור גרוס ולהכניס ל…
סתם לחמניה מהמאפיה זה לא מספיק טוב, אז החלטנו לנסות את מה שמכונה "לחמניות באו באן".
כשמפרקים את השם הזה התוצאה קצת מגוכחת כי:
בעברית – לחמניה
באנגלית – באן
בסינית – באו
וביחד לחמניית לחמניית לחמניה.
לחמניות סיניות מאודות זה שם יותר מדויק, למרות שהן נפוצות בעוד ארצות במזרח.
בשנים האחרונות צצו בארץ מספר מפעלים לייצור דים-סאם, גיוזות ובאנים, אז קפצתי לחנות המפעל הקרובה בגבעת חביבה כדי להצטייד. המחיר 20 ש"ח לחבילה של 5 לחמניות. אפשר גם לרכוש בסיטונאות (החל מארגז של 75) ואז המחיר 1.90 ש"ח + מע"מ ליחידה.

במקביל החלטנו גם לנסות ייצור עצמי.
יש ברשת אין ספור מתכונים וזה נראה כאילו כל אחד לקח את מתכון ושינה אותו "רק קצת" בשביל הכיף או הנוחות שלו והתוצאה ברדק אמיתי ולא מהימן במיוחד. החלטתי לבחור בסרטון YouTube – קיוויתי שמעל מיליון וחצי צפיות ייתנו מתכון טוב.

מתכון עבור 20-19 לחמניות
– 560 ג' קמח
– שקית שמרים יבשים (11 ג')
– 1/2 כפית מלח
– 1 כפית אבקת אפייה
– 30 גרם סוכר
– 320 מ"ל חלב (אצלי היה צורך להוסיף עוד כ-20 מ"ל)
– 30 מ"ל שמן
ללוש במיקסר עם וו לישה על מהירות 1 למשך כדקה, להעביר למהירות 2 וללוש עוד 6 דקות.
לגלגל לכדור, להניח בכלי משומן קלות, לכסות במטלית לחה ולחכות להכפלת הנפח (1.5-2.5 שעות*)
* זה  המקרה שבו ככל שתמתינו כך ייטב – לחמניות גדולוות ואווריריות יותר – אני לא חיכיתי מספיק.
לקמח משטח, לגלגל לנקניקיה עבה
לחתוך לחתיכות של 50 ג' (כדאי להשתמש במשקל)

לגלגל כל חתיכה לכדור, לשטח מעט ולהניח על ריבוע קטן של נייר אפייה

להשאיר לתפיחה 30-40 דקות.

לאדות בכלי אידוי 8-10 דקות.

אחרי אידוי הלחמניות הקנויות נראות כך

השוואת לחמניות
הלחמניות הקנויות מעט אווריריות יותר ולכן גם גדולות יותר (כי המשקל זהה)
הטקסטורה כמעט זהה, הטעם מאוד דומה עם עדיפות קלה לתוצרת בית.

ההכנה די פשוטה ובהחלט יכולה להרשים את האורחים

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה