יום 5 – 22/9/2018 מטיילים בסטרנדז'ה

מהחלון במלון אפשר לראות בעיקר עצים

בארוחת הבוקר אפשר לראות…

זוג מאפים שהם הכלאה של לחם מטוגן, ספינג', פיתה וסופגניה
גוש גבינה קשה ומלוחה עד מאוד
מארז קטן של ריבה
קפה או תה (עם ניחוח עז של אורגנו)
את הילדים פינקו גם בכוס של מיץ תפוזים
משעשע…

התחלנו את הבוקר בנסיעה אל מישקובה ניבה, עתיקות תראקיות מהמאה הרביעית לפני הספירה. המפות טוענות שבקצה הדרך, מהמקום שבו חונים יש הליכה של קילומטר וחצי, בפועל מגיע כביש סלול אל האתר עצמו שבו יש פלטפורמת עץ מוגבהת ממנה ניתן לראות את הצורה העגולה של האתר.
  

משם המשכנו אל Propada, נקרופוליס שגם הוא מהתקופה התראקית אך כולל גם קברים חדשים יותר מהתקופה הרומית. כאן באמת יש הליכה מהחניה במעלה ההר בתוך היער. בדרך ראינו מספר סנאים ובקברים עצמם מצאנו עצם.
  

נסענו לכיוון Stoilovo ועצרנו בצד הדרך במפל Dokuzak, כאן אפילו נתקלנו בתיירים נוספים (בולגרים כמובן). המפל ממש בסמוך לכביש, המים קרירים ונעימים ומצאנו שני סוגי צפרדעים וגם אגוזי מלך.
   

 
המשכנו ל-Stoilovo עצמה אבל לא מצאנו בה שום דבר מעניין.

החלטנו לחפש את הריברניקה החמקמקה שלא מצאנו אתמול כשתוכנית הגיבוי היא לחזור לקובץ'.
עיון קפדני בשלוט בצידי הדרכים הוביל אותנו בדרך עפר לתוך היער, אל קומפלקס של מלון ומסעדה בצמוד לחוות גידול דגים. במסעדה היו לא מעט אנשים. כל הצוות שם לא היה מי יודע מה והיו מסביבנו לא מעט לקוחות לא מרוצים, אנחנו גם זכינו במלצרית אנטיפטית במיוחד.
האוכל נע בין בסדר לטוב וכלל בין היתר סלמון כבוש מעולה, מרק עוף סביר, פורל בגריל עם ירקות, נתחי דג חידקן, כדור בשר (ככה קוראים לקציצות בבולגריה) עם ביצי שליו.
למסעדה בקובץ' אמנם היה רק דירוג של כוכב אחד ולא שניים, אבל השירות היה הרבה יותר טוב וגם האוכל.

אחרי קצת התלבטויות החלטנו לחזור למלון, העזנו ונכנסנו לבריכה הקרה, יחד עם החיילים מהכוחות המיוחדים של חטיבה 68. תומר הפתיע אותנו בסלטה לתוך הבריכה ("למדתי ב-ijump") אז תרגלנו סלטות וקפיצות ראש למים.

"בחרנו" באפשרות האחת והיחידה לארוחת ערב – המסעדה של המלון, קיוויתי לטעום את סבא סטרנדז'ה, אבל לא היה וגם שום מרק לא היה, אז אכלנו דברים אחרים 🙂

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2 | עם התגים , , | כתיבת תגובה

יום 4 – 21/9/2018 – נכנסים לסטרנדז'ה

סיבוב אחרון על שפת הים

ניקוי נעלים במברשות כשיוצאים מהחול (חכמים הבולגרים האלה) 

הסנפה אחרונה של ניחוח הוורדים הנהדר

אחרי ארוחת בוקר אחרונה במלון הזה יצאנו לכיוון מועדון הסוסים המלכותי. בשלב מסוים ירדנו מהכביש ולאחר מכן ירדנו גם מהאספלט ואז Google Maps כבר לא בדיוק זיהה איפה אנחנו, אבל בכל זאת הגענו אל החווה. כלבים יפים יש, גם תרנגולות, ברווזים, סוסים, חמורים, סוסי פוני ובסופו של דבר גם נגלו לעינינו אנשים – דוברי בולגרית שוטפת כמובן. אחד מהם הרים טלפון למישהו דובר אנגלית שבירר איזו רכיבה בדיוק אנחנו רוצים ולכמה אנשים והתבקשנו להמתין. הגיעו עוד כמה עובדים שהלכו לבחור סוסים מתאימים ולשים עליהם אוכפים…
בינתיים חיכינו בצל, האזור מטופח ומסודר ושומם למדי, כיף להגיע באמצע השבוע ולא בחופש. תומר קיבל סוסה יפהפיה שחורה לבנה בשם סטארדאסט, והילה סוסה לבנה בשם סטלה, ושניהם יצאו לרכב אל השקיעה.
  

טוב לא בדיוק שקיעה אבל אזור כפרי פסטורלי של שדות פרושים לכל האורך. מרחוק רואים את קצה הים של בורגס ומסביב שקט. היה כיף.

יצאנו מחוות הסוסים בדרך לתחנה הבאה – חוות פורלים (בכל זאת לא כולם רכבו על סוסים). הנופים השטוחים של בורגס התחלפו ליערות ירוקים וצפופים. בהדרגה האספלט הכבוש הפך לאספלט גרוס ואז לכורכר ואז לסתם שביל שלא בטוח שתוכנן למכוניות. החוכמה של Google Maps באזור הזה מוטלת בספק, אבל בסופו של דבר אחרי נסיעה בדרך לא דרך שאולי ג'יפ היה צולח אותה טוב יותר, הוחזרנו לכביש. לא רק החוכמה של אמצעי הניווט אלא גם הדיוק שלו לוקים בחסר בחבל ארץ זה ומצאנו את עצמנו ב-Kovach ולא ב-Ribarnika. מסתבר שהמרחק ביניהן במציאות הוא אמנם לא גדול (בערך 500 מטר) אבל מבחינת הניווט הם במרחק 0 מטר 🙂 מכיוון שהמקום נראה טוב, יער של עצי אלון גדולים, התיישבנו. מה אכפת לנו מאיפה יגיע הפורל? העיקר שיגיע.
בעלת המקום דיברה מעט אנגלית, וגם מעט עברית (עבדה כמה שנים בקזינו בבורגס) אז הזמנו את מרק הבית (פעמיים) ולחם שהיא המליצה עליהם, גם גבינת בופלו על הגריל, פורל על הגריל, נקניקייה מקומית ופלטת ירקות. בתוספת בקבוק מים גדול, אספרסו וקפה הפוך החשבון הגיע ל-40.70 לבה קרי 87.5 ש"ח.
חוץ מהקפה ההפוך, הכל היה ממש טעים. מה שברור זה שהטעם ממש אינו פונקציה של מחיר.

   

המשכנו בדרך למלון ובדרך עצרנו בעיירה Brashlyan, דוגמה טיפוסית לבתי עץ מהמאות הקודמות.

המקום מהוונה נקודת מוצא למספר מסלולים רגליים מעניינים באזור, אבל אנחנו כבר רצינו להגיע למלון שלנו ולנוח קצת. המלון ממוקם בפסגת ההר המקומי עם נוף מיוער מסביבו ומחנה של המג"ב המקומי צמוד אליו. הגבול עם טורקיה הוא 20 דקות מכאן (ברגל) ואנו מרגישים מאד מוגנים 🙂

יצאנו לסיבוב קצר במלקו טרנובו בירת הנפה אך מסתבר שבעיירה אין הרבה מה לראות והביסטרו נראה יותר כמו הפיצריה שבה מתכנסים הילדים להעביר כמה שעות עד שיקראו להם הביתה.

בלית ברירה חזרנו למלון לארוחת ערב במסעדה שבקומה השניה. השירות חביב ונטול אנגלית, האורחים – בעיקר החיילים מהמחנה הסמוך, והאוכל נע בין מצוין למעדנים המקומיים*, ועד לבלתי אכיל למה שקוראים לו פה בהגזמה יתרה – קפוצ'ינו. 

Strandzha Grandfather
(מסתבר שהייתה אי-הבנה עם המלצרית ומה שקיבלתי היה Fillet Elena)
פילה חזיר מיובש בתבלינים עם דגש על צתרה, טעים מאוד ולא דומה לשום דבר אחר שאני מכיר. צריך לבדוק את הנושא הזה לעומק.

יאללה לישון – מחר מטיילים בטבע סוף סוף.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל, מסעדות | כתיבת תגובה

יום 3 – 20/9/2018 – טירת רבדינובו ואי המטמון

סופרמן מחזיק את דארת' ויידר

התוכנית להיום הייתה לטייל בבוקר ולחזור למלון באמצע היום ולנצל את שעות שיא החום לרחצה בבריכה ואולי בים. לכן אחרי ארוחת הבוקר נסענו לטירת רבדינובו, טירה "עתיקה" שנבנתה לא מזמן עם מרתף יינות, אגם, גן חיות ושלל מאפיינים אחרים של טירה עתיקה כמו שריונות אבירים וטווסים. הכל יפה, מושקע ומטופח, טירת אגדות, גם אם לא באמת עתיקה.
    
    

התלבטנו אם אנחנו רוצים להמשיך לשמורת רופוטמו עם אפשרות לשיט בנחל אבל החלטו שלא ולכן הסתובבנו מעט בנמל של סוזופול, הפעם לאור היום, וחזרנו למלון.
אמנם חם יותר בחוץ, אבל במים קר מידי, אם כי אלון נכנס יחד עם תומר.

התקשרנו למרכז חדרי הבריחה של בורגס (7 חדרי בריחה במתחם אחד) והזמנו מקום לאי המטמון.
קיבלו אותנו יפה, הסבירו הסברים ואז תומר ואני נכנסנו לצד אחד והילה ואלון לצד שני, בהמשך הצלחנו לחבור יחדיו והמשכנו בפתרון החדר יחדיו. הכל היה לנו קצת מוזר, גם החידות, גם צורת ההתקשרות עם המפעילים, אבל בסה"כ נהנינו וגם הצלחנו לצאת תוך 58 דקות, הם די התרשמו כי לטענתם רק 35% יוצאים בזמן וגם החדר מאפשר משחק של עד 8 שחקנים.
המחיר אגב 60 לבה לארבעתנו קרי 135 ש"ח לכולם!!!

משם המשכנו לשוק של בורגס (בעצם שוק אוכל) וקנינו קצת פירות יער.

בקצה השוק הייתה מסעדת פועלים קטנה ובה מבספר מקומיים, נכנסנו גם אנחנו.
התפריטים בבולגרית בלבד וכל מה שהמלצרית ידעה באנגלית היה chicken soup.
חברה שהגיעה לסייע לה ידעה גם chicken dish, porky dish ו-water אז הסתדרנו 🙂
קיבלנו פעמיים מרק עוף עם ירקות ואטריות

מרק עם כדורי חזיר קטנים

תבשיל עוף ופלפלים

סוף סוף אוכל טעים, פשוט וביתי אבל טעים!
המחיר כולל בקבוק מים גדול ולחם – פחות מ-30 ש"ח.

עוד סיבוב קטן ברחובות בורגס וחזרה למלון.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, חדרי בריחה, מסעדות | עם התגים , | כתיבת תגובה

יום 2 – 19/9/2018 – בעיקר נסבר

התוכנית להיום הייתה…
האמת שהפעם לא הכנו מראש תכנית ברמה יומית, אמנם יש אוסף דברים שאנחנו רוצים לעשות, אבל היינו כל-כך עסוקים לפני החופשה שלא התעמקנו בפרטים. גם אתמול בסוף היום כבר היינו תשושים ולכן החלטנו שנקום בבוקר, נאכל, ננוח קצת במלון ואז נחליט – וכך עשינו.
ארוחת הבוקר "מוגשת" בשירות עצמי במסעדה של המלון שנמצאת ליד הבריכה עם חלק חיצוני הנושק לחולות בדרך לים. הנוף יפהפה ויש רוח נעימה.
האוכל בסדר אבל בפירוש אינו גולת הכותרת של המקום.
אחרי האוכל, כל אחד פנה לענייניו: אלון הכין שיעורים, אני נרדמתי ותומר השתעשע בבריכה בהשגחתה של הילה ועשה איתה סודוקו. כשהחלטנו שהגיע הזמן, גיבשנו תוכנית ויצאנו לדרך.

הילה, להלן הנהגת, הורידה אותנו הבנים ב-Metro וחזרה לקניון של אתמול לסיבוב בגדים ותכשיטים – חסרונה של החיילת מורגש יותר מאי-פעם – ואילו אנחנו הסתובבנו בחנות המכר הענקית וקנינו אי-אילו דברים שימושיים יותר ופחות. המבחר, הכמויות והמחירים במקום פשוט מעוררי קנאה.
אם חשקה נפשך במייבש מזון – יש 4 דגמים, ביצת קינדר – יש גם בחבילות של 50, פילה קרוקודיל – יש, סכום חד-פעמי מתכלה עשוי תירס, 100% ירוק – יש, גם גרביים, חזירון שלם במגוון גדלים. בוסטר לרכב, גרביים, מוח, ציוד כתיבה…

כשהנהגת חזרה עם השלל שלה וגם קפה, סיימנו את רכישת פורס הבשר ב-טכנופוליס הצמוד, המשכנו לסיבוב קצר ב-Jumbo ונסענו צפונה לכיוון נסבר. חלפנו על-פני שדה התעופה, בסיס של חיל-הים וכמה פארקי מים שרובם כבר סגורים כי עונת התיירות הסתיימה.
העיר העתיקה של נסבר שוכנת על אי קטן המחובר בגשר ליבשה והיא תערובות של שרידי עתיקות, כפר דייגים, חנויות מזכרות, מסעדות ואין ספור דברים אחרים לתפיסת תשומת ליבם של התיירים.

על כל צעד ושעל יש כנסייה מהמאה ה-5, 9, 11… (בחר מספר) במצבי הרס שונים. בערבוביה עם חנויות מזכרות שחלקן מקומיות וחלקן עם קשקושים מהמזרח הרחוק כמו בכל עיר תיירותית אחרת.
מזל שכבר לא אוגוסט, אחרת היה כאן צפוף, אבל גם ככה לא חסרים תיירים ומדריכי תיירים.

כשסיימנו את הסיבוב חזרנו למרכז בורגס למסעדה מומלצת שהתגלתה כאכזבה ענקית
Ethno Restaurant Burgas
בגדול האוכל רע – ל ה ת ר ח ק!!! (בקטן – רק מרק העוף הביתי היה טעים).
איך המקום קיבל 4.2 כוכבים ב-TripAdvisor עם מאות המלצות – לגמרי לא ברור.
קינחנו בגלידה מדוכן במדרחוב וחזרנו למלון.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל, מסעדות | עם התגים , | כתיבת תגובה

יום 1 – 18/9/2018 – בורגס – סוזופול

קמנו ב-6:00, יצאנו מהבית ב-7:00, הגענו לאולם הנוסעים ב-8:00 כדי לעלות על הטיסה של 9:55, הכל בנחת ובלי להפסיד שינת לילה, כמו כולם גם אנחנו מתכוננים ליום כיפור :-). אבל מסיבה כלשהי הטיסה נדחתה בשעה, אז עד שהגענו לאסוף את הרכב השכור כבר היה 14:00.

סיפורים של כל מיני אנשים על בעיות אפשריות הובילו אותי להוציא הפעם רישיון בינלאומי (עולה רק 19 ש"ח) ולכן השארתי את הרישיון הישראלי שלי בבית – טעות גדולה!!!
בשום מקום לא כתוב, אבל מסתבר שבלי הרישיון הישראלי, הרישיון הבינלאומי זו חתיכת נייר חסרת משמעות, לכן התחוור לנו שבטיול הזה רק הילה תנהג. קיבלנו טויוטה קורולה בת חודשיים, בגאז' גדול ושפע אבזור פנימי והכי חשוב כיסאות נוחים להפליא. נסענו לקניון Galleria, החלפנו כסף, הצטיידנו בכרטיסי SIM לטלפונים, ניסינו לאכול כמה דברים אבל איכות המזון הייתה בזבל, קצת קניות בסופר, קפה להילה, ויצאנו לכיוון המלון בסוזופול.

המלון הוא סוג של אתר נופש והוא מקסים ומרווח ביותר. קיבלנו סוויטה של 2 חדרי שינה ושירותים שבינהם סלון ומטבח עם דלתות שנפתחות קרוב מאוד לשפת אחת משתי הבריכות.
 

שביל עשוי עץ מוביל היישר אל חוף הים. קצת קריר, אז רק תומר העז להכנס לבריכה. נחנו קצת, ואז יצאנו לכיוון העיר העתיקה של סוזופול לחפש לנו ארוחת ערב. כיוונו למסעדה מומלצת בשם Механа Созопол. הסתובבנו קצת ברחובות הצרים של העיר העתיקה עד שמצאנו חנייה ונכנסו למסעדה.
הדבר הראשון ששומעים הוא זמר עם גיטרה שמזמר לו שירים ישנים בבולגרית ובאנגלית והדבר הראשון שרואים הוא שיפוד ענק המונע באמצעות גלגל מים, ועליו כבש.


המקום נעים ונוח ולמרות שטרם אכלנו, כבר יש חיוך על הפנים

המלצרית נחמדה ודוברת אנגלית. לאחר קצת התייעצויות והתלבטויות החלטנו מה נאכל.
לפתיחה סלט בולגרי קלאסי וטבעות קלמארי.

לעיקריות: כבש מהשיפוד בליווי אורז עם ערמונים ותיבול, ספגטי בולונז לזאטוט ("בולונז, לא מיונז" הוא אמר למלצרית), פרוסות של כבד ברווז ותפוחים ברוטב מתוק בליווי תאנים ירוקות מסוכרות (התאנים האלה יככבו גם בהמשך).
הכבש היה טעים אבל לא משהו מיוחד, מאידך כבד הברווז היה מעדן של ממש.

 

לקינוח בחרנו יוגורט בדבש עם תאנים ואגוזים וגלידת נוגט בייתית עם תאנים ירוקות.
קיבלנו כדורי יוגורט "מיובשים" שקצת דומים במרקם לכדורי לאבנה (אך לא חמוצים) – מנה מעניינת וגלידה בייתית טעימה ביותר.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל, מסעדות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

יש לי שערות בלחמניה!

*שערה בלחמניה עלולה להוות עילה לאיכס, אבל שערות, ובפרט שערות אונטריב, זו סיבה למסיבה!
אפשר להשתמש במתכון עם העגבניות והג'ק דניאלס.
אפשר להכין בסו-ויד (82 מעלות 12-16 שעות) שערות מנתח אונטריב משובח במיוחד, לחמם אותן במחבת עם קרם קוקוס, עגבניות מרוסקות איכותיות, קצת סוכר חום או סילאן, מלח ופלפל שחור גרוס ולהכניס ל…
סתם לחמניה מהמאפיה זה לא מספיק טוב, אז החלטנו לנסות את מה שמכונה "לחמניות באו באן".
כשמפרקים את השם הזה התוצאה קצת מגוכחת כי:
בעברית – לחמניה
באנגלית – באן
בסינית – באו
וביחד לחמניית לחמניית לחמניה.
לחמניות סיניות מאודות זה שם יותר מדויק, למרות שהן נפוצות בעוד ארצות במזרח.
בשנים האחרונות צצו בארץ מספר מפעלים לייצור דים-סאם, גיוזות ובאנים, אז קפצתי לחנות המפעל הקרובה בגבעת חביבה כדי להצטייד. המחיר 20 ש"ח לחבילה של 5 לחמניות. אפשר גם לרכוש בסיטונאות (החל מארגז של 75) ואז המחיר 1.90 ש"ח + מע"מ ליחידה.

במקביל החלטנו גם לנסות ייצור עצמי.
יש ברשת אין ספור מתכונים וזה נראה כאילו כל אחד לקח את מתכון ושינה אותו "רק קצת" בשביל הכיף או הנוחות שלו והתוצאה ברדק אמיתי ולא מהימן במיוחד. החלטתי לבחור בסרטון YouTube – קיוויתי שמעל מיליון וחצי צפיות ייתנו מתכון טוב.

מתכון עבור 20-19 לחמניות
– 560 ג' קמח
– שקית שמרים יבשים (11 ג')
– 1/2 כפית מלח
– 1 כפית אבקת אפייה
– 30 גרם סוכר
– 320 מ"ל חלב (אצלי היה צורך להוסיף עוד כ-20 מ"ל)
– 30 מ"ל שמן
ללוש במיקסר עם וו לישה על מהירות 1 למשך כדקה, להעביר למהירות 2 וללוש עוד 6 דקות.
לגלגל לכדור, להניח בכלי משומן קלות, לכסות במטלית לחה ולחכות להכפלת הנפח (1.5-2.5 שעות*)
* זה  המקרה שבו ככל שתמתינו כך ייטב – לחמניות גדולוות ואווריריות יותר – אני לא חיכיתי מספיק.
לקמח משטח, לגלגל לנקניקיה עבה
לחתוך לחתיכות של 50 ג' (כדאי להשתמש במשקל)

לגלגל כל חתיכה לכדור, לשטח מעט ולהניח על ריבוע קטן של נייר אפייה

להשאיר לתפיחה 30-40 דקות.

לאדות בכלי אידוי 8-10 דקות.

אחרי אידוי הלחמניות הקנויות נראות כך

השוואת לחמניות
הלחמניות הקנויות מעט אווריריות יותר ולכן גם גדולות יותר (כי המשקל זהה)
הטקסטורה כמעט זהה, הטעם מאוד דומה עם עדיפות קלה לתוצרת בית.

ההכנה די פשוטה ובהחלט יכולה להרשים את האורחים

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

רוצים נקניקיות!

נקניקיות – מילה אחת ואין ספור אסוציאציות.
החל מ"משה בתיבה", המרה משעשעת לעברית של Pigs in a blanket (המקור בריטי)
דרך נקניקיה בלחמניה – Hotdog עם חרדל, כרוב כבוש, קטשופ בהתאם למדינת היעד (המקור גרמני)
דרך נקניקיה מצופה בבלילה בטיגון עמוק – Corndog (אמריקאי)
דרך צ'וריסוס (המקור ספרדי/ פורטוגלי)
דרך נקניקייה נפלאה ממולאת בקוביות גבינה – Käsekrainer (פאר היצירה האוסטרית)
אין ספור נקניקיות דם: מורסייה מספרד (Morcilla), לקנקה מבולגריה (луканка), בודין נואר הצרפתי (Boudin Noir) ועוד ועוד
מורטדלה איטלקית
קילבסה (Kielbasa) פולנית
קולבסה (Kolbasa) רוסית
מרגז מארצות המגרב
נקניק יבש או רטוב, חי או מבושל, צלוי או מבושל במים
בקר, כבש, חזיר, סוס, הודו, עוף, שומן, חלקי פנים, גבינה, צימוקים, צנוברים, תבלינים…
עולם ומלואו

למרות שמבחר הנקניקיות שניתן להשיג בארץ גדול בהרבה ממה שהיה בעבר, אני עדיין מתקשה למצוא נקניקיות טובות וטעימות.
או שהן תעשייתיות מדי עם רכיבים שעדיף לא לאכול, או שהיצרן מתעקש על כשרות אז אין חזיר ואין גבינה, או שהן מלאות בפלפל חריף/צ'ילי או שמוכרים אותן רק בתל-אביב או שהן סתם לא טעימות.
כבר שנים אני משתעשע ברעיון של ייצור עצמי, בפרט בשבועות אחרי חזרה מטיול בחו"ל, אבל איכשהו עדיין לא הגעתי לזה.

לכן כשמתן צפריר הציע באופן ספונטני לחברים מהקבוצה בפייסבוק לבוא ולעזור בהכנת נקניקיות לאירוע, החלטתי לבדוק את הנושא יותר מקרוב. מורן, חובב ומייצר נקניקיות בעצמו הציע לאסוף אותי, אז הצטיידתי במצלמה ויצאנו לדרך.

הפריט היחיד ההכרחי לייצור נקניקיות בבית הוא מכונה למילוי נקניקיות, וכמובן שרוולים למילוי.
 

אבל מומלץ מאוד גם להצטייד במיכל לערבוב של המסה, כי לערבב בשר קר וקרח בידיים זה לא כיף.

גם בלנדר לכתישת קרח כדאי, כי מי רוצה לדפוק קרח עם פטיש שניצלים? ולעיתים גם מטחנת בשר, אלא אם כל הבשר והשומן שקניתם כבר טחון מראש.

פרטים יותר מדוייקים אספק ככל הנראה בפוסטים עתידיים, כי נראה לי שאני הולך להיכנס לתחום בעצמי על-מנת שסוף סוף אוכל ליהנות מהטעמים המוכרים לי מאנגליה, אוסטריה, ספרד ובולגריה. אז לעת עתה נסתפק בעוד תמונות מההכנות.

חלק קטן מהבשר שטיפלנו בו

בין לבין גם היינו צריכים לנשנש משהו קטן 🙂 – זנבות וניקורי טלה, פיקניה (ללא תמונה), פלאנק ואשכים
   

וקדימה לעבודת הניקנוק – מתחילים מנקניקיות בדואיות חריפות
  

ממשיכים בצ'וריסוס ובנקניקיות טחינה-עמבה
   

וחייבים גם לטעום – נקניקיות עם עגבניות מיובשות וגבינה

ואחרי עשרות ק"ג של נקניקיות ושעות לא מעטות של עבודה, מתן עוד ממשיך לחייך 🙂

למדנו, תרגלנו, עבדנו ונהנינו עד מאוד!

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון | עם התגים , , | כתיבת תגובה

לא בהכרח כזה שוס

אחרי ארוחת צהריים מוצלחת בבר בשר וארוחת ערב קלילה במסעדת "טי בון" שמשקיפה על ברכת רם (חציל בטחינה מוצלח במיוחד וקערה נדיבה של אדממה) וסיור עששיות לילי

הגיע יום חדש שגם בו צריך לאכול – פשוט אין ברירה 🙂
אז אחרי סיור כיפי ביקב רמת הגולן וקצת טעימות יין
   

וסיור מוצלח הרבה פחות בבית הבד בקצרין, הגענו למיטשוס. הפאניקה שכדאי להזמין מקום מראש הייתה טיפה מוגזמת – התחלנו כסועדים היחידים וגם כשיצאנו התמלא רק עוד שולחן אחד :-).
טוב, בחום הזה מי בכלל רוצה להסתובב בחוץ.
הזמנו מתפריט העסקיות שמגיעות בהגשה נאה:
שיפוד פיקניה – טעים מאוד ועסיסי

המבורגר – הטעם לא יותר מבסדר, טיפה יבש, ריבת בצל מוצלחת

שיפוד נתח קצבים – אחרי שהמצלרית הלכה לברר, הסתבר שיש גם עבה (אונגלה) וגם דק (סקירט), לקחתי את העבה – הבשר היה טעים אבל קשה מאוד ללעיסה.

נקניקייה עם כרוב כבוש – הגיעה ללא כרוב כבוש כי לא היה ?!? – בדיוק מסוג הדברים שאתה מצפה לשמוע לפני שמגיעה המנה.

המנות לוו במה שכונה אנטיפסטי שהיה בעצם מגוון ירקות צלויים/אפויים (שום, גזר, קלחי תירס, בטטה, תפו"א, קישור וגזר), חלקם מצוינים וחלקם קצת פחות.
הארוחה הייתה בסה"כ טובה למעט הפאדיחה של הכרוב כבוש, אבל חוץ מהפיקניה שבאמת הייתה משובחת, המנות לא מצדיקות את המוניטין של המקום. המחיר הוגן.


בוויטרינה של החנות הצמודה לא היה בכלל בשר, אבל מידי פעם נכנסו אנשים ויצאו עם שקיות אז נכנסנו לבדוק. "הבשר נראה טוב, נכון?" שאל אותי בחיוך מי שהתגלה מאוחר יותר כעונה לשם מאהר. "בוא כנס למקרר ותראה מה יש לנו". כשהתברר למאהר שהאנטריקוט והפילה פחות מעניינים אותי ושאני מחפש נתחים למעשנה, החיוך שלו התרחב עוד יותר.

אחרי שבחרתי מספר נתחים (שורט ריבס, אונטריב ופיקניה) והכנסתי לציידנית שאני לא מסתובב בלעדיה, הוזמנתי לבדוק את המעשנה הענקית בחצר האחורית שמשמשת בעיקר לעישון חזה אווז עם גזם ענפים של גפן. המשכנו לראות את המזקקה של העראק, את היקב (סלוקיה) עם חדר החביות וחדר הבקבוקים ונפרדנו כחברים טובים.

נכון לכתיבת הפוסט הספקתי להשתמש רק באונטריב (שערות בסו-ויד) והוא דווקא כן היה שוס!

 

פורסם בקטגוריה מסעדות, עישון | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

בשר על הבר

אנחנו מגיעים לגולן בהרכב משפחתי מלא רק לעיתים נדירות, אבל כשזה קורה אנחנו משתדלים ליהנות ממה שיש לחבל ארץ זה להציע. אחד הדברים הבולטים לעין הוא שהפרות מסתובבות חופשי ולא רק כלואות ברפת. טוב, לא בדיוק חופשי, הן בכל זאת מאחורי גדרות, בדומה למוקשים, רק בלי שלטי אזהרה.
חוץ מזה אפשר למצוא גם פרות בכל מיני מסעדות ומקומות אכילה אחרים, עם סבירות כמעט ודאית שהבשר שמוגש הוא אכן ישראלי ואפילו מקומי – כלומר מגיע ממש מעבר לגדר.
חבר שגר באזור כבר מספר שנים המליץ לבדוק את "בר בשר" בצומת הגומא. "יש שם שני חברה שיודעים לטפל בבשר" הוא אמר. חוכמת ההמונים טוענת שזו רק מעדניה שמוכרת בשר וגם גבינות, יין, רטבים וכו', אבל יודעי דבר התעקשו שאפשר ממש לאכול שם ארוחה. אז אחרי שבילינו בבריכה של להבות הבשן בבוקר ופיתחנו תאבון, הגענו במטרה לאכול צהריים (כלומר פרה).
בירור קצר העלה שאכן יש אפשרות לאכול במקום. ל-4 כיסאות הבר הגבוהים הגלויים הוסיפו עוד אחד והתיישבנו.

אחרי דיון קצר החלטנו להשאיר את הבחירת הבשר בידיהם של ארז ומשה. פרסו לנו אנטריקוט וסינטה וגם חתיכות של אוכף טלה. משה תפעל את הגריל ותוך כדי הסביר על ההבדלים בין הנתחים השונים, על אופן ההכנה שלהם וענה על שאלות.
 

כל אחד קיבל צלחת גדולה עם סלט טרי. לבשר נלווה צ'ימיצ'ורי כמו שהוא אמור להיות (עם שום ובלי צ'ילי). בשביל הסלט היה רוטב וינגרט-נענע טעים ויש אפשרות לג'בטה עם רוצים, אבל אין תוספות של אורז צ'יפס וכד'. חצאי ארטישוקים על הפלאנצ'ה דווקא יש.

האנטריקוט היה טוב מאוד, אבל אנטריקוט טוב זה לא משהו חדש.
הזאטוט התלהב במיוחד מחתיכות אוכף הטלה, וגם האחרים שבדרך כלל לא אוהבים את הטעם העז (עם קמץ לא צירה) של בשר הכבש, הודו (במלרע, לא במלעיל) שזה באמת מעדן.
הנתח שכמעט הפיל אותנו מהכסא (מזל שלא כי הכיסאות ממש גבוהים) היה דווקא הסינטה. למראית עין זו לא נראתה סינטה מדהימה – אפס שיוש, כנראה מעגל צעיר, אבל בטיפול נכון – זמן צלייה בערך חצי מהאנטריקוט ומהטלה עד לדרגה של לא יותר ממדיום – הטעם היה ממש מדהים (הסינטה לא מופיעה בתמונות).
מפה לשם הפתענו את משה וחיסלנו קילו וחצי של בשר 🙂
370 ש"ח לארוחת בשר טובה לחמישה אנשים – שווה ביותר.
ליד הגריל עומדת מעשנה לא קטנה (מופעלת בגז). ארז מספר שהיא מופעלת כל שלישי וחמישי ומוכנסים אליה עופות ונתחי בקר לפי שיקול דעתם – קחו את זה בחשבון כשאתם מתכננים מתי לבקר.
מבחר הרטבים והממרחים במעדניה מרשים, יש כמובן בשר טוב בשפע וגם לא מעט יין וגבינות.

פורסם בקטגוריה בארץ, מסעדות, משפחה | עם התגים , , , , , | 2 תגובות

שפיץ שייטל

שפיץ שייטל בסו-ויד כבר ניסיתי והמתכון המוצלח נכנס לרפרטואר, אבל שפיץ שייטל מעושן עדיין לא, ולכן כשזיהיתי את הנתח בגסטרונום אצל הקצב – לקחתי.
1.6 ק"ג מקוצב במדויק, קצת ניקוי כדי שהתוצר הסופי לא ייתקע בין השיניים…

ואז עצרתי לחשוב. הנתח לא קטן ולא מוזמנים אורחים, אז למה שלא נהנה משני העולמות?
חתכתי את השפיץ במקום אסטרטגי – חלק אחד דק וארוך לסו-ויד למתכון המוכר וחלק אחד עבה ואחיד יותר למעשנה.
תיבלתי בקצת מלח גס, פפריקה מעושנת ושום גרוס, עטפתי בפלסטיק נצמד והכנסתי למקרר למשך הלילה.

בשבוע שעבר קיבלתי צ'אנקים של שני עצי פרי לבדיקה. פרוסות יפות ומיובשות היטב שמחכות לשימוש.

הכנסתי פחמים לארובה והדלקתי.
אפרופו פחמים, הכנתי לא מזמן סרטון השוואה ראשון בין הפחמים שאני אוהב ומוכר לבין מותג אחר.

כשהמעשנה הגיעה ל-110 מעלות, הכנסתי את השפיץ שייטל וגם מספר צ'אנקים של עץ תפוח.
תוך דקות עלה באוויר הריח הנפלא של עץ התפוח – אחד החביבים עלי.

אחרי בערך שעה ורבע הנתח הגיע ל-62 מעלות, הוצאתי ונתתי לו לנוח מספר דקות לפי הפריסה

פרסתי וככה זה נראה

נראה טוב, מריח טוב וגם די טעים. מזל שרך זה לא טעם כי רך זה לא היה.

פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה