הבלוג של יונתן

את הממתק הזה, שהוא יחסית פחות מוכר גם למתמחים בממתקים, אני מכיר מהילדות.
למרות שמו, הוא בכלל לא פאדג' – אין בו שומן, יש בו חלבונים וטמפרטורת ההכנה שונה.
סוג של הכלאה בין טעם של נוגט (חלביצה) ומרקם אוורירי של מרנג.

בחרתי בו כדי לחנוך את מדחום הסוכר הדיגיטלי החדש שקניתי.
האנלוגי שירת את משפחתנו נאמנה יותר מחצי יובל, ועכשיו הוא יוכל לנוח לו קצת במגירה.

עשיתי הכלאה בין מספר מתכונים שמצאתי כי…
מי אתם אלו שמודדים סירופ תירס בכוס?
איך לעזאזל אתם מוציאים את הסירופ מהכוס לאחר המדידה?
מה הבעיה שלכם להשתמש במשקל?

מרכיבים (48 חתיכות)
2 חלבונים
2 כוסות סוכר (400 ג')
165 גרם סירופ תירס
1/2 כוס מים
1/8 כפית מלח (קמצוץ)
תמצית וניל
1/2 כוס אגוזי פקאן (ניתן להמיר בשבבי שקדים)

הכנה
– מקציפים את החלבונים במיקסר במהירות גבוהה עד שהם יציבים.
– מרפדים תבנית בנייר אפייה.
– מכניסים לסיר את הסוכר, סירופ התירס, המים והמלח, ומחממים עד לטמפרטורה של 127ºC מעלות
– מוזגים באיטיות (במשך כשתי דקות) את הנוזל לתוך החלבונים תוך כדי הקצפה במהירות גבוהה.
– מקציפים עד שהעיסה מאבדת את הברק ושומרת על צורה יציבה כשמניחים כפית ממנה על התבנית (בערך 8 דקות).
– מערבבים פנימה את תמצית הווניל והפקאנים.
– משתמשים בכף ובכפית ליצירת "כדורים" על התבנית – ליתר דיוק גושים – כן, ככה זה אמור להיות 🙂
– ממתינים שיתייצב ומאחסנים בקופסה אטומה.

תקציר מנהלים ליום האחרון: יצאנו מהמלון בשעה 4:30 בבוקר והגענו חזרה הביתה לאחר 16 שעות.

בבוקר היה קר וגשום ומשום מה זה נראה הגיוני לחברות להשכרת רכב שאת הדרך מהמשרדים שלהם לטרמינל הנוסעים (כמה מאות מטרים טובים) עושים ברגל. אז צעדנו כמו מאות אנשים אחרים בקור ובגשם.
חלק מבני המשפחה ארזו את מעילי הגשם שלהם במזוודות מתוך הנחה שלא ישתמשו בהם יותר (חחח), מזל שמישהו זכר איפה הכל ארוז כדי להציל את המצב.
בתוך הטרמינל היה קצת ברדק, מסתבר שכשמלחיצים את האיסלנדים אז היעילות שלהם נפגמת, והיה ניכר שכמות הנוסעים הלא שגרתית מאיימת להטביע אותם, וחלק מבעלי התפקידים היו עצבניים ובהחלט פחות נחמדים מהרגיל.
כמויות האישורים והמסמכים שצריך להציג בגלל הקורונה הזויה לגמרי ומסתבר שצריך למלא גם מסמכי כניסה לאנגליה למרות שלמעשה לא נכנסנו אליה וגם לא יכולנו אפילו אם היינו רוצים.
בתוך המטוס ללונדון (המלא למדי יש לציין) חזר לאיסלנדים חוש ההומור שאפיין אותם עד עכשיו.

למרות שהטיסה יצאה באיחור קל, זמן הטיסה התקצר ואפילו נחתנו בנמל התעופה הית'רו מוקדם מהמתוכנן.

נמל התעופה הזה משולט בצורה הכי ברורה שאפשר. בכל רגע נתון אתה יודע בדיוק לאן ללכת ובדיוק באיזה שלב אתה בתהליך. אבל מה, הוא ענק וצריך ללכת הרבה (בדיעבד התברר הלכנו יותר ביום הזה מאשר ביום הקודם בריקיאוויק – באדיבות מד הצעדים בטלפונים). גם קצת קשה ללכת אחרי שסוליית הנעל נפרדת לפתע מהנעל בדיוק כשבודקים לך את הנעליים בבידוק הביטחוני…

אכלנו ארוחת בוקר או צהריים, לא ברור, באחת המסעדות בשדה:

בטיסה של אל-על מלונדון לארץ כבר הבנו לאן מועדות פנינו, במטוס עצמו היה חם (הכנה לאוגוסט בארץ), הרבה יותר רועש מאשר במטוס מאיסלנד לאנגליה וכו'.
במהלך הטיסה התברר ש-60 מזוודות לא הועלו לטיסה, וביניהן כמובן אחת שלנו. מתוך אלו שכן הגיעו – אחת שבורה והשנייה נפתחה לבידוק ותכולת תיקי הרחצה מפוזרת במזוודה (למה כל כך קשה לסגור ריץ רץ'?), אבל את רוחם של טיילים שכמותנו לא יישברו.

אז לסיכום, מה היה לנו: נהגנו 3,124 ק"מ, ראינו הר געש, קרחון, מפלים, אגמים, פיורדים, לבה חמה וכזו שהתקררה. הקפצנו אבנים, שיחקנו קלפים, הלכנו טיפסנו וירדנו. היינו בשתי בריכות שחייה ובארבעה מרחצאות חמים, נבדקנו שלוש פעמים לקורונה (ועוד אחת בקרוב). ראינו כלבי ים, ברווזים, פאפינים, שחפים, סוסים, כבשים, כלבים ואפילו חתול אחד. וגם מעט אנשים. היה מקסים!

יום אחרון באיסלנד, והוא מיועד להיכרות קלילה עם ריקיאוויק העיר. ריקיאוויק הזכירה לנו מה היה יכול להיות מזג האוויר לאורך הטיול כולו, ו"פינקה" אותנו ביום מעונן, גשום וקריר. עכשיו הרגשנו ברי מזל שרוב הימים היו חמימים, שמשיים ותכולי שמיים.

ראשית יצאנו לשיט שמטרתו צפייה בפאפינים. בניסיון של הרגע האחרון לחזות בציפור הלאומית של איסלנד, עלינו על הסיור האחרון לעונה ולכן לא ראינו הרבה. בשיא העונה יש אלפים, אבל אנחנו נאלצנו לחזות בבודדים בלבד, אשר נשארו להאכיל את הגוזלים לפני שיצאו לאוקיינוס האטלנטי.

לאחר הסיור הלכנו לכיוון שוק הפשפשים המקומי, שכמו כל דבר אחר באיסלנד (חוץ מבריכות שדווקא דורשות הורדה של בגדים), נמצא במבנה מקורה. נחמד ושווה ביקור, במיוחד עקב הקור השורר בחוץ.
לאחר מכן עצרנו לנשנש קצת פיש אנד צ'יפס בבודקה ששמה כמובן Fish and Chips Wagon, טעים מאוד ועם מגוון רטבים. לקינוח פרוסה של פאי פטל מבית קפה מקומי.

כפי שנוכחנו כבר לגלות במהלך הטיול, האיסלנדים ניחנים בחוש הומור משובח שמתבטא בין היתר בשילוט וגם בפסלים מקומיים

נסענו לכיוון הכנסייה הגדולה והחדשה של ריקיאוויק שהיא מבנה מעניין גם מבחוץ וגם מבפנים. שילמנו ועלינו במעלית (כמה מתורבת) לראש מגדל השעון והשקפנו על העיר.

בשלב הזה הזרזיף הדק הפך כבר לגשם של ממש ולכן פנינו לקניון המקומי Kringlan לסיבוב. מכיוון שהקניון (הגדול ביותר באיסלנד) נסגר בשעה שש לא הספקנו למצות אותו (אין ברירה, צריך לחזור). החלטנו לחזור לאכול ארוחת ערב בביסטרו של אתמול ב-Keflavik, כדי להשאיר זמן לארוז את המזוודות בפעם האחרונה, וללכת לישון בשעה סבירה.

חכמים אמרו (ואם לא, היו צריכים להגיד) שציוויליזציה נמדדת ביכולתה לייצר כוס קפה הפוך טובה, ואכן את מה שהיה חסר לנו לאורך כביש הטבעת, השלמנו בריקיאוויק.

סיימנו את אריזת המזוודות, ולאחר משחק ערב של סקאנק שכבר הפך לנוהל, שכבנו לישון – השכמה בשעה 4:00 כדי להגיע לטיסה (מזל ששדה התעופה קרוב – לא בדיוק מזל – ככה תוכנן מראש).

קישור לכל התמונות של היום

אחרי היום הרגוע והמנוחה של אתמול, חזרנו לתלם ליום גדוש במראות.

נפרדנו בצער מהווילה הנהדרת ונסענו לכיוון ריקיאוויק לבדיקת ה-PCR הנחוצה לפני הטיסה. כמו בכל דבר אחר שבו נתקלנו, האיסלנדים יעילים ומסודרים, וכל זאת מבלי לוותר על נועם הליכות ואנגלית מצוינת. מה שכן, הם גם יסודיים וגילינו שמטוש יכול להיכנס עמוק לאף הרבה מעבר למה שחשבנו.
כדי לפצות את עצמנו, נכנסו לקפה ומאפה במקום שאנו מניחים שהמכירות שלו עלו מאוד מאז התחלת הבדיקות (יש רק מקום אחד להיבדק בו בריקיאוויק).

משם המשכנו אל "הנהר המעשן",Reykjadalur Hot Spring Thermal River, אבל בדרך נתקלנו בתחנת הכוח של ON ובה תצוגת The Geothermal Energy Exhibition, ומכיוון שלא הספקנו לבקר בתחנה ב-Krafla החלטנו להיכנס. היה מאוד מעניין לראות וללמוד כיצד האנרגיה הגאותרמית מנוצלת גם להפקת חשמל וגם לחימום מים ל-85 מעלות והזרמתם עשרות קילומטרים לכיוון ריקיאוויק לצורך חימום הבתים תוך איבוד חום של לכל היותר 2 מעלות!

משם המשכנו לנחל, ועלינו בו קצת עד למקום שניתן לשכשך בו רגליים, כי הבנו שהדרך אל בריכות הרחצה עצמן היא מעל 3 ק"מ לכל כיוון 🙁

אחרי ההליכה עצרנו לפיצה ובירה (האמת שוויתרנו על הבירה) ב-Olverk שבעיירה Hveragerði, הפיצה טובה משמעותית מזו של שלשום.

המשכנו בנסיעה לאזור של נביעת אדים ובוץ, Krýsuvík/Seltún, המקום דומה למה שכבר ראינו במקומות אחרים, אבל עדיין שונה ושווה צפייה.

עוד בדרך למקום הלינה שלנו ב-Keflavik עצרנו במקום של התפרצות אדים מדהימה בשם Gunnuhver.

ועצירה אחרונה בהחלט ב-Brúin milli heimsálfa – האתר המפורסם יחסית "גשר בין יבשות" שהאמת היה קצת מאכזב. אולי קילומטרים רבים למטה יש הפרדה בין לוחות טקטוניים, אבל על-פני השטח יש גשר בין שתי גדות אבן, שאינן מרשימות יותר מאלפי מקומות אחרים באיסלנד.

ה-B&B שלנו לשני הלילות הקרובים משמש בעיקר את מי שמגיע משדה התעופה או צריך להמריא ממנו, כלומר פונקציונלי ולא יפה במיוחד. יש ארוחת בוקר בשירות עצמי בלי הגבלת שעה, שפע מים חמים ומיטות סבירות, אבל החדרים ממש קטנטנים ויש אתגר לוגיסטי בהכנת המזוודות.
לסיום היום בחרנו בביסטרו/מסעדה בשם Library Bistro/Bar, מקום חביב עם אווירה טובה ואוכל לא רע.

מחר יהיה היום האחרון שלנו באיסלנד, ונעביר אותו ברייקיאוויק עצמה.

קישור לכל תמונות היום

הספקות שקיננו בנו אתמול בערב לגבי נסיעה ארוכה (יותר מחמש שעות נהיגה) והקפה של חצי האי Snæfellsnes הבשילו לכדי החלטה שיש לבחור באלטרנטיבה פחות מעייפת וגם ליהנות קצת מהווילה שבה אנו נמצאים. חצי האי הזה נחשב ל"איסלנד הקטנה" שיש בו כל מה שיש לאיסלנד הגדולה להציע – הר געש, קרחון, שדות לבה, חופים… אבל כיוון שהיינו בכל אלה בסיבוב הגדול שעשינו, דווקא יום רגוע נראה כמו אטרקציה תיירותית מעניינת 🙂
התעוררנו בבוקר בנחת בלי למהר, התענגנו על שפע המקום והאבזור של הווילה ושיחקנו קלפים.

לקראת הצהריים נסענו אל Borgarnes, הנמצאת רק כעשרים דקות מהווילה. עיירה נחמדה שלרוב מהווה בסיס לסיורים באזור, אנחנו התמקדנו בפן הקולינרי – פיצרייה ובית קפה-מאפיה על רקע הנוף הימי.

חזרנו לווילה שלנו לשנ"צ הכרחי, ואחריו התארגנו בעצלתיים לארוחת הערב ולתוכניות ליומיים שנותרו לנו באזור ריקיאוויק.

קישור לכל התמונות של היום

אחרי פרידה מחלק מחיות המשק

הבוקר הזה נפתח בצפייה ב…
ניחשתם נכון, מפל כמובן, כי איך אפשר בלי foss נחמד על הבוקר – מפל Kolugljúfur.

לאחר מכן יצאנו במסע לחיפוש כלבי הים מסביב לחצי האי Vatnsnes. התחלנו ב-Osar וגם העפנו מבט, טוב נו, צילמנו כמה עשרות תמונות של הסלע Hvítserkur. שחפים צעקניים היו, אבל כלבי ים לא.

המשכנו אל Illugastadir, שם מצאנו שלטים של כלבי ים, ואחרי צעידה לא ארוכה מדי מצאנו את הדבר האמיתי שאותם הצעיר החליט לכנות בשם Sea dogs.

סיימנו בעיירת המחוז Hvammstangi שם נמצא המרכז למידע אודות כלבי הים – Selasetur Íslands, נכנסנו למוזיאון ולמדנו קצת על כלבי הים. בנוסף מצאנו (כלומר תכננו מראש) סופר כדי להצטייד במזון לימים הבאים ונסענו כשעה וחצי לכיוון אזור הלינה שלנו.

ראשית הליכה קלה לזוג מפלים השונים בתכלית זה מזה: Barnafossar ו-Hraunfossar, כי אם בבוקר היה foss, אז צריך כזה גם בערב 🙂

לאחר מכן נסענו לאזור המעיינות החמים עם הזרימה הגדולה ביותר באירופה – Deildartunguhver, האתר עצמו סגור לרגל שיפוצים, אבל המרחצאות שצמודים אליו, Krauma פתוחים, אז נכנסנו להתרעננות והרגעות.

משם נסיעה קצרה ל-Varmaland Villa שם נשהה שני לילות. ללא כל ספק זה המקום היפה, המעוצב והמאובזר ביותר שישנו בו עד כה (וכנראה גם בהמשך). המטבח מצויד בכל טוב, מספיק חדרי שינה כדי לאפשר מרווח ופרטיות, והכי חשוב – מיטות מעולות ולא רכות מידי כמו שחווינו עד כה באיסלנד. למרות השעה המאוחרת ארגנו ארוחת דגים ופסטה, והתחלנו לחשוב מחשבות כפירה על התכנון העמוס של מחר…

קישור לכל תמונות היום

התעוררנו בבוקר, יום בהיר אבל נתקלנו בתופעה שטרם ראינו כדוגמתה באיסלנד – יורד גשם! לא גשם זלעפות וגם אין רוח, רק מים שנופלים מהשמיים. עד עכשיו חשבנו שבשביל זה יש נחלים ומפלים.
היום נוסעים מזרחה בצפון איסלנד, לכיוון העיר השנייה ב"גודלה" (פחות מ-18,000 תושבים) Akureyri.

ראשית עצירה ב-Godafoss, המפל שלתוכו מישהו השליך מתישהו את האלים הישנים כדי להפגין את אימוץ הנצרות. כבר חלפנו על-פני המפל שלוש פעמים בדרכנו אל ומהחווה, אבל הפעם עצרנו כדי להתרשם מקרוב. עטפנו את עצמנו ואת תיקי הגב במעילי גשם ויצאנו מהרכב.
למרות שכבר ראינו אי-אילו מפלים, עדיין כמויות המים והזרימה מרשימים כל פעם מחדש.

משם נסענו לכיוון Akureyri ועצרנו בדרך בעיירה קטנטונת בעלת שם ארוך Svalbarðsstrandarhreppur בה התרשמנו מהמגדלור הכתום והבנים הקפיצו אבנים על המים.

לאחר מכן אמא והגדולים נכנסו למוזיאון אמנות מעניין שהעיירה התברכה בו באופן מפתיע.

מכיוון שהגשם התחדש עם הגעתנו ל- Akureyri, התחלנו את הביקור בסניף של Hamborgarafabrikkan ודגמנו את ההמבורגרים האיסלנדיים, לא היה רע, אבל הם חזקים בעיקר בתוספות וקצת פחות בבשר עצמו.

מכיוון שעדיין טפטף ויתרנו על הגנים הבוטניים והתנחמנו בגלידה Brynja שיש לה קהל מעריצים באיסלנד – בניגוד להמבורגרים, לגמרי בצדק.

כשעצרנו ברמזור גילינו שאוהבים אותנו.

עוד שעתיים נסיעה די משעממות הביאו אותנו לעיירה Blönduós שם קיבצו לנו ביחד מגרש משחקים גדול עם טרמפולינה, אומגה ועוד, בריכת שחייה עם מגלשות מים וסופרמרקט – מה עוד צריך? (למרות שעל הבריכה ויתרנו), בעצם יש גם כנסייה.

עוד חצי שעה נסיעה והגענו להוסטל שלנו, בעלת בית "קצת" קשה, חרדתית וחופרת אבל המקום נחמד 🙂

קישור לכל התמונות מהיום