ואסיו או לא ואסיו?

אז אחרי הדגים המעושנים של שבוע שעבר ומרק קובה סלק מאתמול (שאמנם היה "מלווה" באנטריקוט), התחשק לי בשר של ממש ובפרט לנסות נתח חדש שאני לא מכיר. הקצב המליץ על ואסיו (Vacio) לעישון, אז לקחתי חתיכה יפה ואחידה של בערך קילו. לא כל המומחים בסודות המעשנה והסו-ויד היו משוכנעים שזה אכן ואסיו, אבל גם אם לא, זה בטוח חלק מהפלדה – הבטן של הפרה.
מרחתי את הנתח במעט חרדל להדבקת תערובת התבלינים:
2 כפיות מלח
2 כפיות שום גרוס
2 כפיות אבקת בצל
1 כפית כמון
1 כפית זנגביל
1 כפי פלפל שחור גרוס טרי
והנחתי בתחתית המקרר לשנת לילה
בבוקר הדלקתי את המעשנה עם פחמי הליצ'י לחום של 100 מעלות.
הכנסתי את הואסיו (ההגייה היא עם דגש על ה"סי") ופתחתי את שקית שבבי החרוב – השקית שלישית שקיבלתי לבדיקה יחד עם שבבי התפוח ושבבי האלון.
לשבבי החרוב מראה שונה מכל עץ אחר שאני מכיר, אבל הריח שעלה מהם אחרי שהוכנסו למעשנה היה נעים.

כיוונתי את המדחום שיצפצף בחום פנימי של 56 מעלות וחיכיתי.
אחרי חצי שעה הטמפרטורה הפנימית הגיעה ל-26 מעלות והוספתי חופן שבבים.
אחרי שעה הטמפרטורה הפנימית הגיעה ל-45 והפכתי את הנתח.

אחרי קצת יותר משעה וחצי נשמע הצפצוף

מצב הנתח רייר שזה לא בהכרח מתאים לכל אחד
ועל כן נדרשה צריבה קלה, יותר או פחות, על מחבת ברזל לוהטת
הטעם עשיר ומפתיע והשילוב עם התיבול מוצלח מאוד.
לפעם הבאה כנראה שנשאיר את הנתח עד לטמפרטורה של 62 מעלות.

פורסם בקטגוריה עישון, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.