טונית מעושנת

מכיוון שנזקקתי לתפוחי אדמה (לביבות חנוכה – אתם יודעים) וקפצתי לאסוף את החיילת מתחנת הרכבת, החלטנו שכדאי לנצל את ההזדמנות לקפוץ לביקור בשוק (נתניה), לאכול ארוחת צהריים מוקדמת אצל צ'צ'ו (מפרום וקוסקוס), ולבדוק איזה דברים מעניינים יש בחנויות הדגים והבשר.
המפרום היה טעים כמו תמיד והשירות אדיב ואחרי שהשבענו את רעבונינו אפשר היה לסייר בנחת בשוק.
באחת מחנויות הדגים, הבחנו בנוסף לדגים הרגילים בחזית הדוכן (דניס, סלמון, לברק, אמנון, לוקוס, קרפיון וכו') גם בארגזי פלסטיק צבעוניים שהכילו את שלל הדייג המקומי שהגיע באותו בוקר. מסביב לארגזים הסתובבו מספר פיליפיניות כשמדי פעם הן מצביעות על הארגזים ושואלות

How much this? and how much this?

הסתכלתי בארגזים וחוץ מברבוניות וסרדינים לא זיהיתי אף דג, אז התחלתי גם אני להצביע ולשאול
"מה זה? ומה זה?".
"זה טונה" אמר המוכר, "כן, טונה מקומית" הוא אמר למראה הספקנות שלי.
לקחתי, מה כבר יכול להיות רע בדג טרי שעולה 35 ש"ח לקילו.


בדיקה באינטרנט העלתה שאכן מדובר בסוג של "טונה", כלומר טונית אטלנטית. מכיוון שלא היה לי כוח לעשות סשימי ונותרה לי משימה של לביבות לערב, הורדתי לדג את הראש כדי שייכנס לקופסת הפלסטיק הכי גדולה שלי, הכנסתי אותו למי מלח (ריכוז 3.5%) והופ למקרר.
למחרת הדלקתי את המעשנה לטמפרטורה של 90-100 מעלות ותליתי את הדג – יש לו אחלה זנב לקשירה.
הוספתי חופן כפיסי עץ אלון של "טעם הבית", כפיסי עץ משובחים העשויים מעצי הגולן והגליל.
בקרוב יגיע משלוח ואתחיל למכור אותם כאן באזור השרון יחד עם פחמי הליצ'י.
הוצאתי את הדג אחרי בערך שעה וחצי כשהטמפרטורה שלו הגיעה לקצת פחות מ-60 מעלות.

הבשר של הדג מוצק יחסית (כמו טונה) וטעמו לא מאוד "דגי" (כמו טונה), העשן של האלון הוסיף לו ניחוח עדין ולא כבד מדי – שילוב מוצלח.
כשפתחתי את הדג ממש לחצי גיליתי אידרה כפולה. בהתחלה חשבתי שאולי זה אופייני לדג הזה אבל התברר שזכיתי בדג מיוחד, אמנם לא דג מדבר ומגשים משאלות (טוב, בלי ראש זה קצת קשה) וגם לא מפיק מטבעות זהב, אבל בהחלט דג יוצא דופן.
 

פורסם בקטגוריה עישון, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *