יום #7 חלק ב' – סדנת בישול

Thursday, 3rd October 2019 - יום 7
התוכנית להיום - פיזה וזדנת בישול
לינה: Fattoria Colleverde
(200 אירו ללא ארוחת בוקר)

אחרי החצי הראשון של היום בפיזה, התכנסנו אחר הצהריים במטבח של החווה כדי לפגוש את צאלה. צאלה היא שפית ישראלית שחיה באיטליה כבר 18 שנה ולגמרי במקרה גם היא במקור מערד ואפילו למדה בשכבה עם אחותי. על הפרק – סדנת בישול שבה נכין ונאכל ארוחה טוסקנית.
את הסדנה הזמנתי כמובן מראש מהארץ אבל לא שאלתי מה בדיוק יהיה בתפריט.
הסתבר שאת חלק מהמנות המתוכננות, יצא לנו לאכול כאן במסעדות ושמחתי על ההזדמנות ללמוד כיצד להכין אותן וכמובן לעשות השוואה :-).

לפתיחה – קרוסטיני פורצ'יני
כשזה משהו על לחם זה קרוסטיני (למעט עגבניות שאז זה ברוסקטה)
בסלסילה נחו להן פורצ'יני טריות שנקטפו באותו בוקר!
הניחוח נפלא ואפשר לאכול אותן כשהן טריות – היה קשה לגרום לתומר (חובב פטריות ידוע) להפסיק לטעום אותן.
חיתוך, טיגון בשמן זית עם שום, הוספת יין לבן… והגשה על לחם שזולף בשמן זית עם עלי "ניפיטלה" שהוא תבלין מנטה עדין הגדל באזור. אין לתאר כמה שזה רך וממכר. מי שנמנעת מלחם זכתה למנת עגבניות עם מוצרלה ובזיליקום.

פסטה – רביולי תרד וריקוטה ברוטב מרווה וחמאה
את הפסטה הכנו מאפס – ועכשיו סוף סוף הבנו איך עושים אתה זה באמת! רביולי כזה טעמנו בפירנצה.
במקום רביולי, תומר הכין פטוצ'יני ברוטב עגבניות.

צלי בקר בקראסט תבלינים
חלק מראש הירך שנקרא באיטלקית רוזטה (צריך לבדוק מה המקבילה המוכרת לנו) – נתח רזה של פרה (לא עגל) מזן צ'יאנינה בקראסט של מלח, פלפל, רוזמרין ושום.

שומר ולימון בתנור
תוספת לבשר

קנטוצ'יני עם וין סנטו
קינוח נהדר שטעמנו במסעדת הבשר בפירנצה

כפי שניתן לראות בתמונות, כולם היו שותפים להכנה, ולמרות שהגענו מיום אינטנסיבי של נסיעות וטיפוס לראש המגדל של פיזה, המרץ של צאלה והאופן שבו היא מנהלת את העניינים ביד רמה וגם שופעת מידע, החזיקו אותנו מרותקים ומתעניינים כל הזמן. רק ההמתנה לאכול כבר את המטעמים הקשתה עלינו מעת לעת. סנדרה, הבעלים של בית החווה, לקחה חלק פעיל בהתארגנות ובהכנות הצדדיות, ניקוי ומעקב אחרי המנות שבתנור. כיף מאד לבשל ככה כשיש מישהו שמסדר אחריך…

לסיום יצאנו למרפסת והתיישבנו לאכול בתוספת ין לבן ויין אדום המיוצרים בחווה. הכל היה טעים להפליא, וכשנכנסנו פנימה לאכול את הקינוח הטבול ביין המתוק השמחה היתה גדולה. מצד שני, כמויות היין כבר נתנו את אותותיהם וכיוון שלא היה צורך לנהוג לשום מקום פשוט התגלגלנו לנו אל הבית שלנו ונכנסנו לישון באושר רב.

לסיכום – חוויה מופלאה, יקרה, אבל שווה כל אירו.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, טוסקנה 2019, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.