ארוחת בוקר וסיום אריזה והסעה מוזמנת מראש לשדה התעופה כדי לדלג צפונה לסנטנדר. טיסה של שעה+ חוסכת 700 ק"מ נהיגה
טיסת פנים חוסכת אמנם ביקורת דרכונים אבל עדיין יש המון שלבים לעבור עד שעולים על המטוס וממריאים. בחלק מהטיסה ה-GPS של ה-iPhone עובד ונחמד לראות איפה אנחנו מחלון ובמפה בו זמנית. תומר ישן להפליא כל הטיסה על הכתף של אמא.
קיבלנו את הרכב שלנו – פז'ו 5008 עם 7 מקומות כדי שיהיה נוח לכולם והתחלנו את הנסיעה לכיוון Picos de Europa.
בדרך עצרנו ב-Santillana del Mar עיירה ציורית ועתיקה שייחודה בבתים מאבן זהובה, אנחנו לקראת סוף עונת התיירות ולכן לא מסתובבים כאן אנשים רבים, אפשרויות האוכל הן מהסוג התיירותי במיוחד.
תומר כבר ממש רוצה למלון ולי כבר ממש כואב הגרון אז אנחנו מחליטים לדלג על Comillas והמבנה El Capricho של גאודי ולנסוע ישר למלון, ככל שעולים בגובה יש יותר ויותר עננים וגשם ועד שאנחנו מגיעים למלון שלנו (תכנון מוקדם זימן לידינו מחיר מציאה (יחסית) ללינה בפראדור, פינוק שהבטחנו לעצמנו בביקור שלנו בספרד לפני 21 שנה) כבר ממש יורד גשם.
הפראדור מקסים ויש לנו שני חדרים גדולים סמוכים אם כי לא מחוברים, מאובזרים ומצוידים היטב. הילה מביאה לי תה מהבר אבל זה לא מספיק לגרון הדואב ואנחנו נוסעים ל-Cangas De Onis למרפאה. הרופאה מאבחנת שלא נדבקתי מתומר וכנראה מדובר רק בווירוס.
המסעדות שבניו עליהן לארוחות ערב Restaurante Casa Pedro Parres ו-El Molin סגורות, אבל ליד השנייה יש בר/מסעדה Vega Redonda שנראה מתאים. מכיוון שמסעדה בו עדיין סגורה אנחנו עושים סיבוב בעיירה אל הגשר הרומי.
במסעדה הזמנו פלטת טעימות של אוכל אסטוריאני, סטייק ענק, עוף על הפלנצ'ה ופבדה שהוא נזיד אסטוריאני עם שעועית ונקניקים. ראינו איך המלצר מוזג סיידר לכוס ממרחק של חצי מטר כדי לייצר את הקצף אבל היינו עייפים מידי מכדי לטעום, צריך להשאיר משהו למחר. כנראה היינו רעבים מאד כי האוכל נעלם במהירות רבה.
