וואגיו (Wagyu) – "בקר יפני" ביפנית, הוא שם כולל לארבעה זנים של בקר יפני. את חלק מהזנים מגדלים גם מחוץ ליפן (אפילו בישראל), גם כהכלאות עם זנים אחרים וגם כגזע טהור.
ביפן יש שמות לוואגיו גם לפי אזורי הגידול, הידוע שבהם הוא "קובה ביף" (Kobe).
הבשר הזה מתאפיין בשיוש רב ובטעם מיוחד והוא גם מדורג לפי מידת השיוש.
ניתן להשיג בארץ וואגיו, חלקו מגידול מקומי וחלקו מייבוא מאוסטרליה, אבל לא כל מה שנראה משויש במיוחד הוא בהכרח וואגיו, וגם לא כל וואגיו הוא בהכרח משויש במיוחד.
"הלו, זה וואגיו?"
"כן, בוודאי זה וואגיו"
בוודאי?…
אז זהו, שלא.
הנתח שבתמונות הוא קשתית (שפונדרה), המכונה עדיין בפי רוב "אסאדו".
הוא לא ייבוא מנברסקה, לא וואגיו מאוסטרליה וגם לא וואגיו מקומי.
הוא מבקר ישראלי – לא עגל ולא עגלה, אלא פרה, מזן הולשטיין. לא מקרה חד-פעמי, לא הזמנה מיוחדת, אבל בהחלט בשר איכותי ביותר שניתן למצוא במיטמארקט בשוק הכרמל.
פרסתי קוביה וקיבלתי את המחזה הבא – שיוש מקסים לאורך ולרוחב
מהעצם פרסתי רצועות דקות לבדיקת "מינוט סטייק" במחבת
הטעם מעניין ולא דומה לשום דבר אחר שטעמתי עד היום, אבל התחושה היא שהנתח הזה בכל זאת זקוק לבישול ארוך.
עטפתי יחד עם מספר שיני שום קלופות בשתי שכבות של רדיד אלומיניום והכנסתי לתנור על 150 מעלות.
אחרי 6 שעות זה נראה ככה
העצמות נשלפו בקלות, הבשר נחתך בקלות, היה טעים אבל עדיין היה מעט צמיגי וגם ראו על השומן שזה עדיין לא זה. עוד 3 שעות בתנור הפכו את הבשר לרך מאוד, השומן התפרק כמו שצריך וכל העסק קיבל זריקת טעם מדהימה. אחד ה"אסאדואים" הכי טובים שאי-פעם אכלנו.