כשהייתי סטודנט בבן-גוריון, החברה היו מתאספים ביום שישי בצהריים ונוסעים לשוק במכונית או שתיים (לרובנו לא היו מכוניות עדיין) לערוך קנייה שבועית.
הנפח העיקרי של הקנייה היה כמובן פירות וירקות, לא פסחנו גם על חמוצים ועל דוכן הגבינות של "גד", הצטיידנו גם בפיתות או לחמניות ומדי פעם גם ביקרנו בחנויות התבלינים.
בשר כמדומני אכלנו בעיקר במנזה או בשבתות בהן חזרנו להורים.
המוסקה במנזה הייתה מעולה וגם הקוסקוס בימי שלישי. המנה המשעשעת שהופיעה מדי פעם על הלוח בגיר הייתה "בשר עם שועית".
הביקור השבועי בשוק תמיד היה חוויה, שפע של פירות וירקות, ובשישי בצהריים המחירים היו מתחילים לרדת, פעם קנינו שק שלם של ארטישוקים במחיר מגוחך.
לעיתים קרובות היינו נפגשים בשישי בערב לבישול ארוחה בצוותא.
לא כולם ידעו לבשל, אבל עד סיום הלימודים הספקנו ללמד עוד כמה חברה שבישול יכול להיות כיף.
חזרתי השבוע לשוק של ב"ש אחרי 20 שנה שלא ביקרתי בו, ב"ש השתנתה מאוד בעשור האחרון, כבישים עוקפים, שכונות חדשות, מרכזי קניות גדולים אבל כל אלו פסחו על השוק. הוא הצטמק, ערבוביה של דוכני פירות וירקות ליד דוכני דגים ובשר, הרבה פחות דוכני גבינה מבעבר ויותר מדי לכלוך – עצוב.
אבל הייתה זו הזדמנות לצלם, חלק בחשאי (כי הייתה קצת התנגדות) וחלק בהסכמה. אחר כך נסענו ל"קארל ברג" (סוג של מינימרקט רוסי משובח) שגם הניב מספר שלטים משעשעים.
חבל שאי אפשר לשמר זיכרונות כמו שמשמרים מילפפונים 🙂
-
- יום בסל
-
- שלום חבר
-
- מועצת הלול
-
- שמחה אמיתית
-
- הכל בזול – מרעים הקול
This post is also available in:
אנגלית
מחוזות ילדותינו ……אני מחוייך עכשיו
גם אני
פוסט נהדר ונוסטלגי, כי גמני למדתי בבן גוריון.
והתמונות כלכך חושניות ומעוררות תיאבון…
תודרה רבה