My 2010 year in blogging

The stats helper monkeys at WordPress.com mulled over how this blog did in 2010, and here's a high level summary of its overall blog health:

Healthy blog!

The Blog-Health-o-Meter™ reads Fresher than ever.

Crunchy numbers

לובסטר סו-ויד

לובסטר סו-ויד

The Leaning Tower of Pisa has 296 steps to reach the top. This blog was viewed about 1,200 times in 2010. If those were steps, it would have climbed the Leaning Tower of Pisa 4 times

 

In 2010, there were 19 new posts, not bad for the first year! There were 107 pictures uploaded, taking up a total of 72mb. That's about 2 pictures per week.

The busiest day of the year was August 25th with 69 views. The most popular post that day was הגיע הזמן למול-ים.

Where did they come from?

The top referring sites in 2010 were facebook.com, newmail.walla.co.il, WordPress Dashboard, he.wordpress.com, and botd.wordpress.com.

Some visitors came searching, mostly for נשיקה של טבחית, יונתן אדס, הבלוג של יונתן אדס, "נשיקה של טבחית", and תלמיד.

Attractions in 2010

These are the posts and pages that got the most views in 2010.

1

הגיע הזמן למול-ים August 2010

2

נשיקה של טבחית – לא ספר בישול September 2010
1 comment and 1 Like on WordPress.com,

3

אודות July 2010

4

מִסְבָּאָה ישראלית August 2010

5

לעולם בעקבות השמש July 2010
2 comments

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול (על שמן אבוקדו)

בשישי שעבר הוזמנתי לסדנת בישול עם השף יאיר פיינברג בחסות תעשיות שמן פרי האבוקדו.
יש לי רומן ארוך עם הפרי הזה, כולל עץ די גדול בגינה שהיה פעם גלעין של אבוקדו שאכלתי, אבל לא ידעתי שמפיקים ממנו שמן.
אז מסתבר שבעשור האחרון התחילה מגמה כזו בעיקר בדרום אמריקה (מקסיקו וצ'ילה) ובניו-זילנד, והשנה הצטרפה גם ישראל.
זהו פרי הייצוא השני בחשיבותו בישראל (אחרי הדרים), מייצאים ממנו כל שנה כ-100,000 טון וכנראה שעדיין נשאר מספיק גם כדי לייצר שמן 🙂
16 ק"ג פרי נדרשים כדי לייצר בקבוק של חצי ליטר שמן בכבישה קרה – כלומר: מוחצים אותו, מערבלים אותו, מסננים אותו וכל מה שצריך כדי "להוציא ממנו את המיץ" אבל לא מחממים ולא מוסיפים כימיקלים.
התוצאה היא שמן בצבע ירוק עז (בגלל הכלורופיל) בניחוח נעים ובטעם עדין.
חוץ מהאסטטיקה והטעם השמן גם מאוד בריא.
– רמת חומציות נמוכה של 0.2% (שמן זית טוב 0.5%) מה שמבטיח מעט חומצות שומן המועדות לחמצון
– נקודת עשן גבוהה של 255ºC (שמן זית 195ºC) מה שמאפשר לטגן איתו ללא חשש שיישרף
– עשיר בוויטמין E , כלורופיל וקרוטנואידים
– עשיר בפיטוסטרולים (שמנים הנלחמים בכולסטרול)

אז חוץ מלהשתמש בשמן בתחום הקוסמטיקה התכנסנו כדי לגלות מה אפשר לעשות איתו במטבח ומי מתאים יותר לנצח על האירוע מאשר שף יאיר, המוכר מקרב סכינים, מומחה בשיטות בישול מתקדמות ובריאות השומרות על הערך התזונתי של האוכל?

התחלנו בפוקאצ'ה, שונה מזו שעשיתי לפני חודש, בה מחליף שמן האבוקדו את שמן הזית וגם למרבה הפתעתי את הקמח, כן, כן במקום לקמח את משטח העבודה, אפשר פשוט לשמן אותו. (קצת יקר – אבל אם נגמר לכם הקמח …)
גם בפסטו, שמן האבוקדו פשוט מחליף את שמן הזית ומשתלב יפה עם התבלינים הירוקים.

המשכנו בגרבדלקס עם סלט הדרים וסלק, כאן שמן האבוקדו התגלה בגדולתו, גם בשל ניגוד הצבעים המעניין אבל בעיקר בטעמו העדין שהשתלב יפה עם חמיצות ההדרים ועם הדג ולא דרס אותו באכזריות כפי שהיה עושה שמן זית.
   

ziv_2459.jpg img_5915.jpg  ziv_2428.jpg

צלעות טלה בפסטו של שמן אבוקדו עם תוספות, הטלה ממילא כל כך שומני ששמן הזית לא מוסיף לו דבר אבל למדנו שאחרי צריבת הטלה ניתן להכניס אותו לתנור לבישול איטי ב-60ºC מעלות, מה ששומר על הערכים התזונתיים של הבשר וגם גורם לו להיות טעים במיוחד.
ziv_2327.jpg ziv_2304.jpg

ziv_2577.jpg   ziv_2359.jpg

ואיך אפשר בלי קינוח – גלידת וניל ושמן אבוקדו על תותים ובלסמי.
אני אמנם אוהב גלידות משוגעות החל מגלידת שום ב-Stinking Rose  שבסן-פרנסיסקו ועד לגלידת חצילים אותה הגשתי לכל המשפחה המורחבת בפסח, אבל את גלידת הווניל שלי אני מעדיף חפה מכל תוספת, למעט אולי ליקר קפה טוב (Kahlua או תוצרת בית) הנמזג מעליה.
מצע התותים היה מהמם, השרייה קצרה של כחצי שעה של רבעי תותים בתוך תערובת של דבש וחומץ בלסמי.

היה טעים, מעניין ונחמד.
ניתן להשיג ברשתות השיווק בבקבוק של 500 מ"ל (מחיר מומלץ לצרכן 53.90 ₪) ובבקבוק של 250 מ"ל.

פורסם בקטגוריה מתכונים, שונות | עם התגים , , | 2 תגובות

מה אמרת שאתה לומד?

צפיתי עם הבן שלי בסרט, התרגום ממש לא מוצלח אבל דליתי משם פנינה אחת יפיפייה:

דובר על תלמיד זר, ילד בבית-ספר שהגיע מארץ אחרת, באנגלית foreign exchange student, ובתרגום מה?
סטודנט מט"ח
אני חייב להודות שזה מקורי למדי, או שאולי לא?
מעניין מה יש ל-Google Translate לתרום?
נסו ובדקו – Google Translate מציע: מט"ח סטודנט

אין מילים

 

 

 

פורסם בקטגוריה שפה | עם התגים , , , | תגובה אחת

פוקאצ'ה נגד כאבים

אני רוצה פוקאצ'ה, אבא אתה זוכר שעשית פוקאצ'ה, זה טעים, מתי נעשה פוקאצ'ה, זה יאמי, אני רוצה פוקאצ'ה… לקח לי זמן אבל בסוף הבנתי את הרמז. הילד פצוע אז וקשה לסרב והאמת שזה טעים.

  • 400 גרם קמח לבן (3.5 כוסות מדידה)
  • כפית מלח (5 גרם)
  • שקית שמרים (יבשים או רטובים)
  • כוס מים פושרים (250 מ"ל)
  • 75 מ"ל שמן זית (רבע כוס + כף)
  • 1-2 כפיות מלח ים

מערבבים את הקמח, המלח והשמרים בקערה ויוצרים שקע במרכזה.
מוסיפים לשקע את המים הפושרים ורבע כוס שמן.
לשים היטב בשתי ידיים, אחת של אלון (זו בלי התפרים) ואחת שלי, עד ליצירת בצק רך.

מעבירים למשטח מקומח היטב ולשים 10 דקות עד לקבלת מרקם רך וגמיש.
מכניסים לתבנית עגולה משומנת קלות (קוטר 25-28 ס"מ) ומשטחים.
מכסים ומתפיחים למשך שעה או עד להכפלת הנפח.

מחממים תנור ל-200ºC
מחוררים את הבצק עם האצבע, מפזרים את מלח הים ומברישים בכף שמן.

אופים בתנור שחומם הראש למשך 25 דקות עד להזהבה קלה.
מצננים מעט על רשת לפני ההגשה.

לא לשכוח קערה קטנה עם שמן זית וחומץ בלסמי לצורך הטבילה.

זה לא מפיג את הכאבים מהתפרים ביד אבל זה מצליח להעלות חיוך על פני הבן.

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , | 3 תגובות

אז מה יש לי לחפש בראשון?

"יום שישי, שריין לך זמן, נוסעים לראשון.", מה יש לי לעשות בראשון? שאלתי. "תבוא, יהיה טעים", צמד המילים האלו דווקא מוצא חן בעיני וכשסתיו אומר אותם הוא יודע על מה הוא מדבר.
אז ככה מצאנו את עצמנו ביום שישי באמצע הבוקר בדרך לראשון. נוסעים לאירוע בלוגרים בסלטי משני.
האמת, לא ידעתי למה לצפות, יש לא מעט מותגי סלטים בארץ, חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות ואני בדרך כלל מעדיף מה שאפשר לעשות בייצור ביתי ולא תעשייתי.

לפתע טען ה-GPS שהגענו וכשהרמנו את העיניים גילינו שאנחנו בתוך מרכז שכונתי שמעליו מתנוססים שלטים הנושאים את השם משני.

הדבר הראשון שאתה מרגיש בו כשאתה מתקרב למקום זה הריח, ריח נפלא של מאפים טריים, חלות קלועות לשבת, לחמניות, בורקסים קטנים ועוד הנמכרים בדוכן שמאחורי כניסה לחנות המפעל ולידו כניסה למסעדת משני – אז נכנסנו.
קיבלו אותנו יפה, שמענו הרצאה קצרה ממנהל השיווק.
סלטי משני החל את דרכו במשפחת כדורי לפני 75 שנה והתפתח במשך השנים תוך הקפדה בלתי-מתפשרת על איכות, דהיינו שימוש בחומרי הגלם הטובים ביותר תוך שימוש בטכניקות ייצור ידניות. העסק המשפחתי מנוהל בידי ארבעת האחים לבית כדורי.

 בשנת 2009 נחנך מפעל ייצור חדש באזור התעשייה הר טוב ליד בית שמש, שהחליף את המפעל הקטן בראשון, ולמרות שהמפעל מעסיק מאות עובדים, כל חציל עובר קלייה ידנית על המנגל לפני שתוכנו מוצא ממנו (ידנית כמובן) ומגיע לאחד מסוגי הסלטים הרבים.

לאחרונה עם עליית המודעות לאוכל בריא יותר, כשכולנו בודקים באותיות הקטנות מה בדיוק יש בתוך המזון שאנחנו קונים, מסתבר שבהרבה מהסלטים המוכנים יש לא מעט חומרים שאמנם תורמים להארכת חיי המדף של המוצרים ודואגים שלא יתפתחו בפנים כל מיני עובשים ופטריות , אך אינם בדיוק  חומרים "ידידותיים" לאדם.
במשני, מקפידים להשתמש רק במינימום ההכרחי ולכן סלט המיוצר היום במפעל יכול להיות כבר למחרת על המדף בסופר, כמעט לא מחזיקים מלאי, מה שיותר טרי ומה שיותר בריא.
בכתבת תחקיר ששודרה לאחרונה זוכים סלטי משני למקום הראשון בנושא החשוב הזה.

יצאנו לסיור קטן במעדנייה הצמודה, הכל נקי ומצוחצח ללא רבב, עובדים עם כפפות, שיער אסוף, מבחר של למעלה מ-100 סלטים שונים, יש כאן הרבה דברים שלא מיוצרים במפעל, אוכל ביתי, מסיגרים וקובה ועד קרפאלך, גבינות, דגים, חמוצים, גלידות, עוגות, יין – ממש מכל טוב.

חזרנו למסעדה לטעימות.
אני לא בטוח שאי-פעם טעמתי חומוס כל כך טוב, הסלטים מעולים, סלט סלק, בורגול, חצילים, ממולאים טובים ועסיסיים, מעניין למה לא טרחתי לבדוק את הפיתות 🙂
סטייק דק אך טעים ולא מיובש, פרגיות נפלאות, נקניקיות מרגז חריפות.
קובה בשר שהוא בוודאות הכי טוב שטעמתי מסוגו, קרפלאך מצוין.
תפריט די סטנדרטי של מסעדה מזרחית – אבל הביצוע כאן הכי רחוק שאפשר מסטנדרטי ובנוסף אם רצית משהו מהמעדנייה שאין בתפריט – יביאו לך בשמחה, בתנאי שזה לא חלבי, מפני שהמסעדה כשרה.
בשלוש מילים: טעים – טעים – טעים.

סלטי משני – המעדנייה והמסעדה
יעקב כהן 2 ראשון לציון

פורסם בקטגוריה שונות | עם התגים , , , , | 2 תגובות

נשיקה של טבחית – לא ספר בישול

תמיד כיף לקבל ספר חדש, לא תמיד כיף לקרוא אותו, אבל לקבל תמיד כיף.
נשיקה של טבחית/מיכל שטיינר, ספר חדש (2010) בהוצאת זמורה-ביתן.
קריאה בגב הספר (ראו תמונה) בהחלט עושה חשק לפתוח אותו.
כבר מהעמוד הראשון ברור שהולך להיות מעניין, השפה בהירה וקולחת, פרקים קצרצרים עם כותרות של שמות מזון, ההיכרות עם הדמויות הולכת ומעמיקה בהדרגה ואתה מרגיש שאתה נסחף לתוך הסיפור.
הספר קל לקריאה אם כי הסיפור עצמו לא קל בכלל ולעיתים גם קצת בוטה. עשיר ומלא רבדים כמו שסיפור טוב (ואוכל טוב) צריכים להיות.
בהחלט היה כיף – מומלץ מאוד.

פורסם בקטגוריה ספרים, שונות | עם התגים , , | 2 תגובות

סוף הקיץ?

למרות שמזג-האוויר עוד לא מעיד על כך, סוף הקיץ קרב ובא.
עוד פחות משבוע יחזרו הילדים לבתי-הספר (מוזר שטרם שמענו איומי שביתה), עוד פחות משבועיים עד לארוחת החג של ראש-השנה.
נתלבש יפה, ניקח את המתנות, ניכנס לרכב, נעמוד בפקקים… רגע, מתנות, צריך לקנות מתנות.
מחפשים משהו מקורי?
שבת אמנים בצורן – 4.9.2010 – בשעות 10:00-20:00 – 10 בתים פתוחים – 47 מציגים
9 מהם אצלי בבית – בית מספר 8 – רחוב ההדס 53 צורן

יונתן אדס
המטעמים של יונתן – ליקרים טעימים בבקבוקים יפים, דבש ויערות דבש, ריבות, נשנושים והפתעות טעימות
גליה לוי
הבלגי של גליה – שוקולד – פרלינים, טראפלס, הפתעות לילדים ואריזות לחג
ענת פרידלנד
ענת אופה באהבה – קונדיטוריה ביתית
רונית שפיר
מתנה שהיא ברכה – יוצרת תכשיטים חפצי נוי ופריטי אופנה ייחודיים
סוזי דיקמן
סוזי עיצובים – מוצרים שימושיים לקטנטנים ושמלות לילדות של עדי כנען
ציפי טל
מתנות עם חיוך – תכשיטים ופריטים מקרמיקה, עץ ואלומיניום
שי רענן
צילום – מכירת תמונות וצילום אירועים
יעל הונדרט
תינוקיו – צעצועי עץ בעבודת יד
אורלי רבינוביץ'
אורלי עיצובים בפימו – כלי זכוכית שימושיים מצופים בפימו ואביזרים שונים לעיצוב הבית פרטים נוספים בפייסבוק  

 

פורסם בקטגוריה כללי, שונות | כתיבת תגובה

פורטרהאוס – לשמור מרחק

img_5582

מי אמר שצריך לכתוב רק דברים טובים? גם על אכזבות צריך לספר.
זכור לי במעומעם שכבר התאכזבתי מהמקום הזה שגובה מחירים של ת"א אבל לא מספק את הסחורה.
היה לי איזה מפגש עם אנטריקוט שהיה ממש מזעזע, הוא הוחלף בפילה שהיה בסדר (אבל לא יותר מזה)
והיה עוד מקרה … אבל הזמן משכיח דברים כאלו.

בקיצור כבר מגיע הערב ואחרי יום עבודה אינטנסיבי שבמהלכו אכלתי פיתה וגבינות אני צריך בשר.
התקשרתי וביקשתי המבורגר medium-well ובבקשה לא להטביע אותו בפלפל גרוס (כנראה שזה האירוע השני ששכחתי)
הגעתי, המתנתי קצת לצ'יפס שיהיה מוכן, שילמתי 65 ₪ ומיהרתי הביתה.
הצ'יפס בקופסה נפרדת, הלחמנייה בקופסה נפרדת והבשר בקופסה עם שאר המרכיבים.
צ'יק צ'ק מרכיבים את הפאזל ונותנים ביס … הבשר קצת תפל … ביס נוסף … הבשר קצת סיבי
מפרקים את הפאזל – קיבלתי medium-rare.
בעיקרון לא טרגדיה, גם סטייק טרטר זה אוכל (לא ממש לטעמי), גם קרפאצ'ו וסשימי (אוהב מאוד) אבל צריך שחומר הגלם יהיה טוב.

זה ממש לא המקרה. גם תפל, גם סיבי, איכס!
התקשרתי, התלוננתי, הם מתנצלים וישמחו לעשות לי חדש אבל למי יש כח לנסוע לשם שוב וממילא זה לא ישפר את איכות הבשר.

אזה"ת תל-מונד – לא מומלץ אפילו כשאין אלטרנטיבה אחרת.

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , | 2 תגובות

הגיע הזמן למול-ים

שלהי אוגוסט, שפלת החוף, הלחות הבלתי-נסבלת של הקיום.
אף אחד לא זוכר מתי היה חם כל כך, לא פלא, עשר דקות בחוץ יכולות להשכיח ממך הכל.
הילדים אצל סבתא ואפשר לצאת רק שנינו. שמנו פעמינו לנמל ת"א, במול-ים עוד לא הייתי, תמיד נתפס בעיני כיקר מדי.

הקדמנו מעט והמסעדה ריקה, הושיבו אותנו בשולחן אסטרטגי עם נוף לים, דבר ראשון קיבלנו מגבון קריר לרענון, פתיחה נאה לשירות מוקפד. המטבח טרם נפתח אבל ישמחו שנשתה משהו ואפשר כבר להזמין.
הבחירה לא פשוטה, הכל נשמע מצוין, אבל לבסוף מקבלים החלטה.
מגיע גספאצ'ו פלפלים, מחווה מהשף, עז טעמים ומבשר טובות.
סלסלת לחמים עם חמאה, איולי וקרם חצילים. הסלסילה והממרחים ילוו אותנו לכל אורך הארוחה וימולאו אוטומטית ברגע שיראו סימני ריקון.
איזה כיף שלא צריך לבקש עוד ושלא מעלימים לך את הלחם כשמגיעות המנות.
הילה הזמינה חצי תריסר אויסטרים, הגיע גם רוטב נלווה. שלוק אחד מקפיץ אותי חזרה לבוסטון ולטיולים לחוף האוקיינוס האטלנטי.
בצלחת שלי קרפאצ'ו יולטייל עוטף פרוסות שרימפס וקלמארי, הרוטב מעט חריף אבל לא באופן מוגזם.
כללי הטקס מחייבים איסוף פירורי הלחם מהמפה בכלי המתאים, גם מזיגת היין (בשולחן ליד) מתבצעת על-ידי המלצרית כשיד אחת מאחורי הגב.

למנה העיקרית הילה קיבלה תמונה תלת-ממדית, פשוט יצירת אמנות, מלאכת מחשבת של צורות, צבעים, טעמים ומרקמים המכונה פרוטה-דל-מארה בגינה.
גם המנה שלי מעוצבת בטוב טעם, אבל הטעם גן-עדן אמיתי, חצי לובסטר מבושל בוואקום על גראטן תפוחי אדמה עם רטבים, קרמים, שמן, ירקות וכו'.

המלצרית לא נותנות לכוסות המים להתרוקן ותמיד מגיעה רגע לפני הזמן כדי למזוג מהבקבוק המונח על השולחן.
לא שאלו אותנו חמש פעמים אם טעים לנו או אם הכל לשביעות רצוננו, הם פשוט עושים כל מה שצריך כדי שהכל באמת יהיה טוב.
אתה מרגיש רצוי גם במכנסיים קצרים, טריקו וסנדלים, לא מסתכלים עליך בסנוביות.
מוסיקת ג'אז איכותית וחרישית ברקע, בשולחן ליד מדברים אנגלית, קצת קשה להאמין שאתה בתל-אביב.

הצלחות מפונות וגם הפירורים, הפעם תור המגבונים החמים, מגיע תפריט הקינוחים וגם תפריט יינות הקינוח, אבל אנחנו האמת די מלאים.
לא מפתה אותי להשמיד עם קפה את הטעמים הנפלאים שעדיין מתרוצצים לי בפה ולכן אנחנו מחליטים לסיים.
עסקית ליחיד ביום חול – 150 ש"ח. 380 ש"ח לזוג כולל בקבוק מים וטיפ, שווה כל שקל.

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , | תגובה אחת

מִסְבָּאָה ישראלית

ממש בקצה הצפוני של דיזנגוף, מספר 342, שוכנת "אביר – מסבאה ישראלית", טמפו בחרה בה, כמקום היחיד להשקת בירת הבוטיק שלה "אביר".
למען האמת איני חובב בירה, טעמתי סוגים רבים במדינות רבות, ריכוזי אלכוהול שונים, מרירות שונה, שיטות ייצור שונות, ריחות נפלאים באמת, אבל בסופו של דבר כולן עדיין עם טעם של… בירה.
"אביר" בעלת מרירות מתונה ונותנת הרגשה של בירה קלה ועדינה למרות שיש בה 6.5% אלכוהול.
להפתעתי טעמה נשאר די זהה לפני הנשנושים, תוך כדי האכילה וגם לקראת סוף הערב, אולי מפני שרוב הטעמים מורגשים בחלק הקדמי יותר של הפה.
הקונצפט של המקום – ישראלי שורשי – דווקא נחמד. מוסיקה טובה ולא בווליום מוגזם (למשל אריק איינשטיין – קח לך אישה ובנה לה בית וגם שירים יותר עכשוויים), שילוט האוסר על עישון!
מגוון זיתים מצוין, שברי בוטנים לא לטעמי.
סלט עדשים קצת אנמי, עגבנייה ובמיה על הגריל וגם שום – מעולים.
קרפצ'יו לוקוס עם מלח גס ונענע – נפלא, פרוסות סינטה קרות עם פלפל גרוס – מעולות.
חצאי פיתות קטנות מוגשות בעמידה בתוך אקורדיוני המתכת הישנים של הפלאפל: קבאב בטחינה, דג עם משהו, שווארמה בטחינת עמבה – טעים.
האוכל טוב ואף למעלה מזה, ובוודאי מעולה יחסית לפאבים אחרים שבדרך כלל יוצאים מתוך נקודת הנחה שאם אתה לא שומע כלום, אפוף בעשן, מלא באלכוהול אז אפשר גם להאכיל אותך בזבל.
מקום טוב לשבת עם חברים ויש אפילו סיכוי שתוכל לשמוע מה הם אומרים.
מגישים גם מגוון בירות מלבד "אביר".

פורסם בקטגוריה מסעדות, שונות | עם התגים , , , , , , | תגובה אחת