המחמצת שליוותה אותנו נאמנה כארבע שנים חטפה זיהום ולמרות ניסיונות שיקום היא הוכרזה בסופו של דבר כחסרת תקנה ומצאה את דרכה לפח. אחרי תקופת אבל הולמת החלטנו להכין אחת חדשה 🙂
בעקבות חשיפתנו הגוברת להתססות למיניהן, בחרנו להתחיל הפעם עם המומחה Maurizio Leo, הבעלים של האתר והספר The Perfect Loaf.
בנוסף להוראות ברורות, תמונות, דוגמאות ופתרונות לאיתור תקלות, אהבתי במיוחד את ההסברים המעמיקים והרציונל שעומד מאחורי כל פעולה ופעולה.
לחמי המחמצת שהכנו עד היום היו "חצי מחמצת" כי המתכון כלל גם מחמצת וגם שמרים רגילים. הפעם החלטנו שנעבור להכנת לחם מחמצת ללא סיוע של שמרים.
מכיוון שקיצי וחם, המחמצת צמחה והתפתחה יפה, אבל הניסיונות הראשונים שלנו בהכנת לחם לא צלחו. מספר הפרמטרים שבהם ניתן לשלוט הפך את איתור הבעיות למסובך ביותר, אבל לא אמרנו נואש ובהדרגה המצב התחיל להשתפר. במבט לאחור אנחנו לא יודעים להצביע בוודאות על כשל ספציפי בתהליך וככל הנראה זה היה שילוב של התחזקות המחמצת, טכניקת הקיפולים וזמן ההתפחה ואולי גם סוג הקמח…
כבר הגענו למצב שהטעם מצוין והלחם תופח כמו שצריך ונראה טוב, אבל לדעתנו עוד יש מקום לשיפור.
וזה מצליח יותר מפעם אחת (הפעם עם עגבניות מיובשות תוצרת בית)
בנוסף, החלטנו להתייחס ברצינות לשאלה "מה עושים עם כל שאריות המחמצת (discard) שזורקים כל יום?". למאוריציו יש הצעות טובות אבל נעזרנו גם בבלוג ישראלי "האופה" ובפרט התאהבנו בקרקרים שלו.
נקודה חשובה מאוד: רבים מאיתנו הם "אופים של סופשבוע" וחלקנו קצת מחפפים בהאכלה של המחמצת, בטח לא מאכילים פעמיים ביום, מזייפים קצת בזמני ההאכלה, עושים כל מיני טריקים עם המקרר וכד'. אם לא עושים יותר מדי שטויות לא יקרה למחמצת שום דבר, והאכלה אחת או שתיים נכונות לפני האפייה של סוף השבוע יפתרו כל בעיה, אבל (וזה אבל גדול מאוד) אם רוצים להשתמש ב-discard להכנת דברים טעימים ולא חמוצים מדי, חשוב מאוד להקפיד על האכלות מדויקות לאורך כל השבוע, או לפחות לא להכניס לצנצנת השאריות משהו שהחמיץ יתר על המידה, כי הוספה אחת של discard חמוץ בתוך צנצנת השאריות תוביל לקרקרים/וופלים/מאפים חמוצים ולא טעימים בעליל – ראו הוזהרתם!