פורטרהאוס – לשמור מרחק

img_5582

מי אמר שצריך לכתוב רק דברים טובים? גם על אכזבות צריך לספר.
זכור לי במעומעם שכבר התאכזבתי מהמקום הזה שגובה מחירים של ת"א אבל לא מספק את הסחורה.
היה לי איזה מפגש עם אנטריקוט שהיה ממש מזעזע, הוא הוחלף בפילה שהיה בסדר (אבל לא יותר מזה)
והיה עוד מקרה … אבל הזמן משכיח דברים כאלו.

בקיצור כבר מגיע הערב ואחרי יום עבודה אינטנסיבי שבמהלכו אכלתי פיתה וגבינות אני צריך בשר.
התקשרתי וביקשתי המבורגר medium-well ובבקשה לא להטביע אותו בפלפל גרוס (כנראה שזה האירוע השני ששכחתי)
הגעתי, המתנתי קצת לצ'יפס שיהיה מוכן, שילמתי 65 ₪ ומיהרתי הביתה.
הצ'יפס בקופסה נפרדת, הלחמנייה בקופסה נפרדת והבשר בקופסה עם שאר המרכיבים.
צ'יק צ'ק מרכיבים את הפאזל ונותנים ביס … הבשר קצת תפל … ביס נוסף … הבשר קצת סיבי
מפרקים את הפאזל – קיבלתי medium-rare.
בעיקרון לא טרגדיה, גם סטייק טרטר זה אוכל (לא ממש לטעמי), גם קרפאצ'ו וסשימי (אוהב מאוד) אבל צריך שחומר הגלם יהיה טוב.

זה ממש לא המקרה. גם תפל, גם סיבי, איכס!
התקשרתי, התלוננתי, הם מתנצלים וישמחו לעשות לי חדש אבל למי יש כח לנסוע לשם שוב וממילא זה לא ישפר את איכות הבשר.

אזה"ת תל-מונד – לא מומלץ אפילו כשאין אלטרנטיבה אחרת.

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , | 2 תגובות

הגיע הזמן למול-ים

שלהי אוגוסט, שפלת החוף, הלחות הבלתי-נסבלת של הקיום.
אף אחד לא זוכר מתי היה חם כל כך, לא פלא, עשר דקות בחוץ יכולות להשכיח ממך הכל.
הילדים אצל סבתא ואפשר לצאת רק שנינו. שמנו פעמינו לנמל ת"א, במול-ים עוד לא הייתי, תמיד נתפס בעיני כיקר מדי.

הקדמנו מעט והמסעדה ריקה, הושיבו אותנו בשולחן אסטרטגי עם נוף לים, דבר ראשון קיבלנו מגבון קריר לרענון, פתיחה נאה לשירות מוקפד. המטבח טרם נפתח אבל ישמחו שנשתה משהו ואפשר כבר להזמין.
הבחירה לא פשוטה, הכל נשמע מצוין, אבל לבסוף מקבלים החלטה.
מגיע גספאצ'ו פלפלים, מחווה מהשף, עז טעמים ומבשר טובות.
סלסלת לחמים עם חמאה, איולי וקרם חצילים. הסלסילה והממרחים ילוו אותנו לכל אורך הארוחה וימולאו אוטומטית ברגע שיראו סימני ריקון.
איזה כיף שלא צריך לבקש עוד ושלא מעלימים לך את הלחם כשמגיעות המנות.
הילה הזמינה חצי תריסר אויסטרים, הגיע גם רוטב נלווה. שלוק אחד מקפיץ אותי חזרה לבוסטון ולטיולים לחוף האוקיינוס האטלנטי.
בצלחת שלי קרפאצ'ו יולטייל עוטף פרוסות שרימפס וקלמארי, הרוטב מעט חריף אבל לא באופן מוגזם.
כללי הטקס מחייבים איסוף פירורי הלחם מהמפה בכלי המתאים, גם מזיגת היין (בשולחן ליד) מתבצעת על-ידי המלצרית כשיד אחת מאחורי הגב.

למנה העיקרית הילה קיבלה תמונה תלת-ממדית, פשוט יצירת אמנות, מלאכת מחשבת של צורות, צבעים, טעמים ומרקמים המכונה פרוטה-דל-מארה בגינה.
גם המנה שלי מעוצבת בטוב טעם, אבל הטעם גן-עדן אמיתי, חצי לובסטר מבושל בוואקום על גראטן תפוחי אדמה עם רטבים, קרמים, שמן, ירקות וכו'.

המלצרית לא נותנות לכוסות המים להתרוקן ותמיד מגיעה רגע לפני הזמן כדי למזוג מהבקבוק המונח על השולחן.
לא שאלו אותנו חמש פעמים אם טעים לנו או אם הכל לשביעות רצוננו, הם פשוט עושים כל מה שצריך כדי שהכל באמת יהיה טוב.
אתה מרגיש רצוי גם במכנסיים קצרים, טריקו וסנדלים, לא מסתכלים עליך בסנוביות.
מוסיקת ג'אז איכותית וחרישית ברקע, בשולחן ליד מדברים אנגלית, קצת קשה להאמין שאתה בתל-אביב.

הצלחות מפונות וגם הפירורים, הפעם תור המגבונים החמים, מגיע תפריט הקינוחים וגם תפריט יינות הקינוח, אבל אנחנו האמת די מלאים.
לא מפתה אותי להשמיד עם קפה את הטעמים הנפלאים שעדיין מתרוצצים לי בפה ולכן אנחנו מחליטים לסיים.
עסקית ליחיד ביום חול – 150 ש"ח. 380 ש"ח לזוג כולל בקבוק מים וטיפ, שווה כל שקל.

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , | תגובה אחת

מִסְבָּאָה ישראלית

ממש בקצה הצפוני של דיזנגוף, מספר 342, שוכנת "אביר – מסבאה ישראלית", טמפו בחרה בה, כמקום היחיד להשקת בירת הבוטיק שלה "אביר".
למען האמת איני חובב בירה, טעמתי סוגים רבים במדינות רבות, ריכוזי אלכוהול שונים, מרירות שונה, שיטות ייצור שונות, ריחות נפלאים באמת, אבל בסופו של דבר כולן עדיין עם טעם של… בירה.
"אביר" בעלת מרירות מתונה ונותנת הרגשה של בירה קלה ועדינה למרות שיש בה 6.5% אלכוהול.
להפתעתי טעמה נשאר די זהה לפני הנשנושים, תוך כדי האכילה וגם לקראת סוף הערב, אולי מפני שרוב הטעמים מורגשים בחלק הקדמי יותר של הפה.
הקונצפט של המקום – ישראלי שורשי – דווקא נחמד. מוסיקה טובה ולא בווליום מוגזם (למשל אריק איינשטיין – קח לך אישה ובנה לה בית וגם שירים יותר עכשוויים), שילוט האוסר על עישון!
מגוון זיתים מצוין, שברי בוטנים לא לטעמי.
סלט עדשים קצת אנמי, עגבנייה ובמיה על הגריל וגם שום – מעולים.
קרפצ'יו לוקוס עם מלח גס ונענע – נפלא, פרוסות סינטה קרות עם פלפל גרוס – מעולות.
חצאי פיתות קטנות מוגשות בעמידה בתוך אקורדיוני המתכת הישנים של הפלאפל: קבאב בטחינה, דג עם משהו, שווארמה בטחינת עמבה – טעים.
האוכל טוב ואף למעלה מזה, ובוודאי מעולה יחסית לפאבים אחרים שבדרך כלל יוצאים מתוך נקודת הנחה שאם אתה לא שומע כלום, אפוף בעשן, מלא באלכוהול אז אפשר גם להאכיל אותך בזבל.
מקום טוב לשבת עם חברים ויש אפילו סיכוי שתוכל לשמוע מה הם אומרים.
מגישים גם מגוון בירות מלבד "אביר".

פורסם בקטגוריה מסעדות, שונות | עם התגים , , , , , , | תגובה אחת

קיד פאדל – משחקים קשוחים

מודה ומתוודה שלא הכרתי קודם לכן, אבל מסתבר שזה די להיט.
הבן שלי (או טו טו בן שמונה) היה מאושר לראות את הספר.
זהו הספר הראשון בסדרת הספרים של יוצר הקומיקס הבלגי מידם המבוססים על עיתון הקומיקס "ספירו" שעובדו לסדרת אנימציה המוקרנת גם בישראל.

הגיבור הוא כמובן קיד פאדל המסתבך במיני הרפתקאות שמערבבות משחקי מחשב ווידיאו יחד עם המציאות.
יש קונפליקט בין מה שאבא שלו היה רוצה שיעשה לבין מה שהוא רוצה לעשות ופער הדורות גם מורגש בהעדפות המשחקים של השניים.
הספר לא עניין אותי במיוחד אבל בהחלט מדבר לילדים – פער דורות כבר אמרתי?

העיצוב נאה, 45 עמודים -מחיר מומלץ 69 ש"ח

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים | תגובה אחת

גברת גרים אוהבת ספרים! (ואני לא)

גברת גרים אוהבת ספרים! (ואני לא) / כתבה ברברה בוטנר, אייר מייקל אמברלי

ספר שגם נכתב וגם תורגם ב-2010
לטעמי יכלו לחכות עוד חודש ולעשות עבודת תרגום טובה יותר,
Halloween אינה הלואין כי אם ליל כל הקדושים
ואם כבר משנים את שם הגברת, במקור !Miss Brooks Likes Books, אז למה לגרים?

החיפזון הוליד גם טעות (+תיקון) שטרם ראיתי שכמותו בספר, באחד העמודים (אגב הם אינם ממוספרים), מודבקת פיסת נייר כדי לכסות טעות דפוס. כמובן שהגופן לא בדיוק זהה.

העלילה מספרת על ילדה שלא ממש אוהבת ספרים למרות ניסיונותיה הנואשים של הספרנית, הילדה אפילו שוקלת לעבור לעיר אחרת עד שאמה מעדכנת אותה שבכל עיר יש ספרנית, אולם בסופו של דבר מוצאת הילדה ספר כלבבה.
רעיון נחמד, תרגום לא רע, איורים טובים.

מתאים לילדי כיתות א', היכולים להזדהות עם תהליך הקניית הקריאה, משעמם במקצת לילדי כיתות ב'.

הבן, שסיים כיתה ב' אומר ש-"הספר בסדר", אבל אין ספק שלא יקרא אותו שוב.

במחיר מומלץ של 68 ש"ח לא הייתי קונה.

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , , | תגובה אחת

נסיכה בנילוס – מלכה בצלחת


מחממים תנור ל-175ºC
במקור דובר על 350ºF ובהמרה למעלות צלזיוס 176.67 מספר אותו מעגלים תמיד ל-180ºC
זה טוב ונכון למתמטיקה אבל בתנורים ביתיים השנתות הן בקפיצות של 25 מעלות.
לכן אמרו מעתה  175ºC, זה יותר מתאים למציאות (לתנור) ואפילו יותר קרוב למספר המקורי 176.67

 שמים בתבנית אפייה מרופד בנייר כסף
1. רצועות גד יאורן (נסיכת הנילוס) קפוא ממשווק אמין – לא להשתמש בפילטים הזולים יותר הנוטים להתפרק (אלו עם העור והקשקשים)
2. מעט זעפרן (לא חובה)
3. מעט שבבי פטריות שיטאקי מיובשות (לא חובה)
4. מעט מלח ים (או מלח בישול רגיל)
5. פרוסות בצל ועגבנייה
6. רוטב סויה
7. מעט יין לבן – לא היה לי אז לא שמתי

 מכסים בנייר כסף ומכניסים לתנור
ממתינים עד שריח טוב מתפשט במטבח – סדר גודל של 30-40 דקות
אם שכחתם לחמם את התנור מראש, זה יקח 5 דקות יותר 🙂
פותחים את נייר הכסף – זהירות מהאדים – ומגישים

* הולך טוב עם אורז לבן ויין לבן (לא היה לי :-()

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , | תגובה אחת

ללא מילים

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , | תגובה אחת

לעולם בעקבות השמש

 

"כמה חם" – שר אריק איינשטיין,
"בהרים שוב השמש מלהטת", כתב אלתרמן
וחניכי תנועות הנוער שרים "הו, הו, הו החמה יוקדת"
גם אני שר – היום הגיע חשבון החשמל, כמו שעון, כל חודשיים הוא מגיע – ואני שר
ותשאלו בצדק, "למה אתה שר?"
מה הכיף לקבל חשבון חשמל בעונה הכי חמה כשכולם בבית והמזגן פועל מזריחת החמה ועד צאת הנשמה (של המזגן כמובן)?
אז זהו, שאצלי זה כבר לא ככה, אני אמנם מקבל חשבון, אבל הוא שלילי ומתלווה אליו שיק.
מאז שהתקנתי מערכת פוטו-וולטאית על הגג, אני מייצר חשמל ומוכר אותו לחברת-החשמל
הם חייבים לקנות – זה החוק
וזה ממש, אבל ממש ירוק (בלי נפט, בלי גז, בלי פחם ובלי סוללות)
ולהבדיל מדברים ירוקים אחרים, שהם טובים ומועילים אבל בדרך-כלל לא זולים – זה עסק רווחי עם הצדקה כלכלית.

"ותחשבו על זה…"  / ז'וז'ו חלסטרה, לימים שמש וכיום מנחה כוכב נולד (צביקה הדר)

פורסם בקטגוריה טכנולוגיה, ירוקולוגי | עם התגים , , , , | 3 תגובות

התאנה חנתה בגהה

 

התאנה היא פרי מוזר, אחת משבעת המינים, דיירת ותיקה בארצנו. בעצם היא אינה פרי כלל, כי אם סוג של פרח המכונה פגה – משטח כדורי כמעט סגור המכוסה פרחים קטנטנים, האבקת הפרחים מבוצעת על-ידי צרעה קטנטנה החודרת פנימה על-מנת להטיל את ביציה ותוך כדי כך מבצעת האבקה וגורמת ליצירת הזרעים. מחזור חיים שלם עובר על הצרעות עד להתפתחות התאנה, הבשלתה והפיכתה למעדן הטעים ממנו אנו נהנים. אולי עדיף לא לחשוב יותר מדי על כל מה שהצרעות עשו שם בפנים.
הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.  יג הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ – זה מה שמתרחש באביב, הפגה נהיית קשה, כנראה שיש ריח טוב מפריחת הסמדר, כי לפרחי הגפן אין ריח. ואז מחכים ומחכים וכשכבר נמאס מלחכות ונהיה חם מגיע השלב שבו התאנה חנתה בגהה וניתן למצוא אותה בצמתים לכל אורך כביש 4, זה הזמן לקנות ולהיכנס למטבח.
אפשר לאכול כמו שזה, אבל לא להפריז, התאנה מכילה חומרים ה"מסייעים למערכת העיכול", עדיף מצונן במקרר להדגשת המתיקות. ואפשר גם לשמר בדרכים השונות מהייבוש הרגיל המכיל בד"כ הרבה יותר מדי גופרית לשימור.

תאנים בסירופ

  • לשטוף ק"ג תאנים, לדקור אותן ולהשרות בקרת מים רותחים למשך 5 דקות
  • לייבש ולשים בסיר, לכסות בסוכר (עד ק"ג)
  • לכסות במגבת ולהשאיר במשך הלילה
  • לחמם על אש קטנה עד שהסוכר נמס
  • לבשל על אש בינונית כחצי שעה
  • לשפוף פנימה בזהירות רבה רבע כוס רום משובח (אלכוהול אמיתי – לא תמצית לאפייה)
  • להרתיח שוב ואז למזוג לצנצנות מעוקרות ולאטום

נפלא כתוספת לגלידת וניל עם כוסית ליקר תאנים ביתי בצד

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , | תגובה אחת

המנצחים / דיויד מקי

תרגום שיצא לאחרונה לספר מ-2004 של המחבר של בנצי על קביים.
דיויד מק-קי שגם מאייר את ספריו בכישרון רב מביא כאן עוד אלגוריה לסיטואציה חברתית המונית מורכבת שבסופה מנצח התחכום ולאו דווקא הכוח.
להבדיל מבנצי על קביים ,שבו הנושא המלחמתי היה חבוי "יחסית", במנצחים הנושא ברור כבר מהעמוד הראשון.
האלגוריה ברורה פחות ובקריאה שנייה נחשפים עוד רבדים, דבר חשוב לכשעצמו בספר שאתה עלול למצוא את עצמך קורא לילד יום אחרי יום עד שתכיר אותו בעל-פה.
יש לי תחושה כי ילדים פחות יתחברו לספר הזה מאשר לבנצי המוכר מתשעה ספרים לפחות, אין בו חיה מעניינת, אין בו משחק מעניין והוא גם פחות צבעוני.
חביב, אבל לדעתי הוצאת כנרת לא יהיו המנצחים עם הספר הזה (בנצי יצא בהוצאת עם עובד).

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , , | 2 תגובות