תני לי מחסה (מילים שמואל צ'יזיק)
עשן סמיך את עיני מכסה
מחפש אותך, אבל לא מוצא
ולא יודע איך לצאת מזה.
לפני שבועיים מצאתי את עצמי בדרך לאזה"ת של עכו.
אם תהיתם מה היה לי לחפש שם, התשובה היא "נעמן רפרקטורים" – יצרנית לוחות קלציום סיליקט, שנחוצים לנו לבידוד הטאבון שאלון ואני עומלים על בנייתו.
לא רחוק משם (בעצם ממש ממש קרוב) יש את סניף עין-המפרץ של דבאח, אז ניצלתי את ההזדמנות לבדוק מה מוכרים בצפון הרחוק 🙂
התעלמתי מהגודל ומהשפע ופניתי ישר לאזור הבשר.
על הוויטרינה היו פתקיות עם שמות נתחים ומחירים לקילו.
חלק מהנתחים היו ארוזים בשקיות מהמפעל: נתח קצבים, ספיידר (פעם ראשונה שאני רואה ספיידר באריזה), שפיץ שייטל…
חלק מהנתחים היו טריים: שפיץ צ'אך ועוד…
מתוך מבחר שדרות האנטריקוט על העצם (עם מכסה), בחרתי את המשוישת ביותר וביקשתי מהקצב שיחתוך עבורי גוש עם 4 עצמות – הגיע הזמן לבדוק כיצד עגל מתיישן. 90 ש"ח לקילו – מחיר בסדר.
הוספתי לעגלה (של הקניות) קצת צלעות טלה שנראו מהממות ופניתי לקופה. כל הבשר הוכנס לציידנית שהוכנה מראש ונסעתי הביתה. עכו לא כל-כך רחוקה כשהכבישים ריקים באמצע הבוקר.
בבית קילפתי שכבת שומן דקה מסביב לכל נתח האנטריקוט כדי שהוא יהיה נקי ככל האפשר ופירקתי את המכסה. את האנטריקוט הכנסתי ליישון בשקית DryBag.
את החלק (העליון בתמונה) של המכסה טחנתי ליצירת קבב ואת החלק השני (רק 740 גרם) הכנסתי לשקית DryBag קטנה ליישון יבש של שבועיים.
אחרי שבועיים המכסה שקל 680 גרם (8% פחת – הגיוני כשמדובר בבשר שומני שעטוף כמעט לגמרי בשומן).
ניקיתי קצת ופרסתי לפרוסות שנצרבו על מחבת משני הצדדים.
היישון מורגש והבשר טעים – פתיח נחמד לארוחה וניצול טוב של "שאריות" עגל.
*אגב הספיידר,
היו בשקית שתי חתיכות. אחת ניסינו בצריבה – בשר קשה עם טעם דוחה, את השנייה עשיתי בסו-ויד – הריכוך הצליח אבל הטעם נשאר דוחה. כנראה שספיידר לא קונים בשקית. יש מצב שזה נתח שצריך להיאכל כשהוא טרי והשבועות שהוא בילה בשקית לא עשו עימו חסד.
הספיידרים הקודמים שאכלנו, גם של פרה וגם של עגל היו מעולים, אבל הם היו טריים ופורקו מהעצם לנגד עיני.
את האנטריקוט נבדוק עוד שבועיים כשימלאו ליישון 28 יום או יותר 🙂