ב…. בו….בוב….בובל מארה"ב

סירה חדשה משיקים עם בקבוק בגובה פני הים, אבל בקבוק חדש (בלי סירה) משיקים מהבניין הכי גבוה בארץ – מגדל משה אביב ברמת גן.
img_2521.jpg

בעקבות הזמנתה של כנרת מגלעד תקשורת, יצאנו אתמול בצהריים, סתיו, יפתו ואני לכיוון המרכז, לחזות בדבר החדש הבא בתחום המים בישראל.
לא
img_2536.jpgחר ני
img_2537.jpgווט ארוך ובעייתי בנבכי החניון של המגדל, חנינו, עלינו ללובי ומשם הוטסנו מעלה במעלית לפנטהאוז שבקומה ה-61.

הנוף הניבט אליך מקירות הזכוכית הפונים מערבה לים, עוצר נשימה.

copy-of-stitch2523.jpg
במרפסת הענקית יש בריזה נעימה, תצפית צפונה ומזרחה, כיבוד קל, חברה נעימה, אבל סיבת ההתכנסות היא מוצר חדש, ה-Bobble.

d791d795d791d79c-6.jpg

img_2534.jpgבקבוק פלסטיק עם פיית שתייה שאליה מחובר מסנן פחם פעיל. ממלאים את הבקבוק במי ברז, מבריגים את המסנן ושותים. נגמרו המים – ממלאים שוב. ככה 300 פעם ואז מחליפים מסנן.

למה זה טוב?
1. כלכלי – 300 בקבוקי מים מינרליים = 1,500 ש"ח בחישוב זהיר – Bobble אחד עולה 70 ש"ח ופילטר חדש 50 ש"ח.
2. אקולוגי – לא כל בקבוקי הפלסטיק ניתנים למחזור מלא וממילא ממוחזרים פחות מ-20% מהם. ה-Bobble ניתן למחזור מלא ובכל מקרה מדובר על 1 נגד 300.
3. בטוח – הבקבוק מפלסטיק נטול BPA (ביספינול A), המוצר מיוצר במלואו בארה"ב, בעל תקן NSF, עבר אישור של מכון התקנים ובדיקות איכות מים מחמירות במעבדות בארץ.
3. מגניב – העיצוב יפה, הפילטרים בשישה צבעים, בארה"ב ניתן להשיג גם פילטר מרובה צבעים.

bobble-2.jpg
בשלב זה מיובא רק הבקבוק הרגיל 550 מ"ל אבל בדרך גם 380 מ"ל וגם ליטר.
להשיג בקרוב בסופר פארם, קרביץ, מגה ספורט וחנויות נוספות.

בדרך חזרה עצרנו בצ'צ'ו להצטייד במאכלים טריפוליטאיים לסוף השבוע.

הבקבוק התקבל השמחה אצל שני הילדים שלי, המסנן מוציא החוצה את טעמי הכלור והאבן של מי הברז ומייצר מים הדומים בטעמם למותגי המים המינרליים המובילים. שני הבקבוקים יצאו בשמחה עם הילדים לבית הספר.

עכשיו נחכה לראות את מסע הפרסום.

עוד קצת נוף

מבט לכיוון דרום

מבט לכיוון דרום

ככר המדינה

ככר המדינה

מתחם הבורסה

מתחם הבורסה

פורסם בקטגוריה טכנולוגיה, ירוקולוגי, שונות | עם התגים , , , , | 3 תגובות

צ'צ'ו – הגיע הזמן

אני יודע שבתחתית השוק בנתניה שוכנת צ'צ'ו – מסעדה טריפוליטאית עממית, אבל גם בתקופה שנהגתי להגיע לשוק מדי שבוע לצורך קניות, לא הזדמנתי לשם בשעות הצהריים ולמרות שנהגתי לפקוד את המאפייה הנהדרת שנמצאת משמאל לצ'צ'ו, מעולם לא יצא לי לעבור את סף דלת המסעדה.

השבוע הוזמנתי לבקר בצ'צ'ו יחד עוד מספר בלוגרים ולהפתעתי גיליתי שמדובר בסניף אחר הנמצא גם הוא בנתניה אבל ביכין סנטר (המתחם של הגלובוס מקס שיש גם סניף של מקס ברנר).

          pic.jpg          img_2513.jpg          img_2514.jpg

המקום נקי ביותר על גבול המבריק ומואר היטב, הבעלים והמלצרים מסבירי פנים.
סירים גדולים עומדים על פתיליות וניתן להעיף מבט ולבחור.

img_2510.jpg

מפרום

img_2512.jpg

הסירים

img_2508.jpg

ומה שבתוכם

 

img_2500.jpg
פתחו לנו שולחן עמוס בצלוחיות קטנות עם מבחר מגוון של סלטים, ראויים לציון: הצ'רשי (סלט דלעת מתובל היטב), סלט מלפפונים בשמיר, ומשהו שנראה כמו סלט חצילים אבל הוא בעצם עשוי מפול.

הבסיס לרוב המנות הוא כמובן קוסקוס, לשמחתי הרבה פגשנו את הדבר האמיתי, דק ואוורירי כמו פתיתי שלג ולא דומה בשום צורה למה ניתן למצוא בשקיות בסופר או במקומות מוסדיים.

טעמנו מפרום קלאסי, פרוסות תפו"א ממולאות בקציצת בשר ברוטב אדום לא חריף, על גבול המתקתק עם מעט קינמון – מנה משובחת.
בשר בקר ושעועית ברוטב אדום – עז טעמים וחריף מעבר ליכולות שלי.
תבשיל במיה ובשר – איני יודע אם כך זה אמור להיות אבל הבמיה בושלה ועורבבה עד לשלב של עיסה שהיה קשה לזהות אותה.
תבשיל של שעועית ובקר ברוטב ירוק/שחור העשוי עלי מנגולד – מנה מעולה – רק בשבילה המקום שווה ביקור.
כל התבשילים עתירי שמן אבל ניתן גם להזמין חזה עוף ומנות אחרות.

img_2498.jpg

בקר ובמיה

בקר ושעועית

בקר ושעועית

שעועית ובקר במנגולד

שעועית ובקר במנגולד

לליווי המנות יש פרוסות עבות של לחם ואנחנו שתינו לימונענע. הקינוחים שקיבלנו לא היו מהזן הטריפוליטאי ואפשר היה לוותר עליהם, עוגת סולת, כמו שמספרים שיש אצל צ'צ'ו בשוק לא ראינו.

אומרים שבצהריים המקום מפוצץ מאנשים העובדים באזור וניתן גם לקנות ולקחת הביתה, כפי שאכן עשיתי – קוסקוס, שעועית עם בקר במנגולד, מפרום וקצת סלטים, כ-100 ש"ח ויש ארוחת צהריים לשלושה אנשים.

img_2515.jpg

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , | 4 תגובות

40 שנות קסם

לפני יותר מארבעים שנה יצא לאור באנגלית Wizrad of EarthSea, הספר הראשון של אורסולה ק. לה-גווין בטרילוגיה של ארץ-ים, את שלושת הספרים קיבלתי לימי הולדת בילדותי ולא רק שאני זוכר אותם לטובה הם אף מונחים בספרייה שלי עד היום, יחד עם שבעת ספרי נארנייה של ק.ס. לואיס וההוביט של טולקיין.

מסתבר שהזכויות לעברית נרכשו כבר בשנות השמונים – של המאה הקודמת (לא יכולתי להתאפק) – אבל תרגום לעברית יצא רק בזמן האחרון. שמחתי מאוד לקבל אותם וקיוויתי שהבן שלי יאהב אותם כפי שאהבתי אותם אני בילדותי, אך לדאבוני לאחר כלות לא יותר משני תריסר עמודים התייאש בני ולא אבה עוד המשך קרוא (רמז דק).
פיניתי הבוקר קצת זמן והתיישבתי לקרוא את הספר, מאחר שעבר זמן כה רב מאז קראתיו במקור, לא זכרתי כלל את העלילה ועל כן היה זה מבחינתי ספר חדש לחלוטין. נהניתי ממנו מאוד, הוא "הזכיר" לי את הטרילוגיה מאת כריסטופר פאוליני: אראגון, בריסינגר והבן הבכור שקראתי לאחרונה, רק שכריסטופר טרם נולד עת כתבה אורסולה את ספריה 🙂
העלילה מרתקת וקסומה, ואף ניתן, אם חפצים בכך, להעמיק ברבדיה הנסתרים ולחקור ולפרש אותה עפ"י יונג, הבודהיזם ועוד ועוד, אבל לא חייבים.

הספר מיועד לילדים ונוער (כך כתוב עליו מפורשות) וגם גודל הגופן ואף עיצוב העטיפה בהתאם, אולם למרות שתוכנו מתאים בהחלט לילדים, השפה בה הוא כתוב ממש לא מתאימה לילדים וספק רב אם לנוער מתחת לגיל 15-16, אם בכלל. זה לא שהשפה ארכאית, זה פשוט שהיא גבוהה ומליצית מדי ולא עדכנית.

היא לא ידעה מאומה על חוקי האיזון ביקום ועל תבניות הקיום הבראשיתי שאותם יודע ומשרת הקוסם האמיתי, ואשר מונעים בעדו מלהשתמש בלחשי קסמיו אלא כשיש הכרח אמיתי בכך. היה לה לחש לכל נסיבה, ולעולם היתה אורגת קסמים.
 

הורדתי את העותק באנגלית מהמדף, דפיו כבר הצהיבו (בתכל'ס הם חומים) וקראתי בו מעט, גם בו השפה גבוהה (בהשוואה למשל להוביט, לנארניה, לרוח בערבי הנחל וכן הלאה), כך שהתרגום בהחלט נאמן למקור ולשבחו יאמר שתרגום מעולה הוא, אבל בימינו כותבים התרגום הוא מעולה או התרגום מעולה. לפחות אם אתה רוצה שמי שהעטיפה משכה אותו, ימשיך לקרוא את הספר עד תומו סופו.

לדעתי – כגודל הפוטנציאל, כך גודל הפספוס (בהנחה שהמטרה היא למכור מה שיותר עותקים)

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , , | 3 תגובות

איטריות ביצים – רק שני מרכיבים

  • ביצים מס' 2
  • 100 גרם קמח לכל ביצה
  1. מערבבים את הביצים והקמח במעבד מזון עד ליצירת גרגרים דקים
  2. לשים את הגרגרים לבצק על משטח מקומח
  3. מרדדים לעובי של 2 מ"מ וחותכים עם סכין רצועות ברוחב 2 מ"מ
  4. מבשלים כ-5 דקות במים רותחים עם מלח

להוסיף לרצועות בקר מוקפצות עם ירקות ושמנת ולהגיש

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

מדעטק – הביקור השנתי

בשנה שעברה, בעקבות הפרסום הרב, ובמסגרת המענה לשאלה "מה עוד אפשר לעשות בחופש?", הצפנו לחיפה לתערוכת הרובוטים במדעטק. האמת שהיה קצת מאכזב, חוץ מהתורים הארוכים והצפיפות האיומה, התערוכה הייתה בסדר, אבל לא הרבה יותר מזה.
עברה לה כמעט שנה ושמנו לב כי כמעט ולא השתמשנו במינוי השנתי שעשינו ומכיוון שהשאלה "מה עוד אפשר לעשות בחופש?" רלוונטית כל שנה, שוב שמנו פעמינו לחיפה. הפעם התערוכה היא Sports Science אבל הפרסום הרבה יותר מינורי.
הפעם התחלנו בסיבוב במוזיאון עצמו, לשמחתנו לא היה צפוף כלל.
ישנה תערוכה קטנה אבל מרגשת לזכרו של אילן רמון, כולל שיירים של חפצים שהיו איתו במעבורת.

רק אפר ואבק

רק אפר ואבק

img_2407.jpg  img_2408.jpg

חלק גדול מהתערוכות הקבועות הן אינטראקטיביות כך שניתן לגעת בהם וליהנות משלל חוויות.
img_2412.jpg                img_2442.jpg
בשעה היעודה פנינו לתצוגה העיקרית, הספורט. בניגוד לשנה שעברה, לא היה צריך לחכות בתור כדי להיכנס, אבל מהרגע שנכנסנו הסתבר שצפוף בדיוק כמו בשנה הקודמת, הריח שנוצר שדוחסים כל כך הרבה אנשים ביחד מזכיר באמת אספקטים של ספורט, אבל אני לא בטוח שלכך התכוונו המארגנים.

img_2427.jpg

עזרה בהדגמה

דיוקן עצמי

דיוקן עצמי 

img_2417.jpg

ללכת אחורה בעיניים עצומות

 

 

 

 

הצוות כולו אדיב, מהשומרים, דרך הקופאים, הסדרנים והמדריכים, אבל הצפיפות יצרה תחושה של החמצה, תרתי משמע. אחרי הספורט חזרנו לתצוגות הקבועות, יש שפע רב המתאים לכל הגילאים.

img_2434.jpg

?מיטת נוער חדשה

img_2437.jpg

רק לא לאבד את הראש

רק לא לאבד את הראש

 

 

 

 

 

סיכום: 2 ילדים מרוצים מאוד, הורה אחד קצת פחות – בסה"כ מומלץ.

פורסם בקטגוריה בארץ, טכנולוגיה, משפחה | עם התגים , , | 2 תגובות

קֶרַע

לעיתים כשאתה פותח ספר ומתחיל לקרוא בו, זה מכה בך מיד, הידיעה שזה לא עוד ספר באחת התבניות הידועות, ספר שניתן לקטלג בקלות כמתח, רומן, פנטזיה וכו', אלא משהו אחר. כזהו "קרע" של סיימון לליק.

הספר נפתח במונולוג שחיש קל מתברר שהוא בעצם צד אחד של דיאלוג, או ליתר דיוק תשובות של נער לשאלותיה של שוטרת. שלב אחרי שלב נפרשת לפנינו תמונה של חיי בית-ספר בלונדון, קרים ומנוכרים.

שוטרת צעירה בשם לוסיה מקבלת תיק חקירה של מורה נעים הליכות שללא סיבה וללא התראה מוקדמת (לפחות כך נראה מלכתחילה) ירה למוות במספר תלמידים בזמן אסיפה בבית הספר.
שלב אחר שלב נפרסת בפנינו חקירתה של לוסיה שאינה מוכנה להניח לאף אחד למנוע ממנה לרדת לשורש העניין.

למרות שהסיפורים אינם דומים, הזכיר לי הספר את "במעלה המדרגות היורדות" של בל קאופמן (נכדתו של שלום עליכם). בשניהם העלילה סובבת סביב בית-ספר, שבו הדברים אינם בדיוק כפי שהם נראים, סגנון הכתיבה בשניהם הוא אפיסטולרי – כלומר עולה מתוך מכתבים או מסמכים – ולאו דווקא נרטיב רגיל.

פתחתי את "במעלה המדרגות היורדות" כדי לעיין בו וחיש קל שקעתי בספר המצחיק עד טירוף, רלוונטי להיום בדיוק כפי שהיה כשקראתי אותו לפני 20-30 שנה, אגב הוא נכתב בשנת 1964 כך שזה די מדהים.
"קרע" להבדיל, אינו משעשע כלל, אם כבר הוא די מצמרר, מעורר מחשבות נוגות על העולם בו אנו חיים ועל מה שמתרחש ו/או יכול להתרחב בין כתלי בית הספר.

איכות הכתיבה אינה אחידה, לטעמי המונולוגים של הנחקרים טובים יותר משאר חלקי הסיפור.
להפתעתי זהו הרומן הראשון של סיימון לליק, אם כי יש לו עבר של עבודה עיתונאית.
המתרגם, אורי שגיא, קיבל לידיו משימה לא קלה. להעביר סגנון דיבור צעיר ועכשווי משפה לשפה אינו דבר קל והוא עמד במשימה בכבוד.

מעורר מחשבה ומומלץ לקריאה.rupture.jpg

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , , , , , | תגובה אחת

מכירים את דוריס למשפחה

הרגע שבו המשפחה שלך רוצה לפגוש את החברה החדשה לארוחה היווה את הבסיס לאין ספור סיפורים, מערכונים, תוכניות טלוויזיה ובדיחות.
אז מכיוון שהכרתי לאחרונה חברה חדשה, המשפחה ביקשה להזמין אותה לארוחה.
בהתחשב בנפשות הפועלות, החלטתי שעדיף שאנחנו נאכל אצל דוריס, וקפצנו אליה בהפתעה אתמול לצהריים.

לו הייתה זו חברה בשר ודם, זה בהחלט היה יכול להיות מתכון לפרק היסטרי בסיטקום, אבל מכיוון שמדובר בעיקר בבשר, לא נשפך דם. דוריס קיבלה אותנו יפה.

img_2393
ברקע שוב מוסיקת ג'ז טובה, זמרת מהאסכולה הישנה שלא הצלחתי לזהות ולאחריה הסוויטה לחליל ושלישיית פסנתר ג'ז בביצוע ז'אן פייר רמפל וקלוד בולינג.

img_2397.jpg
הסלטים לפתיחה היו קצת שונים מהפעם הקודמת, נוספו גלילות חצילים במילוי גבינה (מצוינים) וסלט פטוש שלא נראה כמו פטוש אבל היה טעים מאוד. השף היה מאוד קל על ההדק עם הצ'ילי והפלפל החריף, מה שפגם ביכולתנו ליהנות מחלק מהסלטים. החציל בטחינה עדיין מצוין.

img_2401.jpg img_2402.jpg
הפעם החלטתי שצריך ללכת על הדבר עצמו והזמנתי טי-בון בקר, הכי מדיום שאפשר מבלי להרוס אותו. הוא הגיע על מחבת לוהטת עם תיבול עדין של קצת מלח ופלפל שחור. הפילה היה רך ונימוח עם מתיקות קלה והסינטה הייתה עסיסית במידה עם טעם בשרי עז. מומלץ ביותר.

img_2404.jpg img_2400.jpg

זוגתי בחרה בשיפודי אנטרקוט שהיו מוצלחים גם הם.

img_2405.jpg
img_2399.jpgעוד נאכלו בשולחן: רביולי בטטה ברוטב אלפרדו שהיה גם הוא מוצלח (דוריס טובה לא רק בבשר) והמבורגר לילדים בליווי וצ'יפס שבהחלט השביעו את רצון הילד ואת בלוטות הטעם שלו.

למרות הפצרותיה של דוריס לא מצאנו מקום לקינוח כלשהו אבל הפעם הכנתי מראש צידנית ועל כן צפויה לנו הערב חוויה של אנטריקוט, טי-בון טלה וצ'וריסוס 🙂

לסיכום המפגש – דוריס התקבלה כבת משפחה

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , | תגובה אחת

קונקורד מעל הפופיק

בעקבות התוכנית האחרונה של מאסטר שף הבן שלי (אוטוטו בן 9) החליט שהוא רוצה עוגת קונקורד ליום-ההולדת, אבל מכיוון שמדובר על עוד למעלה מחודש, ובגיל הזה קצת קשה לדחות סיפוקים, אז הוא התפשר על "מחר מכינים קונקורד".

למחרת ניסיתי לנהל שיחה רצינית על הנושא:
אני: אתה מכיר את הביטוי "לקפוץ מעל הפופיק"?
אלון: לא
אני: תחשוב באיזה גובה נמצא הפופיק. אפשר לקפוץ מעליו?
אלון: לא, כי כשאתה קופץ גם הפופיק קופץ איתך
אני: ואת הגובה שבו הוא היה קודם אתה יכול לעבור בקפיצה?
אלון (תוך כדי קפיצה): כנראה שלא
אני: אז הבנת את הרעיון, בוא נתחיל ממשהו קצת פחות מסובך
אלון: טוב, אבל לא פשוט מדי

פתחנו את סודות מתוקים של קארין גורן, עברנו על כל המתכונים והתפשרנו על כיפות מוס שוקולד אישיות, הכנו רשימת קניות ונסענו לסופר.

זה היה אתמול, והבוקר התחלנו בביצוע.
שלב א' הסתיים בהצלחה ומכיוון שאין לנו "תבנית סיליקון עם שקעי כיפה בנפח 1/2 כוס" המוסים במקפיא בתוך תבנית סיליקון עם צורות אחרות.
ההנחיה "מעבירים למקפיא ל-4 שעות לפחות (עדיף למשך הלילה)" מתורגמת ל-"אבל 4 שעות במקפיא זה מספיק, נכון?"

הצלחנו להמתין אפילו 7 שעות ואז חילצנו את המוסים מהתבנית, הם יצאו בקלות אבל לא באופן חלק. משום מה המוס נדבק לסיליקון.
גם הצורה התבררה כבעייתית מבחינת מזיגת השוקולד (היה צפוי). מאידך העיטור בשוקולד לבן עבד מצוין.

דרגת קושי: בינונית-קשה
זמן נטו: עד שעתיים
זמן ברוטו: יום עבודה
טעם: גן עדן

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , , , | תגובה אחת

דוריס קצבים

תוכננה עבורי השבוע פגישת עבודה בתל-אביב, מכיוון שכך, בדקתי מראש מהן האפשרויות הפתוחות בפני לארוחת צהריים בטווח הליכה (רח' יגאל אלון). למרות שסניף בורגוס היה בטווח של 20 מטר, היה נראה לי ששווה לצעוד עוד קצת ולבקר בדוריס קצבים. למען האמת לא ידעתי שיש עוד סניפים חוץ מההוא המיתולוגי בראש פינה, אבל מסתבר שיש גם בתל-אביב וגם ברמת הנדיב.

כשהגיעה שעת הצהריים לא הייתי זקוק למאמץ רב כדי לשכנע את שותפי לפגישה, וכך מצאנו את עצמנו צועדים בלחות המהבילה לכיוון בניין טויוטה (יגאל אלון 65).

לא יכולתי לבקש לעצמי קבלת פנים מוצלחת יותר, מיד בכניסה יש משמאל זוג מקררים עם תצוגת בשר שהיא תאווה לעיניים*. הישיבה על הספסלים המרופדים נוחה במיוחד, המקום מעוצב בפשטות וגורם לך להרגיש בבית. ברקע מוסיקת ג'אז עם סולו טרומבון (ידעו שאני מגיע), בהמשך הפלייליסט זיהיתי גם את לואי ארמסטרונג ואלה פיצג'ראלד.

 

 

img_8231

img_8233.jpg

img_8232.jpg

תפריט העסקיות מכונה כאן פינוק צהריים וכולל פלטת מזטים לשולחן, מנה עיקרית לפי קטגוריית מחיר ושתייה.

הגיעה הפלטה – על השולחן, שהוא לוח עץ טבעי ענק בפני עצמו, הונח לוח עץ די גדול ועליו 10 צלוחיות.
המלצרית הפגינה בקיאות רבה בתיאור כל אחד מהסלטים שכללו (מימין עם כיוון השעון): תירס ברוטב צ'ילי חריף (לא נוגע בחריף), חצילים ביוגורט (מעולה), סלק עם שבבי שקדים (מעולה), כרובית עם ירק (מעולה), משהו עם מיונז (לא טעמתי), איולי (מעולה), סלט ירקות אוריינטלי, סלט ירקות, בטטה בהולנדז (מעולה), פלפל קלוי.  ובנוסף עוד צלחת של חציל קלוי בטחינה

img_8238.jpgimg_8235.jpg

  יחד עם קצת לחם ובליווי הלימונדה (עם הנענע בצד) כבר התחלנו להתמלא.

אני הזמנתי המבורגר בקר עם קותלי טלה, האורח מחו"ל הזמין המבורגר טלה עם קותלי בקר. הניסיון להחליף את הבייקון במשהו אחר הוא לדעתי מיותר, זה לא יוצא קריספי כי אי אפשר לפרוס את זה מספיק דק וזה מתנהג אחרת בטיגון, ואז זה לא נגיס וצריך לאכול את זה עם סכין ומזלג – טעים אבל לא רלוונטי להמבורגר. ההמבורגר עצמו טעים אם כי לא מדהים, התפו"א (דוריס צ'יפס) שלידו מצוינים, הרוטב, הלחמנייה, הירקות כמו שצריך.

img_8242.jpg
שותפתנו לארוחה בחרה בכבדי עוף על פירה עם בצלים מזוגגים – הגיעה מחבת לוהטת על לוח עץ קטן. היא התמוגגה מהכבדים ואני ערב לכך שהפירה היה אלוהי והבצל המזוגג השתלב איתו באופן מופלא.

img_8243.jpg

באמת שלא היה לנו מקום לקינוח אבל המלצרית המליצה בחום וכיוון שהיה מדובר בפרפה חלבה החלטנו לבדוק אותו. הגיעה יצירת אמנות קטנה, חששנו שהיא תהיה קצת רכה ומאוד מתוקה אבל להפתעתנו ולשמחתנו היה צריך להפעיל קצת לחץ כדי לחלץ ממנה ביס (הידד! גלידה טובה ולא מוס) והיא ממש לא הייתה מתוקה מדי כך שהדבש של הקישוט השתלב איתה יפה וכך גם פירורי הפיסטוק.

img_8245.jpg
שני אספרסו (לוואצה – שזה סבבה) ותה עם נענע – סה"כ 223 ש"ח לשלושתנו.

שווה, שווה, שווה.

* ניתן לקנות בשר במקום, אבל בשביל זה צריך להצטייד מראש בציידנית.

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , | תגובה אחת

אחרי 20 שנה (לא קשור לשמוליק קראוס)

כשהייתי סטודנט בבן-גוריון, החברה היו מתאספים ביום שישי בצהריים ונוסעים לשוק במכונית או שתיים (לרובנו לא היו מכוניות עדיין) לערוך קנייה שבועית.
הנפח העיקרי של הקנייה היה כמובן פירות וירקות, לא פסחנו גם על חמוצים ועל דוכן הגבינות של "גד", הצטיידנו גם בפיתות או לחמניות ומדי פעם גם ביקרנו בחנויות התבלינים.
בשר כמדומני אכלנו בעיקר במנזה או בשבתות בהן חזרנו להורים.
המוסקה במנזה הייתה מעולה וגם הקוסקוס בימי שלישי. המנה המשעשעת שהופיעה מדי פעם על הלוח בגיר הייתה "בשר עם שועית".

הביקור השבועי בשוק תמיד היה חוויה, שפע של פירות וירקות, ובשישי בצהריים המחירים היו מתחילים לרדת, פעם קנינו שק שלם של ארטישוקים במחיר מגוחך.
לעיתים קרובות היינו נפגשים בשישי בערב לבישול ארוחה בצוותא.
לא כולם ידעו לבשל, אבל עד סיום הלימודים הספקנו ללמד עוד כמה חברה שבישול יכול להיות כיף.

חזרתי השבוע לשוק של ב"ש אחרי 20 שנה שלא ביקרתי בו, ב"ש השתנתה מאוד בעשור האחרון, כבישים עוקפים, שכונות חדשות, מרכזי קניות גדולים אבל כל אלו פסחו על השוק. הוא הצטמק, ערבוביה של דוכני פירות וירקות ליד דוכני דגים ובשר, הרבה פחות דוכני גבינה מבעבר ויותר מדי לכלוך – עצוב.

אבל הייתה זו הזדמנות לצלם, חלק בחשאי (כי הייתה קצת התנגדות) וחלק בהסכמה. אחר כך נסענו ל"קארל ברג" (סוג של מינימרקט רוסי משובח) שגם הניב מספר שלטים משעשעים.

חבל שאי אפשר לשמר זיכרונות כמו שמשמרים מילפפונים 🙂

פורסם בקטגוריה שונות, שפה | עם התגים , , , | 4 תגובות