למעריב של היום מצורף גיליון "גורמה מאסטר שף" שמהשער שלו מחייכים שלושת המאושרים שהגיעו לגמר העונה השנייה שישודר מחר בערב. 68 עמודים הכוללים חוץ מהמון פרסומות גם מתכונים, גם טיפים וקצת סיפורים.על השולחן מונח לו ספר המתכונים של העונה הראשונה ובפרומואים מבטיחים לנו שספר העונה השנייה גם יצא בקרוב.
קשת עושים את הכל כדי לסחוט היטב כל טיפת כסף/פרסום/רייטינג שאפשר ונראה לי שאנחנו רק בתחילת הדרך, אני צופה בהמשך גם תחרויות בסופר (רגע, זה כבר קרה, לא?) סדנאות במסעדות, מאסטר שף ילדים ועוד…
קצת מוזר איך שלכל הפינליסטים יש בעברם חתיכת סיפור אישי, לא? אז זהו, שלא. למי שעוד לא הבין, התוכנית הזאת איננה על רק בישול (יש האומרים שהיא בכלל לא על בישול), הבישול הוא סיפור הכיסוי – התכנית היא על אנשים. מי שאין לו סיפור מעניין ומי שאין לו יכולת לעבור מסך – אין לו מה לגשת לאודישנים, לדעת לבשל זה תנאי הכרחי אבל ממש לא מספיק.
ובכל זאת אני אוהב את מסטר שף, כי זו אחלה תכנית ריאליטי. רק נזכיר בחטף את האח הדגול, 24-7 והיכל התהילה שאותם לא רואים אצלנו בבית, ונשווה עם הישרדות – ערבוביה של תככים, מזימות, רשעות וטיפשות. פורמט שמצליח להוציא מרוב המתמודדים דווקא את הצדדים הפחות יפים שלהם. היפה והחנון (מצחיק, עצוב ורדוד), המרוץ למיליון… בכל אחד יש משהו חינוכי אבל הוא בעיקר על דרך השלילה ואילו במסטר שף, המתמודדים עוזרים אחד לשני, מפרגנים אחד לשני ותוך כדי גם לומדים ומשפרים את יכולותיהם במטבח – די מדהים. קצת דמיון לכוכב נולד או רוקדים עם כוכבים – רק חבל שהצופים בבית לא יכולים לטעום ולהצביע.
די ברור שלא הכל שם דבש, ושיתכן בהחלט שהמשחק מכור או לפחות מכור חלקית (זוכרים את הלחישה לאיל שני בגמר של העונה הקודמת?) אבל זה נחמד לצפייה, אפשר לקבל רעיונות או ההשראה וגם ללמוד משהו או שניים על אוכל.
לקח זמן עד שנפל לי האסימון מה חסר בספר של העונה הראשונה, הצילומים טובים וחלקם אף מעולים, הפורמט טוב וההגהה סבירה יחסית למשהו שעושים מהר מהר ואז שמתי שזה כמו הציור השבועי לילד – "לאן נעלם רפי?". כל זכר לשופט רפי אדר שפרש (הופרש?) מחבר השופטים לא נותר בספר, תמיד היו רק שלושה שופטים והוא מעולם לא הצטלם.
אני מקווה שגורל המתמודדים יהיה טוב יותר, גם מזה של רפי אדר, אבל בעיקר מזה של המשתתפים בתוכניות הריאליטי האחרות. אמנם חלק ממשתתפות הישרדות זכו לבעל חדש ופינה/תוכנית באיזה ערוץ טלוויזיה נידח, אבל נראה לי שרוב בוגרי הריאליטי סובלים לא מעט מהחשיפה העצומה שבעקבותיה באה נפילה לא קטנה חזרה לאלמוניות או סלבריטאיות סוג ג'.
בסופו של דבר התוכנית לא עושה אותך שף ואפילו לא טבח מקצועי. בשלנים טובים הם כן, וחלקם עם פוטנציאל גדול להצליח בתחום, אבל לפני כן צפוי להם מסלול לימודים והתמחות לא קצר, כמו שכל שף אמיתי יכול לספר להם.
בניגוד לעונה הקודמת שם הפייבוריטית שלי בגמר (אינה) גם זכתה, הפעם אני מתלבט בין עמנואל לאליהב, אבל נראה לי שככל שזה תלוי בשופטים (כלומר בהפקה ;-)) הם יעדיפו לראות את אבי זוכה.
גילוי נאות: למרות שאני מבשל לא רע, לא ניגשתי לאודישנים וגם אין בכוונתי לגשת (הסיפור שלי לא מספיק מעניין) 🙂
כשאתה רק בן 17, יתום מאם ומנוכר מאב ועובר לגור בפריז – זה לא כל כך פשוט.
חר ני
ווט ארוך ובעייתי בנבכי החניון של המגדל, חנינו, עלינו ללובי ומשם הוטסנו מעלה במעלית לפנטהאוז שבקומה ה-61.
בקבוק פלסטיק עם פיית שתייה שאליה מחובר מסנן פחם פעיל. ממלאים את הבקבוק במי ברז, מבריגים את המסנן ושותים. נגמרו המים – ממלאים שוב. ככה 300 פעם ואז מחליפים מסנן.
