פארק הרסיסים

פארק הרסיסים / אלינה ברונסקי
מגרמנית: עפרה קק
הוצאת כנרת, זמורה-ביתן

1102113.jpg
סאשה בת 17 ויש לה חלום, חלום גדול יחסית לשאר דיירי הסוליטר, חלום על נקמה, אבל גם החלום שלה מתנפץ לרסיסים.

רומן הביכורים של אלינה ברונצקי מתאר את חייה של נערה ממוצא רוסי הגדלה בגרמניה (כמו המחברת עצמה). היא מיטיבה לתאר את החיים ב"גטו" הרוסי, את הניכור ואת חוסר היכולת להשתלב, את פערי התרבות ואת החלומות.

בתחילת הסיפור חייה של סאשה עדיין נשמעים נורמטיביים לנערה, אך ככל שהסיפור מתקדם והיא פורשת בפנינו עוד ועוד מההווה ומהעבר שלה, אתה נלכד בסיפור ומתחיל להבין שיש מעט מאוד מן הנורמטיבי בחייה.

הקשיים שלה נמהלים גם ברגעים קטנים של אושר ואהבה אך המציאות שלה כלל אינה פשוטה.
תיאורים קשים של סיטואציה עגומה, עטופים בדוק של הומור ואירוניה.

מומלץ.

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

גארו או גרוע – ביקורת קריאה (נוקבת)

גארו – מותחן כבשים ועזים / לאוני סוואן

זהו ספרה השני של המחברת (לא קראתי את הראשון) שבו עדר הכבשים חוקר תעלומה חדשה והפעם באירופה שבה האנשים מקרקרים זה לזה במקום לדבר בשפה מובנת כמו באירלנד.
נקודת המבט של הכבשים מפתיעה ומרעננת: "אי אפשר לשחרר את כבש המצולות," אמר אותלו. "אפשר רק לפגוש אותו. אני חושב שהוא חי מתחת למים."
או
"העשב כאן אדום," אמר מופל, "וקצר נורא. ואין לו שום טעם."
"זה שטיח," אמר אותלו.

ולעזים יש חוכמת חיים – "מה שלא קיים, לא קיים גם ביער"

והיגיון שמתנגש עם זה של הכבשים:
"ומה היה המספר הכי גבוה?" שאלה היידי (כבשה) בסקרנות.
"ירוק," אמרה אמלטה (עז).
"ירוק זה לא מספר," אמרה היידי.
"ירוק הוא מספר גבוה כל כך, שקודם אף אחד לא שמע עליו בכלל!"
"אז אולי כחולהוא מספר עוד יותר גבוה," אמרה היידי בעיניים בורקות.
"זה גם מה שפנלופה אמרה," הודתה אמלטה.
"אז מה קרה?"
"אז שתיהן הכריעו את העניין מתחת לעץ, עם הקרניים. ככה זה אצלנו תמיד. אנחנו קוראות לזה 'דמוקרטיה'.

הגארו, חיה מסתורית ספק אדם ספק זאב מטילה את אימתה על האזור בהותירה אחריה שובל של מתים – איילים, כבשים ואנשים. הכבשים משתמשות בחוכמתן ובאומץ ליבן כדי לפתור את התעלומה – גם האנשים עושים זאת במקביל.

לספר יש פוטנציאל להיות מופלא, אלמלא פגם משמעותי והוא התרגום הגרוע. יש מקומות שברור לחלוטין שלא רק שקצת משמעות אבדה בתרגום, אלא שייתכן וכל הפואנטה הלכה לאיבוד.
דוגמה אחת שבאמת אי אפשר למחול עליה היא הבלבול בין אַ‏יָּ‏‏ל, יונק בעל קרניים (בכתיב מלא: אייל) לבין אַיִל, הזכר בכבשים (בכתיב מלא: איל). מכיוון ששתי החיות הללו רלוונטיות לסיפור ומופיעות בו לעיתים קרובות, הקורא נאלץ להחליט בכל פעם איזו חיה מתאימה להקשר.

ספר מהסוג הזה צריך להיות קולח וקוהרנטי (גם אם זו קוהרנטיות של כבשים או עיזים :-)), עושה רושם שהמתרגם פספס בגדול ולא ברור לי היכן היה העורך.
בושה לעם עובד להוציא ספר באופן הזה עם מחיר מומלץ של 94 ש"ח.

למי שיכול (לא אני) מומלץ לקרוא את המקור בגרמנית, לחלופין כדאי לחפש תרגום לאנגלית או לשפה אחרת.

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , | כתיבת תגובה

זיכרונות אחרי? מותי

yair_lapid_070210_250.jpg
אמנם טרם סיימתי את  זיכרונות אחרי מותי  סיפורו של יוסף (טומי) לפיד  / יאיר לפיד
אבל אם טומי לפיד יכול לכתוב ספר אחרי שהוא מת, מדוע שאני לא אכתוב ביקורת לפני שסיימתי את הספר?

במובן אחד הספר אינו מפתיע כלל, הוא כתוב היטב, הוא קולח, ברור ושפתו עשירה אך לא גבוהה מידי, יאיר, כמו שני הוריו בהחלט יודע לכתוב, אבל את זה יודע כל מי שקרא את הגיבורים שלי או את הטורים שלו בעיתון.
במובנים אחרים הספר בהחלט מפתיע, החל מהרעיון הבלתי-שגרתי, דרך עושר הפרטים וקורותיו כילד בתקופת השואה והדרך בה הוא הושפע מהתקופה ההיא.

יאיר מיטיב לתאר את אביו, או ליתר דיוק לדבר בשמו של אביו, שכן הספר גדוש לא רק באירועים ובאנקדוטות אלא גם בתחושותיו ורגשותיו של טומי, החל מילדותו ולאורך כל חייו.

"המציאות עולה על כל דמיון" הוא בהחלט משפט הקופץ לך לראש אחרי קריאת מספר פרקים שכן אם כתבתי על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ומעלם שנדמה היה כאילו גיבורו היה בכל מקום ונפגש עם כל אחד, הרי שטומי לפיד בהחלט יכול להתחרות בו לפחות מבחינת רוחב היריעה, גם אם לא במידת ההשפעה.

האמת שתמיד חיבבתי את טומי לפיד, גם את כתיבתו וגם את הרבה מדעותיו, לפחות בכל הקשור לדת ואלוהים. עכשיו משעשיתי הכרות מעט יותר מעמיקה עם תולדות חייו, חיבתי אליו רק גברה.

הספר לטעמי אינו מיועד ל"קריאה בישיבה אחת", גם לא למי שיש לו את הלוקסוס הנדיר לעשות זאת. קריאת מספר פרקים בכל פעם מתאימה יותר וגם אין עלילה נפתלת שצריך להיזכר היכן בדיוק היית, כך שאם לקחת קצת הפסקה זה גם יהיה בסדר.

הוצאה: כתר
מחיר מומלץ: על גבי הכריכה (אפשר להתעלם)
זמן משוער לסיום הספר: עוד כשבוע

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , | כתיבת תגובה

הגולש הלבן הגדול

מי שציפה למצוא כאן פוסט ספורטיבי על גלישת גלים כנראה שאינו מכיר אותי כל כך טוב.
מי שציפה למצוא כאן משהו על גלישה באינטרנט כנראה מכיר אותי טוב יותר – אך הוא עדיין לא ירד לסוף דעתי.

d797d796d799d7a8d795d7a9.png
מדובר על גּוּלָשׁ (Goulash) מבשר חזיר שמכונה "בשר לבן", "בקר נמוך" , "דבר אחר" …
ולמה גדול? כי בפעם הקודמת הסיר היה קטן מידי, חוסל חיש מהר והספיק לארוחה אחת בלבד.

אז איך מתחילים? – קונים בערך קילו וחצי של בשר טרי – רצוי כתף
img_2826s.jpg
חותכים אותו לקוביות (בגודל שיהיה לכם כיף לקבל בצלחת)img_2829s.jpg
לוקחים סיר גדול, מחממים בצל אחד חתוך גס עם קצת שמן זית (הבשר אינו שמן בכלל ואנו רוצים למנוע הידבקות) משחימים את קוביות הבשר, כל פעם כמות המכסה את תחתית הסיר.img_2834s.jpg
מוסיפים קצת מים רותחים לתחתית הסיר ומגרדים את מה שנדבק, מוסיפים קוביות משישה תפוחי אדמה ועיגולים מארבעה גזרים ומעליהם עוד מים רותחים.img_2838s.jpg
מחזירים את הבשר לסיר ומתבלים בנדיבות רבה בפפריקה מתוקה.img_2840s.jpg
מוסיפים 2 קופסאות קטנות של רסק עגבניות, קצת מלח (תמיד אפשר להוסיף עוד מאוחר יותר)
מוודאים שהכל מכוסה במים רותחים, ניתן להוסיף גם יין אדום או לבן
(אופציונלי) מוסיפים פנימה משהו מעושן – הפעם פזלתי לרומניה והוספתי קוסטיצ'הimg_2841s.jpg
מכסים, מביאים לרתיחה img_2842s.jpg
מבשלים כשעה (או יותר) עד שחלק משמעותי מהנוזלים מתאדה, התפו"א מתחילים להתפרק ונוצר מרקם של גולש.img_2847s.jpg
אוכלים ועוצרים קצת לפני שמתפוצצים – מומלץ ללוות עם כוס יין אדום.
img_2851s.jpgimg_2852s.jpg

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

האיש הנכון במקום הנכון בזמן הנכון

או עד כמה אנחנו באמת משפיעים על מה שקורה…

dx-001.jpg

מזמן לא קראתי ספר שגרם לי לצחוק בקול רם ואפילו יותר מפעם אחת

"הזקן בן המאה שיצא מהחלון ומעלם" – כבר כותרת מבטיחה.
גם תמונת העטיפה – זקו גבוה עםעניבה בתוך חליפת ארנב עם מקל דינמיט בוער בכיס – משעשעת.

אחת התוצאות (הפחות מזיקות)  של חזרתו של גלעד שליט החודש, הייתה ממ (meem) אינטרנטי שזכה לכינוי "ביבי-גאמפ" בעקבות הופעתו של ביבי ברקע (?) של החיבוק של נועם שליט עם בנו. ביבי שולב באופן משעשע יותר או פחות באירועים מסוגים שונים, זכייה בגביע אירופה בשנת 1977 (חביב), הר ראשמור (כמה נדוש) ועם הארי פוטר (די מטופש).

אז איך זה קשור לספר המצחיק?
גם גיבור הספר, אלן קרלסון שבאמת ברח מחלון חדרו בבית האבות ביום-הולדתו המאה ומצא את עצמו בתוך הרפתקה של שוד ורצח, עבר במרוצת חייו באין ספור מקומות וסיטואציות שבהן יצא לו לפגוש את פרנקו, מאו, צ'רצ'יל, טרומן, קים ג'ונג איל, סטאלין ועוד. לא רק שהוא פגש את כל הנ"ל הוא אפילו השפיע (אולי) באופן כלשהו על מהלך ההיסטוריה בכל מיני נקודות קריטיות.

הספר שוזר בתוכו שני סיפורים, האחד על הרפתקאותיו של אלן מגיל מאה והשני על קורות חייו מילדותו ועד היום, בסופו של דבר נפגשים שני הסיפורים. תוך דכי אנו מקבלים הצצה אל האומה השוודית והחיים בה (לא מחמיא במיוחד). גם מהטרילוגיה של הנערה בעלת קעקוע הדרקון, עולה משהו לא נעים בכל הקשור לשוודיה.

זהו ספרו הראשון של יונס יונסון (יליד 1962!) שהפך לספר הנמכר ביותר בשוודיה בשנת 2010, זכויות התרגום שלו נמכרו ל-26 שפות והוא כבר הפך לרב מכר בספרד, צרפת ואיטליה וגם בארץ.

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים , | 2 תגובות

עמוק מבפנים – באנגלית זה נשמע יותר טוב?

roni.jpg
עמוק מבפנים
– במבט ראשון זה נראה כמו תרגום לא מוצלח של From Deep Within, אבל מסתבר שזה השם שנבחר לספרו האחרון של רוני דונביץ', ולא מדובר כאן על תרגום אלא על ספר שמקורו בעברית ולמרות שחלקים גדולים מהעלילה שלו מתרחשים ברחבי אירופה, הרי שהוא ספר ישראלי מאוד.

בעקבות תפיסתה והוצאתה להורג של ראש חוליה של המוסד בטורקיה, יוצא אלכס ברטל, ראש אגף מבצעים במוסד, למסע בגרמניה וברחבי אירופה בעקבות סוכנים, בוגדים, נשים ועוד. מחד הוא רודף אחריהם ומאידך הוא נרדף בעצמו, גם על ידי אנשים בשר ודם וגם על ידי זיכרונות העבר של הנאצים.

על גב הספר כתב אמנון ז'קונט, עורך הספר, "… ובכך מציב את ספרו בשורה אחת עם ספריהם של טובי סופרי הריגול כגרהם גרין וג'ון לה קארה." למרות שאיני אוהב את כתיבתו של ג'ון לה קארה, אני בהחלט מעריך את כישרונו ושועשעתי קלות מההשוואה, הנחתי כי אמנון משוחד קלות 🙂

תוך כדי הקריאה בספר,שיניתי את דעתי, הוא כתוב טוב, באופן קולח, הדמויות בו בנויות היטב ויש להן עומק. העלילה מורכבת ומפותלת אבל לא מופרכת. הספר עדכני גם בשפה שלו וגם בטכנולוגיה שהוא מתאר. לא חסר בו דבר, אם בכלל יש בו קצת עודף, בעיקר של דם ומוות.

זהו ספרו השלישי של רוני דונביץ', הקודמים הם נרדף ולכודים אותם לא הזדמן לי לקרוא.
מומלץ ביותר לאוהבי הז'אנר – לא פחות טוב מטובי סופרי הריגול בפרט ומטובי סופרי המתח בכלל.

הוצאה: כנרת
מחיר מומלץ לצרכן: 94 ש"ח (הצחקתם אותי)

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים | תגובה אחת

ומה המשאלה שלכם?

המשאלה של קיאנדה / פפטלה – 1995
מפורטוגלית: רמי סערי – 2011

scan0015.jpg
סיפור העלילה מתרחש באנגולה, מולדתו של פפטלה, שם העט של ארטור קרלוש מאוריסיו פשטנה דוש סנטוש. גדול סופרי אנגולה, שאף הספיק לכהן כשר החינוך באנגולה ונושא באמתחתו שמונה-עשר רומנים, שני מחזות ומספר פרסי ספרות חשובים. זהו ספרו הראשון המתורגם לעברית, אך יש לקוות שלא האחרון.

הספר הכתוב בסגנון הריאליזם הפנטסטי שבו כמעט כל מה שמסופר יכול להיות אמיתי לחלוטין, הוא משל שנון וחריף על ההתפתחות והשינויים בארצו דרך עיניהם ובעיקר התנהגותם של גיבורי הסיפור. יש בו ביקורת נוקבת על הממשל ומוסדותיו, גם הקומוניסטיים וגם הקפיטליסטיים, על הדת ומוסדותיה וחשיפה צינית של הטבע האנושי על חולשותיו.

על רקע מחאת הדיור בארץ, ראשי המחאה (או שאולי ראש זה לא החלק המתאים) יוכלו למצוא בו לפחות רעיון מקורי אחד שבו יוכלו להשתמש, אם כי אני בספק אם הוא יתפוס בארץ, אבל מי יודע, לפני שנה אף אחד לא היה מאמין שאפשר לעשות כאן חרם צרכנים או להוציא מאות אלפים לרחובות…

יש לי חשד כי למרות מאמציו של המתרגם, חלק מהעושר הלשוני הלך לאיבוד בתרגום, אם כי גם כך הספר מהנה ביותר.

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים | תגובה אחת

זה בכלל לא פשוט

"אחי פשוט" / מארי-אוד מוראי – 2004
מצרפתית: ניר רצ'קובסקי – 2011

כשאתה רק בן 17, יתום מאם ומנוכר מאב ועובר לגור בפריז – זה לא כל כך פשוט.
כשאתה מלווה באחיך הגדול שהוא מוגבל שכלית (או מ-פ-גר כמו שהוא טורח להדגיש) ומתנהג כמו בן שלוש וחצי – זה גם לא כל כך פשוט.
כשהכינוי של האח הוא "פשוט" – זה כבר ממש מסובך.

השניים מוצאים את עצמם שותפים בדירת סטודנטים ופשוט, פשוט נשזר בחייהם של כל אחד ואחד מהשותפים וגם בחייו של השכן הנרגן.

הספר כתוב בקלילות המנוגדת בצורה משוועת לנושא הכבד.
ספר מצחיק ועצוב כאחד עם סוף טוב.

לא יכולתי שלא להיזכר בספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" מאת מארק האדון, שמגולל גם הוא סיפור על, או ליתר דיוק מפי, נער חריג.

בשני הספרים יש משהו אמיתי ומרענן בנרטיב המודגש על ידי פעולות יומיומית פשוטות.

שווה קריאה!

פורסם בקטגוריה ספרים | עם התגים | תגובה אחת

סליחה? – אני רק שאלה

לאחר הודעות ה-SMS לכבוד ראש השנה מהמוסך, האופטיקאי (אין לי בכלל משקפיים), המפעיל הסלולרי, הפוליטיקאי האזורי ומישהו שאיני זוכר מיהו אבל השם שלו מופיע בסלולרי שלי, היה ברור כי זהו רק הגל הראשון וכי הגל השני צפוי לקראת יום כיפור.

מבול המיילים וההצפה של הפייסבוק בבקשות סליחה שחלקן מוקלדות וחלקן הגדול יותר הן תמונות של טקסט שמישהו אחר כתב, היה אמנם צפוי אך הוא עדיין מעיק.

איני אדם דתי, ואף לא אדם מאמין, כך שהצד שמעניין אותי באספקט הזו הוא בפירוש הצד של "בין אדם לחברו" ולא הצד של "בין אדם למקום", אבל אם זכור לי נכון מימי בית הספר, גם עבור מי שמאמין, הצד של "בין אדם לחברו" הוא היותר חשוב – לא?

לכן בקשות הסליחה והמחילה הגורפות האלו בסגנון "לכל חברי, מכרי, ידידי ורעי… אם פגעתי במקרה/בטעות/בשוגג/לא בכוונה (מחק את המיותר)… במישהו במהלך השנה החולפת… אני ממש מצטער …" עושות לי לא טוב.

baby.jpg
אמנם אפשר לפגוע במישהו בטעות ואפילו אפשר לפגוע במישהו בטעות ולא לדעת על כך, אבל האם אלו רוב המקרים? נראה לי יותר חשוב לבקש סליחה ממי שאתה יודע שפגעת בו (בין אם בכוונה ובין אם בטעות).
וגם נראה לי עדיף לבקש סליחה באופן קצת אישי יותר מאשר סטטוס בפייסבוק – פלסטר כללי שאמור לכסות את הכל. ואם אתה יודע שפגעת במישהו – למה לחכות עד יום כיפור?

אם אני זוכר נכון, לאחר שביקשת סליחה, יש גם חשיבות לכך שחברך יסלח לך- אז מה השלב הבא? – סטטוסים של "לכל מי שביקש את סליחתי בפייסבוק ולא שמתי לב כי טבעתי במבול הסטטוסים, אני מודיע מראש שאני סולח לך"  – פלסטר נגד – על כל צרה שלא תבוא?

זה כמו "סליחה, אני רק שאלה" – אתה לא ממש מתכוון לבקש סליחה, אתה רק מנסה להצדיק את זה שאתה מנסה להדחף בתור ועושה משהו לא ממש נחמד – אבל העיקר שהפלסטר כבר מובנה.

gilad.jpg
ובקשות סליחה מגלעד שליט, מה?
כואב לי שהוא עדיין בשבי, תיקון, מעצבן אותי מאוד שהוא עדיין בשבי ואני בהחלט כועס על הנהגת המדינה ואפילו על כמה מנהיגים ספציפיים שהוא לא שוחרר עדיין, אבל אני לא חושב שאני זה שצריך לבקש ממנו סליחה בפיססבוק, או בכלל.

ומשהו מהפייסבוק שדווקא כן אהבתיbetter.jpgאז אם חו"ח רשימה זו פגעה/פוגעת/תפגע במישהו, אני מתנצל מראש, מבקש את סליחתו ואף כורה את אזני כדי לקבל אותה, אם לא בזמן ליום כיפור הזה אז בזמן ליום כיפור הבא 😉

יום קל לכולם
ולמי שגם בוחר לצום – צום קל

פורסם בקטגוריה כללי, שפה | עם התגים , , , , | 6 תגובות

מאסטר? שף?

למעריב של היום מצורף גיליון "גורמה מאסטר שף" שמהשער שלו מחייכים שלושת המאושרים שהגיעו לגמר העונה השנייה שישודר מחר בערב. 68 עמודים הכוללים חוץ מהמון פרסומות גם מתכונים, גם טיפים וקצת סיפורים.על השולחן מונח לו ספר המתכונים של העונה הראשונה ובפרומואים מבטיחים לנו שספר העונה השנייה גם יצא בקרוב.

קשת עושים את הכל כדי לסחוט היטב כל טיפת כסף/פרסום/רייטינג שאפשר ונראה לי שאנחנו רק בתחילת הדרך, אני צופה בהמשך גם תחרויות בסופר (רגע, זה כבר קרה, לא?) סדנאות במסעדות, מאסטר שף ילדים ועוד…

קצת מוזר איך שלכל הפינליסטים יש בעברם חתיכת סיפור אישי, לא? אז זהו, שלא. למי שעוד לא הבין, התוכנית הזאת איננה על רק בישול (יש האומרים שהיא בכלל לא על בישול), הבישול הוא סיפור הכיסוי – התכנית היא על אנשים. מי שאין לו סיפור מעניין ומי שאין לו יכולת לעבור מסך – אין לו מה לגשת לאודישנים, לדעת לבשל זה תנאי הכרחי אבל ממש לא מספיק.

ובכל זאת אני אוהב את מסטר שף, כי זו אחלה תכנית ריאליטי. רק נזכיר בחטף את האח הדגול, 24-7 והיכל התהילה שאותם לא רואים אצלנו בבית, ונשווה עם הישרדות – ערבוביה של תככים, מזימות, רשעות וטיפשות. פורמט שמצליח להוציא מרוב המתמודדים דווקא את הצדדים הפחות יפים שלהם. היפה והחנון (מצחיק, עצוב ורדוד), המרוץ למיליון… בכל אחד יש משהו חינוכי אבל הוא בעיקר על דרך השלילה ואילו במסטר שף, המתמודדים עוזרים אחד לשני, מפרגנים אחד לשני ותוך כדי גם לומדים ומשפרים את יכולותיהם במטבח – די מדהים. קצת דמיון לכוכב נולד או רוקדים עם כוכבים – רק חבל שהצופים בבית לא יכולים לטעום ולהצביע.

די ברור שלא הכל שם דבש, ושיתכן בהחלט שהמשחק מכור או לפחות מכור חלקית (זוכרים את הלחישה לאיל שני בגמר של העונה הקודמת?) אבל זה נחמד לצפייה, אפשר לקבל רעיונות או ההשראה וגם ללמוד משהו או שניים על אוכל.

לקח זמן עד שנפל לי האסימון מה חסר בספר של העונה הראשונה, הצילומים טובים וחלקם אף מעולים, הפורמט טוב וההגהה סבירה יחסית למשהו שעושים מהר מהר ואז שמתי שזה כמו הציור השבועי לילד – "לאן נעלם רפי?". כל זכר לשופט רפי אדר שפרש (הופרש?) מחבר השופטים לא נותר בספר, תמיד היו רק שלושה שופטים והוא מעולם לא הצטלם.

אני מקווה שגורל המתמודדים יהיה טוב יותר, גם מזה של רפי אדר, אבל בעיקר מזה של המשתתפים בתוכניות הריאליטי האחרות. אמנם חלק ממשתתפות הישרדות זכו לבעל חדש ופינה/תוכנית באיזה ערוץ טלוויזיה נידח, אבל נראה לי שרוב בוגרי הריאליטי סובלים לא מעט מהחשיפה העצומה שבעקבותיה באה נפילה לא קטנה חזרה לאלמוניות או סלבריטאיות סוג ג'.

בסופו של דבר התוכנית לא עושה אותך שף ואפילו לא טבח מקצועי. בשלנים טובים הם כן, וחלקם עם פוטנציאל גדול להצליח בתחום, אבל לפני כן צפוי להם מסלול לימודים והתמחות לא קצר, כמו שכל שף אמיתי יכול לספר להם.

בניגוד לעונה הקודמת שם הפייבוריטית שלי בגמר (אינה) גם זכתה, הפעם אני מתלבט בין עמנואל לאליהב, אבל נראה לי שככל שזה תלוי בשופטים (כלומר בהפקה ;-)) הם יעדיפו לראות את אבי זוכה.

גילוי נאות: למרות שאני מבשל לא רע, לא ניגשתי לאודישנים וגם אין בכוונתי לגשת (הסיפור שלי לא מספיק מעניין) 🙂

פורסם בקטגוריה ספרים, שונות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה