אכלנו כל המשפחה באדיסון רעננה לפני כארבעה חודשים, הדעות על האוכל היו חלוקות, ההמבורגר שחלקתי עם הבן שלי לא היה מציאה אבל שאר המנות היו לא רעות והיה להם קינוח 3 שכבות בשם אצבעות אדיסון שהיה ממש טוב, חוץ מזה האווירה במקום הייתה נעימה.
השבוע חלק מאיתנו החליטו לחזור, לחלק השני זו הייתה הפתעה לכבוד יום הולדתה של אשתי.
אחרי הסדרת הבלגאן עם ההזמנה – פשלה קטנה של האתר rest.co.il, המארחות היו מאוד נחמדות – התיישבנו.
הבן ביקש שניצל עם צ'יפס, שתי הנשים הזמינו קסרול שרימפס וכיוון שזכרתי את ההמבורגר הזמנתי פילה בורי צרוב, שאלו אותי אם אני רוצה את מנת היום שזה אותי בורי אבל על מצע פלפלים וחצילים.
למרות שרק אתמול השתתפתי בדיון שבו הזהירו אותי לעולם לא לקחת את מנת היום, כי בדרך כלל זו מנה שהשף הרכיב כדי להיפטר מהמצרכים שחייבים להשתמש בהם היום, מכיוון שהדג ממילא בתפריט הקבוע הנחתי שחצילים ופלפלים זה לא הימור גדול מדי.
השניצל היה טוב, השרימפס בסדר, הדג היה "קצת הרבה" יותר מצרוב ולמרות שהוא נח על חציל קלוי בטחינה שהיה טעים, ניסיון החיבור שלהם היה מועד מראש לכישלון. בקיצור לא היה מספיק גרוע בשביל להתלונן, עד שראיתי את החרק בסלט שלי – סוג של יקרונית אם אינני טועה.
דיווחתי למלצרית על אורח בסלט, היא החווירה, התנצלה ופינתה את הצלחת.
חיש מהר הגיע מישהו אחראי שהתנצל מעומק ליבו והציע לי להזמין מנה אחרת – בחרתי באנטריקוט וליתר ביטחון ביקשתי Medium-Well, הייתה לי תחושה שזה הדבר הנכון לעשות.
האנטריקוט הגיע די מהר, עם מח עצם בצד, ציר יין אדום מעל וקצת מלח גס.
חתך ראשון זהיר בסכין, עשוי קצת פחות ממה שביקשתי – וזה דווקא טוב.
טעימה ראשונה – וואו זה טוב, אבל ממש טוב.
הפירה שליווה אותו גם היה מוצלח, הרבה יותר מהצ'יפס שליוו את הדג והשניצל שכנראה היו עשוי מזן לא מתאים של תפוח אדמה – תומר, שכבר יושב בכיסא ילדים, התענג מאוד על הפירה.
בעוד אני נהנה מהבשר, הוזמנו לשולחן פעמיים סופלה שוקולד עם גלידה וניל שנאמר לי שהיה טוב ואיזשהו גיבוב לא ברור של גלידה, בראוניס, פירות יער וקצפת בתוך כוס בשם "אדיסון דלייט".
לא ברור למה קינוח הלהיט "אצבעות אדיסון" הוסר מהתפריט.
הזמנו חשבון ותהינו, לאור הביקור בהלנה, מה תהיה מדיניות הפיצוי בגין החרק.
הדג לא הופיע בחשבון וגם החרק לא אבל האנטריקוט כן, אז שאלנו בנימוס אם אין איזה פיצוי על החרק?
המלצר אמר שיבדוק וחזר כולו מתנצל עם חשבון מתוקן שחלק משמעותי מאוד ממנו בוטל (מעל 25%).
כשצעדנו לכיוון הדלת אשתי נעצרה פתאום והצביעה בגועל, המארחת החווירה והמלצר קפץ בגבורה, את הקראנץ' שמעתי היטב. לזכות המלצר יאמר שהוא גם חייך וגם לא הזיז את הרגל עד שלא יצאנו מהמסעדה…
