לא נוראציונלי

את הספר הקודם של דן אריאלי "לא רציונלי ולא מקרה" אהבתי, ולא במקרה.
אז כשראיתי את "לא רציונלי אבל לא נורא" החלטתי לקנות אותו.
00adadad1.jpgבספר קודם הסביר לנו דן אריאלי את הסיבות לכך שאנחנו לא יצורים רציונליים וממה הדבר נובע.
והכל בשפה ברורה וקולחת עם אין ספור ניסויים לדוגמה שהוא ערך עם עמיתיו למחקר.

בספר הזה דן ממשיך להסביר לנו על חוסר הרציונליות שלנו ולמה זה דווקא טוב שאנחנו כאלה
גם בספר הזה השפה ברורה ויש שפע של ניסויים שבאים לבדוק איך ולמה – האמת, קצת יותר מדי ניסויים, נוצרה אצלי תחושה של מנת-יתר למרות שקראתי את הספר הקודם לפני חצי שנה.

ניתן בין היתר לקבל תשובות לשאלות:

  • למה בונוסים שמנים עשויים דווקא לפגוע בתפקוד של מנהלים בכירים?
  • מה מניע אותנו לבזבז זמן וכסף, ואפילו לקחת סיכון, רק כדי לנקום במישהו, ובאם זה משתלם?
  • למה הסיכוי שנמצא בן זוג מתאים באתרי היכרויות נמוך מאוד?

שווה קריאה ומעניין מה יהיה שם הספר השלישי.

פורסם בקטגוריה כללי, ספרים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

שלוש הפתעות קולינאריות

שלוש הפתעות קולינאריות חיכו לנו באזורנו לאחר שובנו מארה"ב.
אחת מהן לא הייתה ממש הפתעה כי השלטים של אגאדיר היו תלויים מעל קניון דרורים כבר מספר חודשים לפני שנסענו. אני מחכה שזיכרון הטעם של ההמבורגרים הטובים של ארה"ב יתפוגג ואז אנסה שם את מזלי.

השנייה היא סניף של וניליה שצמחה לפתע בקניון דרורים ואני עוד אגיע לבדוק את מרכולתה בהמשך החודש.
לשלישית חיכתה לי הזמנה אישית "קצבים יש הרבה, אבל הקצב שלך הוא שף".

ביום ראשון בערב התייצבתי יחד עם עוד בלוגרים להכיר את הקצביה/מעדנייה Peter Hummel's והעומד מאחוריה פיטר הומל.

img_8295.jpg את הערב פתחנו על דק העץ הרחב שמחוץ למעדניה בטעימות בירה של מבשלת אלכסנדר, מבשלת בוטיק ישראלית. בירה אינה המשקה המועדף עלי אבל הבירות שלהם מעניינות – מומלץ לחובבי בירה.
img_8331.jpg על דק העץ חיכה לנו שולחן גדול ערוך לתפארת ולידו עמדת בישול שמאחוריה גריל פחמים ענק – רמז למה שעתיד לבוא.
img_8300.jpg

פיטר הגיע לארץ בשנת 1989 מאוסטריה. חבר ששמע מה הוא מחפש המליץ לו לבדוק את אילת ומאז הוא אצלנו. הוא השתלב מהר בנוף הקולינרי והפך לאחד השפים המובילים בעולם המלונאות הישראלי.
ניסיונו הרב בתחום הקולינרי ואהבתו הגדולה לבשרים הביאו אותו לפתוח עכשיו את המעדנייה הזו.

פיטר

פיטר

דלת המעדנייה היא כמו דלת הקסמים בארון של סיפורי נארניה, כי כשאתה פוסע דרכה אתה משוכנע שעברת בדרך קסם לעולם אחר, לרגע חשבתי שמצאתי דרך מהירה ונוחה לחזור לניו-יורק. שפע של אוכל איכותי מכל העולם, תצוגה אסתטית, ניקיון, פה ושם קצת כיתוב בעברית… בקיצור ניו-יורק.

img_8305.jpgפיטר הציג את עצמו ואת שותפו סרגי והסביר קצת על תפיסת העולם שלו לגבי בשר ושירות.

סרגי

סרגי

אצלם מכינים לך בדיוק את נתח הבשר שאתה רוצה, מנקים אותו מכל מה שאתה לא אמור לאכול וחותכים עבורך בדיוק את מה שאתה צריך. כשהקצב שלך הוא שף, אתה מקבל בדיוק את חומר הגלם ששף היה רוצה לעבוד איתו. רק אחרי שהכל מוכן הבשר נשקל ואתה משלם עבור בשר נטו. אמנם המחיר לא זול אבל הוא גם לא כל כך יקר. בהחלט תמורה הוגנת לכסף או כמו שפיטר אומר "פייר".
הבשר מגיע למעדנייה טרי מרמת הגולן ועובר יישון בחדר יישון בתנאים אופטימליים. אין בשר קפוא, אין יישון בוואקום והס מלהזכיר הזרקת חומרים לבשר.
img_8357.jpg img_8350.jpg

ליד הבשר נקניקים ובשרים מעושנים ממקומות טובים – למשל פרושוטו מאיטליה.
לידם סוגים שונים של אנטי-פסטי, זיתים ועוד
בסמוך אליהם מבחר גבינות מרחבי עולם, סטילטון ירוקה מאנגליה, שברה מצרפת, אמנטל משוויץ ועוד ועוד
יש גם פסטות, טריות ויבשות, לחמים, יין, פירות-ים קפואים…
בקיצור כל מה שרציתם וחלמתם עליו ואם לא מצאתם את מבוקשכם, רק תבקשו ותקבלו שירות אישי מכל הלב.
img_8303.jpg   img_8302.jpg     img_8309.jpg   img_8343.jpg

אחרי הסיור בפנים קיבלנו סינרים והתיישבנו לשולחן בחוץ, נמזג יין אדום טוב מיקב אילתי וכל אחד קיבל נתח בשר ואמצעים להכנת סטייק טרטר. היה מעניין לראות את האינטרפרטציה של כל אחד למנה הזו.
img_8362.jpg img_8367.jpg

אחרי שהפגנו את היכולות שלנו, קיבלנו הדגמה של יכולותיהם של צוות המעדנייה בבשרים על האש:
פילה טלה שהיה רך ועסיסי, אנטריקוט, פילה וסינטה בקר. הסתובבו שם גם תוספת מעולה של תרד ואיזשהו סלט חביב אבל הייתה הקפדה מבורכת לא לבלבל אותנו יותר מדי עם תוספות 🙂
img_8385.jpg img_8370.jpg img_8374.jpg img_8382.jpg  img_8394.jpg img_8379.jpgלקינוח הונח על הגריל סיר גדול ובו סוכר, עשב לימון ועוד דברים טובים (למשל פלפל שחור), לרוטב שנוצר נמזגו פירות טריים והתוצאה הוגשה עם גלידת וניל מהגלידרייה הסמוכה.

img_8400.jpg סיום מתוק לערב נפלא
תודות לכל צוות המעדניה ותודה לסתיו אדם על ארגון האירוע
img_8353.jpg

פורסם בקטגוריה מסעדות, שונות | עם התגים , , , , , , , , , | 3 תגובות

להקדים תרופה לסליחה

בשנה שעברה בעונה זו כתבתי את הפוסט סליחה – אני רק שאלה?
להפתעתי הוא עדיין זוכה ללא מעט כניסות מדי יום – נפלאות הן דרכי האינטרנט.
למרות שלא פסח הוא החג העומד בפתח, חשבתי לעצמי "מה נשתנה?"
כלומר במבט לאחור על השנה שחלפה, האם השתנה כאן משהו מהותי?

אז בואו ונבדוק:
מבול הברכות עדיין לא החל, לפחות לא אצלי
האם זה כי הפנימו את הפוסט שלי?
למוסכניק אני מגיע יותר מדי
ועדיין אין לי צורך באופטיקאי

בינתיים ללא שינוי, אבל בהחלט קרה משהו יוצא דופן השנה

גלעד שליט חזר לביתו בשלום
ולא צריך להזכירו כל יום
אז אולי לכבוד השנה הבאה
מג'ונתן פולארד נבקש גם סליחה?

flx_3386978_3205625_01_3.jpg

פורסם בקטגוריה כללי, שפה | עם התגים , , , | תגובה אחת

אחד הספרים החשובים ביותר שאי פעם תקראו

קיצור תולדות האנושות / יובל נח הררי – הוצאת דביר 2011

delete.jpg

כריכת הספר הכוללת טביעת כף יד ממערות שובה שבדרום צרפת ואת טביעת כף רגלו של ניל ארמסטרונג על הירח,צדה את עיני.
בגב הספר כתוב בין היתר:
"לפני מאה אלף שנים חיו בכדור הארץ לפחות שישה מינים שונים של אדם … לפני כשבעים אלף שנה התחולל שינוי מסתורי כלשהו בתודעתו של אחד ממיני האדם הללו – הומו סאפיינס – ודחף אותו להשתלט על העולם כולו."
מבחינתי לא היה צריך יותר בשביל להתחיל לקרוא בספר, אבל למי שזה לא מספיק, יש עוד:
"… מה בדיוק קרה להומו סאפיינס לפני שבעים אלף שנה שדחף אותו להשתלט על העולם? איך ולמה נעלמו כל יתר מיני האדם?"
ועוד:
* מתי המציאו את הכסף ואת האלים הגדולים, ומדוע?
* האם בני האדם נהיו מאושרים יותר לאורך ההיסטוריה?

התחלתי לקרוא את הספר לפני חודשיים והתחברתי אליו מהר מאוד. במערות שובה רציתי לבקר כשטיילתי באירופה לפני שנים רבות, אבל צרפת התגלתה כהרבה יותר גדולה מהצפוי וגם קצת פחות ידידותית ממדינות אחרות באירופה (ומאז המצב רק החמיר). את ניל ארמסטרונג אקשור לסיפור בסוף 🙂

את שיעורי ההיסטוריה בבית-הספר ממש לא אהבתי. הצירוף של תוכנית לימודים יבשה, חומרי לימוד משמימים ומורות ללא יכולת להפיח רוח חיים בנושא, היה קטלני.
הפילוסוף האמריקני סנטיאנה אמר "מי שאינו לומד מההיסטוריה נידון לחזור עליה". מהאופן שבו מלמדים היסטוריה את ילדי, ניכר כי משרד החינוך בהחלט מיישם אמרה זו – גם אם לא במתכוון – וכנראה שמצב מערכת החינוך גם הולך ומחמיר.

קיצור תולדות האנושות הוא כמובן ספר על היסטוריה אבל הוא מעניין. הוא סוקר את ציר הזמן של ההיסטוריה מתחילת היקום, דרך יצירת כדור הארץ, הופעת החיים על-פני כדור הארץ ועד להנדסה הגנטית של ימינו. הוא קושר יחד בצורה מעניינת את כל מה שקשור לאנושות: מדע, טכנולוגיה, פסיכולוגיה ועוד.
הספר מחולק לארבעה חלקים: המהפכה הלשונית, המהפכה החקלאית, עולם אחד – תרבות אחת והמהפכה המדעית.

הסקירה האובייקטיבית (ככל שאדם יכול להיות אובייקטיבי) של התהליכים והעובדות היא מרתקת, ויובל הררי מנסה להציג את העובדות כהווייתן מבלי להיות שיפוטי. התנהגות האדם לאורך ההיסטוריה לא תמיד מחמיאה ולפעמים אפילו מזעזעת, אבל צריך לזכור שאמות המידה והמוסר של היום אינן בהכרח רלוונטיות לעבר וגם שאנחנו יצירי הטבע, ושהתרבות הינה רק עטיפה שלא מסתירה בהכרח את המקורות שלנו.
גם נושאים קדושים (למשל דת ואמונה) זוכים לניתוח חד וטוב שכך. אין ניסיון לשחוט פרות קדושות אבל מאידך גם אין ניסיון לקדש שום דבר.

הטיול המשפחתי לארה"ב בקיץ קטע את הקריאה שלי בספר ולמרות שנשאתי אותו איתי, לא קראתי בו יותר ממספר עמודים אבל כשמצאתי את עצמי עומד עם ילדי במוזיאון להיסטוריה של הטבע בניו-יורק מול שחזורי ראשים של מיני האדם האחרים שנכחדו, יכולתי לספר להם על מה מדובר ולהצית את דמיונם.
   כשביקרנו במוזיאון התעופה והחלל בוושינגטון וראינו את חליפות החלל של האסטרונאוטים שהלכו על הירח ונגענו באבן שהם הביאו משם, שוב התחברנו לספר


כך גם במוזיאון המדע בפילדלפיה כשנגענו במטאור מחומר שעתיק יותר מכדור הארץ.

.אחרי שחזרנו, באותו שבוע שבו נפטר ניל ארמסרטונג בגיל 82, סיימתי לקרוא את הספר

מומלץ ביותר.

יובל נח הררי מרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. אם ההרצאות שלו טובות כמו הכתיבה שלו אז הייתי שמח מאוד לשמוע אותו.

פורסם בקטגוריה טכנולוגיה, כללי, ספרים | עם התגים , , , , | תגובה אחת

הגיגים על הגוגנהיים (היכן נמצאת ראשון לציון?)

כשביקרנו כזוג צעיר בניו-יורק החלטתו לפסוח על ביקור בגוגנהיים בשל מחיר הכניסה שפשוט נראה לנו אז גבוה מדי. לא חסר היה מה לראות בניו-יורק והנחנו שהמוזיאון יהיה שם גם בעתיד.
עבר לא מעט זמן מאז וכבר הספקנו לראות אי-אילו מוזיאונים בעולם ולהתוודע לשיטות התמחור השונות הכרוכות בביקור בהם.

כשמתחילים לחשוב על מה נמצא במוזיאון, כיצד הפריטים הגיעו לשם ומה מטרתו של מוזיאון, נושא תמחור הכניסה הופך להיות מעניין. האם זה צודק שהציבור ישלם בשביל לראות פריטים שהבריטים שדדו ממצרים לפני 150 שנה? האם מוזיאון שמתוקצב על ידי המדינה צריך לגבות כסף מהציבור בשביל לראות יצירות אומנות שנתרמו למוזיאון? אם המוזיאון הוא גוף חינוכי המשמר מורשת וידע, האם הוא לא צריך להיות נגיש לכלל האוכלוסייה במחיר שווה לכל נפש?

אין דין מוזיאון אחד כדין השני. ישנם לאומיים, ישנם פרטיים, ישנם כאלו שהם אטרקציות וישנם כאלו שהם בכלל גלריות (גוגנהיים אזכור 2).

הגוגנהיים בפירוש הופיע ברשימת המוזיאונים שרצינו לראות בביקור הנוכחי. כדי לעזור לילדים לזהות את המוזיאונים ולהבדיל בניהם נעזרנו בסרטים. לילה מטורף במוזיאון צולם במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע, גברים בשחור צולם בגוגנהיים (גם מנהטן, הבנק (The International) ועוד – אבל אלו לא סרטים לילדים).

אחרי הגלריה הלאומית לאומנות בוושינגטון שהכניסה אליה, כמו אל כל 19 המוזיאונים הנפלאים של הסמית'סוניאן (לא ראינו את כולם ;-)) היא ללא תשלום, כבר ראינו קצת אמנות.
אחרי המטרופוליטן בניו-יורק שיש אליו מחיר כניסה מומלץ (25 דולר למבוגר, ילדים עד עד 12 חינם) אבל ניתן לשלם לפי ראות עיניך, כבר ראינו עוד אמנות.
נותרה השאלה גוגנהיים (4) כן או לא? מחד רוצים לראות את המבנה ואת התערוכות, מאידך 18 דולר למבוגר…
את הדילמה פתרה קרובת משפחה שהשיגה לנו כרטיס כניסה משפחתי ללא תשלום מהספרייה המקומית. כן, כן, לספרייה העירונית בעיירה הקטנה יש כרטיסי מינוי אותם היא משאילה לקוראים ללא תשלום כדי שיעשירו את עולמם בביקור במוזיאונים בעיר הגדולה.

אחרי המוזיאונים הענקיים של וושינגטון וניו-יורק הגוגנהיים (5) נראה קצת קטן מבחוץ,img_7934.jpg
אבל כשנכנסים המבנה הספירלי מרשים מאוד.
  
בחלל הכניסה מותר לצלם אבל במוזיאון עצמו לא. האיסור לא ממש נאכף והשומרים במקום עסוקים בלהתרוצץ בין המבקרים ולהגיד להם "נו נו נו" אחרי שהם כבר צילמו. אפשר גם לראות הרבה אנשים "מדברים" באייפון כשהוא נמצא מול העיניים. מדי פעם גם רואים הבזקים של הצלמים הנועזים יותר.

עלינו במעלית עד למעלה (למה ויל סמיט לא השתמש בה כשהוא רדף אחרי החייזר?) והתחלנו את הסיבוב בירידה (ככה יותר נוח עם העגלה). לא לקח לי הרבה זמן להבין שהאמנות הזו מודרנית/אבסטרקטית/אימפרסיוניסטית (מחק את המיותר) מדי בשבילי או כפי שהילדים אמרו "גם אני יכולה לעשות כזה" או "מה זה הקשקוש הזה?" בשלב הזה שמחתי שלא שילמנו על הכניסה שכן זה היה יכול להיות מעצבן למדי, עוד לא ידעתי שיחכה לי בהמשך משהו אחר להתעצבן עליו.
מדי פעם יש נקודות או מבחינתי כמו ריכוז של יצירות של קנדינסקי – החלטתי גם לצלם.

img_7930-2.jpg

קנדינסקי – אחד האזורים היותר צפופים בתערוכה

באמצע הדרך יש קפיטריה קטנטונת, מקום טוב להאכיל בו את תומר, הלקוחות נדרשים לשבת בתצורה המזכירה מאוד את מיקום היצירות.img_7928.jpg
לפתע הבחנו בשתי יצירות מעניינות, אחת של ויקטור וסרלי והשנייה בסגנונו המוכר של יעקב אגם, "נכון, זה דומה למזרקה בדיזנגוף". על הכרטיס המתאר את היצירה הבחנתי שרשום "ראשון-לציון, פלסטין".
img_7926-cut.jpg הילדים לא הצליחו להשלים עם העיוות הזה והחליטו לשאול את אחד המדריכים במקום לפשר העניין. התשובה שהתקבלה היא שזו החלטה של אוצר התערוכה ובהתאם לבקשת האמן ואם משהו "מפריע" לנו (you are upset by anything) ניתן לדבר עם שירות הלקוחות.

אחרי שהשלמנו את הסיבוב הספירלי והגענו לקומת הקרקע ניגשנו אל שירות הלקוחות וביקשנו הסבר.
ההסבר היה שבשנת 1928 כשאגם נולד בראשון לציון לא הייתה מדינת ישראל, הייתה פלסטין.
כשהסברתי לדוברת שיש הבדל קטן בין פלסטינה א"י של המנדט הבריטי לבין הרשות הפלסטינית של היום היא אמרה שיש תגובה רשמית כתובה של המוזיאון ומיד יביאו לנו אותה. ממהירות התגובה וחלקות הלשון ניכר היה כי אנחנו לא הראשונים ששאלנו את השאלה הזו.
בקלסר שהוצג בפנינו הופיע אותו ההסבר אבל ביתר פירוט, כלומר שחשוב להם הדיוק ההיסטורי לגבי שייכות העיר דווקא בשנת הלידה של האמן. היכן התגורר האמן כשהוא יצר את היצירה (תאריך שגם מופיע על השלט) או שייכותו הלאומית של האמן כנראה פחות חשובים.
בקשתי לקבל עותק של התגובה או לצלם אותה במצלמה נענתה בשלילה.

מעניין אם יעקב אגם מודע לכך – הילדים מתכוונים לבדוק.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, כללי | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

I like Mike's

ספרינגפילד וירג'יניה היא אחת מערי הלוויין של וושינגטון די. סי. בחרנו בה בשל קרבתה לוושינגטון (פחות מרבע שעה נסיעה ברכב) ובשל כך שבמלון יש חנייה ללא תשלום. חיפשנו ב-Trip Advisor מקום טוב לאכול ובראש הרשימה עם יותר מפי 4 המלצות מהמקום השני הופיע Mike's American Grill אז ניגשנו לבדוק.
המסעדה שוכנת במבנה לבנים לא מרשים בן 2 קומות בסמוך למקדונלדס.
כשפותחים את הדלת נכנסים לחלל גדול וגבוה עם מקומות ישיבה בשתי הקומות. לאורך אחד הקירות ישנו מטבח פתוח, התאורה עמומה וההמולה רבה.
img_7551הושיבו אותנו והתחלנו לעיין בתפריט. בינתיים הגיע הלחם, או ליתר דיוק קצת לחם והרבה דונטס קטנים ולא ממש טעימים עם קערית חמאה שהתגלתה כמתוקה להחריד.

img_7548_1
החיבה האמריקאית לזרות פלפל אדום על כל דבר הגבילה מעט את אפשרויות הבחירה שלנו אבל המלצר הבטיח שהאגרול לא חריף למרות שהוא מכונה טקס-מקס אז הזמנו אותו וגם קלמארי מטוגן.
המלצר חזר והתנצל שהאגרול בעצם כן חריף אז לקחנו במקומו שרימפס קוקטייל, שהתגלה כחריף מאוד עקב שבבי הפלפל האדום שפוזרו עליו ביד נדיבה ועל כן הוחזר.

 Tex Mex Eggrolls – with avocado dipping sauce

img_7550

Crispy Fried Calamari – with onion straws and lobster ginger sauce

img_7554

Shrimp Cocktail

לעיקריות רצינו Prime Rib אבל נגמר להם, לא עזרו ההסברים שבאנו במיוחד בשביל זה ועוד מרחוק…

אז לקחנו דג וצלעות וגם צ'יפס או כמו שהם מכונים כאן – טוגנים צרפתיים.


img_7553.jpgVirginia Trout – with the original chardonnay citrus sauce, roasted pecans & basil redskin

 


mashed potatoes

 Hickory Smoked Baby Back Ribs – french fries & cole slaw

כבר היינו עייפים אחרי יום שהחל בפנסלבניה והתארך בוואשינגטון וגם די שבעים אז ויתרנו על הקינוח.

מסעדה אמריקאית טובה ששווה ביקור חוזר 🙂

פורסם בקטגוריה בחו"ל, מסעדות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

Sushi Samba 7 – מסעדה 10

אחרי האכזבה מהבחירה הראשונה שלנו בשבוע המסעדות של ניו-יורק, הלכנו על משהו בטוח יותר, את סושי סמבה בת"א אנחנו מכירים ואוהבים, פעם כזוג לארוחת טעימות ופעם כמשפחה.

אחרי ביקור באתר ההנצחה לאסון התאומים או בעגה המקומית 9/11, מצאנו את עצמנו בפתח המסעדה

כשעה לפני מועד ההזמנה שלנו, לשמחתנו התקבלנו בסבר פנים יפות. תומר מחייך לכל עבר ושובה את לב המארחת והמלצרים, ואפילו חותכי הסושי בבר הסושי מוותרים לרגע על מבטם הרציני ומחייכים.
img_6749 img_6748

יש כמובן את תפריט שבוע המסעדות אבל גם התפריט הרגיל לצהריים נראה מעניין, לאחר התייעצות קלה עם המלצרית הזמנו ארוחת ילדים אחת ושלוש ארוחות במסגרת שבוע המסעדות. נענו בשמחה לבקשתנו להוציא את ארוחת הילדים מהר ככל האפשר אבל הסבירו שהיא מורכבת מחלקים רבים וזה ייקח מעט זמן. לא כ"כ הבנו מה מסובך בארוחת ילדים עד שהיא הגיעה:

img_6753

הסטייק אלוהי ופירה תפו"א סגולים שמתחתיו שימח מאוד את תומר שקמת נמאס לו לנשנש לחם כל הזמן, הסושי מצוין וגרגרי התירס הענקיים מעניינים.תהינו, אם זו מנת ילדים, מה מחכה למבוגרים?

img_6751.jpgלמנות הראשונות הזמנו סלט ירקות ופעמיים לביבות תירס, כמובן שהיו למנות שמות קצת יותר מעניינים עם תיאור של התכולה. הסלט היה טעים ביותר ולביבות התירס היו נפלאות ממש! img_6756 img_6755

כיאה למסעדה שיש בה צד יפני, יש הקפדה על אסתטיקה והרמוניה, לא רק בתוך כל מנה אלא גם בהגשה שלהן ביחד

img_6754.jpg
לעיקריות לקחנו פעמיים סושי ופעם אחת דג
הדג היה מעולה אבל הסושי היה עוד יותר טוב ממנו – האצות היו צהובות ורכות מספיק כדי שלא יהיה צורך לנגוס בהן בחוזקה ושילובי הטעמים היו מהממים.

img_6761 img_6762

גם כאן ניכרת ההשקעה בעיצוב ובהגשה
img_6760.jpg
ישבנו שמחים ושבעים ולפתע נזכרנו שיש גם קינוח 🙂

קינוח ארוחת הילדים היה קומבינציה מהממת של פריטים שגרמה לאלון לחיוך ענקimg_6763.jpg
והמבוגרים יותר חלקו Mochi אחד ופעמיים קינוח גלידה/קפה/שוקולד   img_6765 img_6766

טעים, טעים, טעים
וגם שירות מצוין ואווירה כייפית
בהחלט חוויה מתקנת

פורסם בקטגוריה בחו"ל, מסעדות | עם התגים , | כתיבת תגובה

Delmonico's – שיק ללא כיסוי

מתוקף ביקורנו בארה"ב והיותנו ממוקמים בניו-ג'רסי, ניו-יורק נמצאת במרחק סביר והיא אחד מיעדי הביקור שלנו. שמחנו לגלות שחלק מהימים שתכננו לבלות בניו-יורק נופלים על שבוע המסעדות.
זהו אירוע שחוזר על עצמו מדי שנה  שבו ניתן לאכול צהריים (3 מנות) במבחר מהמסעדות הטובות ביותר תמורת 24.07 $ לארוחת צהריים או 35 $ לארוחת ערב.
מכיוון שבארה"ב הכל חייב להיות גדול יותר, גם "שבוע" המסעדות נמשך יותר משלושה שבועות ונמשך השנה לאורך התקופה 16.7 – 10.8

הבחירה היכן לאכול לא הייתה פשוטה והושפעה ממיקום המסעדה וכמובן האם ניתן להשיג בה מקום. המסעדה הראשונה שבחרנו בה הייתה Delmonico's מסעדה ותיקה, שלא לומר עתיקה, שיש לה גם ערך בויקיפדיה.img_6537

התקבלנו בסבר פנים יפות על ידי המארחת החביבה שהובילה אותנו לשולחן שלנו, המסעדה די מפוארת בסגנון ישן וקלאסי. בכיסא של תומר הייתה רצועה אחת לא תקינה וכשביקשנו כיסא אחר הסתבר שיש להם בכל המסעדה (המכילה עשרות אם לא מאות מקומות) רק כיסא ילדים אחד.
img_6539 img_6540 img_6542 img_6555   img_6541

כפי שגילינו יש לכל שולחן מלצר עיקרי אחראי על רווחתך ולקיחת ההזמנה, מישהו אחר יביא לך את האוכל ומישהו זוטר יותר גם יפנה בסוף את הכלים. המלצר שלנו היה זקן חמוץ פנים שלא לומר אנטיפט ולמרות שהמילים שיצאו לו מהפה היו מנומסות, היה מאוד ברור שאנחנו לא ממש רצויים וששבוע המסעדות הזה מביא למסעדה שלו מגוון אורחים לא ממש רצויים.

אין מגוון גדול בתפריט של שבוע המסעדות אז החלטנו להזמין את כל האפשרויות של המנות הראשונות (3) וגם של העיקריות (3). דאגו לנו לצלחות לארבעתנו וגם לכלים לשיתוף המנות, מילאו את כוסות המים כשהיה צריך, ניקו פירורים בין המנות – התנהגות של מסעדה עילית.

אבל האוכל, למרות שהוא נראה טוב, היה די מאכזב. חלק מהמנות היו טובות מאוד אבל חלק היו בינוניות ומטה. סלסלת הלחמים שימחה מאוד את תומר וגם אותנו.
img_6552

הסלט היה מעולה, פסטה בפסטו ברמה סבירה וגספאצ'ו מגעיל.
img_6551 img_6550 img_6549

לעיקריות קיבלנו סטיק טעים, דג סביר על פירה מצוין ועוף כל-כך יבש שלא ניתן אפילו לתאר.
img_6562 img_6564 img_6563

בקינוחים היינו יותר בררנים ובחרנו רק בשתיים משלוש האפשרויות.
עוגה הגבינה הייתה טובה מאוד ועוגת השוקולד הייתה ברמה של קונדיטוריה בינונית.
img_6569 img_6568

לסיום הייתה להם את החוצפה להוסיף באופן אוטומטי לחשבון 20% על שירות. בארה"ב מקובל להוסיף 18% באופן אוטומטי על קבוצות של 6 אנשים ומעלה כשהדבר מצוין בתפריט (היינו ארבעה וזה לא היה מצוין בתפריט). אולי בגלל זה המלצר הרשה לעצמו לתת שירות לא טוב?

בקיצור מסעדה עם הרבה היסטוריה, מוניטין ועבר מפואר – אבל כיום אין לה מה להציע חוץ מהשם שלה.
img_6574

פורסם בקטגוריה בחו"ל, מסעדות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

שוקולד זה הכי…

לכבוד יום הולדתה של אשתי חיפשתי מתנה מקורית, כל מי שהציע בנג'י או צניחה זוגית כנראה שלא ממש מכיר אותנו. חשבתי אולי על איזושהי סדנת בישול, אבל היה חסר לי משהו ואז נזכרתי – אולי מיה?

את מיה פגשתי לראשונה בסדנת בישול, ומאז נפגשנו באירועים שונים. ידעתי שהיא עוסקת בשוקולד ומעבירה סדנאות, אבל אני מודה שלא התעמקתי יתר על המידה.

עכשיו הגיע הזמן להתעמק, מצאתי את האתר שלה וגיליתי שיש בו מגוון סדנאות שוקולד ואפילו מבחר סדנאות פרטיות. אחרי מעט התייעצות עם אשתי וגם עם מיה, בחרתי סדנה, תאריך ושעה וכל שנותר הוא להמתין…

ביום חמישי בבוקר הגענו לסטודיו אמנות מתוקה, מיה קיבלה את פנינו והתיישבנו לשמוע הסבר על ההיסטוריה של הקקאו והשוקולד וגם על ההיסטוריה של מיה והשוקולד.

כמו לקפה, גם לשוקולד יש היסטוריה מעניינת עליה ניתן לקרוא במקומות רבים כולל באתר. למדנו על ההבדלים בין סוגי השוקולד (כולל טעימות), על מוצקי קקאו ועוד.

מיה למדה על שוקולד גם בבלגיה ועוסקת בהוראת השוקולד – קורסים לשוקולטיירים, סדנאות למקצוענים וחובבים כבר מעל 10 שנים.
img_4531s.jpg img_4537s img_4533s.jpg

אבל סדנה אינה הרצאה ומהר מאוד מצאנו את עצמנו מעורבים בהכנת שוקולטה מותאמת אישית. משקה חורפי נהדר שמתאים גם לימי קיץ בתוך המיזוג.
img_4541s.jpg img_4539s.jpg
אחרי השוקולטה הכנו 3 סוגי טראפלים, המתכונים לא מסובכים וניתנים גם לביצוע בבית.

image00014.jpg

מספר כלים ייעודיים עשויים לסייע רבות – אך הם אינך בגדר חובה.
קיבלנו הסברים היכן ניתן לשנות ולאלתר והיכן דווקא חשוב לדייק.
טעמנו, צילמנו והפנמנו, את מה שכבר ידענו – שוקולד זה יאממי.

את הטעם המופלא אי אפשר לשחזר בבלוג – אבל תמונות אפשר.
מומלץ ביותר!!!

img_4559s img_4562s img_4596s img_4592s img_4601s.jpg  img_4554s img_4576s  img_4568s    image00003.jpg img_4552s    image00012.jpg img_4620s.jpg

פורסם בקטגוריה שונות | עם התגים , , , | 2 תגובות

דרושה חיה עם צלעות

לארוחת שבת בצהריים
דרושה חיה עם צלעות
תיקון
דרושות צלעות של חיה

להפריד בין הצלעות באמצעות סכין – רק את הבשר, לא את העצמות
למרוח בדבש ואחר-כך בחרדל
להפריד בין הצלעות עם ענפי רוזמרין קטנים מהגינה
למשוח מלמעלה במעט רוטב סויה
להניח בתבנית ולכסות בנייר אלומיניום
img_4650 img_4652

לחתוך תפו"א לפלחים
לעטוף בשמן זית – הזדמנות פז לטיפול עור
לתבל בתבלין טוסקנה של לגעת באוכל
 img_4655

להכניס את שתי התבניות לתנור בחום של 175 מעלות
אחרי שעה וחצי להסיר את נייר האלומיניום מהבשר
להשאיר בתנור עוד 15-30 דקות
img_4665 img_4670 img_4662
לאכול בהנאה וללכת לישון שנת צהריים 🙂

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , | 3 תגובות