הבלוג של יונתן

קיץ, חם, חם מאוד אפילו. זמן טוב לבקר בשוק, רצוי מוקדם בבוקר ובתנאי שהשוק מקורה.
חוץ משלל פירות קיץ מתוקים, זה הזמן למצוא גם הפתעות אחרות כמו למשל חצילים קטנים -"חצילונים".
טריים ומבריקים ורק 6 ש"ח לקילו – מציאה אמיתית.

אפשר לעשות מהם ריבה כמנהג המרוקאים ולאחסון אותה עד למימונה הבאה, ואפשר גם להחמיץ אותם בשלל דרכים שונות. פתחתי את אחד מספרי הבישול האהובים עלי ודפדפתי למתכון שאני אוהב – חצילים משומרים בשמן (מצטער, דיאטטי זה לא!)

מצרכים: חצילונים, שום, לימון, פקאנים, מלח גס, שמן זית

הכנה
מורידים את החלקים הירוקים מהחצילים וחורצים בהם חריץ כיס לאורך
מאדים 5-7 דקות עד שהם רכים ומניחים שיתקררו
לכל כיס מכניסים פרוסת שום, פרוסת לימון, מלח גס
מכניסים לצנצנת מעוקרת וממלאים בשמן שחומם לכ-80 מעלות
סוגרים ומכניסים למקרר ל-3 שבועות

לא נזרוק לטבעונים איזו עצם? בעצם… אולי לא, זה עלול לחזור אלינו כבומרנג. אבל אולי בכל זאת איזה מתכון שגם מתנזרים מבשר, מדגים, מחלב, מביצים ומדבש יוכלו ליהנות ממנו? לא שתכננתי במיוחד, אבל הפעם יצא לי כזה ואפילו נטול גלוטן, נטול סוכר, נטול אגוזים ונטול קפאין. … ובעצם גם נטול אלכוהול – אז רגע, מה נשאר? סלט עגבניות שרי תמר עגבניות שרי תמר קטנות חתוכות לחצי לאורך עירית בצלית קצוצה דק שן שום כתושה שמן זית חומץ בלסמי מלח ים לערבב היטב ולתת לטעמים להתמזג לפחות חצי שעה במקרר. הכי טוב ליד איזו עצם עסיסית, אבל מתאים וטעים גם לצמחונים ולטבעונים.

2003

"איזו טעימה הפשטידה! אפשר מתכון?"
"זה מרות סירקיס"
"מה באמת?"
"כן, עם שינויים קלים, אבל כן"
"אז מה שינית?"

מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שאני משתתף בדיאלוג הזה, הגיע הזמן לתיעוד מדויק 🙂

המקור
מהמטבח באהבה / רות סירקיס – עמ' 43 במהדורה של 1992 – פשטידת גבינה ובצל

הגרסה שלי – אותם חומרים אבל שינויים קלים בכמויות
לבצק
2 כוסות קמח
קורט מלח
קורט סוכר
125 גרם חמאה בחתיכות חתוכה לקוביות קטנות
3 כפות מים

הכנה
להכניס את כל החומרים היבשים למג'ימיקס ולערבב, להוסיף את המים ולערבב (אפשר גם ידנית)
לעטוף בפלסטיק נצמד (או בשקית סנדוויצ'ים) ולהכניס למקרר לחצי שעה (אפשר להכין יום מראש).
לרדד על נייר אפייה עד שמתאים לגודל של תבנית 28 ולהפוך לתוך התבנית (אם אין 28, גם 26 זה בסדר).

למלית
4-5 בצלים בינוניים חתוכים דק
30-50 גרם חמאה
כף שמן
2 ביצים
1 מיכל שמנת מתוקה 38%
כוס גבינה מגוררת (חצי עמק וחצי טל-העמק)
1 כפית מלח
קורט פלפל שחור גרוס (לא חובה)
קורט אגוז מוסקט מגורר (לא חובה)

הכנה
לטגן במחבת עם מכסה את הבצל בחמאה ובשמן בערך 20 דקות ולהניח שיתקרר מעט.
לטרוף את הביצים עם השמנת, להוסיף את הגבינה, התבלינים והבצל ולערבב.

הרכבה ואפייה
לשפוך את המלית לתוך התבנית עם הבצק, המלית לא תתפח באפייה.
לאפות בתנור שחומם מראש ל-175 מעלות 40 דקות או יותר עד שמשחים וקיסם שננעץ יוצא נקי.

הערה
מי שרוצה "רק להחליף את החמאה במרגרינה", "רק להחליף בשמנת עם פחות אחוזי שומן", "רק …", יכול כמובן, אבל שלא יתלונן שזה לא יוצא כמו שלי 🙂

2011

מעשה במשה לוי שנולד באוסטריה בשנת 1830 והחליט לקראת גיל 70 שהוא רוצה לבלות את שנותיו האחרונות בארץ הקודש, וכך לקראת סוף המאה ה-19 ארז את דבריו ועשה את דרכו לעיר הקודש ירושלים.
משהגיע לעיר ביקש לשכור לו חדר בעיר העתיקה בתוך החומות, הוא מצא חדר פנוי בביתה של אלמנה צעירה, שרה שטיינברג שמה, שחיה יחד עם בנה, בן-ציון בן השלוש, אחרי מות בעלה פנחס-צבי. מכיוון שמשה דאג לשמה הטוב ולמרות גילו הלא צעיר, החליטו השניים להינשא, רק ליתר ביטחון וכדי לחסוך רכילות מצד השכנים.
למרבה ההפתעה, או אולי לא, הרתה שרה וב-3 במאי 1902 נולד יהודה-ברוך, אח צעיר לבן-ציון שהיה אז כבן חמש. יהודה גדל בירושלים, תחת השלטון העות'מני, על ילדותו אין אנו יודעים הרבה, והיום כבר אין את מי לשאול, מה שהוא כן סיפר זה שבילדותו לא היה הרבה מה לאכול, אני מניח שהיום מכנים זאת רעב. בשנים הקריטיות יהודה, כמו רבים מבני דורו לא זכה לתזונה מספקת ולכן לא צמח לגובה.

בן-ציון הגיע לגיל שהתאים לגיוס לצבא, אך מכיוון שלא היה מעוניין לשרת כחייל באימפריה העות'מנית, בחר להימלט בדרך בלתי ידועה מהאזור, עשה את דרכו ברחבי אירופה והגיע לבסוף מצרפת לאנגליה שם השתקע והקים משפחה.

לקראת סוף 1917, כשהיה יהודה בן 15 נכנע השלטון העות'מני לבריטים. יהודה למד מקצוע – עלעקטרי-טכניקער (טכנאי חשמל) והיה, כך מספרים, מסריט באחד מבתי-הקולנוע בירושלים, ייתכן וקולנוע ציון.
בשנת 1922 כשהיה יהודה בן 20 הוענק המנדט על ארץ ישראל לבריטניה על-ידי חבר הלאומים ובוצעה הפרדה מנהלית בין שטחי עבר הירדן לבין ארץ ישראל המערבית (פלשתינה).

פלסטין היהודית (ארץ ישראל, לימים מדינת ישראל) לצד פלסטין הערבית (עבר הירדן, לימים ירדן)

ב-24 באוקטובר 1922 יהודה חתם ויתור על אזרחותו האוסטרית אותה ירש מאביו וקיבל מהשלטון הבריטי אזרחות של הישות המדינית החדשה, כלומר אזרחות פלסטינית.

יהודה הכיר צעירה בשם שושנה פניני (פרלמן) לבית מנשטר, ילידת צפת שהייתה "מנהלת בבית-החולים על הכביסה".

ב-2 בדצמבר 1924, כשהיה בן 22 נשא יהודה לאישה את שושנה בת ה-18 והם עברו להתגורר בשכונת בית-ישראל.

חודשים ספורים אחרי החתונה ונסעו לחפש את עתידם באוסטרליה שם נולדו להם 3 בנות בהפרשים של 7 שנים.

רבקה שולמית תקוה

הם לא היו דתיים במיוחד, בעצם בכלל לא, אבל חינכו את בנותיהם לאהבת ארץ ישראל, השתתפו ב"הכשרה" באוסטרליה, עברו הכשרה במכון למדריכי חו"ל בארץ, ובבוא הזמן שלושתן עלו לארץ. הצעירה שבבנותיהן, רות-שולמית נישאה לבחיר ליבה שמעון בשנת 1960, ובשנת 1961 עלו לארץ והתיישבו בנגב בבאר-שבע, שם נולד בשנת 1964 בנם הבכור, יונתן (אני).

בילדותי סבתא שושנה וסבא יהודה נהגו להגיע לביקורים בארץ מדי מספר שנים, אני זוכר שבאחד הביקורים, כנראה באוגוסט 1974 כשהייתי בן 10, נסענו לעיר העתיקה בירושלים ויהודה הראה לנו את הרחוב והבית שבו גר בילדותו, אני זוכר מדרגות אבן עם מעקה ברזל שעולות בצד הבית לקומה שנייה, "שם עמדתי" כך אמר לנו והצביע על המדרגות "וראיתי את שושנה הולכת לקראתי ברחוב".

שושנה ויהודה בארץ לכבוד בר-המצווה שלי – עם שלוש הבנות רבקה תקוה ושולמית (3.4.1977)

חוגגים את חג הפסח בישראל (8.4.1982)

כשהייתי בן 24, בשנת 1988, נפטרו שושנה ויהודה באוסטרליה בהפרש של חודשים ספורים זה מזה.

אבל אנחנו, צאצאייהם הפלסטינים, עדיין כאן.

החיפוש הבלתי-נגמר אחר "הדבר"  שיעשה אותנו מאושרים / יביא אותנו אל הנחלה / יפתור לנו את כל הבעיות הוא אחד המוטיבים העתיקים במיתולוגיות השונות בין אם זו גיזת הזהב במיתולוגיה היוונית או הגביע הקדוש של הנצרות.
החיפוש הזה הוא כנראה משהו שנחוץ לנו, ובעידן המודרני הוא נפוץ במיוחד בתחום המזון וכל מה שקשור בתזונה ובדיאטה.
לא הייתי תולה את יהבי במציאת "הדבר" אבל גם מי שלא מאמין שהוא קיים בהחלט יכול ליהנות מהחיפוש.
אז כל מי שמחפש להימנע מטיגון, להימנע מגלוטן, להימנע מבשר, וגם מי שמעדיף לא להימנע משום דבר, יוכל למצוא עניין בהמשך הפוסט.
בשבוע שעבר הוזמנתי לסדנה בנושא גיוזה ודים-סאם.

פקקים בתל-אביב

אחרי מינגלינג של הבלוגרים המוזמנים נחשפנו למוצרי חברת Ming-Ling, מפעל כחול-לבן המייצר מוצרים שמקורם במזרח הרחוק. את המוצרים הציג השף תמיר לרמן, מנכ"ל החברה, ולאחר מכן גם הדגים, בהשתתפותנו הפעילה, הכנה של מגוון מנות בשיטות הכנה שונות.
לדים-סאם, נחשפתי לראשונה עם הורי בלונדון לפני שנים רבות, אכלנו במסעדה סינית ענקית בת שלוש או ארבע קומות במקום כלשהו במרכז לונדון – התאהבתי. אלמנט ההפתעה (לך תבין את האנגלית של מלצר סיני) ושפע הטעמים והמרקמים מצא חן בעיני. מאז, בכל פעם שאני מגיע למקום שבו יש ריכוז משמעותי של אוכלוסיה סינית, זה מה שאני מחפש לאכול, לפחות פעם אחת – לצערי זה לא קורה הרבה.
התארחנו בסטודיו של שף ארז שטרן, מקום חביב ביותר הבנוי לאירוח של 8-100 איש, כשאתה נכנס למקום אתה מיד מרגיש כמו בבית של מישהו ולא כמו בסטודיו, המקום בנוי באופן שיכול להתאים לכל סוג של אירוע, פרטי או עסקי, וכל רמה של מעורבות קולינרית לפי בחירתך.

הנוף מהסטודיו של ארז

בין היתר התארחו שם… אז זהו, ארז דיסקרטי לחלוטין ולא תצליחו להוציא ממנו מילה על מי התארח שם, אז אם חשאיות חשובה לכם, וגם אם לא, שווה להתעניין.
ראשית טעמנו את המוצרים נטו, גם באידוי וגם בצריבה

ואחר-כך עברנו למתכונים יותר מסובכים המשלבים את המוצרים בתוכם, למשל תבשיל קארי ירוק אביבי עם כיסוני אורז (טבעוני ללא גלוטן) – מתכון בסוף הפוסט.
  

המוצרים קודם כל טעימים, הם בריאים (ללא חומרים משמרים וצבעי מאכל) וניתן להכין אותם בקלות ובמהירות גם בבית. והרי דוגמה:

ניתן למצוא אותם ברשתות כגון עדן טבע מרקט וטיב-טעם (חיפשתי ומצאתי בנתניה), לצערי הרב הם כשרים מה שמגביל את מגוון סוגי המילוי באופן משמעותי.
ניתן גם להשיג עלי גיוזה קפואים, המאפשרים הכנה עצמית עם מגוון סוגי מילוי גדול יותר.

אז אולי לא מצאנו את גיזת הזהב אבל גיוזת זהב בהחלט מצאנו

בתיאבון!

**********************************************************************************************************

 תבשיל קארי ירוק אביבי עם כיסוני אורז (טבעוני ללא גלוטן)

 רוטב קארי ירוק
פחית של חלב קרם קוקוס
כפית וחצי של מחית קארי ירוק
כוס ציר ירקות
חצי בצל אדום פרוס
חתיכה של 2 ס״מ של גינגר טרי קלוף ומגורד
גרידה של חצי לימון (אופציה)
2 כפות סוכר חום בהיר (או סוכר לבן)
3 כפות של רוטב דגים
מיץ של ליים אחד
1/2 צרור כוסברה
כוס עלי תרד נקי
חצי חבילת בזיליקום
1/4 צרור נענע

בסיר לטגן קלות את הג׳ינג׳ר יחד עם הבצל, משחת הקארי וגרידת הלימון. להוסיף את ציר הירקות והסוכר ולהביא לרתיחה.
בבלנדר לטחון את התרד, בזיליקום כוסברה ונענע יחד עם חלב הקוקוס
להוסיף את חלב הקוקוס והעלים לסיר ולהביא לרתיחה. לסנן ולהוסיף את מיץ הליים

הרכבת המנה
כיסוני אורז צימחוניים
ירקות: בוק צאו, שועית ירוקה ואפונה סינית (מבושלים קלות במים רותחים ומקוררים במי קרח) ובצל אדום

לחמם את כיסוני האורז באדים כ 10 דקות
במחבת עם מעט שמן להקפיץ קלות את הבצל האדום. להוסיף את שאר הירקות ולהמשיך להקפיץ 2-3 דקות.
להוסיף את הרוטב קארי ירוק והכיסונים. להביא לרתיחה ולהגיש.
מומלץ להגיש עם בוטנים טחונים קלויים וליים
ניתן להגיש עם אורז מאודה בצד.

בחול המועד נסענו דרומה, לא לאילת כדברי השיר, מספיק עד שדה בוקר.
אחרי הביקור בבית דוד בן-גוריון בתל-אביב, עמדה באוויר הבטחה להגיע לשדה בוקר לביקור בצריף וגם בקבר לצורך השלמת התמונה.
חזרנו למחוזות ילדותי ועצרנו בערד כדי לפקוד את קברי הורי יחד עם הילדים וללא המולת אנשים אחרים.
אמנם רק אפריל אבל כבר חם מאוד במדבר, הבדל גדול מהקור המקפיא והרוחות של ביקורי הקודמים בבית הקברות.
מכיוון שכבר הגיעה שעת צהריים והאופק הקולינרי מצטמצם ככל כשמדרימים החלטנו לסעוד בערד לפני שנדרים יותר מדי. בחיפושי אחרי בירה שאני אוהב כבר פקדתי מספר ארצות אבל בפאב של היישוב שבו גדלתי לא ביקרתי מעולם. מוזה זכתה בתואר בר הבירה הטוב ביותר באזור הדרום לשנת 2011 והשמועות אומרות שהאוכל שם לא רע, אז החלטנו לבדוק. המקום גדול ויפה ומתהדר באוסף צעיפי ודגלי כדורגל מכל העולם, המכסים את הקירות והתקרה. מכיוון שהמקום פתוח כל ימות השבוע היה ברור שכשר הוא לא יהיה, אבל לא ידענו אם בגלל הפסח ניענש בניסיונות כושלים להכין לחמניות "כשרות". לשמחתו זיהינו די מהר פיתות על השולחן לידנו ונרגענו.
הזמנו 2 המבורגרים, כריך רוסטביף וסלט עוף, ולזאטוט מנת שניצלונים עם צ'יפס.
בעוד אנחנו מחכים למנות בעומס של הצהריים החלטנו לנסות בירה, בחרנו בבירה פסיפלורה של נגב – קלילה ומרעננת אבל לא יעזור, בירה זה לא המשקה שלנו 😉
 
מנות האוכל גדולות, ניכר שהירקות נחתכו זה עתה ולא אי שם בבוקר, מידת העשייה של ההמבורגרים הייתה כפי שביקשנו והכי חשוב – האוכל טעים. חוץ מזה המקום נקי ומאובזר כהלכה. לא יקר ובהחלט מומלץ.
 

עצרנו במרכז הזוחלים המדברי של מדרשת שדה-בוקר, לא מרשים במיוחד אבל עבור ילדים שלא גדלו במדבר וראו נחשים בטבע, המקום בהחלט סיפק את הסחורה.
 
לא הייתי בשדה בוקר מעל 20 שנה והמקום בהחלט השתנה, קברם של פולה ודוד בן גוריון אמנם נשאר על שפת המצוק המשקיף לנחל צין, אבל אם פעם הוא היה בסופה של דרך עפר, היום הוא בקצהו של גן לאומי, אמנם המקום מכובד ונראה טוב אבל אני חושב שאני מעדיף את מה שהיה פעם.
פעם גם היה צריך להיכנס עמוק לנחלי הסביבה כדי לפגוש יעלים ואילו כיום הן דווקא תבעו בעלות על השטח ונכנסות ליישוב ולעתים גם מהוות מטרד – זמנים משתנים.
   

למחרת בבוקר פתחנו בביקור בצריף בן-גוריון, המספק בין היתר הצצה למראה בית בישראל בשנת 1973.
אני זוכר כילד בן 9 שפתחתי רדיו בשבת ושמעתי את ההכרזה על פטירתו. משיצאה קבוצת מרעישים מהצריף התפנינו לשוחח עם האחראית והגדולים גילו עניין בפריטים המוצגים, מאידך הזאטוט מצא חברה למשחק בחוץ. הפסל של בן-גוריון עומד על הראש כמראה התמונה המפורסמת משפת הים בתל-אביב עורר את יצר החיקוי והעלה חיוך על שפתינו.
   

בדרך חזרה עצרנו במוזיאון חיל האוויר רק "חמש" דקות מבאר-שבע (אולי במטוס), את יעקב טרנר לא ראינו שם, אולי בגלל שעם ישראל באמת נענה לקריאה "בואו בהמוניכם", אבל למעט צפיפות קלה בכניסה, המקום באמת מספיק מרווח בשביל להכיל את כולם. למי שעוד לא היה – שווה ביקור.

הסטירמן מספר 31 עדיין טס

לפי האבק כבר מזמן לא טס

ה-F16 בשירות חה"א כבר מעל 30 שנה

הגאזל – אימת הטנקיסטים בשל"ג

המשך חג נעים 🙂

בן: אולי נעשה לחם שום?
אבא: למה?
בן: כי מצאתי פטנט ממש טוב לקלף שום
אבא: ?
בן: תראה
אבא: טוב, בוא נחפש מתכון

בספרי הבישול לא מצאתי, ובאינטרנט רוב המתכונים הם בסגנון של קח לחם ומרח עליו שום…
במתכון היחיד שמצאתי עם שום ברשימת המרכיבים, בהוראות ההכנה לא כתבו להוסיף אותו – LOL

בן: אבל אני רוצה לנסות לקלוף שום
אבא: טוב, אז נאלתר מתכון

ללחם
3.5 כוסות קמח
1 שקית שמרים
1 כפית סוכר
1 כף מלח
1 כוס מים פושרים
4 שיני שום קצוצות דק

למשרה
3 שיני שום מגורדות
8 עלי בזיליקום קצוצים דק
2 כפות שמן

הכנה
לשים את הכל ומתפיחים 30 דקות
לשים שוב ומתפיחים שוב 30 דקות
מניחים כיכר מוארכת על תבנית אפייה משומנת ואופים בתנור שחומם מראש ל-175 מעלות למשך כ-20 דקות עד שהלחם מתחיל להתבקע
מורחים את כל המשרה על הכיכר ואופים עוד 5-10 דקות עד שמתחיל להשחים
מוציאים ופורסים

זו אמנם עונה של הצטננויות וזו בהחלט הייתה יכולה להיות אמירה של ילד מצונן, אבל לא, מדובר בזאטוט שזה הפורים הראשון המשמעותי שלו: רעשן, יום הפוך ("אבל, אבל, לא הולכים לגן עם פיג'מה"), חזרה מהגן עם צבעים על הפנים, תחפושות ("אני מתחפש לאמא") ומשלוח בנות עם אוזני המן.
ואם כבר בנות, נזכרתי שהבטחתי לחברה של הגדולה סדנה להכנת אזני המן, אז בשנייה האחרונה לפני שפורים מגיע נברתי בקלסר הישן של אמא שלי ומצאתי את מתכון הבצק הזכור לי מילדותי.
פרג זה משהו אני מעדיף להשאיר מחוץ לבית וממילא הרוב הגדול היה בעד שוקולד, אבל לא יכולתי לוותר על אחד מסוגי המילוי שאני זוכר מהעבר – ריבת תותים ביתית (מתכון בהזדמנות אחרת) עם קוקוס טחון – אל תפסלו לפני שטעמתם.
קבענו שעה, משלוח הבנות הגיע ותפס פיקוד על הזאטוט, הגדול יותר תפס פיקוד על רידוד הבצק ויצאנו למסע.
הזאטוט מכריז בשמחה "לוש, לוש, לוש" ומכה בבצק, "תביאי לי את המערוך" הוא מחלק פקודות, "אני מביא עוד כוס" הוא אומר.
 

האצבעות מתחילות להתכסות בבצק, הבגדים בקמח והכפיות בשוקולד ובנוטלה.
 

מגיע זמן ההארה כיצד עיגול בצק הופך למשולש, והאוזניים מתחילות להיכנס לתנור.

 
כשהמגש הראשון יוצא, "לא לגעת, השוקולד עדיין רותח", קשה להתאפק, אבל מנשנשים קצת וממשיכים.

         מתכון לבצק (בערך 30 יחידות)

מרכיבים
2 ביצים טרופות
3 כפות שמן
קורט מלח
חצי כוס סוכר
2 כוסות קמח תופח (או רגיל + שקית אבקת אפייה)

הכנה
לערבב היטב עד ליצירת בצק, לרדד דק (לא להתווכח, יותר דק), לקרוץ עיגולים של בערך 7.5 ס"מ עם כוס (רצוי פלסטיק), לרדד את השאריות וחוזר חלילה.
להניח באמצע כל עיגול מעט מילוי (שוקולד פרה, נוטלה, ריבת תות עם קוקוס…) ולסגור לצורת משולש.

לאפות בתנור שחומם מראש ל-190 מעלות 12-15 דקות.
להמתין קצת כדי שהמלית תתקרר (כווייה בפה משוקולד רותח זה לא נעים).

בתיאבון וחג שמח 🙂