אחרי חדר הבריחה ה-23 שלנו, מחנה 23, שהיה באמת חדר מדהים, לא כל כך ידענו מה יהיה ההמשך. הבחירה בין שלל החדרים הנפתחים כל הזמן ומציאת הטובים ביותר לא פשוטה בכלל, ובנוסף שירה צפויה להתגייס בקרוב ותהיה הרבה פחות זמינה, אז החלטנו לחכות ולראות.
פרסום בפייסבוק הראה ש-IQFACTOR, שאת שני החדרים הראשונים שלהם עשינו ברצף (מספרים 21-22 שלנו), מחפשים קבוצות להרצה עבור החדר השלישי שלהם, ביקשנו לבוא ופשוט אמרו לנו כן, בלי פרוטקציה, בלי הגרלה, פשוט בואו 🙂
התיאום היה קצת מסובך, בכל זאת שירה כבר חיילת אבל דווקא על בייביסיטר נתקענו, הילה הייתה מותשת משבוע עבודה קשה אז היא התנדבה לוותר. גייסנו כמשתתף רביעי את האחיין ירון (ניסיון של 6 חדרים) וכך מצאנו את עצמנו שוב בשישי בבוקר נוסעים לכיוון קניון רננים.
בשלב ההוא עוד לא היה לגמרי ברור מה יהיה שם החדר אבל עכשיו שמו "ההתרסקות" (אבודים בלב ים). הכניסה לחדר מעניינת ומתחילים כלואים על ספינה טובעת בלב ים במטרה להשתחרר לפני שאנו יורדים איתה למצולות. את האזהרה "לא מתאים לסובלים ממחלת ים!" כדאי מאוד לקחת ברצינות. כמו שני החדרים הקודמים שלהם, החדר הוא קודם כל חדר של חידות טובות ומאתגרות, אבל כאן מסתיים הדימיון. יש כאן יצירה חדשה ומקורית עם השקעה יפה בתפאורה ובאווירה. למרות שלא חווינו את הכל, כי טרם התקבלו החלטות סופיות וחלק מהתכנונים עדיין לא מומשו, מה שכן חווינו היה טוב מאוד.
יצאנו כמדומני תוך 52 דקות עם 2 הכוונות ותקלה טכנית אחת תוך ניתוץ מוחלט של השיא עד אז, אבל זה היה עדיין שלב ההרצות והכוונה היא לעשות התאמות לחדר כך שיהיו דרגות קושי שונות. ישבנו זמן לא קצר עם אדוארד ודיברנו על החוויה שלנו ועל המלצות לשינויים ושיפורים, שמענו את התוכניות שלהם ואנחנו בטוחים לחלוטין שהתוצאה הסופית תהיה מגניבה ממש.
ההתרסקות (לא באמת)
מחנה 23
לחדר הבריחה מחנה 23 תכננו ללכת הרבה זמן אבל רצינו לשמור אותו לאירוע מיוחד, וגם רצינו לעשות אותו כחדר ה-23 שלנו. מכיוון שהאירוע המיוחד הוגדר מראש (שירה מתגייסת) הזמנו לתאריך ה-23 בחודש. לרגע קצר הרהרנו אם להזמין לשעה 23:00, אבל החלטנו לוותר על השעה הזו.
כדי שזה באמת יהיה החדר ה-23, עשינו בתחילת החודש שני חדרים ברצף, שריינו את הבייביסיטר המועדפת עבור הזאטוט, התעלמנו ממיני מכאובים ועומסים בעבודה והחלטנו ששום דבר לא יעצור אותנו, גם לא הפקקים של יום חמישי לפנות ערב ודאגנו לצאת לדרך עם שפע זמן ספייר.
יש חנייה במתחם כך שלפחות הבעיה הזו נחסכה מאיתנו. עלינו במעלית ונכנסנו לאזור קבלה נעים עם שפע מקומות ישיבה, שתייה חמה וקרה וכיבוד קל, שפע תאי שירותים ותחושה שלא חסר שום דבר.
אחרי מספר משחקי הוקי אוויר באולם התדריכים, הכנסנו את הציוד האישי ללוקרים, עלינו על סרבלים כתומים וקיבלנו תדריך. התדריך כלל אלמנטים מוכרים (כמו "לא להפעיל כוח" ו"צופים בכם כל הזמן") אבל גם רמז על כך שצפוי חדר קצת שונה מהחדרים שעשינו עד היום (לא תמצאו כאן תוויות של "הפריט הזה לא חלק מהמשחק").
הקושי בכתיבה על חדר בריחה הוא בכך שאי-אפשר לספר עליו יותר מדי כדי לא להרוס למי שטרם היה בו.
המעט שניתן לומר עליו הוא שהתפאורה מצוינת, יש שפע של משימות וחידות (החדר מקבילי בצורה יוצאת דופן) והן משתלבות באופן מושלם בסיפור הנושא, התקשורת עם המפעיל זורמת ולא מפריעה למהלך החדר. היו מספר תקלות טכנית קטנות בתפעול החדר אבל האופן שבו החדר בנוי ומופעל, ודרך ניהול המשחק על-ידי המפעיל, אפשרו להתגבר עליהן מבלי לגרום לחוסר נעימות או לעוגמת נפש כלשהם.
לקחנו את הרמה הקשה ויצאנו בלי לבקש רמזים תוך 71 דקות, שזה מסתבר טוב יותר מהממוצע.
זהו אחד החדרים הבודדים שבאמת לא מתאים לפחות מארבעה שחקנים וגם שישה שחקנים ימצאו מה לעשות בו. זה חדר שגם מתחילים יוכלו ליהנות ממנו (דרגת הקושי ניתנת להתאמה לרמת השחקנים ומספרם) אבל כדי לחוות אותו באופן מלא מומלץ להגיע עם ניסיון שכן אחריו חדרים רבים ייראו חיוורים למדי… (ולא בגלל צבע הסרבלים).
בסיום ישבנו בנחת וצפינו בסרטון מהלך המשחק שלנו.
השירות שקיבלנו היה מעולה, גם מטל שהעביר לנו את התדריך וטיפל בצד האדמינסטרטיבי, וגם מהמפעיל שאיני זוכר את שמו.
בתמימות דעים החלטנו שזהו ללא ספק החדר הטוב ביותר שהיינו בו עד היום.
לזכור ולהזמין לאירוע מיוחד!
עֶשְׂרִים וְאַחַת עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם…
עברו כבר כמעט 3 חודשים מאז חדר הבריחה הקודם והמוצלח (למי שהיה זקוק להוכחה שאנחנו לא מכורים 🙂 ומסיבות שונות בחרנו הפעם לעשות שני חדרים ברצף (חדרים 21 ו-22 שלנו).
לכן מצאנו את עצמנו בשישי בבוקר חונים בקניון רננים (רעננה) ועוברים את הכביש למתחם של IQFACTOR הכולל כרגע שני חדרים (השלישי לקראת סיום בנייה), הגביש ומימד אלפא המוגדרים על-ידי הבעלים כחדרים ברמת קושי בינונית-קשה ומיועדים עבור 2-6 או 3-7 שחקנים בהתאמה.
התקבלנו בסבר פנים יפות על-ידי אדוארד (אחד הבעלים) והועברנו לחדר המתנה חביב עם כיבוד קל, שירותים וכל מה שצריך.
הצטלמנו לפני הכניסה לחדר כדי שכשנסיים יהיה מגנט-תמונה מוכן, עברנו תדרוך קצר על נהלים (תקרה, רצפה וכו') ועל המשימה העומדת בפנינו, ויצאנו לדרך.
החדר מעוצב יפה ובהחלט מתאים לסיפור המסגרת, החידות טובות ולא מסובכות, אבל אצלנו זה ידוע – ככל שהחידות פשוטות יותר, כך יש לנו נטייה לסבך אותן 🙂
סיימנו את הגביש ב-58 דקות ואחרי מנוחה קצרה בחדר ההמתנה עברנו לחדר השני מימד אלפא להמשך העלילה.
ניתן לעשות כל אחד מהחדרים ללא קשר לשני, אבל למי שמעוניין, יש חוט מקשר.
העיצוב של החדר השני שונה מהראשון והגיוון הזה נחמד. יש בו חידות קשות יותר שגם מחייבות שיתוף פעולה משמעותי יותר בין השחקנים אבל ניכר ששני החדרים מאותו בית היוצר.
כמובן שעם החידות הקשות יותר הלך לנו טוב יותר וסיימנו תוך 50 דקות.
התקשורת עם המפעיל (כשיש בכך צורך) פשוטה ביותר – עומדים מתחת למצלמה שבפינת החדר ומדברים – מיקרופון ורמקול עושים את העבודה היטב בלי צורך במכשירי קשר שנוטים להתקלקל, טלפונים ללא קליטה או אביזרים אחרים שאפשר להפיל/לשבור/לשכוח.
כשיש צורך בעזרה מבקשים, ורק אז מקבלים, "הכוונה" ולא "רמז" (כאן לא ידחפו לכם רמזים בכוח) – ההכוונה היא סוג של חידה בפני עצמה שכוונתה להחזיר את השחקנים לכיוון המחשבה שמאפשר להתקדם. פתרון אלגנטי לסכנת המפעילים המחרבים שעלולים להרוס לך את החדר.
היינו מגדירים את הגביש כרמת קושי בינונית ואת מימד אלפא כרמה בינונית-קשה ולדעתנו אין מקום פיזי או צורך ביותר מארבעה שחקנים באף אחד מהחדרים. את הגביש אפשר לעשות בזוג בעוד שלמימד אלפא באמת עדיף לפחות שלושה.
הגימור בשני החדרים טוב, החידות כוללות לא מעט טכנולוגיה ולמרות זאת הכל פעל ללא שום תקלות. היו לנו צרכים אדמיניסטרטיביים לפני ההגעה לחדרים שנענו בסבר פנים יפות ובהתחשבות. גם האירוח במקום טוב – בקיצור חווייה טובה. לא חדרים של אפקט "וואו" אבל בהחלט חדרים ששווה לעשות, במיוחד לחובבי החידות (למרות שהתפאורה טובה בהחלט).
הבעלים עשו לא מעט חדרים בעצמם ובהחלט מפרגנים לקולגות שלהם.
אז מה יהיה החדר הבא שלנו, ה-23 במספר? מישהו יכול לנחש?
תחושת קלה של עמימות וחשאיות בחדר ה-20
"אבא, אני רוצה שתלכו לחדר בריחה ותזמינו את מאיה לשמור עלי" – אחרי ארבעה חדרי בריחה בספרד לזאטוט קצת נמאס מהעניין והוא החליט שאנחנו צריכים להמשיך בתחביב בלעדיו כי הוא לא רוצה
.
שלושת החדרים האחרונים שעשינו בספרד היו טובים ומאתגרים אז רצינו משהו טוב גם בארץ.
מכיוון שגם אחרי עוד ועוד חדרים, Alien Abduction של פורטל Y נשאר אצלנו גבוה מאוד בדירוג החדרים בכלל, ואולי אפילו בטופ מבחינת רמת החידות שלו, החלטנו לבדוק את החדר החדש שלהם – Obscurity בתור החדר ה-20 שלנו. מדובר על חדר של 90 דקות עם הבטחה מצד מי שכבר ביקרו בו שהעיצוב יותר מושקע מהחדר הקודם והחידות כמובן ברמה גבוהה.
אז קמנו בשבת בבוקר ונסענו לחולון. נסיעה שיכולה לקחת שעה עד שעה וחצי ביום חול עברה תוך 35 דקות. החניון שממנו נכנסים למרתף שבו נמצא החדר סגור בשבת אבל יש חנייה ברחוב. חדר ההמתנה ספרטני מעט אבל יש בו כורסאות ל-10 אנשים, שירותים צמודים, מים וקפה וזה מספיק. קיבלנו תדרוך קצר (לא בכוח, כל דבר משמש פעם אחת וכו') בלי הסבר על החדר עצמו (שומרים על עמימות) וקדימה לדרך.
ההתחלה הייתה טובה – גם של החדר וגם העבודה שלנו – ומהר מאוד מצאנו את עצמנו בלב העניין. החלל גדול (כמו בחדר הראשון שלהם) ובהחלט יכול להכיל מספר גדול של אנשים. העיצוב והתפאורה טובים ובהחלט מכניסים לאווירה. החדר מקבילי ומאפשר עבודה של אנשים רבים בו-זמנית ובהחלט יש על מה לעבוד. יש מעט מאוד "ציד מפתחות", מעט מאוד מנעולים או קודים כלשהם שצריך לפתוח, אבל החידות קשות ויש צורך להשקיע מחשבה בפתרון.
בניגוד לחדרים אחרים שכשאתה יוצא מהם אתה לא תמיד מבין למה היה צריך לעשות משהו ומה היה הרציונל שעמד מאחורי הפעולה שעשית או אפילו מה הקשר בין החידה לחדר, כאן הכל היה לוגי והגיוני ומשתלב בעניין – פשוט תענוג.
התקשורת עם המפעיל הייתה קצת בעייתית – תקשורת סלולרית לא עובדת טוב במרתף! – אז כשעלה הצורך, יחסית מאוחר במשחק, פשוט נעמדנו מול מצלמה ודיברנו וקיבלנו תשובות ברמקול. השתמשנו ברמז אחד והצלחנו להימלט אחרי קצת פחות מ-80 דקות.
החדר שאליו יוצאים נפרד מחדר הקבלה מה שמבטיח הפרדה טובה בין קבוצות. גם הוא ספרטני, או ליתר דיוק לא ממש גמור מבחינת העיצוב והם עדיין מתלבטים איך הכי כדאי לצלם בסוף את השחקנים. האמת שעדיף ככה על חדר שכבר בהתחלה בטוח שיש לו את התשובות הנכונות לכל דבר.
אז למי החדר מתאים לדעתנו?
4-6 עם ניסיון שמעוניינים בחידות קשות באמת ויש להם סבלנות.
לא לילדים קטנים ולא למתחילים.
מומלץ מאוד!
בדרך חזרה הביתה עצרנו לאכול ב-NoNo, מסעדה איטלקית בהוד-השרון. האוכל טוב, השירות מצוין אבל קצת רועש בשבת בצהריים כשמלא.
כשחזרנו מצאנו זאטוט מאושר מהבילוי עם מאיה. "אבא" הוא אמר לי, "בפעם הבא אני רוצה שמאיה תשמור עלי כל היום, מהבוקר עד הלילה".
מותו של הכהן הגדול
למוזיקה של לאונרד כהן (יהודי אלא מה) התוודעתי כילד. תקליטו הראשון Songs of Leonard Cohen יצא ב-1967 ושכן באוסף התקליטים הצנוע של הורי יחד עם:
A Gift From a Flower to a Garden של דונובן (גם 1967)
Waist Deep in the Big Muddy and Other Love Songs של פיט סיגר (גם 1967)
Magical Mystery Tour של החיפושיות (גם 1967)
ועוד תקליטים טובים (לא משנת 1967) של פיטר פול ומרי, ג'ון באאז, בוב דילן, פרנק סינטרה, אלה פיצג'רלד, שירי באסי ועוד.
כנער גם למדתי להעריך את המילים שכן לאונרד כהן היה לא רק מוזיקאי גדול אלא גם משורר לא קטן והשילוב של המילים והמוזיקה היה חזק ביותר – Suzanne, So Long, Marianne ו-Sisters of Mercy.
הפעם הבאה שפגשתי שילוב כל כך נוגע בין מוזיקה טובה ומילים משובחות היה אצל הזמרת (גם יהודייה) ג'ניס איאן, שאל להיטיה הגדולים מאמצע שנות השבעים: Stars ו–Jesse מהתקליט Stars ו-At Seventeen ו-In the Winter מהתקליט Between the Lines התוודעתי במהלך השירות הצבאי שלי (שלג בחוץ, טוסט גבינה על תנור ספירלה, מיני-ברידג' על ארגז ביטחון וג'ניס איאן בטייפ קסטות).
תהיתי אם יש קשר בינהם, אז בדקתי ומסתבר שבאלבום הרביעי של כהן New Skin for the Old Ceremony משנת 1974, קולות הרקע הם של ג'ניס איאן שאף מבצעת דואט עם כהן בשיר Who By Fire המבוסס על "ונתנה תוקף", שיר מעולה נוסף מהאלבום הוא Lover, Lover, Lover.
את התקליט התשיעי של כהן Various Positions משנת 1985 (השני שלי) רכשתי לעצמי לאחר השחרור מצה"ל עם השירים Dance me to the end of love וכמובן Halleluja.
ללהיט ענק נוסף זה כהן עם השיר First we take Manhattan באלבום I'm your man משנת 1988.
זמרת נוספת, שהקריירה שלה התחילה בשנות ה-80 וגם לה שירים שנוגעים ללב היא סוזן ווגה, עם 2 להיטיה הגדולים Tom's diner ו-Luka מאלבומה השני Solitude Standing. תהיתי אם גם לה יש קשר כלשהו לכהן וגם הפעם מסתבר שכן.
סוזן וגה הושפעה רבות מהמוזיקה של לאונרד כהן (גם מבוב דילן), ואף השתמשה במוזיקה של כהן כאבן בוחן לקשרים רומנטיים. היא יצרה עמו קשר, פרסמה ראיון אישי איתו בשנת 1992 וגם פתחה הופעה שלו בשנת 2009.
את המעבר למדיה דיגיטלית עשיתי עם כהן בשנת 1995 עם התקליטור So Long Mariane, אוסף של 12 מלהיטיו בין השנים 1968-1974 כולל Bird on the Wire ו-The Partisan.
לפני מספר שנים צפיתי בסרט דוקומנטרי בו התראיין כהן בסטודיו שבו הוא יוצר ונתן הצצה מרתקת לתהליך היצירה של אדם לא צעיר, לצערי לא הצלחתי למצוא את הסרט באינטרנט.
בשנת 2015 אירח כהן בביתו במונטריאול צוות טלוויזיה לראיון של כ-40 דקות ובו דיבר בגילוי לב על ההופעות שלו ברחבי העולם, על חייו וגם על המוות.
נפטר בתאריך 7/11/2016 בגיל 82.
אז מה למדנו בברצלונה – טורטיה אספניולה
ביצים הם לא בדיוק המאכל האהוב עלי. אין לי בעיה כשהן מוסתרות היטב בפשטידה או במוס, במרנג או בגלידה. אני אפילו מצליח להתמודד עם חלמון כשהוא נמצא עם בייקון במחבת. אבל ביצים רכות, קשות וחביתות זה לא בשבילי… למעט חביתה ספרדית (טורטיה אספניולה או טורטיה דה פטטה) שגם אותה למדנו להכין בברצלונה יחד עם הגספאצ'ו.
אז מה ההבדל בין סתם חביתה לחביתה ספרדית?
בערך כמו ההבדל בין מרק עגבניות לגספאצ'ו – זה משהו אחר לגמרי.
המצרכים (ל-3 מנות)
2 תפוחי אדמה בינוניים+
1/2 בצל גדול
4 ביצים
שמן זית
כפית מלח
ההכנה
1. קולפים את תפוחי האדמה, חותכים לקוביות קטנות וקוצצים את הבצל.
2. מטגנים את תפוחי האדמה בשמן זית על אש קטנה למשך 10 דקות. מוסיפים את הבצל ומטגנים עשר דקות נוספות, מסננים ומניחים בצד.
3. טורפים בקערה את הביצים, מערבבים עם תפוחי האדמה והבצל ומתבלים במלח.
4. מחממים מחבת ומטגנים בה את הבלילה 2-3 דקות, הופכים באמצעות צלחת, מטגנים 2 דקות נוספות, הופכים ומגישים.
ניתן לאכול חם, קר ואפילו בתוך כריכון קטן
פורסם בקטגוריה מתכונים
עם התגים ביצים, ברצלונה, חביתה ספרדית, טורטיה אספניולה, טורטייה דה פטטה, ספרד
כתיבת תגובה
אז מה למדנו בברצלונה – גספאצ'ו
בביקורנו בספרד בחודש שעבר, אלון ואני השתתפנו בסדנת בישול, אחד המאכלים שלמדנו להכין (בדיוק לפני 4 שבועות) הוא גספאצ'ו – מרק קר שמקורו בחבל אנדלוסיה שבדרום ספרד. משקה מרווה שמתאים לימות הקיץ החמים, או במקרה שלנו לסתם יום חם באמצע נובמבר.
ניתן למצוא באינטרנט שלל מתכונים למרק הזה, המתכון שלהלן הוא הגרסה אותה מלמדים מדי יום בספרד 🙂
המרכיבים
6 עגבניות
1/2 מלפפון
שן שום
פלפל ירוק קטן (לא חריף)
1/2 פלפל אדום (לא חריף)
300 מ"ל מים
פרוסת לחם יבש
2 כפות חומץ שרי (חומץ בן יין אדום גם טוב)
2 כפות שמן זית
מעט מלח לפי הטעם
ההכנה
1. מגררים את העגבניות בפומפיה (משליכים את הקליפה) וחותכים את שאר הירקות
2. שמים בצד כ-50 ג' מהמלפפון ומשני הפלפלים וקוצצים דק מאוד לצורכי קישוט
3. משרים את הלחם במים ובחומץ, מערבבים בקערה את כל הירקות ושופכים פנימה את הלחם והמים, טוחנים בעזרת בלנדר מוט תוך הוספת השמן ליצירת אמולסיה
4. מצננים במקרר למשך שעה לפחות
ההגשה
מוזגים לכוסות/קערות קטנות, מקשטים בירקות הקצוצים ובשמן זית
בהמשך מתכונים נוספים…
יום 19 – 27/10/2016 – יום אחרון בברצלונה
היו לנו חששות לגבי היום האחרון, טיסת לילה יוצרת לא מעט בעיות, החל מאריזה ואחסון המזוודות וכלה בבעיות שינה. קיווינו שיתאפשר לנו צ'ק-אאוט מאוחר בתשלום, אבל הדירה הוזמנה, ולכן ב-11:00 אחרי שנת לילה טובה והתארגנות, הפקדנו את המזוודות במשרדים של חברת ההשכרה ושמנו פעמינו לארוחת בוקר מאוחרת בקפה/מסעדה Ciudad Condal שבו נקבעה לי פגישת עבודה בשעה 12:00. אכלנו שתינו ונהנינו עד שלקוחותי הגיעו, ואז הילה והילדים יצאו באוטובוס בדרך לפארק גואל.
הפגישה הייתה מוצלחת מאוד והתארכה קצת, אז בסיומה הקפיצו אותי ברכב לפארק בדיוק בזמן הנקוב בכרטיסים שקנינו מראש.
הפארק עמוס אנשים אבל לא ברמה מוגזמת ונהנינו לשוטט בו ולראות את הבנייה המעניינת.
חזרנו במונית (גדולה – 5 אנשים + עגלה) לתוך העיר אל שוק סנטה קטרינה החדש. השוק הרבה פחות עמוס מבוקריה אבל גם בו יש שפע רב ומגרה.
קנינו לאלון קונוס עם חמון וקרקרים ואחר כך התיישבנו לאכול במסעדה Cuines Santa Caterina – היה טעים מאוד.
קנינו קצת מצרכים לקחת לארץ
ויצאנו לסיבוב אחרון ברובע הגותי, חזרנו למקומות שהיינו בהם וגם למקומות חדשים וקינחנו בקפה שהיה סגור ביום 4 – Granja M. Viader, קפה, שוקו וצ'ורוס כדי לטעום בפעם האחרונה את הטעמים של ספרד.
משם חזרנו למשרדים, התארגנו על המזוודות ודי מהר הגיעה ההסעה שלנו, הסעת VIP במרצדס מהודרת עם נהג בחליפה.
כוונתנו המקורית היתה לנטוש את העגלה של תומר בספרד לאחר ששימשה אותנו בפעם האחרונה, (ואף קנינו במקומה מזוודה חמישית) אך כוונה זו נתקלה בהתנגדות מרה ובשברון לב גדול מצד תומר. החלטנו לנסות בכל זאת להעביר אותה כמטען יד, ולשמחתו האדירה של תומר הצלחנו לקחת אותה איתנו. לפעמים חלומות מתגשמים.
הטיסה התעכבה. לדברי צוות הקרקע הספרדי בברצלונה, עקב איחור רציני בהגעה של כל צוות הטיסה. כמובן שלצוות הטיסה היו הסברים אחרים אך מכיוון שלכל אחד מהצוות שנשאל היה הסבר אחר, כנראה שגם הם פשוט לא רצו לעזוב את ספרד. חוץ מתומר שישן כמעט כל הטיסה, אנחנו כמעט ולא עצמנו עין.
אז מה היה לנו בטיול הזה – קצת סטטיסטיקה:
נהגנו כ-2,000 ק"מ, ישנו ב-8 מלונות, עשינו 4 חדרי בריחה וטסנו ב-3 מטוסים.
עלינו לגובה של 2,074 מטר, יצאנו עם 4 מזוודות וחזרנו עם 5. היינו בערים גדולות, ערים קטנות ועיירות נידחות, בהרים ועל חוף הים, ראינו שלכת, שלג (מרחוק), מפלים ואגמים. אספנו עלים בכל הצבעים ואכלנו אין סוף מטעמים. למדנו כמה עשרות מילים בספרדית, אבל בסוף כשהמלצרית שאלה משהו אמרנו אוטומטית "כן". היה מדהים אבל גם כיף לחזור הביתה!
פורסם בקטגוריה בחו"ל, מסעדות, משפחה, ספרד 2016
עם התגים ברצלונה, פארק גואל, שוק סנטה קטרינה
כתיבת תגובה
יום 18 – 26/10/2016 – ברצלונה פעם שנייה
קמנו רעננים אחרי לילה של שינה טובה.
הגענו לתובנה שלמרות שיש עוד המון דברים שאנחנו רוצים לעשות ולראות היום בברצלונה, הרי שלמעט חדר הבריחה שכבר הזמנו ושילמנו עבורו, כל השאר הוא מבחינת רשות ולא חובה. אנחנו אמנם רוצים להמשיך ליהנות, אבל כבר הספקנו לא מעט ואין צורך להילחץ.
אכלנו ארוחת בוקר קלה בדירה ויצאנו לכיוון פלאצה ריאל לסיור גאודי של חברת Runner Beans. מהסיור שלהם ברובע הגותי נהנינו מאוד ביום 2 והחלטנו שאם יתאפשר נבקש שוב את מיגל. בדרך עצרנו לקפה ומאפה בקפה Escriba, ביקור חוזר מיום 4 – יש מקומות שפשוט שווה לחזור אליהם, למרות שהיה לנו רק זמן לקחת וללכת.
מיגל לא היה ברשימת המדריכים להיום אז יצאנו לסיור עם מארק, הפעם היו בו עוד ישראלים. הסיור כלל גם נסיעות במטרו שהיוו עבור תומר את החלק היותר מעניין בסיור. לטעמנו הסיור הזה פחות מוצלח מהקודם. הוא אמנם נותן מבוא לגאודי אבל ההסתובבות היא ברחובות סואנים כך שקשה לשמוע והאווירה פחות נעימה. ראינו מבחוץ את פלאו גואל, את קאזה בטלו
ואת קאזה מילה
הסיור הסתיים ליד הסגראדה פמיליה שבנייתה התקדמה עד מאוד מאז היינו כאן לפני 21 שנה (כבר אמרנו שהיינו כאן אז?). הטענה היא שיסיימו תוך 10 שנים, כלומר ב-2026 – לציון 100 שנה למותו של גאודי, שנדרס על-ידי חשמלית וקבור בקריפטה של הסגרדה פמיליה.
ישבנו לאכול משהו קטן ב-Starbucks וצעדנו לכיוון חדר הבריחה Bunker של חברת Enigmik, חדר שהומלץ מאוד על-ידי החבר'ה הספרדים וגם על-ידי לא מעט ישראלים שכבר ביקרו בו.
המקום מעוצב יפה, התדרוך חביב ומקצועי. נחמד שהלוקר שלנו וגם השירותים נגישים במהלך כל המשחק, פשוט על-ידי יציאה לחדר מבואה – מאוד שימושי למי שמלווה בזאטוט שרוצה לעיתים לפרוש.
החדר טוב, מקבילי, עם הרבה חידות מקוריות, אנחנו כבר מזהים מוטיבים ואביזרים שחוזרים על עצמם בחדרים ספרדיים :-). כמות הרמזים סבירה וניתנת רק כשצריך. גם הפעם למפעיל לא תמיד היה ברור מה מצבנו כי הוא לא הבין את מה ששמע לכן חלק מהרמזים שניתנו לא היו רלוונטיים.
בשלב מסויים הילה יצאה עם הזאטוט לגן השעשועים הסמוך, אבל לשמחתנו הרבה גם חזרה יחד איתו לפני תום החדר על-מנת להמשיך. הצלחנו לצאת תוך 57 דקות.
לדברי המפעיל כ-60% מסיימים תוך שעה ועד 80%+ במסגרת 5 דקות הארכה שהם נותנים. קנינו חולצות למזכרת ויצאנו מרוצים חזרה לדירה. שוב נוסעים במטרו אז תומר מבסוט.
הילה ושירה עצרו רגע לפני הדירה ונכנסו לחנות Alle-hop שכבר מזמן שמו עליה עין, ואכן התגלתה כחביבה ומוצלחת מאד, אך כשהגיעו לשלם גילו שהארנק נגנב מתוך התיק רגע לפני הקופה – מבאס מאוד. ביטול כרטיסי האשראי הסתיים במהירות וללא נזק כספי, רק חבל על הארנק החדש והאהוב שהילה קיבלה מתנה מחברה ממש לאחרונה.
כינסנו ישיבה משפחתית שבעקבותיה אושרה תוכנית לערב האחרון שלנו הכוללת:
1. גלידה לתומר.
2. ביקור ב-Formatgeria La Seu, חנות גבינות משובחת ברובע הגותי בה ניתן לקנות פלטת טעימות אישית – מקום שרצינו להגיע אליו ביום השלישי ולא הספקנו.
3. קניית הכד שהילה שמה עליו עין ביום השני.
4. 19:00 כניסה לאכול ב-El Xampanyet, שאליה לא הצלחנו להיכנס ביום השלישי, מיד עם הפתיחה.
5. ביקור חוזר בסניף כלשהו של Alle-hop להשלמת הרכישה שנקטעה עקב גניבת הארנק.
משימה 1 הוכתרה בהצלחה מטרים ספורים מהדירה.
משימה 2 הייתה חוויה מוזרה, בעלת הבית הסקוטית לא מאפשרת לצלם כי היא לא רוצה להיות "אטרקציה" אלא חנות – גישה מעניינת למי שמשווקת בכל מקום כאטרקציה. פלטת הגבינות האישית כללה גבינה עדינה מחלב בקר, גבינה מדהימה בסגנון קממבר מחלב עיזים וגבינה קשה עם פרוסת חבושים מחלב כבשים. כל גבינה על קרקר משלה ובין גבינה אחת לשנייה פלח תפוח. למבוגרים כוסית יין אדום לליווי. 3 יורו לאדם. טעים.
הגענו ל-El Xampanyet עשר דקות לפני שהיא נפתחה וגילינו תור לא קצר משתרך בחוץ!!!
נעמדנו בתור כמו המקומיים, למרות שנשמעו בתור עוד מספר שפות שאינן ספרדית. בינתיים הילה הלכה לקנות את הכד שהוא הומאז' לפיקאסו ונארז אחר כבוד באינסוף פצפצים בתקווה שיגיע לארץ בריא ושלם (משימה 3 הושלמה). כשנפתחו הדלתות נכנסנו פנימה ובקושי רב תפסנו את השולחן האחרון כשאחרינו נכנסו עוד עשרות אנשים לעמוד על הבר.
הזמנו Tinto de Verano (קוקטייל יין אדום), Pan con Tomate, והפקדנו את בחירת המנות בידי המלצרית. בכל פעם שרוקנו מספר צלחות הן הוחלפו בצלחות עם מנות חדשות. בשלב מסויים המלצרית הצהירה שזהו. לא שלא היו עוד מנות שלא טעמנו אבל היא חשבה שזה סיום ראוי וכך גם אנחנו.
הטיפ שלנו הופקד לקערה וזכה לצלצול בפעמון (כל הבר מסתכל) והמלצרית (שניסתה להתחיל עם תומר) הציעה לו גם את האפשרות לצלצל בפעמון.
יצאנו מרוצים מסיום משימה 4 ומיד לאחר מכן הילה ושירה השלימו גם את משימה 5.
עשר דקות הליכה החזירו אותנו לדירה ללילה אחרון בברצלונה, לארוז ולמיטה.
פורסם בקטגוריה בחו"ל, חדרי בריחה, מסעדות, משפחה, ספרד 2016
כתיבת תגובה
יום 17 – 25/10/2016 – דאלי חנה במוזיאון, ומה איתנו?
ככה נראה יונתן כשהוא כותב פוסט על הפירינאים ביושבו בפיגרס
[הילה] התחלנו את הבוקר בביקור במוזיאון דאלי. קנינו כרטיסים ערב לפני לשעת הפתיחה – 9:30, די מוקדם במושגים מקומיים. בזריזות בלתי אופיינית היינו מוכנים בשעה 9 בבוקר עם כל מזוודותינו ארוזות למשעי. השארנו את הכל בדירה שממש חולקת קיר עם המוזיאון, והלכנו לשתות קפה של בוקר בבית קפה מומלץ.
עוד לא דאלי אבל כבר "Stairway to אבן" סתם בין הקפה למוזיאון.
כשחזרנו התורים השתרכו להם עד פתח דירתנו (השלט האדום משמאל) ומעבר. מזל שקנינו כרטיסים מראש – זה היה התור הזורם יותר כמובן.
נכנסנו פנימה יחד עם עוד עשרות רבות של אנשים. הבית של הגאון המשוגע עדיין מדהים כמו שזכרנו מהביקור הקודם, והילדים נפגשו עם הטירוף לראשונה – למעט ההכנה שעשינו להם לפני חודש, בתערוכה – "דאלי בנמל" בנמל תל אביב. אבל באמת שאין מה להשוות. עבור תומר הפגישה המחודשת עם הפנים של מיי ווסט המסודרים כריהוט היתה משמחת מאד. בהמלצת חברה שהיתה כאן לפני חודשיים, לא פספסנו את התערוכה בקומה הרביעית שנקראת "עליה" וצוירה לאחר ביקורו בארץ.
להלן מצעד חביבי הקהל: שירה – ציור התקרה.
אלון – ציורי האבנים.
תומר – הפנים של מיי ווסט
יונתן – תמונות התלת מימד
הילה – השפמים
עוד כמה חביבים
לדאלי לא הייתה בעיית חנייה…
הכרטיס כלל גם כניסה לתערוכת התכשיטים שדאלי יצר, בבניין הסמוך, שהיתה מרהיבה ביותר.
אספנו את חפצינו והפלגנו לנסיעה האחרונה שלנו באוטו לכיוון ברצלונה. ויתרנו על מוזיאון הצעצועים, וגם על אגם באניולס – ראינו הרבה אגמים בפירינאים ומאד רצינו להגיע כבר לעיר הנהדרת שבה בילינו בתחילת הטיול. רגע לפני, עצרנו בהיפר גדול לקנות מזוודה ועוד מיני זוטות. בכלל זה כיף לשוטט בסופר בארץ אחרת, לראות את ההבדלים והדמיון ולהתענג על המבחר. תומר בחר מתנה לבילי כלבנו שמתענג כרגע בפנסיון (כך אנו מקווים).
הכניסה לברצלונה עם הרכב היתה פשוט מזעזעת. המלצה מרכזית מהיום – בשום מקרה, לשום מטרה ומשום סיבה שהיא לא להיכנס לברצלונה עם רכב, אלא אם כן מובטחת לכם חניה. החל בהמתנה בת 50 דקות עד לקבלת המפתח לדירה (יונתן במשרד, אני ממתינה עם הילדים באוטו, לדעתי הפקח שהסתובב סביבנו עד שהחלטתי לזוז משם עשה יותר מסתם להסתובב…). בהמשך ניווט אינסופי עד שהגענו קרוב לדירה ופגשנו שם את יונתן שהגיע בינתיים ברגל – רק על מנת לגלות שאין אפילו איפה לעצור להוריד את המזוודות, לא כל שכן לחנות. ככה זה כשבוחרים דירה בלב של הלב, צמוד לפלאו דה לה מוזיקה. טוב, עצרנו בכל זאת, תוך חסימה אלגנטית של נתיב התחבורה הציבורית, ואני המשכתי לבד לחיפוש חסר תוחלת אחרי חניה במעגלים הולכים ומתרחבים, עד שה-GPS התייאש והפסיק לנווט כליל. מצאתי את דרכי חזרה לאיזור הדירה בניווט חופשי בשטח והרבה מזל, ויונתן עם שירה לקחו את האוטו למלא דלק ולהחזיר לחברת ההשכרה יום מוקדם מידי (גם לא משימה פשוטה במיוחד), רק תיקחו אותו כבר מאיתנו!
חזרה בדירה, מבשלים ארוחת ערב מהמצרכים שקנינו בהיפר בצהריים (סוג של ראיית הנולד – לא היה לאף אחד כוח לצאת לאכול בחוץ). בבוקר, כשעוד היינו צעירים ותמימים, חשבנו שאם אנחנו בארבע בברצלונה עוד נספיק לבקר במוזיאון פיקאסו או משהו.