הבלוג של יונתן

קמנו רעננים אחרי לילה של שינה טובה.
הגענו לתובנה שלמרות שיש עוד המון דברים שאנחנו רוצים לעשות ולראות היום בברצלונה, הרי שלמעט חדר הבריחה שכבר הזמנו ושילמנו עבורו, כל השאר הוא מבחינת רשות ולא חובה. אנחנו אמנם רוצים להמשיך ליהנות, אבל כבר הספקנו לא מעט ואין צורך להילחץ.

אכלנו ארוחת בוקר קלה בדירה ויצאנו לכיוון פלאצה ריאל לסיור גאודי של חברת Runner Beans. מהסיור שלהם ברובע הגותי נהנינו מאוד ביום 2 והחלטנו שאם יתאפשר נבקש שוב את מיגל. בדרך עצרנו לקפה ומאפה בקפה Escriba, ביקור חוזר מיום 4 – יש מקומות שפשוט שווה לחזור אליהם, למרות שהיה לנו רק זמן לקחת וללכת.

מיגל לא היה ברשימת המדריכים להיום אז יצאנו לסיור עם מארק, הפעם היו בו עוד ישראלים. הסיור כלל גם נסיעות במטרו שהיוו עבור תומר את החלק היותר מעניין בסיור. לטעמנו הסיור הזה פחות מוצלח מהקודם. הוא אמנם נותן מבוא לגאודי אבל ההסתובבות היא ברחובות סואנים כך שקשה לשמוע והאווירה פחות נעימה. ראינו מבחוץ את פלאו גואל, את קאזה בטלו
 
ואת קאזה מילה
 
הסיור הסתיים ליד הסגראדה פמיליה שבנייתה התקדמה עד מאוד מאז היינו כאן לפני 21 שנה (כבר אמרנו שהיינו כאן אז?). הטענה היא שיסיימו תוך 10 שנים, כלומר ב-2026 – לציון 100 שנה למותו של גאודי, שנדרס על-ידי חשמלית וקבור בקריפטה של הסגרדה פמיליה.

   ישבנו לאכול משהו קטן ב-Starbucks וצעדנו לכיוון חדר הבריחה Bunker של חברת Enigmik, חדר שהומלץ מאוד על-ידי החבר'ה הספרדים וגם על-ידי לא מעט ישראלים שכבר ביקרו בו.
המקום מעוצב יפה, התדרוך חביב ומקצועי. נחמד שהלוקר שלנו וגם השירותים נגישים במהלך כל המשחק, פשוט על-ידי יציאה לחדר מבואה – מאוד שימושי למי שמלווה בזאטוט שרוצה לעיתים לפרוש.
החדר טוב, מקבילי, עם הרבה חידות מקוריות, אנחנו כבר מזהים מוטיבים ואביזרים שחוזרים על עצמם בחדרים ספרדיים :-). כמות הרמזים סבירה וניתנת רק כשצריך. גם הפעם למפעיל לא תמיד היה ברור מה מצבנו כי הוא לא הבין את מה ששמע לכן חלק מהרמזים שניתנו לא היו רלוונטיים.
בשלב מסויים הילה יצאה עם הזאטוט לגן השעשועים הסמוך, אבל לשמחתנו הרבה גם חזרה יחד איתו לפני תום החדר על-מנת להמשיך. הצלחנו לצאת תוך 57 דקות.
לדברי המפעיל כ-60% מסיימים תוך שעה ועד 80%+ במסגרת 5 דקות הארכה שהם נותנים. קנינו חולצות למזכרת ויצאנו מרוצים חזרה לדירה. שוב נוסעים במטרו אז תומר מבסוט.

הילה ושירה עצרו רגע לפני הדירה ונכנסו לחנות Alle-hop שכבר מזמן שמו עליה עין, ואכן התגלתה כחביבה ומוצלחת מאד, אך כשהגיעו לשלם גילו שהארנק נגנב מתוך התיק רגע לפני הקופה – מבאס מאוד. ביטול כרטיסי האשראי הסתיים במהירות וללא נזק כספי, רק חבל על הארנק החדש והאהוב שהילה קיבלה מתנה מחברה ממש לאחרונה.

כינסנו ישיבה משפחתית שבעקבותיה אושרה תוכנית לערב האחרון שלנו הכוללת:
1. גלידה לתומר.
2. ביקור ב-Formatgeria La Seu, חנות גבינות משובחת ברובע הגותי בה ניתן לקנות פלטת טעימות אישית – מקום שרצינו להגיע אליו ביום השלישי ולא הספקנו.
3. קניית הכד שהילה שמה עליו עין ביום השני.
4. 19:00 כניסה לאכול ב-El Xampanyet, שאליה לא הצלחנו להיכנס ביום השלישי, מיד עם הפתיחה.
5. ביקור חוזר בסניף כלשהו של Alle-hop להשלמת הרכישה שנקטעה עקב גניבת הארנק.

משימה 1 הוכתרה בהצלחה מטרים ספורים מהדירה.
משימה 2 הייתה חוויה מוזרה, בעלת הבית הסקוטית לא מאפשרת לצלם כי היא לא רוצה להיות "אטרקציה" אלא חנות – גישה מעניינת למי שמשווקת בכל מקום כאטרקציה. פלטת הגבינות האישית כללה גבינה עדינה מחלב בקר, גבינה מדהימה בסגנון קממבר מחלב עיזים וגבינה קשה עם פרוסת חבושים מחלב כבשים. כל גבינה על קרקר משלה ובין גבינה אחת לשנייה פלח תפוח. למבוגרים כוסית יין אדום לליווי. 3 יורו לאדם. טעים.

הגענו ל-El Xampanyet עשר דקות לפני שהיא נפתחה וגילינו תור לא קצר משתרך בחוץ!!!
נעמדנו בתור כמו המקומיים, למרות שנשמעו בתור עוד מספר שפות שאינן ספרדית. בינתיים הילה הלכה לקנות את הכד שהוא הומאז' לפיקאסו ונארז אחר כבוד באינסוף פצפצים בתקווה שיגיע לארץ בריא ושלם (משימה 3 הושלמה). כשנפתחו הדלתות נכנסנו פנימה ובקושי רב תפסנו את השולחן האחרון כשאחרינו נכנסו עוד עשרות אנשים לעמוד על הבר.
הזמנו Tinto de Verano (קוקטייל יין אדום), Pan con Tomate, והפקדנו את בחירת המנות בידי המלצרית. בכל פעם שרוקנו מספר צלחות הן הוחלפו בצלחות עם מנות חדשות. בשלב מסויים המלצרית הצהירה שזהו. לא שלא היו עוד מנות שלא טעמנו אבל היא חשבה שזה סיום ראוי וכך גם אנחנו.
הטיפ שלנו הופקד לקערה וזכה לצלצול בפעמון (כל הבר מסתכל) והמלצרית (שניסתה להתחיל עם תומר) הציעה לו גם את האפשרות לצלצל בפעמון.
              יצאנו מרוצים מסיום משימה 4 ומיד לאחר מכן הילה ושירה השלימו גם את משימה 5.
עשר דקות הליכה החזירו אותנו לדירה ללילה אחרון בברצלונה, לארוז ולמיטה.

היום נפתח בארוחת בוקר במלון, והפעם ארוחה מגוונת וטעימה. היום אנחנו לא מתכוונים לנהוג.
מכיוון שהענן רק התחיל להתרומם מעל העיירה ובפארק עצמו מזג האוויר לא משהו, בדקנו ב-i המקומי מה עוד יש לעשות. הלכנו לאורך הנחל לראות את הגשר הרומי העתיק:
 
ועלינו במעלה ההר לראות מגדל עתיק, בדרך מצאתי פטל – אז קטפנו 🙂
  


 
הנוף יפה והצמחייה מגוונת, הענן עולה עולה לאט לאט ונהיה פחות קר, ירדנו חזרה דרך סימטאות העיירה.
  
חזרנו למלון להכין את כריכי הצהריים, ואז לקחנו "ג'יפ מונית" לתוך הפארק עצמו.

[אלון] לאחר נסיעה של כ-20 דקות ועלייה של 600 מטר גובה, הגענו לאגם היפהפה – Estany de Sant Maurici בגובה 1,910 מטר. נהגת הג'יפ אמרה שזו הנסיעה הראשונה שלה מהבוקר שרואים את האגם ואת ההר המתנשא מעליו.
 
   

התחלנו בהליכה וככל שהתקדמנו הנופים נהייו יפים יותר ויותר ונדמה שאנחנו בתוך חלום.
  
לאחר 40 דקות הליכה הגענו למפל מרהיב ביופיו Cascada de Ratera שבגובה 2,042 מטר

ולאחר מכן צעדנו חזרה לנקודת ההתחלה.
    

נאמר לנו שההסעה האחרונה חזרה ל-Espot היא בשעה 17:00 ואכן כך – נאלצנו לחכות קצת פחות משעה בקור המקפיא ובגשם ללא ידיעה מתי תגיע ההסעה (לפחות הפרות אירחו לנו חברה :-))
  

עלינו לג'יפ וחיכינו שהנהג ייסים לצלם תמונות של האגם (שבטח היה שם מלא פעמים…) ויתחיל לנסוע. בדרך חזרה למטה הבחנו במגוון בעלי חיים מעניינים: סנאים, איילים, פרות וכבשים. הנהג היה נחמד ונתן הזדמנות לצלם את בעלי החיים והסביר איך מבטאים את שמם בספרדית ובקטאלנית.
עד כה זה היה היום שנהנתי בו הכי הרבה – עם כל הכבוד לברצלונה, בילבאו וסן סבסטיאן היפות, הנופים שראינו היום היו מדהימים והכי יפים שראינו בטיול עד כה.

[הילה] חזרנו למלון למנוחה של שעתיים, וכל אחד חימם את עצמו בדרכו – אלון במיטה, תומר מול הטלויזיה (מפתיע), שירה באמבטיה חמה ואני ירדתי לשתות קפה בלובי. (לדעתי הבנות ניצחו!). החלטנו לאכול את ארוחת הערב במסעדה של מלון  Saurat הסמוך – L'Avet de Sant Maurici. היתה שם מלצרית חמודה מאד שעזרה לנו לפענח את התפריט, לימדה אותנו כמה מילים בספרדית וקטאלנית, ובעיקר התאהבה בתומר. למרות שמאמצי החיזור שלה לא נענו בעידוד מצידו זה לא הפריע לה להמשיך ולגלות התלהבות. בחרנו מרק קטאלניה (מצוין) וקממבר מטוגנת בריבת פירות יער (מוזר וטעים), פיצה לתומר (הצלחה גדולה) פטוציני ברוטב שמנת ופטריות וארנבת ברוטב. אוכל מחמם של אזורים קרים.

הכנו לעצמנו ארוחת בוקר טעימה ואחריה נפרדנו מהבית הנחמד והמבודד.

התחלנו בנסיעה של 3.5 שעות נטו שתביא אותנו לקראת סוף היום אל עיירת הקייט והסקי Espot שבפאתי הפארק הלאומי Aigüestortes i Estany de Sant Maurici National Park. טעות קלה בניווט האריכה את המסלול בשלושת רבעי שעה, אך חזרנו אליו והמשכנו בדרכנו עם שינויים קלים.
אתמול היה מזג אוויר מושלם – שמש ושמיים כמעט נטולי עננים. היום מתחיל קצת מעונן יותר ואנו עולים בהדרגה גבוה יותר לתוך הפירינאים. הנופים הולכים ומשתנים, והופכים לצוקים פראיים, ולהרים המכוסים בעצים בשלבים שונים של שלכת. העיירות קטנות ומבודדות – לפעמים רק כמה בתים ולפעמים רק שאריות של בתים מתקופות עתיקות.
לאחר שעתיים של נסיעה עצרנו לחלץ עצמות ב-Torres de Obispo. נכנסנו לבר השכונתי שהתחבא מאחורי דלת עץ לא לגמרי מזוהה ולמרבה התדהמה של הקשישים במקום התיישבנו והזמנו קפה ותה שהיו די מגעילים אבל הקנו לנו את זכות השימוש בשירותים. הפלאצה המרכזית שלהם כל כך קטנה שקיווינו לא לפגוע בשום דבר ברברס כשהסתובבנו לצאת משם.
המשכנו לנסוע עוד שעה וחצי נסיעה במנהרות ובפיתולים לצד נחל ואוסף סכרים.
     
ב-Viella, עיירת סקי נעימה למדי, עצרנו לזמן ארוך יותר. העיירה מלאה בחנויות לבגדי חורף וסקי. הנהר זורם ממש בתוך העיירה.

משם שעה אחרונה של נסיעה עד אספוט, בדרך מתפתלת שעולה עד למעבר הרים בגובה המכובד לכל הדעות 2,072 מטר מעל לפני הים עם תצפית להרים מושלגים. עצרנו להצטלם ליד השלט יחד עם כמה אופנוענים וגם רוכב אופניים אמיץ אחד שהיה ככל הנראה בכושר מצוין.
  
כל הכבוד לילדים ששרדו את היום הארוך הזה שרובו היה באוטו. הגענו למלוננו החביב – Els Encantats, שם קיבלנו חדר משפחתי שהוא בעצם שני חדרים שביניהם מפריד חדר האמבטיה עם נוף מקסים מהחלון.

אכלנו ארוחת ערב במסעדת Juquim המומלצת ב Trip Advisor וגם ב"למטייל", מה שהביא לכאן חוץ מאיתנו גם את שני הישראלים הנוספים בעיירה, וכנראה גם ישראלים רבים לפנינו (יעידו על כך התפריט בעברית והמלצר שהזהיר אותנו שיש Pork במנה).
האוכל מצויין ומצדיק את ההמלצות, והיין מזכיר לנו את היינות ששתינו לפני 21 שנה כשנסענו רק שנינו לכאן. הבעיה היחידה היא שהיכולת לסיים בקבוק יין כנראה התאדתה עם השנים. צריך לחזור להתאמן על זה…

ארוחת בוקר אחרונה בבית החווה ונפרדים מאזור סן סבסטיאן וחבל הבסקים.היעד לסוף היום הוא הפירינאים עם מספר עצירות בדרך.

פמפלונה (אירוניה בשפה הבאסקית), בירת מחוז נבארה, מפורסמת בעיקר בשל מירוץ השוורים המתקיים בה בחודש יולי, אבל מכיוון שאוקטובר עכשיו, אין ברחוב שוורים ו/או מטורפים לבושים בלבן שנסים מפניהם.

בערך באמצע מסלול המירוץ, ברחוב סמוך מחכה לנו חדר הבריחה השלישי שלנו בספרד, Wayout, מטרת העצירה בפמפלונה 🙂 גם החדר הזה הומלץ על-ידי מביני הדבר הספרדים. קידם את פנינו פרמין וכל הטורס מסביב שוב הזכירו לנו את "צלה של הרוח" למרות המרחק מברצלונה. ניכר היה בו שהוא מבין בחדרי בריחה אם כי האנגלית שלו הייתה מעט בעייתית. למרות זאת העלינו את העניין שגילינו בחדר הקודם לגבי ריבוי הרמזים. הוא אכן אישר שהרמזים הם חלק הכרחי ובלתי נפרד מהמשחק, אבל הוא ייקח בחשבון את רצוננו לקבל מה שפחות מהם.
הכניסה לחדר חביבה ומיד יש שפע של דברים לעשות. קיווינו שחדר בשעות הבוקר יקל על הזאטוט אבל הוא די מהר התעקש לצאת ושוב נאלצנו להיפרד מהילה ולהישאר שלושה. הפעם הרמזים לא הגיעו בקצב מוגזם אלא באמת רק בשלב שבו היה הגיוני לקבל אותם.
החדר מקבילי ובהחלט יכול להעסיק ארבעה (או יותר) בו-זמנית, ישנן חידות רבות ומקוריות עם שימוש באמצעים שטרם ראינו כמותם, גם בטכנולוגיות מתקדמות וגם באביזרים ישנים יותר.
בשלב מסוים נכנסנו לקצב די טוב אבל הזמן אזל לנו בדיוק כשהתחלנו לעבוד על החידה האחרונה.
5 דקות נוספות, או לחליפין עבודה ברביעיה היו מוציאים אותנו מהחדר בזמן.
פרמין עבר איתנו על מה שלא הספקנו וגם על נקודות אחרות שלא היו ברורות בדרך.
לדבריו רק 35% מהמשחקים מסתיימים ביציאה של הקבוצה וגם מי שמצליח עושה זאת ממש בדקות האחרונות. מכל החדרים בארץ החדר הזה מזכיר את פורטל Y (הראשון) ברמת החידות, איכותן ומקביליות החדר, אך ברמת העיצוב והגימור הוא טוב ממנו. חדר מומלץ מאוד.
לסיום הוא הראה לנו בגאווה את החדר הבא שלהם שנמצא בבנייה, יש שם כמה חידות שהולכות להיות שוס רציני.

3 דקות הליכה משם חיכתה לנו ארוחת צהריים (הוזמנה מראש) במסעדת Gure Etxea שבכיכר המרכזית של פמפלונה. הכיכר דומה לכיכרות (המלבניות) בברצלונה, בילבאו או סן סבסטיאן אבל הרבה יותר גדולה. לולא ידענו על קיומה של המסעדה, כלל לא היינו רואים שהיא קיימת. האוכל היה מצוין כמו גם האנגלית שבפיו של המלצר.
 
התוכנית המקורית הייתה המשך נסיעה לכיוון הפירינאים אל פארק חבלים, הזדמנות להוציא קצת מרץ. אבל שירה חולה וגם אלון לא במיטבו אז נסענו ישר לכיוון הצימר הפסטורלי שלנו La Borda de Pastores. כ-10 דקות לפני ההגעה גילינו שהיציאה מהכיכר לכיוון החווה חסומה. לא הצלחנו להבין בדיוק מדוע וגם שיחה לחווה לא הניבה תוצאות אז ברגע שראינו מכוניות מגיעות מהכיוון הנגדי והבנו שאין איזו סכנה מטורפת, המשכנו. הכביש הפך ליותר ויותר צר, הצמיח יותר ויותר בורות ולבסוף הפך ללא סלול בכלל, אבל בקצהו הייתה החווה. סוס, חמור, 2 כלבי רועים אבל לא אנשים.
בסופו של דבר הופיע נער והוביל אותנו לדירה חמודה ונעימה עם מיטבח מאובזר היטב. לאור המצב הכללי של כולם והעובדה שהנסיעה בחושך בדרך הכפרית לא ממש נראית אטרקטיבית, החלטנו שעדיף ארוחה בייתית על עוד מסעדה, מה גם שצריך להצטייד לארוחת הבוקר של מחר.
נחנו קצת ונסענו לסופר להצטיידות בכל טוב.
עד שהגענו לדרך העולה חזרה לחווה כבר ירד הלילה ואחרי אחד העיקולים ראינו לאור פנסי הרכב זוג ארנבים גדולים עם רגליים מסיביות מקפצים על הדרך. ההתלהבות מהארנבים טרם שככה ומשפחת חזירי בר קטנים חצתה את השביל. אין ספק שקיבלנו אוירה מאד כפרית במקום הלינה הזה.
במטבח נכנסנו לעבודה מהירה ויחד הכנו ארוחה לתפארת: פסטה ברוטב, שעועית ירוקה רחבה, נקניקיות כבש משובחות, שרימפס עם פטריות ונקניקיות עוף לתומר. האם זה באמת מפתיע שמה שזכה להכי הרבה התפעלות מצד הקטנצ'יק זה קופסת מיץ אפרסקים עם קשית שנאותנו לקנות לו בסופר?