40 שנות קסם

לפני יותר מארבעים שנה יצא לאור באנגלית Wizrad of EarthSea, הספר הראשון של אורסולה ק. לה-גווין בטרילוגיה של ארץ-ים, את שלושת הספרים קיבלתי לימי הולדת בילדותי ולא רק שאני זוכר אותם לטובה הם אף מונחים בספרייה שלי עד היום, יחד עם שבעת ספרי נארנייה של ק.ס. לואיס וההוביט של טולקיין.

מסתבר שהזכויות לעברית נרכשו כבר בשנות השמונים – של המאה הקודמת (לא יכולתי להתאפק) – אבל תרגום לעברית יצא רק בזמן האחרון. שמחתי מאוד לקבל אותם וקיוויתי שהבן שלי יאהב אותם כפי שאהבתי אותם אני בילדותי, אך לדאבוני לאחר כלות לא יותר משני תריסר עמודים התייאש בני ולא אבה עוד המשך קרוא (רמז דק).
פיניתי הבוקר קצת זמן והתיישבתי לקרוא את הספר, מאחר שעבר זמן כה רב מאז קראתיו במקור, לא זכרתי כלל את העלילה ועל כן היה זה מבחינתי ספר חדש לחלוטין. נהניתי ממנו מאוד, הוא "הזכיר" לי את הטרילוגיה מאת כריסטופר פאוליני: אראגון, בריסינגר והבן הבכור שקראתי לאחרונה, רק שכריסטופר טרם נולד עת כתבה כשאורסולה את ספריה 🙂
העלילה מרתקת וקסומה, ואף ניתן, אם חפצים בכך, להעמיק ברבדיה הנסתרים ולחקור ולפרש אותה עפ"י יונג, הבודהיזם ועוד ועוד, אבל לא חייבים.

הספר מיועד לילדים ונוער (כך כתוב עליו מפורשות) וגם גודל הגופן ואף עיצוב העטיפה בהתאם, אולם למרות שתוכנו מתאים בהחלט לילדים, השפה בה הוא כתוב ממש לא מתאימה לילדים וספק רב אם לנוער מתחת לגיל 15-16, אם בכלל. זה לא שהשפה ארכאית, זה פשוט שהיא גבוהה ומליצית מדי ולא עדכנית.

היא לא ידעה מאומה על חוקי האיזון ביקום ועל תבניות הקיום הבראשיתי שאותם יודע ומשרת הקוסם האמיתי, ואשר מונעים בעדו מלהשתמש בלחשי קסמיו אלא כשיש הכרח אמיתי בכך. היה לה לחש לכל נסיבה, ולעולם היתה אורגת קסמים.
 

הורדתי את העותק באנגלית מהמדף, דפיו כבר הצהיבו (בתכל'ס הם חומים) וקראתי בו מעט, גם בו השפה גבוהה (בהשוואה למשל להוביט, לנארניה, לרוח בערבי הנחל וכן הלאה), כך שהתרגום בהחלט נאמן למקור ולשבחו יאמר שתרגום מעולה הוא, אבל בימינו כותבים התרגום הוא מעולה או התרגום מעולה. לפחות אם אתה רוצה שמי שהעטיפה משכה אותו, ימשיך לקרוא את הספר עד תומו סופו.

לדעתי – כגודל הפוטנציאל, כך גודל הפספוס (בהנחה שהמטרה היא למכור מה שיותר עותקים)

פורסם בקטגוריה ספרים, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות בנושא 40 שנות קסם

  1. מאת סתיו אדם‏:

    אני נהנתי אישית …אם כי טאי בת העשר וסער ….לא חצו את סף חצי הספר הראשון ….

  2. מאת יונתן אדס‏:

    אזהרה – הספר השני קודר למדי והשלישי אפילו מדכא (למרות הסוף הטוב).
    ממש לא לילדים.

  3. מאת kirschilan‏:

    האמת היא שגם אני כלל לא זוכר את העלילה – אבל דבר אחד נחרת בזכרוני – שהשפה היא גבוהה וקצת מאתגרת.
    יהיה מעניין להזכר 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *