יצאתי לחפש נתח בקר טרי ללא עצם כדי ליישן אותו בשקית יישון – אבל זה כבר סיפור בפני עצמו.
על הדרך פגשתי חתיכה די גדולה (כמעט 5 ק"ג) של חזיר, כמות מכובדת של הבטן מחוברת לכמות לא מבוטלת של צלעות. זה לא היה הקיצוב הסיני החביב על אחת הרשתות, וזה בטח לא היה שום קיצוב אמריקאי מוכר. מישהו פשוט השתמש במשור כדי לחתוך את כל צלעות בקו אלכסוני. למה? איו לי מושג.
הבשר נראה טרי וטוב והמחיר סביר אז החלטתי לקחת. ביקשתי רק שיחתכו לי בין הצלעות לבטן, וליתר ביטחון הצבעתי על המיקום המדויק.
בבית הפרדתי את הצלעות לשני חלקים:
החלק אחורי יכול להחשב כסוג של ספייריבס (מקוצר), ארזתי בוואקום והכנסתי למקפיא.
החלק הקדמי היה הכי קרוב למה שמכונה rib tips. תיבלתי בעדינות ב-Butt Rub, תערובות תבלינים מוצלחת במיוחד לבשר חזיר ומעולה גם לכבש. הכנסתי למקרר, ועברתי לטפל בחתיכה של הבטן שתהפוך בבוא היום לבייקון ולפנצ'טנה (יהיה פוסט לכשיהיו מוכנים).
למחרת הדלקתי את המעשנה, ייצבתי חום על 110 מעלות ושמתי את הצלעות עם השומן כלפי מטה על הרשת התחתונה מעל למגש מים. הנחתי על הפחמים צ'אנקים של עץ מסקיט.
מכיוון שהנתח היה עבה ואחיד ועם כמות שומן רצינית, החלטתי לוותר על הפיכה, השפרצה, עטיפה וכד' ולהסתפק בעישון בסיסי ופשוט. אחרי שעתיים הוספתי מים למגש וקצת פחמים לתא הפחמים.
אחרי 5 שעות הבשר הגיע לאזור ה-87 מעלות שזה בטווח המוכן. אפשר להשאיר יותר זמן ולתת לטמפרטורה לעלות כדי לקבל מרקם מתפרק יותר, אבל הגיעה השעה לארוחת הערב 🙂
באופן לגמרי בלתי-צפוי זה נראה דומה לקוסטיצה של מעיין הבירה ויש גם דמיון בטעם, לא שזה מה שניסיתי להגיע אליו, אבל בהחלט מעניין, ובכל מקרה טעים ושומני ביותר.