על סקרנות, ידע וצרכנות אחראית

מי שיש לו ילדים יודע שהם סקרנים מטבעם, כפי שאומרת הבדיחה הידועה "אם לא תשאל, איך תדע?".
ההתחלה היא "מה זה?" עם הצבעה על אין ספור פריטים תוך לימוד השמות של כל מה שיש בסביבה.
ההתפתחות מובילה ל"למה" (למה יורד גשם? למה יש חושך?), "מאיפה" (מאיפה בא השניצל?), "איך" (איך עובד המנוע? איך בונים בית?)
יש מי שהסקרנות הזו נעצרת אצלו, כתוצאה מתסכול כמו בבדיחה, כתוצאה מדיכוי, כתוצאה מאדישות או מתוך הגעה למסקנה שהוא כבר יודע הכל 🙂 אבל אף אחד לא יודע הכל ותמיד אפשר ללמוד דברים חדשים. לדעתי זה גם מעניין וגם כיף ובמיוחד אם הדברים גם קשורים בדרך זו או אחרת לאוכל.

במחקר שנערך לפני שנים רבות בסביבה עירונית בארה"ב, נשאלו ילדים מהיכן מגיע העוף/תרנגולת (chicken). מרבית הילדים ענו מהסופרמרקט ומיעוט קטן ענו מהחווה. גם ציורי ילדים עירוניים נוטים לשקף עוף בגריל ולא תרנגולת משוטטת בחצר. הנתק הזה בין מה שמופיע לנו על הצלחת לבין הידיעה מהיכן האוכל מגיע הוא בעייתי ברבדים רבים ומסוכן לא פחות מחוסר הידיעה לגבי מה מכיל האוכל שלנו.
הבסיס להחלטות מושכלות הוא נתונים, מידע וידע, ועליהם אפשר להוסיף תחושות, רגשות, מוסר וכו'.

כפי שמלמדים ילדים שחולבים פרה או עז כדי לקבל חלב, שהדבש מקורו בדבורה ושתרנגולות ואווזות מטילות ביצים למאכל, כך הם צריכים לדעת שהשניצל שהם אוהבים מקורו בתרנגולת ושהסטייק שטעים להם מקורו בפרה. גם הקשר בין הטונה בקופסה או הדג בצלחת לדג הזהב באקוואריום צריך להיות ברור. הסתרת המידע הזה אינה הגיונית ורק עלולה לגרום לנזק בטווח הארוך, בין אם לאדם עצמו או לסביבתו. למי שמוטרד, אין סיבה לדאגה, ילד קטן שיודע מה מקור הבשר שהוא אוכל לא יהפוך בגלל זה לצמחוני 🙂

אם נדע שדרך מסויימת של ציד דגי טונה פוגעת בדולפינים, נוכל לבחור בטונה שניצודה בדרך אחרת.
אם נדע שאווזים מפוטמים באופן המזיק לבריאותם, נוכל להחליט אם לצרוך כבד אווז או לא.
אם נדע שהצבע בנחשי גומי מגיע מזיקוק של נפט אולי נפסיק לאכול אותם.
אם נדע מה ההבדל בין אופן הגידול של תרנגולות בלול סגור, לול פתוח או כתרנגולת חופש נוכל לקבל החלטה איזה עוף אנחנו רוצים לקנות.
אם נדע כמה סוכר יש בפחית משקה מוגז, אולי נשתה משהו אחר.
אם נדע כיצד והיכן הבקר שלנו גדל, כיצד הוא מובל ממקום למקום וכיצד הוא נשחט, נוכל לקבל החלטה איפה לקנות את הסטייק שלנו.

את התוצאות לאכילה לא מבוקרת ולא אחראית של כל מיני סוגים של "מזון" ניתן לראות גם במגפת ההשמנה בעולם המערבי וגם במגפת הסוכרת. הנזק הוא קודם כל אישי אבל יש לו גם השלכות במעגלים הולכים ומתרחבים מהמשפחה ועד לכלל החברה.

לצריכה לא מבוקרת ולא אחראית של כל סוגי המשאבים – אנרגיה, מחצבים, מזון וכד' אין השפעה אישית מיידית, אבל היא מובילה את כלל החברה למקומות בעייתיים כגון שינויי אקלים, זיהום אוויר, קרקע ומקורות מים, התדלדלות יערות וכמויות דגים בים, עלייה בלתי-פוסקת במחירי המזון ועוד.
אם לא טומנים במודע את הראש בחול, קשה לפספס את מה שמתרחש בעולם. הנתונים והמידע זמינים ולנו כצרכנים יש אפשרות להשפיע.

על איך לאכול נכון יש שפע של מידע, דעות, דיאטות ועוד. על צרכנות וצריכה נכונים, קצת פחות.
מספר עקרונות שיכולים להנחות אותנו בצרכנות אחראית הם:
צריכה מקומית – תקנו ותעודדו קנייה של בשר שגדל בארץ ולא בשר מיובא, תאכלו מזון עונתי שגדל מספיק קרוב אליכם כדי לא להזדקק למטוס על-מנת להגיע לצלחת – חפשו באינטרנט Farm to Table או Slow Food
ניצול מירבי – חוץ מאנטריקוט, פילה וסינטה, יש בפרה עוד הרבה מאוד נתחים טעימים, רובם גם יותר זולים. זה נכון גם לגבי כבש וחזיר. החל מלחי, מוח או לשון ועד לזנב. נסו את הכל – חפשו באינטרנט Nose to Tail
שימוש אחראי – ירוק, ירוק ושוב ירוק. תבדקו איך המזון שלכם מיוצר. באיזה תנאים גדלה התרנגולת, איך בדיוק הגיע הבקר לארץ, איך דגו את הטונה, האם נכרת יער טרופי כדי לפנות מקום לגידול בקר או כדי לייצר פחם – חפשו באינטרנט אקולוגי, קיימות, אחריות סביבתית

ולמשהו שאולי לא ידעתם על פחם וקיימות


שריפת פחם ותמיכה ביערות בני-קיימא של עצים קשים (הארד ווד)

מאת: חן בוחבוט, חברת Coal Grill

האם צריך להיות לך אכפת מאיפה הפחם שלך מגיע? אם אתה יכול לקבל פחם טבעי באיכות גבוהה ובמחיר טוב, ממקומות שדואגים לחידוש היערות שלהם, מדוע לא? בסופו של דבר, הכוח נמצא בידיים של הצרכן.

מי שמבין במנגל יודע שהפחם הטוב ביותר מגיע מעצים קשים בעלי קצב גידול איטי. היצרנים הגדולים ביותר הם ארצות כגון פרגוואי, ניגריה, נמיביה ווייטנאם. הייצוא נשלח לארצות מפותחות כגון ספרד, גרמניה, בלגיה, ברזיל וישראל.

בשנים האחרונות חל גידול במודעות הצרכנית לעובדה שחלק מארצות אלו הורסות שטחים נרחבים של היערות הטרופיים שלהן כדי להפיק פחם ולייצא אותו. מודעות זו גרמה לצרכנים להעדיף קנייה של פחם ממקורות שבהם יש נטיעה חדשה של עצים ויש השקעה מחדש בטבע במקום הרס שלו.

רדיפת בצע ובורות
הסטטיסטיקה מפחידה. ישנם מספר אזורים בעולם שבהם מתרחש בירוא יערות כתוצאה מייצור פחם שאינו בר-קיימא. אפריקה עומדת במקום הראשון עם הרס של 29,760 קמ"ר לשנה, דרום אמריקה נמצאת במקום השני עם הרס של 5,100 קמ"ר לשנה, ואסיה נמצאת במקום השלישי עם הרס של 2,400 קמ"ר לשנה.

בפרגוואי שבדרום אמריקה המצב גרוע במיוחד. בעבר יערות כיסו 250,000 קמ"ר משטח המדינה. כיום מספר זה הצטמצם ב-44% ל-140,000 קמ"ר. יערות הצ'אקו הטרופיים שמשתרעים לרוחב המדינה נהרסים. הם מכילים את העצים הקשים המתאפיינים בצמיחה איטית ומספקים את הפחם האיכותי ביותר. פחם שבוער בחום גבוה, מלווה במעט עשן והוא המועדף על הצרכנים. חותכים את הכל ולא שותלים מחדש שום דבר.

יש משהו שניתן לעשות?
מהן הדרכים לשנות את המגמה השלילית הזו? ממשלות שונות מנסות לעודד אנשים לנטוע עצים מחדש או לעבור לאנרגיות שאינן שריפת פחם. אולם הלחץ האמיתי צריך להגיע מדרישות הצרכנים. אם יש מדינה שהורסת את היערות שלה לטובת ייצור פחם, הימנעו מרכישת המוצרים שלה.

אחרי חיפוש ארוך ברחבי העולם בארצות שנחשבות למובילות בייצור פחם איכותי, חיפוש שהוביל אותנו לקובה, פרגוואי, ניגריה ונמיביה, גילינו שווייטנאם היא יצרנית של פחם באיכות גבוהה. בניגוד לאחרים, לווייטנאמיים אכפת מאוד משימור היערות שלהם. הבסיס לייצור פחם הוא דווקא מהחקלאות. ענפים ממטעי ענק של קפה, ליצ'י ולונגן (פרי הדומה לליצ'י) ועץ הקאיה (שהגזע שלו משמש לייצור רהיטים) משמשים לייצור פחמים. כל הארבעה הם עצים קשים.

אצלנו ב-Coal Grill, משתמשים רק בענפי עצים מגזם שנאסף במטעים אחרי עונת הקטיף, ובגזעים מעצים מבוגרים שהוחלפו בשתילים חדשים. פחם מהפעילות החקלאית של וייטנאם מהווה הוכחה לכך שניתן לקבל מוצר אטרקטיבי ובר-קיימא מבלי לתמוך באופן פיננסי בהרס היערות הטרופיים בעולם.

  

אודותינו
שיתוף פעולה הדוק בין .Coal Grill Ltd (חברה שבסיסה בארה"ב ובישראל) לבין היצרן שלנו בווייטנאם הניב את המותג THE REAL CHARCOAL. המוצר ארוז באריזה כפולה בשקים של 5 ו-10 ק"ג ומגיע בשלוש סדרות נפרדות: קפה, קאיה וליצ'י/לונגן.
המותג THE REAL CHARCOAL  מתאפיין בזמן הדלקה אופטימלי, ארומה מעולה, פחמים גדולים, זמן בעירה ממושך, צבע אפר נכון (לבן) וכמות פסולת מזערית. הוא גם נמכר במחיר תחרותי.
מומלץ לגריל ולמעשנה וניתן להשיגו אותו בחנויות מובחרות.


גילוי נאות: כעיסוק צדדי הפכתי לסוכן שמוכר את הפחם הנ"ל ועוזר בקידומו מפני שאופן הייצור שלו עולה בקנה אחד עם כל מה שכתבתי על צרכנות אחראית. חוץ מזה הוא פשוט מוצר מעולה – מניסיון! 🙂
אני גם מקדם מכירה של שבבים וצ'אנקים של עץ. כמובן שהייצור הוא מקומי וחומר הגלם הוא מגיזום ענפים של עצי פרי מהגליל והגולן לאחר עונת הקטיף.

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה ירוקולוגי, עישון, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.