הרגע שבו המשפחה שלך רוצה לפגוש את החברה החדשה לארוחה היווה את הבסיס לאין ספור סיפורים, מערכונים, תוכניות טלוויזיה ובדיחות.
אז מכיוון שהכרתי לאחרונה חברה חדשה, המשפחה ביקשה להזמין אותה לארוחה.
בהתחשב בנפשות הפועלות, החלטתי שעדיף שאנחנו נאכל אצל דוריס, וקפצנו אליה בהפתעה אתמול לצהריים.
לו הייתה זו חברה בשר ודם, זה בהחלט היה יכול להיות מתכון לפרק היסטרי בסיטקום, אבל מכיוון שמדובר בעיקר בבשר, לא נשפך דם. דוריס קיבלה אותנו יפה.
ברקע שוב מוסיקת ג'ז טובה, זמרת מהאסכולה הישנה שלא הצלחתי לזהות ולאחריה הסוויטה לחליל ושלישיית פסנתר ג'ז בביצוע ז'אן פייר רמפל וקלוד בולינג.
הסלטים לפתיחה היו קצת שונים מהפעם הקודמת, נוספו גלילות חצילים במילוי גבינה (מצוינים) וסלט פטוש שלא נראה כמו פטוש אבל היה טעים מאוד. השף היה מאוד קל על ההדק עם הצ'ילי והפלפל החריף, מה שפגם ביכולתנו ליהנות מחלק מהסלטים. החציל בטחינה עדיין מצוין.
הפעם החלטתי שצריך ללכת על הדבר עצמו והזמנתי טי-בון בקר, הכי מדיום שאפשר מבלי להרוס אותו. הוא הגיע על מחבת לוהטת עם תיבול עדין של קצת מלח ופלפל שחור. הפילה היה רך ונימוח עם מתיקות קלה והסינטה הייתה עסיסית במידה עם טעם בשרי עז. מומלץ ביותר.
זוגתי בחרה בשיפודי אנטרקוט שהיו מוצלחים גם הם.
…
עוד נאכלו בשולחן: רביולי בטטה ברוטב אלפרדו שהיה גם הוא מוצלח (דוריס טובה לא רק בבשר) והמבורגר לילדים בליווי וצ'יפס שבהחלט השביעו את רצון הילד ואת בלוטות הטעם שלו.
למרות הפצרותיה של דוריס לא מצאנו מקום לקינוח כלשהו אבל הפעם הכנתי מראש צידנית ועל כן צפויה לנו הערב חוויה של אנטריקוט, טי-בון טלה וצ'וריסוס 🙂
לסיכום המפגש – דוריס התקבלה כבת משפחה
פינגבאק: מתקילים את דוריס | הבלוג של יונתן