לחי על זה

מסקנה אחת ברורה עלתה מהניסיונות הקודמים עם הלחי – נתח מוכשר זו בעיה של ממש.
או שהנתח הזה סופג מלח באופן יוצא דופן, או שבתהליך ההכשרה הוא שוהה יותר זמן במלח משאר הנתחים או ש… מה זה חשוב בעצם.
יצא שמי שניסה לאלץ אותי לאכול כשר, גרם לי להשרות בקר בחלב כדי להוציא את המלח (וגם זה לא ממש הצליח) – אירוני משהו, לא?
לכן כשהקצב (בחנות הלא כשרה) אמר "כן יש לי לחי", ניצלתי את ההזדמנות, קניתי זוג והקפאתי.
לצערי המעדניה נסגרה לא מזמן – תמו 6 שנים של מעדניית פיטר הומל בבני-דרור, אז לזכר המקום שאהבתי, ומכיוון שרציתי גיוון של בשר בטרין (אבל זה כבר לפוסט אחר), הפשרתי את הלחיים.

אחרי ההפשרה וייבוש מנוזלים מיותרים, תיבלתי בקצת מלח ופלפל שחור גרוס והכנסתי את הלחיים (כל אחת בשקית נפרדת) לסו-ויד ל-12 שעות בטמפרטורה של 80 מעלות. וידאתי שהבשר התרכך מספיק אבל לא מתפורר, קיררתי באמבט מי קרח ופתחתי שקית אחת.

הנחתי את הלחי בתוך תבנית ושמתי במדף העליון במעשנה.
את הנוזלים מהשקית ואת הלחי השנייה שמרתי לטרין (הפוסט יגיע – לא לדאוג).
הכנסתי למעשנה צ'אנקים של לימון ושל תפוח שקיבלתי מחבר והוצאתי את הלחי אחרי 2.5 שעות של עישון – הפעם לפי העין והרגש וללא מדידת טמפרטורה.

השומן של הלחי נהייה זהוב וקריספי, והבשר עצמו רך וטעים.
הפעם תוצאה טובה באמת!
מומלץ לאכול חם, כשזה קר המרקם פחות נחמד.
סוף סוף אחרי מספר לא מבוטל של לְחָיַיִם, אפשר להרים כוסית לְחַיִּים!


פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *