יום 5 – 21/4/2019 – שוק, תופים, כדורגל וחשכה

Sunday, 21st April 2019 - יום 5
התוכנית להיום - שוק תופים וכדורגל

הבוקר יצאנו מהדירה קצת יותר מוקדם במטרה להגיע לשוק הפשפשים El Rastro לפני ההמון ודי הצלחנו. הבוקר קר אפילו יותר מאתמול אז נסענו במטרו אפילו שזו רק תחנה אחת. השוק ענק ומגוון והשיטוט בו נעים, לפחות בשלב הראשון כשהוא עדיין לא מפוצץ באנשים.

מהשוק חזרנו צפונה אל Casa Revuelta הידועה בפינצ'וס הבקלה המטוגן. המקום חביב אבל לדעתנו לגמרי overrated, טעמנו כבר במדריד בקלה מטוגנת הרבה יותר טעימה.


עברנו בסניף של Flying Tiger Copenhagen, מין הכלאה של Soho ו-Ikea והמשכנו ל-Plaza Mayor כדי לשמוע את טקס התיפוף המציין את סיום החג והתהלוכות.
את התופים שמענו, אבל כמעט אף אחד לא יכול לראות אותם.

משם הבנות הלכו לנשנש בשוק סן מיגל והבנים חזרו ישר לדירה.

כך מסתיים לו החלק הראשון של יום ראשון 🙂

אחרי מנוחה בדירה יצאנו לכיוון אחד הסניפים של Museo de Jamon לארוחת צהריים משותפת. האוכל בסדר אבל רחוק מאוד מההמלצות ב-TripAdvisor, פעם שנייה overrated להיום ואין הצדקה לתמונות.
עד עכשיו המלצרים בכל מקום שבו אכלנו היו בין נחמדים לנחמדים מאוד. מאידך כאן, אי אפשר לסווג אותם ככאלה. זה לא שהם היו לא נעימים, הם פשוט היו וזהו.
נפרדו מהילה ותומר שנסעו במטרו מ-PLaza Espana לאיצטדיון הכדורגל Santiago Bernabéu. בתוכנית: ריאל מדריד נגד אתלטיקו בילבאו.

האיצטדיון עצום בגודלו, 80,000 מקומות ישיבה, והאוירה מלאת שמחה ואנרגיות. כבר במטרו בדרך לשם ברור שהמשחק הוא שיחת היום אצל כל מי היה על הרכבת שלנו. אחד הדברים שמהווים הבדל תהומי בין משחק כזה בארץ לחוויה שבה היינו היום – שהכל מתנהל בסדר מופתי, אף אחד לא מקלל, דוחף, יורק או מפצח לך גרעינים על הראש ואח"כ מצפה שתתנצל. כולם יושבים בנחת ולמעט יציע האוהדים הקולני, רק מוחאים כפיים כשיש כמעט גול. קהל של קונצרטים. וכמעט גול היה כל הסיפור של המחצית הראשונה. במחצית השניה היו לעומת זאת שלושה גולים לריאל מדריד והאוהד הקטן שלי עם הצעיף המתאים (יסלחו לי חבריי אוהדי ברצלונה) היה מאושר עד הגג. גם בדרך חזרה כשאותם 80,000 ברגע אחד יוצאים מהאיצטדיון ונכנסים למטרו האוירה הטובה נשמרת.

מי שכדורגל לא ממש מעניין אותו נסע לחדר בריחה שמפעילת החדר הקודם המליצה עליו The Darkest Room, חדר בריחה בחשכה.
לחדר יש בעיקרון גרסה באנגלית, אבל האנגלית לא ברמה טובה. בנוסף איכות השמע די גרועה והשילוב של השניים ממש בעייתי. מכיוון שהחדר בחושך, אין השקעה בתפאורה, אז למה לחסוך במערכת הקול? ומה הבעיה להקליט פס קול בלי רעשים?
אנחנו: "לא הבנו מה אמרו בהקלטה"
המפעיל: "אמרו XXX"
אנחנו: "לא הבנו"
המפעיל: "אותי או את ההקלטה"
אנחנו: "גם וגם"

אוספים כוחות בחדר ומתכננים מה לעשות מחר ביום האחרון שלנו במדריד ויוצאים לאכול שוב ב-
La Antoñita, רצינו מקום חדש אבל חלק לא פתוחים וחלק רחוקים, אז חזרנו למקום טוב כדי לבדוק עוד מנות.

החביתות עשויות משרימפס קטנטנים שלמים כולל הקליפות והראשים, שאלנו – זה בכוונה! גימיק "קצת" מוזר ומבחינתנו לא ממש אכיל.
הצלעות רכות בצורה מדהימה – לשאלתנו, הבשר מבושל קלות בגריל, נכנס לבישול ארוך באידוי ואז חוזר לגריל והצ'אטני משובח.
הסינטה עצמה מצויינת אבל הרוטב המצומצם הרבה יותר מדי מלוח וגם הגבינה דמויית הפירה מלוחה בטירוף.
המילפיי חבושים אקזוטי ובטעמים לכיוון המלוח ולא המתוק.
הטאטן איננו טארט וגם לא כתוב שהוא כזה, אבל הוא בהחלט טעים.
יצאנו מרוצים וצעדנו בנחת חזרה לדירה, 11 בלילה, ומסביב יש תחושה שהלילה רק מתחיל. טוב, אצלנו הוא מתחיל להגמר.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, חדרי בריחה, מדריד 2019, משפחה, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.