יום 4 – 20/4/2019

לארוחת בוקר הילה הכינה חביתות – אלטרנטיבה לפירות ויוגורט או קורנפלקס וחלב או "סתם" חמון איבריקו וגבינות.

יצאנו מהבית ותוך שתי דקות הגענו לארמון. כבר בשעת הפתיחה השתרך לו תור ארוך בכניסה, אבל לא 45 דקות של המתנה ברוח ירפו את ידיהם של אמיצים שכמונו. לא כיף, אבל בסוף נכנסנו והיה מעניין אפילו למי שכבר ראה איזה ארמון או שניים. 23 חדרים במסלול מגוון עד לשיא – חדר הכס. המלך לא היה, הוא בכלל גר בארמון אחר מחוץ למדריד.

לאחר שיצאנו בדרכנו מצאנו את סוסי המלך עושים טקס ששיאו הוא שהם מתקרבים לקהל ומאפשרים לו ללטף את הסוסים. אנחנו קהל, לא?

Jarines de Sabatini

Templo de Debod – מקדש מצרי

מסעדת Txirimiri (אחד הסניפים שלה) – מסעדה טרנדית ומלאת אוירה, המלצרית בדרכה לשולחן אחר עצרה והראתה לנו מה בצלחות שלהם. השתכנענו. האמת שרגל התמנון (pulpo) צדה את עינינו עוד מהארץ, ואכן ענתה על הציפיות ואף מעבר לכך.

תכננו לנסוע ברכבל ולראות קצת את העיר מלמעלה אבל הוא היה סגור עקב "תנאי מזג אוויר קשים" – נראה לי שהמפעילים פשוט רצו לנוח לרגל החג.

ירדנו משם ברגל והגענו לאזור של קאפלה סן אנטוניו דה פלורידה שם גויה צייר פרסקו מדהימים שסללו את דרכו להיות הצייר הרשמי של המלך. בסופו של דבר עצמותיו הובאו מפאריז ונטמנו באותה כנסיה. בכלל מדריד שופעת איזכורים לגויה וציוריו, ואולי בהזדמנות נעשה מסלול בעקבות גויה במדריד.

חזרנו לדירה למנוחה/שנ"צ – מעשה מתבקש אחרי הסיבוב הארוך.

כוכב מישלן של אתמול עשה לנו חשק לעוד אחד. סתם, הכל תוכנן מהארץ. הפעם בילוי זוגי של מסעדה + מופע פלמנקו ב-Corral de Moreria.

מפאת מזג האוויר כנראה שלא נזכה לראות תהלוכה גדולה ומרשימה, אבל בכל זאת נתקלנו בהתלוכונת לבנה, איטית ושקטה בדרך חזרה מהמופע.

הילדים בזמן זה הסתובבו במדריד בעצמאות של גדולים (תענוג) וחיפשו אוכל שישביע את רצון שלושתם. משימה לא פשוטה.

ניצלנו את השעה המוקדמת 21:30 והלכנו לסופרמרקט ב-Corte de Inglese לקניות ולאחר מכן הילה ותומר חזרו לדירה ויצאתי עם שני הגדולים שחשו צורך לנשנש משהו. הם דגמו את הטאפס בבר שמסביב לפינה.

המשכנו לכיוון שוק סן מיגל שהיה מלא בסועדים והם בדקו עוד כמה מטעמים.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, מדריד 2019, מסעדות, משפחה, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.