יום #4 – הבטחתי וקיאנטי

Monday, 30th September 2019 - יום 4
התוכנית להיום - סיבובים
לינה: Fattoria Colleverde
(200 אירו ללא ארוחת בוקר)

אחרי ביקור בסופר של הקמפינג וארוחת בוקר חביבה, נפרדנו מהקמפינג ויצאנו לדרכנו לכיוון פנזנו, למסעדה של דריו צ'קיני. זמן קצר אחרי שנכנסנו לתחום של קיאנטי, עצרנו ביקב כדי להבין על מה מדובר. אנחנו מעריכים יין טוב (טוב = טעים לנו), אבל אנחנו לא מבינים גדולים. מסתבר שבאזור של קיאנטי יש מעל 600 יקבים. כדי שיין ייחשב כקיאנטי קלאסיקו ויוכל לשאת בגאווה את סמל התרנגול השחור, עליו לעמוד בתנאים מוגדרים של זמן יישון בחביות, אחוזים של זני הענבים השונים ועוד. יש דירוגי איכות שונים ועוד שפע של מידע למי שמתעניין. טעמנו 5 סוגי יין שעשויים בעיקר מענבי סנג'ובזה. הם בהחלט היו שונים זה מזה, אך המסקנה העיקרית שלנו היא שזה כנראה לא זן הענבים החביב עלינו, למרות שהיינות לא היו כבדים ובהחלט טעימים. טעמנו גם שמן זית וגם ערכנו רכישה קטנה, כדי שיהיה במה להיזכר.

אחרי זמן קצר הגענו לממלכה של דריו. איטליז ומסעדה המפוזרת במספר לא קטן של חדרים/אולמות משני צידי הרחוב. לגמנו יין, נשנשנו נקניקים וצפינו במופע חיתוך הסטייקים.
בשעה אחת נכנסנו והתיישבנו בשולחנות ארוכים לצד אורחים נוספים, כשהרעיון הוא לחלוק מנות וסיפורים. מכיוון שאנחנו לא בעלי קיבולת מטורפת בחרנו ב-Solociccia (מטבח הקצב) פילוסופיה התואמת את השקפתנו. התפריט קבוע, 6 מנות של טעימות טעימות, בתוספת מיני תוספות. למעט הלחם אין פחמימות על השולחן – רק בשר, ירקות, שמן זית ויין. בתואר המנה עם השם הציורי ביותר זכתה המנה שנקראת בתרגום חופשי "רוזמרין בישבן" ולא, אין המדובר באיבר אקזוטי למאכל, אלא מעין טרטר שעוצב באופן מעורר… השראה? אין ספק שהענין פה הוא החוויה הכוללת, שמחת החיים של המלצרים ודריו עצמו שנכנס לקראת הסוף לפזר חיוכים. האוכל טעים אבל לא נפלנו.

עייפים ומרוצים נכנסנו לאוטו לנסיעה של כמעט שעתיים עד ל-Fattoria Colleverde, בית החווה שיהיה ביתנו בחמשת הלילות הקרובים. לקראת הסוף הדרך צרה ומפותלת, אבל הנוף כשמגיעים שווה את הכל.
בעלת המקום ציידה אותנו במפה והסבר כיצד להגיע לסופר המקומי. הסופר המקומי הזה התגלה כמפלצת ענקית שיכולה להתחרות בקלות בכל סופר ענק הנמצא בארץ וגם לנצח אותו – בגודל, במבחר ובטכנולוגיה. החל משקילה עצמית של פירות וירקות, דרך מחשבון/סורק שמרכיבים על העגלה שרושם את מה שאתה מכניס ומאפשר תשלום אוטומטי ביציאה.

כשיצאנו מהסופר כבר היה קצת מאוחר ולא היה לנו כוח להמשיך ללוקה, אז חזרנו לחווה, הכנו ארוחת ערב טעימה ותכננו מה לעשות למחרת.

פורסם בקטגוריה בחו"ל, טוסקנה 2019, מסעדות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.