קמנו, אכלנו והלכנו לקנות מצרכים לארוחת הערב שנבשל בדירה. בערב יגיעו אורחים – לא בדיוק לליל הסדר אבל כן ארוחה ביתית.
לקראת 11:00 הגיעה אלינו מכרה ותיקה, מדרידאית שאנחנו מכירים כבר יותר מ-20 שנה. יצא לנו להיפגש מספר פעמים גם בארץ וגם בספרד ויש לנו לא מעט זכרונות משותפים. "מריה" כפי שאנו מכנים אותה הגיעה יחד עם בעלה והבת שלהם כדי לבלות יחד את חלק מהיום.
ראשית הלכנו מספר דקות אל Alhajas Palace לתערוכה על לאונרדו דה וינצ'י.
התערוכה מתחילה בסקירת חייו של ליאונרדו (בספרדית ובאנגלית) שבעצם התחיל את דרכו כצייר והצטיין בכך. הוא לא הסתפק במה שהיה מקובל בזמנו והחל לצייר ולשרטט קצת אחרת, להתנסות בטכניקות אחרות ובשיטות אחרות להכנת צבעים. הסקרנות שלו משכה אותו לכל מיני כיוונים ובכל תחום שהוא התנסה הוא הפך לפורץ דרך. יכולות הציור והשירטוט שהוא רכש ופיתח אפשרו לו לתעד בצורה מדהימה את מה שהוא ראה, חקר ודמיין. הוא המציא מכונת תיפוף, טנק, מנופים, מכונת יריה, סירת פדלים וחליפת צוללן. ציפורים ותעופה החלו לרתק אותו והוא תכנן אמצעי תעופה שונים. גוף האדם משך אותו והוא השאיר אחריו מאות שרטוטי אנטומיה מפורטים ובטוח ששכחתי עוד כמה תחומים. התערוכה בנויה היטב והיא כנראה מסתובבת בין ערים שונות בעולם. אם יש לכם הזדמנות – מומלץ מאוד.
אנחנו תכננו לנסוע במטרו אבל מסתבר שהאורחים הגיעו ברכב שיש בו 8 מקומות אז נסענו לראות את Plaza del Toros, מבנה ענק המיועד למלחמות שוורים. למרות הרתיעה שלנו ושל הרבה ספרדים מה"ספורט" הזה, המבנה עצמו מרשים ביותר ובהחלט שווה ביקור. לא נכנסנו פנימה כי לא היה לנו זמן לכל הסיור וממילא סיור בחוץ בגשם לא ממש אטרקטיבי.
אכלנו אוכל מצוין בארצות רבות וגם בארץ סעדנו במסעדות משובחות, אבל במסעדה עם כוכב מישלן עוד לא יצא לנו לאכול. לכן הזמנו מהארץ מקום באחת כזו שמחיריה נראו הגיוניים ושהתפריט שלה נראה מעניין במיוחד.
המסעדה La Tasqueria מתהדרת בהתמחות בחלקי פנים, או ליתר דיוק ב"חלקים", כי חלק ממה שראינו ואכלנו עונה להגדרה "חלקי חוץ" 🙂 המקום עצמו שהוא הפרויקט האישי של השף הצעיר והמוכשר
Javi Estévez, לא רשמי ולא מצועצע, עממי וחביב. האורחים שהצטרפו אלינו לא הכירו את המקום ולמרות שהם מקומיים ומורגלים בנבכי האוכל הספרדי, המנות הצליחו להפתיע גם אותם ואפילו מאוד.
מגיעים באופן אוטומטי לשולחן:
מנות ראשונות:
מנות עיקריות:
קינוחים:
מרקמים חדשים, טעמים מיוחדים ושילובים מפתיעים. בחלק מהמקרים היה קשה עד בלתי-אפשרי להבין מה המרכיבים ובאילו טכניקות בישול השתמשו, אבל הכל הוכן בקפידה והיה טעים ומיוחד.
אם אכתוב כאן כמה עלה התענוג, לא סביר שתאמינו לי, אז מי שרוצה לדעת, יכול היכנס לאתר של המסעדה, לעיין בתפריט, לצבוט את עצמו ולהזמין מקום בביקור הבא שלו בספרד.
הצטלמנו עם החברים הישנים/חדשים ונפרדנו לשלום.
התכנון המקורי כלל ביקור במוזיאון ריינה סופיה אבל העייפות הכריעה אותנו. הבנות יצאו להשלמות קניות, אלון להשלמות לקראת ארוחת הערב ובהדרגה כולם חזרו ונרתמו להכנת הארוחה.
בשמונה הגיעו האורחים נושאים יין, חברים שאנחנו מכירים מצורן והגיעו למדריד במקרה באותם תאריכים.
בארץ ליל-הסדר, אבל בחו"ל לא ראינו בכך צורך. אוכל טוב, ייו טוב ושיחה קולחת – מה צריך יותר מזה?
ארוחה טובה וחברה טובה עוד יותר.
לדעתי הסולם המושבי או המושב הסולמי שווה פוסט נפרד.
חג שמח ותודה רבה.