[דברי הילה] אחרי לילה נטול שינה, כששירה הצטרפה רשמית למצבת החולים, קמנו לאיטנו והחלטנו לעשות יום רגוע. יונתן ואלון נסעו לעשות כביסה וקניות בעיר הסמוכה, שירה נחה ותומר צפה כל הבוקר בתוכניות בעברית בטאבלט. מבחינתו – יום מושלם! בצהרים יצאתי עם אלון ותומר לסיבוב פרידה מסן סבסטיאן, במטרה לבקר בכל המקומות שלא הגענו אליהם, או כאלו שרצינו עוד טעימה מהם. התחלנו את הסיבוב ממסרק הרוחות – פסל של אדוארדו צ'לידה הנמצא בקצה הטיילת למרגלות הר איגלדו, הסלעים, קצף הגלים והיום השמשי היו תפאורה מושלמת לפסל הדרמטי.
משם המשכנו "לאן שהאוטו ייקח", ומסתבר שהוא לקח אותנו במעלה הר איגלדו, ולמרות שמלכתחילה לא רשמנו לעצמנו שזו "תצפית חובה" בדיעבד היא אכן כזו. סן סבסטיאן נפרשת לכל אורכה והנוף בלתי נתפש ביופיו. כך חשבה גם קבוצת ישראלים שביקרה שם וקיבלה מהמדריכים רבע שעה הפסקה לפני התכנסות חזרה לאוטובוס. אחד מהם התעניין איך אנחנו מטיילים לבד, בלי שפה. הסברנו שתנועות ידיים, אנגלית, וקצת אונה קפה קון לצ'ה מהווים גם שפה רשמית בספרד. פארק השעשועים למעלה היה סגור לשמחתם הבלתי מוסתרת של המבוגרים בחבורה (אמא ואלון), שלא ממש התענגו על הרעיון שתומר יבלה את אחה"צ בין מכוניות מתנגשות לטרמפולינות. מזל שחנות הגלידה היתה פתוחה.
ירדנו חזרה למטה לעיר העתיקה, שם חנינו באותו חניון בולוורד המרכזי בו חנינו בערב הראשון כאן. היה מאד נעים לשוטט בסמטאות המוכרות למחצה ולגלות אותן מחדש. מצאנו את חנות הפרלינים המהוללת מאתמול וישבנו לקפה אחרון בעיר, עם טארט לימון שהיה לא פחות מאלוהי והבאנו קצת טראפלס לשירה וליונתן.
[יונתן] מחר נעזוב את חבל הבאסקים לכיוון הפירינאים דרך פמפלונה. אנו נפרד בצער רב מהנופים המדהימים, המאכלים הנפלאים והאנשים הנחמדים של חבל ארץ זה – בהחלט אזור שיהיה שווה לשוב אליו בעתיד. מצפים לראות מה יזמנו לנו הפירינאים 🙂