הגיע הזמן למול-ים

שלהי אוגוסט, שפלת החוף, הלחות הבלתי-נסבלת של הקיום.
אף אחד לא זוכר מתי היה חם כל כך, לא פלא, עשר דקות בחוץ יכולות להשכיח ממך הכל.
הילדים אצל סבתא ואפשר לצאת רק שנינו. שמנו פעמינו לנמל ת"א, במול-ים עוד לא הייתי, תמיד נתפס בעיני כיקר מדי.

הקדמנו מעט והמסעדה ריקה, הושיבו אותנו בשולחן אסטרטגי עם נוף לים, דבר ראשון קיבלנו מגבון קריר לרענון, פתיחה נאה לשירות מוקפד. המטבח טרם נפתח אבל ישמחו שנשתה משהו ואפשר כבר להזמין.
הבחירה לא פשוטה, הכל נשמע מצוין, אבל לבסוף מקבלים החלטה.
מגיע גספאצ'ו פלפלים, מחווה מהשף, עז טעמים ומבשר טובות.
סלסלת לחמים עם חמאה, איולי וקרם חצילים. הסלסילה והממרחים ילוו אותנו לכל אורך הארוחה וימולאו אוטומטית ברגע שיראו סימני ריקון.
איזה כיף שלא צריך לבקש עוד ושלא מעלימים לך את הלחם כשמגיעות המנות.
הילה הזמינה חצי תריסר אויסטרים, הגיע גם רוטב נלווה. שלוק אחד מקפיץ אותי חזרה לבוסטון ולטיולים לחוף האוקיינוס האטלנטי.
בצלחת שלי קרפאצ'ו יולטייל עוטף פרוסות שרימפס וקלמארי, הרוטב מעט חריף אבל לא באופן מוגזם.
כללי הטקס מחייבים איסוף פירורי הלחם מהמפה בכלי המתאים, גם מזיגת היין (בשולחן ליד) מתבצעת על-ידי המלצרית כשיד אחת מאחורי הגב.

למנה העיקרית הילה קיבלה תמונה תלת-ממדית, פשוט יצירת אמנות, מלאכת מחשבת של צורות, צבעים, טעמים ומרקמים המכונה פרוטה-דל-מארה בגינה.
גם המנה שלי מעוצבת בטוב טעם, אבל הטעם גן-עדן אמיתי, חצי לובסטר מבושל בוואקום על גראטן תפוחי אדמה עם רטבים, קרמים, שמן, ירקות וכו'.

המלצרית לא נותנות לכוסות המים להתרוקן ותמיד מגיעה רגע לפני הזמן כדי למזוג מהבקבוק המונח על השולחן.
לא שאלו אותנו חמש פעמים אם טעים לנו או אם הכל לשביעות רצוננו, הם פשוט עושים כל מה שצריך כדי שהכל באמת יהיה טוב.
אתה מרגיש רצוי גם במכנסיים קצרים, טריקו וסנדלים, לא מסתכלים עליך בסנוביות.
מוסיקת ג'אז איכותית וחרישית ברקע, בשולחן ליד מדברים אנגלית, קצת קשה להאמין שאתה בתל-אביב.

הצלחות מפונות וגם הפירורים, הפעם תור המגבונים החמים, מגיע תפריט הקינוחים וגם תפריט יינות הקינוח, אבל אנחנו האמת די מלאים.
לא מפתה אותי להשמיד עם קפה את הטעמים הנפלאים שעדיין מתרוצצים לי בפה ולכן אנחנו מחליטים לסיים.
עסקית ליחיד ביום חול – 150 ש"ח. 380 ש"ח לזוג כולל בקבוק מים וטיפ, שווה כל שקל.

פורסם בקטגוריה מסעדות, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

One Response to הגיע הזמן למול-ים

  1. פינגבאק: My 2010 year in blogging | הבלוג של יונתן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *