דוריס קצבים

תוכננה עבורי השבוע פגישת עבודה בתל-אביב, מכיוון שכך, בדקתי מראש מהן האפשרויות הפתוחות בפני לארוחת צהריים בטווח הליכה (רח' יגאל אלון). למרות שסניף בורגוס היה בטווח של 20 מטר, היה נראה לי ששווה לצעוד עוד קצת ולבקר בדוריס קצבים. למען האמת לא ידעתי שיש עוד סניפים חוץ מההוא המיתולוגי בראש פינה, אבל מסתבר שיש גם בתל-אביב וגם ברמת הנדיב.

כשהגיעה שעת הצהריים לא הייתי זקוק למאמץ רב כדי לשכנע את שותפי לפגישה, וכך מצאנו את עצמנו צועדים בלחות המהבילה לכיוון בניין טויוטה (יגאל אלון 65).

לא יכולתי לבקש לעצמי קבלת פנים מוצלחת יותר, מיד בכניסה יש משמאל זוג מקררים עם תצוגת בשר שהיא תאווה לעיניים*. הישיבה על הספסלים המרופדים נוחה במיוחד, המקום מעוצב בפשטות וגורם לך להרגיש בבית. ברקע מוסיקת ג'אז עם סולו טרומבון (ידעו שאני מגיע), בהמשך הפלייליסט זיהיתי גם את לואי ארמסטרונג ואלה פיצג'ראלד.

 

 

img_8231

img_8233.jpg

img_8232.jpg

תפריט העסקיות מכונה כאן פינוק צהריים וכולל פלטת מזטים לשולחן, מנה עיקרית לפי קטגוריית מחיר ושתייה.

הגיעה הפלטה – על השולחן, שהוא לוח עץ טבעי ענק בפני עצמו, הונח לוח עץ די גדול ועליו 10 צלוחיות.
המלצרית הפגינה בקיאות רבה בתיאור כל אחד מהסלטים שכללו (מימין עם כיוון השעון): תירס ברוטב צ'ילי חריף (לא נוגע בחריף), חצילים ביוגורט (מעולה), סלק עם שבבי שקדים (מעולה), כרובית עם ירק (מעולה), משהו עם מיונז (לא טעמתי), איולי (מעולה), סלט ירקות אוריינטלי, סלט ירקות, בטטה בהולנדז (מעולה), פלפל קלוי.  ובנוסף עוד צלחת של חציל קלוי בטחינה

img_8238.jpgimg_8235.jpg

  יחד עם קצת לחם ובליווי הלימונדה (עם הנענע בצד) כבר התחלנו להתמלא.

אני הזמנתי המבורגר בקר עם קותלי טלה, האורח מחו"ל הזמין המבורגר טלה עם קותלי בקר. הניסיון להחליף את הבייקון במשהו אחר הוא לדעתי מיותר, זה לא יוצא קריספי כי אי אפשר לפרוס את זה מספיק דק וזה מתנהג אחרת בטיגון, ואז זה לא נגיס וצריך לאכול את זה עם סכין ומזלג – טעים אבל לא רלוונטי להמבורגר. ההמבורגר עצמו טעים אם כי לא מדהים, התפו"א (דוריס צ'יפס) שלידו מצוינים, הרוטב, הלחמנייה, הירקות כמו שצריך.

img_8242.jpg
שותפתנו לארוחה בחרה בכבדי עוף על פירה עם בצלים מזוגגים – הגיעה מחבת לוהטת על לוח עץ קטן. היא התמוגגה מהכבדים ואני ערב לכך שהפירה היה אלוהי והבצל המזוגג השתלב איתו באופן מופלא.

img_8243.jpg

באמת שלא היה לנו מקום לקינוח אבל המלצרית המליצה בחום וכיוון שהיה מדובר בפרפה חלבה החלטנו לבדוק אותו. הגיעה יצירת אמנות קטנה, חששנו שהיא תהיה קצת רכה ומאוד מתוקה אבל להפתעתנו ולשמחתנו היה צריך להפעיל קצת לחץ כדי לחלץ ממנה ביס (הידד! גלידה טובה ולא מוס) והיא ממש לא הייתה מתוקה מדי כך שהדבש של הקישוט השתלב איתה יפה וכך גם פירורי הפיסטוק.

img_8245.jpg
שני אספרסו (לוואצה – שזה סבבה) ותה עם נענע – סה"כ 223 ש"ח לשלושתנו.

שווה, שווה, שווה.

* ניתן לקנות בשר במקום, אבל בשביל זה צריך להצטייד מראש בציידנית.

פורסם בקטגוריה מסעדות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת בנושא דוריס קצבים

  1. פינגבאק: מתקילים את דוריס | הבלוג של יונתן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *