גארו או גרוע – ביקורת קריאה (נוקבת)

גארו – מותחן כבשים ועזים / לאוני סוואן

זהו ספרה השני של המחברת (לא קראתי את הראשון) שבו עדר הכבשים חוקר תעלומה חדשה והפעם באירופה שבה האנשים מקרקרים זה לזה במקום לדבר בשפה מובנת כמו באירלנד.
נקודת המבט של הכבשים מפתיעה ומרעננת: "אי אפשר לשחרר את כבש המצולות," אמר אותלו. "אפשר רק לפגוש אותו. אני חושב שהוא חי מתחת למים."
או
"העשב כאן אדום," אמר מופל, "וקצר נורא. ואין לו שום טעם."
"זה שטיח," אמר אותלו.

ולעזים יש חוכמת חיים – "מה שלא קיים, לא קיים גם ביער"

והיגיון שמתנגש עם זה של הכבשים:
"ומה היה המספר הכי גבוה?" שאלה היידי (כבשה) בסקרנות.
"ירוק," אמרה אמלטה (עז).
"ירוק זה לא מספר," אמרה היידי.
"ירוק הוא מספר גבוה כל כך, שקודם אף אחד לא שמע עליו בכלל!"
"אז אולי כחולהוא מספר עוד יותר גבוה," אמרה היידי בעיניים בורקות.
"זה גם מה שפנלופה אמרה," הודתה אמלטה.
"אז מה קרה?"
"אז שתיהן הכריעו את העניין מתחת לעץ, עם הקרניים. ככה זה אצלנו תמיד. אנחנו קוראות לזה 'דמוקרטיה'.

הגארו, חיה מסתורית ספק אדם ספק זאב מטילה את אימתה על האזור בהותירה אחריה שובל של מתים – איילים, כבשים ואנשים. הכבשים משתמשות בחוכמתן ובאומץ ליבן כדי לפתור את התעלומה – גם האנשים עושים זאת במקביל.

לספר יש פוטנציאל להיות מופלא, אלמלא פגם משמעותי והוא התרגום הגרוע. יש מקומות שברור לחלוטין שלא רק שקצת משמעות אבדה בתרגום, אלא שייתכן וכל הפואנטה הלכה לאיבוד.
דוגמה אחת שבאמת אי אפשר למחול עליה היא הבלבול בין אַ‏יָּ‏‏ל, יונק בעל קרניים (בכתיב מלא: אייל) לבין אַיִל, הזכר בכבשים (בכתיב מלא: איל). מכיוון ששתי החיות הללו רלוונטיות לסיפור ומופיעות בו לעיתים קרובות, הקורא נאלץ להחליט בכל פעם איזו חיה מתאימה להקשר.

ספר מהסוג הזה צריך להיות קולח וקוהרנטי (גם אם זו קוהרנטיות של כבשים או עיזים :-)), עושה רושם שהמתרגם פספס בגדול ולא ברור לי היכן היה העורך.
בושה לעם עובד להוציא ספר באופן הזה עם מחיר מומלץ של 94 ש"ח.

למי שיכול (לא אני) מומלץ לקרוא את המקור בגרמנית, לחלופין כדאי לחפש תרגום לאנגלית או לשפה אחרת.

פורסם בקטגוריה ספרים, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.