הבלוג של יונתן

אמנם רק לפני שבוע היינו בחדר בריחה, אבל הוא לא היה מתוכנן מראש, ואילו החדר הזה דווקא תוכנן מזמן. לכבוד יום ההולדת של הילה החלטנו שנפרגן לעצמנו חדר בריחה בזוג – רק שנינו, בלי הילדים.
נעזרתי בחוכמת ההמונים, בחוכמת המומחים ובקצת היגיון בריא ובחרתי בלכודים בזמן להיות החדר העשירי שלנו, הזמנו את הגרסה הקשה.
תכננו להגיע מוקדם, באמת תכננו, אבל מצאנו את עצמנו לכודים במרחב בפקקים של תל-אביב כך שהגענו ממש דקה לפני השעה המיועדת, אבל גם זה בסדר.
התקבלנו בחביבות על-ידי ריקי, שירותים, לובי נוח להמתנה עם מים ושתייה חמה (יש גם נחשי גומי בקערות – אבל סוכריות בתוספת נפט זה לא הקטע שלנו).
מכיוון שיש לנו קצת ניסיון ריקי חסכה לנו את ההסבר על חדרי בריחה בכלל והתמקדה בדגשים לגבי החדר הספציפי הזה, הסבר ברור, ממוקד ומדויק. גם סיפור המסגרת הוצג בצורה טובה והופ אנחנו בחדר.
החדר מרווח למדי ויכול בקלות להכיל 6 אנשים, אם כי אני לא בטוח שהוא יכול לספק תעסוקה ליותר מארבעה.
גילינו שהעבודה בזוג שונה מאוד מעבודת משפחה ברביעייה, נדרשנו להרבה פחות תיאום, אבל מאידך כמות הידיים והמוחות הפעילים מצומצמת יותר ולכן שנינו עסקנו בכל החידות.
התפאורה אוטנטית, החידות מעניינות ומגוונות. שיטת התקשורת עם המפעילה ייחודית, ברורה ובנויה למניעת אי-הבנות. נזקקנו להכוונה קלה בחידה אחת (סתם חוסר תשומת לב לפרט קטן) ובשלב יותר מתקדם (בדקה ה-52) לרמז קל שאפשר לנו לסיים את החדר תוך 54 דקות.
להפתעתה של המפעילה, דווקא את שתי החידות המסובכות ביותר בחדר פתרנו בקלות ובמהירות, אבל אנחנו כבר מכירים את התופעה הזו מחדרים קודמים. יצאנו מרוצים.
מומלץ לזוג מנוסה או עד ארבעה מתחילים, ילדים קטנים לא ימצאו בחדר עניין.

ולחצי השני של יום-ההולדת, מסעדה כמובן, הזמנו מראש מקום בטאיזו, אמנם מבחינת המיקום המסעדה דווקא יותר מתאימה לארוחה שאחרי הצד האפל של האמנות, אבל זה לא העיקר.
מסעדה אסיאתית מדהימה – קצת רועשת בשעת השיא של 13:00. החלטנו להקשיב להמלצות המלצרית ולקחת מנות מכל הקטגוריות, המנות מוגשות לפי הסדר המתאים מבחינת עוצמת הטעמים ומורכבותם, כל הגשת מנה מלווה בהנחיות כיצד מומלץ לאכול אותה, שירות מקצועי וגם פינקו אותנו לכבוד יום-ההולדת, טעמים מופלאים שלא מוכרים לי ממסעדות אסיאתיות אחרות בארץ, ובפרט קינוחים שלא מהעולם הזה.

כששמעתי שיש תוכנית חדשה "קרב השפים הגדול" שבו יתחרו אייל שני ויונתן רושפלד- שמחתי.
הרי בכל קרב כזה תמיד יהיה מפסיד, ולראות בעלי אגו כל-כך גדול מפסידים, זו חייבת להיות חוויה.
ואם זה מתבצע באיטליה בטח נראה אוכל טוב ואולי נלמד משהו.
אחד הקרבות בנאפולי נסב סביב פיצה, מי שמהפרטים מעניינים אותו, יכול לחפש את הפרק באינטרנט, מה שמצא חן בעיני היה הבצק שנראה מדהים, קצת דברים מלמעלה, הופ לתנור וצ'יק-צ'ק החוצה אחרי פחות מדקה. הבצק תפוח בקצוות, מבעבע וקצת חרוך – ראיתי, ורציתי גם.
אז הלכתי לחפש באינטרנט, לא את חוכמת ההמונים אלא את חוכמת המומחים.

הבעיה הכי גדולה בהכנת פיצה בבית היא התנור, פיצה אופים בחום של עד 400-550 מעלות ואילו תנור ביתי מגיע רק עד 250. אפשר להשתמש באבן שמוט כדי להגביר את הולכת החום, אבל זה רק אספקט אחד כי יש גם הסעת חום וקרינה – בקיצור פיזיקה. הפתרון בהמשך…

לא פחות חשוב מהתנור, הוא הבצק, יש מתכונים רבים עם ואריאציות שונות ומשונות, עד היום השתמשתי במתכון הישן והטוב שעל שקיות השמרים הישנות, אבל עכשיו הגיע הזמן לדבר האמיתי.
לקבלת בצק פיצה טוב אין צורך בסוכר וגם לא בשמן, כל מה שצריך זה קמח מתאים, שמרים, מלח ומים וזמן – הרבה זמן.
קמח מתאים הוא קמח עתיר חלבון, במגע עם המים המולקולות נמתחות ונקשרות ליצירת מטריצת גלוטן, הגלוטן הוא שמעניק לבצק את המבנה וככל שיש יותר גלוטן כך הבצק יהיה יותר גמיש ויווצרו בו יותר כיסי אוויר. הזמן מאפשר לאנזימים לפרק את הקמח לסוכרים ומקנה טעם, כולל מתיקות, לבצק – בקיצור כימיה.
עד כמה סוג הקמח משנה? אני לא יודע בוודאות, אבל ליתר בטחון השתמשתי בקמח לפיצה של שטיבל – מס' 15 – קיים בכל סופר, המהדרין מספרים על קמח 00.
מרכיבים – היחסים הנכונים במשקל הם
– 100% קמח
– 60% מים
– 2% מלח
– 1% שמרים
ובמתכון שימושי יותר (6 פיצות אישיות בגודל מכובד)
– 1 שקית שמרים (11 ג')
– 750 גרם קמח
– 5 כפיות מלח גס (פחות כפיות אם יש מלח רגיל)
– 500 מ"ל מים

מערבבים בקערה גדולה (זה תופח המון!) את הקמח עם השמרים והמלח, מוסיפים את המים ולשים עד שאין קמח יבש בקערה (אין צורך בלישה מאומצת – הפעם עובדים עם המוח לא עם כוח), מכסים היטב בפלסטיק נצמד ומשאירים לתפיחה בטמפרטורת החדר למשך 8-12 שעות.
הופכים את הבצק על משטח מקומח, מחלקים ל-6 חלקים שווים ומכניסים כל חלק לקופסת פלסטיק אטומה. מניחים לתפיחה במקרר למשך 2-4 ימים (אני בדקתי את התוצאה אחרי יומיים ואחרי שלושה).
מוציאים מהמקרר, מגלגלים תכולה של כל קופסה לכדור ומשאירים בטמפרטורת החדר לפחות שעתיים לפני האפייה (ניתן לכסות בקערה גדולה כדי שלא יתייבש) – השמרים צריכים להתעורר 🙂 אם חיכיתם כבר 3-5 ימים, אל תוותרו על השעתיים האלה!

השתמשו במחבת כבדה (זוכרים הולכת חום) שניתן להכניס לתנור, פזרו עליה מעט קמח, שטחו בתוכה את הבצק, נסו להשאיר את השוליים גבוהים יותר מאשר המרכז. מרחו את רוטב העגבניות, פזרו את הגבינה האהובה עליהם (רצוי מוצרלה מגוררת), הוסיפו כיד הדמיון (פטריות, זיתים, עוד גבינות, תירס, אננס, פסטרמה…).

הניחו על הלהבה הגדולה ביותר של הכיריים למשך 3 דקות לפחות או עד שהבצק תפח משמעותית ומופיעות בשוליים שלו בועות גדולות, העבירו מיד לגריל (זוכרים קרינה) – הכי קרוב לגריל שאפשר, בתנור שחומם מראש (זוכרים הסעת חום) למשך 2 דקות או עד להשחמה.
העבירו את הפיצה מהמחבת לרשת או לקרש חיתוך ובתיאבון!

בקרב כל הטועמים הייתה הסכמה גורפת שזהו בצק הפיצה הטעים ביותר שאכלנו בשנים האחרונות.
לגבי מידת התפיחה והבועות, זה עניין של טעם, יש מי שמעדיפים בצק דק-דק.

עם שמונה חדרי בריחה מאחורינו, הרגשנו בשלים להשתתף בהרצה של חדר בריחה חדש לפני פתיחתו לקהל הרחב. בדרך כלל יש לנו מה להגיד על החדרים, אז למה שלא נביע את דעתנו בשלב שעוד אולי אפשר להשפיע? חוץ מזה, הצצה קטנה אל מאחורי הקלעים המלווה בהרגשה קטנה של שותפות יכולה להיות דבר נחמד.
לאחרונה התרבו בקבוצת הפייסבוק "חדרי בבריחה ישראל" הגרלות להרצות של חדרים חדשים – "תעשו לנו לייק, ושיתוף וכו'" הם אומרים, "ונגריל בין כולכם הרצות". גם אם חלקם באמת עורכים הגרלות, מה הסיכוי שיבחרו בנו? עד עכשיו בכל מקרה, זה לא קרה.
לכן כששמענו שמשפחה שאנחנו מכירים פותחת חדר בריחה ועושה הרצות, התקשרנו מיד, הם שמחו מאוד שנבוא וכך גם אנחנו.
בייביסיטר בהתראה קצרה לא מצאנו אז ארזנו תיק עם ענבים, עוגיות, טאבלט ומשאית צעצוע וקיווינו שזה יספיק בשביל לשעשע את בן ה-4.5, כי מהחדרים האחרונים הוא לא התלהב במיוחד.

אז הרחקנו בנסיעה עד תל-מונד (איזה כיף שזה כל-כך קרוב) לביקור בחדר "תקועים בלב-ים" של תיבת פנדורה.
ניכר כי בתכנון החדר הושקעה מחשבה, גם בבנייה, גם בעיצוב, גם בחידות ובשילובן בתמה (נושא) של החדר שהיא – אנחנו מלחים בספינה שהקפטן שלה נחטף על-ידי פירטים, ועלינו להיעזר ברמזים שהקפטן השאיר על-מנת לחזור ולקחת פיקוד על הספינה. בהתאם לכך החידות אינן עתירות טכנולוגיה ופעלולים כמו למשל באיום האירני, אלא יותר דומות בסגנון לצד האפל של האמנות.
החידות טובות ונמצאות בשפע ולכן אפשר להתפצל ולעבוד על דברים במקביל, ולרובן קשר מובהק לתמה של החדר. יש הפתעות בחדר – דברים שלא ראינו עד היום וזה נחמד. החדר מתאים מאוד גם לילדים, בן ה-4.5 התלהב מאוד מהעיצוב והאביזרים והצליח להעסיק את עצמו (ואותנו) מבלי שנזדקק לתכולת התיק שארזנו בשבילו!

החדר בעצם גמור ואמור להיפתח רשמית עוד השבוע כך שיכולנו לעשותו ללא כל התערבות מצד המפעילים. לא נזקקנו לרמזים וסיימנו אותו ב-38 דקות כך שאנחנו מחזיקים נכון לעכשיו בשיא של החדר :-). הצלחנו לעקוף את אחת החידות, מה שהפתיע קצת את המפעילים אבל אם יש אפשרות כזו בחדר, אנחנו אלה שנמצא אותה, בדיוק כמו שעשינו בקפריסין.

בסיום התיישבנו בלובי לדיון על החדר, חלקנו את החוויות ואת ההצעות לשיפור – חלקן קשורות לעמידות של חלק מהפריטים, שמענו קצת על בניית החדר ועל מיני התלבטויות.
יש כמובן מים, שתייה חמה, פאזלים על השולחן, ארונית לנעילת טלפונים/תיקים, שירותים – בקיצור כל מה שנחוץ.

מתאים לדעתנו לארבעה-חמישה מתחילים או שניים-שלושה מנוסים.
טוב כחדר ראשון – בהחלט יוצאים ממנו עם טעם של עוד.
יש צורך לדעת עברית.
לא נגיש לכסאות גלגלים, נשים בהריון או בעלי מוגבלויות פיסיות.
מתאים מאוד לילדים בכל הגילים.

שווה ביקור!

אם מחפשים היטב ניתן לראות בתמונה את הרגל של הזאטוט המתחבא

אחרי ההצלחה עם הזאטוט בחדר הבריחה השביעי שלנו אתמול, נפתח לנו התיאבון ובדקנו אפשרות לעשות חדר בריחה גם בניקוסיה, אבל הסתבר לנו שרוב החדרים בקפריסין פועלים בימות השבוע רק אחה"צ ובערב, ורק בסופי השבוע במשך כל היום. שקלנו לחזור לאותו המקום ולעשות את החדר שמדורג 4.5 עם התמה של בריחה מבית-כלא. "תשמע" אמרנו לזאטוט, "אחרי שנחזור מהטיול, נלך לחדר בריכה" (המלון כלל בריכה מחוממת מקורה – תענוג אמיתי) "ותוכל לשחות, ואחרי זה נלך לחדר בריחה". "כמו זה של אתמול?" הוא שאל, "באותו מקום, אבל אחד אחר", "טוב" הוא ענה 🙂 אז הזמנו. ככה זה כשהחופשות שלנו לא חופפות לשאר העולם – אין בעיית מקום באתרי תיירות.

הפעם פגש אותנו ג'ורג', האנגלית בסדר אבל המבטא בעייתי, מסתבר שדימיטריוס כבר הספיק לספר לו עלינו. תדרוך קצר, גם בחדר הזה ניתן לקבל רמז כל 10 דקות בלבד, אבל כיצד מקבלים את הרמזים לא ידוע בשלב הכניסה לחדר, זה משהו שצריך לגלות תוך כדי המשחק.
אנחנו אסירים והסוהר הלך לאגף אחר לטפל בבעייה כלשהי ויש לנו 60 דקות לברוח.
נכנסים לחדר הסוהר, עוברים דרכו וג'ורג' נועל אותנו בשני תאים נפרדים כשבינהם מסדרון. הוא מסביר על לחצן המצוקה שפותח הכל ומפסיק את המשחק, סוגר ונועל את הדלת לחדר הסוהר ונעלם.
הזאטוט מתיישב על המיטה עם הטאבלט, הוא בעצם יכול לעבור בין הסורגים ולעביר דברים מקבוצה לקבוצה אבל הבטחנו להיות אסירים טובים ולא לשבור את הכללים 🙂
הפירוק לשתי קבוצות משנה הוא חוויה חדשה בשבילנו וזה קצת מתסכל כשאתה לא יכול לגעת ולבדוק בעצמך דברים בתא השני.
גם כאן כהרגלנו נתקענו על משהו שטותי לחלוטין ונזקקנו לרמז.
מאידך את החלק בחדר שאפשר לעקוף, עקפנו מבלי להשתמש ברמז (בדיוק כמו בפורטל Y), מחד זה מגניב כי זה מראה שהבנת את החדר מאידך אתה מוצא את עצמך מסתובב עם שני חפצים שברור לך שצריך להשתמש בהם מתישהו, אבל המתישהו לא מגיע (בפורטל Y אתה לא מוצא את עצמך עם חפצים מיותרים אבל אתה כן נדרש לחזור ולפתור את מה שדילגת עליו).
נזקקנו לעוד רמז אחד דווקא על מנעול פשוט, אבל את החידות הקשות יותר פתרנו מהר למדי – ג'ורג' אמר לנו בסיום שהוא לא האמין לדימיטריוס, אבל נוכח שהוא צדק לגבי היכולות שלנו.
52:05 דקות הספיקו לנו כדי לצאת, החדר טוב, אולי טיפה פחות קשה מהקודם, אולי לא, אבל בהחלט שווה ביקור.
מסתבר שהם זכיינים של החברה העולמית שיש לה נכון להיום 7 סוגי חדרים והיא פועלת ב-30 אתרים ברחבי העולם, כך שיש מצב להיתקל באותם חדרים גם מקומות אחרים (למשל לוס אנג'לס או בוקרשט) – שווה בדיקה.

אז מה עושים עם הפודינג בבוקר שאחרי?
בחיי שאני לא זוכר, בכל זאת עברו לפחות איזה 30 שנה מאז שאכלתי אחד.
(אני מתקשה להאמין שכתבתי את המשפט הזה – לאן נעלמו 30 שנה?).
פתאום נזכרתי, פורסים פרוסה, זה הרבה יותר קל לביצוע כשהפודינג לא חם.
מחממים במחבת משני הצדדים עד שנהיה קצת קריספי.
חתיכת חמאת ברנדי מלמעלה – ויש ארוחת בוקר נפלאה!

מנקים את חלקי סיר האידוי מאבנית, בכל זאת 8 שעות של הרתחת מים.
מייבשים, מעבירים למצב אחסון, ומחכים עד לפעם הבאה.

לכבוד היום האחרון של חופשת חנוכה, שמנו את פעמינו אל מרתף היינות, למי שלא מעודכן בתחביב החדש שלנו, לא מדובר על טעימות יין אלא על חדרי בריחה.
החדר האחרון שהיינו בו היה קצת מאכזב, וקיוונו על סמך המלצות שהפעם יהיה מוצלח.

יש בעיית חנייה חמורה באזור אז למי שלא מגיע בתחבורה ציבורית מומלץ מאוד לקחת את זה בחשבון.

התקבלנו בסבר פנים יפות, יש מקום נעים לשבת, מים לשתייה, מגבונים לשימוש ביציאה מהחדר (החדר קצת מאובק כחלק מהתפאורה), יש תיבות לנעילת חפצים אישיים.
סיפור הרקע מוצג בצורה חביבה ובהתלהבות ומכיוון שיש לנו ניסיון מחדרים קודמים, לא קיבלנו דיקלום סטנדרטי אלה הסבר תמציתי והובלנו ישר אל תוך החדר, כלומר ישר אל תוך מרתף יינות גיאורגי.

משהו בתמונות הפרומו גרם לי לצפות למרתף ענק, ולא כך הוא, אבל האמת היא שהחדר די גדול ובהחלט מרווח. העיצוב מעניין ונראה אותנטי (למעט תוויות בקבוים בעברית עם תאריכים מהמאה ה-21 :-)). עד כמה שאפשר גם החידות מותאמות לאווירה ולתקופה כך שקרני לייזר, מחשבים וכו' אינם בנמצא.
אין הרבה חידות, והחידות גם אינן קשות במיוחד אבל יש בהן אתגר מסוים.
ייתכן שחלק מהאתגר הוא בכך שלא תמיד ברור אם חפץ הוא רק אביזר לקישוט או שהוא משמש לפתרון של בעיה כלשהי.

התקשורת עם המפעילה מתבצעת באמצעות ווקי-טוקי קטן שגם עובד כהלכה וגם שומעים בו טוב – לתשומת בעלי חדרים שמנסים להשתמש במערכות קול משוכללות ועתירות תקלות.

הרמזים ניתנו בזהירות ללא יותר מדי מידע והצלחנו למצוא את הבקבוק הנכסף בזמן. לא זוכים לטעום מהיין, אבל כזכור לא לשם כך הגענו.

בסה"כ חדר חביב.
ומה יהיה החדר הבא?

כפי שכתבתי בשנה שעברה, אני איש של לביבות, אבל עלתה דרישה גם לסופגניות.
אז נברתי במתכונים, כדי לחפש מתכון שאינו דורש שמרים (כי זה מצריך זמן), וגם לא יוגורט/אשל/לבן (כי אין לי במקרר ולא בא לי לקפוץ לסופר), והנה מה שמצאתי:

המצרכים
– 2 ביצים
– 3/4 כוס סוכר
– 3/4 כוס חלב
– 1/4 כוס שמן
– 1/2 2 כוסות קמח
– שקית אבקת אפייה

אופן ההכנה
– להקציף היטב את הביצים והסוכר
– להוסיף תוך כדי הקצפה את שאר המרכיבים לפי הסדר
– להכניס כפית בלילה לתוך שמן חם ולהזהיב משני הצדדים

קישוט
– אפשר להזריק פנימה ריבה/שוקולד ולבזוק מעל אבקת סוכר

טיפים
– אם השמן חם מדי, החלק החיצוני ישחים מאוד ובמרכז יישאר בצק
– אם מכניסים לשמן יותר מכפית בלילה, במרכז יישאר בצק
– וכמובן לא להכניס יותר מדי סופגניות לסיר בו-זמנית כדי שטמפרטורת השמן לא תצנח
– כשהסופגניה יוצאת מהשמן היא רותחת