הבלוג של יונתן

התעוררנו הבוקר למזג אוויר שמשי, מושלם לטיול בהרים. צעדנו את המרחק הקצר לרכבל, למעשה מדובר בשני רכבלים שונים בשם Furnes-Seceda שעולים לרכס Seceda. כאשר יוצאים מדלתות הרכבל השני הנשימה נעתקת מהיופי, מרחבים אינסופיים ופסגות הרים נישאות ופראיות. יצאנו לטיול רגלי אשר מכל פינה בו נגלה נוף שונה (מידע נוסף על המקום). צילמנו כל דבר למרות שברור שהתמונות לא מסוגלות באמת לתפוס את המראות. ההר הגבוה והרוחות מהווים תנאים מושלמים למצנחי רחיפה, והעברנו זמן מה בהתבוננות עליהם במאמציהם להמריא. סיימנו את המסלול בשוקו חם וקפה מול הנוף המשוגע. ירדנו חזרה והחלטנו שלא שבענו מטבע ונוף, אז נסענו למעבר הרים סמוך:

לאחר חצי שעה נסיעה הגענו למעבר ההרים Gardena pass כדי לנצל עד תום את מזג האוויר המושלם.

כשיצאנו מהאוטו גילינו שהשמש משקרת וקפוא מאד בחוץ, אך זה לא הרתיע אותנו מלצאת לסיבוב קצר, לצלם, ולשתות מרק.

חזרנו למלון והתפצלנו. הבנים לברכת השחייה Mar Dolomit ממש ליד המלון, והבנות נשארו לכתוב בבלוג, לקרוא ספר, ולהתקלח בנחת.

ארוחת ערב במסעדת Turonda אשר הומלצה על ידי חברים שהיו ממש כאן באורטיסיי לפני שנתיים. ביסטרו בר שיש בו פיצות מכל הסוגים והמינים, אוירה כייפית, וגם אפשרויות לנמנעים מגלוטן…

גם הבוקר נפתח בביקור במאפייה (אחרת) ובסופר לטובת ארוחת הבוקר והצהרים. ארזנו את הכל ונפרדנו מהדירה שזכתה לתואר "המיקום ההזוי ביותר לתנור בישול".

נסענו כשתי דקות ועצרנו במחלבה האזורית הכוללת מוזיאון עם היסטוריה ומידע על ייצור גבינות ומבט אל אולם הייצור (לא פעיל כי סופ"ש), וכמובן חנות עם מיטב התוצרת.

משם נסענו כחצי שעה לעיר Bruneck בה התקשנו מאוד למצוא חניה, מסתבר שבשבת העיירה החמודה שבמרכזה זורם נהר הופכת לעמוסה הן בתיירים והן במקומיים שנוהרים אל השוק המקומי. אבל לנו היה יעד אחר – הסניף של Il Maso dello Speck שהספקנו להגיע אליו לפני שהוא נסגר למנוחת הצהריים. גם המקום הזה מתהדר בתואר מוזיאון, אך הוא יותר בבחינת היכל של כבוד לשימור בשר. רכשנו קבנוס וגם נקניקיות לארוחת הערב, ומגוון נתחים (speck, coppa, fiocco, salami) לקחת איתנו חזרה לארץ.

הגענו לדירה ב-Ortisei והתקבלנו בסבר פנים יפות כולל המלצה על מסלול טיול קליל שיצאנו אליו בזריזות לפני שיחשיך. 200 מ' מהדירה מגיעים למדרגות נעות שמובילות לרכבל שמחר מתכננים לעלות בו. אבל היום במקום לעלות התחלנו במסלול נפלא בתוך יער עם נחל שזורם בו. גם הגשם שהחל לטפטף לא העכיר את האווירה, ואת השמחה במציאת האומגה השניה בטיול.

חזרנו וארגנו ארוחת ערב חביבה. כמה משחקי קלפים, הכנת תוכניות למחר ולישון.

הבוקר נפתח בביקור במאפיה ובסופר לטובת ארוחת הבוקר והצהרים. נסענו לרכבל הקרוב למקום מגורנו, זה שעולה ל-Monte Elmo. הרכבל וגם ההר יחסית ריקים ממטיילים, בחרנו במסלול למשפחות (משפחות של יעלים כמו שאומרת רביטל ויטלזון). למרות שקר די בהיר והעננים התרוממו בהדרגה וחשפו מראות מרהיבים.

עולים ברכבל לטיול רגלי

במסעדה שבמעלה ההר שתינו שוקו חם ומרק. חזרנו לדירה להתארגנות ולארוחת צהריים, ויצאנו אל Lago di Braies בהרכב חסר.

האגם גדול יותר מהשניים הקודמים בהם ביקרנו. מימיו צלולים יותר וסובבים אותו מטיילים רבים יותר, חלקם אפילו דוברי עברית. אבנים לבנות גולשות במורדות ההר עד לשפת האגם ולעיתים נדמה כי מדובר בשלג. מן הסתם בעוד חודשים ספורים זה יהיה שלג באמת.
מהאגם נסענו לחנות Meatary המומלצת כדי להצטייד לקראת ארוחת שישי. רכשנו סטייקים מיושנים בחמאה ועוד כמה דברים טובים. החנות מספקת ללקוחותיה vending machine למי שזקוק פתאום לבשר בשעות לא שגרתיות.

אחרי ארוחת בוקר עשירה של נקניקים, גבינות, מקושקשת, קורנפלקס וכמובן הסרדינים הכבושים, צעדנו עטופים היטב עם המזוודות עד לתחנת הוואפורטי, משם הפלגנו לכניסה לעיר, עלינו על אוטובוס לכיוון חניון המכוניות וצעדנו קצת ברגל. הכניסה לוונציה והיציאה ממנה לא פשוטות (וגם לא זולות) ודורשות תכנון והיערכות מראש. אבל בניגוד לשיר הידוע ההרים לא היו גבוהים יותר בדרך חזרה – דוקא היציאה היתה מהירה יותר. אולי התרגלנו.
התחלנו לנסוע צפונה בגשם.
יצאנו ממחוז Veneto שאליו משתייכת ונציה ועברנו למחוז הצפוני ביותר באיטליה המורכב משתי נפות Trentino-Alto Adige (באיטלקית), אבל מכיוון שאנחנו מתמקמים בנפה שבה דוברים גרמנית אז אנחנו בעצם בנפת Südtirol. הגשם פסק.

החלטנו לקצר מעט את התכנון המקורי וכיוונו ישר אל Lago di Misurina. בדרך עצרנו בסופר והצטיידנו במזון להיום ולדירה הבאה.
באגם שנמצא בגובה 1,756 מ' היה קר (סביבות 2-4 מעלות) אז התעטפנו היטב והקפנו את האגם בצעידה – שינוי אווירה מרענן מוונציה העמוסה.

משם המשכנו לאגם Dobbiacio שנמצא רק ב-1,200 מ' ונראה גם חביב, ולאחר נסיעה קצרה הגענו לעיירה Dobbiacio או Toblach, פחות מרבע שעה נסיעה מאוסטריה.

בערב קפצנו לאכול במסעדה/פיצריה המקומית Hans.

ונציה בגשם מעט אפורה ומדוכדכת, אבל אנחנו לא. התעטפנו היטב ויצאנו לכיוון המעבורת למוראנו ולבוראנו. בדרך עצרנו בחנות הספרים המשוגעת שבה הספרים מסודרים בגונדולות, אמבטיות ושלל כלי קיבול אחרים. ראינו את הסמטה הצרה ביותר בוונציה, את הבית שמוקף בשלושה כיווני מים ונכנסנו להתפעל ממבואת בית-החולים המקומי ששוכן במבנה עתיק.
לאחר הפלגה של כרבע שעה המעבורת הורידה אותנו במוראנו (אי אמנות הזכוכית) והגשם פסק.

במוראנו ביקרנו במפעל ייצור זכוכית וזכינו בהדגמה קצרה של תהליך ניפוח הזכוכית שתוצריו היו כד בסיסי ופסלון של סוס. משם המשכנו למוזיאון הזכוכית שאמנם אינו גדול במיוחד אבל בהחלט מקיף את כל היסטוריית ייצור הזכוכית בוונציה במאות השנים האחרונות. לא פסחנו על ביקור במספר חנויות לממכר פריטי זכוכית וגם כמובן גלידריה אחת.

משם הפלגנו כחצי שעה לאי בוראנו (אי התחרה), בו כל הבתים חייבים להיות צבעוניים על-פי חוק, כאשר הצבעים נקבעים על-ידי הרשות המקומית. מיד כשירדנו מהמעבורת התחדש הגשם, אז הקפדנו להישאר עטופים היטב בעת אכילת הגלידה השנייה והשלישית להיום. המקום צבעוני וחביב ולמרות הזהות בתעלות ובגשרים, שונה לגמרי מוונציה עצמה.

ניסיון העבר מראה שלמסעדה טובה צריך לחזור, אז חזרנו למסעדה של שלשום. הושיבו אותנו באותו שולחן והמלצרים שמו לב שישבנו גם באותם מקומות. הם לא הצליחו להבין מאיפה אנחנו ואנחנו לא התלהבנו לספר, אבל הם מאוד שמחו לגלות שאנחנו מישראל ואף הציגו בגאווה בקבוקי יין שקיבלו מחברים בישראל.

קמנו השכם בבוקר ויצאנו לשוק המקומי. מבחר הדגים ופירות הים מהמם והמחירים בסדר גמור. הצטיידנו בכל מה שצריך (ועוד קצת) על-מנת להכין ארוחת ערב. בחנות גבינות קטנה ביקשנו פקורינו וקיבלנו הסבר על לפחות 8 סוגים שונים. בחנות הנקניקים יש סלאמי מבקר וחזיר וגם מסוס ומחמור.
חזרנו לדירה והכנו ארוחת בוקר גדולה וטעימה וקדימה לטיול.

היום הקדשנו את הבוקר לשיטוט באטרקציות המרכזיות – גשר האנחות בו האסירים היו נאנחים למראה הנוף מהחלונות האחרונים בדרכם למאסר בארמון הדוג'ה, בזיליקת סן מרקו ומגדל השעון. בדרך להפלגה אל האי San Giorgio הצצנו ב"מוסך" לתיקון גונדולות.

מהאי הפלגנו חזרה אל סן מרקו ומשם צעדנו חזרה לדירה.
מנוחה קצרה, שופינג, פיצה וקפה (כל אחד והצרכים הבסיסיים שלו).
התארגנות לארוחת ערב מרובת מנות וטעמים:
ג'מבו שרימפס ברוטב שמן זית, שום ויין לבן
קלמארי
פילה דג לבן (בעל שם לא מוכר) מטוגן
שעועית ירוקה חלוטה
טורטליני ממולא שפק ברוטב בשמל
יין אדום (כן אנחנו יודעים שיין לבן יותר מתאים לדגים)

סרדינים כבושים – יהיו מוכנים רק מחר.
היתה מחשבה לצאת לשוט קצת בלילה, אבל היין עשה את שלו…
לילה טוב 🙂

ארוחות בוקר באיטליה זה לרוב קפה ומשהו מתוק, שזה נחמד אבל לא בהכרח מתאים ו/או מספק את הצרכים של כולנו, אבל בשביל הבוקר הראשון החלטנו בכל זאת לבדוק את העניין. מסתבר שהעניין הוא שובר זיכוי כספי בביסטרו השכונתי. אחרי ארוחת הבוקר (קפה משובח וכריכים למיניהם) שמנו פעמינו לוונציה.

במהלך הדרך הפציעה השמש שהמשיכה ללוות אותנו לאורך היום כולו. המסע לוונציה היה כרוך בלא מעט כלי תחבורה, ובגרירת המזוודות בדרכים לא דרכים ובמעלה ובמורד גשרים. שכרנו היה בדירת הבית שלנו בשלושת הימים הקרובים, שהיא חמודה להפליא.
יצאנו לסיבוב כדי לנשום את העיר – גשר ריאלטו שנבנה ב-1173, אינספור סמטאות צרות, גשרים, חנויות ותיירים.
מסלול ראשון

שמתחבר למסלול שני לכיוון הגטו היהודי. מסתבר שהיו ועדיין קיימים בוונציה 5 בתי כנסת שונים (אם אפשר לריב ולהתפלג אז למה לא?). כאן נתקלנו שוב באבטחה כבדה כמו במודנה ליד המוסדות היהודיים.

לפעמים המציאות עולה על כל דמיון. מתחת לשלט המסביר על גירוש יהודי ונציה למחנות ההשמדה, יש על הרצפה נקודת ביקורת של גז…

חוזרים למלון למנוחה ואז למסעדה שהוזמנה מהארץ והיתה מצוינת.

עברו יותר משלוש שנים מאז הטיול המשפחתי האחרון לחו"ל (איסלנד).
תוכניות להגיע לאיטליה לפני שנתיים נדחו, עברנו לעיר אחרת, המלחמה פרצה ועדיין נמשכת והמצב לא פשוט.
הטיסות של טיול בר-המצווה של תומר ליוון בוטלו, אז בחרנו באיטליה עם טיסות של אל-על.
לוקחים לעצמנו הפסקה נחוצה וחוגגים בר-מצווה וסיום שנת הלימודים של הסטודנטים.

כל מסע מתחיל במקדונלדס

נוחתים במילאנו, פותחים את ה-Waze ומגלים ששוב אנחנו לא בארץ – אבל הפעם, זה באמת נכון!
עוברים ל-Google Maps מכוונים למודנה ויוצאים לדרך.

יוצאים לסיבוב בעיר. יום ראשון אחר הצהריים, מזג האוויר די נעים ונראה שכולם משוטטים בחוץ. נכנסנו לטעום חומץ בלסמי אמיתי ב-La Consorteria 1966. קיבלו את פנינו שתי נשים מנומנמות למדי, אך עם ידע רב בתחום. הן הסבירו על תהליך הייצור והיישון של החומץ, ועל ההבדלים בין חומץ בלסמי מסורתי (או כפי שנאמר על ידן, האמיתי) לבין האחד שניתן לקנות בסופרים באיטליה (שגם הוא לא בר השוואה לחומץ שיש בארץ). לאחר מכן עברנו לסבב טעימות של מגוון סוגים שונים של חומץ, ולאחר בחירות דמוקרטיות נבחר חומץ בלסמי אמיתי אחד שיחזור איתנו ארצה במזוודה. החומץ הנבחר נארז כמו תכשיט יקר ערך.
פנינו לגלידריה הצמודה והמומלצת GIOELIA Cremeria.
בהמשך הסיבוב הגענו לשוק אוכל שבו מיטב יצרני האזור הציגו את מרכולתם: גבינות, שרקוטרי, שוקולד, פסטות, חומץ, יין ועוד ועוד. בדיעבד הסתבר שזה היה אירוע עונתי מיוחד.

קצת שופינג לבנות, מעט מנוחה לבנים. ביקור במסעדה במרחק של 50 מטר מהמלון (הוזמנה מראש) עם השם הפומפוזי Trattoria Pomposa al Re gras – מומלצת מישלן וגם מומלצת על-ידינו.

הכנת מאכלים מותססים תמיד משכה אותי אפילו לפני שידעתי שהם מותססים ושיש להם מכנה משותף.

התססה לקטית עם נוזלים
מלפפונים כבושים אני מכין עוד לפני שהאינטרנט הפך לנחלת הכלל (לפני 30 שנה – ביום ההולדת שלי)

התססה לקטית ללא נוזלים
לפני מספר שנים החלטתי שהגיע הזמן להתעסק עם כרוב כבוש ומאז הוא דייר קבע אצלנו בבית

מחמצת למאפים
הקורונה דרבנה אותי לצלול לעולם המחמצת ולהעשיר את מגוון מתכוני האפייה שלנו

דגים
גרבלאקס הפך למאכל קבוע אצלנו בכל פעם שאפשר להשיג סלמון טרי במחיר סביר ולאחרונה לטובת הנמנעים מפחמימות התווסף לרפרטואר גם סלמון כבוש ללא תוספת סוכר

נקניקים
לפני כשנה, אחרי התעסקות של מספר שנים עם שרקוטרי החלטתי ללמוד קצת על עולם הנקניקים המותססים ולהכין בבית סלאמי, פואט, סרוולאט ועוד

פה ושם גם נגעתי בהכנת חומץ ואלכוהול, אבל לא משהו שיצא לי לכתוב עליו. בתחום הבשר יש גם אנשים שמדווחים על ניסויים מעניינים בשימוש בקוג'י ליישון, שלא לדבר על הכנת מיסו וגארום.

הבן שלי מגלה התעניינות בבישול (מבקש ומקבל לימי ההולדת ספרים של קנג' לופז) והתחיל להתעניין בהתססה ובאופן ספציפי בקוג'י, וזה הוביל אותי לעיון במספר ספרים בנושא פרמנטציה (התססה) ובהם:
– The Noma Guide to Fermentation של מסעדת Noma המפורסמת
– 2 ספרים של גורו הפרמנטציה Sandor Katz, הראשון Wild Fermentation והשני The Art of Fermentation – שניהם זמינים להורדה מהאינטרנט (באופן חוקי)
– יש לנו גם גורו מקומי בשם אורי מאיר ציזיק עם ספר ובלוג ששווה לעיין בהם

אז אחרי לא מעט קריאה והבנת העקרונות המנחים התחשק לי לנסות עוד דברים קצת בעצמי והחלטתי להתחיל ביוגורט. שיטוט בבלוג (שלי) העלה שכבר הכנתי יוגורט בעבר אבל איכשהו זה לא תפס והפך למנהג של קבע. עכשיו אני גם יודע קצת יותר ויש לי כלי שימושי לטובת העניין (סו-ויד) אז ניגשתי להכנה לפי ההנחיות של סנדור כץ (מישהו צריך לספר לו על סו-ויד):

• מחממים ליטר חלב לטמפרטורה של 82 מעלות ומאפשרים לחלב להתקרר ל-43 מעלות
• מוסיפים לחלב 15 מ"ל של יוגורט הכי טבעי שאפשר למצוא
• מחממים בטמפרטורה של 43 מעלות למשך 8-12 שעות (הידד לסו-ויד)

המרכיבים שהשתמשתי בהם:
חלב טבעי 3.6% של יוטבתה
צנצנת 1 – יוגורט עיזים 2.8% של חלב הארץ
צנצנת 2 – יוגורט 3% דנונה ביו של שטראוס
* בהמשך משתמשים ביוגורט מהנגלה הקודמת, מה שמכונה backsloping

היוגורטים טעימים ועדינים יחסית. בוודאות יותר מוצלחים מסטרטר המקור שלהם.
התהליך הרבה יותר ידידותי לכדור הארץ – אין מכלי פלסטיק חד-פעמיים.
המחיר של היוגורט זול יותר, אבל בהחלט יש פה התעסקות.
האם נרצה להתמיד בזה ולהכין יוגורט פעם בשבוע, שבועיים? – ימים יגידו.

עדכון אחרי שבועיים:
הכנה של 2 צנצנות מדי שבוע
שקיות חלב 3% של תנובה ועל כל ליטר חלב 15 גרם מהיוגורט הקודם
פשוט נהדר 🙂

[יולי 2025] – עוד דברים שאפשר וכדאי לעשות עם יוגורט