מסעדת תל-יצחק נפתחה כבר לפני כשנה אבל למרות קרבתה ואי-אלו המלצות ששמענו, טרם יצא לנו לבקר בא. הגיע יום-הולדת אז הזמנו מקום. המסעדה אמנם ממוקמת בסמוך לתחנת דלק, אבל זו לא שיפודיה קלאסית של תחנת דלק – רחוק מכך. לפי התפריט המצומצם יחסית והמחירים זו מסעדה תל-אביבית לכל דבר, ודווקא מהיקרות יותר. מכיוון שאנחנו בשרון יש חניה וללא תשלום.
התקבלנו בסבר פנים יפות על-ידי המארחת. המקום יפה וגדול – כולל ישיבה בחוץ בגן וגם בפנים במספר חללים. העיצוב מרשים ומרווח. טאבון פיצות גלוי וגם מטבח חצי-פתוח, תקרה גבוהה, שירותים נקיים.
כל התשתית ברמה גבוהה וכל שנותר הוא להזמין את האוכל וליהנות ממנו – לצערנו דווקא בתחום הזה שזה לב העניין (בכל זאת מדובר במסעדה 🙂 ) די התאכזבנו.
המיוחדים של היום כללו "רוסטביף – פרוסות סינטה צרובה עם…", המלצרית החביבה הסבירה שזה בוודאות חתיכות סינטה צרובות על הפלנצ'ה ואנחנו הסברנו שאם כך זה לא רוסטביף, אבל נשמח להזמין.
מה שהגיע הוא פרוסות דקות וענקיות (גדולות מכף יד) של בשר אדמדם שלא לומר חי עטוף בשמן רב ומעליו צלפים ענקיים, 3 שיני שום ומעין מקלות לחם.
ביקשנו לתת לבשר עוד איזו צריבה קטנה, אם אפשר, אבל הגיע בחור שהניח יד על הכתף שלי והסביר בנועם שאת מנות השף אי-אפשר לשנות ומקבלים אותן כמו שהם וזהו – לא התווכחתי.
כמו שזה היה, זה לא היה ממש אכיל – מלא סיבים ושומן אבל מקלות הלחם היו מצוינים, לשום נדרשה עוד איזו שעה בתנור כדי שיגיע למרקם ולטעם הרצויים.
לו היו דופקים על הבשר קצת, אפשר היה לקרוא לו קרפצ'יו ואז השמן והצלפים היו מתאימים. לו הפרוסות היו עבות יותר וקטנות יותר ובאמת צרובות על הפלנצ'ה זה אולי גם היה בסדר.
מכייון שצ'ילי בעייתי מבחינתי ויתרתי מראש על הסביצ'ה והזמנתי טרטר טונה אדומה שהייתה טעימה למדי וכללה גם חתיכות אננס ופניני בלסמי מעל – חוץ משתי חתיכות צ'ילי אדום טרי שהגיעו בהפתעה ששיתקו לי את הפה היה מוצלח.
הזמנו גם שרימפס קוקטייל שאמור להיות שרימפס שלמים (הקלאסיקה היא בכוס קוקטייל) עם רוטב לטבילה. מה שהגיע נראה כמו טרטר שרימפס עם אבוקדו – הטעם סביר, המנה לא נאכלה עד סופה.
לילד ביקשנו פיצה מרגריטה, התעניינו בהוספת זיתים, המלצרית אמרה שיש רק זיתי קלמטה והסכמנו, אבל הסתבר ש"אי-אפשר" להוסיף דברים לפיצה – נו שיהיה.
"ניוקי ארטישוקים – ארטישוק ירושלמי וארטישוק ירוק בשמנת" הגיע עם כמות נדיבה של אבקת צ'ילי אדום מפוזרת מעליו – המצלצרית והמטבח התעקשו שאין במנה צ'ילי אבל הכל זאת נאותו להביא מנה חלופית בלי ה"אין צ'ילי" האדום. הניוקי היה נימוח ומצוין ולו הרוטב היה קצת פחות לימוני ומלוח הוא היה מושלם, חתיכות הארטישוק הירושלמו טופלו בצורה מעניינת וטעימה אבל רבעי הארטישוק הרגיל הגיעו עם קצת יותר מדי מהעלים הקשים – האם מוגזם לצפות שהטבח יבדוק את הגלם לפני שהוא שופך אותו מהשקית למנה? האם מוגזם לבקש שחלקים לא אכילים לא יופיעו לי בצלחת? שלא לדבר על לחתוך את הארטישוק לגודל ביס.
מנת הסלמון הייתה טובה, קריספית בחוץ ועסיסית בפנים וטעימה – חבל שהירקות המוקפצים הגיעו עם המון שבבי צ'ילי ובפרט כשהבקשה הייתה למנה ללא צ'ילי.
ההמבורגר שהגיע נראה קצת אבוד בתוך הלחמניה הענקית (מה הבעיה להתאים את גודל הלחמניה לקציצה שבפנים?). אחיזה בלחמניה, קירוב ההמבורגר לפה והופ תחתית הלחמניה התפוררה לגמרי. המלצרית שאלה ורשמה מדיום-וול אבל מה שהגיע היה רייר לגמרי, ביקשנו תיקון. המנה חזרה כשהקציצה וול-דאן על גבול השרוף, הלחמניה הוחלפה בחדשה שגם התפוררה מיד. היה משהו מוזר בבשר והצלחנו להגיע למסקנה שההתבלינים הוספו לו בשלב הלישה, גם מלח וגם כמות נדיבה של משהו חריף שלא ברור אם הוא פלפל שחור או שגם לכאן גלש לו צ'ילי ובכלל הטקסטורה יותר דמתה לקבב מאשר להמבורגר. יחד עם הר של צ'יפס דק ותעשייתי זה היה די מאכזב, במיוחד שבמרחק של לכל היותר 15 דקות נסיעה יש כל-כך הרבה המבורגרים טובים יותר – יומנגוס, בורגר סלון ואפילו אגאדיר (שלא לדבר על המבורגר מעולה בבאקארו) שבכולם הקציצה גדולה יותר, טעימה יותר והמנה זולה יותר.
הזמנו את כדור הגלידה של מנת הילדים וקיבלנו מתנה גם פרוסה של עוגת גבינה – סוכריות קופצות אדומות על הפרוסה זו תוספת מעניינת אבל העוגה עצמה למרות שנראתה טוב, לא הייתה משהו מיוחד.
לסיכום:
מסעדה שחורטת על דגלה שאי-אפשר לשנות שום דבר במנות ושהכל צריך להיות בדיוק איך שהשף רוצה, מן הראוי שתוציא מהמטבח מנות מדויקות, מושלמות וטעימות (שגם תואמות לכתוב בתפריט) – בפועל המצב רחוק מאוד מלהיות כזה – מאכזב.
