בסדר, יש לי סו-ויד, אז מה עכשיו?
הדבר הראשון שיצא לי ממש טוב בסו-ויד והצדיק את הנושא היה קונפי שום. זה לא הדבר הראשון שניסיתי, אבל זה הדבר הראשון שבאמת הצליח. לא שאי-אפשר לעשות קונפי שום בדרכים אחרות, אבל בסו-ויד זה ממש קל.
קולפים שיני שום ומכניסים לשקית יחד עם קצת מלח ושמן זית (אפשר להוסיף רוזמרין – לא ניסיתי).
אוטמים ומכניסים לסו-ויד בטמפרטורה של 87 מעלות למשך 4 שעות.
מורחים על לחם ואוכלים – במקרה הזה אפילו לפני שהספקתי לצלם. טעים מאוד!
אם עשיתם הרבה, אז מאחסנים בצנצנת זכוכית וזה יכול להחזיק עד חודש.
היו עוד כמה ניסיונות בדרך, כמעט ותלשתי שערות (אני שונא חזה הודו) ובאופן מפתיע (או לא) הדבר הטוב הבא שיצא באמת היה שערות – שערות אונטריב.
אונטריב / ריפען / צלעות (בקר מספר 2) – בשר סיבי ושומני יחסית שמתאים לקדרה או בישול ארוך אחר.
זה לא נתח שאני מכיר והיו לי חששות, לכן התייעצתי בכתובים ובאנשים והחלטתי לא לקחת סיכון.
82 מעלות למשך 12 שעות – זו גם הזדמנות לראות איך הסו-ויד שלי עומד באתגר, בכל זאת קצת יותר קשה לחמם קילו בשר מאשר ראש שום. הסו-ויד שלי לא הכזיב ובבוקר הוצאתי את השקית והכנסתי אותה לאמבט מי קרח, כשהטמפרטורה ירדה לאזור ה-18 מעלות, העברתי למקרר והתפניתי לעיסוקים אחרים.
לקראת הצהריים, אחרי ביקור אצל הירקן, התחלתי להכין את הרוטב.
תודה לאמנון סקלקה (שאיני מכיר אותו) על המתכון.
המסתי במחבת 50 גרם חמאה ולתוכה הכנסתי 10 שיני שום קלופות (בפעם הבאה אקצוץ אותן גס)
השחמתי אותן לאט (בישול איטי זה טוב) ובינתיים לקחתי 7 עגבניות תמר משובחות וחתכתי כל אחת ל-8.
לפני כמעט 5 שנים ירשתי בנסיבות עצובות בקבוק חדש של ג'ק דניאלס סינגל בארל, זה לא בדיוק הטעם שלי – אני מעדיף מיני סינגל מאלט סקוטי, וגם ויסקי אירי זה מצוין – ולכן עד היום הוא עמד לו בודד מעל הבר והמתין להזדמנות.
פתחתי את הקופסה, עיינתי בתוויות, זו שמאחור די משעשעת 🙂 ומזגתי כוס נדיבה.
את הכוס שפכתי למחבת, הטייה קטנה והופ – להבה ענקית.
אחרי שכל האלכוהול נשרף, שפכתי פנימה את העגבניות החתוכות, הוספתי בערך 2 כפות סילאן, מלח, פלפל גרוס טרי ופפריקה מעושנת. הגברתי את הלהבה וחיכיתי שיצטמצם.
בינתיים פוררתי את הבשר לשערות, העברתי למחבת שנייה, הוספתי את רוטב הבשר מהשקית, קצת מלח ופלפל וחיממתי.
כשהעגבניות התפוררו שפכתי את רוטב העגבניות על הבשר, ערבבתי היטב,
נתתי לזה עוד מספר דקות והעברתי ללחמניות. ארוחת צהריים כזו מזמן לא אכלנו, אבל בטוח נאכל שוב!