בדוריס קצבים בת"א כבר היינו פעמיים 1 ו-2 ולמרות שאנחנו יודעים שיש לה גם אחות בזיכרון, טרם היינו שם.
בשבת האחרונה שמנו פעמינו לרמת הנדיב לביקור קצר בגנים ובדרך ראינו אותה, ואמרנו לעצמנו שבדרך חזרה אולי נעצור לאכול בה – טעות ראשונה – שבת, ולא הזמנו מקום.
בדרך חזרה עצרנו ונאמר לנו שאם נחכה 40 דקות, כנראה שנוכל להיכנס.
התלבטות קשה – ב-40 דקות אפשר להגיע הביתה שלא לדבר על לעצור בהרבה מקומות אחרים בדרך, אבל החלטנו לחכות. אחרי מספר דקות אמרו לנו שיש מקום במרפסת בחוץ ואם לא מפריעה לנו הרוח אז אפשר להיכנס מיד – נכנסנו – טעות שנייה.
במסעדה מלא עד אפס מקום, צפוף, דחוק ורועש – ברור שמנסים להפיק את המקסימום מכל סנטימטר פנוי – לא דומה לאחות התל-אביבית.
המלצרית אדיבה ותוך זמן לא רב (למרות שכבר קפאנו מהרוח והזמן נראה כמו נצח) הגיעו הרביולי בטטה, ההמבורגר, הסינטה האמריקאי והטי-בון.
הרביולי מצוין וגם ההמבורגר, הסינטה האמריקאי משביע רצון אבל בטי-בון יש פגמים. ראשית הצד של הפילה נורא קטן, אם אין יכולת לספק טי-בון פחות או יותר מאוזן – מקובל לפרק אותו ולהתייחס לכל חלק בנפרד – שוב מנסים להפיק את המקסימום מכל סנטימטר…
שנית, הסינטה קשה ולא רק ביחס לפילה שהיה נפלא, אלא קשה בכל קנה מידה.
מכיוון שהמלצרית התעניינה אם הכל טעים לנו אז סיפרתי לה את האמת, היא חייכה והלכה.
לקראת סיום הארוחה הגיע איילת שהציגה את עצמה כמנהלת המשמרת ושאלה אם הכל לשביעות רצוננו, שוב סיפרתי את האמת.
היא שאלה אם עוד יש לי מקום או שאני מלא, אמרתי שיש לי מקום…
חיש מהר הגיעה פלטת ברזל רותחת עם גוש די גדול של פילה – צרוב היטב מבחוץ ונא מבפנים.
הפעם לא לקחו לנו את פלטת הברזל !!!
הפילה נפרס לפרוסות וכל אחד מאיתנו צרב אותן כרצונו על הפלטה – היה מעולה, אחד הקינוחים הטובים ביותר שאי פעם אכלנו.
כפי שאפשר להבין יש לי טענות לאחות מזיכרון, הייתי מצפה ממסעדה ברמה הזו לתת מראש יותר כבוד לסועדים (צפוף מדי) ויותר כבוד לבשר (ראה הטי-בון) גם אם המחיר הוא קצת פחות רווח בימי שבת עמוסים.
מאידך השרות של הצוות היה מצוין, גם תחת לחץ, והתגלתה אכפתיות כלפי הסועדים.
בהחלט מקום מומלץ, אם כי כנראה שעדיף לא בשבת, ואם כן – עשו לעצמכם טובה והזמינו מקום מראש.
ומסקנה עקרונית חשובה – למרות שלפעמים החלטות ספונטניות הן הכי טובות שיש, עדיף אם אפשר לעשות אותן לא תחת אש (או במקרה הזה – רוח…)