אחרי מספר חודשים די אינטנסיביים וטעימים עם המעשנה הקטנה והפשוטה, התחלתי לחשוב ברצינות על המעשנה הבאה שלי. הגדרתי צרכים ומאפיינים שחייבים להיות במעשנה, בדקתי מה יש בשוק, הלכתי לראות מעשנות בפעולה והגעתי למסקנה שבפחות מ-3,000 ש"ח אני לא אמצא את מה שאני מחפש.
מכיוון שזה לא סכום קטן, ומה שיוצא מהמעשנה הקיימת טעים מאוד, החלטתי להמתין בשלב זה.
המבצע של טארגט "משלוח חינם בסוף השבוע" תפס אותי בהפתעה, והחלטתי לבדוק מה יש להם בתחום המעשנות.
מעשנה אחת צדה את עיני, על פניו היא כללה את כל המאפיינים הנחוצים, החיסרון הצפוי היה פח דק יותר ממה שרציתי, אבל היתרון הענק שלה היה המחיר – 199 דולר, ובקיצור עם מיסים ובלי משלוח 860 ש"ח עד הדלת 🙂 לא בדיוק ההזדמנות שאפשר לוותר עליה. לקח 10 ימים והמעשנה הגיעה.
ההרכבה פשוטה – "ילד בן 5 יכול להרכיב אותה" – והילד בן ה-5 באמת עשה חלק לא מבוטל של העבודה.
עוד תמונות מההרכבה
ההפעלה הראשונה, ללא בשר, הייתה מעניינת והמסקנה העיקרית הייתה שאני חייב למצוא פחמים טובים יותר או לעבור לעבוד עם שילוב של פחמים ועץ להשגת זמן עישון ארוך יותר.
חלק ממאפייני המעשנה ממש מעולים – מד-החום, הגישה לתא הבעירה, הידיות.
חלק פחות מדהימים – השליטה על פתחי האוויר לתא הבעירה.
חלק ייבדקו יותר ברצינות בזמן עישון אמיתי.
לחנוכת המעשנה בחרתי בנתחים מוכרים וגם בחדשים. בכל זאת 4 רשתות מרובעות (או 3 אם משתמשים בתחתונה להחזקת מגש עם מים) מכילות הרבה יותר מרשת עגולה אחת.
ברשת העליונה שמתי נתח יפהפה של בייבי ריבס ועל אותה רשת חתיכה נאה של ברוסט עם עור – שניהם טופלו כמו בעבר.
ברשת השנייה, חתיכה קטנה של פיקניה.
ברשת השלישית שני ניסיונות בפסטרמה – חזה הודו
מכל בעלי הכנף שיצא לי לטעום, מיונה פיצפונת ועד יען גדול, תרנול ההודו הוא הכי פחות חביב עלי.
אני מעדיף קציצות בקר על קציצות הודו, שווארמה כבש על שווארמה הודו, חזה ברווז על חזה הודו, ועוף ממולא על הודו ממולא. אבל, לא כולם חושבים כמוני וחוץ מזה, שאני לא אצליח לעשות פסטרמה טעימה?!
למרות שאני לא מחסידי הבריין, מה לעשות? אני משתכנע ממאמרים מדעיים של מומחים, לא היה נראה לי טוב להשאיר את ההודו להתייבש במקרר כמו הפיקניה או הצלעות. מכיוון שההודו לא הוכשר ולא הייתה סכנה של המלחת יתר, השריתי אותו בתמיסת מלח של 4% (תזכורת לעתיד – לנסות 3.5% או אפילו 3%). הוצאתי אחרי בערך 36 שעות וייבשתי היטב. לאחד עשיתי ראב של פפריקה סוכר חום ואבקת בצל (כף מכל אחד) ולשני ראב של כמון, שום גרוס ודבש (כף מכל אחד).
לא במפתיע, מעשנה ריקה ומעשנה עם בשר לא מתנהגות אותו הדבר ולכן בשלב מסויים הוצאתי את תבנית המים כדי לאפשר לטמפרטורה לעלות קצת (תזכורת – למצוא תבנית מים בגודל של חצי מדף).
השתמשתי במדי חום אלחוטיים, סגירת הדלת על כבלים אינה בעייתית והאורך מספיק להנחת הבסיסים המשדרים על כסא.
הפיקניה התחממה הרבה יותר מדי מהר ולמרות שהחום הפנימי היה תקין, המרקם היה קשה. גם זמן נוסף עטוף לא פתר את הבעיה והטעם היה תפל – קורה (תזכורת – לא לקנות פיקניה בקשת טעמים).
את הפסטרמות הוצאתי כשהטמפרטוה הפנימית הגיעה ל-79 מעלות, אחת אחרי שעה ושלושת רבעי ואחת אחרי שעתיים (הנתחים לא היו זהים בגודלם).
יש נתחים שהשימוש במד-חום קריטי עבורם, זה כנראה אחד מהם.
שתי הפסטרמות יצאו טעימות מאוד ודי עסיסיות (תזכורת – לנסות 77 מעלות).
הצלעות והברוסט נעטפו בנייר קצבים ורדיד אלומיניום והוחזרו למעשנה.
הוספת גחלים, ריסון עליית הטמפרטורה באמצעות תבנית המים.
פתיחת האריזות של הצלעות והברוסט
מריחה ברוטב ברביקיו והחזרה לעישון אחרון וקרמול.
לברוסט (חתיכה גדולה) סה"כ 6 שעות ולבייבי ריבס (חתיכה קטנה) סה"כ כ-4.5 שעות.
אחר-צהריים של כיף 🙂