אמנם כבר העליתי פוסט על לשון שלא הייתה כישלון, אבל חשבתי שיש מקום לשיפור.
רצף החגים בלבל את כל הרגלי האכילה והקניות כך שמצאתי את עצמי ביום שישי אחה"צ בקשת טעמים בנתניה. החנות הייתה מלאה כפי שאף פעם לא ראיתי אותה – תורים ארוכים בדלפקים, כל הקופות מאוישות ו-5 עובדים בקצביה. בערך 80% מהקונים דוברי רוסית, עוד 10% דוברי עברית ועוד 10% דוברי סינית שבאו על אופניים חשמליות עם ארגזים מאחורה לעשות קניות לסוף השבוע.
לקחתי מספר בקצביה ובינתיים בדקתי את הסחורה.
כשהגיע תורי הצטיידתי בבשר לנקניקיות, בשר לארוחת הערב (פילה לבן בתנור למי שמעוניין), שומן חזיר לנקניקיות עתידיות וגם בלשון בקר יפה וקטנה שנחה לה לבד בתבנית – באמת קטנה, פחות מקילו (גם כי הורידו לה את החלק המיותר מלמטה) והכי חשוב: לא מוכשרת!!!
מילא נתחים גדולים שסופחים קצת מלח בתהליך ההכשרה, אבל נתחים קטנים, כמו לחי או לשון למשל, עלולים להגיע לדרגת מליחות איומה.
שטפתי היטב את הלשון והכנסתי אותה לשקית ואקום.
הכוונה הייתה להכניס אתץ הלשון לסו-ויד ל-16 שעות ב-83 מעלות, אבל מכשיר הסו-ויד שלי לא ממש רצה לעבור את ה-79 מעלות, עוד לא מצאתי אלטרנטיבה טובה למכסה שנשבר ויש יותר מידי אידוי ואיבוד חום. אחרי 16 שעות הוצאתי את הלשון, שפכתי את הנוזלים מהשקית, שמתי כפפות וקילפתי את הלשון בעודה חמה – זה היה קל כמו לקלף בננה – תענוג. הכנסתי את הלשון לפריזר לצינון ואחרי מספר שעות כשהפעלתי את המעשנה על-מנת להכין ארוחת צהריים, הכנסתי את הלשון על רשת גבוהה לכשעתיים של עישון עם צ'אנקים של עץ שזיף בטמפרטורה של בערך 90-100 מעלות.
התוצאה לשון רכה אך יציבה בעלת טעם עדין מאוד וניחוח מעושן – יותר מוצלחת מהפעם הקודמת.
את התיבול אפשר לשים מעל לפרוסות: מלח, שום קונפי, כל אחד לפי אהבתו או דימיונו – ממש אין הכרח לנסות ולדחוף את הטעמים לתוך הבשר.
עכשיו נותר לבדוק איך הטעם יהיה כשהלשון תתקרר… 🙂
תודה על המטכון. בטוח יהיה פיצןץ.