הבוקר שמנו פעמינו לבולצאנו, בעיקר כדי לקנות מזוודה חדשה, שכן המזוודה החדשה שרכשנו בארץ נחבטה "קלות" בטיסה ויצאה מכלל שימוש. שיקולים רבים נלקחו בחשבון ברכישת המזוודה החדשה כיוון שהיא הייתה עתידה להשתתף בפאזל המורכב של הכנסת המזוודות לבגאז' המוגבל של הרכב שלנו – אמנם אלפא רומאו, אבל בעלת בגאז' קטן, בדיוק כמו מה שאומרים על נהגים של מכוניות יוקרה…
בולצאנו היא עיר של ממש, וכשהגענו היא כבר הייתה "מלאה" ושוטרת כיוונה את כל מי שמגיע לתוך מבנה חנייה ענק, כי כל מה שקרוב יותר למרכז כבר מלא עד אפס מקום.
רכשנו מזוודה, ביקרנו ב"חנות המפעל" של Loacker, שוטטנו בשוק המקומי, רכשנו פרמזן ועוד דברים טובים ונהנינו משמש נעימה (ברמת חולצה קצרה).



מכיוון שמוזאון הארכיאולוגיה היה סגור (יום שני), סיימנו את השיטוט ונסענו לעמק Val di Funes השוכן צפונית לעמק שלנו (Val Gardena), ספציפית אל Santa Maddalena, עיירה מנומנמת השוכנת בלב נוף מהמם. חנינו בפאתי העיירה וירדנו אליה בשביל תלול, חצינו גשרון מעל פלג מים והתחלנו לעלות במסלול הרגלי המוביל אל הכנסיה המקומית ובית העלמין הסמוך לה. הכל ירוק, פרות רועות בשלווה, מרחבים פתוחים מכל כיוון, ומעל לכל צופות פסגות גבוהות – כמו ללכת בתוך תמונה. בנקודת התצפית העליונה נתקלנו בעשרות צלמים המחכים בסבלנות (כנראה לשקיעת השמש מעבר להר) על-מנת לשחזר תמונה אייקונית.









מהרגע שהשמש עברה את ההר הטמפרטורה החלה לצנוח במהירות, ולמרות המאמץ הכרוך בהליכה חזרה לעמק, הקור עדיין היה חודר עצמות. חזרנו למכונית ונסענו למלון בעיקולים המפותלים שפחות אטרקטיביים לנהיגה בלילה.
בדרך התקשרנו והזמנו מקום למסעדה שנשמעה נחמד, בין השאר כי מיקומה שלוש דקות הליכה מהמלון. בכל זאת לילה אחרון באיטליה וצריך גם לארוז.








למחרת, בילינו את כל היום במסע הביתה שכלל נסיעה ארוכה ומתישה בדרכים פקוקות וטיסה – לא נרשמו אירועים מיוחדים.