תכננו ארוחת בוקר ב-Café Iruña, הרביעי מתוך 5 הברים המומלצים מאתמול, אבל הוא טרם נפתח אז הלכנו לקפה בר בילבאו שלא היה בו מקום אתמול והגענו בדיוק לשעת הפתיחה – 9:30.
אכלנו ארוחת בוקר טיפוסית, קפה, תה, חביתה ספרדית, עוגה וטאפס של בוקר.
דוכני השוק הטיפוסי של יום ראשון בבוקר מתחילים להיפתח בפלאצה נואבה וכוללים ספרים, תקליטים, מטבעות, אבנים, פוסטרים ועוד. זה המקום שבו כל אספן יכול למצוא משהו כלבבו, כולל תומר שמתרגל קנייה מול מוכר דובר ספרדית.
בדרך חזרה למלון נכנסה בתומר רוח שטות וכל דבר הפך למאבק
עשינו צ'ק-אאוט והמשכנו ברגל לכיוון מוזיאון הגוגנהיים של בילבאו בעיצובו של האדריכל פרנק גרי. בדרך נקלענו למרוץ של אלפי רצים: נשים וגברים, זקנים וילדים ואפילו כלבים וכולם בחולצות ורודות עם סמל המאבק בסרטן השד. נקודת הסיום של המרוץ ממש בכניסה למוזיאון.
נזכרנו בביקורנו בגוגנהיים בניו-יורק לפני 4 שנים. המבנה מרשים ביותר גם מבפנים וגם מבחוץ וביחס למבנה בניו-יורק הוא ענק. גם חלק מהמיצגים בו ענקיים ורובם מודרניים עד מאוד, כמות התמונות הכוללות די קטנה ורואים שהיא נבחרה בקפידה.
החלל הגדול והאווירה הספרדית הרגועה, שלא לדבר על התייחסותם הנהדרת לילדים איפשרו לתומר להתרוצץ ולהוציא אנרגיה גם בתוך המוזיאון מבלי שכולם יסתכלו או יתעצבנו עלינו.
לאחר המוזיאון התיישבנו בבית קפה פתוח ליד גן משחקים וכל אחד קיבל את מה שהיה חסר לו.
חזרנו למלון לאסוף את המזוודות ואת הרכב. מפאת חוסר זמן החלטנו לוותר על עצירה ב-San Juan de Gaztelugatxe להליכה רגלית לחצי האי שאמור להיות מרהיב ביופיו, אבל לא פסחנו על עצירה מתבקשת ב-Gernika-Lumo כדי לראות את הגרניקה של פיקאסו שכבר אוזכרה במוזיאון מירו בברצלונה
ואת עץ האלון המאובן המפורסם.
אלון עתיק מאובן אלון צומח אקליפטוס ענק ועתיק אלון שלנו
משם נסענו לכיוון סן-סבסטיאן, סבלנותו של תומר כבר פקעה ואני כבר הרגשתי די רע עם הווירוס הזה.
רובנו פשוט נסענו אבל מי שנוהגת בגבורה את כל הדרך היא הילה כי אני לא בדיוק כשיר לנהיגה.
הגענו לבית-החווה שלנו Irigoien בפאתי סן-סבסטיאן מותשים למדי והתקבלנו בסבר פנים יפות ובספרדית שוטפת על-ידי בעלת המקום שמיד הזעיקה את כלתה הבריטית ששפעה מידע רלוונטי באנגלית.
2 מתוך חמשת החדרים הקיימים שלנו והשאר ריקים, מה שמשאיר את כל האיזור הציבורי לרשותינו.
הלכנו ברגל לאכול ארוחת ערב בסידריה סמוכה. ערב סוכות היום ובאמת יש סוג של סוכה בחוץ בה יושבים המקומיים ולוגמים סיידר/בירה וכו', אנחנו העדפנו להתיישב בפנים, לאכול קצת ולחזור לחדרים להתמוטטות כללית.