אחרי ארוחת בוקר משובחת: פרושוטו ומלון (הכנו בעצמנו), חביתה עם בצל, פטריות וגורגונזולה וכד' נסענו לכיוון פיזה. חנינו בחניון ענק וחינמי ולקחנו אוטובוס לפיאצה דימירקולי (רק 3 תחנות). מיד בכניסה יש דוכני מזכרות לרוב, אבל במחירים שפויים לגמרי. הצטיידנו בשתי חולצות טריקו כי הרומן שלנו עם הכביסה עוד לא נגמר.
מראה המגדל הנטוי מפתיע ביותר. הוא קטן ממה שמדמיינים אבל בהחלט עקום. כל המתחם יפהפה (הקתדרלה, בית הטבילה ושאר המבנים) וגם מרווח. בניגוד לצפוי לא היו בכלל תורים ורכשנו בקלות כרטיסים לעליה למגדל.
עד שהגיע תורנו לעלות למגדל ביקרנו בבית הטבילה – מבנה גבוה ומרשים בעל אקוסטיקה מופלאה. די מדהים לחשוב שאת המבנים הענקיים האלו בנו לפני יותר מ-1,000 שנים.
העליה למגדל היא בקבוצות של 30 איש כל רבע שעה. לאחר הסבר קצר באנגלית במבטא איטלקי כבד עולים 270 מדרגות עקומות, שחוקות ומחליקות עד לראש המגדל.
אחרי הטיפוס במגדל בלוקה, אנחנו כבר כשירים לטיפוס בפיזה. ההגבלה של כמות האנשים שיכולים לעלות בכל פעם מאפשרת צפייה בנוף המהמם ללא עומס ודוחק. כיוון שעלינו ב11:45 זכינו לשמוע ולראות את הפעמונים שבראש המגדל מצלצלים ממש לידנו.
אחרי שירדנו מהמגדל נכנסנו לקתדרלה שהיא אחת המקושטות והמעוטרות ביותר שאי פעם ביקרנו בהן. אם אתם רוצים לראות קתדרלה מרהיבה – זו אחת המומלצות.
לאחר הקתדרלה, כמו תיירים טובים צחקנו על שאר התיירים שהצטלמו עם המגדל וגם הצטלמנו בעצמנו.
לא יכולנו לעמוד בפיתוי של לאכול פיצה בפיזה.
פיצה בפיזה 
והמנה הרגילה
אחרי פחמימות יש צורך בסוכרים, אז המשכנו את דגימת הגלידות בטוסקנה.
סגורה 
פתוחה 
חזרנו באוטובוס לחניה.
בדרך חזרה עצרנו בסופר והגענו בדיוק בזמן לסדנת הבישול – על כך בחלק ב'