התכנון המקורי כלל ביקור בפארק חבלים, אבל פציעת ברך של אלון יום לפני הטיסה, בתוספת כאבי ידיים שלי, הובילו אותנו לבחור ברכיבה על סוסים. לשניים מאיתנו כבר היה ניסיון קודם מוצלח מרכיבה בבולגריה והחלטנו להשלים את החסר עבור שאר בני המשפחה.
נסענו להנאתנו בנוף הטוסקני, הגענו לבית הספר לרכיבה ואפילו ראינו סוס אחד, אבל האנשים במקום די התפלאו לראות אותנו ולא ממש היה בראש שלהם שנצא לרכוב היום – אולי מחר?
מסקנה – להתקשר ולתאם דברים כאלה מראש.
כך מצאנו את עצמנו קצת מאוכזבים וקצת עצבניים בדרך לפירנצה והפעם מכיוון אחר. חנינו בחניון של סופרמרקט גדול ותפסנו את קו T1 של הרכבת הקלה לתוך העיר. הקרונות מפוצצים באנשים בכלל ובלובשי חולצות ורודות בפרט – נראה שכמו בבילבאו, נקלענו לראשון של מרוץ הקשור בסרטן השד.
נחלצנו מהקרון והלכנו לכיוון השוק המרכזי דרך אין ספור דוכנים של מוצרי עור, ונכנסנו לשוק לורנצו. השוק היה יכול להיות מאוד מעניין לולא היה מפוצץ באנשים ברמה שכמעט בלתי-אפשרי להתקדם בו, לא כל שכן להסתכל על משהו, אבל בכל זאת הצלחנו לצלם קצת אוכל 🙂
התלבטנו מה לעשות והתיישבנו במסעדה כלשהי כדי לנשנש משהו – ניוקי ברוטב גורגונזולה עם אגסים היה טעים ומרק לחם טוסקני היה מעניין, תומר כמובן אכל עוד פיצה מרגריטה 🙂
הסתכלנו גם היום במבנים ובפסלים המדהימים שבעיר והפעם מכיוונים שונים…
הלכנו לקנח בגלידה המדהימה – הטעמים הזמינים שונים מאתמול וכנראה שהם באמת מכינים את הגלידה מחדש כל יום!
החלטנו לוותר על גלריית אופיצי הידועה, כיוון שלא כל בני הבית חובבים ידועים של אמנות הרנסנס – בוטיצ'לי ניפגש בפעם הבאה. במקום זאת המשכנו למוזיאון גלילאו. ברגע שנכנסים ההמולה התיירותית נעלמת, כנראה שחובבי מדע יש פחות. הגלריה מלאה במוצגים מהפנטים, חלקם היו שייכים לגלילאו בעצמו, והיא משקפת את ההתעניינות והתמיכה שנתנו השליטים לבית מדיצ'י ולורן למחקר המדעי, גם אם לא תרמו להם ישירות.
אחרי המוזיאון שמנו פעמינו לגני בובולי השייכים לארמון פיטי שמעבר לגדת הנהר. לא מדובר בגנים אירופאיים קלאסיים, פורחים מסודרים ומשורטטים, אלא יותר שיחי בר מאורגנים. לא הגענו לחלקיק מתוכם, כי העייפות הכריעה, אז מצאנו פינה עם נוף מהמם של פירנצה, ושכבנו לנוח. צריך להתמלא אנרגיה לקראת ארוחת הערב.
מסעדת La Bistecca Osteria Fiorentina שמצאנו אותה במקרה ביום הראשון, הוכיחה את האמרה שלפעמים הדברים הלא מתוכננים יכולים להיות הכי מוצלחים. ללא ספק המסעדה הכי טובה שאכלנו בה עד כה בטיול (דריו – הרמנו לך את הרף למחר). הזמנו טרטר בקר עם גבינת בורטה, פילה ברוטב גורגונזולה, ברנדי ואגוזי מלך, אנטריקוט על העצם ואפילו הפסטה והפיצה של תומר היו הכי משובחות שטעמנו עד כה. אין ספק שאוכל טוב יכול לרומם את הנפש.
בדרך חזרה נתקלנו בחנות עם כל מיני כמהין בצנצנות + אפשרות לטעום. אז טעמנו, התרשמנו וקנינו קצת.