אחרי לילה בחווה הנידחת וארוחת בוקר מגוונת תוצרת בית, יצאנו לנסיעה לכיוון העמקים הציוריים אצ'ו ואנסו. בדרך עצרנו בחאקה להצטיידות במעילים חדשים.
[הילה] עולים בעמק Hecho ויורדים מעמק Anso. בתי העיירות הקטנות שבדרך עשויים מאבן עם גגות אדומים, הזקנות צועדות לאיטן ברחובות המרוצפים, והתחושה הכללית היא שהזמן עצר מלכת בכמה מאות השנים האחרונות.
השלכת מתחילה באזור ואנחנו עוקבים אחרי כל עלה שהחליף את צבעו לצהוב-כתום-אדום, ומחפשים את העץ המושלם לצילום המושלם. עוד לא מצאנו. הכל נראה מנומנם וריק, אנחנו היחידים שנוסעים בכביש – יום כיפור כבר עבר, לא? בספר נכתב שיש תחרות בין שני העמקים על מי ציורי ויפה יותר – אנחנו מצביעים ל-Anso.
הדרך חלפה מהר יותר משחשבנו, והחלטנו לעצור בחאקה לראות את המבצר המחומש שנבנה ב-1591 על ידי פליפה השני. גם כיום זה נחשב אתר צבאי וניתן להיכנס רק בשעות ספציפיות ועם מדריך בספרדית. ויתרנו על התענוג והסתפקנו בהתפעלות מהמבנה החיצוני ומהאיילים שרעו בשלווה בחפיר שבין המבצר לבין העיר. אני לומדת ספרדית שימושית, ואולי עד סוף הטיול אצליח להעביר בפעם הראשונה את המסר – קפה חלש עם חלב בכוס TAKE AWAY, וכל זאת בלי תנועות ידיים מפדחות ותרגום בו-זמני לאנגלית בתקווה (המופרכת) שאולי האנגלית שלי תובן טוב יותר מהספרדית.
עצירה בסופרמרקט ענק בחאקה מעוררת בתומר את כל האינסטינקטים של מכור לקניות, שקיימים כנראה בכל ילד בן 5 וגם בחלקנו שעברו את הגיל – אמא תקני לי נעלי בית של ארנבים וחולצה של יחידת החילוץ וג'ינס ופלפלים בכל הצבעים (???). בשלב הזה הבנו שהמצב חמור ומיהרנו לצאת משם עם השלל לארוחת הערב ועוד אי אלו דברים…
חזרנו לחווה שלנו, הפעם לפני החשכה, הכנו ארוחת ערב מושלמת שהיה בה משהו לכל אחד – פסטה עם שני סוגי רטבים מתוצרת עצמית, המבורגר, נקניקיות כבש, דג, קצת שרימפס, ברוקולי מאודה ומוקפץ עם סויה, בקבוק סיידר וטראפלס לקינוח.