הגענו לשדה התעופה, כל התהליך עבר די מהר וללא תורים, למעט העליה למטוס, המראנו. הטיסה לא הייתה קלה – מטוס צפוף, שירות מינימלי – גם המים בתשלום, לא היה לנו מספיק אוכל וגם היה משעמם. למרות שהיינו אחרי לילה ללא מספיק שינה, לא ממש הצלחנו להירדם, אבל בסופו של דבר הגענו. המזוודות הגיעו ממש מהר וביציאה חיכה לנו נהג אדיב עם שלט – הסעה בסטייל בואן ענק וחדש עד לדירה.
הדירה בקומה 3 עם מעלית, נוחה, מרווחת ומאובזרת בשכונת Austrias לא רחוק מהארמון. מקום מרכזי אך שקט שיהיה הבית שלנו למשך כל שהותנו במדריד.
השארנו את המזוודות ויצאנו לסיבוב קצר. ארבע דקות הליכה הביאו אותנו אל Ramen Kagura – נודל בר יפני, או יותר נכון הביאו אותנו אל התור המחכה להיכנס. בשלב הזה היינו קצת עייפים ומאוד רעבים, אבל מה לעשות, תור זה תור ונאלצנו לחכות.
התפריט די מוגבל, במיוחד לנמנעים מגלוטן, אבל עם מעט הספרדית שלנו ובעיקר עם מעט האנגלית של המלצרית היפנית הזמנו גיוזות (ה"דים-סאם" של תומר) מספר מנות ראמן, כולל אחת "no noodles" עם האטריות בקערה נפרדת (בשביל תומר) וככה כולם היו מרוצים.
גיוזה כל-כך טעימה לא אכלנו בשום מקום עד היום, ובטח לא ראמן כזה. אם אלה באמת הטעמים של יפן, ולפי ארץ המוצא של רוב הצוות אז יש מצב, יפן צריכה להתקדם בדירוג של היעדים המתוכננית הבאים.
המשכנו לכיוון Vodafone ב-Puerta del Sol, יש הרבה אנשים ברחובות וצריך לפקוח עין, אם כי ההרגשה פחות מלחיצה מלהסתובב בלב ברצלונה. בדרך נתקלנו בשלל פסלי אדם ובובות פרווה מתוכניות טלוויזיה.
קנינו 4 כרטיסי SIM לטלפונים (רק 10 אירו ל-5G ו-15 דקות שיחה – שיחות בין הכרטיסים בחינם).
חצי הכיכר "שער השמש" היא מבין המפורסמות במדריד וכוללת חוץ מפסל הדוב האוכל פירות מהעץ, גם את נקודת הציון Kilometer Zero שממנה מודדים את המרחק לכל מקום אחר בספרד, גם על האוטוסטרדות A1-A6 וגם לרחובות הממוספרים של העיר.
נקודת הציון קטנה והעומס רב אז בעצם לא מצאנו אותה ונחכה לפעם הבאה שנעבור שם.
חזרנו לדירה לנוח ואף לישון קצת לפני הסיבוב הבא.
יצאנו לכיוון Mercado de San Miguel כדי לקנות אוכל ולהתרשם מהמקום. כפי שניתן לראות מהתמונות, התרשמנו עמוקות.
אולם זה יותר מקום לאכול מאשר שוק להצטיידות, כלומר לגמרי לא לה בוקריה בברצלונה. לכן חזרנו לקניות בסופר Dia השכונתי ושוב חזרנו לדירה לנוח קצת לפני הסיבוב הבא 🙂
"לגמרי במקרה" (פעם רביעית בשמונה השנים האחרונות) אנחנו לא בארץ בפסח והפעם הגענו למדריד. השנה, בצירוף מקרים נחמד, זה חופף בדיוק את חג הפסחא. לא ידענו זאת מראש, אבל מסתבר שפסחא במדריד זו חוויה רוויית תהלוכות והעיר מתמלאת בתיירים, גם ספרדים וגם זרים – ובפסח כל המרבה הרי זה משובח. אז יצאנו לשוטט ולפגוש את התהלוכה הראשונה שלנו:
Procesión de Nuestro Padre Jesús de la Salud “Los Gitanos” en Madrid שהייתה צריכה לצאת בשעה 20:15 מכנסייה כלשהי, לעבור בשלל רחובות ולחזור לאותו מקום כדי להחזיר למקום את כל מה שסחבו בתהלוכה ואת כל התלבושות.
מכיוון שלא רצינו ללכת יותר מדי, החלטנו לפגוש את התהלוכה בדרך ולכן הלכנו ל-Plaza Mayor המרשימה בגודלה. ברחובות אנשי משטרה רבים עם מחסומים וצלמים רשמיים על במות מוגבהות – כולם מחכים לתהלוכה. עקבנו לאחור אחרי המסלול המיועד וכמעט הגענו להתהלוכה, אבל היא טרם החלה אז החלטנו להתחיל דווקא במסעדה והגענו בשעה 21:00 למסעדת La Antoñita, מסעדת בוטיק קטנה הנמצאת בתוך מלון חביב ברחוב Cava Baja הצבעוני באזור La Latina (הזמנו מקום מהארץ).
בחרנו שלל מנות, שאת חלקן כבר טעמנו בעבר וחלקן לא.
קרוקטים של חמון
פלטת שרקוטרי איברית (צ'וריסו, לומו, חמון איבריקו וגבינה)
ירקות העונה בגריל
תפוחי אדמה מתובלים
תבשיל קיבה (בקר וחזיר) עם נקניק חריף
בייבי דיונון עם בצל
ולקינוח מנת סבון – אם זה נראה כמו סבון ומריח כמו סבון וזה במסעדה על צלחת – אז לא לא סבון 🙂
זה פרפה לבנדר במרקם של סבון עם קצף לימוני.
האיכות של האוכל מתחילה מטובה ומשם רק ממריאה, השירות מצוין והאווירה נעימה
8 דקות הליכה והגענו חזרה "הביתה" עייפים, שבעים ומרוצים.