אחרי דנבר פעם #1 היה זה אך ברור שתגיע הפעם השנייה. וידאתי עם הקצב שמה שאני הולך לקבל יהיה משוייש ואיכותי וחיכיתי למשלוח. הוזהרתי מראש שיחד עם הדנבר תגיע גם חתיכה מהאונטריב ולכן לא נבהלתי ממשקל של הנתח שהגיע – 2.25 ק"ג.
פתחתי את שקית הוואקום והרחתי, הכל טוב, לא צריך המתנה ולא שטיפה וגם נראה מצוין.
הפרדתי את חתיכת האונטריב, הכנסתי אותה לשקית ואקום משלה והופ לסו-ויד ב-80 מעלות בדרך
להכנת שערות. "שערות סבתא?" שאל הזאטוט, "לא" ענה לו אחיו הגדול "שערות בשר – זה טעים!", וזו תהיה גם הזדמנות לנסות את הטפרים החדשים שהגיעו השבוע בדואר.
פרסתי פרוסות בעובי אצבע, שימנתי מחבת ברזל וחיממתי אותה היטב.
הכנסתי את הפרוסות למחבת, גרסתי מעל מלח ופלפל שחור ואחרי מספר דקות הפכתי, אחרי עוד מספר דקות הוצאתי וחתכתי לרצועות.
הבשר שמנוני כמו אנטריקוט משובח ועשיר מאוד בטעמים, לדעתי לא פחות טוב מאנטריקוט. אבל החלק החי יחסית במרכז הבשר היה צמיגי מידי וקשה ללעיסה ולכן החזרתי את החתיכות למחבת להקפצה של 30 שניות והופ לצלחת.
עכשיו החווייה הייתה מושלמת – עסיסית, עשירת טעמים ובמרקם מתאים לנגיסה. הזאטוט הסכים לטעום ומייד ביקש עוד. הכל חוסל במהירות. אחת הבקשות סביב השולחן הייתה "אפשר כזה כל יום שישי?" 🙂
למחרת, אחרי 18 שעות, הוצאתי את האונטריב מהסו-ויד, טופר על כל יד ועשיתי עצמי וולברין.
הסתערתי על הבשר (הבוצ'ר בלוק היפה נקנה באיקאה).
הפטנט הזה עולה גרושים וחוסך המון זמן עבודה עם סתם מזלגות. מומלץ מאוד.
חצי מהשערות בישלתי במיץ מהשקית בתוספת רוטב ברביקיו וחצי במיץ מהשקית בתוספת סילאן, קצת מלח לאיזון הטעם ויש אחלה חומר גלם להמשך.
גלגול בדפי אורז, רוטב סויה מעל והמנה מוכנה.
ארוחת צהריים של שבת עם פרוסות דנבר, שערות אונטריב בדפי אורז, שניצלים ותוספת ירקות בתנור – מה עוד אפשר לבקש?
שנת צהריים 🙂