לפני כשנה וחצי הוזמנתי בהפתעה לבוא ולבדוק מסעדה עם קונצפט חדש: לקחת מהר, לאכול לאט.
למרות שאהבתי, לא יצא לי מאז לחזור לשם, לו הייתי עובד או גר בסמוך, מן הסתם הייתי מגיע לשם יותר.
ביום שישי האחרון, הזדמנתי עם משפחה מחו"ל לנמל תל-אביב ובדרכנו לשוק האיכרים ראיתי את השילוט המוכר. מכיוון שהרעב כבר החל להציק, החלטנו להיכנס.
מסתבר שמאז שאכלתי שם נפתחו עוד 2 סניפים, אחד בנמל ת"א והשני בירושלים.
כצפוי, האוכל הגיע מהר, נראה טוב והיה טעים. אני אישית מעדיף את הפסטה שלי קצת יותר מבושלת, אבל במעבדת הפסטה אין חוכמות, המכונה האוטומטית מוציאה את הפסטה מהמים בדיוק בזמן המתוכנן.
בתוך החנות היה מקרר מלא קרטיבים של פריז, כן, כן – אלה שכיכבו בכתבה בטלוויזיה לא מזמן.
ארטיקים מפירות אמיתיים בלי צבעים זרחניים.
בדקנו גם קוקוס וגם פסיפלורה ושניהם היו מצוינים. בדיון שהתעורר סביבם עלה הרעיון לנסות לעשות כאלה בבית.
בערב, אחרי שהגענו הביתה, חזרתי למעבדה שלי, שלפתי קוקוס שנשאר מפסח (רבע כוס), פחית חלב קוקוס, מים לדילול, סוכר (רבע כוס) וקצת שמנת (לא חובה) וניסיתי לשחזר את הטעם, חיממתי מעט כדי להמיס את הסוכר ולמצות את הטעם מהקוקוס.
מהמקפיא הוצאתי פסיפלורה שהוקפאה מעודף הפירות של העונה הקודמת, הוספתי מים וסוכר ואז נותר החלק הכי קשה – צריך לחכות עד שהעסק יקפא.
קשה אבל שווה!
יונתן שלום, אוהבים את הבלוג, ורוצים לספר לך על סעודה ברוח ימי הביניים שתערך בשישי הבא במסעדת "טול" בכליל בשיתוף עם היינן הנפלא ג'וני שטרן, מיקב "שטרן". אם אתם בצפון בזמן הזה, אם מישהו מידידיך אוהבי המזון והיין המשובח מחפש ערב אוכל מיוחד – היכנסו לאתר או לפייסבוק של יקב שטרן או שלנו ותראו את הפרטים המלאים. גם אנחנו מייצרי לבד את החשמל שלנו, אגב. תודה! ניר