אם כבר מגיעים לחיפה, לא נעשה איזה חדר בריחה?
הבעיה היא שלפני בערך 10 חדרים, בן ה-5 החליט שנמאס לו מהתחביב שלנו ושכשאנחנו הולכים לחדר בריחה, הוא נשאר עם הבייביסיטרית האהובה.
מבחינתו "אתם רוצים ללכת לחדר בריחה בחיפה? אז שמאיה תבוא איתנו לשמור עלי."
מכיוון שלמאיה היו תוכניות אחרות לחופש, בחרנו בחדר בובספוג ועמלנו חודשיים על הכשרת הקרקע לביקור: "נכון שאתה אוהב את בובספוג?"
היו שלבים לאורך התהליך שהילד הסכים, אבל גם שלבים שלא.
ברגע האחרון התגלתה התנגדות עזה שהוכרעה רק באמצעות שוחד (הפרטים שמורים במערכת).
חנינו ברגע שמצאנו חניה ועוד היינו מבסוטים שזה בחינם ואז צעדנו תוך כדי שירת השיר של בובספוג עד לפתח הקומפלקס שם הייתה כמובן חניה (רק פסיכים מהמרכז חונים מיד כשהם רואים מקום פנוי).
התקבלנו בסבר פנים יפות והתיישבנו בחדר ההמתנה לצפות, איך לא, בפרק של בובספוג.
שירותים, שתייה, תדרוך קצר והופ אנחנו נכנסים לחדר על-מנת למצוא את המתכון הסודי שנגנב ואת בובספוג עצמו שנחטף.
העיצוב מקסים ומתאים לגמרי לתוכנית המוכרת, הזאטוט התחיל להתלהב ולקחת חלק פעיל בפתרון החידות. החידות חמודות ולא קשות, אבל למרות שילדים יכולים להיות שותפים מלאים ולעזור, זה לא חדר רק לילדים ובהחלט מתאים גם למבוגרים. ככל שהתקדמנו כך גם גברה השמחה של הילד וכתוצא מכך גם שלנו. סיימנו די מהר, 40+ דקות, אבל צריך לזכור שזה החדר ה-30 שלנו.
חדר ברמת קושי קלה-בינונית שמתאים מאוד גם לילדים קטנים שממש יכולים לקחת בו חלק פעיל.
מסתבר שבימי רביעי יש מבצע (משחקים 4 ומשלמים על 3 – או משהו דומה).
בהחלט שווה ביקור.
מחר ננחת בג'מייקה 😉